מיתוסים עתיקים
משמעותם וקשרם עם האבולוציה
מאת: רודולף שטיינר
11 הרצאות שניתנו בדורנאך GA180 1917-1918
תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה ותיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה 4
על המיסטריות של הזמנים העתיקים ושל הזמנים המודרניים
29.12.1917
התודעה הכריסטיאנית של ימינו עדיין ערה – או לפחות, יכולה להיות ערה – לשני קטבים כשהיא מציגה את הקטבים הקיצוניים ביותר של השקפת עולם. שני הקטבים שאני מתכוון אליהם הם סוד חג המולד וסוד חג הפסחא. כדי להתחיל – אפילו אם אתם משווים אותם מבחינה חיצונית – אתם עלולים להיות מופתעים שסוד חג המולד הוא באמת סוד של לידה. הוא מציג את הלידה של ישוע כריסטוס, ולמרות זה מצמיד עצמו לסוד של הלידה באופן כללי. הסוד של חג הפסחא קשור לסוד של המוות, בה במידה והוא פסטיבל הקשור למותו של ישוע כריסטוס. כעת, לידה ומוות הם שני הגבולות של חיי אנוש, כפי שהוא עושה את מהלכו בתוך הגוף הפיזי. כך, באמת, אנו יכולים לומר: ושוב, מה שעומד לפני האדם כחלק הנראה של ישותו, לידה ומוות מכסים מראייתו את החלק הבלתי נראה. הם שני השערים לעולם הבלתי נראה.
בחגים של חג המולד וחג הפסחא שני שערים לעולם הבלתי נראה נהיים לבסיס של השנה הכריסטיאנית. ובה במידה שזה כך, תפיסת העולם הכריסטיאנית באמת קשורה עם המיסטריות של העולם כולו. בכל מקום שאנו מביטים – בקרב האנשים ובאזורים השונים ביותר של האדמה, אנו מוצאים מיסטריות בכל מקום, הקשורות או לסוד של הלידה או לסוד של המוות, לא שזה מונח כה ברור בידינו בכל מקרה. הקשרים הפנימיים לא תמיד נראים מיד, כך, מיסטריות מסוימות (אני לא מתכוון עכשיו לזמנים הפוסט-אטלנטיים) היו קשורות לסוד של הלידה בדרך יותר בלתי קשורה. אני מתכוון למיסטריות אלו שהיו קשורות במרכז חייהן לעולם המחולל הנקרא האש הקדושה. ‘האש הקדושה’ שונה מאוד ממה שהעולם הטמא יכול להבין. זה בעיקר האדם עצמו – האדם העל-חושי אשר מונח ביסוד האדם של עולם החושים. מהו זה אשר העולם המחולל יודע כאש הקודש (או כפי שאנו גם כן צריכים לקרוא לו, החוֹם הקדוש)? מהו זה במציאות, כשהם מעריצים אש זו? זהו סמל של האדם העל-חושי. זה הוא אשר ירד דרך הלידה מהגבהים הרוחיים לגדול ולהתפתח בגוף הפיזי. זהו ה-Alan הבלתי נראה או העל-חושי – שניתן להבחין בו בתודעה הישנה העוברת בתורשה, של ראיה רוחית!
אם כן, זהו הסוג של המיסטריות שמתחיל מהאדם העל-חושי ואשר מונח ביסודו של האדם של עולם החושים – האדם העל-חושי אשר עובר דרך לידה כדי לסגור עצמו עם מלבוש גופני. זהו סוג המיסטריה שאחרי כן עוברת לתוך הסוד של חג המולד. זה בעיקרו המיסתורין של הלידה.
פחות חבוי, אפשר לומר, הוא סוג אחר של מיסטריה, זה ששייך לסוד של המוות. בעוד שהקודם קשור עם אש, סוג זה של מיסטריה קשור עם ‘האור’. ‘האור’ מתכוון לזה אשר מדבר לאדם בלילה – בזמן שבו השמיים המוארים באור הכוכבים שולחים אליו את שפת האור שלהם. כל המיסטריות האסטרולוגיות בזמנים העתיקים היו באמת מיסטריות של אור – אני מתכוון בזמנים שלפני המיסטריה של גולגותא, רק שכאן עלינו שוב לזכור שהאסטרולוגיה העתיקה לא עסקה בחישובים המופשטים של ימינו, אלא עם כוח תורשתי של ראיה רוחית. האדם לא רק צפה בעולם הפיזי-מינרלי של הכוכבים מעליו. בזמנים עתיקים ביותר אלו, היה לו איבר שעימו הביט בסוד של קבוצות הכוכבים, זה היה במיוחד אמנות מקובלת במיסטריות מסוימות של הזמן העתיק, לצפות בירח מבסס את עמדותיו השונות דרך קבוצות הכוכבים של גלגל המזלות. הם ידעו שכאשר הירח היה זורח מהאיזור של הפליאדות (כימה), או ממזל שור, זה מסמל משהו שונה לגמרי מאשר אם הוא זורח מאזור אחר של השמיים. באותו אופן כוכבי הלכת האחרים בקבוצות הכוכבים השונות הובאו הביתה לתודעתו של האדם. זו היתה תודעה אחרת מאוד ממה שנשאר עבורנו בתקופה המטריאליסטית. יותר מזה, הם ידעו שהמיסתורין של המוות האנושי קשור במה שנאמר לאדם בקבוצות הכוכבים השמיימיות. דרך החיבורים המשתנים תמיד של הכוכבים הקבועים עם כוכבי הלכת, עם כמה מכוכבי הלכת, הם ראו את הביטוי, כפי שהיה, של השפה של מי ששהה זמנית בגוף ושמע מהאדמה, בעוד שבאותו זמן נשמות המתים קיבלו זאת מהצד השני. הם היו מודעים בבהירות לעובדה שכאשר אדם נותן עצמו מעלה בהערצה לשפת הכוכבים, הוא חי ביסוד זה אשר מקבל את האדם בעוברו דרך שערי המוות.
הם הביטו בלידה כמו על שאלה, בימים העתיקים הללו. והסוג הישן של מיסטיציזם – כלומר, הביטוי בתודעה של האדם הבלתי נראה או העל-חושי – היה מיועד להיות התשובה לשאלה זו. מה שהכוכבים דיברו בקבוצותיהם – הם לא כיוונו אך ורק כעובדה חיצונית, כדי להעריך זאת כפי שאנו רוצים לעשות זאת. לא! בזמן של המיסטריות העתיקות – המיסתורין של הכוכבים, המיסתורין של האור – הם ראו בקבוצות הכוכבים שאלה, ומוות אנושי כתשובה ממשית בנוסף לכך. אפילו הלידה היתה קשורה לאדם העל-חושי וכך היה המוות קשור עם קבוצות הכוכבים, מכאן אנו באמת יכולים לקרוא למיסטריות של האש, מיסטריות של הלידה, המיסטריות של חג המולד. והמיסטריות של האור, מיסטריות-הכוכב – למיסטריות המזרח, מיסטריות המוות. ואנו יכולים להוסיף: מיסטריות אלו אשר לאחר מכן התמזגו לתוך הסוד האמיתי של חג המולד, הן אלו שבאמת היו מונחות בכל מה שהיה לאנושות בדרך של סודות מיסטריה, לפני גולגותא, בהודו העתיקה ובמצריים. בבבל העתיקה ואסיה המערבית הקרקע היתה שייכת למיסטריות המזרחיות – כלומר, למדע הכוכבים.
במערב אסיה, במיוחד בקרב אלו שנקראו האנשים האירנים ובמיוחד בתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, מדע הכוכבים היה מפותח היטב. אנו רק צריכים לקבל שבזמנים המוקדמים היה לאדם חזיון על-חושי מדויק של הישות שעוטפת עצמה בלידה בגוף הפיזי, בדיוק כפי שהיה לו מצד שני חזיון ישיר ותפיסה של שפת הכוכבים. כפי שאמרתי לעיתים קרובות, למרות כל ההתנהגות של הישויות בשמיים, בתרשימים העתיקים ישויות שכאלה אינן רק פיגמנטים של דמיון אנושי, הם הדימוי של מה שראיה רוחית נורשת ישנה ראתה למעשה בשמיים המכוכבים. כי התודעה הנורשת הישנה ראתה באמת את האדם בקשר עם היקום כולו. תודעה זו היתה כולה מודעת לאמת שהיקום הוא אורגניזם המכיל את עצמו – אורגניזם שבו אנו, כבני אדם, חיים ונעים ומקיימים את ישותנו.
תודעה זו, אין צורך לומר, כבר אבדה. היא צריכה להירכש שוב על ידי המין האנושי במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. וזה, בעיקרו, על ידי שני הזרמים שנזכרים למעלה – הזרמים של חוכמת הכוכבים והמיסטיציזם – המוצאים אחד את השני פעם נוספת. בזמנים העתיקים הם היו יכולים להופיע באופן שונה – שני קטבים נפרדים, כפי שהיה. בזמננו צריך להיות אפשרי לאחד את המיסטריה של חג המולד וחג הפסחא באחד. לראות אותם כשני צדדים של אותה ישות.
כאשר אנו שותלים עצמנו לתוך זמנים עתיקים של ידע אנושי, אנו מוצאים מודעות בהירה של העובדה שגלגל המזלות אינו רק נמצא למעלה שם בשמיים, אלא גם האדם נושא בתוכו אותו חוק ועיקרון כפי שמיוצג לדוגמה על ידי גלגל המזלות. כלומר, על ידי ההיקף הרחוק ביותר של היקום של הכוכבים הקבועים.
אתם יודעים שבזמנים העתיקים לא רק מקומות מסוימים בשמיים קיבלו שמות, כמו מזל טלה ומזל שור, מזל תאומים, מזל סרטן, מזל אריה וכיוצא בזה, אבל גם האדם היה מכונה כך: ראש = טלה. צוואר = שור. שני הצדדים של האדם בסימטריה הדו-צדדית שלהם = תאומים. החזה והצלעות = סרטן. הלב = אריה, וכן הלאה, האדם נושא באופן מיקרוסקופי בתוכו אזורים אחדים שהם גם כן מקומות יסודיים של השמיים. קשר זה של דגם בזעיר אנפין לעולם הגדול נראה מאוד מהותי בזמנים העתיקים הללו. האדם, כפי שהיה, נשא בתוכו את השמיים של כוכבי השבת, את הסגולות של גלגל המזלות שמייצג אותן. נאמר בזמן העתיק: כאשר אדם משתמש בגרונו לדיבור, זורם מתוכו אותו זרם קוסמי שזורם מטה אלינו מהקוסמוס כאשר הירח מאיר מהפליאדות. הן חשו את קרבת הדם של האור וזה מה שהאור נושא מטה כאשר הירח זורח מאיזור הפליאדות – הם חשו את קרבת הדם של זרם מקרוקוסמי זה עם מה שנובע מהאדם כשהוא משתמש בגרונו. אותו הדבר עם השמש. ואותו הדבר הם חשו שהאדם חודר עם אותו החוק והעיקרון שעובד במערכת הפלנטרית, ועדיין עם הבדל זה: הם ידעו שהמערכת של הכוכבים הקבועים תואמת למקומות קבועים באדם, כלומר, הטלה לראש, הצוואר לשור וכן הלאה. מקומות קבועים של האדם היו מחוברים לשמיים של כוכבי השבת. איברים אלה מצד שני שיצגו, כפי שהיה, את היסוד הנע שבאדם, שילחו את המוהל ואת הנוזלים לתוך טבע האדם, והיו קשורים על ידם, ובצדק, עם המערכת הפלנטרית. האדם בעצמו, כפי שהיה, שמיים של הכוכבים הקבועים, והוא נשא מערכת פלנטרית בתוכו. כך המיסטריות העתיקות ביותר קיבלו יחסים אינטימיים בין האדם לקוסמוס כולו.
כדי לקבל את המראה המלא של עניין זה צריך לשאת את הדבר הבא בראשנו. באדם יש לנו קבוצות כוכבים אחדות כמו מקומות קבועים – מזל טלה בראש, מזל שור בצוואר, וכן הלאה. מכאן, האדם עומד בקשר ישיר – קשר אינדיבידואלי למדי – לשמיים המכוכבים. הניחו לרגע שהאדם נולד היום באביב, כאשר השמש עולה במזל דגים. מזל דגים קשור לרגליים – כלומר, למה שהאדם חווה דרך רגליו, במידה והוא נולד באביב, כשהשמש עולה במזל דגים, אדם נולד עם חלק זה של ישותו אשר תואם לקבוצת כוכבים מיוחדת זו הקשורה לשמש. אם הוא היה נולד בעונה אחרת של השנה, קבוצת הכוכבים שלו היתה פחות בהתאמה עם קבוצת הכוכבים הקוסמית. כיום, תיאום זה או חוסר-תיאום של האדם נקבע בהתאם למזימות. במיסטריות העתיקות הם חשו בדרך חיה מאוד את התיאום המיוחד, את הצליל המיוחד של קבוצת הכוכבים האנושית אחר הלידה עם קבוצת הכוכבים השמיימית.
עכשיו תיזכרו שקבוצת כוכבים מסוימת מאוד התקיימה בתקופת מזל טלה, במיוחד במיסטריה של גולגותא. כי בדיוק בזמן ההוא כל המין האנושי, עם חלק זה של האדם שתואם לראש, היה בהרמוניה עם קבוצת הכוכבים של הטלה באביב. זו היתה סיבה אחרת מדוע אלו שידעו את המיסטריות הרגישו משהו מיוחד למדי בהתאמה זו של המכלול האנושי של הראש עם המכלול של הקוסמוס. האדם שייך, דרך הראש, לא לאדמה אלא ליקום. אם כן, דרך הראש הוא טוּפח במיוחד לקבל את הכוחות של הקוסמוס. עם ראשו – אפשר לומר, עם מזל טלה שלו – הוא הגיע החוצה לתוך הקוסמוס. אם כן, איזה מזל כוכבים יהיה הכי מתאים, עם כל מה שקיים במחזור של 25920 שנים שבו אנו חיים כעת? בדיוק זה, שבו המזל של הטלה נמצא עם השמש העולה באביב. בקצרה, אני רוצה לציין עובדה זו. הם למדו את האדם בכל ישותו, עם התרגלותו אל המקרוקוסמוס. הם למדו זאת במיוחד בגלל שהם היו מודעים היטב כמה תלוי, אפילו עבור המאורעות הארציים בהתרגלות זו של האדם אל המקרוקוסמוס.
הם קיבלו את הסודות הרבים של קבוצת כוכבים זו של הכוכבים. הם תמיד ידעו שלכל סוד של קבוצת הכוכבים השמיימית קשור סוד אנושי. יותר ויותר, הם ניסו לבטא כיצד כל סוד של הכוכבים קשור בסוד פנימי של האדם. זה ראוי לציון כמה רחוק הם הגיעו בכיוון זה במדע העתיק שלהם. אנו רואים זאת בפירמידות. אפילו בלימוד פשוט, המבנה של הפירמידות מכיל כל מיני סודות. קחו את האורך של ארבעת הצדדים הבסיסיים, היוצרים את המישור של הפירמידה. השוו אותו עם הגובה. זה מתאים בדיוק לפרופורציות של קוטר המעגל והיקפו. זו התאמה אמיתית למספר גדול של מקומות של שברים עשרוניים. אבל זה לא רק מתאים לדברים כאלה. כמה חלוקות משנה בפירמידות מתאימות לחלוקות המשנה בגלגל המזלות של המקרוקוסמוס. המשקל של הפירמידה – זה רק חוּשב בערך – הוא חלק מסוים של משקל האדמה כולה. מדידות מסוימות, מוכפלות בעוצמה של 18, נותנות לכם את המרחק של האדמה מהשמש. בקיצור, כאלו הן המדידות של הפירמידות שיכולות להיות רק תוצאה של ידע מופלא ואינטימי של היחסים בין הכוכבים לשמיים.
פירמידות אלו לא היו באמת עבודה של המצרים, בכל פעם שכובשים הגיעו למצריים מארצות אירניות, מאסיה המערבית הם יצרו מבנים פרמידליים, המצרים למדו לבנות פירמידות מאנשים אלה, אנשים שהיו בעלי מיסטריות כוכבים. המיסטריות שלהם לא היו מיסטריות כוכבים, אלא יותר סוג של מיסטריות חג המולד.
הלימוד של הפירמידות הוביל לתוצאה זו, אפילו במשך המאה ה-19. אנשים כמו קארוס הכריזו שלימוד טהור של המיסטריות היה מספיק כדי להראות לנו שהיה מדע בזמנים העתיקים שאבד מאז, אשר יכול לגרום לציביליזציה של ימינו להסמיק מבושה, אלו הן מילותיו של קארוס, לא שלי. האנושות של ימינו איננה נוטה להאמין שהיה קיים בזמנים קדומים של האנושות מדע – שהושג באמצעים אחרים, זה נכון – אבל מדע אמיתי ולא פחות מזה, יכול להטיל אורו לתוך סודות עמוקים של היקום.
אבל הדבר החשוב ביותר אינו רק העובדה שהאנשים החכמים של המיסטריות הללו היו מודעים למרחקים קוסמיים אלו או שהחביאו אותם במבנה של הפירמידות. הדבר היוצא ביותר מהכלל הוא קצת שונה. זה בשום אופן לא היה ידע מופשט, על יחסו של האדם ליקום הכוכבים. זה היה ידע מאוד ממשי – ידע שבזכותו האדם היה יכול להרגיש עצמו בתוך היקום כולו. הוא ידע שעם ראשו, שאותו הפנה בחופשיות אל הקוסמוס, הוא שייך באופן ישיר לכוכבי השבת. כל מה שהופיע בפני האדם כסוד של הראש – האנשים החכמים של המיסטריות קיבלו אותו כסודות של השמיים של כוכבי השבת. וזה לחלוטין נכון שהראש האנושי נוצר על ידי השמיים של כוכבי השבת. זו דעה קדומה מטריאליסטית של ימינו לשער שכל דבר נורש מאבותינו – שכל דבר בא מן התא. התא עצמו – במידה שהוא התא של הראש – הוא מיודע ומלא בכוחות, בתוך האם האנושית, על ידי השמיים של כוכבי השבת. על פי ראשו, האדם קשור עם כוכבי השבת. ראשו הוא דימוי של כל השמיים של כוכבי השבת. אתם יכולים לקרוא על כך מנקודת ראות אחרת בספרי ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל והאנושות,[1] היכן שנגעתי בחומר זה. כמו כן, מצד שני, שאר האורגניזם האנושי תואם לכל מה שקשור עם הסוד של השמש. אפילו בכיוון זה, האדם הוא באמת בעל טבע כפול. זה היה ידוע היטב לאנשים חכמים אלה של המיסטריות העתיקות ששמרו על מיסטריות הכוכבים, או המיסטריות של חג הפסחא. האדם הוא בעל טבע כפול: ראשו קשור לשמיים של כוכבי השבת ושאר גופו עם המרכז בלב, לשמש.
אסטרונומים עתיקים אלו (אתם יכולים לקרוא להם אסטרולוגים אם ברצונכם) ידעו גם משהו נוסף. כאשר אנו צופים בכוכבים ביחסם לשמש, אנו רואים את השמש נשארת בהדרגה מאחור כנגד התנועה של כוכבי השבת. מכאן הנקודה האביבית מופיעה במקום שונה. השמש תמיד נמצאת קצת מאחור ומשמאל. הכוכבים נראים כהולכים קצת מהר יותר בתנועתם השנתית מאשר השמש. והדבר המוזר הוא (גם אם עבור האסטרונומים העתיקים זה לא נראה מוזר בכלל – זו היתה מיסטריה עמוקה ומשמעותית עבורם) שכעבור 72 שנה כוכבי השבת בתנועתם הקדימו בדיוק יום אחד לפני השמש – יום אחד ב-72 שנים.
מה זה מסמל, כשזה מועבר לאדם? לאסטרונומים העתיקים זה היה טעון במשמעות, גם אם עבור האנשים הפיקחים של היום, ללא ספק, זה נראה כמו שטויות. זה אומר שבקרב כל הדברים האחרים יש בנו גם כוכב שבת כפול זה וטבע שמשי. עם ראשנו אנו הולכים מהר יותר מאשר בשאר גופנו. ומשחיינו במשך 72 שנים (דברים שכאלה יש לקחת בערך כמובן), ראשנו הולך ‘קדימה’ מאשר שאר גופנו ביום שלם של כוכבים. לכן הממוצע – כפי שהסברתי לעיתים קרובות מנקודות ראות אחרות – חיי אנוש נמשכים 72 שנים. זה יכול להיות הרבה יותר ארוך, כמובן, או קצר יותר. אבל בממוצע, אורך החיים של האדם הוא 72 שנה. כל זה קשור בכפילות שבין מהלך החיים בראש ובשאר הגוף האנושי. זה תואם בדיוק לכפילות של התנועות של השמיים של כוכבי השבת ושל השמש.
אם כן, האדם עומד כמיקרוקוסמוס במקרוקוסמוס. בזמנים העתיקים הללו, האדם היה באמת מסוגל לחוש עצמו בתוך המקרוקוסמוס, בדיוק כמו שהאצבע הקטנה שלנו כעת חשה עצמה כחלק מן האורגניזם כולו.
הם תיארו זאת כדבר החשוב ביותר: כדי לקבל כיצד חיים אנושיים קשורים עם הסוד של הכוכבים. מכאן במיוחד המיסטריה של המוות, מיסטריית חג הפסחא, היתה קשורה עם מיסטריית הכוכבים.
לתפיסת העולם הכריסטיאנית היה עכשיו מבחן לחבר את השתיים יחדיו. זה צריך במיוחד להיכלל בהתפתחות המיוחדת של תפיסת העולם הכריסטיאנית. המיסטריה של הליה, המיסטריה של חג המולד, המיסטריה של האדם העל-חושי מצד הלידה, צריכה להיות קשורה עם המיסטריה של המוות, המיסטריה של חג הפסחא, המיסטריה של האדם העל-חושי מצד המוות.
זה מה שידוע ככלל כמדע היום, נוגע בעצמו בלידה. זה מה שידוע ככלל כדת, מעסיק עצמו במוות. הדת של היום חסרה כל נטייה לפנות אל האדם העל-חושי. זה נשמע כדבר מוזר לומר. אבל עובדה יחידה היא שהדת שעדיין מדברת על האדם העל-חושי, אינה רוצה לומר שיש לה נטייה חזקה להעסיק עצמה עם האדם העל-חושי בשום דרך ממשית. אנו רק יכולים להעסיק את עצמנו עם האדם העל-חושי אם נתחיל ממה שהורגש מאוד בחוזקה במיסטריות העתיקות של חג המולד – כלומר, אם ניקח את ההתחלה מהלידה, נמצא את דרכנו דרך הלידה לטרום הקיום האנושי. מכאן המיסטריה של הלידה מניחה את הדגש הגדול ביותר על טרום הקיום – הקיום שלפני הלידה – של האדם העל-חושי. המיסטריות האחרות – אלו שהגיעו לשיאן במיסטריות של חג הפסחא – התמקדו במיוחד על הזמן שאחרי הקיום, על הקיום של האדם אחרי המוות. לצד מאוחר יותר זה נטו הדתות, ובאותו זמן דחו את המדע של היום, שמעסיק עצמו במיוחד עם בעיות של מוצא – עם כל מה שקשור ללידה – אשר דחה את מה שמוביל לאדם העל-חושי ושל הניסיון המודע שלו, שהוא מיסטיציזם אמיתי.
כך זה יצא שמדע מצד אחד, על ידי דחייה של האדם העל-חושי, נהיה מטריאליסטי, ומצד שני הדת, על ידי התדרדרות ללימוד האדם העל-חושי, נהייתה בלתי מדעית, בזמננו שניהם עומדים זה לצד זה, ללא כל גשר ביניהם. אלו הנראים כמייצגים את הדת – אשר למעשה, אם נדבר בהרחבה, הם רק רוצים “לשמור את כספם ומטבעותיהם” – אלו שקוראים לעצמם הנציגים הרשמיים של האמונה הדתית, הכי כועסים כאשר מדברים על טרום-הקיום של הנפש, כלומר, האדם העל-חושי במציאות שלו.
אין צורך לומר, אני דיברתי על כל זה רק במשפטים קצרים ביותר. אני רק רוצה להדגיש כיצד אנו צריכים לנסות פעם נוספת להרחיב את חזון האדם שלנו, מעבר למה שקיים מיידית בעולם הפיזי. בה במידה שהצבענו על שני הכיוונים במיסטריות, התחזית שלנו באמת התרחבה בשני כיוונים שבהם צריך להיות מעבר לעולם החושים. כי מצד אחד אנו צריכים לחפש שוב את האדם הפנימי האמיתי, שאפשר למצוא אותו בתוכנו רק על ידי השביל שמתואר בכיצד קונים דעת העולמות העליונים.[2] זהו צד אחד. הצד השני הוא לחפש צורה חדשה עבור מה שהכוכבים יכולים לומר לנו. אבל אנו נמצא זאת רק אם אנו מסוגלים פעם נוספת להביא ליחס ישיר למקרוקוסמוס את מה שנמצא באדם עצמו. כזה הוא ההרכב הפנימי של ספר כמו מדע הנסתר בקוויו העיקריים.[3] (כאן נעשה מאמץ פעם נוספת לבנות את הגשר בין האדם לבין המקרוקוסמוס). מה שניתן למצוא באדם עצמו, האבולוציה של האדם, קשורה עם המקרוקוסמוס שאליו שייכת האבולוציה של האדם. שלבים מוגדרים באבולוציה של האדם קשורים עם תהליכים מוגדרים במקרוקוסמוס. כך, במדע הרוח האנתרופוסופי שלנו אנו מתחילים שוב להביט בשני הכיוונים – להביט אחר האדם העל-חושי ואחר הסודות של המקרוקוסמוס. זה גם אומר לבנות שוב את הגשר בין דת למדע.
הדת נהייתה ריקה ממדע. כל מי שרוצה, יכול לראות שזה כך. והמדע של ימינו נהיה ריק מדת – זה עדיין יותר ברור. שניהם לא קשורים זה לזה, הם עומדים זה לצד זה במה שנקרא הציביליזציה של ימינו. בדרך זו לבדה זה היה אפשרי לשגיאות מוזרות שכאלה לצוץ כפי שתיארתי בהרצאות אלו – שגיאות אשר התיאוריות האינטלקטואליות השנונות של דופיוס מהוות דוגמה מיוחדת להן. דופיוס, כפי שאמרתי, תיאר את המיסטריות העתיקות רק כטעות וכמעשה מרמה והונאה. הוא האמין שבמיסטריות עתיקות אלו סיפורים מסוימים פשוט הומצאו כדי להשלות את האנשים, בעוד שבמציאות לא היה להם דבר לראות חוץ מתנועת הכוכבים. דופיוס עשה את השגיאה הפשוטה של אמונה שהקדמונים לא היו יכולים לראות דבר בשמיים המוארים באור הכוכבים, יותר משיכולים לראות האסטרונומים המודרניים. בעוד שבמציאות, מה שהאסטרונומים המודרניים ראו בשמיים מוארי הכוכבים הוא בדיוק אקוויוולנטי למה שהאנטומיסטים המודרניים רואים בגוף האדם. בדיוק כפי שהגוויה אינה האדם, כך גם התכולה של האסטרונומיה המודרנית אינה השמיים האמיתיים של הכוכבים.
האסטרונומיה של מדע הטבע נמצאת רק בשלבים ראשוניים. היא לא התנסתה ביותר מזה, עדיין, רק בתיאור מתמטי, מכני ותיאור תמציתי של מה שקורה ביקום הגדול שמחוצה לנו. אם נלמד את מה שהאסטרונומיה של היום נותנת, תמצאו יחסים מתמטיים ומכניים. זהו רק הביטוי למכניות שמיימית. בינתיים, כל מה שהמתרחש על האדמה – עם היוצא מהכלל של התהליכים הפיזיים הגסים – המדענים רק מחפשים לחקור על האדמה עצמה. בכל מקום שצמח מופיע, בכל מקום שאדם או חיה נולדים, זה הכל אמור להיות בזכות ‘התורשה’. כי זה קורה מבלי התערבותכם, אינכם יכולים בשום דרך ליישם על האדם את מה שאסטרונומים מודרניים מוצאים בכוכבים. אבל עובדה אמיתית היא שיש משחק הדדי בין השמיים המכוכבים לאדמה. שום זרע או נבט אינם יכולים להופיע על האדמה – שום נבט או צמח, לא חיה או אדם – אלא אם הוא מוכן ומונח מטה על ידי כל המקרוקוסמוס.
מה עושה איש המדע של היום? כאן יש תרנגולת, ובתרנגולת ביצה. זה קורה מבלי התערבות: מהביצה יוצאת תרנגולת חדשה, ומן התרנגולת שוב ביצה, ואז שוב תרנגולת. כך איש המדע עוקב אחרי זה מתרנגולת לתרנגולת. בעוד שהאמת היא: כאן הם השמיים המכוכבים, כאן התרנגולת. השמיים כולם שולחים את כוחותיהם, מכל קבוצות הכוכבים, לתוך התרנגולת והנבט שבתוך התרנגולת הוא ביטוי לשמי הכוכבים כולם.
זה מוזר להביט לתוך מהלך האבולוציה במובן זה. פעם המדע התקיים באופן שהיה יכול לגרום לאנשים בני ימינו להסמיק מבושה. זה אבד ונהרס. אנו צריכים להיות מודעים לכך שאנו חיים היום בתקופה של מדע אבוד. התחלה חדשה של מדע נשתלה שוב בצורה חדשה והוא צריך להתפתח. מה שניתן להעריץ כל כך, בהתקדמות של המדע במשך ארבע מאות השנים האחרונות, אפשר רק להעריץ אם מביטים עליו כהתחלה. זה רק כאשר נבנה הגשר מהתחלה זו למיסתורין האמיתי של חג המולד וחג הפסחא – רק כאשר גשר זה נבנה, לפחות עבור ההרגשה האנושית – שמשהו אמיתי יושג.
אנו צריכים להחיות מחשבה זו בנפשנו, כי מחשבה זו לבדה נוטה לאחד את האדם של היום, בנפשו, עם היקום. כל זרע מאוחד עם המקרוקוסמוס. גם הזרעים של הרוח, האדם מאחד עצמו עם המקרוקוסמוס כאשר הוא מנסה לקבל לתוך נפשו מדע מקרוקוסמי. כדי להתחיל רק עם הרעיון, עם האינטואיציה שיוצאת ממנו, תודעה זו של הקשר המקרוקוסמי של האדם והאדמה צריכה להינשא לכל ענפי החיים. הזמן שלנו רחוק מאוד מתודעה שכזו. מבחינה זו, הזמן שלנו באמת במובן מסוים נמצא בעמדה של נסיגה, כפי שניתן להשוות עם תקופה מסוימת בעבר. כי אנו יכולים לשאול: כיצד יכולה חוכמה קדומה של המין האנושי – כה גדולה וכה רחוקה מגעת שהזמן הנוכחי שלנו יכול להסמיק מבושה רק מלחשוב עליה – כיצד יכול מדע שכזה ללכת לאיבוד? איננו צריכים להתפלא הרבה שזה אבד. אנו צריכים לזכור שבאבולוציה של האנושות החיובי קשור לבטח עם האספקט השלילי. לעיתים קרובות דיברנו על ההתקדמות שהאנושות עברה על ידי התפשטות הכריסטיאניות. בואו לא נשכח את התפשטות הכריסטיאניות – את האספקט החיובי – אשר קשור גם עם האספקט השלילי, כלומר, הבזבוז של תרבות עתיקה. בואו לא נשכח שעשרות אלפים עבודות של התרבות העתיקה נהרסו בעוד הכריסטיאניות מתפשטת. אלף אלפי סמלים שבהם החוכמה העתיקה ירדה מטה, נהרסו. לאנשים היום יש מושג זעיר על העבודה השורשית של הרס אשר הגיעה לשיאה במאות השלישית והרביעית של תקופתנו. יוליאן האפוסטל עדיין ניסה במידה מסוימת לעצור עבודה זו של הרס. אבל הזמן פעל נגדו. הוא לא הצליח. האנושות היום צריכה להיות מודעת היטב כמה דברים נהרסו ואבדו במאות הללו.
במיוחד מדברים שכאלה, אנו צריכים ללמוד שהאבולוציה, כך היא נקראת, היא בשום אופן אינה פשוטה. שערו לרגע שהכריסטיאניות לא היתה הולכת בדרכה דרך העולם כמחריבה ומזעזעת. המין האנושי היה נשאר במצב הישן של חוסר חירות. כי השגת חירות היא אחרי הכל, אפשרית רק על ידי אימפולס זה שהוא גם האימפולס של המיסטריה של גולגותא.
מצד שני, הצד השלילי לא צריך להשיג עליונות. כי קיימת רוח מסוימת ששימרה הרבה יותר את האספקט השלילי של הכריסטיאניות. זה מופיע בצורה זאת היום: זה רוצה להרוס – בזמן הזה, בחיי הנפש – את כל מה שמופיע לקראת הניצחון מחדש של החוכמה העתיקה. זה לא אמור לקרות. היום, שוב ושוב – בכל מקום שיש להם הזדמנות – אלו הנקראים הנציגים הרשמיים של הכריסטיאניות מביאים קדימה רעיון זה: “בזמנו של כריסטוס”, הם אומרים, “בתקופה האפוסטלית, היתה התגלות. היום דבר כזה אינו אפשרי. היום זהו חטא או הונאה או מרמה. זהו מעשה שכנגד הכריסטיאניות.” לראות בבירור בעניינים אלה זהו גם אחד מהמבחנים של ימינו, עבור כל אדם אשר שואף לאמת. המאבק עבור בהירות הוא אחד מהמבחנים העיקריים של ימינו. אבוי! גם בעניינים אחרים הבהירות נהייתה מעורפלת על ידי כל מיני רגשות שאנשים מקשרים לפראזות ריקות. אני מאמין שרגשות בריאים של אמת אפשר רק לחפש ולמצוא שוב לאורך השבילים של הרוח.
יש שימוש נורא במילים היום. חישבו על כל המילים שנשמעות דרך העולם היום, ונלקחות ברצינות כאילו שיש משהו במילים הריקות. בתחום זה, מדע הרוח אינו פחות חשוב כמחנך מאשר תכולתו המיידית. אם הוא טוען להיות מדע רוח אמיתי, הוא אינו יכול להאכיל אדם רק במילים. מדוע לא? מהסיבה הפשוטה ביותר שאתה יכול לדבר על כל דבר בימינו אם אתה נשאר רק במילים, אתה יכול לדבר הרבה על מדע הטבע. פריץ מאוטנר מוכיח במילון שלו שמדע הטבע, מתי שהוא טוען להיות ‘מדע’ – בכל פעם שהוא הולך מעבר לדיבור על העובדות – נהיה למדע של מילים בלבד. ובמדע ההיסטוריה אין שום דבר מלבד מילים, כי, כפי שאמרתי לכם, כל דבר אחר עובר דרך האדם במצב של חלום. וכך זה גם בספרות אחרות. בפוליטיקה, הליכה לעבודה בזקיפות וביושר, ואתם בוודאי תמצאו פחות מאחורי המילים מאשר בספרות אחרות של החיים. אם אתם דבקים רק במילים, אתם יכולים לדבר הרבה היום אודות טבע והיסטוריה ופוליטיקה וכלכלה. אבל אינכם יכולים לדבר על הרוח אם אתם רק אוחזים במילים עבור הרוח, היום, זה לא נכלל יותר במילים. אני אומר זאת בכל הרצינות. ועדיין ההיפך הוא גם כן נכון. כלומר, כפיצוי לכך, מדע הרוח של היום הוא חינוך של ממש, כי האדם צריך לגדול מעבר לחיבור הנפוץ למילים.
בעדיפות עליונה זהו מבחן לאלו שמאמינים שאנתרופוסופיה צריכה ללכת מעבר למילים אל הדברים האמיתיים. כ’דברים’ של מדע הרוח ברוח עצמה – זה אומר ללכת מעבר למילים אל הרוח. זה יהיה מוצלח. זה יהיה מחונן בתכלית ובמטרות בכל תחומי החיים, מעל לכל, זה יישא, זה ישחרר – את כל אלה שרוצים להשתחרר – מהאמונה באוטוריטה. מהנכונות להאמין בכל דבר ומהאמונה התפלה שכה נפוצה באנושות של היום – כה נפוצה שאנשים אפילו נכשלים מלהבין את קיומה. אהה! הרבה חוויות מרות יהיו עדיין נחוצות עבור האנשים העלובים של ימינו למצוא את דרכם, פחות או יותר, בשביל שאליו אני מתכוון כאן.
האנושות העלובה של ימינו! היא גאה בעצמה בדברים שהיא חסרה ביותר, כלומר, על החירות מהאמונה באוטוריטה, חירות מעבודת אלילים. בעיניו של זה שמכיר את הרוח, רבים מן האלילים של העבר שווים יותר מאשר האלילים של ההווה. אצל האלילים של ההווה… האדם בעל ההכרה, ללא ספק, ירד מהמנהג של תפילה. אבל האדם הבלתי מודע מתפלל לאלילים של ההווה בלהט ובהתלהבות. כי בעיניו של מי שרואה דרך האבולוציה של העולם, וודרו ווילסון וכל השאר הם הרבה יותר אלילים מסוכנים של אמונות תפלות מכל האלילים של העבר. האנושות של היום הרבה יותר קשורה לאלילים שלה ולאמונות התפלות שלה משהאנושות של העבר הרחוק היתה קשורה לאלה שלה. אפילו הסימנים הברורים ביותר יעוררו לשווא את האנושות בת ימינו. במיוחד דברים אלה, קשה להביא אותם לשבועה על האמת.
הרצינות של הרגע באמת צריכה זאת שוב ושוב. אפילו כאשר אנו מביאים קדימה אמיתות שמגיעות לתוך פרספקטיבה רחבה שכזו, אנו צריכים להחליט בתשומת לב שכזו כפי שעשיתי זה עתה. זה מהותי עבור מדע הרוח לשרת את החיים האמיתיים. וזה אשר טוען לשרת את החיים היום משרת אותם פחות מכל.
————————————————————————–