רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: דפני ליטמן

תיקונים: דליה דיימל, עציון בקר

כרך 2

פרק 69

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

ברלין     5.11.1910

כמו תמיד, אנו נבקש עזרה בעבודתנו מרוח היום. (יום שבת)

רוח כבירה חובקת,

את שמילאת מרחב אינסופי כשאף אחד מאיברי גופי לא היה עדיין קיים;

אַתְּ היית.

אני מרים את נפשי אליך.

הייתי בך.

הייתי חלק מהכוח שלך.

שלחת את כוחותייך והתמונה המקורית והראשונה של צורת גופיי השתקפה בהתחלות הראשונות של האדמה.

הייתי בכוחות ששלחת.

אַתְּ היית.

הארכיטיפוס שלי הביט בך.

הוא הביט בי, בעצמי, אני שהייתי חלק ממך.

אַתְּ היית.

רוח כבירה חובקת,

מי ייתן והאני שלי יישא את עצמו מלמטה כלפי מעלה,

מי ייתן ויקבל רמז ממך בחיבוק-כל.

מי ייתן ורוח ישותי תואר

על ידי אור מבשרייך.

מי ייתן ונפש ישותי תוצת בלהבות האש של משרתייך.

מי ייתן והרצון של האני שלי יאחז

בעוצמת המילה הבוראת שלך.

אַתְּ הווה.

מי ייתן וישותך תחדור לרצוני

כדי שהאני שלי יהיה אחוז על ידי הבנת האור הקורן שלך,

בחום-האהבה של חייך

למילת הבריאה של ישותך.

אַתְּ הווה.

אתמול אמרנו שהתלמיד שומע צליל רוחי מהמזרח. אך אם התלמיד ירצה כעת לומר שהוא שמע איך נשמע הצליל הרוחי, ושהוא כעת שמע את הצליל הרוחי הראשון שלו, הוא יטעה טעות גדולה. שכן צליל זה הוא, לכאורה, המילה האחרונה מהתחום הפיזי.

עולם הרוח הוא לעת עתה לחלוטין חסר צבע, חסר אור, חסר צליל וכן הלאה. כל הצבעים שאנו יכולים לראות אינם רוחניים – הם נובעים מחיינו הפנימיים העצמאיים, כלומר, מצביעים על איכויות שאין לנו אך עלינו לרכוש. למשל, אם אנו רואים צבע אדום המשמעות היא שאין בנו אהבה, שעלינו לפתח אותה בתוכנו. אם אנו רואים סגול, זה אומר לנו שעלינו לרכוש אדיקות מסורה.

אם אנו שומעים רעשים, זה לא דבר רוחני אלא משהו שיוצא מתוכנו. אם מישהו הופך לצמחוני אך לגופו יש עדיין כמיהה לבשר, גם אם הוא אינו מודע לכך, הרי שהכמיהה הזו מהדהדת בצלילים מטעים. כל הרעשים והצלילים האלה הם רק קרקורי עורב.

אם דמות מתקופות קודמות מופיעה בפני התלמיד, והוא רוצה מייד לפרש זאת, זה יהיה שגוי למדי. הוא חייב להיות מסוגל לחכות עם הפרשנות שלו למועד מאוחר יותר. אם תמונה כזו מופיעה לפני נפשנו, היא מתפוגגת ברגע שאנו ניגשים אליה באמצעות מחשבותינו. אך אם זו תמונה אמיתית, היא תעלה לפנינו בהמשך ותישאר שם בצורתה האמיתית, ואז נדע מה משמעותה. עלינו להיות מסוגלים להמתין ולהיות שקטים. עלינו לדבר על חוויות כאלה הרבה פחות משאנו חושבים עליהן. עלינו להתייחס ולראות את מכלול חיי הרוח שלנו כמשהו קדוש. עלינו לומר לעצמנו שחוויות של צלילים, צבעים וכו’ אינן נובעות מתחום הרוח, אלא מהאני שלנו שפורץ דרך לים של תשוקות וחשקים, בדיוק כמו תיבת נח כשהים גאה סביבה. באומרנו לעצמנו בבהירות ובהתמדה שבחוויות ובתופעות אלה אין דבר רוחני, עלינו לתת לאני שלנו ללכת, לתת לו לעוף, בדיוק כפי שהיונה שוחררה מתיבת נח ולא חזרה.

אז חווה התלמיד התנסות אוקולטית נוספת. לאחר שראינו שעולם הרוח ריק עבורנו, אנו רואים אז שבכל זאת חוויות אלו חשובות עבורנו. צבעים הופכים למתריעים ויועצים. הם מספרים לנו מה עלינו עדיין להשיג. אנו מבינים שצלילים משקפים את התשוקות הגופניות שלנו. וכאשר התמונות, שלהן אפשרנו בשקט לעבוד, מספרות לנו את חשיבותן, נפשנו מתעשרת מחוויות כאלה. זה כמו היונה ששוחררה בפעם השנייה וחזרה עם עלה זית, סמל השלום.

אך נפשו של התלמיד האזוטרי אינה נותרת לגמרי לנפשה בדרך קשה זו; ישנם דברים שהוא יכול להיאחז בהם. למשל, צלב הוורדים. עלינו לתת לו לפעול עלינו; עלינו להבין שהשחור של העץ הוא הגשמיות שלנו שהתקשתה ונבלה, ואנו חייבים לאפשר לאני הנמוך שלנו המזדהה עם הגוף להיעשות כהה ומת בדיוק כמו עץ הצלב. אז האני הגבוה והרוחני יפעל בתוכנו באופן בו השחור של הצלב משתנה לקווי אור בהירים וקורנים. באותו אופן, האדום של הוורדים ישתנה מצבע האהבה הפועל כלפי פנים, לירוק, צבע החיים הפועל כלפי חוץ.

כשאנו חווים סמלים, הסמלים הגורמים לנו לסבל, ולא אלה המעניקים לנו שמחה, הם הסמלים האמיתיים שמקורם מעולם הרוח. עלינו לשאת אותם איתנו עד שנתפוס את משמעותם. על הרוחני להיוולד מהם בתוכנו בעודנו סובלים.

דבר נוסף שעלינו להבין הוא שאנו לא יכולים להיות לא-אנוכיים. אנחנו אף פעם לא חסרי-אנוכיות. וגם אם נדמיין שעשינו משהו שהוא לגמרי לא אנוכי, אנחנו טועים. איננו יכולים לפעול בחוסר-אנוכיות. זוהי קארמה עולמית המאפשרת לנו לפעול באופן אנוכי, קארמה עולמית היא אלוהים.

ואם נגיע לנקודה שבה אנו פועלים בדרך טובה ואצילית, הרי זה האל שבתוכנו שהוא טוב. ככל שנהיה יותר חסרי אנוכיות נבחין, למשל, שאנחנו כבר לא מפוחדים או מבועתים. אם יש רעש חזק פתאומי בקרבת מקום, לא נקפוץ כמו פעם. האל שמאפשר לנו לפעול בצורה טובה ואצילית הוא המודל שלנו. המודל הארכיטיפי שלנו הפך אותנו למה שאנו עכשיו. ועלינו להפוך שוב להעתק של הארכיטיפ שלנו.

לאחר שהבנו זאת נכון, נבין גם את האימרה הרוזנקרויצרית האזוטרית:

 Ex Deo nascimur, in… morimur, Per spiritum Sanctum revivscimus.

התלמיד האזוטרי לא אומר את מה שלא נאמר במשפט האחרון. כשאנו מתחילים לומר שורה זו, הרגש שלנו חייב לנוע אל מה שלא מבוטא. ורק כאשר הרגש חוזר ניתן להמשיך לדבר. כל מי שחווה זאת בפנימיות עם הרגש הנכון יבין גם נכון את האימרה האזוטרית האחרת:

ברוח היה מונח הנבט של גופי.

והרוח שילב בתוך גופי

את העיניים החושיות,

כדי שדרכן אוכל לראות

את אור הגופים.

והרוח הטביעה בגופי

תחושה וחשיבה

ורגש ורצון,

כדי שדרכם אוכל

לקלוט גופים

ולפעול עליהם.

ברוח היה מונח הנבט של גופי.

בגופי מונח נבט הרוח.

ואשלב בתוך רוחי

את העיניים העל-חושיות

כדי שדרכן אוכל לראות את אור הישויות הרוחיות.

ואטביע בתוך רוחי

חכמה וכוח ואהבה,

כדי שדרכי הישויות הרוחיות תוכלנה לפעול

ואהפוך לאיבר מודע לעצמו

של מעשיהן.

בגופי מונח נבט הרוח.