שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: דפני ליטמן, עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
כרך 2
פרק 68
מהתוכן של שיעורים אזוטריים
ברלין 4.11.1910
אלו מכם שהיו בשיעורים אזוטריים בעבר יודעים שמה שנאמר כאן לא נאמר על ידי בלבד; נבקש את עזרתה של רוח היום לשם כך (נאמרה האימרה של יום שישי).
כשאנו מתבוננים על מהלך חיינו בין לידה למוות, אז מנקודת מבט אזוטרית אנו רואים שהם שם כדי שנוכל ללמוד משהו עבור הדרך האזוטרית שלנו. אם אנו סוקרים את חיינו הפיזיים, אנו רואים שאנו מביאים איתנו את האיברים והתנאים המוקדמים לכל מה שאנחנו יכולים לבצע בחיים – למעט שלושה דברים שעלינו ללמוד כאן בחיים הגופניים. אנו יכולים לראות צבע זמן קצר מאוד לאחר הלידה, איננו צריכים ללמוד יכולת זו שכן היא למעשה קיימת; הדבר נכון גם לגבי שמיעה וכו’. שלושת הדברים היחידים שעלינו ללמוד הם: הליכה, דיבור וחשיבה או יצירת מושגים.
העיקר בהליכה הוא שעלינו ללמוד איך לעמוד. לפני שנוכל לעשות זאת אנחנו פשוט נופלים; אין לנו עדיין הרגשה של איזון. ראשית עלינו ללמוד להרגיש את דרכנו לתוך שלושת מימדי המרחב וכמו כן עלינו ללמוד גם לדבר ולחשוב.
אם למדנו ללכת בשנה הראשונה לחיים, נוכל להמשיך בדרכנו. אם למדנו כיצד ליצור מושגים אנו יכולים להחיות את האמת וליצור דברים חיים באמצעות המילה. אנו לומדים ללכת, לדבר וליצור מושגים בשלוש השנים הראשונות לחיינו.[1] אנו מוצאים את שלוש השנים הללו שוב, באופן סמלי, בשלוש השנים בהן חי כריסטוס על פני האדמה.[2]
כל מה שתלמיד אזוטרי זקוק לו עבור חייו האזוטריים ניתן לו בשיעורים אזוטריים. הוא מקבל תשובות לכל שאלותיו ממה שניתן לו בתרגילי המדיטציה; הוא רק צריך להקשיב כראוי. מה שניתן לנו כמדיטציה חייב לרכוש חיים בתוכנו. כגון האימרה: בקרני האור הטהורות…
אל לנו פשוט לקרוא מילים אלה כלאחר יד; הן צריכות להתעורר לחיים בתוכנו. עלינו להתמסר לחלוטין לתוכן המדיטציה, לשכוח את כל מה שמסביבנו בחיים הגופניים ואת כל תחומי העניין האישיים וכן הלאה. כתמורה על העובדה שכביכול ויתרנו על החיים הגופניים, הקרבנו אותם למשך של המדיטציה, יהדהד בנו צליל אחרי שתי השורות הראשונות:
בקרני האור הטהורות
קורנת אלוהות העולם…
הצליל יתמשך למשך כל זמן שהקארמה שלנו קבעה. אין זה צליל המהדהד מבפנים, אלא כזה הנשמע כלפינו מבחוץ. לא יינתנו כאן עוד מילים, על כל אחד לחוות ולתפוס זאת בעצמו. בעוד שצליל, מילה קדושה ושם שאי אפשר לבטאו מהדהדים, על התלמיד לנדור נדר שהוא היה יכול גם לנדור לפני כן, אך ברגע זה הוא חייב לעשות זאת. הנדר הוא שהתלמיד אומר לעצמו: אחשיב כל צליל מלבד מילה קדושה זו, אם הוא לא נגרם באופן פיזי, כפעולתו של אהרימן.
זוהי נסיגה, התרחקות ממה שמקיף אותו, היוצרת תחושת קור אצל התלמיד; הרגשת זרות אוחזת באדם; הוא מרגיש מבודד ומוקף בכפור גדול. על התלמיד להביא אהבה אל הרגשה קפואה זו שנוצרה על ידי מחשבה טהורה.
כאשר הוא שומע צליל זה, הוא מקבל בכך את הכיוון מזרחה. הצליל מגיע מהמזרח. התלמיד יכול למצוא את דרכו ברוח, הוא כבר לא מועד כילד שטרם למד לעמוד וללכת. כעת הוא יכול לעמוד וללכת ברוח.
וכאשר התלמיד מאפשר לשורות השלישית והרביעית לחיות בו:
באהבה טהורה לכל הישויות
קורנת האלוהות של נפשי
אז הוא ירגיש חום, חום קורן וחי. רק לחוויות שיש לו במהלך תחושת החום הזו יש ערך אמיתי של אמת; כל השאר הן פעולתו של לוציפר. ואם הוא באמת החיה את שלוש השורות האחרונות:
אני נח באלוהות העולם
אמצא את עצמי
באלוהות העולם
אז הוא יתפוס את האמת.
כך שבשתי השורות הראשונות התלמיד רכש את הדרך, בשלוש השורות האחרונות רכש את האמת, ואז רכש חיים, חיים רוחניים זורמים מהשורות שביניהן.
על התלמיד לפתח משהו שמרבים לדבר עליו בחיים החיצוניים, אך אינו מיושם, ואנשים אינם מודעים לעומקו. רבים מדברים על אהבה לבני אדם, ובכל זאת איך שאנשים מתייחסים לאהבה בחיים החיצוניים אינו תואם לרגש זה. על התלמיד האזוטרי להתחיל לומר לעצמו בכל הענווה: אני לא יודע דבר על אהבת אדם. אנו אוהבים בני אדם מסיבות שונות אך כל זה הוא לא הדבר הנכון. עלינו לאהוב אדם כי הוא ישות אנושית. כריסטוס נתן דוגמה טובה לכך.
——————————————————————————————–
[1] להרחבה ראו את ספרו של קרל קוניג: שלוש השנים הראשונות של הילד – הוצאת חירות.
[2] להרחבה ראו את ספרו של אמיל בוק: שלוש השנים – הוצאת חירות.