מיתוסים עתיקים
משמעותם וקשרם עם האבולוציה
מאת: רודולף שטיינר
11 הרצאות שניתנו בדורנאך GA180 1917-1918
תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה 2
על המיסטריות של הזמנים העתיקים ושל הזמנים המודרניים
25.12.1917
מחשבה אחת שוכנת בוודאי אצל כולכם והיא כלולה בשאלה זו: “כיצד זה קורה, עם התוצאות של המקרים שתיארנו, שצורת המחשבה המטריאליסטית מניחה במדויק את הצורה שבה אנו מקבלים אותה היום, וחודרת את כל האימפולסים האנושיים של זמננו?” בראש פתוח אנו צריכים לצפות במרכיב שנכנס לחיים הרוחניים של הזמן המודרני. אל לנו להיות מושפעים, בעשותנו כך, ממה שההיסטוריון האורתודוקסי מכנה ‘צורך היסטורי’. אנו צריכים להפנות את תשומת לבנו למאורעות אלו שיכולים להסביר ולהאיר את מה שנחווה למעשה.
בקרב כל השינויים החשובים שהתרחשו בתקופה החדשה של האנושות, אנו צריכים גם לכלול אחד שהיה, בתוכנו, הד או תוצאה קשה והרסנית של שינויים. אני מתכוון לשליש האחרון של המאה ה-18, כאשר האנושות האירופאית איבדה לבסוף את השרידים האחרונים של הבנת המיסטריות. בהרצאות של הזמן האחרון ציינתי בשטחיות את העובדה שבמאה ה-18 עדיין התקיימה מידה שכזו של מחשבה כמו של לואיס קלאוד דה סיינט מרטין, שרעיונותיו הושפעו ממעגלים נרחבים – לא רק בגלל עצמו, אלא בגלל האימפולס השורר של הזמן במשך המאה.
במאה ה-19, מצד שני, האידיאות של סיינט מרטין ודרכי המחשבה שלו נסוגו כולן. אנו צריכים רק לזכור מאפיין אחד של סוג החשיבה שלו, ונראה בן רגע בכמה קיצוניות הוא שונה מכל מה שמופיע בזמננו שלנו, לדוגמה, הוא יכול לחשוב ולהרגיש. בעבודתו החשובה: des erreurs et de la vérité הוא מדבר בין יתר הדברים, על מקרה מסוים בהתפתחות האדמה – מקרה שהתרחש לפני שהאדם נהיה לאדם פיזי. בהביטו לאחור, הוא מדבר על עבירה על חוק קוסמי משמעותי ביותר – אם נקרא לזאת כך, מצידו של המין האנושי ככלל, לפני שהאדם נכנס לתוך התורשה הפיזית. זה מאוד משמעותי, כי כאן אנו רואים שאותם אנשים שלהם היו מחשבות כמו דרך המחשבה של סיינט מרטין היו עדיין בעלי אופקים רחבים. הם עדיין יכלו להביט מעבר לעולם הפיזי של האנושות, אל הרוחי הטהור. זה היה אפשרי עבורם לדבר על דברים שכאלה, החיבור של זה עם האבולוציה של האנושות שונה מכל דבר שעלול להיכלל בתחום הפיזי לבדו. כחסיד במידה מסוימת של ג’ייקוב בוהם, זה נכון שללואיס קלאוד דה סיינט מרטין היו כמה תלמידים שנפוצו ברחבי העולם התרבותי, אפילו כה מאוחר כמו המאה ה-19 – לא, אפילו בזמן האחרון ביותר. אבל ההכרה הרווחת של הזמן, במשך המאה ה-19, אי אפשר לומר עליה שהיתה מושפעת על ידי אימפולס כלשהו כפי שקורה בכתביו. המבט הפתוח, מעל לכל, לתוך עולם הרוח, אשר אנו מוצאים פה ושם בעבודתו, אבד בסוף המאה ה-19.
במציאות, תורה כזו כמו שהיתה לסיינט מרטין היא השריד האחרון של חכמת מיסטריות עתיקה. כדי להבין כיצד אנו מוצאים צורת מחשבה כזו אצל סיינט מרטין אפילו במקרים ההיסטוריים החיצוניים, אנו צריכים לשאול את השאלה כך: “מי זה היה שהפיץ את הדוקטרינה שסמכה על דרכי החשיבה שלו?” לא, מוטב שננסח זאת כך: “באיזו אישיות הסכום הכולל של האימפולסים הללו, שבאמצעותם האנושות של המאה ה-19 נעשתה חומרנית לחלוטין, מוצא את הביטוי האופייני ביותר?”
כדי להבין את מה שקרה באמת אנו צריכים להבין שבשינוי אחרון זה, בסוף המאה ה-18, רק מעט מאוד אנשים – רק מעט מאוד נפשות אנושיות – ידעו משהו על החשיבות העמוקה וההשפעה של המיסטריות.
האישיות שאליה אני מתכוון – גם אם הוא רק הביטוי הטיפוסי של רוח-הזמן השכיחה של מפנה המאות ה-18 וה-19 – זהו דופיוס. עבודתו החשובה, היכן שמכת-מוות, אם לדבר כך, הונחתה על ההבנה של המיסטריות, כונתה: origine de tour les cultes – ספר זה יצא לאור בשנת 1794.
כאשר אנו מקבלים את המבט החוצה של האדם במאה ה-19, אנו חושבים בדרך כלל על המטריאליזם של מדע הטבע. מדע טבע מטריאליסטי זה, אם אדבר כך, מקבל את האופי והחותמת שהמאה ה-19 נתנה כמעט לכל הפעילויות האנושיות. כלומר, את מה שמצאנו כמבוטא באורח האופייני ביותר ב-“bon dieu citoyen” – המילים שבהן היינריך היינה בירך את ישוע. אני מתכוון לאופי של הבערות [פלשתיזם] הבורגנית. גם המטריאליזם של המאה ה-19 היה שקוע בזה, בנתיב הבערות. הגבלה של בערות היתה האופי העיקרי של המטריאליזם של המאה ה-18. כדי להבין את שורשי העצבים של המאה ה-19, אנו צריכים להביט על אימפולס זה של בערות בכל מקום. במטריאליזם של דופיוס, מצד שני, עדיין לא שלטה הבערות. היה סוג של גדלות וחופש ביחס לזה, שהגיע הרבה מעבר לבערות ולמגבלות של מעמד הביניים. זה היה במובן מסוים מטריאליזם שמיימי. היה בו עדיין האומץ לחשוב יותר על תיאוריה מטריאליסטית קפדנית ומדוקדקת יותר מכל האנשים המלומדים והמבריקים של המאה ה-19.
דופיוס הגיע לעומקי דברים מסוימים – לפחות הוא חשב שהוא הגיע לעומקיהם. והדרך שהוא עשה זאת מעניינת ביותר. אל לנו לשכוח שהוא היה גאון. כבר ב-1780 הוא בנה סוג של מכשיר טלגרפי פרטי, שבו היה שולח טלגרפים מביתו שלו לידיד, פורטין, שחי במרחק ניכר ממנו. כאשר המהפכה פרצה, הוא פחד שמכשיר הטלגרף שלו יהיה חשוד, ולכן הוא שבר את המכשיר, וכל העניין נשכח. כמובן, אני לא אומר שהיה לו טלגרף חשמלי, כך העיקרון של הטלגרף נישא על ידו בשלמות.
דופיוס היה גם ממונה על החינוך הציבורי בצרפת בסוף שנות השמונים של המאה ה-18. הוא עזב את פאריז כאשר המהפכה פרצה, ומייד לאחר מכן נבחר כחבר באסיפה הלאומית. כשהוא שב הוא מילא חלק לא קטן באסיפה הלאומית, ובעקבות זאת במועצה של החמש מאות. ככלל, הוא היה שייך למפלגות המתונות. אנו צריכים לדמיין את מה שחי בדופיוס, כאימפולס שעבר ממנו לנפשות רבות אחרות. אבל זה עדיין יותר חשוב עבורנו להבין שהזמן עצמו עבר עם אימפולס זה, ורק מצא את ביטויו האופייני ביותר בו.
מה שדופיוס קיבל היה הדבר הבא: הוא למד את המיתוסים העתיקים והאגדות – נאמר: האגדה של הרקולס, או האגדה של איזיס ואוזיריס, או של דיוניסוס, הוא למד את המיתוסים העתיקים הללו, אשר, כפי שאנו יודעים, הם רק אמירה המכסה על האמיתות של המיסטריות. קחו, לדוגמא, את המיתוס של הרקולס. דופיוס התבונן בשתים עשרה המטלות של הרקולס. עקב אחרי המטלות בפרטים, הוא קלט שדברים מסוימים שקורים בסיפור מצדיקים את ההנחה שיש קשר בין המעבר של הרקולס דרך שתים עשרה המטלות וההקפה של השמש דרך שנים עשר הסימנים של גלגל המזלות. דופיוס למד דברים אלה במודע ובזהירות, כתוצאה מכך הוא פיתח את התיאוריה הבאה: בזמן העתיק היו אנשים מסוימים, שנקראו הכמרים של המיסטריות, מטרתם היתה לשמור את המסות הנרחבות של האנשים שקטים ונוחים ככל האפשר, כדי למשול בהם ולהדריך אותם בקלות. לכן סופר לכמה מהאנשים המיתוס, למשל, של הרקולס שחי פעם, שאותו אדם צריך לחקות, שאיתו הוא צריך להתחבר לצורך עבודתו. באופן דומה, מיתוסים אחרים סופרו – המיתוס של איזיס ואוזיריס, למשל. בתוך המיסטריות, במעגל שלהן, הכמרים – על פי דופיוס – ידעו שזאת היתה ‘אחיזת-עיניים’ גדולה. הם ידעו שאנשים שכאלה כמו הרקולס, אוזיריס ואיזיס, מעולם לא היו קיימים. הם ידעו שכל מה שמהלך על האדמה מובא על ידי גופים חומריים שמיימיים וקבוצות הכוכבים שלהם. המיתוסים הם רק תיאורים מצועפים של המאורעות שבשמיים. על פי הכמרים של המיסטריות העתיקות – כך אמר דופיוס – מה שמתרחש על האדמה תלוי במעבר השמש דרך שנים עשר הסימנים של גלגל המזלות. הכמרים היו מודעים היטב לכך שתהליכים שמיימיים אלו מגיעים לאדמה. הם ידעו שהתהליך החומרי שמוצא ביטויו בשמיים המכוכבים – התהליך החומרי שביקום החיצוני – הוא הגורם האמיתי לצמיחת הצמחים ולהתקדמות האדם, פוריות האדם, וכיוצא בזה. הכמרים היו מודעים היטב לכל הדברים הללו. הרחק מאמונה שיש כוח רוחי אחר כאן בפעולה, הם היו ‘מוארים’ דיים להאמין במשחק הבלעדי של הכוחות החומריים בחלל השמיימי החומרי. אבל, עבור העם הפשוט, הם סגרו את העובדות הללו של אסטרונומיה במיתוסים, והאמינו שזה היה הכרחי להשלות את האנשים. כי רק באמצעים שכאלה הם יכלו לשלוט ולהדריך.
אם כן, עבור דופיוס, המיסטריות היו יותר מפעלים שכוונתם היתה הצורך להלביש בשפה מתאימה, לציבור רחב ‘ומטופש’, את מה שהיה ידוע היטב לכמרים עצמם כתהליך החומרי בשמיים שמביא חומרים אחרים לאדמה. בעבודתו של דופיוס: origin de tons les cultes, אנו מוצאים לדוגמא את המשפט הבא: “האמת אינה יודעת מיסטריות. כל המיסטריות ללא יוצא מהכלל שייכות לתחומים של טעות ורמייה… מוצאן – כלומר, המוצא של המיסטריות – יש לחפשו מחוץ לתחום של האמת וההיגיון. כצאצאים של הלילה הם בורחים מאור היום.”
אין ספק שרק מתי מעט קראו כתבים שכאלה, אבל זה לא העניין כאן. הנקודה היא שלדברים שכאלה יש השפעה. הנקודה היא בפשטות שהם שם. כאשר הם מובעים על ידי אינדיבידואל כמו דופיוס, זה אומר שהיתה לו היכולת המיוחדת לנסח אותם. דברים שכאלה מתחילים לעבוד מסוף המאה ה-18 והלאה. והם פועלים דרך המאה ה-19.
עכשיו עלינו להביא משהו מן האמת ההיסטורית האמיתית, כנגד הדברים שדופיוס גילה בגאונות שכזו כאשר הניח את היסודות למטריאליזם השמיימי שלו – כי כך נוכל לתאר אותו באופן צודק. אחרי הכל, המדענים הנבערים של המאה ה-19 רק הביטו בתהליכים הכימיים שבאטומים. הם נשארו בתחום הארצי. דופיוס היה נועז דיו להציג מטריאליזם שמיימי. להעלות על הדעת את כל שפועל לקראת האדמה מהיקום כהשפעה חומרית של הכוכבים וקבוצות הכוכבים, ולתאר את מה שנקרא ‘רוחי’ כאחיזת עיניים – כתוצאה ההרסנית של הטעיה מודעת אשר היתה מתורגלת על ידי הכמרים של המיסטריות העתיקות.
במציאות, שורטטה מסקנה זו על ידי דופיוס בספרו החשוב והמפורסם origin de tons les cultes: “כל הדמויות הגדולות, אינן אלא דמויות של אסטרונומיה, מרותכות יחדיו ולבושות בבנייה מרשימה עבור האנשים הרגילים. הרקולס הוא השמש, שתים עשרה המטלות שלו הן המעבר של השמש דרך שנים עשר הסימנים של גלגל המזלות. איזיס היא הירח. מה שמסופר עליה זהו המעבר של הירח דרך גלגל המזלות. דיוניסוס – בפואמה קוסמית גדולה זו עם 48 השירים שלו – הוא רק תיאור של השמש במעברה דרך סימני גלגל המזלות. וכן הלאה… הנוצרים רק הכניסו את כריסטוס במקום הרקולס, דיוניסוס ואוזיריס. גם כריסטוס אינו אחר מאשר מסכה עבור השמש. הכמרים ידעו היטב שהדבר האמיתי הוא השמש. אבל עבור העם הפשוט, הם הצטרכו את הסיפור של נצרת – ישוע כריסטוס, השמש של הברית החדשה, בניגוד להרקולס, דיוניסוס ואוזיריס הילדים של הברית הישנה.”
באמת הרס קיצוני של כל הרעיונות הדתיים נכלל בעבודה זו של דופיוס.
ההכרה הכללית בדרך כלל נשארת מאחור – אינה עוסקת בשינויים קיצוניים אלה. מכאן זה מגיע שבמאה ה- 18 מעט מאוד אנשים קיבלו בבהירות שמחשבות אלו היו באוויר – אם אשתמש בביטוי השחוק. הם הותירו אותן באוויר. ללא ספק, למעטים היה את האומץ לרומם את המסקנה הברורה של דופיוס. אבל מחשבות שכאלו נכללו בתודעה הרוחית של כל האנשים המשכילים. וזה היה תחת הלחץ של מחשבות שכאלה שכל המחשבות התיאולוגיות האבסורדיות של המאה ה-18 התפתחו. העובדה שמסתתרת ביסוד כל זה אינה אלא שדופיוס הצביע על כך: בדיוק כפי שהרקולס או אוזיריס לא התקיימו כבני אדם פיזיים וכישויות אנושיות, בדיוק כפי שהם היו רק שמשות, באותו אופן, כריסטוס מעולם לא היה אישיות פיזית, אלא שמש. זה היה תחת הלחץ של מחשבות אלו שעבור תיאולוגים מאוחרים יותר בני המאה ה-19, כריסטוס נעלם בהדרגה לתוך אוויר דליל. ואז הם החלו לעשות את המאמצים הגדולים ביותר כדי לעשות את ה-“bon dieu citoyen” של נצרת ראוי להצגה. הנבערים הליברליים הלבישו אותו כמטיף אנושי. הסוציאל דמוקרטים כסוציאל דמוקרט, וכן הלאה. הפסיכופיסיולוגים כמשוגע או אפילפטי. כך, כל אחד בתורו תחת הלחץ של מחשבות אלו.
כעת אתם יכולים למקם זאת לצד אמיתות חשובות אחרות שעליהן סיפרתי לכם, כלומר שהאדם באמת חלם אבולוציה היסטורית. ואז תוכלו לקבל את המחשבות כמו זו שלמעלה – גם אם הן לא מבוטאות בצורה קיצונית – ממלאות את חלקן בחלומות של בני האדם.
ושוב, כפי שאמרתי, אנו צריכים עכשיו להציג את האמת ההיסטורית באמת. אם נביט לאחור לתוך המיסטריות העתיקות – אלו שמוצאן בתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית. כאשר מיסטריות אלו הופיעו, אנו רואים שאזוטריות כמו גם אמיתות אזוטריות הוצגו. מה היה אז אזוטרי, מה היתה אזוטריות? שאלה זו צריכה להיות שימושית במיוחד עבור מיסטריות אלו שמוצאן הולך לאחור לתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית. אזוטריות – במיסטריות העתיקות שאליהן אני מתכוון עכשיו – היה כל מה ששייך למדע הפיזי – למניפולציות, לטכניקה של המדע. המדע של הדת לא היה אזוטרי בזמנים עתיקים אלה. אנו מתמסרים לאמונה שגויה לחלוטין אם אנו מדמיינים שהרעיונות אודות האל והאלים היו אזוטריים במיסטריות העתיקות הללו. מה שהם שמרו כאזוטרי היו העובדות שהם ידעו אודות עניינים מסוימים אשר היום אנו חווים במעבדות הכימיה שלנו ובמרפאות. זה אשר שייך למדע הפיזי שלנו היה שמור בעיקרו כאזוטרי. זה היה זה שהאזוטריים החזיקו כמסוכן. במיסטריות של הזמנים העתיקים הללו, מעולם הם לא קיבלו אמת דתית כמסוכנת באופן כלשהו. מה שהם הציגו כעניינים של דת הם הסבירו באופן פתוח למדי, אך לא את מה שהיום אנו מכנים כימיה, פיזיקה ומתמטיקה, אלו המאוחרים יותר נשמרו בקפדנות. הם אחזו את ידיהם מעל מדע זה, ורצו רק להמשיך ולעסוק בו במעגל מוגבל בחומרה של אלו שלקחו על עצמם את ההתחייבות לשמור אמיתות אלו בתוך המיסטריות. הם היו צריכים להבטיח הבטחה זו תחת שבועות חמורות ביותר.
ואז בא זמן שבו המיסטריות שינו את מדיניותם – רק במובן מסוים – בנוגע לטכניקה שבה הם שילבו את ידיהם. זהו המקרה בכל המיסטריות שמוצאן חוזר בעיקר לאחור לתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית (שמגיעה למאה ה-15 אחרי הספירה). במשך זמן זה, המנהג במיסטריות היה לשמור בסוד לא כל כך את המדע הפיזי, אלא את מה שאנו מתארים – במידה מסוימת – כסוג של טיפול סמלי של המתמטיקה, ובאמת, המדע הוא אינטלקטואלי באופן כללי. אני מתכוון למשל לכל מה שקשור עם דברים כאלה כמו מעגל, משולש ופלס מים – בקצרה, כל מה שהוא ידע מכני, מתמטי ואינטלקטואלי. דברים כאלה הם ניסו לשמור בתוך הקירות של אגודה מסוימת, שחבריה נמצאים תחת התחייבות ישירה לא לבגוד באמיתות שלמדו אודות המעגל, המשולש, פלס המים, חוט האנך, וכן הלאה. במובנים אחרים אמיתות אלה זולגות יותר, כלומר בזמן שהן נשמרות כאזוטריות, זליגת אמיתות המדע הפיזי גוברות וחודרות בהדרגה אל מחוץ למיסטריות, לתוך התודעה הכללית של הציבור.
אתם עשויים להתנגד: “על מה, אחרי הכל, היו המיסטריות של התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית צריכות לשמור בסוד? לבטח מעט מאוד! המדע היה בחיתוליו. למעשה לא היתה כימיה. הם לא ידעו דבר על עולם כביר של עובדות שהתגלה בתפארתו בזמננו.” טוב, אם אתם שופטים כך, אתם רק חוזרים על מה שבדרך כלל נאמר היום. ועדיין אפילו ההיסטוריה החיצונית הרגילה צריכה לגרום למישהו להסס לפני שהוא מבטא שיפוט שכזה. כשהתגלה אבק השריפה כתוצאה מהמדע החיצוני שלהם, האירופאים היו באופן טבעי גאים. אבל מהר מאוד התגלה שלסינים כבר היה אבק שריפה בזמנים עתיקים מאוד. וגם אמנות הדפוס, והמצאות רבות אחרות. אפשר לצטט מקרים לאינספור היכן שהכוונה המקובלת בעניינים שכאלה נהייתה מאוד ‘צולעת’ לכל הפחות.
האמת הפשוטה היא שבזמנים העתיקים (אם לציין עניינים קיצוניים) עקרונות שכאלה כמו ספינת האוויר או הצוללת היו ידועים. אך כיצירה של חלק מהמדע הפיזי, הם בקפדנות נשמרו סודיים. הם היו מנועים מהציבור הכללי. ולא שוחררו מהמיסטריות. במילים אחרות (כי זה מגיע לאותו דבר) התוצאות שהיו יכולות להתקבל על ידי ידע שכזה לא התקבלו על ידי ידע שלא נעשה בו שימוש בידע החברתי הכללי.
עבור המיסטריות של התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, זהו רעיון חובבני לא לשייך את המושגים של ‘אזוטרי’ ו-‘אקזוטרי’ לעניין זה, אלא לדמיין שהמיסטריות של הזמן ההוא הכילו בתוכן אמיתות חבויות ומסתוריות במיוחד על עניינים רוחיים טהורים.
אחרי כן, בימי הביניים, הן השתדלו לסרב להיבט מסוים של ידע מתמטי ומכני, ולא נתנו לאנשים ככלל להשיג גישה לכך.
לדברים אלה היתה משמעות טובה וערך של ממש בזמנים עתיקים אלו. עם התקרבות הזמנים המודרניים הם איבדו בהדרגה את ערכם, כפי שאמרתי לעיתים קרובות, חיי המיסטריות לא היו יכולים להמשיך באותה דרך כמו לפני כן. בהווה – התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית – במובנים רבים זה כבר לא מותר (לא עוד מותר, אני מתכוון, כנגד הכוחות הרוחיים הגבוהים יותר) לשמור עניינים מסוימים באופן אזוטרי למדי. ה’אזוטרי’ היום עשוי להכיל אמיתות פסיכולוגיות מסוימות. בזמנים עתיקים מאוד אלו היו אמיתות פיזיקליות. ואז זה נהיה לאינטלקטואלי. היום, כפי שאמרתי, אלו יהיו אמיתות פסיכולוגיות – אמיתות של חיי הנפש. רק אמיתות אלו נשמרות תחת מנעול ובריח היום על ידי אחוות כמו אלו שעליהן דיברתי בפניכם, כאשר תיארתי את מצב העולם הכללי של היום כנובע מאחוות אחים אפלה, שאת מקורה, אתם תיזכרו בזאת, תיארתי בשנה שעברה.
כעת עולה השאלה: מדוע הכמרים של המיסטריות הישנות שמרו בסוד את מה שאנו יכולים לכנות מדע פיזיקלי? הסיבה קשורה עמוקות עם האבולוציה של המין האנושי. כפי שלעיתים קרובות הצבעתי על כך, האנושות באמת עוברת דרך אבולוציה, עוברת מצורה לצורה – מצורה אחת לאחרת. הזמן שבו המיסטריה של גולגותא התרחשה הוא, במציאות, זמן המעבר הגדול ביותר בכל האבולוציה של האדמה. ההיסטוריה החיצונית באמת לא מודעת לעובדה זו. באמת, היא בורה ביחס לכמה מהעובדות הממשיות הקשורות למעבר זה.
ידידיי היקרים, בזמנים קדומים, במיוחד בזמנים שלפני המיסטריה של גולגותא, האדם קיבל כוחות מיוחדים למדי כאשר הגיע לגיל 14 או 15, מעל לכוחות שהיו לו בילדות מוקדמת יותר. בגיל 14 או 15 של החיים, בזמנים קדומים אלה, האדם קיבל כוחות שאבדו למין האנושי מאז המיסטריה של גולגותא. כוחות אלו כבר לא נמצאים שם. או שהם נמצאים שם בצורה נחשלת ותורשתית – לא עוד ככוחות נורמליים של הטבע האנושי הכללי.
הכוחות שהאדם קיבל כשהוא נהיה בן 14 או 15 היו שם פשוט בסביבתו במידה שהוא עצמו היה שם. למעלה מזה, הם היו כאלה שאפשר היה לחבר אותם עם התהליך של הפעולה הפיזית. כאשר אדם היום מחבר חמצן ומימן – טוב, הוא פשוט מחבר אותם ומקבל מים. שום דבר שזורם החוצה מהאדם עצמו לא נכנס לתוך התהליך. בזמנים העתיקים הללו זה היה שונה מאוד. משהו שזרם החוצה מהאדם באמת נכנס לתוך התהליך והתחבר עם זה. האדם עצמו לקח חלק בתהליך. עבודת מעבדה נהייתה לקסם אמיתי בעזרת כוחות אלו שהתפתחו באדם בשנה ה-14 או ה-15 של חייו.
זה היה מסיבה זו שהכמרים של המיסטריות שמרו את הסוד של התמרון החיצוני. כי התמרון החיצוני נהיה לתמרון של קסם, בפשטות על ידי המידה הטובה והמידות הנפוצות של האדם. קסם היה יכול להתפשט לכל מקום: ואין צורך לומר, זה בצורה קלה למדי היה יכול להפוך למה שנקרא ‘מאגיה שחורה’. לכן זה היה הזמן שבו הכרחי היה להסוות אמיתות מסוימות של מדע הפיזיקה בחשאיות העמוקה ביותר. זה היה הכרחי, פשוט מעצם הטבע האנושי השכיח.
הכוחות שהאדם קיבל בגיל 14 או 15 של חייו אבדו בהדרגה. זה היה במאה ה-15 שהם נעלמו כמעט לחלוטין. לכן הרבה דברים שנכתבו לפני המאה ה-15 אחרי מותו של ישוע, כבר לא מובנים כלל היום, אלא בעזרתו של מדע הרוח. כי בימים עברו, הרגע שבו אדם ישב לעבוד עם מניפולציה פיזית כלשהי (כפי שנהיה היום נפוץ למדי במעבדות שלנו), ברגע שהוא עשה כך, הוא גרם לישות לוציפרית רבת עוצמה לצוץ. הוא היה יכול לתת הזדמנות לכך. ישות לוציפרית רבת עוצמה זו היתה אפקטיבית לחלוטין. ואם הביאה עימה עוד כאלה, הם היו יכולים לשחק תפקיד בחיים הסוציאליים של האדם, אם דבר שכזה לא היה נשמר בסוד. (תקופה שכזו כמו סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 לא היה בה שום מושג על האמת שבהתפתחות האנושית. האדם בתקופה זו לא היה לו מושג מעורפל בקשר לכך. מכאן, כל מה שנבע מהבורות המוחלטת שלהם נאסף בכמה אמירות כמו: האמת אינה מכירה שום מיסטריות, או שכל המיסטריות שייכות לתחום של טעות ומרמה).
בני אדם היו צריכים להישמר, אם לדבר כך, מכל ידע מיידי של סודות פיזיקליים, למעלה מזה, לא רק שהם היו צריכים להישמר ממניפולציות פיזיות שכאלו שנעשות כיום יומיום במעבדות שלנו, הם גם הצטרכו להישמר מידע פיזי טהור של אסטרונומיה. הדבר הרוחי המקביל לידע שכזה ניתן בצורה של מיתוסים ואגדות. זו היתה הדרישה ההכרחית של הזמן. אבל הזמנים עכשיו השתנו, ובמידה רבה. האדם היום לא נחשף לרוחות לוציפריות רבות עוצמה שעליהן דיברתי בהקשר זה. אבל כפיצוי לכך, האדם נחשף בעוצמה רבה יותר ליסודות אהרימניים רבי עוצמה. רוחות אהרימניות רבות עוצמה באות לידי קיום היום כצורך, כמו שהישויות הלוציפריות שנזכרו קודם באו בזמן עתיק. רק שהן באות לידי קיום בדרך שונה מאוד – מתוך כוחות אחרים ואימפולסים בטבע האנושי. היום (אני לא מתכוון רק למדע, אלא לחיים הסוציאליים, שעוסקים בכל האנשים, לא רק באלה שנקראים אנשים מחונכים), היום מספר גדול של דברים פועלים בחיים הסוציאליים. דברים שהם פשוט שם בגלל שהאדם השיג מחשבות טהורות שהן מכניות, טכניות, פיזיות וכימיות, וכיוצא באלה. במילים אחרות, בגלל שיש לו טווח ראיה מסוים של המדע הפיזי. האדם היום יודע ומשתמש במכניקה יותר מתמיד, הוא משתמש בטכניקה מכנית מסוימת למאמצים הפיננסיים של העולם. הוא חושב באופן מכני על העולם כולו. פעם נוספת, אני לא רק מתכוון לתיאוריה המכנית של היקום. (מה שאני מתכוון אליו כעת עוסק בכל אדם עד לאיכר הפשוט ביותר בצריף אלפיני המרוחק ביותר. הוא, כמובן, אינו יודע דבר על המדע המכני. אבל המדיום שהוא חי בו חדור במחשבות שכאלה, וזה הוא העניין שקובע. כעת, כמו שבזמנים קדומים המניפולציות המכניות, הפיזיות והמכניות באו מעורבות עם כוחות לוציפריים, כך היום (כאשר הן כבר לא יכולות להישאר מאחור) הן באות מעורבות עם כוחות אהרימניים וזה בזכות נסיבות מיוחדות. קיים חוק, שעל פיו כל מה שנובע מדרך מכנית, כימית ופיזית של חשיבה יכול להיות בדרך מיוחדת מופרה על ידי מה שנובע מטבע אנושי משוחד. אני מתכוון לעובדה הבאה: המחשבות שמשתייכות לעניינים כימיים, פיזיים, מכניים, טכניים ואפילו פיננסיים, נחשבות היום על ידי אנשים שהם עדיין שקועים, למשל, במחשבות של מנהגים לאומיים. (דברים אחרים גם כן באים לידי ביטוי בהקשר זה). המחשבות בעצמן אינן מתאימות לכך. הן אינן מסכימות עם זה. או שהאדם חושב באופן פיזי, מכני או כימי היום, בדרך שכזו שהמוח שחושב דברים אלה הוא באותו זמן מלא במראה לאומי. המראה הלאומי פועל על הדברים שעליהם הוא חושב, על דברים פיזיים, כימיים מכניים וטכניים. הוא פועל כך כדי לדשן את אהרימן – ובכך לאחד את המנטליות הלאומית עם מדע פיזי בינלאומי, רוחות אלמנטריות אהרימניות באות לידי קיום בסביבתנו היום. כי מטבען מחשבות נצלניות שכאלו – הנכללות בכימיה המודרנית, בפיזיקה, בטכניקה, במכניקה ואפילו בפיננסים ובמסחר – מתאימות רק לדרך המחשבה הבלתי לאומית.
זהו סוד בעל משמעות עמוקה, שאנו צריכים לדעת אותו אם אנו רוצים להבין את המארג של החיים המודרניים. אין זה באפשרותו של הזמן לאחוז בדברים אלה ולברר איזה נצנוץ עובר שם בעזרת ידע. בפועל, המדריכים של המיסטריות העתיקות חשבו לרסן את הרוע המקביל על ידי חשאיות. היום צריך לקרות בדיוק ההיפך: את הרוע צריך לעצור, לברר ולהשוות על ידי הידע הרוחי הרחב ביותר – כי ידע רוחי פועל בכיוון הפוך. האנושות, מבחינה זו, עוברת היפוך מושלם. בזמן העתיק היה צריך לשמור עניינים מסוימים של המדע הפיזי מאחורי המחסום של המיסטריות. היום, מדע הרוח צריך להיות נפוץ רחוק ורחב ככל האפשר. רק כך נוכל להוציא החוצה את מה שפועל בכיוון שרק הצבעתי עליו.
ככלל, האנושות היום אינה נוטה להיות בעלת תודעה לאומית, בעוד שמצד שני היא מנסה לעסוק בפיזיקה בינלאומית. דברים אלה נפגשים בטבע האנושי. הם מפרים אחד את השני בטבע האנושי, ומובילים לעיצוב אהרימני של זמננו, בדיוק כפי שבזמן העתיק הם הובילו אל לוציפר. למין האנושי היום אין אלטרנטיבה אחרת – או שהם צריכים לעזוב את המרדף אחר כל מה ששייך לפיזיקה, כימיה ודומיהן, או שהם צריכים להיות באמת בינלאומיים בדרך החשיבה שלהם.
לאנשים של היום אין באמת שום מושג על הקיום של חוקים כאלה, הקשורים באינטימיות כפי שהם, עם החיים הכלליים של המין האנושי. ועדיין אמת זו מכה כנגד הדלתות של תודעתנו ברגע הנוכחי של האבולוציה, ועבור טובתה של האבולוציה הנוכחית, היא צריכה להשיג זכות כניסה. הכוחות הכי עוינים להתקדמות האנושית מתנגדים לאמיתות אלו ומעל לכל – מטעים את האנשים של ימינו כדי להניח את המצוקה הקיצונית ביותר על הרעיון של לאומיות. דברים כאלה צריך להצביע עליהם בזמננו, כי הם מכילים את האמת. והם, אולי, היחידים שמסוגלים – רק בגלל שהם מכילים את האמת הממשית והטהורה – לרפא את האנושות מהשטויות שטמונות בכה הרבה ראשים היום. לא יאומן כפי שזה נראה, יש עדיין הרבה מאוד אנשים שנראים מוכשרים בזמננו, בתיאוריה ובמעשה, שלא מקבלים כיצד כוחות הנגד של התקופה מאולצים בכישרון, למשל, לייצר את התגלמות השטויות ולקרוא להן וודרו ווילסון. לא רק מה שאמרתי לכם עכשיו, אלא גם הרבה דברים אחרים קשורים – קשורים בעיקרם – במה שקיבל שם ונהיה לקריקטורה.
כל מי שנתן לכל השיטות הדתיות שהיו נכונות ומוצדקות לפני המיסטריה של גולגותא, והכיר אותם לעומקם האמיתי, יודע שלכולם היה אימפולס מוגדר לשמור את האדם מקשר עם כוחות אלו אשר אם לא היו נאבקים היו פועלים בדרך שזה עתה תיארתי. זה היה אחד מהאימפולסים העיקריים של הדתות הישנות לשמור את האדם מההשפעות המזיקות של הכוחות שעולים ומגיחים בשנה ה-14 או ה-15 של החיים, ביחס למניפולציות אחרות. את ההצדקה בתחום פעולתם של הכמרים הישנים של המיסטריות, הם יכלו לקבל מעובדה אחת מוגדרת, כלומר זאת: כאשר הם עברו חניכה במיסטריות הקדושות העתיקות והיו יכולים לתקשר עם המתים, אז הם גילו את הכרת התודה העמוקה של בני האדם אחרי המוות. המתים התגלו כמוקירי תודה, מעל לכל, בגלל העובדה שלפני מעברם דרך שערי המוות הם ניצלו ממגע עם כוחות אלו.
והאנלוגיה קיימת היום. מי שנהיה מודע לחיים של הנפש האנושית בין מוות ללידה חדשה, יודע כמה מוקירי תודה הם המתים אם הם יכולים להישמר במשך חייהם מסטייה נוראה זו של המין האנושי – ההתבדלות לקבוצות, למעיל המשוגעים של האדם שבו הוא נכנס לתוך קבוצות לאומיות למשל, וכיוצא באלה.
הדתות הישנות היו צריכות לרסן, להתאפק, לכוון ולתת את הצורה הנכונה לכוחות מסוימים שצצים בגיל 14 או 15. עם המיסטריה של גולגותא, כוח-כריסטוס נכנס לאבולוציה של המין האנושי. “בראשית היה הלוגוס והלוגוס היה עם האלוהים והאלוהים היה הלוגוס.”[1] – זה היה ציון של העולם, הלוגוס שהתגשם, אשר, בקרב כל האימפולסים האחרים, היה גם האימפולס להתגבר על כל לוגוס נפרד ומיוחד – כל מה שצץ מהטבע האנושי לתוך הגרון האנושי, הבורא של המילים, מפלג את האדם לקבוצות נפרדות על פני האדמה, אפילו דרך הבורא של המילים באדם.
כמו שהאלים הישנים היו צריכים להתגבר על כוחות אחרים אלה, כך הכוח של הלוגוס היה צריך להתגבר על הכוח המיוחד המפריד, ולקשור את התפתחות העולם עם הלוגוס. לאדם ברגע זה אשר היה הרבה יותר מפותח מהכותבים שבאו אחרי אימפולס הכריסטוס, זה לא היה העולם בלבד שעניין אותו, וכאשר הם השתמשו במילה, הם עשו כך עם אובייקט מיוחד. שימו לב, כאשר הסופר של הבשורה של יוחנן משתמש במילה ‘מילה’[2] עצמה, כאשר הוא במילה זו ולא באחרת, הוא עושה כך באותה כוונה שאותה תיארתי.
לדברים אלה יש קשר אינטימי עם האבולוציה של המין האנושי. האבולוציה של המין האנושי נקראת להכיר בכוחותיה העמוקים יותר. כלומר, פעם ולתמיד, זהו המבחן של זמננו. אם כן, אנו נלמד מעל לכל, את הדברים שקשורים באורח כה משמעותי בשינוי הגדול והיסודי שנפתח עבור המין האנושי בזמן של המיסטריה של גולגותא, והוא תוצאה של הרבה שינויים קטנים אחרים שנבעו ממנה.
———————————————————————–