שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 71

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 71

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 71

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

קאסל  11.12.1910

בשיעורינו האזוטריים דיברנו לא פעם על השבילים שעליהם היה על החניך האזוטרי ללכת בבתי הספר הקדומים של המיסטריות. באותה תקופה שינה האדם את נפשו ותכונותיו הרוחניות במהירות רבה יותר באמצעות שיטות מסוימות, שכן הוא היה אז חזק יותר מבחינה פיזית ונפשית. הייתה לו נפש חזקה יותר, ומכיוון שמדובר בארכיטקט של הגוף הפיזי, גם האחרון היה חזק יותר. אלה היו זמנים טרום היסטוריים. בני אדם היו פחות מסובכים ואחידים יותר באותה תקופה. האנושות יצאה מחיקם של האלים, ואחרי שבני האדם איבדו בהדרגה את הראייה העל-חושית הישנה שלהם בנתיבם דרך החומר, זוהי משימתם להעלות את עצמם לרוחניות על ידי נטילת אימפולס הכריסטוס, וכשהם מלאים בו, לאחד את עצמם עם האלוהות.

באמצעות מטריאליזם שהלך וגבר, בני אדם הפכו לחלשים יותר ויותר בגופם, בנפשם וברוחם, ואין עוד אפשרות לכפות על המבנה העדין יותר הנוכחי את ההתנסויות שעברו החניכים במיסטריות העתיקות. אז, המועמד לחניכה פעל בעיקר על היכרות מהירה עד כמה האגואיזם והפחד אינם נשלטים ואיך להניחם בצד. לא ניתן לשפוט מהו באמת אגואיזם ללא המושגים הרגילים הקשורים למישור הפיזי.

המועמד לחניכה הוכנס לשינה ואז הוצג בפני נפשו מה היא שיכללה בעולם הרוח עד אז. האני שלו היה נשאב על ידי המקרוקוסמוס, והוא ראה אותו כאין. כמובן שעמידה זו בפני האין כמו לפני תהום חשוכה עוררה רגשות פחד, והוא נאלץ להתגבר על כך. לאחר שעבר דרך מבחנים אלו הוא היה כשיר או לא כשיר לחיים חיצוניים מאחר שהבין שכל הדברים המתכלים הם אין, או שהוא נשאר חזק והחליט להשתמש בהתגשמות זו כדי להתפתח עד כמה שניתן כדי שיוכל יום אחד להכיר את העולמות העליונים.

האדם המודרני לא אמור להיתפס בצורה כה חזקה. אם אדם מודרני רגיל אומר שהאדמה רועדת מתחת לרגליו, הוא כבר אומר הרבה. הוא תמיד ינסה לעמוד ולהתייצב מהר. הוא לא רוצה לקפוץ מעל התהום. עליו לתת לאדמה לחמוק מתחתיו. כי אם הוא רוצה להיכנס לעולמות הרוח אזי המושגים שהוא יצר כאן במישור הפיזי כלל לא עוזרים לו. הוא לא רשאי לקחת איתו אף אחד מהם. הדברים היחידים שהוא יכול לשמור עליהם הם היכולת ליצור מושגים, תחושת אמת והיגיון, ואת היכולת ליצור מושגים חדשים ותחושה לאמיתות החדשות שהוא יכיר.

המאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות שולחים לנו אנלוגיה להבהיר את העניין הזה. זה כאילו שראינו את כל החפצים בחדר שלנו במראה ואז נלך מאחורי המראה כדי למצוא שם את המציאות שלהם. היינו רואים שאין שום דבר מאחורי המראה. כאן עלינו לתת למושגים על העולמות העליונים לזרום לתוכנו מישויות עליונות ועלינו לעבוד על עצמנו כדי שניצור מושגים כאלה. אך לאחר שרכשנו כמה מהם באמצעות עבודה רצינית וכנה, עלינו לעמוד שוב לפני המראה, לקבל החלטה נועזת ולהרוס אותה. ואז חושך וריקנות ייפערו לעברנו. אך אם נישא זאת בצורה איתנה, האור יאיר מתוך החושך ויגלה לנו עולם חדש לחלוטין.

עבודתנו האזוטרית מורכבת מהעלאה הדרגתית של גופינו האסטרלי והאתרי לגבהים רוחניים. אבל החלקים התחתונים של שני הגופים נשארים מאחור בגוף הפיזי. האני ממלא תפקיד מיוחד בין שני החלקים הללו שכביכול נקרעו. מעצם העובדה שהתחברנו בעוצמה לדברים חומריים, זה כאילו נקשרנו והשתעבדנו לחלקים התחתונים. בכך נוצרות תופעות מיוחדות. לגוף האסטרלי שנשאר לעצמו היו אולי חסרונות מסוימים שיכולנו לשלוט בהם בקלות כאשר החלק הטוב יותר שלו עדיין היה קשור אליו, אך כעת תכונות כאלה גדלות מאוד ומרגישים לעיתים קרובות חושניים. אם האני היה מאוחד עם החלקים הגבוהים יותר, הוא היה שולט משם בחלקים התחתונים ובכך בכל הדחפים, הרצונות והתשוקות. אז גם החלקים הגבוהים יותר לא היו חסרי הכרה, כפי שהם כשהאני נמצא בחלקים התחתונים. מכיוון שהגופים הגבוהים יותר עוזבים את הנמוכים, האחרונים לעיתים קרובות חלשים. הגוף הפיזי נוטה אז לחלות במחלות. אך זהו מצב זמני. שכן כאשר החלקים הגבוהים מוציאים מספיק כוחות מהעולמות העליונים, הם יפעלו שוב בהרמוניה ובאופן מרפא על התחתונים. ביחס לתופעות הלא סדירות הללו בגופו התחתון, החניך האזוטרי חייב לומר לעצמו: אני אעמוד מהר; אני אלך בדרכי לעולם הרוח גם אם יגיע הגיהינום או נחשולי מים רבים.

אם החניך יצור מרכז פנימי אל מול טעויותיו, אזי הוא גם ישלוט בהן. אמנות אמורה לעזור לנו בקרבות האלה. לשם כך ניתנה לנו כל אמנות אמיתית. אמנות שלא מרוממת אותנו לא יכולה להתקיים; זו לא אמנות אמיתית. כאשר אמנים ידעו את משימתה של האמנות, כאשר האמנות תהיה חדורה על ידי התיאוסופיה, היא תהפוך למה שהיא אמורה להיות בעבורנו.

כאשר האלים בראו את האדם הם נתנו לו פגמים כדי שיוכל לבחון באמצעותם את כוחו. עלינו להודות לאלים על פגמינו, מכיוון שהמאבק בהם גורם לנו להיות חזקים וחופשיים. אך עלינו לא לאהוב את הליקויים ולו לרגע. לא יכולנו להודות לאלים אם הם היו הופכים אותנו טהורים וללא פגמים, כי הם היו הופכים אותנו לחסרי-כוח. עלינו לומר לעצמנו: גם אם העולם היה מלא שדים אנו עדיין באים מאלוהים, Ex Deo nascimur. אם נילחם ברצינות וננסה כל הזמן להיכנס לעולמות הרוח, נרגיש שהחלק התחתון והפגום שלנו מת. In Christo morimur. ואז נתעורר במודע בעולמות עליונים: Per Spiritum Sanctum reviviscimus.

לפסוק זה יש גרסה אקזוטרית ואזוטרית. בשימוש אזוטרי, הקריאה בשם של השם הקדוש ביותר, אם היא מתרחשת בצורה לא ראויה, יכולה לשחרר רעידות אדמה, סופות, ברקים ואירועים אדירים אחרים בטבע, שכן אם יש טעות אזי אפילו למחשבות הנסתרות ביותר שלנו יש השפעה הרסנית בעולמות הרוח. זאת הכוונה במחזה המסתורין הראשון[1] שבו נאמר כי "רוחות חייבות לשבור עולמות אם היצירה הזמנית שלך אינה מיועדת להביא הרס ומוות לנצח", כלומר לתקן את הנזק שבני אדם גרמו במחשבותיהם. לכן הגרסה האזוטרית של פסוק זה היא:

Ex Deo nascimur, In … morimur, Per Spiritum Sanctum revisiscimus.

—————————————————————————————

  1. נכתבו 4 מחזות מסתורין על ידי רודולף שטיינר. יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה. המחזה הראשון: שער התקדשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *