מכתמי שמש ועד תותי שדה – 12

מכתמי שמש ועד תותי שדה

האבולוציה של כדור הארץ והאדם והשפעת הכוכבים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הגהה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 12

18.9.1924

ממוצא האדמה והירח – הגורמים לפעילות וולקנית

רודולף שטיינר: בוקר טוב, רבותיי! אולי יש שאלה למישהו?

שאלה: מדוע ברקים אינם באים בקווים ישרים, במקום בזיגזגים? האם אינם צריכים לקחת קווים ישרים?

רודולף שטיינר: ובכן, השואל חושב שכאשר ברק משוחרר מהאוויר, כפי שתיארתי בפעם האחרונה, הוא צריך להגיע בקוו ישר. אבל הוא לוקח צורה של זיגזג וזה יכול להיות מוסבר? כן, באמת אפשר להסביר את זה.

בואו ונסביר שוב את ההסבר שנתתי כיצד ברקים באים למעשה. אמרתי לכם שברקים באים מאוויר שהתחמם מידי, מיקום שהתחמם מידי, מזג קוסמי שהתחמם מידי. אמרתי שאין שאלה של ברקים הבאים מסוג מסוים של חיכוך בעננים. עננים, כמובן, הם רטובים, ואם אתם רוצים לייצר ברק מיניאטורי עם מכשירי מעבדה, כל דבר צריך להיות מנוגב לחלוטין. לא צריך לשער שברק הוא תופעה אלקטרונית אמיתית שבא מחיכוך של יסודות יבשים. זה ידוע שכאשר מישהו משפשף זכוכית או שעוות חותם הוא מייצר אלקטרוניות וכך אנשים חושבים שאם עננים משתפשפים יחדיו – טוב, אז תהיה שם גם חשמליות. אבל אין זה כך. מה קורה שם? כתוצאה מהתחממות היתר הפנימית של הגז הקוסמי, החום החי בגז הקוסמי בא החוצה בדרך שתיארתי. דרך העובדה שהאוויר מפעיל פחות לחץ על צד זה או אחר, הקרינה של הכוחות המחוממים מידי נעה לקראת צד זה והברק מבזיק.

כעת בואו ונדמיין שיש לנו התרחשות זו היכנשהו. כתוצאה מגז קוסמי – בלי עננים – הברק מבזיק החוצה. וזה נכון למדי לחשוב שהוא צריך לזרום החוצה בקו ישר.

אבל אתם רואים, ככה זה. דמיינו לעצמכם: אם הצטברות של חום קיימת היכנשהו, היא בדרך כלל לא לבד. יש הצטברויות דומות בשכנות. למעשה, אם האדמה היא כאן, בואו ונאמר, ומישהו מסתכל שם למעלה וברקים מתחילים היכן שקיים ריכוז של חום, אז בשכנות יש הצטברויות אחרות – הן כלל לא במקום אחד ויחיד. אתם יכולים לדמיין, כמובן, שהצטברויות אלו של חום קשורות לקרינת השמש במקומות מסוימים. כעת, קיימות הצטברויות אלו של חום לאורך כל הדרך של הברק ובעוד הוא זורם החוצה הוא חוטף את ההצטברויות האחרות במהלכו. ובכן הוא זורח כאן, ואז כאן, וכן הלאה. הוא לוקח את כל ההצטברויות האחרות איתו, וכך זה זז באופן בלתי סדיר למדי, ומקבל את הצורה של זיגזג. ככל שהוא יורד נמוך יותר, הוא ינוע בקו ישר יותר. אין יותר הצטברות של חום. זה מה שהיה למעלה. הזיגזג של הברק בא בגלל שהוא לא צץ במקום אחד, אלא מהמקום שההצטברות של החום היא החזקה ביותר ומשם הוא נושא את האחרים הלאה בדרכו שלו. זה דומה לכך כשאתם הולכים בחוץ ופוגשים מכר ולוקחים אותו איתכם, ואז פוגשים עוד אחד, וכן הלאה. זהו הסיפור של הברק.

אולי למישהו יש עוד שאלה?

שאלה: האם אנו יכולים לשמוע משהו אודות המוצא של הרי הגעש?

רודולף שטיינר: זוהי שאלה שאפשר לענות עליה די מהר. אני אוביל אתכם לנקודה שבה אתם יכולים למצוא תשובה לכך. כי אם אתם קוראים ספרים מודרניים אתם לבטח יכולים למצוא כל מיני רעיונות על המוצא של הרי הגעש, אבל אם אתם קוראים ספרים ישנים, שנחים אחורה יותר בזמן, אתם תמצאו השקפות אחרות, ובספרים מוקדמים יותר שוב השקפות אחרות. אנשים לעולם לא ירדו למוצא האמיתי של האדמה וכך השקפות על תופעות וולקניות השתנו במהלך הזמן. בעובדה, אף אחד לא הצליח ליצור רעיון של אמת כיצד הרים פולטי אש אלו נוצרו.

אדם צריך ללכת הרבה אחורה אם הוא רוצה להבין זאת. אחרת הוא אינו יכול לתפוס כיצד זה קורה שבמקום מסוים על האדמה מסות של אש וסלעים מומסים מתפרצים. אדם מסוגל ליצור אידיאה של זה רק אם קודם כל הוא דוחה את הרעיון שהאדמה היתה פעם בלון של גז, שנהיה יותר ויותר מוצק, ושיש אש בתוכו שמסיבה זו או אחרת מתפרצת פה ושם. זהו ההסבר הנוח, אבל הוא אינו מביא אותנו לידי הבנה.

אני אספר לכם סיפור קטן. לפני זמן רב, יותר מארבעים שנה, עשינו ניסיון מסוים במעבדה של הגיאולוג הוכשטטר[1] מווינה. הוא כבר מת מזמן. ייצרנו חומר שמכיל – בקרב דברים אחרים – קצת גופרית. לא שמנו את הכל ביחד, אבל זה מה שעשינו: כאן היה למישהו חלק מהחומר, שם למישהו היה חלק, שם חלק וכן הלאה. זרקנו את החומר, כולנו, לקראת נקודה מסוימת. בדרך זו צמח כדור מסוים עם כל מיני גבעות שבאופן מוזר נראה כמו הירח מבעד לטלסקופ. כך באותו זמן במעבדה לגיאולוגיה של הוכשטטר נעשה למעשה ניסוי שבו נוצר ירח קטן. פני השטח של הירח נראו כפי שהירח נראה דרך הטלסקופ, וזה נראה נפלא למדי. כל הדבר נראה כמו ירח קטן. מעל לכל אפשר היה לראות מכך שהגוף הפלנטרי לא היה צריך להיווצר כגז, ולמעשה יכול להיות מושלך מכל פינות היקום. לא יכולנו להסביר את האדמה שלנו בשום דרך אחרת מאשר היותה מושלכת מתוך היקום.

עכשיו ביחס לזה אני רוצה להסביר משהו שמדובר בו מעט היום ושעל כל פנים זו אמת. אתם שומעים את זה נאמר בכל מקום, האין זה כך, שהאדמה היא כדור, שיצר עצמו ככדור. למעשה זה לא נכון שהאדמה היא כדור! אני אסביר לכם מהי האדמה באמת. זו רק פנטזיה שהאדמה היא כדור. אם אנו מציירים את האדמה נכונה כמוצק קבוע, אנו מגיעים למה שנקרא במדע ארבעון. אני אצייר זאת בשבילכם, באופן טבעי רק בפרספקטיבה. ארבעון נראה כך:

Diagram 10 from Evolution, Earth, and Man ...

אתם רואים, יש אחת, שתיים, שלושה משולשים וכאן מקדימה המשולש הרביעי. אתם יכולים לצייר זאת? זה עומד על משולש ומשולש נמצא מתחתיו ועל משולש זה, הבסיס, יש שלושה משולשים אחרים. זה יוצר פירמידה קטנה. כך אנו מציירים ארבעון (טטרהדרון). אנו צריכים להיות בהירים בקשר לכך שארבעה משולשים מחוברים אחד לשני. אנו צריכים להעמיד אותו למעלה על משולש אחד ושלושת האחרים מסתדרים למעלה כמו פירמידה. זהו גוף תלת-מימדי מושלם וקבוע.

אבל כעת, תדמיינו שאני מעגל במקצת את פני השטח של משולש זה, ואז הוא נהיה קצת שונה. עכשיו הוא עומד על מה שנהיה מעוגל אבל עדיין חופשי. והצדדים של המשולשים שקודם היו קווים ישרים הם עכשיו מעוגלים גם כן. האם אתם יכולים לצייר זאת? ובכן עכשיו יצאה צורה שהיא למעשה ארבעון שנהיה עגול! ואתם רואים, האדמה שלנו למעשה ארבעון מעוגל.

Diagram 11

אנו יכולים אפילו למצוא את הקצוות, הצדדים של אדמה ארבעונית זו. ככה זה. שערו בנפשכם שאני מצייר את האדמה כפי שהיא מצוירת לעיתים קרובות, על מישור שטוח – אזי כאן תהיה אמריקה הצפונית, כאן אמריקה הדרומית, ביניהן, אמריקה המרכזית. כאן אפריקה. כאן יש לנו את אירופה. ושם אסיה הקטנה, הים התיכון, יוון, איטליה, ספרד, צרפת, למעשה אירופה. כאן למעלה יש לנו את סקנדינביה. שם את אנגליה ומצד שני אסיה. ובכן יש לנו את אסיה כאן, אפריקה כאן, אירופה כאן ואמריקה כאן.

הקוטב הדרומי הוא כאן, וסביב לקוטב הדרומי במיוחד שם יש הרבה הרים וולקניים. שם הקוטב הצפוני. ועכשיו זה כך. אנו יכולים לצייר קוו שהולך ממרכז אמריקה, מהר קולימה הוולקני[2] למטה דרך ההרים הקרויים האנדים, למטה לקוטב הדרומי. זהו קצה עגול. ואז זה הולך הלאה מהקוטב הדרומי, נע דרך כאן על פני אפריקה להרים הוולקניים של הקווקז. ואז אותו קוו עובר כאן, דרך שוויץ, דרך הריין ומגיע לשם.

אם אתם עוקבים אחרי קוו זה, אשר נראה כמו משולש, אתם יכולים להשוות אותו עם משולש זה כאן. וכך, אם אתם לוקחים חלק זה של האדמה, זהו בסיס של הארבעון.

רק חישבו, זהו הבסיס של הארבעון! כעת, כיצד אנו מגיעים לנקודה זו שם? טוב, עלינו ללכת דרך הצד השני של האדמה. אבל אני לא יכול לצייר זאת – אני צריך לעשות הכל מסביב. אם עלי לעשות זאת עגול, אני אגיע לנקודה רק שם ביפן. ובכן, אם אני מסמן את הארבעון, כאן יש לנו את מרכז אמריקה, כאן הקוטב הדרומי, כאן הקווקז, ושם, היכן שאי אפשר לראות, תהיה יפן.

D:\Pictures\19240918p01_03.gif

אם אנו מציירים את האדמה בדרך זו, אנו רואים שזה קיים ביקום כפירמידה מעוגלת מבחוץ השולחת את קודקודה שם ליפן ובסיסה כאן, כולל אפריקה, דרום אמריקה וכל האוקיינוס הדרומי. ובכן האדמה עומדת ביקום, באופן מוזר, כארבעון מעוגל, סוג של פירמידה. זוהי, רבותיי, היא עדיין הצורה של האדמה!

כעת, אם ניקח את הקווים ששרטתי כדי ליצור את הארבעון, אתם תמצאו שרוב ההרים הוולקניים ממוקמים לאורך הקווים.

D:\Pictures\19240918p01_04.gif

יש הרים מפחידים פולטי אש שאתם שומעים עליהם לעיתים קרובות, בדרום אמריקה, בצ'ילי ובמקומות אחרים, ואז סביב לקוטב הדרומי. ואז יש כמה כבירים בקווקז. וכאשר אתם באים לכאן, אין לנו כה הרבה בחלק זה של היבשת, ועדיין אפשר להראות שיש עדיין וולקנו אחדים כאן, אבל עכשיו הם כבויים. למשל, כאשר אתם נוהגים לאורך הדרך מצפון סילסיה לברסלאו, אתם רואים הר העומד לבד, בולט לעין, שאנשים עד היום עדיין מפחדים ממנו. אם אתם בודקים את סלעיו, אתם מוצאים שהר מוזר זה שעומד שם הוא פשוט הר געש כבוי. באופן דומה יש לנו הרי געש כבויים בחלקים רבים של גרמניה.

ועכשיו בואו ונמשיך. סימנו רק את הבסיס. ואז יש לנו קווים בכל מקום שהולכים לקראת יפן. כן, ואתם רואים, לאורך קווים אלו אפשר תמיד למצוא הרים וולקניים על פני האדמה! אתם יכולים לראות זאת אם מישהו יושב ומציין את הרי הגעש החשובים ביותר, לא על פני שטח ישרים, אבל כך שהם יוצרים גוף מוצק תלת-מימדי, הוא יקבל צורה זו של האדמה. באופן מוזר, הרי הגעש נותנים לנו את הצורות שעושות את האדמה לארבעון.

ועכשיו, אם אתם לא מציירים את האדמה במקורה ככדור של גז שנעשה סמיך – זוהי הדעה המקובלת שאנשים מחזיקים בה – אם אתם מסבירים אותה שהיא נוצרה מחומרים המושלכים מכל הצדדים, אז אתם צריכים להודות במשהו אחר. אם האדמה היא ארבעון, אם היא מוצק קבוע, אתם צריכים להסביר אותה על ידי כך שתדמיינו שמאסטר גדול של גיאומטריה בעל שפע של ידע למעשה דחס את האדמה יחדיו מבחוץ, לאורך הקווים שאנו עדיין רואים היום. עכשיו תדמיינו שאני עדיין מצייר ארבעון זה, שאני תחילה משליך את המשולש לכאן מן הפריפריה, ואז משולש זה, ואז זה, ואז זה שמלמעלה. אני עושה אותו כפי שגוף קטן עושה: הם חותכים החוצה ארבעה משולשים, מטה אותם בשיפוע ואז מצמיד אותם יחדיו כדי ליצור ארבעון. והאדמה גם כן נוצרה כך. האדמה גם כן הושלכה יחדיו כמשולש מבחוץ.

Diagram 14 from Evolution, Earth, and Man ...

עכשיו הביטו בנערים כאלה כאשר הם מדביקים את המשולשים יחדיו. היכן שהם מחברים את הצדדים הם צריכים להיות זהירים להשתמש בדבק באופן שווה. כך באדמה, במקום שהראיתי לכם – דרום אמריקה, ואז כאן לקראת הקווקז וכאן דרך האלפים, וכן הלאה – שם האדמה באופן מקורי 'הודבקה' יחדיו! אבל אפשר למצוא כשבודקים את ההרים ששם זה קרה, אם לומר כך, זה התחבר רע למדי. הצדדים לא ממש מתאימים ביחד. אם במיוחד אנו מוצאים עקבות של שורת ההרים שעוברים מהקווקז דרך הקרפטים שלנו והאלפים. אנו יכולים להראות מצורת ההרים שהם לא ממש צמחו יחדיו. האדמה למעשה מכילה ארבע חתיכות שהושלכו יחדיו מהחלל הקוסמי והתחברו יחדיו, ארבע חתיכות שיצרו ארבעון, ולאורך השוליים יש עדיין, כפי שהיו, מקומות שאינם סגורים לחלוטין. במקומות 'דולפים' אלה החום הקוסמי מהשמש יכול להיכנס לתוך האדמה יותר ממקומות אחרים.

כעת, כאשר עוצמת השמש נכנסת לתוך מקומות אלו מתחת לפני האדמה, הם נהיים חמים יותר ונהיים רכים – כפי שתמיד הוא המקרה כשדברים, אפילו מתכות, נאכלות על ידי אש – והם יוצרות נקודת מוצא לעצמן ומחפשות בחוץ את המקומות האלו שאינם צמודים יחדיו כמו שצריך. ואז הפעולה הקוסמית המשולבת של השמש ושל המקומות 'המחוברים' של האדמה, הרימו את הרי הגעש, ההרים פולטי האש.

הרי געש מצויים גם במקומות אחרים. אתנה, למשל, ווזוב, אינם, זה נכון, נמצאים בגבולות אלה. היכן שהם נמצאים, לא עובר שום קוו שכזה. למעשה, הרי הגעש שלא נמצאים לאורך הקווים העיקריים הם מאוד מעניינים, כי אפשר ללמוד מהם מה גורם להתפרצות להתרחש.

אתם רואים, תמיד אפשר לראות כאשר דברים כמו התפרצות של אש שמתרחשת על האדמה, קשורה לקבוצת הכוכבים, ליחס של הכוכבים לשמש. התפרצות לעולם אינה יכולה להתרחש, אלא אם במקום מיוחד השמש יכולה לזרוח יותר בעוצמה מהרגיל בגלל שהיא לא מכוסה על ידי כוכבים אחרים. אם היא מכוסה על ידי כוכבים אחרים כמו בדרך כלל, אז אור השמש הוא נורמלי. אור כוכבים יש בכל מקום. לא צריך לחשוב שהכוכבים אינם שם למעלה במשך היום, אנחנו רק לא רואים אותם. בעיר העתיקה של ינה היכן שלאנשים היה זמן לעשות דברים שכאלה, היו כל כך הרבה פילוסופים גרמניים שלימדו, שם הקל[3] חי גם כן, יש מרתף עמוק עם מגדל[4] מעליו, פתוח בפסגה. אם אתם יורדים למטה לתוך המרתף לאור היום ומביטים למעלה לתוך המגדל זה חשוך בפנים, אבל מעל למגדל אתם רואים את השמיים המכוכבים היפים ביותר. במשך היום, כשבחוץ בהיר וזורח, אתם יכולים לראות את השמיים המכוכבים היפים ביותר, עם כוכבים בכל מקום.

אבל כאשר הכוכבים הם בעמדה שכזו שהשמש יכולה לפתח את חומה לעוצמה מלאה, כשהם לא מסתירים את השמש, אז כוחות השמש של החום זורחים מטה על כמה מקומות מיוחדים. אלו הם המקומות היכן, אחרי שהאדמה נסגרה יחדיו, שבהם הופיעו מאוחר יותר הרי געש. הם צצו מאוחר יותר. מצד שני, אלו ששוכנים על גבול הארבעון הם הרי הגעש המקוריים.

לפעמים אדם שאינו איש מדע במקצועו מגלה משהו רב תועלת. אולי שמעתם, או לפחות המבוגרים שביניכם, על פאלב מסוים?[5] הוא לא היה אסטרונום וגם לא גיאולוג לא גיאוגרף ולא איש מדע הטבע, אלא כומר שוויתר על משלח ידו – ברח ממנו! הוא הקדיש עצמו במיוחד ללימוד קבוצות הכוכבים ואם יש להם באמת השפעה על האדמה. הוא הגיע לדעה שקבוצות הכוכבים קשורות להרי הגעש, שכאשר השפעתה של השמש נתמכת על ידי הכוכבים באופן מסוים, הר געש מתפרץ. הוא טען עוד ששיטפונות גם כן קיימים מאותה סיבה, בגלל שהמים נמשכים מלמטה: מלמטה, המסה הלוהטת. מלמעלה, המים.

אבל הוא לא עצר שם, הוא טען שבמכרות הכורים סובלים יותר מכל, ממה שנקרא מימן פחמני, כלומר, כשהאוויר במכרות תופס אש בעצמו. הוא שאל את עצמו כיצד זה יכול להתרחש. הוא החליט שכדי שזה יקרה הכוכבים צריכים לסייע לפעילות השמש יותר מאשר להתנגד לה. אז הכוח של השמש זורח חזק מידי לתוך המכרה והאוויר במכרה מוצת. לכן, אומר פאלב, אם מישהו יודע אודות המצבים שבמכרה, הוא חייב להיות מסוגל לומר כאשר הפחמן החמצני נצפה במהלך השנה. הוא יעשה לוח שנה ויציין מתי, על פי קבוצות הכוכבים, הפחמן החמצני צריך להתרחש היכנשהו – במה שנקרא ימים קריטיים.

לוח שנה זה הודפס פעמים רבות עם הימים הקריטיים של פאלב עדיין מצוינים שם. ועכשיו, למה אפשר לצפות כאשר ימים אלה מגיעים? או התפרצות של הר געש, או רעידת אדמה (היא זעזוע תת-קרקעי או התחממות תת-קרקעית), או שיטפון, או שריפה. כעת רבותיי, הייתי נוכח פעם בתאונה מאוד משעשעת. אתם רואים פאלב זה היה פיקח מאוד, הוא היה יכול להטיל אור על עובדות אלו, אבל הוא היה גם מאוד יהיר, נורא יהיר. כידוע לכם, כדי ללמוד אין חסות מיהירות והבל. והדבר הבא קרה. לפני בערך 40 שנה הייתי בהרצאה שניתנה על ידי פאלב. הוא היה מלא פומפוזיות וסיפוק עצמי. הוא עלה לדוכן והתחיל לשאת את נאומו. הוא אמר: "כן, ביום הזה ממש הכוכבים הם במצב שממנו אפשר להסיק את המקרה של מימן פחמני." באותו רגע הדלת נפתחה ושליח מן 'הניו פרי פרס' נכנס ומסר לו טלגרמה. פאלב עמד שם עם זקנו הארוך הפטריארכאלי ואמר: "זה צריך להיות משהו חשוב אם הם מביאים זאת אלי לחדר ההרצאות!" הוא הוציא את סכינו ופתח את הטלגרמה וקרא: "משהו נורא קרה עם המימן הפחמני!" עכשיו אתם יכולים לדמיין את הפרסום שהיה לו! פאלב רק אמר מימן פחמני יכול להתרחש היום והשליח מביא את הטלגרמה! "אתם רואים", הוא אמר, "ההוכחות מונחות על השולחן!" אלה היו המילים שלו. אבל כל העניין הריח קצת ביזנס. פאלב ידע טוב למדי שהמימן הפחמני היה מגיע – זה היה נכון. אבל הוא הלך מוקדם במשך היום למשרד של 'ניו פרי פרס' והשאיר מילה שאם טלגרמה כזו תבוא, הם צריכים לשלוח אותה מייד לאולם ההרצאות.

זהו אחד מהטריקים שמרצים גרועים משתמשים בו בשמחה – אם כי בכל זאת בצורה רכה יותר! אני שמח לייחס את הסיפור כך שהקהל יוזהר להיות קצת זהיר ולא לקבל בפשטות הכל. הציבור שהיה לפאלב בזמן ההוא דשדש בשמלות משי ומקטורני ערב. הוא היה מאוד מכובד. אבל הייתם צריכים לראות כמה הם התרשמו מההופעה שלו! כמה חזק שהוא עלול להשמיע את דעתו במילים, הקהל לעולם לא יהיה כה משוכנע כפי שיהיה כשיכנס בדיוק ברגע הנכון השליח עם הטלגרמה. אנשים יהיו תמיד יותר משוכנעים ממאורעות חיצוניים מאשר ממילים.

אפשר לומר במקומות מסוימים, בתקופות של ארבעון זה, בזמנים שהאדמה היא לא לגמרי אטומה. היא חשופה לכן לחום הקוסמי של השמש והכוכבים, והתוצאה היא שקווים אלה של הרי געש פעילים יכולים להיות מוסטים. התפרצות של אש וולקנית יכולה, כמובן, להתרחש גם בנקודות אחרות.

אבל האם זה אומר שפנים האדמה צריך להיות עשוי מאש מותכת? זה מה שטוענים כל הזמן. למעשה אין הוכחה אחרת לכך מאשר העובדה שזה נהיה יותר ויותר חם כשמישהו משקיע מוט ברזל לתוך האדמה. אבל אי אפשר להמשיך עמוק מאוד. למעלה מזה, עם עליה זו בחום ככל שיורדים לתוך האדמה יש כמו כן עליה בלחץ. ככל שהחומר נמס על ידי החום ונהיה נוזלי הוא נלחץ יחדיו שוב על ידי הלחץ שבפנים. אם האדמה היתה באמת נמסה בפנים אז משהו אחר לא היה נכון. צריך לקחת בחשבון, למשל, את המשקל של האדמה. זה באופן טבעי רק היפותטי, מכיוון שהאדמה צפה בחופשיות ביקום ואינה יכולה להישקל. כדי לשקול אותה, צריך לשים אותה על הפסגה של אדמה ענקית אחרת, מכיוון שצריך היה להיות שם משקל, משהו שמושך, שמפתח גרוויטציה. אפשר לחשב כמה זה ישקול מכמה שזה מושך את הגופים האחרים. למעשה, חישוב כזה נעשה. אבל אם זה היה אפשרי לשקול את האדמה ימצאו שזה כבד, הרבה יותר כבד משזה היה אם זה היה נוזל בפנים. מסיבה זו תקף גתה[6] נמרצות את הרעיון שפנים האדמה הוא אש נוזלית.

כשמישהו יודע כיצד האדמה נוצרה, כאשר מישהו רואה שהיא באמת ארבעון שלא קשור כהלכה, אין שום צורך לצייר אותו מוּתך מבפנים ולשער שבזמן מסוים, לא ידוע למה או מדוע, הוא צריך לפתע להתפרץ באש – כמו אדם מצוברח והיסטרי! אם האדמה היתה נמסה מבפנים, אדם לא היה מדמה שהיא למעשה קצת משוגעת – כמו מישהו מטורף שיכול בכל רגע להתחיל להשתולל. אדם לא יודע מתי יתרחשו רגעים אלה. אבל זה לא נכון לגבי האדמה. אתם תמיד יכולים להראות מהיכן בא החום, שהוא בא מבחוץ, וכשחימום רב עוצמה כזה מתרחש, לא כה עמוק באדמה, אז אלו כוחות שמוצאים פורקן לעצמם.

ובכן האש, כאשר הווזוב או כל הר געש אחר מתפרץ, מתחילה רק כאשר הטמפרטורה של הקוסמוס נהיית יוקדת. זה תמיד לוקח קצת זמן לפני שהאפקט נראה. הקבוצה המיוחדת של הכוכבים, למשל, צריכה קודם לעבוד על האדמה לזמן מה.

אבל גם זה נובע מעובדות מסוימות שכבר התייחסתי אליהן לאחרונה בהקשר שונה למדי. דמיינו חלק של האדמה שבו קרני השמש מכות בעוצמה, ומתחת לזה מתפתח משהו שמאוחר יותר מחפש מוצא דרך התפרצות וולקנית או רעידת אדמה.

אתם רואים, מה שציירתי תחילה, החום רב העוצמה יורד מטה לתוך האדמה. אנשים לא מרגישים בזה בגלל שהם לא שמים לב. ברוב המקרים, כמה אנשים במקום שבו אין עדיין כל סימן לפעילות וולקנית – גם אם ההשפעות של פעילות השמש כבר נוכחות באוויר – יש להם כאבי בטן חריפים, לאחרים יש כאבי ראש, מיגרנות, אחרים מוצאים שדפיקות הלב שלהם מופרעות. אבל אנשים משאירים בצד את כל מה שהוא מעורפל ולא משגיחים בדבר. אבל החיות, כפי שאמרתי בהקשר אחר, שיש להן אפים יותר מעודנים, איברים טהורים יותר במובן זה, מקבלות את מה שקורה ועוזבות אם הן יכולות. האנשים, למרות כאבי הבטן שלהם וכאבי הראש, אינם מבינים מדוע החיות נהיו כה חסרות מנוחה והן רצות הלאה. אבל אחרי כמה ימים באה רעידת האדמה, או התפרצות וולקנית. החיות ברחו בגלל שכבר קיבלו במשב האוויר את מה שבא. בני אדם מאורגנים כה בגסות במובן זה שהם לא מודעים למאורע עד שהוא מגיע לפתח דלתם.

אתם יכולים לראות מכך שמשהו כבר קורה זמן רב לפני שהמאורע הסופי מתרחש. מה שקורה הוא הזרימה פנימה של חום קוסמי מסוים. אבל אתם עדיין יכולים לומר שחום קוסמי זה, רק מחמם את האדמה, והיכן שהאדמה מכילה חומרים שמתלקחים בקלות, האש יכולה בקלות להידלק. אבל מדוע, אתם תשאלו, האם הכל מתלקח מייד? כאן אומר לכם משהו אחר. כשמישהו הולך לאיטליה, למקום שבין רומא ונאפולי, במיוחד קרוב לנאפולי, ולאיים ולחצאי האיים שעל החוף, המדריכים תמיד נהנים להראות את אחד מהניסיונות הבאים. הם לוקחים חתיכת נייר ומדליקים אותו ומחזיקים אותו כך – בתוך רגע עשן מתחיל לעלות מתוך האדמה! האדמה מעשנת – מדוע? בגלל שהאוויר מתחמם מהנייר הבוער ונהיה קל יותר ומתפשט. החום שנגרם על ידי חום השמש זורם החוצה מהאדמה כמו עשן. זה מאוד מעניין לראות. חתיכת נייר קטנה בוערת ומייד האדמה מעשנת בנקודה זו.

עכשיו חישבו על פרופורציות כבירות ומרשימות אלו, השמש מחממת לא רק את האדמה מתחת, אלא גם את האוויר מעל – ויש לכם את ווזוב. וכאשר האחרון מציג עצמו – טוב, אז דברים מתחילים והתהליך ממשיך במקומות שהם במיוחד מתאימים לזה. זה מעניין להבין שדברים אלה שמתרחשים על האדמה באופן בלתי סדיר, נגזרים מכל החלל הקוסמי.

אמרתי לכם שכאשר אנו משליכים את החומר הגופריתי במעבדה גיאולוגית, אנו מייצרים משהו שבאמת נראה כמו ירח קטן. וכך כאשר מישהו מסתכל בירח האמיתי, שהירח הקטן שלנו באמת מזכיר אותו, מקבלים את הרעיון שהוא גם כן ירד ביחד מהיקום. זהו רעיון מסוים שמישהו מקבל.

רעיון אחר צץ מהמחקר המדעי רוחי, כלומר, שהירח למעשה נדחף החוצה לתוך הקוסמוס, במידה רבה מן האדמה. מה זה אומר? טוב, עשינו זאת גם כן במעבדה. תחילה זרקנו יחדיו גוף קוסמי מחומרים. ואז נגענו בו מכל הצדדים, השלכנו חומרים כנגדו מבחוץ, והנה ראו – זה נהיה יותר ויותר כמו ירח. ומה משיגים מזה? טוב, יש לכם את התהליך כולו. המסה העיקרית של הירח הושלכה החוצה מהאדמה, וברגע שהיתה שם, חומר עדין מכל חלק של החלל הושלך כנגדו. חומר עדין תמיד נוכח ביקום – הוא נופל מטה במטאורים – הוא תמיד מושלך החוצה. וכך יש לנו את מוצא הירח. כל הדברים הללו קשורים.

ההתפתחות של המדע, כידוע לכם, זה משהו ראוי לציון. היום ניצב מונומנט בהיילברון – לבטח זה נורא למדי כעבודה של אמנות, אבל עדיין זה עומד שם ומייצג את יוליוס רוברט מאייר.[7] אם שמעתם עליו במדע של ימינו, למדתם שהוא היה גאון חלוצי במחקרו בשנות ה-40 של המאה ה-19 במחקרו על הפעילות של החום. יוליוס רוברט מאייר נולד בהילברון, עבד שם כרופא ולא משך תשומת לב רבה. אנשי המדע של אותה תקופה לא נתנו לו תשומת לב מיוחדת. וגם היום הוא יותר ידוע כחלוץ מוכשר בפיזיקה, בזמן ההוא כשישב לבחינות הרפואה שלו בטובינגן הוא נכשל בהן. אם תעשו מחקר, תגיעו לעובדה ראויה לציון שרוב האנשים שמאוחר יותר הוכרו כגאונים נכשלו בבחינותיהם בשלב מוקדם. וזה היה גם גורלו של יוליוס רוברט מאייר. בעור שיניו הוא הצליח לגרד איכשהו ולהיות לרופא. אבל אף אחד לא תיאר אותו כראוי לציון במשך ימי חייו – למעשה, ממש ההיפך. הוא נהיה כה נלהב ביחס לגילויו שהוא דיבר עליו בכל מקום. ואז אנשים אמרו שראשו היה משוטט ושמו אותו במוסד לחולי נפש. הדור שלו שם אותו בבית משוגעים בעוד שהדורות הבאים הסתכלו עליו כעל גאון גדול והקימו לכבודו מונומנט גדול בעיר הולדתו.

היה זה יוליוס רוברט מאייר אשר, אחרי הרבה מחשבה ומחקר, שאל כיצד זה קרה שהשמש אשר נותנת לנו כה הרבה חום אינה נהיית קרה. הוא אמר לעצמו שהיא אינה נהיית קרה כפי שהיא צריכה להיות אחרי שהמשיכה לתת כה הרבה חום. אם כן, הוא חשב שכוכבי שביט, מספר עצום של כוכבי שביט, צריך בהתמדה לנוע לתוך השמש, להיות מושלכים לקראתה מהיקום. הם מאוד יפים, גופים דקיקים, אבל הם רצים לתוכה. זה נכון שהם רצים לתוך השמש. השמש היא מאוד שונה ממה שהפיזיקאים בני זמננו מדמים. הם יהיו מלאי השתוממות אם הם יתקרבו אליה. הם לא ימצאו שם גז בוער אבל הם ימצאו שם משהו שגורם לכל חומר ארצי להימשך פנימה ולהיעלם. השמש היא ווקום שמפעיל שאיבה. היא איננה כדור של גז. היא מזכירה פנינה ביקום, כדור יניקה שאין בתוכו דבר שמישהו מצפה לו, אבל שסופג בהתמדה מסה זו של כוכבי שביט. המבנה האתרי היפה של היקום, שהוא כמעט-רוחי, נשאב פנימה בהתמדה על ידי השמש כמזון. אם כן, אנו עדיין רואים היום מעוף זה לתוך השמש. זה צריך למשוך את תשומת לבנו, רבותיי, למשהו חשוב.

אתם רואים, כשמגיעים לעובדה שהאדמה היא באמת ארבעון – וכאשר מישהו חייב ללמוד צורות שכאלה ולציין את מספר הצדדים והפינות, הוא מבין שידע מסוים בגיאומטריה נחוץ כדי להבין כיצד לבנות אותם – ואז הוא רואה שהם לא מגיעים כה בפשטות. נערים נהנים לעשות אותם, לעשות ארבעונים אלה, קוביות, תמניונים (בעלי 8 פאות), עשירימונים, תריסריונים, חמשת המוצקים הרגילים. הם אוהבים לשים אותם יחדיו מגיליונות של משחק קלפים, מדביקים את החתיכות יחדיו, אבל הם צריכים ידע בגיאומטריה כדי לעשות זאת. האדמה נוצרה בדרך זו ממש מתוך היקום – נוצרה מתוך ידע בגיאומטריה, במובן זה, האדמה לא נוצרה דרך חישוב, אבל עם ידע – כי זה רגיל וקבוע! אתם יכולים להסיק מסקנה מכך שיש באמת גיאומטריה בעולם, שהכל נמצא בהרמוניה עם גיאומטריה. זה נכון. מדע אמיתי מראה לנו משהו שאני תמיד אומר, כלומר שרעיונות מתחברים ומתפזרים החוצה דרך העולם, מחשבות הן בכל מקום ורק אנשים אינם מוצאים אותם כשאין להם אף אחד משל עצמם! זה ממש ראוי לשבח, זה לא, כדי להיות חופשי ולחשוב באופן בלתי תלוי. ועדיין זה קצת מגוחך למצוא את הביטוי המודרני 'חושב חופשי' שהופיע במאה ה-19. חשיבה בלתי תלויה – זה טוב מאוד, אבל רבים בתוך החופש שלהם השתמשו לרעה בביטוי זה, 'חושב חופשי'. והאנשים שחשו עצמם כחושבים חופשיים היו אלה אשר היו להם הכי מעט מחשבות, אשר פשוט חזרו על מה שאנשים אחרים אמרו. אנגלי אחד העיר הערה משמחת. הוא אמר: "מחשבה חופשית אינה אומרת שלאנשים יש מחשבות, אלא שהם חופשיים ממחשבות" – הערה שצוטטה רבות. מהו חושב חופשי? האם חושב חופשי הוא אחד שחופשי ממחשבות? טוב, במדע צריך להתאמץ שלא לפתח חופש שכזה ממחשבות או ששום דבר לא יושג. הצורה הנוכחית של האדמה היתה יכולה להתגלות כבר לפני זמן רב – עובדה שהיא לא לגמרי ראש-כרוב עגול, אלא יש בה משהו מהצורה של ארבעון!

ידע של האדמה שייך לידע של האדם. האדם מחקה את היקום בצורתו שלו. הוא מחקה את היקום בראשו, וכך הראש הוא עגול למעלה כמו היקום העגול. למטה, היכן שהלסתות התחתונות מתחילות יש מבנה ראוי לציון. הן באות מהאדמה המשולשת. בצורת הלסתות שלנו אתם מוצאים משולשים בכל מקום. הן באות מלמטה, מהאדמה המשולשת. עם שניהם, בני האדם מחקים את היקום – יש להם פחות או יותר ראשים עגולים למעלה, וכוחות-האדמה יוצרים אותם מלמטה.

הביטו בזה לפעמים. אתם תמצאו בדרכים שונות מאוד את הנטייה האנושית (וגם זו של החיות) לתצורה משולשת בלסתות. זה מגיע מהאדמה. כוחות פועלים מעלה ומטביעים בו את המשולש. והיקום פועל מטה מלמעלה ומדפיס את הצורה המעוגלת. זה מעניין מאוד!

זהו ידע שיכול להיות מושג אם מישהו באמת חודר למדע אמיתי. אם מישהו חופשי ממחשבות, אז הוא מדבר כל מיני שטויות. ובזמננו כל מיני שטויות מדוברות שאינן יכולות להוביל להבנה של האמיתות של הדברים.

אם כן, רבותי, בואו ונדבר עוד על הדברים האלה בשבת הבאה.

——————————————————————————————-

  1. פרדיננד הוכשטטר 1884-1829. גיאולוג וגיאוגרף.
  2. הר געש פעיל במקסיקו.
  3. ארנסט הקל, 1919-1834, ביולוג ופילוסוף.
  4. מה שנקרא 'Littleweugel House', נבנה ב-1647, נותץ ב-1898 כאשר Weigelstrasse נבנה. אחד מ-'שבעת הפלאים של ינה'. אלו היו שבעה מגדלי קומות גבוהים ומאופקים עם מדרגות מעגליות שדרכן היה אפשר להביט למעלה במשך היום ולראות את הכוכבים זורחים בשמיים.
  5. רודולף פאלב, 1903-1838.
  6. גתה התנגד נמרצות לרעיון של הרי געש שבו החזיקו לאופולד פון באך ואחרים, שבזמן ההוא נהיה ידוע מאוד, ושלדעתו חסר רעיון מרכזי שהיה יכול להאיר את העובדות האינדיבידואליות. ראה מכתבו לניס פון אסנבק, 13 ביוני 1823.
  7. יוליוס רוברט מאייר, 1878-1814. ראו: היילברון Beiträge zur dynamic des himmels' 1948.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *