מיסטריית מיכאל – 08

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 8

שליחותו של מיכאל בעידן הקוסמי של חירות אנוש

האדם יכול לדלות אור ממדע-הרוח על החירות באופייה הקוסמי, כשצועד הוא בתוכו בנתיב החיים הרוחיים עד לפעילויותיו של מיכאל. אין הכוונה כאן ל'פילוסופיה של החירות' שלי שנובע מן הכוחות האנושיים הבלעדיים עצמם של השגות ידע כשהם נכנסים אל שדה הרוח. כדי להגיע לידע שמגיעים אליו שם כלל לא נדרש כל שיג ושיח עם ישויות שבעולמות אחרים. אולם, ניתן לומר, כי ה'פילוסופיה של החירות' היא הכנה טובה לידע נוסף זה אודות החירות שניתן לאחר מכן ללומדו בשיג ושיח רוחי עם מיכאל. דבר זה הוא כדלהלן:

אם על החירות לשקוק חיים באמת ובתמים בפעילות אנוש כי אז אל לו לאותו דבר המוצא אל הפועל לאור החירות להיות תלוי, בשום פנים ואופן, במנגנון הפיסי או האתרי האנושי. הוצאה אל הפועל 'חופשית' מותרת להתנהל מן ה'אני' לבדו ועל הגוף האסטרלי להיות מסוגל לרטוט בד בבד עם פעילותו החופשית של ה'אני' על מנת להעביר זאת אל הגופים הפיסי והאתרי. זה מהווה צד אחד בלבד של העניין. הצד השני הוא זה המתבהר בהקשר לשליחותו של מיכאל, כלומר, כל מה שהאדם מממש בחירות בחייו הפנימיים אל תהא לו כל פעילות שהיא הן על גופו האתרי והן על גופו הפיסי. אם יהא הדבר כך יוסט האדם כליל, באורח שאין להימנע ממנו, מן המסלול של הווייתו כולה שנתהווה בה במשך השלבים השונים של האבולוציה שלו תחת השפעתן של הוויית הרוח-האלוהית והתגלות הרוח-האלוהית.

מה שמממש האדם בחייו הפנימיים מכל אשר מהווה פועל-הבריאה בלבד, של הרוח האלוהית הסובבת אותו, אל לו להשתמש בהשפעתו אלא על מרכיבו הרוחי – ה'אני' שלו. הדבר היחיד שרשאי להשפיע על האורגניזם הפיסי והאתרי שלו הוא זה שמגיע דרך זרם האבולוציה שלו, לא בסובב אותו כי אם בישותו שלו עצמה. וזאת כהמשך לזה שהיו לו ניצניו הראשוניים בהוויה ובהתגלות של הרוח האלוהית. אולם, אל לו לאלמנט זה שבישות אנוש להיות מעורב בשום פנים ואופן, בפעולותיו בזה השוכן באלמנט החירות.

הדבר היחיד המאפשר זאת הוא הדבר המעניק לאדם חוליית-זיקה אל אותה מציאות רוחית-אלוהית שאינה מתערבת עוד, בתקופתנו שלנו, במבנים הפיסי והאתרי, וזהו הדבר אותו נושא מיכאל מעבר רחוק רחוק באבולוציה. וכך מתפתח באורח זה, בשליחותו של מיכאל, הבסיס לשיג ושיח בין האדם לבין העולם הרוחי, כזה שאינו מתערב במלאכת הטבע.

מרומם להתבונן כיצד מתנשא האדם, דרך מיכאל, גבוה יותר ויותר אל הספירה הרוחית בה בשעה שמה שמתחולל למטה בבלתי מודע, ובתת-מודע, אשר מתחת לספירת החירות נצמד בעומק יותר ויותר אל עולם החומר.

האדם יראה את זיקתו להוויית העולם כשהיא נעשית במשך הזמן פחות ופחות מובנת, אלא אם יאות לדעת את הזיקה, כשהיא מתייחסת לא רק להוויית הטבע ולתהליכי הטבע, כי אם גם לדברים מסוג שונה, כמו שליחותו של מיכאל.

הקשרים של אדם לעולם הטבע מהווים דבר שאדם לומד לדעתו כנסקר מבחוץ.

הקשרים לעולם הרוחי נובעים מדבר הדומה לשיג ושיח פנימי עם מציאות הוויה שאליה פותח האדם פתח גישה על ידי היותו מוכן להשקיף על העולם באספקט רוחי.

כדי שאדם יישא את דחפי החירות אל חיי המעשה עליו להיות בעמדה שיהא לאל ידו להחזיק בנבדל מישותו השפעות מסוימות של הטבע, הפועלות על ישותו מחוץ לקוסמוס ולהשגיח עליהן מלהשפיע עליה. אזי, 'החזקה בנבדל' זו מתרחשת בתת-מודע בה בשעה שבתודעה פעילים אותם כוחות אחרים המיצגים את חיי האני בחירות.

עבור השגתו הפנימית של האדם קיימת מודעות זו של חירות פעילה. שונה הדבר לגבי ישויות רוחיות הקשורות לאדם מספירות עולם אחרות. הישות מהיררכיית המלאכים (אנג'לוי), שתפקידה להנחות את זהותו של האדם מחיים ארציים אל חיים ארציים, מודעת במיידיות שמשמעות פעילות אנוש מתוך חירות היא: שהאדם דוחה מעליו כוחות קוסמיים המבקשים להמשיך את התפתחותו, כוחות המבקשים להעניק את התמיכה הפיסית הנדרשת למערכת ה'אני' שלו, כפי שעשו לפני כן לעידן מיכאל.

מיכאל, בתור ישות מההיררכיה של מלאכי-עליון (ארכאנגלוי), קולט את התרשמויותיו בסיוען של הישויות מהיררכיית המלאכים. הוא מקדיש עצמו, באורח שתואר, למשימה של העברת כוחות לאדם מהמרכיב הרוחי של הקוסמוס, כוחות העשויים לבוא במקומם של הכוחות הדחויים של הוויית קיומו הטבעית.

את זה הוא מבצע בהביאו את פעלו כולו להתלכדות מושלמת ביותר עם מיסטריית גולגותא. פעלו של כריסטוס באבולוציה הארצית מכיל בו את הכוחות שלהם זקוק האדם בתפקדו מתוך חירות, כדי להיטיב עם האימפולסים הדחויים של הטבע. אלא שלמעשה על האדם להביא את נפשו לאותו שיג ושיח פנימי של חיים עם כריסטוס שכבר דובר עליו בתיאורים אלה על שליחותו של מיכאל.

כשעומד האדם לפני השמש הפיסית המעניקה לו חיים ואור הרי הוא מודע להימצאותו בלב הוויית מציאות. על אחת וכמה עליו לחיות בפניה של השמש הרוחית: כריסטוס שליכד את חייו עם חייה של האדמה. משמש רוחית זו על האדם לקלוט בחיות בתוך נפשו את אשר חופף בעולם הרוחי לחום ואור.

הוא יחוש עצמו רווי לפני ולפנים ב'חום רוחי' כאשר יכיר לדעת את החיים של 'כריסטוס בתוכו'. בחושו כיצד זורם חום זה דרכו יאמר: "חום זה מתיר את ישותי האנושית מהכבלים של הקוסמוס שאל לו לאחוז בה. ההוויה האלוהית רוחית שמימי קדם הנחתני לאזורים של היום. כצורך, עליה לעוזבני, על מנת שאוכל להגשים את חירותי. אלא שבאזורים אלה היא מעניקה לי את כריסטוס שמכוחותיו יהא לאל ידי לקבל, בתור אדם חופשי, את מה שהוויית הרוח האלוהית מימי קדם העניקה לי בדרך טבע, אשר, באותם ימים היתה אך דרך הרוח. חום זה מנחה אותי לשוב אל המקור האלוהי שממנו באתי."

כשתחושה זו עולה באדם מתלכדים חיי הרגש שלו עם כריסטוס ודרך חום נפש פנימי גם עם חישת אישיותו הממשית האמיתית. התחושה השליטה, הנושמת ופועמת לפני ולפנים הנפש, תהא: "כריסטוס מעניק לי את ישותי האנושית". ברגע שתחושה זו תהיה שם, תתהווה עימה אף תחושה נוספת, בה חש האדם את עצמו מורם על ידי כריסטוס מעל חיי האדמה, וחש עצמו כאחד עם הכוכבים הסובבים את האדמה ועם כל אשר ניתן לקרוא בו במערכת הכוכבים הזאת של הרוחי ושל האלוהי.

כך יהיה הדבר ביחס לאור הרוחי. כשיתעורר האדם למודעות עצמו כאינדיבידואל חופשי, עשוי הוא לחוש עצמו במלואו בישותו שלו כאדם. אף על פי כן מלווה הדבר בחשכה מסוימת. האלוהי והרוחי הקדום אינם נוגהים עוד. באור שכריסטוס מביא אל ה'אני' של האדם מצוי שוב האור הראשוני הקדום. בחיי התלכדות כאלה עם כריסטוס עשויה לעלות המחשבה הבאה, המפיצה גיל ובהירות כשמש על הנפש כולה: האור האלוהי הקדום הוא בתפארתו הראשונית, הוא קורן, אך לא עם אור הטבע. האדם מלכד עצמו בהווה עם כוחות האור הקוסמיים הרוחיים של העבר, עם הכוחות שנגהו לפני היעשותו לאינדיבידואל חופשי. אם יתלכד האדם דרך הבנה נפשית עם שליחותו של מיכאל יהא לאל ידו למצוא באור זה את הנתיבים אשר ינחו אותו באורח נאות כישות אנוש. בחום הנפש יחוש האדם את האימפולס העשוי לשאתו הלאה באופן כזה לעתידו הקוסמי, כך שיוכל להישאר בו נאמן לכושרות שניתנו לו על ידי ישויות הרוח האלוהיות בתחילת דרכו, על אף שהתפתח מאז בעולמותיהם עד היותו אינדיבידואליות חופשית. באור הרוח ימצא את הכוח אשר יובילו בעיניים פתוחות ובתודעה רמה ונרחבת יותר, אל אותו עולם בו כצורך יראה את עצמו שוב כאדם חופשי בחברת האלים של מוצאו הראשון.

הדבר המוליך את האדם בעולם של ימינו, בו הכל ערוך לאבולוציה של חירותו, אל מגמתו של לוציפר השואפת לסרב להכיר בעולם הנוכחי כמו שהוא, הוא הרתיעה של האדם מלהשתמש בחירותו והרצון להישאר במצב הוויית הקיום הראשונית והמקורית תוך כדי שמירת הפשטות הנאיבית הבראשיתית של ההשגחה האלוהית של אותה עת בה משלו האלים באדם.

הדבר המוליך לבסוף את האדם בעולם של ימינו אל אהרימן, שמגמתו לראות את העולם הנוכחי כשהוא עובר שינוי מוחלט לקוסמוס בעל הוויה אינטלקטואלית, הוא: ההתמסרות המלאה למצב הוויית הקיום הנוכחית, לא להודות בקיום דבר בכל העולמות מלבד ממשל חוק הטבע שהוא בר-גישה לאינטלקט של ימינו, אי אכפתיות בנושא של ההשגחה והרצון להתענג על השימוש בחירות לגבי האינטלקט לבדו, בה בשעה שהחירות מושלת באזורים העליונים ועל האבולוציה להינשא הלאה באזורים העמוקים יותר של הנפש.

באזורים כאלה, בהם יכול האדם לחוש שכאשר מפנה הוא את עיניו לעבר העולם החיצון נוחתות הן באורח רוחי על מיכאל וכאשר מפנה הוא אותן אל עולמה הפנימי של נפשו נוחתות הן באורח רוחי על כריסטוס, או אז הוא ימצא כאן ביטחון כזה בנפשו ורוחו שיאפשר לו לצאת למסע באותו נתיב קוסמי בו ימצא, מבלי לאבד את מקורו הראשון, את ההשלמה האמיתית והנאותה של עתידו.

מחשבות מנחות למכתב 8

  1. פעולה חופשית יכולה להיות זו בה אינו נוטל שום תהליך טבע לא בתוך האדם ולא מחוצה לו.
  2. גילוי הדעת המשלים הקוטבי הוא כאן: בכל פעילות חופשית של אינדיבידואל אנוש מתעלמים מתהליכי הטבע, אשר בפעילות בלתי חופשית ייטלו מקומם בו ויעניקו לישותו של האדם את תבניתו היעודה לו מבחינה קוסמית.
  3. תבנית זו של ישותו, אין לאל ידו של אדם לקלוט מהותה בדרך הטבע אם הוא פוסע בחייו ובישותו בנתיב האבולוציה הקוסמית דרך שלביה הנוכחיים. העתיד לבוא מגיע אל האדם בנתיב רוחי בהתלכדו עם מיכאל ובאמצעותו מוצא הוא אף את הדרך אל כריסטוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *