רודולף שטיינר

סדרה של 13 הרצאות בדורנאך

בין 23 במאי ל-8 באוגוסט 1915

GA162

תרגמה מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 9 בסדרה

עץ החיים (חלק ב')

דורנאך, 25 ביולי 1915

תקציר: אכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע ואיסור על אכילה מפרי עץ החיים. ההשלכות של עובדות אלה על תודעת השינה והערות שלנו. שיתוף הפעולה בין לוציפר לאהרימן בחיי היום והלילה שלנו. שני זרמים באנושות: ידע ללא אמונה ואמונה ללא ידע. האיחוד של ה"ישועולוגיה" (או יזואולוגיה) עם הכריסטולוגיה דרך מדע-הרוח של ישוע-כריסטוס.

*********************

אתמול ראינו שניתן לחלק את העמים הקשורים להיסטוריה של העולם לשני זרמים: מצד אחד, מה שאפשר לתאר כזרם מתמשך של חוכמה וידע ההולך ומתפתח, ומצד שני, זרם החיים, אשר ברגע מסוים חייב להתאחד עם זרם החוכמה.

זוהי דוגמה לאופן שבו היבטים חד-צדדיים שונים בקיום העולם פועלים ביחד, עם השלכות אדירות ורבות עוצמה, כדי ליצור שלם אחד, הרמוניה אחת. כבר ציינתי שגם בזמננו ניתן עדיין לראות השלכות אלה: מצד אחד, בעיקרון הידע חסר-החיים ההולך ומתנוון, ומצד שני, בעיקרון החיים חסרי-הידע, שמתמזג בהתפתחות האנושות כמו אימפולס צעיר עם עיקרון הידע המגיע מהזמנים הקדומים והולך ומתנוון.

היום הייתי רוצה לבחון את העובדות הללו בצורה סובייקטיבית יותר, דרך התבוננות בטבע האדם. אנו רוצים להציב שוב בפני נפשנו את העובדה הידועה של ההתחלפות הריתמית המתרחשת בחיים היומיומיים של האדם: את העובדה שבמהלך חייו היומיומיים, האדם עובר בין המצב שבו נמצאים ביחד כל ארבעת איבריו – האדם הפיזי, האדם האתרי, האדם האסטרלי וה'אני' – לבין הפרדה מסוימת בין ארבעת חלקים אלה לשניים-שניים: האדם הפיזי הקשור לאדם האתרי, וה'אני' הקשור לאדם האסטרלי. ההתחלפות בין שינה לערות מתבססת על הרצף הריתמי הזה שבו ארבעת חלקיו של האדם פעם מאוחדים ופעם מופרדים זה מזה במידה מסוימת. כבר דיברנו על כך^[1] שאפשר לבחון עובדה זו יותר לעומק, אבל למטרות הדיון שלנו היום, מה שנאמר כעת יכול לשמש כבסיס מספיק רחב.

כאשר אנחנו חושבים על האדם הנמצא במצב של שינה, אנחנו יכולים להבין שיכול לקרות, גם אם הוא לא עבר התפתחות מיוחדת כלשהי, שהוא חווה את הדבר הבא: ברגעים של התעוררות מיוחדים ובהירים, הוא יכול לחוות את המודעות הברורה לכך שהוא, כישות נפשית, מגיח כעת מתוך חיים ופעילות בקיום מלא חוכמה.

אין ספק שכאשר הנסיבות נכונות לכך, רוב בני האדם אינם מתעוררים מהשינה כאילו מתוך מקום שאין בו כלום, אלא הם יוצאים מתוך השינה כאילו מתוך חיים מלאים, אם כי הרבה יותר אתריים, הרבה יותר עדינים, מאלה שאנחנו חווים בין הערוּת להירדמות. אנשים רבים חוו בוודאי ברגע ההתעוררות שבזמן השינה הם חיו בעולם שבו הם הרגישו חכמים יותר מאשר בזמן שהם ערים. רוב בני האדם בוודאי אמרו לעצמם כשהם התעוררו: כן, קרה דבר זה או אחר, הוא הופיע בפני נפשי. אני יודע שחוויתי משהו שאני לא יכול להעלותו לתודעה הערה שלי בצורה מספיק ברורה. ואז אפשר להרגיש טיפשים בהשוואה לחוכמה של חיי הלילה האלה, בתוך האלמנט היותר אתרי הזה, מאשר בחיים בעולם הפיזי בין ההתעוררות להירדמות. היינו שקועים עם כל ישותנו בתוך חיים ופעילות הנמצאים סביבנו בדיוק כמו בחיים הפיזיים, אך אינם נתפסים על ידי התודעה הפיזית, ולרוב נשכחים ברגע שאנחנו מתעוררים.

גם ללא הכנה אוקולטית מיוחדת, האדם יכול לחוות בצורה ברורה שבזמן השינה הוא חי באלמנט שהוא אינו יכול לשאת אותו במלואו לתוך חיי הערות. אפשר להבין את העובדה הזאת, שכל אחד יכול לחוות אותה בקלות, אם נזכור את הפסוק הכפול שדיברנו עליו אתמול, הפסוק האומר: מאחר שבני האדם למדו להבחין בין טוב לרע, מפני שהם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, הם לא יאכלו מפרי עץ החיים.

מה זה אומר "לא יאכלו מעץ החיים"? אולי יהיה לכם כבר פחות קשה לתפוס את מה שיש לי לומר על אמירה זו, אם תחשבו לעומק על מה יכולה להיות המשמעות של אכילה מעץ הדעת טוב ורע. כל אחד יכול לומר לעצמו: אילו לא היה מתרחש מה שאנו מכנים הפיתוי הלוציפרי, האדם היה, כמובן, במצב שונה בחיים האלה על האדמה; כי כפי שהוא עכשיו, ההשפעה של הפיתוי הלוציפרי מתערבת בחייו על האדמה. כלומר, בחיינו על האדמה אנחנו משיגים סוג ידע מסוים, דרך מסוימת להתייחס לדברים, באמצעות האינטלקט וההיגיון שלנו, ודרכם אנחנו רוכשים ידע מסוים על הדברים בעולם. זה ברור לחלוטין: היינו רוכשים סוג שונה של ידע על הדברים של העולם אילו לא היה מתרחש הפיתוי הלוציפרי. זאת בדיוק המשמעות של האמירה הכפולה. כלומר, הידע שאותו אנו רוכשים על העולם ותופעותיו הוא ידע שהגיע דרך ההשפעה הלוציפרית. זהו ידע המאפיין את מהלך האבולוציה עקב האכילה מעץ הדעת טוב ורע. כמו שהוא כיום, כל הידע שלנו היה חייב להגיע כתוצאה מהאכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע. אילו האדם לא היה אוכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא היה רוכש סוג ידע שונה מזה שקיים כיום בתנאים "נורמליים", כאשר לוציפר פועל ומשפיע על קיומנו.

אם תחשבו על כך שכל הידע היומיומי שלנו מושפע מהפיתוי הלוציפרי, שכל הידע של התודעה הערה שלנו הוא תוצאה של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע, כבר לא ייראה לכם כל כך בלתי נתפס כאשר אראה לכם עובדה הידועה בתפיסות אוקולטיות רבות: העובדה שחוסר הידע שלנו בלילה בזמן השינה, החושך המשתרע על התודעה שלנו בשינה, הוא פשוט תוצאה של האיסור על האכילה מפרי עץ החיים. אילו היה מותר לנו לאכול מפרי עץ החיים, היה קורה בשינה משהו דומה למה שקורה בערות. מאחר שזה לא היה אמור לקרות, מופיע מצב של חוסר מודעות בשינה.

אולם כאשר אנחנו מתגברים על חוסר המודעות בשינה, כאשר באמצעות התפתחות שיטתית מדעית-רוחית עולה האפשרות לדעת משהו על מה שבאמת קורה באותם חיים באלמנט האתרי, אז אנו נהיים מודעים לאופן שבו אנחנו מבלים למעשה את חיינו מרגע ההירדמות ועד שאנחנו מתעוררים. כי העובדה היא – וזו עובדה שעלולה לזעזע אותנו – שאת החיים האלה בין רגע ההירדמות ועד לרגע היקיצה אנו מבלים בזרועותיו של לוציפר. אנחנו יכולים להבין מה קרה במציאות, אנחנו יכולים להבין את הסוד העמוק הטמון בכל עולם העובדות של העולם, כאשר אנחנו רואים: באותו רגע ממש שבו האדם נענש כך שנאסר עליו לאכול מפרי עץ החיים, לוציפר נידון לאכול מעץ זה כל הזמן. ומאחר שלוציפר מנכס לעצמו את מה שחי ופועל מהרגע שבו אנו נרדמים עד לרגע שבו אנו מתעוררים, והוא זה שנראה לנו בעל חוכמה אינסופית כאשר הוא מהדהד בתוכנו במצב הערות, לאותם חיים שלא מגיעים לתודעתנו (דווקא משום שלוציפר מנכס אותם לעצמו) יש תוצאה מסוימת.

אם כן, אנחנו יכולים לומר: לוציפר לוקח שליטה על החיים שלנו באותו אלמנט אתרי עדין שדיברנו עליו. היות שלוציפר לוקח שליטה עליהם, התוצאה היא שלא קורה משהו שהיה צריך לקרות לפי מה שנקבע מראש על ידי אלוהי-יהוה. אלוהי-יהוה קבעו מראש שכאשר האדם מתעורר הוא יקבל לתוך גופו האתרי וגופו הפיזי את מה ששוזר וחי בשינה. אצייר זאת באופן סכמתי כדי שתוכלו לראות אולי בצורה מדויקת יותר במה מדובר. את מה שחי מה'אני' שלנו מחוץ לגופנו הפיזי במהלך השינה אצייר באדום; את מה שחי מגופנו האסטרלי מחוץ לגוף הפיזי בזמן השינה אצייר בצהוב; את גופנו הפיזי שנשאר במיטה אצייר בכחול, ואת מה שנשאר במיטה מגופנו האתרי אצייר בצהוב-אוכרה.

אלוהי-יהוה המתפתחים קבעו עבור האדם שברגע ההתעוררות, הפעילות והחיים האתריים שאותם תיארנו, ישקעו לתוך הגוף האתרי והגוף הפיזי של האדם. אין סיבה להיבהל מכך שלוציפר הוא זה שפועל ושוזר איתנו בזמן שאנחנו חיים באלמנט האתרי העדין מרגע ההירדמות ועד ליקיצה. כבר ציינתי בהרצאה במינכן^[2] שזוהי טעות לחשוב שיש להיזהר ולהישמר מלוציפר בכל תחומי החיים. זאת דעה קדומה מטריאליסטית. הישויות הרוחיות אינן קיימות אם אין צורך בקיומן. אין זאת התייחסות נכונה כלפי הישויות הלוציפריות והאהרימניות כאשר אנשים אומרים שלא רוצים שום קשר איתן. העניין הוא לא שהחיים יהיו מסודרים כך שלא יהיה לנו כל קשר עם לוציפר ואהרימן. עלינו להעריך את הישויות האלה כאשר הן נמצאות באלמנט שלהן, ועלינו לדעת שהן פועלות בצורה מזיקה רק באלמנטים שהן אינן שייכות אליהם. כך שזה נכון מבחינת החיים על האדמה שלוציפר חי ושוזר מרגע הירדמותו של האדם ועד לרגע ההתעוררות שלו באלמנט שעליו אנחנו כבני האדם לא אמורים לדעת דבר, מפני שכבר יש לנו את הידע האחר, המשפיע עלינו עקב האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע.

אך ברגע ההתעוררות, מגיע משהו שאנו חייבים להבין אם ברצוננו להבין את ההתפתחות ההכרחית של החיים שאמורה להתרחש כיום דרך השקפת החיים הרוחנית-מדעית: זה שנשזר שם, זה שאנו מרגישים כאשר ברגעי חסד מיוחדים אנו מקבלים בתודעה שלנו מעין הד של החיים והשזירה הזו – זה שנשזר שם חייב להיכנס ברגע שבו אנחנו מתעוררים לגופנו הפיזי ולגופנו האתרי. כי מה ששוזר שם הוא הגוף האסטרלי שלנו. הוא חי ושוזר בים הגועש של היקום; ומה שהוא רוכש שם, מה שהוא חווה ולומד שם, אמור להיכנס הן לתוך גופנו האתרי והן לתוך גופנו הפיזי.

ציור A

אילו הייתי רוצה לצייר את הכוונה של אלוהי-יהוה המובילים את אבולוציית האדמה, היה עלי לצייר את החיים והפעילות או השזירה הזו שבהם נמצא הגוף האסטרלי שלנו בלילה כך שהציור יראה שכל זה נכנס במצב הערות שלנו לתוך הגוף האתרי ולתוך הגוף הפיזי שלנו (בציור A קווים אלכסוניים צהובים). הציור היה מראה את הספיגה של החוויות של הגוף האסטרלי שלנו לתוך הגוף הפיזי והגוף האתרי, ספיגה אשר מתרחשת כשאנחנו מתעוררים. זה היה אמור לקרות במהלך האבולוציה האנושית על האדמה או האבולוציה האנושית הארצית, אילו הדברים היו מתרחשים על פי הכוונות המקוריות של אלוהי-יהוה. אך זה לא קרה בגלל הפיתוי הלוציפרי בזמנים הבראשיתיים. במקום זאת, קרה משהו אחר, כך שעלינו לצייר את העובדות בצורה שונה.

אם זה הגוף הפיזי (כחול) וזה הגוף האתרי (בצהוב-אוכרה) – זה ציור סכמתי בלבד, כמובן – אז כאשר אנחנו מתעוררים, החוויה של הגוף האסטרלי נכנסת רק לתוך הגוף האתרי, ולכל היותר היא נוגעת בגוף הפיזי ומשפיעה עליו במידה מסוימת. למעשה, היא רק נכנסת לגוף האתרי. עליי לצייר זאת כך (ציור B), לא מפני שהחוויה של הגוף האסטרלי נעצרת, לא מפני שמשהו מונע ממנה להיכנס לגוף הפיזי, כי הגוף הפיזי מהווה גבול, אלא – עקב ברית סודית בין לוציפר לאהרימן, אשר נוצרה כתוצאה מכך שלוציפר ואהרימן שזורים באבולוציה הארצית – מפני שלוציפר מעביר לאהרימן ברגע שאנחנו מתעוררים את מה שלמעשה אמור היה להיכנס לתוך הגוף הפיזי.

ציור B

לכן, מה שהיה אמור להיות כאן (ציור A) מחוויית הלילה לא עובר לגופנו הפיזי, אלא לאהרימן בתוך גופנו הפיזי. כדי להראות שזה אהרימני, אצייר אותו כך (עם נקודות צהובות) (ציור C).

ציור C

ואז ישנה העובדה החשובה שאהרימן חווה בגופנו הפיזי את החוויות של לוציפר בזמן השינה שלנו. במילים אחרות, זו הסיבה שבגללה איננו יכולים להביא בעצמנו את חוויות הלילה לתוך תודעת הערות שלנו – מפני שלוציפר מוסר אותן לאהרימן ברגע ההתעוררות שלנו משינה. רק ברגעים שבהם הם מוציאים לפועל את החוזה ביניהם, כשהם פועלים בכל לילה לפי הברית ביניהם, חלק ממה שעובר מלוציפר לאהרימן יכול להגיע למודעות שלנו בחלומותינו הרגילים. זהו גם אחד ההיבטים של חיי השינה וחיי החלומות.

נתבונן כעת בידע הרגיל שיש לנו בין הרגע שבו אנחנו מתעוררים עד שאנחנו נרדמים. ידע זה הוא תוצאה של העובדה שטעמנו מפרי עץ הדעת טוב ורע. מה שקורה הוא שבמהלך היום אנחנו רוכשים ידע על דברים. מרגע היקיצה ועד לרגע ההירדמות, אנחנו רוכשים ידע שהאינטלקט שלנו מרכיב כשהוא מחבר דבר לדבר על בסיס הקליטה של החושים. את הידע הזה שאותו אנחנו רוכשים על דברים במהלך היום, אנחנו רוכשים, כמובן, דרך ה'אני' שלנו. זהו ידע שהאדם חווה כישות אנושית על האדמה, כאדם ארצי. האדם כאדם ארצי רכש ידע עקב העובדה שעל האדמה התווסף ה'אני' לשלושת מרכיביו האחרים שאותם הוא הביא עימו מסטורן (שבתאי), השמש והירח. כבן אדם ארצי, בתוך ה'אני', אנחנו חווים ידע שהוא הידע האנושי הרגיל שלנו, כלומר כל הידע שניתן לרכוש על העולם בתנאים של קיומנו הארצי. אך לידע זה, שאותו אנו רוכשים בדרך זו, יש את התכונה הייחודית שברגע שבו אנחנו נרדמים, הוא מחשיך בתוך ה'אני' שלנו, הוא נעשה חשוך ב'אני' שלנו.

אם כן, העובדה היא שאנחנו רוכשים ידע מרגע ההתעוררות ועד לרגע ההירדמות, אבל ברגע שאנחנו נרדמים, ידע זה מפסיק להיות מודע עבורנו, כלומר, יוצא מתוך ה'אני' שלנו. הפילוסופים שהופכים את ה'אני' לבסיס של הפילוסופיה שלהם ואומרים: "אנחנו יכולים להפוך את ה'אני' לבסיס של הפילוסופיה מפני שהוא הדבר הקבוע והרציף בחיי האדם בין הלידה למוות" – אומרים למעשה שטות מוחלטת; כי ה'אני', כפי שהאדם חווה אותו, נכבה בכל לילה. אם כן, נזכור עובדות אלו: אנחנו רוכשים ידע, אך ידע זה נרכש דרך ה'אני', וה'אני' הזה נכבה במצב בין ההירדמות ליקיצה.

מאיפה בא הדבר? את הידע שלנו אנחנו רוכשים למעשה באותה ספירת קיום שכידוע לנו מופקדת בידי אהרימן. אנחנו יודעים שהממלכה האמיתית של אהרימן היא במישור הפיזי החיצוני הרגיל, מפני שתחום המוות כולו שייך לו. תיארתי זאת באופן מפורט בהרצאות שנתתי במינכן.^[3] אנחנו עוברים עם המודעות שלנו דרך הממלכה של אהרימן מרגע ההתעוררות ועד להירדמות, ומאחר שאנחנו מפתחים את הידע היומיומי הרגיל שלנו באופן שאנחנו מפתחים אותו עקב הפיתוי הלוציפרי, ידע זה תמיד מביא אותנו לממלכתו של אהרימן בזמן חיינו במצב של ערות. למעשה, אנחנו תמיד פועלים וחיים בממלכתו של אהרימן עם החיפוש הרגיל שלנו אחרי ידע חיצוני, ידע הקשור לעולם החושים החיצוני.

לוציפר – ועלינו תמיד לדעת להבחין בין הדברים – גרם לזה, אך לא ממלכתו של לוציפר היא זו שבה אנחנו פועלים וחיים בין היקיצה לבין ההירדמות, אלא אנחנו חיים ופועלים בממלכתו של אהרימן. קל מאוד להבין זאת מאחר שאהרימן כידוע נמצא בגופנו הפיזי. הוא עוזר לנו כל הזמן כאשר אנחנו רוצים לרכוש ידע דרך הגוף הפיזי. אנחנו רוכשים ידע רגיל קודם דרך הגוף הפיזי, באמצעות החושים, המכשירים הרגילים של הגוף הפיזי, ושם יושב אהרימן. ברגע שאנחנו מתעוררים משינה, לוציפר נותן לאהרימן גם את מה שהוא, לוציפר, חווה בתוכנו במהלך הלילה. במהלך היום, אנחנו רוכשים את מה שנקרא הידע שלנו בעולם בקשר עם אהרימן. כאשר אנחנו נרדמים, אהרימן מתגמל את לוציפר ביד רחבה על מה שהוא קיבל ממנו ברגע ההתעוררות שלנו.

כשאנו מתעוררים, לוציפר מוסר לאהרימן בשביל הגוף הפיזי שלנו את מה שהוא חווה איתנו בזמן השינה, וכשאנו נרדמים, אהרימן מוסר ללוציפר את מה שהוא חווה איתנו במשך כל היום. מה שחווינו במהלך כל היום היה אמור לעבור לתוך חוויית הלילה, ואז היה עלי לצייר את חוויית הלילה כך (ירוק, ציור A), אך האמת היא שמה שנרכש במהלך היום נכנס רק עד לגוף האסטרלי. ב'אני' לוציפר משתלט על זה (עיגולים, ציור B), כך שמהרגע שאנו נרדמים ועד לרגע שאנו מתעוררים לוציפר חווה בתוכנו את מה שממשיך לחיות ולשזור בתוכנו מהידע שרכשנו במהלך היום, ממה שרכשנו לעצמנו מרגע היקיצה ועד לרגע ההירדמות. אם כן, נוכל לומר: במהלך היום, אהרימן נהנה במקומנו מחוויות הלילה שלנו; ובלילה, בזמן שאנחנו ישנים, לוציפר נהנה ב'אני' שלנו מחוויות היום שלנו. בגופנו הפיזי נהנה אהרימן, ב'אני' שלנו נהנה לוציפר; אהרימן במהלך היום, לוציפר במהלך הלילה.

חשוב כעת שנראה את ההשלכות של עובדות אלה בחיינו כבני אדם. נבחן קודם את העובדה שמהרגע שבו אנו נרדמים ועד להתעוררותנו, לוציפר תופס את ה'אני' שלנו. זה מונע מאיתנו לחוות גם במשך הלילה את מה שאנו חווים כידע, את מה שאנחנו חושבים על העולם, את הדעות שגיבשנו, את הדברים שנעשינו מודעים אליהם, את מה שאנו מחברים בעולם, במהלך היום. בעצם, אילו היינו יכולים, היינו אמורים לחוות את כל זה שוב במהלך הלילה. הכוונה המקורית של אלוהי-יהוה הייתה שנאסוף ידע במהלך היום ונחווה ונעבד אותו במהלך הלילה. אילו כוונה זו הייתה מתממשת, היה לנו מדע שונה לחלוטין מזה שיש לנו כיום. היה לנו מדע שהוא באמת מדע חי, מדע שבו כל מושג שאותו אנחנו חווים היה חי בתוכנו, מדע שבו היינו יודעים גם שהמושגים שאנחנו חווים במהלך היום הם למעשה צללים של ישויות חיות, כפי שתיארתי זאת לא פעם.^[4] כי במהלך הלילה היינו רואים בצורה ברורה את כל מה שאנו חווים במהלך היום. במהלך היום אנחנו בונים לעצמנו מושג זה או אחר; בלילה כל המושגים היו מתעוררים לחיים, והיינו יודעים שכולם ישויות אלמנטריות חיות. זה מה שהיינו אמורים לדעת. מהרגע שבו אנחנו נרדמים ועד שאנחנו מתעוררים, היינו אמורים לדעת שמה שחי ואורג בעולם הוא החיים עצמם; פעולה ואריגה וחיים אלמנטריים.

זה לא יכול להיות כך משום שלוציפר אוחז בו, כי לוציפר לוקח זאת מאיתנו. ובכך הוא לוקח מאיתנו את החיים של המדע. כל לילה הוא יונק את החיים מתוך המדע בשביל עצמו, ומשאיר לנו רק את המושגים המופשטים, את המושגים המתים שאותם מספק לנו המדע. האנושות מקבלת מדע שלוציפר שאב ממנו היטב את כל החיים!

זאת הסיבה שבגללה חייבים להרגיש שהמדע אינו מסוגל להתקרב למה שחי ואורג בדברים, ונראה שהאדם בנה לעצמו מושגים מתים ממה שחי ואורג. יש משהו במדע שגורם לנו להרגיש שאנחנו נשארים תמיד מחוץ לחיים, לעולם לא מצליחים להיכנס לתוך החיים. כל מה שהפילוסופים אמרו על גבולות הידע, על כך שאין אפשרות להגיע למעמקי הקיום, נובע מהעובדה שהם הרגישו: מאחורי מה שניתן לתפוס במושגים, קיימים חיים מלאי חיים. איננו יכולים להתקרב לחיים אלה מפני שלוציפר שואב ולוקח בעלות עליהם, או במילים אחרות, הופך את המושגים ליבשים ומופשטים.

נתבונן כעת בהיבט השני. מה היה קורה אילו ברגע שבו אנחנו מתעוררים, אהרימן לא היה אוחז בחוויית הלילה שלנו? מה היה קורה לנו ברגע היקיצה? בתודעת הערות שלנו היה אז מופיע כל הקשר עם חוויות הלילה שלנו. במילים אחרות, היינו מביאים את כל עולם הרוח לתוך המודעות שלנו של היום, ובמודעות זו היה מתערבב כל מה שחווינו בלילה. לא היה אמור להיות לנו אותו יחס שיש לנו כעת בין מודעות היום לבין חוויות הלילה, כי יחס זה נוצר דרך לוציפר. אך אילו לוציפר לא היה משפיע על מודעות היום כפי שתיארנו, היינו ניגשים לדברים בצורה שונה לחלוטין. הגישה שלנו הייתה אז בהרמוניה עם מה שמגיע אלינו מחוויות הלילה שלנו. זה היה גורם לשינוי משמעותי מאוד בכל מה שאנו חווים במהלך היום.

כידוע לכם, בחיינו במהלך היום אנחנו מסתכלים על דברים, ויוצרים רעיונות ומושגים לגביהם. ואז, אנחנו יוצרים, כמובן, גם הקשרים, מחברים בין הרעיונות, אבל בין הלידה למוות אנחנו תמיד מחברים בין משהו שחווינו במהלך היום עם משהו אחר שחווינו במהלך היום. אילו המצב היה שונה, וחוויות הלילה היו חודרות לתוך חיי היום, היינו מחברים כל חוויה של היום עם מה שנשאר איתנו כמו זיכרון מחוויות הלילה.

כפי שהדברים עכשיו, אנחנו פוגשים אדם, ואנחנו אומרים לעצמנו: אני מכיר את האדם הזה. אבל מדוע אנחנו אומרים זאת? רק מהסיבה הפשוטה שכבר ראינו אותו קודם, בחוויות היום שלנו. אנחנו מחברים חוויית יום אחת עם חוויית יום אחרת, וזה בא לידי ביטוי באמירה: אני מכיר את האדם הזה. המצב היה שונה לחלוטין אילו חוויות הלילה היו עוברות למודעות של היום כמו שתיארתי. היינו יודעים אז במודעותנו במהלך היום: לאדם זה קשורה ישות רוחית זו או אחרת. היינו חווים מפגש לֵילִי איתו, והיינו מסוגלים לזהות אותו עם הרקע הרוחני שלו. המימד הרוחני היה אז שזור במימד הפיזי. וכך כל העולם היה הופך לקונקרטי, שזור ברוח. אך בגלל הפיתוי הלוציפרי, זה לא יכול לקרות. הרוח נשארת בחוץ, היא לא יכולה להגיע אלינו. אהרימן אוחז בה ולכן היא נשארת רק בגוף האתרי. היא נשארת בתוך הגוף האתרי והיא לא מקבלת צורה קונקרטית. אנחנו לא רואים אותה בדברים. אנחנו רק יכולים לומר: אני מרגיש בגוף האתרי שלי שהרוח נמצאת, כמשהו שפועל, שוזר וחי. אנחנו מרגישים אותה באופן כללי,^[5] אבל לא יכולים לקלוט אותה.

אני מקווה שתזכרו זאת: במקום שהרוח תיכנס לתוך גופנו הפיזי ותתגלה לנו בכל צעד ושעל, היא נשארת באופן כללי תקועה בגוף האתרי. אנחנו מרגישים את הרוח בתוכנו, כך שאנחנו יכולים לומר לעצמנו שהרוח נוכחת, חיה ושוזרת בעולם, אבל היא לא הופכת להיות קונקרטית וספציפית עבורנו. מעל לכול, מה שאנחנו חווים כך מהרוח לא יכול להפוך לידע. היא הייתה יכולה להפוך לידע עבורנו אילו הייתה חודרת לגוף הפיזי. אך היא נשארת אמונה בלבד, כי היא נחווית רק בגוף האתרי. כל מה שמהווה אמונה בלבד מתוך דחייה של ידע קונקרטי נובע מהעובדה שהאדם חש את התחושה הנכונה לגמרי שהוא רוצה להישאר במסגרת החיים הנורמליים, והוא לא רוצה להגיע לידע קונקרטי זה; הוא חושש שקונקרטיזציה כזו עלולה להוביל לטעויות.

אם כן, האמונה היא ידע שנתקע בגוף האתרי. הידע שאנחנו רוכשים בתודעת היום נשאר בגוף האסטרלי, כלומר בלילה הוא ידע התקוע בגוף האסטרלי, ובכך הופך לחסר חיים. מצד שני, האמונה החיה חסרת הידע – האמונה שאהרימן לקח ממנה את הידע – עומדת מול הידע חסר האמונה – הידע שלוציפר לקח ממנו את האמונה. כך שנוכל להוסיף כאן: לוציפר חווה בתוך ה'אני' שלנו חוויות אהרימניות.

הייתי רוצה לסכם כעת את מה שתוכלו אולי לזכור מהתבוננויות חשובות ביותר אלו. ראינו את החלק שיש בחיינו לאהרימן וללוציפר, איך לוציפר ואהרימן פועלים יחדיו כדי שלא נוכל להשיג הרמוניה בין אמונה לידע, אלא, במקום זאת, נחייה בדואליות לא נכונה של אמונה חסרת ידע וידע חסר אמונה.

אנו עושים טעות גדולה אם אנו מאמינים שניתן אי פעם להימלט מאהרימן או מלוציפר. להיפך, זה נכון שלאהרימן וללוציפר יש את המשימות שלהם בעולם, מפני שכל מה שקרה בעולם היה צריך לקרות. האנושות הייתה צריכה להיות מובלת בדרך שאותה תיארנו; היא הייתה צריכה להיות מובלת במהלך תקופה מסוימת דרך זרם שאת התוצאה שלו תיארנו אתמול: ידע מתייבש ומת בהדרגה. באותה תקופה חיו בעולם עמים שנטייתם העיקרית הובילה למצב שאותו תיארנו כאן (ציור C); ומנגד זרם זה, נהר ממרכז אירופה סוג של אנושות בעל נטייה לפתח את המצב השני שאותו תיארנו (ציור B)

אך ורק דרך ההתמזגות וההרמוניה בין שני זרמים אלה יכולה להיווצר בקרב האנושות הבנה חיה של אימפולס הכריסטוס.

אך יכול לקרות גם שבהבנת האנושות את כריסטוס, בהבנתה את אימפולס הכריסטוס, שני הזרמים ייפרדו ולא יקחו בחשבון זה את זה. נניח שזרם אחד, זה שנבע מאירופה, נכנע לגמרי לשליטתו של אהרימן על תודעת הערות. נניח שזרם זה מתפתח במיוחד ומנסה להבין את מיסטריית גולוגתא: אז זרם זה מתפתח כך שהוא דוחה את העובדות הקשורות באירועים החיצוניים של מיסטריית גולגותא. הוא לא רוצה שמשהו יעבור דרך הגוף הפיזי. מאחר שאהרימן השתלט על זרם זה, אין בו שאיפה לרכוש הבנה קונקרטית לגבי האירוע הקוסמי העצום של ירידת הכריסטוס לאדמה, וכו'. במקום זאת, ישנה שאיפה להישען על ישוע, דרך הישות הפנימית של האדם, דרך האתרי באדם, וכך נוסדה הישועולוגיה, המדע של ישוע, אשר דוחה את מה שזורם אל העולם ממיסטריית גולגותא.

כאשר משתלט הזרם השני (ציור B), אין עניין בקשר הישיר בין ישותו הפנימית של האדם עם בן האדם בכריסטוס, עם ישוע. במקום זאת, מתבוננים במה שרגילים לראות: התפיסה המופשטת של מה שפועל בחוץ ביקום. זרם זה נוטה לכריסטולוגיה. הזרם ההוא מתבונן בעיקר בישוע, הזרם הזה מתבונן בכריסטוס. ניתן ללמוד להכיר את האמת רק אם מבינים את ישוע כריסטוס או את כריסטוס ישוע כאחדות, כמו במדע-הרוח, המנסה להתגבר על שני הקטבים החד-צדדיים. במדע-הרוח ברור לנו שישנה ישות קוסמית, הכריסטוס, אשר שכנה מחוץ לספירת האדמה לפני מיסטריית גולגותא, ונכנסה לספירת האדמה דרך מיסטריית גולגותא, ובדרך זו נתנה לכל ההתפתחות האנושית אימפולס שונה, כלומר בקוסמוס הוכן מראש אירוע ארצי הממשיך להתקיים. אך ברור לנו באותה מידה שאירוע זה קשור בקשר הדוק עם ישוע מנצרת. במילים אחרות, יש להבין בצורה ברורה שכריסטוס, כפי שהוא היה לפני מיסטריית גולגותא, לא היה יכול להפוך את האירועים הקוסמיים האלה לאירועים ארציים מבלי הגוף הפיזי האנושי של ישוע, ולכן הוא היה צריך לחוות את מיסטריית גולגותא. עלינו לדעת שזה היה הכרחי שכריסטוס יחווה את מה שהוא חווה בגופו של ישוע.

לא ישוע לבדו, ולא כריסטוס לבדו באופן חד-צדדי, אלא ישוע כריסטוס, כריסטוס בתוך ישוע. מה שקרה על האדמה לא קרה דרך כריסטוס, אלא דרך העובדה שכריסטוס שכן בישוע. כריסטולוגיה בלבד היא בלתי אפשרית בדיוק כפי שישועולוגיה בלבד היא בלתי אפשרית. הדבר האפשרי היחידי הוא מדע-רוח של ישוע כריסטוס. העובדה של מיסטריית גולגותא שייכת למה שהיה חייב להיכנס לאבולוציית האדמה.

אם כן, כדי שיוכל להתממש מה שאמור לקרות דרך מיסטריית גולגותא, כדי שיתפתח יחס נכון בין לוציפר לאהרימן לגבי מה שקורה דרך האדם בעולם, חייבים לדעת לזהות איך שני הכוחות, לוציפר ואהרימן, פועלים יחדיו באדם. האדם חייב לעמוד במודעות מול שיתוף פעולה זה. וזה מה שהוא יוכל לעשות כשהוא ינסה בעזרת מדע-הרוח להבין את אופיים של שני הזרמים ובדרך זו ימצא את הדרך לישוע כריסטוס.

זה גם מה שאמור להראות הפסל שאנו מקווים שיתפוס מקום בולט בבניין שלנו.^[6] הארכיטיפ של האדם במרכז, הישויות אהרימן ולוציפר בצדדים. בכל המבנה של הקבוצה בפסל בא לידי ביטוי ישיר מה שצריך להתרחש בעתיד באבולוציה האנושית במקום מה שקרה בעבר בהקשר של השילוש כריסטוס – לוציפר – אהרימן. על כך נוסיף לדבר בפעם הבאה.

———————————————————————-

1. על המשמעות של מצבי התודעה בשינה ובערות רודולף שטיינר דיבר למשל בהרצאה בתאריך 21 באוגוסט 1910, "הסודות של סיפורי הבריאה בתנ"ך GA122 יצא לאור בעברית בהוצאת חירות בשם: בראשית. בהרצאה ב-29 במאי 1908 ב"בשורה על פי יוחנן", GA103 יצא לאור בעברית בהוצאה פרטית בשם: יוחנן. וב-7 במאי 1912 "חוויות של העל-חושי", GA143. ↑
2. "סודות הסף" GA147, הרצאה שישית – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. במיוחד בהרצאה השנייה של הסדרה שציינו קודם. ↑
4. כמו למשל בהרצאה השנייה בסדרה זו. ↑
5. בהערת שוליים בגרמנית נאמר שברישומים אחרים של ההרצאה כתוב "בגוף האתרי" במקום "באופן כללי". בגרסה זו נבחרה האפשרות השנייה. ↑
6. להרחבה אודות הפסל ששטיינר מדבר עליו, ראו את ספרו של דניאל זהבי: פסלו של רודולף שטיינר: נציג האנושות – יצא לאור בהוצאת חירות. ↑