רודולף שטיינר

סדרה של 13 הרצאות בדורנאך

בין 23 במאי ל-8 באוגוסט 1915

162 GA

תרגמה מגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי,דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 7 בסדרה

דורנאך, 18 ביולי 1915

תקציר: הנהגת האבולוציה של העולם על ידי רוחות הצורה. כוונותיהן המקוריות: הרמוניה בין דיבור לחשיבה, רבגוניות בחוויית האמת. סיכול כוונות אלה על ידי ישויות מההיררכיה הראשונה שנשארו מאחור: מלאכים לוציפריים וארכי-מלאכים אהרימניים. דוֹגמה או דוקטורינה מופשטת אחידות כתוצאה מהעיקרון הלוציפרי. נפוליאון כנושא של עיקרון הלאום האהרימני. אימפולס-הכריסטוס עוזר להתגבר על שני הפיתויים.

********************

היום אנו חייבים להבהיר לעצמנו מנקודת מבט מסוימת, מהו המקור של הישויות הלוציפריות והאהרימניות. אם אנו רוצים להבין אפילו במעט את הישות הלוציפרית-אהרימנית שהאנושות על האדמה צריכה להתמודד איתה, עלינו לחזור לאחור לשלב של אבולוציית הירח של האדמה שלנו ולהתבונן באבולוציית הירח בהקשר של אבולוציית האדמה.

אנחנו יודעים שהאבולוציה של האדמה התהוותה הודות לעובדה שרוחות הצורה פעלו על הבסיס שהתפתח לפני כן, והגיע כירושה מהאבולוציה של שבתאי (סטורן), השמש והירח. רוחות הצורה הללו הביאו להתפתחות של האדמה בצורה כזו, שביחד עם התפתחות זו האדם יכול היה לקבל את ה'אני' שלו; כלומר ה'אני' יכול היה לחדור לשלושת המרכיבים של ישות האדם שהגיעו כירושה מאבולוציית שבתאי, השמש והירח. אנחנו יכולים לומר שרוחות הצורה נתנו לאדם את ה'אני' כשהן הזרימו לתוכו את ישותן – ויש להבין זאת במובן המעשי של הדבר. כאשר אנו מסתכלים למעלה על רוחות צורה אלה ורואים אותן כמי שהביאו את ה'אני', עלינו לומר לעצמנו שבתור מעין משרתים של רוחות הצורה, פעלו שם הישויות של ההיררכיה הגבוהה הבאה מעל האדם: רוחות האישיות, הישויות השייכות להיררכיה של הארכי-מלאכים [מלאכי-עליון] והישויות השייכות להיררכיה של המלאכים.

אם נתעלם כרגע מכל מה שעומד מעליהן, עלינו לראות את רוחות הצורה ואת הישויות המשרתות אותן כבוראות ומנהיגות של הקיום הארצי: ישויות האישיות, הארכי-מלאכים והמלאכים. בדרך זו ניתן היה לברוא ולהוביל קיום ארצי, ומתוך המכלול של קיום זה עלה האדם עם ה'אני' שלו כמו הפרח או הפרי הגבוה ביותר, אפשר לומר, של קיום זה.

אם אנו מתבוננים בקיום הארצי כיום, אנחנו בעצם לא מקבלים אותו במהותו הטהורה כפי שהוא היה אמור להיות אילו רוחות הצורה היו יוצרות ומנהלות אותו בעזרת הישויות המשרתות אותן. בכל מה שתיארתי כעת פועלות ישויות רוחיות לוציפריות ואהרימניות. לכן יש לנו את הקיום הארצי אשר מראה לנו בתהליך התפתחותו העיקרית את מה שניתן ליצור ולנהל על ידי ישויות צורה שהתפתחו בצורה סדירה והישויות הרוחיות המשרתות אותן; אך בהתפתחות זו שזור כל מה שתלוי בהשפעות לוציפריות ואהרימניות.

אם אנחנו קודם מבהירים לעצמנו את כל זה, אז נוכל לומר: כל הקיום הארצי, הקיום האנושי הארצי והקיום הארצי של הממלכות האחרות, היה שונה אילו היו בוראות, פועלות ושולטות בו אך ורק רוחות הצורה והישויות המשרתות אותן. מה שנמצא בפנינו מראה לנו במידה מסוימת תמונה מעורפלת ומסולפת של הקיום הארצי, תמונה של קיום ארצי הצבוע על ידי הקיום הלוציפרי והאהרימני. בקשר לתופעות ארציות קונקרטיות שונות, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: מה היה קורה לקיום ארצי זה אילו הזיופים הלוציפריים והאהרימניים לא היו מתרחשים, או במילים אחרות, אילו הכול היה קורה כך שרק רוחות הצורה היו פועלות במידה הנכונה ביחד עם הישויות המשרתות אותן?

כל מי שחוקר דברים אלה מגלה שבין התופעות השונות שניתן לבחון ולשאול לגביהן את השאלה הזאת, ישנה למשל התופעה הקשורה באופן ישיר למה שנאמר אתמול. אתמול דיברתי על מה שמתרחש יותר בתת-מודע של האדם מבחינת התפתחות השפה. הצבעתי על חוקיות מסוימת בהתפתחות השפה במהלך הקיום הארצי של האדם והאבולוציה שלו. הזכרתי גם שמה שמאפיין התפתחות זו של השפה הוא שההיבט האנושי-אישי שולט בה במידה מסוימת, ושאפילו עד היום האדם לא התקדם לשלב שבו יוכל לראות סימנים טהורים להתפתחות החשיבה באותיות, בצלילי השפה, ובחיבורים ביניהם. בהתפתחות החשיבה האדם השיג משהו שונה לחלוטין מאשר בהתפתחות השפה. זה קשור בדיוק לשאלה: איך התפתחות השפה והתפתחות החשיבה היו ממשיכות להתקדם בקיום הארצי אילו לא היו פועלות בהן השפעות לוציפריות ואהרימניות? במילים אחרות, כיצד היה חושב האדם וכיצד הוא היה מדבר ושומע את מה שנאמר, אילו רק רוחות הצורה והישויות המשרתות אותן היו בוראות ומנהלות את האדמה?

אילו זה היה המצב, אילו לא היו מורגשות שום השפעות לוציפריות ואהרימניות באבולוציה של האדמה, הייתה הרמוניה מלאה בין הדיבור לחשיבה כבר מההתחלה. עלינו לחפש קודם כול את ההרמוניה הזאת שוב באמצעות אובייקטיביות מסוימת. על ידי כך שעלינו להפוך בהדרגה את השפה לסימן, נוכל להתגבר על האלמנט הלוציפרי-אהרימני. אבל אילו לא היה קורה שקיימת בכלל השפעה לוציפרית-אהרימנית, הייתה מתפתחת הרמוניה פנימית בין הדיבור לחשיבה. כלומר, לאדם הייתה חוויה חיה, רגש חי כלפי מה שנמצא בתוך צליל הדיבור, כלפי מה שטמון ב-D, T, TH וכו', משהו שאין לו כיום. בשבילו הדיבור הולך יד ביד עם החשיבה. על כך מעידה כבר העובדה שלפחות כעיקרון, רוב בני האדם על פני האדמה אינם שונים זה מזה במושגים שלהם אם הם כבר רכשו צורת חשיבה מסוימת ביחס לנושא מסוים, אבל הם כן שונים מבחינת המילים שלהם.

עלינו להיות ערים לחד-צדדיות זו של החשיבה, שאינה מתבטאת בכלל בדיבור; כי היא משהו שכבר נפרד מהדיבור. הקשר בין החשיבה לדיבור היה אמור להיות הרבה יותר אינטימי אילו לא היו מתערבות בקיום הארצי השפעות אהרימניות-לוציפריות. אנשים היו ממלאים את הדיבור ברגשות חיים עמוקים ביותר; הם היו חלק מן הצליל, אפשר לומר, אבל בו-זמנית היו חווים בתוך הצליל את המושג, את הרעיון. הם לא היו מרגישים ששני הדברים מופרדים, אלא היו חווים את שניהם כדבר אחד. זאת הייתה כוונתן של רוחות הצורה עבור האדם. כי אותו אלמנט של הנפש – אני מדגיש, אותו אלמנט של הנפש שמופיע באדם כאשר הוא מתמסר מצד אחד למה שרעיונותיו נותנים לו, ומצד שני למה שהדיבור נותן לו – אלמנט זה של הנפש לא היה חלק מהכוונה של רוחות הצורה עבור בני האדם על האדמה. כוונתן הייתה אחדות בין הדיבור לחשיבה. כוונתן הייתה שהאדם יחווה את הדיבור והחשיבה כדבר אחד. את העובדה שהדיבור והחשיבה הופרדו זה מזו יש לייחס להשפעות של לוציפר ואהרימן.

האדם אינו חווה כיום את האופי המיוחד של M, G, וכו', אלא זה הפך מבחינתו למשהו שהוא מחבר לנפש בצורה שונה לחלוטין מהאופן שבו הוא מחבר לנפש מושגים בחשיבה. רוחות הצורה והישויות המשרתות אותן נתנו לאדם קיום הרבה יותר טבעי מזה שהאדם היה יכול להשיג אז על האדמה. רוחות הצורה תכננו עבור האדם חיים פנימיים מלאי אהבה – אך לא בצורת דיבור שנסחטה ממנה החשיבה, אלא בצורת דיבור שהחשיבה עצמה נושאת על כנפיה. זאת הייתה הכוונה של רוחות הצורה בשביל האדם. לפי הכוונות של רוחות הצורה, אנשים לא היו אמורים להיות שונים על האדמה מבחינת אותיות השפה, אלא ההבדל ביניהם היה אמור להיות מבוסס רק על יסודות הטבע, על השונות הגיאוגרפית והשונות באקלים של האזור בו הם חיים. בני האדם היו אמורים להרגיש עצמם כאומה מפני שהיו מרגישים שהם קשורים לכוחות מסוימים הפועלים באופן טבעי ביסודות הטבעיים של הקיום.

אילו הדברים היו קורים בהתאם לכוונות של רוחות הצורה בלבד, כשהאדם היה פוגש אדם השייך ללאום אחר, הייתה לו יכולת להבין מן ההתחלה את מה שטמון במילה. היו כבר קיימות שפות שונות. אבל בני האדם לא היו שונים בהבנתם את השפות, אלא היו מרגישים את מה שקיים בכל צליל, בכל אות, וכך היו שומעים את השפה האחרת. במקום לשמוע את הקליפה של הצליל, את הקליפה של המילה, הם היו שומעים את הרעיון הנמצא בתוך המילה, בתוך הצליל. הרעיון היה מגיע אליהם על כנפי המילה. אנחנו לא מבינים כעת את השפה הזרה מפני שהמילים אינן מכילות כלל את הרעיונות, מפני שהרעיונות רוקנו מתוך המילים.

כך הופיע פער בין הדיבור להבנה. כך קרה שהאדם עדיין לא הצליח לפתח במהלך האבולוציה הארצית שלו את היכולת לפגוש את האדם האחר באופן כזה שיבין דרך הרגש את משמעות המילים אפילו בשפה שלגמרי זרה לו. אתם לא צריכים לחשוב על השפות כפי שהן עכשיו. השפות היו הופכות למשהו מאוד שונה, כמובן. כעת אלה ששייכים לאזור של שפה אחת אינם יכולים להבין את אלה ששייכים לאזור אחר, מפני שהשפות לא התפתחו כמו שהתפתחו חיי החשיבה. השפות לא התפתחו באופן כזה שהן יכילו בתוכן את חיי החשיבה. לכן, גם אחרי ההתפתחות הנוכחית של השפות, לא ניתן להגיע להבנה שאליה התכוונו במקור רוחות הצורה. כוונתן הייתה, כמובן, לא לעצב את כל בני האדם על האדמה לפי תבנית אחת – כמו מעין חייטים קוסמיים – אלא כך שבני האדם יהיו שונים זה מזה; אבל שהם יהיו שונים ועדיין יפגשו זה את זה בהבנה מלאה על כל פני האדמה.

כדי להנהיג את קבוצות בני האדם שרוחות הצורה יצרו, נבחרו הישויות מהיררכיית הארכי-מלאכים, אותן ישויות מהיררכיית הארכי-מלאכים שהגיעו לדרגה של שלמות בזמן אבולוציית הירח. כדי שלכל אדם אינדיבידואלי בתוך קבוצה כזו יהיה גם מדריך המתווך בינו כאדם לבין כל הקבוצה האנושית, נבחרו הישויות מהיררכיית המלאכים שעברו התפתחות סדירה במהלך אבולוציית הירח.

לכן אנחנו יכולים לומר: אילו הדברים היו מתרחשים על פי רצון רוחות הצורה, היינו יכולים לטייל בעולם ולמצוא שבני האדם הם שונים, אך שוני זה קשור לסביבה שבה הם חיים על האדמה, כמו למשל לחיי עולם הצמחייה. היינו רואים שהם מאוחדים עם קיום הטבע. אך מה שמבדיל בין בני האדם על פי שפות לא היה נכנס לנפש. כמובן, גם דבר אחר לא היה קורה: לא היה קורה שבכל העולם מחפשים צורת ידע אחת. כיום קיימת האמונה העמוקה – אך היא אמונה לוציפרית גרידא – שקיים ידע אחד שניתן לסכם אותו במספר דוגמות, ודוגמות אלה יהיו נכונות עבור כל האנושות על פני האדמה. אמונה זו הופיעה רק מפני שהידע, החשיבה או הייצוג הקונספטואלי, נפרדו מהדיבור, ולכן נעשו מאוחדים.

אילו הדברים היו מתרחשים על פי הכוונה של רוחות הצורה, בני האדם היו מתבטאים באופן שונה ביחס לדברים של העולם לפי הקבוצות שהם היו שייכים אליהן; אבל הם היו מבינים זה את זה דרך הרגש, היו מקבלים את האדם האחר שמתבטא באופן שונה מהם ביחס לדברים; בני האדם היו מוצאים את החיים הנכונים על האדמה דווקא בתוך השונות.

כל אלה הם דברים שהיו שייכים לכוונות של רוחות הצורה, אבל נעלמו לגמרי מהאנושות בהקשר של ההבנה שלהם. כי התבססה והתחזקה מאוד האמונה שמה שנקרא חשיבה, המשגה, החיים במושגים, חייבת להיות לא קשורה ללאום, לעומת השפה שכן צריכה להיות לאומית. התוכנית של רוחות הצורה הייתה מצב אמצע: לא שבני האדם יהיו מופרדים לפי שפות ויהיו קשורים זה לזה על כל פני האדמה לפי איזו תפישה שטחית, לא רצינית, מרושלת; אלא שיהיו מגוון שפות עם מגוון רעיונות – לזה התכוונו רוחות הצורה.

מבחינה מסוימת, זה גם מה שחייב להיות שוב אידיאל, אידיאל אמיתי, עבורנו בתחום מדע-הרוח. אך עמוק בטבע האדם מקנן כיום הרצון לא להכיר באידיאל זה. אני יכול לתת לכם דוגמה שמראה עד כמה עמוק בטבע-האדם טמון רצון זה.

כידוע לכם, למרות שעבר זמן רב מאז, ואולי כבר לא זוכרים זאת היום, היינו פעם קשורים למה שנקרא החברה התיאוסופית, שיושבת הראש שלה הייתה הגברת בסאנט. בהתחלה, גם כמה מאיתנו הלכנו למה שנקרא הקונגרסים של החברה התיאוסופית. היו שם תמיד נאומים על ידי הנציגים השונים, המזכירים הכלליים של האגפים השונים באירופה. ההבדל בין השפות התבטא באופן ברור במיוחד בכך שכל אחד דיבר בשפתו, וזה כמובן אומר שאת רובם הקהל לא הבין בכלל. אך כדי לטפח הבנה הדדית, זה נעשה כך שלפחות נאום קצר אחד נערך בשפה של המדינה שלך. בהזדמנות זו – אולי כמה מכם שנכחו שם יזכרו זאת – אני תמיד הזכרתי את אותו הדבר לאורך שנים. אינני יודע באיזו מידה שמו לב לכך, אבל לאורך השנים אמרתי דבר אחד ויחיד, תמיד מתוך המחשבה, או ליתר דיוק מתוך הרגש שהדברים יהיו מובנים. תמיד הדגשתי שכאשר אנחנו מתאספים כאן ממדינות שונות, המטרה היא לא שנקבל תיאוסופיה מרכזית, אלא אנחנו מתאספים כדי להניח על מזבח משותף את מה שאמורות להשיג המדינות האינדיבידואליות בתחום התיאוסופיה. הדגשתי תמיד את מה שאינדיבידואלי, את מה שבא מצדדים שונים, שמבקש רק שיניחו אותו על מזבח משותף. כאמור, הדגשתי את הדבר שוב ושוב כל שנה. התוצאה היחידה הייתה שחלק מהנוכחים לא הבינו את מה שאני אומר, למרות שזה היה נכון, ואחרים כעסו. אך מה שאמרתי היה ביטוי של האידיאל שעלינו לטפח: כי לא ניתן לבטא את האידיאל כך, שניצור דוֹגמה או תורה אחידה בכל העולם, אלא עלינו לשאוף לכך שהגיוון על פני אדמתנו יוכל לבוא לידי ביטוי חי בהבנה הדדית.

הדעה הקדומה שיכולה להיות רק אמת אחת מקננת כה עמוק בנפשות בני האדם, שאנשים מרגישים שיש סתירה כאשר מציגים נושא מסוים במחזור הרצאות מנקודת מבט מסוימת, ובמחזור הרצאות אחר מנקודת מבט אחרת. אך יש לטפח כאן דווקא את הגישה הזאת כדי להראות שהצגת האמת דורשת גיוון. זה מה שחייב להפוך לאידיאל: הגיוון, ולא האחידות.

אנחנו נבין על מה מבוסס כל זה רק אם לאחר שתיארנו בקצרה את רוחות הצורה שהתפתחו בצורה סדירה ואת הישויות המשרתות אותן, ואת מה שהיה צריך לקרות לפי התוכניות שלהן באבולוציה של האדמה מבחינת הדיבור והחשיבה, ונעמיד זאת באופן ספציפי אל מול האלמנט הלוציפרי-אהרימני. כדי להבין אלמנט זה, אנחנו לא צריכים להתבונן באבולוציה של האדמה, כי האלמנט הלוציפרי-אהרימני נהיה מה שהוא נהיה דרך אבולוציית הירח. הדגשנו פעמים רבות בעבר שמה שהגיע מאבולוציית הירח נעצר שם ועבר לתוך אבולוציית האדמה. כך שבהקשר של האלמנט הלוציפרי-אהרימני איננו צריכים לדבר על רוחות הצורה בתור הישויות הבוראות. רוחות הצורה הן הבוראות רק עבור הישויות שמתאימות לאבולוציית האדמה. כאשר מדובר בישויות האהרימניות ולוציפריות, הישויות הבוראות הן רוחות התנועה, כי במובן מסוים הן הבוראות והמנהיגות של אבולוציית הירח.

אם כן, את התפקיד של רוחות הצורה עבור האבולוציה הארצית של האדם, ממלאות רוחות התנועה עבור אבולוציית הירח ובכך עבור כל האלמנט האהרימני-לוציפרי. רוחות תנועה אלה היו הישויות הבוראות במהלך אבולוציית הירח דרך מה שהן בראו. ומה שהן בראו בקשר לישויות הרוחיות המשרתות אותן, רוחות הצורה של הזמן ההוא, רוחות האישיות והרוחות מההיררכיה של הארכי-מלאכים, היו ישויות מלאכיות שהתפתחו באופן סדיר. כשם שעל האדם לפתח את שבעת מרכיביו במהלך אבולוציית האדמה, כך היה על המלאכים לפתח את שבעת המרכיבים שלהם במהלך אבולוציית הירח.

אותם מלאכים שפיתחו בצורה נכונה את שבעת המרכיבים שלהם בזמן אבולוציית הירח נכנסו לאבולוציית האדמה ונהיו רוחות שאמורות לתווך בין האדם האינדיבידואלי לבין קבוצת בני אדם שהמנהיג שלה הוא ארכי-מלאך אחד. ארכי-מלאך זה הוא ישות שפיתחה את שבעת המרכיבים שלה במהלך התפתחות הירח. אך בין ארכי-מלאכים אלה היו כאלה שפיתחו רק חמישה או שישה מרכיבים, כאלה שלא פיתחו באופן מלא את כל שבעת המרכיבים שלהם בזמן אבולוציית הירח. לכן הם לא יכלו בזמן אבולוציית האדמה להפוך למנהיגים של בני אדם אינדיבידואלים בתור מלאכים, או למנהיגים של קבוצות בתור ארכי-מלאכים. ישויות רוחיות אלה, שפיתחו רק חמישה או שישה חלקים בישותן, מהוות כעת מעין היררכיה נמוכה ביותר. יש היררכיות העומדות מעליהן, אם אנו מדברים על הישויות האהרימניות והלוציפריות. יש לראות בהן ישויות שהכי קרובות אלינו, כלומר הן ישויות שלא יכלו להיכנס לאבולוציה של האדמה בצורה סדירה, מפני שרוחות הצורה היו המנהיגות של אבולוציית האדמה: אבל הן לא באו לעזור לרוחות הצורה, כי הן עמדו בדרגה של מלאכים. הן לא יכלו גם להפוך לבני אדם. כך שהן עמדו בדרגה שבין המלאכים הרגילים לבני האדם.

אנו יכולים לומר: אם ציור זה מייצג את האבולוציה של האדמה עם האדם למטה (ראו את הציור), אז יש לנו מלמעלה את הבוראים, רוחות הצורה, אחר כך רוחות האישיות, הרוחות מהיררכיית הארכי-מלאכים והרוחות מהיררכית המלאכים. אלה עברו אבולוציה דרך שבעת או תשעת המרכיבים שלהן בזמן אבולוציית הירח. הן לא צריכות להיכנס למה שרוחות הצורה יוצרות עבור האדם כהתגשמות ארצית. הן נכנסות רק לגוף אתרי – למשל המלאכים – מאחר שהן שייכות להיררכיה הבאה. בינן לבין האדם ישנן אותן ישויות שלא רכשו את היכולת להמשיך להתקדם באבולוציות אלה כאן, אלא הן ישויות שלא פיתחו את שבעת המרכיבים שלהן, ולכן הן יכולות לומר על עצמן: אנחנו נבראנו על ידי רוחות התנועה; המנהיגים שלנו הם רוחות צורה מסוימות, ארכאי, ארכי-מלאכים. אך עכשיו, כשהן הגיעו לכאן, והיו אחראיות על המשימה שהייתה אמורה בעצם להיות המשימה שלהן – להשתתף בהנהגה של המשך התפתחות האנושות וגם בהתפתחות של שאר הממלכות של טבע האדמה, הן לא היו מסוגלות לכך, הן לא יכלו לעשות זאת.

אם כן, היו שני סוגים – אם בהתחלה לא נסתכל על האחרים – גם של ארכי-מלאכים וגם של מלאכים. אלה שהתפתחו בצורה סדירה הצטרפו כעת לפעילות שהייתה אמורה להתרחש כפי שתיארתי, למשל מבחינת השפה והחשיבה. אילו היה קיים רק המבנה הזה של רוחות התנועה, הדיבור והחשיבה היו מתפתחים באותה הרמוניה שתיארתי זה עתה.

אך כעת נוצר משהו שנראה טריוויאלי כשמזכירים אותו, אבל בעצם הוא לא טריוויאלי כל כך. למעשה, הוא אירוע קוסמי רציני, גדול, משמעותי ביותר. אפשר לומר שבממלכת הרוח, או אם נדבר בשפת הדת, בשמיים, היו ארכי-מלאכים ומלאכים שהתפתחו בצורה סדירה, וכאלה שלא השלימו את התפתחותם. ואז קרה שהארכי-מלאכים והמלאכים שהתפתחו בצורה סדירה השליכו למטה על האדמה את אלה שפיתחו רק חמישה או שישה ממרכיביהם, השליכו אותם מהשמיים לאדמה, מפני שהם היו חסרי תועלת שם.

כך התערבבה לתוך האבולוציה של האדמה, מתחילת אבולוציה זו, ממלכה בלתי נראית: הממלכה של לוציפר ואהרימן שגורשו מאותה ממלכה שממנה על פי התוכנית המקורית נבראו ונמשלו כל הזמן בני האדם והחיות, הצמחים והמינרלים. הישויות הרוחיות שלא סיימו להתפתח באופן סדיר נזרקו על האדמה. הן היו על האדמה. כמובן, לא היה ניתן לראות אותן עם החושים הארציים, אבל הן היו על האדמה. הארכי-מלאכים והמלאכים הרגילים היו בשמיים, אם משתמשים במונח דתי; אלה שנשארו מאחור בהתפתחותם הסתובבו על פני האדמה. לכך מתייחסת המילה המקראית: "ולא נמצא עוד מקומם בשמיים." הם הושלכו למטה.

כעת התבוננו בעובדות האמיתיות, כדי שלא תפתחו תפיסות מוטעות לגבי דברים מסוימים. על האדמה חיו אנשים, בהתחלה בשלב אבולוציה פרימיטיבי, כפי שזה מתואר ב"מדע הנסתר".^[1] אך מתחתם וסביבם חיו ישויות – ניקח כרגע רק את הישויות הלוציפריות הנמוכות ביותר – המלאכים שנשארו מאחור על הירח, שבמקום למשול היו חסרי מעש בהתחלה. אך בעוד שהאדם היה עסוק בתהליך הפיתוח של שבעת המרכיבים שלו, כאשר את המרכיב השביעי הוא היה יכול לקוות לפתח רק בסוף האבולוציה הארצית, ואת המרכיב השישי או החמישי יחסית מוקדם יותר, הישויות האלו כבר סיימו לפתח את המרכיב השישי או החמישי שלהן, ורק את המרכיב השביעי הן עדיין לא פיתחו.

נתייחס לדברים כפי שהם. אנחנו יודעים שבתקופה זו אנו עובדים על ההתפתחות של מה שאנו מכנים אינטלקט. אנו חיים בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אנשי תקופת למוריה היו רחוקים מאוד מפיתוח חלק זה של ישותם, שבא לידי ביטוי רק עכשיו בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. מה שאפיין את הישויות שבאותה תקופה היו מלאכים שהושלכו ארצה הוא שהם פיתחו כבר מזמן את מה שהאדם מפתח רק עכשיו. כבר היה להם מה שהאדם היה אמור לרכוש, על פי התוכנית המקורית, רק בתקופה מאוחרת יותר של אבולוציית האדמה. העובדה היא שבמשך זמן רב, אפילו בתקופה האטלנטית אחרי למוריה, ישויות בלתי נראות אלה שיחקו תפקיד חשוב, ובזמן ההוא כבר פיתחו בדרגה גבוהה את מה שהאדם לא יכול היה לחשוב לפתח בתקופה האטלנטית, ומפתח רק עכשיו: האלמנט האינטלקטואלי.

כלומר, ישויות בעלות אינטליגנציה גבוהה, מלאכים, ריחפו בלתי נראים בתקופה הלמורית והאטלנטית כרוחות שנשארו מאחור בהתפתחותן. הן היו רוחות מפותחות מאוד. לכן נוכל לומר, אם נרצה לבטא זאת בצורה פשוטה: הכוונה של ההיררכיה של רוחות הצורה סוכלה. ישויות ההיררכיה הזו אמרו לעצמן: אנחנו מפתחות את בני האדם בהדרגה ונותנות להם לקבל הדרכה ממלאכים; ובתקופה החמישית הם יפתחו את האינטלקט שלהם, והם יפתחו אותו כך שהוא כבר יהיה בשל אז. התוכנית המקורית הייתה לאפשר להרמוניה של האינטלקט והדיבור להתפתח, אך מה שהיה אמור לקרות סוכל על ידי העובדה שישויות בלתי נראות חיו בקרב בני האדם.

מישויות בלתי נראות אלה נבחן קודם את הישויות המלאכיות הלוציפריות. ישויות אלו עשו משהו שאפשר לתאר אותו כך: ישויות מלאכיות אלו הושלכו על האדמה. במובן מסוים, הן הִיפְרוּ באופן מוגזם בני אדם אינדיבידואליים מתקופת אדמה קדומה, הן נכנסו לתוכם, הן השתלטו עליהם. כך ניתן לפגוש בזמנים קדומים אנשים שהיו אנשים פשוטים אילו הם היו מה שהיו אמורים להיות לפי התוכנית המקורית של רוחות הצורה. אך הישויות המלאכיות הלוציפריות נכנסו לתוכם. כתוצאה מכך, הם נהיו מאוד חכמים, חכמים כמו שבני האדם היו אמורים להיות רק בתקופת התרבות החמישית או אף השישית באבולוציה של האדמה, בעלי דרגה כזו של חוכמה שלאנשי הודו עדיין לא היה להם שום מושג עליה. אנחנו מדברים למעשה על שבעת הרישים או שבעת המוארים. הם היו אנשים שישויות מלאכיות לוציפריות השתלטו עליהם והאירו אותם. כמובן, הם היו בני אדם כאלה שהאנשים הנאיביים סביבם היו חייבים להעריץ כמשהו עליון במיוחד.

מאוחר יותר, ישויות מלאכיות אלו השתלטו על אנשים שוב ושוב, ובדרך זו הם השפיעו על בני אדם אינדיבידואלים או על קבוצות של אנשים. הן יצרו בקרב בני האדם את הדעה הקדומה שלפיה לעולם המושגים יש אופי בינלאומי, כלל-ארצי, שמה שנקרא עולם המושגים יכול להיכנס לדוגמות ותורות אחידות על פני האדמה כולה. בכל מקום שבו האדם מאמין בדוֹגמה מאוחדת ואחידה כזו, שבו האדם מאמין שניתן לחפש ישועה לא בגיוון אלא באחדות, שם פועלות הישויות הלוציפריות. הן הפרידו את עולם הרעיונות מעולם השפות. בדרך זו הן יצרו משהו שאינו מאפשר לרעיונות לתפוס את מקומם הראוי במילה המדוברת. כך נוצרה האחדות הלוציפרית, המוניזם הלוציפרי או השאיפה למוניזם הלוציפרי על פני האדמה כולה. בכל מקום שבו ישנם קנאים המאמינים בפנטיות שכל בני האדם על האדמה חייבים להאמין מהר ככל האפשר במה שהם רואים כדבר הנכון, הם נשלטים על ידי מלאכים לוציפריים. כי מה שנדרש הוא לא שבני האדם יהיו נשלטים על ידי האשליה של אחדות, אלא המאמץ להבין את הריבוי, את הריבוי שפועל באופן הרמוני.

לאחר שהישויות המלאכיות הלוציפריות הופיעו בהתחלה בהודו בצורה של בני אדם מוארים במיוחד, נוצרה כעת דרך סלולה לרוחות אחרות. אותם בני אדם נבחרים, שבזמנים הקדומים נתנו ביטוי דרך ההארה הזוהרת שלהם למה שהיה מתוכנן בשביל כל האנושות לזמנים הרבה יותר מאוחרים, הביאו לאדמה את אשליית האחדות של כל החשיבה על פני האדמה. וכעת נסללה דרך קלה בשביל האחרים, לישויות השייכות להיררכיית הארכי-מלאכים, אך ארכי-מלאכים אלה לא השלימו את כל התפתחותם עד למרכיב השביעי שלהם בזמן אבולוציית הירח, אלא עצרו במרכיב השישי. מאחר שאי אפשר היה להשתמש בהם כמורים של קבוצות בני אדם על פי התנאים הגיאוגרפיים והאקלימיים הטבעיים הייחודיים בהם חיו קבוצות אלו, הם הושלכו למטה על האדמה והיו כעת גם הן בקרב בני האדם הארציים.

הארכי-מלאכים האלה, שמקומם כעת לא היה בשמיים, אלא על האדמה – כלומר בתהום שבה הם נדדו – נשלחו כעת על ידי מנהיגיהם לקבוצות לאום. הם הורידו את השפה לדרגה נמוכה יותר. בעוד שהישויות הלוציפריות שדיברנו עליהן קודם הפרידו את החשיבה מהדיבור, הארכי-מלאכים שלא עברו התפתחות נכונה איפשרו לשפה לשקוע לרמה יותר נמוכה, כך שהשפות נפרדו זו מזו כמו שהן מופרדות כיום על האדמה.

לישויות אלו, לארכי-מלאכים אשר נשארו מאחור בהתפתחותם ומובילים כעת קבוצות בני אדם על האדמה כך שהם פיצלו את האנושות ובני האדם שונאים זה את זה ומבודדים את עצמם, יש אופי אהרימני. הן ישויות מאוד מפותחות, אבל הן לא נועדו להנהיג עמים מהסיבה הפשוטה שארכי-מלאכים שעברו התפתחות סדירה ופיתחו את שבעת המרכיבים שלהם אמורים להנהיג את העמים בהתאם לכוונה של רוחות הצורה. הישויות שפיתחו רק את ששת המרכיבים שלהן הן אלה שמתנגדות כעת למנהיגים האמיתיים של העמים. הישויות האהרימניות הן אלה שגרמו לכך שהשפות ירדו לרמה נמוכה יותר, לרמה שבה בהתחלה לא ניתן לראות בכלל איזו מושגים, איזה רעיונות מכילה השפה כשלעצמה. אילו היו מגיעות רק הישויות המלאכיות הלוציפריות, הייתה משתלטת על האדמה האשליה של אחדות. אבל השפות האינדיבידואליות היו מתפתחות כך שהאדם היה עדיין יכול להרגיש מה נמצא בשפות השונות בתנאי שהוא רק הצליח להתגבר בנפשו על אשליית האחדות. אך ברגע שהמלאכים הלוציפריים לקחו את עולם הרעיונות, היה קל לארכי-מלאכים האהרימניים להוריד את השפה לשלב נמוך יותר; ולכן כבר לא הייתה כל אפשרות לפתח את השפה כך שתישאר בה החוויה של תפיסה בלתי אמצעית.

יש כאן אינטראקציה של שילוש. אם תסתכלו על פסל העץ שלנו לאחר שיושלם,^[2] תראו את השילוש הבא לידי ביטוי בצורת פלסטית. יש לנו שילוש של התפתחות מתקדמת, אבל היא שקרית: היא שקרית כלפי מעלה דרך האשליה של אחדות הרעיונות, שקרית כלפי מטה דרך האשליה של מובדלות, שאיננה עוד אשליה אלא עובדה: הפער, הפיצול המפריד את האנושות על פי שפות למה שנקרא אומות.

כך נוצרה האבולוציה הארצית, זה מה שקיים בזרם האבולוציה הארצית. ומפני שזה מה שקיים בתוך האבולוציה, התפתחה האמונה שבה שולטת האשליה של אחדות מצד אחד, וההפרדה לעמים מצד שני. זה מה שהתפתח. נקודת השיא הייתה כאשר הישות הקוסמית של כריסטוס ירדה על האדמה באופן שאתם מכירים, ובכך נכנס לאבולוציה הארצית אימפולס, אשר אנחנו חייבים כעת להביא אל תוך העולם, אימפולס המייצג התקדמות נכונה של האבולוציה. אחרי שהאבולוציה של האדמה התרחשה לזמן מה בצורה שגויה בשני כיוונים, המשימה של אימפולס הכריסטוס היא ליצור את האימפולסים הנגדיים: כלומר לתת כוח גדול יותר למלאכים שהתפתחו נכון כדי שהם יוכלו לעזור לנטרל את ההשפעה של המלאכים הלוציפריים שפועלים לפי אשליית האחדות. במקום האופי האחדותי המוניסטי האשלייתי של כל ידע, חייב לבוא כעת מה שנמצא למעשה בכריסטיאניות המובנת נכון: לא לכפות על אחרים את מה שחושבים, אלא להבין ולחפש את האמת בישות האנושית האחרת. בתוך אימפולס-הכריסטוס טמונה העצמה של המלאכים שהתפתחו בצורה נכונה, כדי שיהפוך שוב לאידיאל עבור בני האדם ועבור כל עידן למצוא את האמת המופיעה באופן אינדיבידואלי בכל מקום על האדמה, למצוא את האמת מתוך הנפש, מתוך הלב, ולא רק מתוך האינטלקט הנשלט כבר לגמרי על ידי האשליה הלוציפרית; לתת לכל אדם למצוא את דרכו אל האמת.

המילים האומרות שהאמת טמונה בכל נפש אדם מבטאות עיקרון כריסטיאני עמוק, כפי שכבר הסברתי בהזדמנויות אחרות. הוא נמצא בבסיס החיזוק של טבע המלאכים, כדי שהם יוכלו להשיג ניצחון מול המלאכים הלוציפריים שרוצים להפיץ את אשליית האחדות דרך תורה אחידה על פני כל האדמה כרשת של אינטלקטואליות זהה, שאינה מאפשרת ריבוי וגיוון של דעות והשקפות. מצד שני, חייב להתחדד גם כוחם של הארכי-מלאכים שהתפתחו בצורה סדירה, כדי שהם יוכלו להביס בהדרגה את אותן ישויות רוחיות שיוצרות הבדלים בין קבוצות בני אדם, כאשר בני אדם אלה מתאהבים בשפתם ובדרך זו מגיעים להתבדלות ולקנאיות. המלאכים והארכי-מלאכים שהתפתחו בצורה נכונה חייבים להתעצם דרך אימפולס-הכריסטוס. מה שאמור להתרחש דרך אימפולס-הכריסטוס איננו משהו שנמצא רק במחשבה, בתפיסה וברגש של בני האדם. מה שקורה על האדמה עובר אל מעבר למה שניתן לראות, למה שבלתי נראה. כריסטוס לא נמצא כאן רק בשביל בני האדם, אלא גם בשביל המלאכים והארכי-מלאכים. כי לכריסטוס קשורה ישות קוסמית, שהגיעה לאבולוציה של האדמה דרך ישוע מנצרת.

אם כן, יש לומר: באמצע האבולוציה של האדמה מתרחשת בכל מקום התחזקות. חלה ההתערבות של אימפולס-הכריסטוס. בכל מקום יש כוח מחזק, הן בשביל המלאכים, והן בשביל הארכי-מלאכים.

אימפולס מחזק זה היה עוצמתי ביותר, ולאבולוציה של המלאכים נכנס משהו שמעולם לא נראה ולא נשמע במהלך האבולוציה של האדמה. העיקרון שהיה קיים קודם לכן רצה לפעול כעיקרון טבע, רצה לקבל את ההנהגה הרוחית של העולם כעיקרון טבע: עיקרון יהוה. היה אמור להיות טבעי שאנשים יחשבו וידברו ביחד. החשיבה שלנו התנתקה מכך, הפכה להיות רוחנית. השפה שלנו התנתקה מכך ונעשתה נפשית. הנפש, התשוקות והרגשות של הנפש, אוחזים בעיקרון השפה. האינטלקט, כלומר האסטרלי, אוחז באופן חד-צדדי בחשיבה. אך זה לא היה אמור להיות כך, אלא החשיבה הייתה אמורה להיות ברמה אחת עמוקה יותר, האדם היה אמור לחשוב באופן הרבה יותר טבעי, והוא היה אמור לדבר על רמה הרבה יותר גבוהה ולהבין את מה שנאמר. אחרי שלזמן מה הדברים לא קרו על פי התוכנית – וזה נכון גם לגבי היבטים אחרים, אני בחרתי הפעם רק בדיבור ובחשיבה – היה צורך באימפולס הרבה יותר חזק מהאימפולס של יהוה. האימפולס של יהוה היה מתוכנן כך שעדיין לא נלקחו בחשבון האימפולסים הלוציפריים והאהרימניים. אבל כעת הם פעלו באבולוציה הארצית עד לאמצע התקופה היוונית-לטינית. בנקודה זו נכנס אימפולס הכריסטוס, והוא היה צריך להיות חזק, עוצמתי יותר מהאימפולס של יהוה. אימפולס חזק ורחב יותר זה נועד כעת לא רק להמשיך את האבולוציה הארצית כפי שהיא הייתה אמורה להיות ללא התערבותם של לוציפר ואהרימן, אלא לאחר התערבותם של לוציפר ואהרימן גם להחזיר אותה למסלולה הקודם עד לסיום. לכן, אימפולס הכריסטוס היה צריך להתערב בעוצמה כזו. משום שאנשים בהתחלה לא יכלו להבין אותו, הוא השפיע כפי שתיארתי. ניקח כדוגמה את קונסטנטינוס, את ז'אן ד'ארק, הבתולה מאורליאן. אך דרך מיסטריה זו הגיעה לאבולוציה הארצית השפעה אדירה, ובהתחלה השפעה אדירה זו נראית, כמובן, משמעותית ביותר.

אם נשתמש בדימוי, אפשר לומר שהאבולוציה הארצית התקדמה כעת כך: נניח שיש כאן שלג (מצויר); עכשיו בא קטר ונוסע לתוך השלג. הוא ייסע עד נקודה מסוימת, אבל השלג נערם עד כדי כך, שבהתחלה הקטר חסום. עלינו לשפוט את אימפולס הכריסטוס באופן דומה. הוא נכנס והשפיע בעוצמה רבה, ניסה לאחוז באדמה, אבל כוחות לוציפריים ואהרימניים היו שם ונערמו כמו השלג מול הקטר. לזמן מה, היה ניתן לגבור עליהם. כמובן, יהיה ניתן להתגבר עליהם בהמשך אם יימצאו מספיק בני אדם שמרשים לאימפולס הכריסטוס לאחוז בהם. אבל המהפך אירע. והתוצאה היא שדווקא בעידן האינטלקטואליות, הגיעה האשליה של אחדות הידע והיא נעשתה חזקה במיוחד. אנו רואים משהו מיוחד שלא היה שם קודם: כל מי שמכיר את ההיסטוריה של האבולוציה הרוחנית יודע שמהמאה ה-8 או ה-9 של האבולוציה הפוסט-כריסטיאנית הופיעה בצורה עוצמתית במיוחד האשליה שיש ליצור צורה אחידה של האמת על פני האדמה כולה. מה שהופיע חזק במיוחד שיקף את המאמץ המוגבר של המלאכים הלוציפריים. הם רצו לנצח. הם רצו לפתות את בני האדם כך שהם ירשו לעצמם להיות מובלים על ידי האשליה שבכל העולם חייבת לשלוט אמת דוגמטית אחידה וזהה. שוב ושוב משתלטת על בני האדם האשליה הנוראית הזאת על המוניזם, של הדוֹגמה. זה הקשר בין הדברים.

מאוחר יותר, לאחר שעידן האינטלקטואליזם עלה במלואו, קמו ועלו הארכי-מלאכים האהרימניים, אותן ישויות שהביאו את האשליה – אך כעת זו אשליה שהפכה לעובדה – של הלאום. כמו שהעיקרון הלוציפרי עלה במאה ה-8 וה-9, העיקרון האהרימני עלה במלוא כוחו בעצם במאה ה-19. זה שנשא עיקרון זה כאן על האדמה היה נפוליאון. נפוליאון היה זה שממנו התחיל לראשונה הפיתוי של אירופה להאמין ברעיון שהכול תלוי בעיקרון הלאומי, שהכול תלוי בחלוקת בני האדם לקבוצות על פי נושאים לאומיים. נפוליאון פעל בשירותו של אהרימן, ומשם בא מה שחי בימינו: שהעיקר הוא החלוקה של בני האדם לפי אזורים המוגדרים באופן לאומי.

אנו רואים כיצד אשליה זו ממשיכה לפעול כיום. זהו אהרימן הממשיך לפעול: אותה ישות שרוצה לפתות את האנשים לציית לקריאה האומרת להם שהם חייבים לבודד את עצמם על פי עיקרון הלאומיות, ואשליה זו מולבשת בקריאה לחופש לאומי, לחופש ולשוויון של הלאומים.

לכל זה יש קשר פנימי עמוק עם כל האבולוציה הקוסמית, וזה מה שמשפיע עליה בימינו בצורה כל כך קשה ונוראה. מובן מאליו שהישויות הרוחיות אשר מסלפות את האבולוציה הארצית משתמשות ברעיונות ובמושגים שאינם נראים בעיני בני האדם כמשהו נמוך, אלא כמשהו נשגב במיוחד. הכוונות של אהרימן מעוטרות באידיאלים גדולים ועוצמתיים. כשם שהרוח הלוציפרית הוסוותה באשליית האחדות של המדע, תחת האמירה שכולם יכולים להבין אותה בקלות רבה כי היא נשמעת כה אידיאליסטית: אמת אחת לכל בני האדם. אך לוציפר מתגנב ללבבות בני האדם עם האמירה השקרית הזו, ואהרימן עם האמירה השקרית השנייה: העמים צריכים להפריד את עצמם באזורים ספציפיים על האדמה בתור אומות, ורק אותן קבוצות של אנשים על האדמה שמייצגות לאומים עצמאיים הן בעלות ערך.

כשם שהאמירה הראשונה היא קריאה מפתה מצד לוציפר, הנשמעת כאידיאל, כך האמירה השנייה היא קריאה מפתה מצד אהרימן, שגם היא מופיעה כאידיאל מושך ביותר. המשימה של מדע-הרוח היא לראות ולהבין מה מפתה ומושך במילים אשלייתיות כאלה, ולתרום לכך שהאנושות תמצא את הדרך הנכונה ותתחיל לצעוד בה, על דרך זו הצביע בעוצמה פחות גדולה אימפולס יהוה, והיא הדרך שנכנסה לאבולוציה הארצית כאימפולס יותר גדול ועוצמתי, אימפולס הכריסטוס, המתעלה בנפש האדם מעל כל האשליות הלוציפריות ואהרימניות.

——————————————————————

1. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא לאור בהוצאת תלתן. ↑
2. להרחבה ראו את ספרו של דניאל זהבי: פסלו של רודולף שטיינר – נציג האנושות / הוצאת חירות ↑