רודולף שטיינר

88 GA

19 הרצאות ו-4 שיעורים פרטיים

ברלין

1903-1904

הרצאה שנייה

העולמות העליונים וחלק האדם בעולמות אלה

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל

לספר ראו כאן

ברלין, 4 בנובמבר 1903

תקציר: ראייה אסטרלית [באנגלית: psychic vision בגרמנית: psychisches Sehen] וראייה רוחית. המקור הכפול של האדם. ארבעת הטמפרמנטים בעולם האסטרלי. המימדים של המישור האסטרלי: עבר, הווה, עתיד. שני סיפורי הבריאה. אלמנטים של התהוות האדם.

***************************************

אנשים בעלי חשיבה עמוקה יותר יכולים אולי להתייחס לאירוע בלתי צפוי לגמרי שהתרחש בימים האחרונים כהוכחה לכך שבמרחב שבו כולנו נמצאים עשויים להיות דברים רבים שאינם ידועים לנו, דברים שאת השפעתם אנו יכולים לקלוט פתאום, מבלי שלפני כן היה לנו מושג כלשהו על קיומם. אתם כבר בוודאי ניחשתם שאני מתכוון לאירוע שהתרחש בשבוע שעבר: בשבת בצוהריים, ביום יפה ובהיר, כל קווי הטלגרף בצרפת הפסיקו פתאום לפעול; אי אפשר היה לשלוח מברק או לצלצל בטלפון לאף מקום בצרפת, ואף פיזיקאי לא הצליח להבין מה הסיבה לכך. בערב, החשמל חזר לזרום כמו קודם. את השיבוש הזה ניתן היה להרגיש בכל העולם. אף אחד לא חשד שמשהו כזה יכול לקרות על פני כדור הארץ שלנו, שכל קווי הטלגרף יפסיקו לפעול פתאום. המדע כבר ימצא את הסיבה. אך אנו חייבים להיות מודעים לעובדה שבעולם יכול לפעול ללא הרף כוח שאיננו מכירים – קשרים שאיננו יודעים עליהם דבר, שאת השפעתם איננו יכולים לצפות מראש.

אנחנו, בני האדם, שייכים לעולם האסטרלי כשם שאנו שייכים לעולם הפיזי. אנחנו שייכים גם לעולמות אחרים, אבל נוכל להבין את קיומם של עולמות אלה רק כאשר נראה איזה כוחות פועלים עלינו מהקיום העליון. למי שעיניו נפתחות לעולם האסטרלי, מתגלה קיום חדש: העולם שבו אנו רואים בפנינו את כל הדחפים והאינסטינקטים, את כל התשוקות והטמפרמנטים, כמו שאנו רואים את הדברים סביבנו כאן, בעולם הפיזי. אך העולם האסטרלי הזה איננו העולם הגבוה ביותר. הוא גבוה יותר בדרגה אחת מהעולם הפיזי שלנו, הוא עולם עדין יותר, עולם פחות דחוס, הממלא את כל עולמנו. עולמנו חדור גם בעולם גבוה אף יותר, בעולם הרוח האמיתי, שבתאוסופיה אנו מכנים אותו העולם המנטלי או הדוואכן. אם פתחנו אליו את עינינו, מתאפשר לנו לראות דברים כמו מחשבות שאינן מלאות ברגשות ותשוקות, כלומר מחשבות טהורות. אלה שלושת העולמות שהאדם שייך אליהם, שלושת העולמות שדרכם הוא עובר בחייו מהתגשמות להתגשמות. כלומר, העולם האסטרלי הוא לא העולם הגבוה ביותר שאנחנו קשורים אליו. לעולם הרוח אנו נקדיש הרצאה מיוחדת.

כעת נתבונן בעולם הביניים הזה, שיש לו חשיבות מאוד מיוחדת עבורנו, מפני שהוא נמצא הכי קרוב לעולמנו הפיזי. לאדם שעיניו פתוחות לספֵירה זו, אנו מייחסים ראייה אסטרלית [psychisches Sehen, psychic vision ]. לא רק דברים פיזיים מתגלים לפניו, אלא מופיעים בפניו כדברים גם כל הדחפים, הרצונות והתשוקות אשר חיות באדם. העולם האסטרלי הזה מגוון מאוד. הוא כל כך גדול שאת העולם הפיזי שלנו בכלל אי אפשר להשוות אליו. אני יכול לתאר אותו רק בקווים כללים. אלה שפתחו את עיניהם אליו רואים דברים שאנשים רגילים קולטים, אך עדיין אינם מסוגלים לפענח. זוהי ראייה אסטרלית.

אבל יש ראייה גבוהה עוד יותר: ראייה רוחית. היא כמו מראה מפסגת הר – כלומר, מנקודת מבט גבוהה – או לפחות מהמדרון של הר, כשרואים את המקומות והחפצים הנמצאים בעמק. דמיינו שאתם מסתכלים מלמטה, מהקרקע שעליה אתם עומדים, על כפר או על עיר והסביבה שלה – ניתן להשוות זאת לראייה הפיזית של האדם הרגיל. אם אתם מטפסים על ההר ועוצרים בערך בחצי הדרך לפסגה, תוכלו להשוות את מה שתראו לראייה האסטרלית. אם תטפסו את כל הדרך לפסגת ההר, תוכלו להשוות את מה שתראו לראייה רוחית. רק מעטים בתקופתנו פיתחו ראייה רוחית כזו. בעתיד, יותר בני אדם יגיעו לראייה רוחית. ראייה רוחית יש לאנשים שרכשו אותה לאורך גלגולים קודמים דרך חיים טהורים, מנטליים, לאנשים שחיפשו בתחום החשיבה את נתיבי הידע להכרה הטהורה והצלולה של העולם. אדם שעבורו החתירה למעשה המוסרי הטהור הייתה טבעית בדיוק כמו שעבור האדם הרגיל טבעית הרדיפה אחרי עיסוקים, תענוגות, תשוקות ודחפים יומיומיים, אדם שעבורו העיסוק במחשבה טהורה היה טבעי ומובן מאליו – אדם כזה מביא איתו לחיים הבאים את היכולת לראות, כמו שאחרים רואים דברים פיזיים, את הדברים שהקדיש להם את חייו בגלגולים הקודמים. הוא רואה את העולם, הוא מביט כאילו מלמעלה לא רק אל העולם הפיזי, אלא גם אל מה שתיארתי כעולם האסטרלי. הוא יכול לתאר את העולם האסטרלי בקווים כלליים, כמובן, כפי שהוא נראה מלמעלה, אבל הוא יכול לתאר אותו בצורה ברורה יותר מהאדם שיש לו רק ראייה אסטרלית.

מה שנחווה דרך היפנוזה ומגנטיות הוא חלק מהראייה האסטרלית. גם ראייה סומנמבוליסטית היא חלק מהראייה האסטרלית. אך עדיין, אם עוצרים בשלב של ראייה אסטרלית, אנחנו לא נמצאים בפסגה. יש עדיין אפשרות לטעות. רק מי שיש לו ראייה רוחית יכול להתבונן בעולם בכל היבטיו. רק מי שרואה דברים מלמעלה מקבל תמונה ברורה של הדברים שבעולם האסטרלי. מי שמסוגל להביט בעולם האסטרלי הזה, יודע כעובדה שמקור האדם, מוצאו של האדם, אינו טמון בעולם הפיזי. הוא יודע שמה שנמצא באדם כגוף פיזי נבחר על ידי גוף גבוה יותר, על ידי משהו שהיה קיים עוד לפני הגוף הפיזי.

יש שתי השקפות אפשריות: ההשקפה המטריאליסטית וההשקפה הרוחנית. הגישה המטריאליסטית מאמינה שהאדם יוצר את קיומו הפיזי מחומרים פיזיים, ואז, על פי השקפה זו, החומרים הפיזיים האלה מייצרים את הרוח. השקפה זו חוקרת תופעות חומריות דרך שאלה כמו, למשל: מה קורה באורגניזם, מה קורה בתפקודים העדינים שמתרחשים במוח, כאשר קיימת בנו תחושה או רגש, או כאשר עולה בנו רעיון? מי שיש לו ראייה אסטרלית יודע שהגוף הזה לא בנה את עצמו; הוא יודע שהגוף נבחר על ידי האדם העליון שלו, אשר שוכן בו. המשמעות של "ליצור" איננה מה שאנחנו מכנים "ליצור" כיום, אלא לבחור. כלומר, נפש האדם, המגיעה מאזורים אחרים, בחרה בגוף הזה כדי שהוא יוכל לשמש ככלי להגשמת המטרות המגיעות מעולם גבוה יותר.

לאחר שאמרתי זאת כהקדמה, אתאר בקצרה כיצד האדם מתכונן למסע הארצי שלו. הרשו לי להראות כעת כיצד האדם נוצר, ובפעם אחרת נציג את מוצאו הקוסמי. כעת אדון רק במה שמוביל לקיומו של האדם בתקופתנו. אני מדבר על עובדות, וכבר הדגשתי שכל מי שמדבר על העולם האסטרלי חייב לשקול כל מילה, הוא חייב לבחון כל מילה לא פעם אחת, אלא פעמים רבות. אל תתייחסו לדבריי כאילו נאמרו באופן אקראי, אלא תבינו שאני חש אחריות מלאה על כל מה שאני אומר. לכל מה שאני מציג כעובדות אפשר להתייחס בדיוק כמו למה שמדען הטבע מציג כעובדות שאותן הוא יכול לראות בטלסקופ ובכל מיני מכשירים אחרים.

האדם הוא ישות שלא חיה רק פעם אחת, אלא חיה שוב ושוב בהתגשמויות רבות. האדם לובש מעטה פיזי לעיתים קרובות. המעטה הפיזי הזה הוא החיצוני ביותר בין כל הקליפות שהאדם האמיתי עטוף בהן. האדם האמיתי, אותה ישות העוברת מהתגשמות להתגשמות, ונושא עימו אשמה ותיקון מהתגשמות להתגשמות, נקרא העצמי העליון. בלידה, העצמי העליון הזה נכנס לגופנו הפיזי. לאחר המוות, הוא עוזב את הגוף כדי להופיע שוב בעולם בהתגשמות חדשה, לאחר אלף חמש מאות עד אלפיים שנה. בין ההתגשמויות, הוא שוכן בעולמות העליונים, ולאחר שהגיע למעין מצב של בגרות, הוא מבקש להתגשם מחדש. בעצמי הגבוה הזה, חי, כביכול, הרצון להיות פעיל שוב בתוך הקיום החומרי, הארצי, וללמוד שוב שיעור בתוך הקיום הארצי.

כעת עלינו להתבונן במקור הכפול של האדם. התבוננות זו מספקת לנו שתי שורות של עובדות: אחת המתרחשת בתוך עולמנו הפיזי, והשנייה המתרחשת בעולם עליון. כעת אציג רק את העולם העליון הזה בקווים כלליים.

בין המוות ללידה חדשה, האדם נמצא בעולם הרוח הטהור – בעולם המנטלי או הדוואכן – בעולם שיש בו שני אזורים: עולם רוח טהור, גבוה יותר, ועולם נמוך יותר. בין שתי התגשמויות האדם נכנס תמיד לתוך עולם הרוח העליון, שאותו אנו מכנים גם "ספירת ארופה" [Arupa-Sphäre]. האדם הלא מפותח נשאר שם זמן קצר יותר, והאדם המפותח – זמן ארוך יותר. כל אדם חייב לעבור דרך האזור הזה. בהמשך, נראה מדוע זה כך. מאזור זה האדם חייב לעבור לאזור התחתון, לאזור שבו נמצאת עבורנו המחשבה הסובייקטיבית, חומר-המחשבה. באזור זה, העצמי לובש גוף-מחשבה. הוא מקיף את עצמו בחומר-מחשבה, כך שאנו יכולים לעקוב אחרי העצמי הזה כאשר מהאזור העליון הוא נכנס כעת לעולם של חומר-מחשבה. למעשה, הספירות האלו לא נמצאות אחת מעל השנייה, אלא נדחפות זו לתוך זו. זה כמו אורגניזם חי, רק שהוא פעיל יותר מהאורגניזם הפיזי שלנו. לאחר שהעצמי נכנס לאזור זה של מחשבה ויצר שם אורגניזם של חומר-מחשבה, רצון מסוים ממשיך לדחוף אותו יותר עמוק למטה. הוא עוטף את עצמו בחומר מהעולם האסטרלי או הנפשי, כך שעוד לפני שהעצמי העליון נכנס לאורגניזם הפיזי, הוא כבר אורגניזם גבוה יותר. כל אחד מאיתנו היה אורגניזם גבוה יותר בעולמות הגבוהים. היינו חומר-מחשבה, וחומר-מחשבה זה בתורו נשזר בחומר האסטרלי. היינו אורגניזם כזה לפני שנכנסנו לגוף הפיזי. העולם האסטרלי הזה ברור ושקוף בפני הרואה המסוגל לחקור בספירה האסטרלית או הנפשית בדיוק כמו שהעולם הפיזי ברור בפני עיני החוקר הפיזי.

בעולם הפיזי אנו מבחינים בין שלושה סוגי קיום, שלושה מצבי צבירה: מוצק, נוזל וגז; בנוסף, יש מה שנקרא אתר, חומר אתרי, שהוא הסיבה לכך שהאור עובר בחלל, חום וכדומה. זהו המצב העדין ביותר במישור הפיזי. בעולם האסטרלי המצב דומה מבחינת הסיווג, אך שונה מאוד מבחינת האיכויות והתכונות. בעולם האסטרלי קיימים חומרים אסטרליים שונים. משהו חודר לעולמנו שאותו אנו מכירים, משהו חודר לכל בני האדם, ואנחנו קוראים לזה העולם האסטרלי. בעולם האסטרלי אנו רואים את החומר האסטרלי, אם כי איננו יכולים לתפוס אותו באמת. אפילו בימי הביניים, אנשים שידעו משהו על כך דיברו על חומרים שדרכם העצמי מושך את עצמו לתוך הפיזי, וקראו לחומרים האלה "הומורים".^[1] בדומה למצבי הצבירה השונים בעולם של החומר – מוצק, נוזל, גז ואתר – בעולם האסטרלי קיימים ארבעה הומורים, אבל אנחנו יכולים לתת להם שם רק לפי השתקפותם, לפי האופן שבו הם נמצאים וחיים בנו. מצבי הצבירה הפיזיקליים של החומר – מוצק, נוזל, גז, ואתר – תואמים בעולם האסטרלי למה שאנו מכנים ארבעת הטמפרמנטים. זה שגורם לנו להיות בעל טמפרמנט כזה או אחר, תואם למצב חומרי מסוים. אצל מי שיש לו בגוף האסטרלי טמפרמנט כולרי מפותח במיוחד, אותו הומור אשר תואם את המצב הפיזי של האדם הכולרי — כולא [cholae]. כלומר, בעולם האסטרלי קיימים טמפרמנטים כמקבילים לארבעת מצבי החומר. כשם שבתקופות קדומות אנשים דיברו על אדמה, מים, אוויר ואש, כך הם דיברו גם על ארבעה מצבי חומר באסטרלי, מצבים המורכבים מחומרים אסטרליים. לאדם יש טמפרמנט זה או אחר בהתאם לחומר האסטרלי הדומיננטי אצלו.

כשם שבקיומנו הפיזי יש מרחב עם שלושת המימדים שלו, כך קיים גם מרחב אסטרלי, אך הוא בעל אופי שונה מהמרחב הפיזי שלנו. מכיוון שזה מרחב מסוג שונה, לרואה המתחיל יהיה קשה להתמצא בו. גם באסטרלי קיים משהו המקביל למימדים הפיזיים. כמו שבמרחב הפיזי שלנו יש גובה, רוחב ועומק, כך יש מימדים מסוימים גם בתחום האסטרלי. יש קשר מיוחד מאוד בין המימדים בתחום האסטרלי לבין מה שאנו מכנים "זמן" בחיים הפיזיים. עבר, הווה ועתיד בעולם הפיזי הם רק השלכות, תמונות-צל של המימדים הקיימים בעולם האסטרלי. גם בעולם האסטרלי יש משהו כמו עבר, הווה ועתיד כמימדים. אבל מה שמבדיל את העולם האסטרלי מהעולם הפיזי שלנו הוא שקיים מימד נוסף, מימד שהוא בלתי נתפס בקיומנו הפיזי, מימד שקיים מעבר להווה, העבר והעתיד. מימד זה נחשב לרוב כמימד רביעי. זהו ביטוי מטאפורי, אך הוא לא לגמרי שגוי. אף אחד אינו אמור לדבר על המימד הרביעי, אם אין לו עין המסוגלת לתפוס אותו.

העולם האסטרלי מבלבל עבור מי שמביט בו בפעם הראשונה. הוא שונה מהעולם הפיזי גם בכך שדברים אינם מוצקים, אלא חדירים. לכן אנו קוראים לו גם האזור של חדירות. עבור הראייה האסטרלית, אין בו גבולות פיזיים כמו בעולם הפיזי; בכל גוף, ניתן לראות את הגב בדיוק כמו שרואים את החזית. בעצם, בעולם האסטרלי אנחנו לא רואים את הדברים מבחוץ כמו שאנחנו רואים אותם בעולם הפיזי. בעולם הפיזי אנחנו רואים את הדברים כפי שהם מופיעים לפנינו. למשל, ברחוב המתרחק מאיתנו, אנחנו רואים את העצים בפרספקטיבה. במרחב הפיזי יש ראייה בפרספקטיבה. העצים הרחוקים יותר נראים יותר קרובים זה לזה, והעצים הקרובים אלינו נראים רחוקים זה מזה. בעולם האסטרלי דרך הראייה הזו לא קיימת בכלל. שם אנחנו רואים את הדברים מבפנים. כשאתה תסתכל על קובייה מבחוץ, אתה רואה את הַפֵּאוֹת שלה בפרספקטיבה. הראייה האסטרלית היא כאילו שאתה עומד במרכז הקובייה ויכול להסתכל עליה מבפנים על כל הצדדים. זה מה שאמר גם לדבטר ב"מישור האסטרלי" שלו.^[2] אנחנו יכולים לתאר זאת דרך סוג של סמל או דימוי. המילים שלנו מתייחסות רק למישור הפיזי; לכן עלינו קודם לתרגם את מה שאנו רואים אסטרלית לשפה פיזית. כשאנחנו אומרים שבעולם האסטרלי אנחנו רואים דברים מבפנים, זה רק תרגום של מה שקיים באסטרלי לשפה של העולם הפיזי. עבור הרואה המתחיל, נוצר סוג של בלבול כשהוא רואה דברים מזווית אחרת מהזווית הרגילה. נקודת המבט שלו משתנה לחלוטין. כל המתחילים חווים את הבלבול הזה. למשל, אם אתה רואה מספר בעולם האסטרלי, למשל 265, אז אתה רואה אותו כמו שאתה רגיל לראות אותו בעולם הפיזי. אך בעולם האסטרלי, נקודת המבט שלך היא מבפנים. בעולם האסטרלי עליך לקרוא את המספר כ-562 כי נקודת המבט היא מבפנים, ולכן יש להפוך את המספר בצורה סימטרית ולקרוא אותו מהצד השני. אלה הן הסיבות לבלבול שתלמידים מתחילים חווים כאשר נפקחות עיניהם. אך זהו עיקרון תאוסופי חשוב שעיניו של תלמיד אמורים להיפתח אך ורק אם זה נעשה עם ההדרכה של "אַדֶפְּט", כמו שאנו מכנים את בעלי הידע בתחום זה. אדם שמקבל הדרכה ממאסטרים אינו נחשף לטעויות כאלה.

זה העולם שהאדם נמצא בו לפני התגשמותו הפיזית, לפני שנוצר גופו הפיזי. כעת נבחן את מה שממהר להגיע מהעולם הפיזי לקראת האורגניזם האסטרלי. נבחן את גופו הפיזי, אשר נולד דרך כוחות פיזיים ופיזיולוגיים. אני מפנה את תשומת ליבכם לעובדה הנוגעת בו בזמן למסתורין של הלידה והמוות. בכך שהאדם נכנס לעולם הפיזי, אוחז בעולם הפיזי ושוזר חומר פיזי לתוך עצמו, הוא נהיה כפוף לחוקי הרבייה, לחוקי הלידה והמוות, כפי שאנו מכירים אותם כיום בעולם הפיזי. נכון, יש עוד לידה ועוד מוות; אך הלידה והמוות שאנו מכירים הופיעו לראשונה רק בתקופת האנושות הנוכחית, בתקופת אטלנטיס ובחלק מתקופת למוריה. לשלוש התקופות, או גזעי שורש אלה של האנושות, קדמו שתי תקופות אחרות, שבהן לאדם לא היה גוף צפוף כמו שלנו. היה לו גוף עדין יותר, שעדיין לא היה גס, וגוף זה עדיין לא היה כפוף למה שאנו מכירים כיום כתהליך רבייה פיזי. תהליך פיזי זה הופיע לראשונה רק בגזע השורש השלישי, בתקופת למוריה. לפני כן, הייתה דרך רבייה שאותה מזכירות לנו כיום הצורות הנמוכות ביותר בטבע, המתרבות פשוט על ידי חלוקת התא. תא מתכווץ ומתפצל; זוהי רבייה א-מינית. בני האדם התרבו במהלך גזע השורש הראשון והשני, בתקופה הפולרית וההיפרבוראית, באמצעות חלוקה כזו של הגוף האתרי. שני הגזעים הללו באנושות, שקדמו לגזע השלישי, התרבו כך שגוף אחד אִפשר לגוף אחר לצאת ממנו. סוג זה של רבייה קיים כיום רק כמעין שריד מהתקופות הקדומות הללו.

אולי אתם יודעים שבזמנים הקדומים ביותר היה קיים פולחן לאדם הקדמון. אתם יודעים זאת מתורות אזוטריות מהודו, ואתם גם מכירים מהתנ"ך את שני סיפורי הבריאה. בראשון מסופר על כך שאלוהים ברא את האדם, וכפי שנאמר שם במפורש, הוא ברא את האדם זכר-נקבה [בראשית פרק א', כ"ז]. הרבייה המינית לא הייתה הרבייה הראשונה. מה שלעיתים קרובות נחשב כסתירה בהבנה החיצונית של התנ"ך, הסיפור הכפול של הבריאה, איננו למעשה סתירה, כי הסיפור הראשון של הבריאה מספר על אותם גזעים אנושיים שבהם עדיין לא הייתה מיניות, שעדיין היו זכר-נקבה. רק בגזע השורש השלישי, בתקופת למוריה, חל הפיצול בין המינים, יחד עם מה שאנו מכנים במובן המודרני לידה ומוות פיזיים. אך באותה תקופה הופיע משהו נוסף, שלא היה קיים קודם: לאנשים עדיין לא היה אז דמיון במובן של היום. היכולת לדמיין אובייקט כיום התפתחה רק בתקופה החמישית. אני יכול ליצור תמונה מנטלית של בקבוק, למשל. בני האדם הקדומים לא יכלו לעשות זאת. היכולת לדמיין דברים התפתחה בו-זמנית עם החומר הפיזי.

ראוי לציון שאנו פוגשים כאן את אחת העובדות ההיסטוריות החשובות שהובילו בסופו של דבר להקמת התנועה התאוסופית. בעשרים השנים האחרונות של המאה ה-19, מדעני הטבע גיבשו לגבי רבייה מינית, לידה ומוות, רעיונות כמו אלה שהתאוסופים החזיקו בהם כבר מאות שנים קודם לכן. הזמנים האחרונים, שאותם חווינו כולנו, שפכו אור על הרבייה הפיזית של בני האדם ויחד עם זאת גם של בעלי החיים הגבוהים. כיום, מדעני הטבע כבר אינם נמצאים באותה עמדה כמו לפני עשרים שנה, והם כבר אינם מאמינים שהדו-מיניות היא הכרחית. אתם יכולים לקרוא על כך במאמרים המדעיים של ימינו. מחקרים אמינים וסמכותיים מראים שלאופן הרבייה הנוכחי יש משמעות שונה לחלוטין מזו שיוחסה לו עד כה. כי הטבע יכול היה להסתפק גם במין אחד. כיום הוכח באופן מדעי ששני מינים אינם הכרחיים לרבייה, שהקיום של שני מינים נועד למטרה אחרת, שכן לרבייה היה מספיק מין אחד. אז מהי המשמעות של קיום שני מינים? מדע הטבע אומר: שני המינים נוצרו כדי שתוכל להתרחש תערובת של איכויות. אחרת, היה הרבה פחות גיוון בגוף הפיזי; הצאצאים המאוחרים יותר היו תמיד מאותו טיפוס כמו האבות הקדומים ביותר. כדי לערבב כמה שיותר חומרים, כדי ליצור תערובת של תכונות, הטבע יצר שני מינים. בגזע השלישי של האנושות היה אמור להיווצר גיוון. אז הופיעו גם בעלי החיים הראשונים. מטרת הטבע הייתה לייצר את היצורים המגוונים ביותר שאפשר, כדי שהישויות הרוחיות והאסטרליות היורדות יוכלו למצוא גופים מגוונים ככל האפשר. האדם צריך למצוא גוף חדש שעבר את הערבוב המגוון ביותר, כדי לא להישאר דבוק לאותו טיפוס ישן. אם כן, אתם מבינים שהמחקר במדע הטבע הגיע למה שהתאוסופיה לימדה מאז הזמנים הקדומים.

לאחר שראינו את שני הצדדים – את הרוח היורדת ואת הפיזי שבא לפגוש את הרוח היורדת – כעת נבחן שוב את התהליך. אני מתאר כאן עובדות: הן ודאיות לחלוטין. אני אציג משני הצדדים את האלמנטים הנוכחיים בתהליך ההתגשמות של האדם. קודם כול, מדובר בהתפתחות העובר, שבימים הראשונים נראה כמו דג קטן. העובר הזה נראה בערך כך. (הציור שהיה על הלוח לא נשמר). ביום השבעה-עשר, הישות האסטרלית באה לפגוש אותו, והחוקר האסטרלי מכיר את הישות האסטרלית הזאת כמו שהחוקר הפיזי מכיר את הישות הפיזית. הרואה האסטרלי רואה במישור האסטרלי דמויות רבות בצורת משפך. אלה בני האדם המתהווים; אלה הן הישויות המחפשות את הגוף הפיזי שלהן כדי להתגשם בו. מה שמניע אותן הוא הרצון להתגשם בדחיפות, והן חוצות במהירות רבה את המרחב האסטרלי בחיפוש אחר חומריות פיזית. כל מי שקרא את החלק השני של "פאוסט" וזוכר את הסצנה עם ההומונקולוס^[3] יבין אותה רק אם יידע שגתה התכוון לתאר את התהליך הזה. לצורות האסטרליות הללו יש את הצבעים המגוונים ביותר, צבעים שקשה לנו לדמיין. בתוך הגוף האסטרלי הזה נמצא מעין פס שמתמוסס בתוך משהו בלתי מוגדר. צבעו צהוב בהיר. הגוף האסטרלי הזה מתאחד עם הגוף הפיזי שהוא עצמו בחר, כאשר לעובר יש צורת דג בערך. אז חל שינוי. קרן האור מתפצלת לשניים, לשני פסים זוהרים. זה מה שקורה אצל רוב בני האדם, וכך זה היה נראה לכם אילו יכולתם להתבונן בבני האדם המתהווים. רק אצל מעטים התהליך שונה במעט. רק אצל מעטים ניתן לראות פס בהיר קבוע. ברגע שהפס הזה נעלם לחלוטין אצל רוב בני האדם המתהווים, אצל אותם מעטים הוא דועך במידה מסוימת, אך הוא עדיין נשאר. אלה הם אנשים בעלי ראייה רוחית.

נתבונן תחילה בתהליך הרגיל שבו פס האור מתפצל. הישות האסטרלית מתאחדת כעת עם העובר הפיזי. הכול מתמלא בטיפה, כמו במעין נוזל צהוב בהיר. בהמשך, זה מתפתח למה שנקרא מערכת העצבים הסימפתטית, המשרתת את מערכת העצבים הפיזית של האדם. בנוסף למערכת המוח וחוט השדרה, יש לנו מערכת עצבים אחרת, מערכת העצבים הסימפתטית, המכוונת את התפקודים הנמוכים יותר. טיפה אחת זורמת וממלאה את מערכת העצבים הסימפתטית, וטיפה שנייה ממלאה את מערכת המוח וחוט השדרה. כך האדם מונפש. לפי החוק, שני קונוסים של אור עוברים אל הפיזי וממלאים אותו ברוח. בכל אדם, האור הזה זוהר שוב, וממלא במיוחד את המוח. כאשר מגיע הרגע, מה שהאדם הביא עימו מהחיים הקודמים, ומה שיש לו מהעולם הפיזי, מתאחדים. כך מתאחדות שתי הישויות שמתוכן מתהווה האדם השלם.

חיינו בהתגשמויות קודמות; עברנו דרך עולם הרוח; שם היינו רוח. הרוח יורדת דרך העולם האסטרלי ומקיפה את עצמה בחומר אסטרלי. זה מה שהאדם מביא עימו מחייו הקודמים ומה שהוא מושך מהספירה האסטרלית. שני הדברים האלה הם מה שהאדם מביא עימו: הרוח והאסטרלי. פס האור הוא היכולות שהבאנו איתנו מחיים קודמים. הן נכנסות פנימה לאחר שהישות הגשימה את רצונה הבוער להתאחד עם אורגניזם אסטרלי. מאותו רגע, העובר האנושי גדל לא רק באמצעות כוח פיזי, אלא גם מבפנים. מה שצבר בחייו הקודמים פועל כעת מבפנים כדי לבנות את הגוף. לא האורגניזם הגופני שלך הוא זה הבונה את נפשך, אלא נפשך היא זו הבונה את האורגניזם שלך. העובר האנושי בן כמה ימים בלבד כשהוא מתאחד עם הנפש. זה הדבר היחיד שניתן לנו מבחוץ. הוא ניתן לנו דרך חוקים מאוד ספציפיים. בהמשך נדון בהם ביתר פירוט.

למעשה, אנו יכולים להבין את הלידה והמוות של האדם רק כאשר אנו יודעים מאילו שתי ישויות הוא מורכב, וכיצד שתי הישויות הללו זורמות יחד לבניית האדם השלם. אם כן, אנו עצמנו עובדים על האיברים החיצוניים שלנו; הם אינם תוצר של העולם החיצוני, אלא השתקפות של מה שהבאנו איתנו.

——————————————————————————————————-

1. Humores – על פי הוויקיפדיה, תורת הליחות או ההומורים הייתה חלק מהגישה הרפואית ביוון העתיקה וברומא העתיקה. ↑
2. Charles Webster Leadbeater, צ'ארלס ובסטר לדבדטר 1847 -1934, תאוסוף אנגלי. "המישור האסטרלי, הנוף, התושבים והתופעות שלו", הופיע בתרגום לגרמנית בלייפציג, 1903. ↑
3. גתה, "פאוסט" חלק ב', מערכה שנייה, "במעבדה" ↑