רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך,

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,

GA346

תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

סייע: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

הרצאה 13

17 בספטמבר 1924

על העיקרון של המספר. עידן השופרות.

בני אדם חסרי 'אני'. האבולוציה של גזעים והתפתחותם של יחידים.

מנקודת מבט מסוימת כבר הראיתי כיצד ספר ההתגלות בנוי על העיקרון של המספר, שהוא אחד מהעקרונות של חכמת הנסתר. בדיון של היום^[1] אודות המספרים המקצביים הבסיסיים של היקום ושל בני האדם אולי כבר ראיתם עד כמה עמוק מוטבע המספר ביקום ואת יכולתו להביא לאור דברים של מקצבים.

במקרה של התגלויות ידע נסתר כמו אלו המופיעות בספר ההתגלות של יוחנן, זה מובן לחלוטין שהמבנה שלהן קיים בהתאם למספר. החיזיון אשר מחבר ספר ההתגלות מדבר עליו מופיע בהתאמה עם עיקרון החניכה המודרני, שלתוך האימגינציות העולות לפניכם מדברת האינספירציה. החיזיון מתרחש אז כך שהתמונה של האימגינציה מתרחבת, והאינספירציה מדברת דרך האימגינציה. אבל כאשר זה קורה, הוא קורה על-פי עיקרון המספר – שלפיו עבור כל יודעי ח"ן [חכמת הנסתר] שבע הוא תמיד המספר המושלם ביותר; זהו חוק של חכמת הנסתר: שבע הוא המספר המושלם ביותר – ויש אפשרות לעקוב אחרי הדברים על פי עיקרון המספר. אל תחשבו שהמספר שבע הזה חשוב מאוד עבור התוכן שאנחנו מקבלים. אבל הוא בעל חשיבות אינסופית מבחינת השמיעה של האינספירציות. אם אתם חיים בעצמכם במספר שבע, אתם יכולים להבין את האינספירציות באופנים מגוונים ביותר. אתן לכם דוגמה. נניח שמישהו חש רקעים רוחניים חשובים עבור התקופה שלו. מבחינת תמונת היקום כולה, הדבר הוא כמובן פחות או יותר שרירותי אם אתם חווים את הרקע הרוחני לתקופתכם; מבחינה אנושית זה כמובן טבעי, אבל עדיין פחות או יותר שרירותי. נניח שאני צופה בשנת 1924, זה אומר שהשנה הנצפית שאני מתבונן בה היא אך ורק 1924. מישהו אחר מתבונן בשנת 1903, ואז השנה שהוא מתבונן בה היא רק 1903.^[2] אבל אם כמתבונן אינני תלוי בזמן שבו מתרחשת ההתבוננות שלי ואני רואה נכון את הדבר שאני מתבונן בו, וגם יש לי את היכולת לחזור לאחור שבע התרשמויות, בלי קשר למקום, אז, בהתאם לחוקים של עולם הרוח, הרושם השביעי הוא תמיד זה המסביר את הרושם הראשון, והרושם ה-14 מאיר עיניים ביחס לשניהם. זה יותר עניין של עיקרון שקשור לשיטה, כדי שתוכלו למצוא את הדרך למה שמשהו אומר לכם. נכון שאם אתה יודע שפה מסוימת, אתה יכול להבין אדם אחר שמדבר בשפה זו? אז באופן דומה, מה שחשוב כאן הוא שתוכל לחיות במספר שבע. כך עלינו להבין את הדברים האלה, כי ההתגלות הזאת של מספר שבע היא מסובכת ביותר. אפשר לומר שכל דבר אפשרי ביקום מסודר בהתאם למספר שבע, ובמידה פחותה בהתאם למספר שתים-עשרה ושוב פחות בהתאם למספרים אחרים. אפשר לעקוב אחר אירועים ולהבין אותם טוב יותר מכל נקודה באמצעות שימוש בכפולות של שבע.

כאשר ניסיתי לפרש את ספר ההתגלות של יוחנן בנורמברג (Nürnberg) בשנת 1908, זאת הייתה כמובן תקופה שונה עבור כל התנועה האנתרופוסופית. כוונתי הראשונה במעלה באותה התקופה הייתה לפרש את האנתרופוסופיה עצמה על הבסיס של ספר ההתגלות. ניתן לפרש הרבה דברים מתוך ספר ההתגלות מפני שאפשר כבר לראות בו גם את האירועים בהיסטוריה של העולם, שהיה חשוב להזכיר אותם באותו הזמן. אבל בשבילכם היום, כפי שכבר אמרתי פעמים רבות, חשוב שבתוך ה'אני' שלכם תזדהו עם ספר ההתגלות ושתראו באופן מוחשי לחלוטין את האמת שבספר ההתגלות מוצגת בשפע של אירועים מגוונים המתקדמים בהתאם למספר שבע. מכך שמנקודת המבט של חוויית נפש התודעה הצבעתי על אירועים מסוימים הקשורים ל"האישה אשר השמש לבושה … ועם הדרקון מתחת לרגליה", תוכלו להסיק בעצמכם באיזו תקופה אנחנו חיים על-פי החישובים של ספר ההתגלות. ביחס לנפש התודעה, אנו חיים בעידן של השמעת השופרות – לא ביחס להתפתחות הגוף האסטרלי ולא ביחס להתפתחות האנושות בכלל, אשר היו הנושא של ההרצאות שלי בשנת 1908 – אלא חיים כעת בעידן של השמעת השופרות ביחס להתפתחות נפש התודעה, אשר אינה מתרחשת במקביל עם ההתפתחויות האחרות, אלא חודרת לתוכן ומשתלבת בהן.

אנחנו נמצאים כרגע בתחילת ההתפתחות של נפש התודעה – רק בתחילת ההתפתחות של נפש התודעה – לכן אנחנו יכולים לתפוס את תרועת השופרות רק אם נפש התודעה מתעלה לראייה על-חושית. הסיבה לכך היא שבני האדם בעת הנוכחית אינם מוצאים ביאור על-חושי למה שקורה כאן למטה על האדמה. ההיבט המשמעותי הוא שאנשים אינם מפרשים דברים באופן על-חושי, אלא מקבלים אותם בשוויון-נפש. כבר הצבעתי לעיתים קרובות בעיונים אנתרופוסופיים על רגע מוגדר במאה ה-19, בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-19. כבר אמרתי שבראייה רוחנית שנות הארבעים המוקדמות של המאה ה-19מייצגות נקודת מפנה חשובה ומשמעותית בהתפתחות העולם התרבותי. השנים האלה הביאו עימן, אם אפשר לומר כך, את שיאו של המטריאליזם.

למעשה כל דבר בנוגע למטריאליזם כבר הוכרע בשנים 1843/4. מה שקרה אחר היה למעשה תוצאה, וימשיך להיות תוצאה. אבל בכל הנוגע לדברים שקרו לאנושות המתורבתת של אירופה והנספח האמריקני שלה, התקופה של שנות הארבעים המוקדמות של המאה ה-19 הייתה באמת בעלת חשיבות אינסופית, מכיוון שאז המתקפה של הכוחות האהרימניים על העניינים האנושיים הייתה עזה ביותר. ייתכן שתרצו לטעון שאחרי השנים 1843-1844 קרו דברים אפילו גרועים יותר, אבל זה רק נראה כך. אל תשכחו שאהרימן פיקח יותר מבני האדם, ואהרימן היה למעשה זה שפעל בשנים 1843-44. הוא סידר את הדברים בהתאם לסוג החוכמה שלו. זאת הייתה נקודת השפל, או, אם תרצו, שיאו של הנתיב המטריאליסטי. לאחר מכן בני האדם המשיכו בענייניהם, ואולי נראה לפעמים שהדברים שהם עשו מאוחר יותר כלפי חוץ הם הרבה יותר גרועים, אבל האמת היא שהם לא כל כך נוראים מבחינת האבולוציה האנושית כמכלול. אם נתבונן בכך מנקודת מבט רוחנית, הם רק התוצאה של מה שאהרימן השליך בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-19.

בתחילת שנת 1840 החל לתקוע בשופר מלאך-השופר השישי, והוא ימשיך לתקוע בשופר עד לסוף המאה העשרים כאשר יתחילו להתרחש האירועים שדיברתי עליהם אתמול, כאשר יתחיל לתקוע בשופר מלאך-השופר השביעי. אנחנו בהחלט כבר נמצאים באמצע האסונות. זה האסון השני שאנו חווים בתחום של נפש התודעה כבני אדם מתורבתים, והקדים אותו במאה וחמישים שנה בערך השופר החמישי. אם אנחנו חוזרים לאחור ועוקבים אחרי השופרות בהתאם למספר שבע בעידן של נפש התודעה, אנו מגיעים לנקודת זמן קצת מוקדמת יותר. כאן למטה על האדמה מתחיל עידן נפש התודעה בשנת 1413. אבל הדברים זזים במידת מה, זמנים קודמים משפיעים עליהם. עם תקיעת השופרות אנחנו חוזרים בערך עד לזמן של מסעות הצלב. במרכזי מיסטריות אמיתיים התקופה ממסעות הצלב עד לזמננו נחשבה תמיד לתקופת תרועת השופרות. תוכלו למצוא שם גם את השלבים של מה שמתואר בספר ההתגלות. תוכלו למצוא איך עקב התפרצות המטריאליזם, למשל כאשר הופיעה התורה של קופרניקוס, שליש מבני האדם נהרגו רוחנית, כלומר הפסיקו לפתח רוחניות מלאה. ["וַיֻּתְּרוּ אַרְבָּעָה הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר הָיוּ נְכוֹנִים לַשָּׁעָה וְלַיּוֹם וְלַחֹדֶשׁ וְלַשָּׁנָה לְהָמִית שְׁלִישִׁית בְּנֵי הָאָדָם", פרק ט', פסוק ט"ו] ומגפת הארבה המתוארת בספר ההתגלות היא אכן נוראה באמת.

זה מביא אותנו לדבר שלא אוהבים לומר אותו, אבל הוא שייך כמובן לדברים שכומר חייב להתמודד איתם. מנקודת מבט תודעתית גרידא, מגפת הארבה כבר התרחשה במובן הבולט ביותר אם מדברים מבחינה תיאורטית. אנחנו לא צריכים להעלות עניינים כאלה לדיון כשאנחנו מדברים עם אנשים, כי תמיד קיימת אפשרות של ריפוי במצבים של מחלה. אבל אם מישהו יעבוד ככומר הוא צריך לדעת עם מה עליו להתמודד לעיתים קרובות אצל בני אדם.

זאת עובדה שרוב האנשים הקוראים לעצמם ליברליים או דמוקרטים, מתענגים לאין שיעור כאשר הם יכולים להראות שוב ​​ושוב שבאזור מסוים של העולם האוכלוסייה גדלה בשיעור עצום. גידול אוכלוסייה הוא משאלתם במיוחד של אנשים שהם ליברליים דמוקרטיים במובן הפוליטי של הדבר, וגם של כל אלו הרואים עצמם כבעלי חשיבה חופשית.

ובכן, קודם כל העובדות הן לא מדויקות, כי הסטטיסטיקות מבוססות על טעויות; החישובים ההשוואתיים הסטטיסטיים לא מתייחסים לכל האדמה אלא אך ורק לחלק, ושוכחים שבזמנים אחרים חלקים אחרים של האדמה היו מאוכלסים בצפיפות רבה יותר מאשר הם היום. כך שהפרטים אינם תמיד מדויקים, אבל באופן כללי זה נכון שבימינו מופיע מעין עודף אוכלוסייה, אנשים נוספים אשר אין להם 'אני', ולכן הם לא בני אדם במובן המלא של המילה. זוהי אמת נוראה. הם פעילים על פני האדמה אבל הם אינם התגשמויות של 'אני'; הם לוקחים את מקומם בתורשה פיזית, מקבלים גוף אתרי וגוף אסטרלי ומצוידים במובן מסוים בתודעה פנימית אהרימנית. הם עושים רושם שהם בני אדם אם אתם לא מסתכלים עליהם מקרוב, ובכל זאת הם אינם בני אדם במלוא מובן המילה.^[3]

זוהי אמת נוראה, אבל זאת האמת. מחבר ספר ההתגלות מצביע ישירות על בני האדם עצמם כשהוא מדבר על מגפת הארבה בעידן של השופר החמישי. שוב אנחנו יכולים לזהות את מחבר ספר ההתגלות בחזונו. בגופם האסטרלי אנשים כאלה נראים בדיוק כפי שהוא מתאר אותם: כארבה אתרי עם פרצופים אנושיים. אנחנו חייבים לחשוב באופן הזה על דברים על-חושיים כאלה וכמרים חייבים לדעת את הדברים האלה. תפקידו של הכומר הוא לדאוג לנפש האדם. הוא חייב גם לדעת למצוא את המילים שיתארו את כל מה שקורה בתוך נפש כזאת. אלה הן לא בהכרח תמיד נפשות רעות; הן עשויות להיות רק נפשות שמגיעות עד לשלב הנפשי, אבל נטולות 'אני'. שמים לב לכך אם פוגשים אדם כזה, והכומר חייב לדעת זאת, כי תהיה לכך השפעה על איכות הקהילה האנושית. מעל לכל, אנשים שיש להם נפשות בריאות סובלים כתוצאה מאלו שמתהלכים בעולם כארבה אנושי. כך שיכולה, ובעצם חייבת להתעורר השאלה: איך יש להתנהג מול אנשים כאלה?

זאת יכולה להיות משימה די קשה, כי לאנשים כאלה יש לעיתים קרובות רגשות עמוקים; הם יכולים להיות בעלי רגשות עמוקים ביותר, ועם זאת אפשר להבחין שאין בהם שום אינדיבידואליות ייחודית. כמובן שחייבים להסתיר מהם בקפידה את העובדה שאין בהם אינדיבידואליות, כי אחרת התוצאה ההכרחית תהיה שהם ישתגעו. אבל למרות שיש להסתיר זאת מהם, יש להבטיח שנפשות כאלה – כי הן נפשות, גם אם ללא רוח – ייצרו קשר עם בני אדם אחרים ויוכלו להתפתח בעקבותיהם, כך שיוכלו להצטרף לאחרים במובן מסוים. אנשים כאלה למעשה מראים בצורה מדויקת לגמרי את האופי וההוויה של האדם עד שנתו העשרים, כי רק בשנת החיים העשרים הנפש השכלית או הנפש האינטלקטואלית נולדת, ובכך ניתנת אפשרות ל'אני' לחיות על האדמה.

זוהי טעות גדולה לחשוב שאין צורך להתנהג בחמלה כלפי אותם אנשים חסרי-'אני' או חסרי האינדיבידואליות, מאחר שלא תהיה להם התגשמות נוספת בעתיד כי אין בהם אינדיבידואליות. מישהו שחושב כך יצטרך באותה המידה להאמין שלא צריך להתנהג בחמלה כלפי ילדים. יש להחליט בכל מקרה כזה מה בדיוק קיים באדם. במקרים מסוימים זאת יכולה להיות נפש שלאחר המוות, לעומת נפשות אשר התהוו בתקופה מסוימת של האבולוציה וכבר התגשמו שוב ושוב כבני אדם. אחרים יכולים להיות נפשות מפגרות אשר חזרו מכוכב לכת אחר שאליו עברה כמעט כל האנושות בתקופה מסוימת. גם סוג זה של נפש יכול להיכנס לגוף אנושי כזה. כלומר, עלינו לגדל את האנשים האלה כמו ילדים נצחיים במודעות מלאה.

כל זה כבר מסתתר בספר ההתגלות. ואם מתייחסים כך לתמונות המופיעות בו, תמונות שניתנו כאימגינציות, הן לפעמים בהחלט קורעות את הלב; זה נורא לקרוא על כל מיני ייסורים אשר יבואו על האנושות על האדמה. ואז עלינו לומר: חלק גדול ממה שהן מראות כבר מתקיים באמת בזמננו – בהיבטים רוחניים, כמובן.

אבל יש כמובן גם תמונות אחרות בספר ההתגלות, תמונות עדינות ונפלאות, כמו למשל המלאכים היורדים עם המחתה, עם הקטורת ("וַיָּבֹא מַלְאָךְ אַחֵר וַיִּגַּשׁ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ וּמַחְתַּת זָהָב בְּיָדוֹ וַתִּנָּתֶן־לוֹ קְטֹרֶת הַרְבֵּה לָתֵת עִם־תְּפִלּוֹת כָּל־הַקְּדֹשִׁים עַל־מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי הַכִּסֵּא", פרק ח', פסוק ג'). מוזכרת קטורת הקורבן, ותשומת הלב שלנו מופנית להרבה דברים שאירעו בתקופת מסעות הצלב. השופרות הראשונים מעבירים אותנו אל מסעות הצלב; אנחנו חוזרים לתקופה של מסעות הצלב כאשר אנו סוקרים את התפתחות נפש התודעה של האנושות. אנו רואים שבעידן של מסעות הצלב והזמן הקשור אליהם מופיעים אישים מסוימים, אישים אשר היו להם רשמים חזקים לאין שיעור של ההתנסויות שלהם בעולם הרוח. הם, הייתי אומר, הגאונים של האדיקות. חשוב מאוד שנבין את העובדה הזאת באופן ברור. אנחנו פוגשים שם גאונים של אדיקות.

אם נחזור לעבר הרחוק עוד יותר, נמצא בפני התודעה שלנו את הזמן מאז מיסטריית גולגולתא ועד מסעות הצלב וכל הקשור אליהם. ניתן לראות בפרק הזמן הזה עידן קטן יותר של פתיחת שבעת החותמות. אנחנו יכולים להבין זאת באופן מלא רק כאשר אנחנו מודעים באופן ברור לדברים הבאים. קחו בחשבון כמה רבים הם האישים שהופיעו בתקופת מסעות הצלב, אישים אשר כמעט כולם הפנו את הרגש הדתי שלהם פנימה למעמקי ההוויה שלהם, לעוצמת הרגשות, לחוויה המיסטית הפנימית. זה התחיל לקרות בזמנים ההם, בעוד שקודם לכן אנשים הרימו את מבטם אל היקום כולו כאשר הם רצו לראות את העולם האלוהי – לפחות מקרב בעלי הסמכות, למרות שהם היו צריכים להיאבק ללא הרף עם הזרם הנובע מרומא. הייתה קיימת הבנה של האל אשר אליו אנשים הרימו את מבטם, האל אשר חי, אורג ופועל בתופעות הנתפסות בחושים. אבל אז הכל פנה פחות או יותר כלפי פנים, והופיעו הגאונים הגדולים של המיסטיקה. תחילה היה חזון של היקום כהתגלות של האלוהי; לאחר מכן היה צורך להרגיש את מה שהלב האנושי יכול להרגיש כהצתה הפנימית של אור, כך שיהיה אפשר להאיר את האלוהי מתוך פנים האדם.

השלבים האלה, שאותם מתאר ספר ההתגלות, נוכחים בהחלט גם בהתפשטות הכריסטיאניות. בהתחלה הכריסטיאניות מתקדמת ומנצחת בשקט, כאשר ההתפשטות של הכריסטיאניות מתרחשת דרך כוח הרוח המנצחת, כוח המילה המנצחת. הייתי אומר שהכריסטיאניות מתפשטת דרך היסודות של החיים החברתיים באותה העת. בשלב השני התפשטות הכריסטיאניות לוקחת מהאדמה הרבה ממה שאנו מכנים שלום. הכריסטיאניות משתתפת באופן ומשמעותי בעימותים של השלב השני. לאחר מכן אנחנו גם רואים את התקופה שבה הדחף הפנימי של הכריסטיאניות מת בהדרגה; הכריסטיאניות הופכת לדת מדינה, עובדה שמשמעותה היא כמובן המוות של הכוח המניע הכריסטיאני האמיתי, המקורי. אבל אז מגיעה התקופה שעלינו לראות בה את החותם הרביעי, כאשר האסלאם מגיע באופן שתיארתי. בצורה הזו נפתח חותם לאחר חותם, ולמרות זאת, מה שקורה תחת השפעת מסעות הצלב מושפע מהגאונים הדתיים החשובים האלה, כפי שאפשר לראות, אם צופים בצורה מדויקת יותר במה שקרה באמת. מהבחינה הזאת, כל ההיסטוריה הכתובה היא למעשה סילוף מוחלט של ההיסטוריה.

לפני מסעות הצלב, כל ההתפשטות של הכריסטיאניות התרחשה בדרך טובה, הייתי אומר. ומה שקרה שוב ושוב דרך אין ספור חברים במסדרי נזירים, כולל אפילו הדברים הרעים מבחינה חיצונית, מהשלב שבו הכריסטיאניות החלה להתפשט ועד למסעות הצלב, קרה ביסודו של דבר פחות או יותר בהשראתם הישירה של הסיפורים מארץ ישראל, למרות שהבשורות לא נקראו על ידי הדיוטות, אלא היו עניינם של הכמרים. אך מה שקרה באותה תקופה הושפע בוודאות ממה שהכמרים ראו בבשורות. לכמרים היו הבשורות והפולחן. בפולחן השתקף העולם העל-חושי בדרך שנתפסת באופן חושי. המיסה, ביצוע קורבן המיסה, היה מה שהכמרים ראו כדלתות המובילות ישירות לעל-חושי. זו הסיבה שבגללה הם הפסיקו בהדרגה להרים את מבטם להתגלויות של הרוח הקדושה באמצעות הרקיע זרוע הכוכבים, וכל הנבואות הנפלאות שעדיין נותרו בהקשר של מה קראתי בשם אסטרוסופיה – להבדיל מאסטרונומיה ואסטרולוגיה^[4] – כל החוכמות העתיקות האלו הוסתרו בהדרגה כמעט לחלוטין, עד לתקופת מסעות הצלב.

בתקופת מסעות הצלב אנחנו רואים לפתע בכל מקום אנשים הנעים ממזרח למערב, בין אם הם כאלו שחזרו ממסעות הצלב עצמם או כאלו שבאו קצת מאוחר יותר וכתוצאה מכך הכו בהם שורש סודות המזרח. מהמזרח הגיע לאירופה שפע של כתבים, שאבדו מאוחר יותר כי בזמנים ההם אנשים לא שמרו בשבע עיניים על יצירות כתובות כמו שזה נעשה היום. לכן נותרו מאז רק כתבים מעטים. במקומם הרבה יותר הופץ על-ידי מסורת שבעל-פה על כריסטיאניות קוסמית, וזה השתרש במיוחד בעת מסעות הצלב.

כאן נפתח סוג של חותם שביעי. באשר לכבוד למילה הכתובה, רק תדמיינו לעצמכם: כאשר נאמר שפרופסור איטלקי גילה כתבי יד של ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוס, איזו מהומה הקימה הממשלה הנוכחית של איטליה כדי להניח את ידיה על כתבי היד האלה של ליוויוס, למרות ששום דבר לא בטוח לגביהם. אנחנו לא צריכים לחזור לעבר הרחוק מאוד לימים שבהם הממשלה הייתה אדישה לחלוטין אילו היה מתגלה מסמך זה או אחר. העניין בשימור מסמכים כתובים הוא משהו שהופיע מאוחר יותר.

בעצמי הייתי עד לדרמה קטנה עם סוף טוב בהקשר הזה כאשר עבדתי בארכיון גתה-שילר. קיבלנו שם מכתב שכתב אותו גתה, מכתב שנראה מוזר מאוד כי הוא היה כל-כך מלוכלך וקרוע.^[5] באותה העת דבר כזה כבר נחשב כחטא: לא ככה נוהגים במכתביו של גתה. ניסינו לברר מה קרה. המכתב היה פעם בידי קונו פישר,^[6] והוא פשוט שלח את מכתבו של גתה לבית דפוס. במקום לשלוח העתק הוא שלח לדפוס את המקור ביחד עם ההערות והביאורים שלו. זה היה בכלל נס שהמכתב שרד, שכן זה לא היה מקובל באותה התקופה לשמר כתבי יד.

אם כן, זה לא מפתיע שבתקופה שבה הכריסטיאניות פגשה את המִזְרָחִיוּת באמצעות מסעות הצלב, התפשטו בכריסטיאניות אמיתות שהיינו קוראים להן כיום אמיתות קבליות. אולי חיו הרבה אנשים בזמן ההוא שידעו יותר מיאקוב בומה (Jakob Boehme) מבלי לעורר התרגשות, בעוד שבזמנו של יאקוב בומה העובדה שקיים אדם כמו יאקוב בומה כן עוררה סערה.

הזמן של מסעות הצלב – ואני לא רוצה להצביע על האירועים החיצוניים המתוארים בספרי ההיסטוריה, אלא על מה שמתרחש בתודעת בני האדם – היה הזמן של המעבר מתקופת החותמות לתקופת השופרות. אנשים עם רגשות עמוקים תמיד הרגישו את התקופה ממסעות הצלב עד זמננו כך שהם אמרו: אבוי, זה איום ונורא מה שמתרחש בנפשות של בני האדם תחת האות של השמעת השופרות – כאשר אני מסתכל על זה מנקודת מבט על-חושית. אבל בני האדם על האדמה לא מקשיבים לצלילי השופרות.

למעשה, אצל אנשים רבים הייתה צריכה להתעורר המודעות הזאת דווקא בזמן הזה שאנחנו חיים בו כיום, העידן של השופר השישי; אתם יודעים מהם המאפיינים המהותיים ביותר והשפעות המהותיות ביותר שלו. שליש אחד של האנושות, כך נאמר, יומת ("וַיֻּתְּרוּ אַרְבָּעָה הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר הָיוּ נְכוֹנִים לַשָּׁעָה וְלַיּוֹם וְלַחֹדֶשׁ וְלַשָּׁנָה לְהָמִית שְׁלִישִׁית בְּנֵי הָאָדָם", פרק ט', פסוק ט"ו). זה יקרה כמובן בהדרגה במהלך הזמן. המילה "להמית" מתייחסת להיעדר ה'אני' בבני האדם האלה שצורת הארבה כבר הכינה מראש.

אלו הם הדברים שמחייבים את הכמרים להסתכל עמוק יותר לתוך המרקם של הדברים שמתרחשים. הכמרים אמורים להתייחס לעולם העל-חושי. אנחנו מוקפים מכל עבר על-ידי העולם העל-חושי. מה שניתן לראות אצל אדם הודות לעובדה שיש לו גוף פיזי הוא רק חלק מהחיים האנושיים. ברגע שאנו מתחילים לחדור אל העולם העל-חושי, אנחנו מגלים את המעשים האמיתיים של בני האדם, ואנחנו רואים שלעיתים קרובות הם כלל אינם מודעים להשלכות של המעשים הללו. לפעמים אנחנו בכלל לא יכולים לדעת מה אדם מסוים יוצר בחייו של אדם אחר כאשר הוא חולף על פניו בלי לדאוג לו, למרות שלפי הקארמה שלו הוא היה אמור לנהוג כלפיו באופן מסוים בהתגשמות הארצית הזאת. מאוחר יותר הקארמה הזאת תפעיל את השפעתה בעוצמה רבה יותר, כך שפיצוי אכן יתרחש בסופו של הדבר, אבל למעשה הפיצוי צריך היה לקרות בחיים ארציים אלה. אנחנו לא חייבים לשים לב לכך בחיים הפיזיים החיצוניים, ולמעשה אין דבר פסול באדם הזה. מנקודת מבט חיצונית, בורגנית, הוא מילא את כל חובותיו, אבל בהקשר של האבולוציה של העולם יכול להיות שהוא גרם לפצע עמוק מאוד. לא מדובר כאן בדברים על-טבעיים, אלא בדברים על-חושיים, כי בחיים הארציים העל-חושי פועל בלי הרף.

יהיה זה הכרחי להבין את ספר ההתגלות ברצינות כזאת במידה שבה זה שכיניתי אותו עמנואל האתרי יהפוך לנראה בקרב האנושות. לכן, הרצון שלכם להפוך את ספר ההתגלות לנושא העיונים האלה מעיד על רגש בריא לחלוטין, שעלה מתוך התת-מודע העמוק ביותר. אולי תיארתם לעצמכם קצת אחרת את מה שאני יכול לתת בזמן הנוכחי על ספר ההתגלות, אבל העובדה שרציתם לשמוע אותי מדבר על ספר ההתגלות משקפת לגמרי את הלך רוח של הזמנים האלה בליבכם. אפשר כבר לומר שעלה בכם הצורך להבין את ספר ההתגלות, שגם כקבוצת כמרים אתם מתאחדים במשאלות כאלה, מראה שבמידה מסוימת כבר יש לכם קשר פנימי עם מחבר ספר ההתגלות, עם יוחנן. כך שאי אפשר למצוא כל סתירה בין הדבר שאתם צריכים יותר מכל דבר אחר, זה שתתמלאו ברוח של ספר ההתגלות, לבין ההבחנה בין תקופות מסוימות על-פי עיקרון המספר שבע או העובדה שבעצם אפשר להתחיל בכל מקום ואז לגלות מהנקודה הזו איך הדברים מתקדמים. אף אחד לא ימצא לעולם את הקשרים ההדדיים באבולוציה של העולם אם הוא לא מחיל את עיקרון המספרים כשיטת ההתבוננות שלו. כך שעם זה נגענו באותו היבט של ספר ההתגלות שחיוני ופורה במיוחד לזמננו.

בספר ההתגלות אפשר למצוא שזורים גם אירועים אחרים, בדרך כלל במקומות אשר יש בהם מעבר בין המספר שבע למספרים אחרים. שוב אנחנו פוגשים משהו שמצריך הסבר. רק חישבו על כך, שדברים מוצגים בפנינו באמצעות מספרים: בתקופה מסוימת יש מספר מסוים של בני אדם הנושאים את חותם האל על מצחם; אלה הם ברי המזל, אלה יינצלו או ייגאלו, או שתקראו לזה כרצונכם ("ד'. וַאֶשְׁמַע מִסְפַּר הַחֲתוּמִים מֵאָה אֶלֶף וְאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְהֵם חֲתוּמִים מִכָּל־שִׁבְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ ה'. לְשֵׁבֶט יְהוּדָה חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט רְאוּבֵן חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט גָּד חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃ ו'. לְשֵׁבֶט אָשֵׁר חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט נַפְתָּלִי חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט מְנַשֶּׁה חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃ ז'. לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט לֵוִי חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃ ח'. לְשֵׁבֶט זְבֻלוּן חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט יוֹסֵף חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף לְשֵׁבֶט בִּנְיָמִן חֲתוּמִים שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף," מעשי השליחים, פרק ז', פסוקים ד'-ח'). אחרים, לעומת זאת, לא יכולים למצוא גאולה בכלל. קריאת ספר ההתגלות בדרך החיצונית הזאת יכולה לגרום לאדם תחושה של דיכאון.

אולם חייבים להבין שבכל מקום בכתבים עתיקים יש הבחנה בין התפתחות הגזע לבין ההתפתחות האישית של בני האדם. צריכים להבין שבתקופות קודמות אף אדם יחיד לא חש בדיכאון כאשר נאמר שמספר מסוים של אנשים השייכים לגזע מסוים יינצל בעוד שהאחרים ימותו. כי אף אחד לא הביא זאת בחשבון, כי הם באמת חשבו בדיוק כמו שחושבים אנשים אשר רוצים לעשות לעצמם ביטוח חיים. החישוב קשור לכמה זמן סביר להניח שהאדם יחיה. חברות הביטוח אינן מבטחות אנשים שסביר להניח שצפויים למות בקרוב, כי אם הן היו מבטחות אנשים רבים שימותו בקרוב הכספות שלהן היו מתרוקנות מהר מאוד. הן רוצות לבטח אנשים שיחיו וישלמו את הפרמיות שלהם במשך זמן רב. לכן עליהן לחשב את תוחלת החיים הצפויה של אדם באמצעות חישובי הסתברות, סוג מעניין מאוד של חישוב, על בסיס מגוון רחב של תקדימים. טרם פגשתי אדם שהרגיש שהוא חייב למות במועד שחברת הביטוח קבעה כרגע פטירתו על פי החישובים שלה בהתאם לשיטותיה המדויקות מעבר לכל צל של ספק. אין דבר כזה; אתם לא מרגישים מחויבים למות דווקא באותו הרגע. גם זה מושתת על מציאות. ברגע שאתה נכנס לעולם של המספר, אינך תופס את רמת הרוחניות שבה נמצא האדם.

כאשר אומרים דברים כאלה, נוגעים במסתורין מסוים, בסוד של תורת הנסתר. הוא מבוסס על האמונה שאם מונים אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה אנשים, ולאחר מכן מחילים את הנתון זה על משהו רוחני, אז לספירה הזו תהיה משמעות גם ביחס לעולם הרוח. אבל זה לא קורה באותו האופן. העיקרון של מספרים נכנס לתמונה ברגע שבו עולם הרוח פורץ פנימה ומתגלה, כמו למשל בשנה הקוסמית האפלטונית, או במספר הנשימות וכן הלאה, בעיקר במקומות שבהם עולם הרוח פורץ פנימה. כך שכאשר אתם עולים לתודעת הרוח, בגבול, על הסף של עולם הרוח, אתם זקוקים למספר. אי אפשר להתקדם הלאה אם אין לכם את המספר או משהו דומה למספר. אבל ברגע שחציתם את הסף לעולם הרוח והמספרים, שום דבר לא מתאים. לכן, מישהו שכותב מסמך אשר מבוסס על התגלות על-חושית כמו מחבר ספר ההתגלות יכול לומר לגמרי בצדק: יש מספר כזה או כזה של אנשים שיינצל, ומספר כזה או כזה שימות – בפעם הבאה נראה מהי משמעות המספרים האלה – אבל זה לא יכול להשפיע על האדם היחיד, מפני שהספרים האלה מתייחסים ככל הנראה להתפתחות הגזעים, ולא לאנשים יחידים.

בפעם הבאה אדבר בצורה מפורטת יותר על האופן שבו ניתן להבין זאת.

——————————————————————————————

1. הרצאת רודולף שטיינר בשבע-עשרה בספטמבר 1924, רפואה רוחנית – Pastoral Medicine, GA318. יצא לאור בעברית בהוצאת כחותם. ↑
2. הרשומות של יתר דברי רודולף שטיינר בפסקה הזאת אינן מספקות רמז ברור למה שהוא אמר בנקודה הזאת. לא ניתן לערוך את הנוסח כך שישתלב בהתאמה עם מה שהוא אמר בהרצאה השישית, כי אפשר שלמעשה הוא הביא דברים מזוויות אחרות לגמרי. כול שנותר לקורא זה להגיע בעצמו להבנה, ייתכן בסיוע הרצאות של רודולף שטיינר במקורות להלן:

   הרצאה בחמש עשרה בספטמבר 1907, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות בשם: 'סמלים וסימבולים אוקולטיים' –

   GA101 Occult Signs and Symbols;

   הרצאה בשלושים-ואחד בדצמבר 1908 במחזור 'הישות האנושית והתפתחות העתידית',;GA107

   הרצאה בשלושים-ואחד באוגוסט 1909, במחזור 'המזרח לאור המערב', GA 113;

   הרצאה בשישי באוקטובר 1914, במחזור 'קריאה ושמיעה של הנסתר', GA156; יצא בעברית בהוצאת חירות.

   שתיים עשרה הרצאות על האבולוציה הפלנטרית בכרכים מס' 67/68,69/70,71/72, ו-78,

   Beitrage zur Rudolf Steiner Gesamtausgabe. ↑

3. ראה גם פגישת רודולף שטיינר בשלישי ביולי 1923, בכרך הרביעי של 'כנסים עם המורים של בית הספר וולדורף בשטוטגרט', מפגש בשלישי ביולי 1923, GA300;

   'הרוחניות החדשה וההתנסות בעמנואל במאה העשרים' מאת רודולף שטיינר, הרצאת רודולף שטיינר בעשרים-ושניים באוקטובר 1920, GA200;B. .P.H – הלנה פטרובנה בלבצקי דיברה על 'בני האדם חסרי הנפש' ו'מות הנפש' ובכרך השני של 'איזיס מתגלה' ובכרך השלישי של 'הדוקטרינה הסודית'. ↑

4. הרצאת רודולף שטיינר בשבע-עשרה בספטמבר 1924, רפואה רוחנית Pastoral Medicine, GA318 . יצא בעברית בהוצאת כחותם. ↑
5. מכתבו של גתה לפיזיקאי Thomas Johann Seebeck. ↑
6. קונו פישר (Kuno Fischer – 1824-1907), פרופסור ביינה והיידלברג, פירסם בהיידלברג בשנת 1886, את המסמך :Erinnerungen an Moritz Seebeck, nebst Anhange: Goethe und Thomas Seebeck.

   ראה גם את מאמרו של רודולף שטיינר באותה השנה:

   ‘Das Verhalten Thomas Seebecks zu Goethes Farbenlehre’ in Methodische Grundlagen der Anthroposophie (GA30), Dornach 1989. ↑