העולם האסטרלי והדוואכן
רודולף שטיינר
88 GA
חלק א'
19 הרצאות ו-4 שיעורים פרטיים
ברלין
1904-1903
תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל
לספר ראו כאן
*********************************************************
הרקע להרצאות:
מייד לאחר שרודולף שטיינר קיבל לידיו את הנהגת הסניף הגרמני של האגודה התיאוסופית, שאותה הוא ייסד כמזכיר הכללי שלה, הוא החל בפעילות הוראה נרחבת, בתחילה בסניף ברלין. החל מ-25 באוקטובר 1902, הוא דיבר שם בכל שבת בשעה 18:00 על כל תחום התיאוסופיה. באמצע נובמבר 1902יצאה הודעה על קיום "קונברסטוריום תיאוסופי", והחל מדצמבר 1902 נערכו ערבי דיון (קונברסטוריום א' ו-ב') בימי שלישי בשעה 18:00 ובשבתות בשעה 19:30. כל האירועים הללו התקיימו בתחילה בחדרי הספרייה התיאוסופית ברחוב קייזר פרידריך 54א בשרלוטנבורג, שם גרה עד מרץ 1903 העמיתה של רודולף שטיינר, מארי פון סיברס (לימים מארי שטיינר).
בינואר 1903, הופיעה ההודעה הבאה בכתב העת “Der Vähan”: בתשובה לבקשות רבות, סדרת ההרצאות “על כל תחום התיאוסופיה”, שניתנת על ידי ד"ר רודולף שטיינר, תתקיים בעתיד בימי שבת בשעה 20:00 (שרלוטנבורג-ברלין, רחוב קייזר פרידריך 54א). הקונסרבטוריום התיאוסופי שתוכנן לאותו יום הועבר לשעה 19:00."
במרץ 1903, עלה הצורך לפנות את בית המגורים ברחוב קייזר פרידריך. ספרי הספרייה התיאוסופית עברו באופן זמני לדירתה של חברה ותיקה, קלרה מוצקוס (שרלוטנבורג, שלוטרשטרסה 62), וממרץ עד אוקטובר 1903 התקיימו שם גם כל האירועים התיאוסופיים של החברה התיאוסופית: ההרצאות של רודולף שטיינר במוצאי שבת, שיעורי שיחה א' ו-ב' בימי שלישי ושבת.
באוגוסט 1903, יצאה הודעה על עוד אירוע קבוע: "בנוסף, ערב הרצאות ודיונים פתוח לקהל הרחב יתקיים בכל יום שישי (19:00) (אצל גברת מוצקוס) לאורך כל הקיץ. ובספטמבר 1903: "ערבי ההרצאות והדיונים השבועיים בימי שישי (19:00, בביתה של גברת קלרה מוצקוס בשרלוטנבורג, שלוטרשטרסה 62) יימשכו לאורך כל חודש ספטמבר. בסתיו, ד"ר רודולף שטיינר יתחיל מחזור של 6 עד 8 הרצאות על "העולם האסטרלי". על הזמן והמקום תצא הודעה בהמשך." הרצאות אלה נמצאות בחלק א' של סדרה זו.
רודולף שטיינר אמר: "אני רוצה להפוך את ערבי שישי הללו לשעות עבודה; אני רוצה שהשיחה תימשך יותר בצורה של דיון". אחד המשתתפים באירועים אלה, וולטר וגלאהן, שנודע לימים כסטנוגרף של הרצאותיו של רודולף שטיינר, מדווח על תקופה זו: "בקיץ 1903, לפני שיכולנו לעבור למוצשטראסה, היינו בדירה פרטית קטנה של חברה. אלה שהיו להם שאלות ספציפיות קיבלו אישור להגיע בשעה 6 בבוקר, וכך ישבנו סביב 'השולחן העגול' עם ד"ר שטיינר. אם מישהו מהקהל לא הבין משהו, ד"ר שטיינר התחיל מן ההתחלה."
בספטמבר 1903, רודולף שטיינר כתב מאמר ביקורת בכתב העת "לוציפר" על ספרון מאת סי. וו. לדבטר שהופיע בתקופה האחרונה בגרמנית. הביקורת נמצאת ב-GA 34.[1] בסוף המאמר, הוא הודיע: "לקהל שלי בברלין, אני רוצה לציין שאעביר סדרת הרצאות על העולם האסטרלי בסתיו." והוא הוסיף: "לנו הגרמנים, הייתי רוצה לומר רק שעלינו סוף סוף להחליף את המונח 'מישור אסטרלי' במונח אחר, כי ישנה הסכמה כללית על כך שהוא מטעה מאוד". בינואר 1904, נערכו שש הרצאות תחת הכותרת: "עולם הרוח או הדוואכן". מבין אלה, ניתן להביא רק ארבע הרצאות בחלק השני של סדרה זו, מכיוון שרק חלקן נרשמו בכתב.
ההרצאות הראשונות מבחינה כרונולוגית בסדרה זו, בחלק השלישי, הן מקיץ 1903; הן קשורות לשיעורים פרטיים שרודולף שטיינר העניק בדירתה הפרטית בברלין-שלאכטנזה למארי פון סיברס, לאחותה אולגה פון סיברס ולחברתה מריה פון שטראוך-ספטיני. מארי שטיינר-פון סיברס כתבה על תקופה זו (ב-"מה קורה בחברה האנתרופוסופית", כרך 2, מס' 34, 23 באוגוסט 1923): "בנוסף להרצאות הפומביות שנתן עבור החברה, לאחר שהתחבר אליה על פי בקשתם, ובנוסף לעבודתו עבור הקהל בבית הספר לחינוך העובדים ובאוניברסיטה החופשית, הוא נתן הרצאות פנימיות עבור חברים בחברה התיאוסופית בברלין, ובדרך אוהבת ומעמיקה ביותר גם לאנשים בסביבתו הקרובה. הוא הוביל אותם בעדינות להבנה קונקרטית של הרוח, ודרכי הביטוי המגוונות של הרוח בתוך הישות ההיררכית. קיבלתי ממנו הדרכה רבה מאוד, בתחילה תוך חיבור לטרמינולוגיה ההודית שרכשתי באמצעות לימוד ספרים, אך עד מהרה הוא הוביל אותי לצורות של ההמשגה המערבית. חברתי, שביקרה אותי בחודשי הקיץ, קיבלה אישור להשתתף בכך."
החלק הרביעי של סדרה זו מכיל את הרשומות המעטות שעדיין קיימות משנת 1903 בסדר כרונולוגי. בנוסף לדיווח של רודולף שטיינר על הרצאתו, באספה הכללית הראשונה של הסניף הגרמני של האגודה התיאוסופית, ודיווח מכתב העת "Der Vähan" על אותה הרצאה, יש בו רשימות חלקיות מאת פרנץ סיילר על שמונה הרצאות בודדות שרודולף שטיינר נשא בסניף ברלין בין אוגוסט לדצמבר 1903. למרות אופיין התמציתי, הערות אלו מספקות תמונה חיה על התפתחות עבודתו האנתרופוסופית של רודולף שטיינר בברלין.
בהרצאות אלו, רודולף שטיינר עדיין השתמש לעיתים קרובות בטרמינולוגיה ההודית-תיאוסופית שהייתה מוכרת למאזיניו.
**********************************************
חלק א' – העולם האסטרלי
הרצאה ראשונה
תעלומת הלידה והמוות
ברלין, 28 באוקטובר 1903
תקציר: מהו העולם האסטרלי? האלמנט האסטרלי באדם. קליטה חושית (Wahrnehmen), חשיבה, השערה (Vermuten). הגוף האסטרלי של האדם לפני הלידה.
************************************
אילו חילזון היה זוחל באולם שבו מתנגנת הסימפוניה התשיעית של בטהובן, סביר להניח שהוא לא היה שומע כלום מכל מה שגורם לאנשים באותו אולם לעבור חוויות יפות ביותר. צלילי הסימפוניה מתבטאים בגלי האוויר של האולם, וגלי האוויר הללו מתפשטים לכל הכיוונים; הם הביטוי החיצוני של ההרמוניה הנפלאה של הטונים. הרמוניה זו עוברת גם דרך האורגניזם של החילזון כמו דרך האורגניזם של האדם. אצל האדם היא מעוררת תחושות מהסוג הנשגב ביותר. החילזון נשאר אדיש מולה. הוא נמצא באותו מרחב, באותו צליל רוטט כמו האדם, אך אינו יודע דבר על מה שקורה סביבו. יש סביבו עולם, הוא נמצא בעולם הזה, אבל אין לו מושג על העולם הזה. עם זאת, העולם הזה של גלי צליל איננו במקום אחר, בעולם שהחילזון לא נמצא בו, אלא באותו מקום שבו יש גם כל דבר שהחילזון זקוק לו. המרחב שבו נמצא החילזון מלא בעובדות שהחילזון מסוגל לקלוט, אך הוא מלא גם בעובדות רבות שהחילזון אינו יכול לקלוט.
אם כן, אנו מבינים שיכולות לחיות תופעות סביב יצור מבלי שיהיה לו כל מושג עליהן, ואנו יכולים להעלות את השאלה האם ישנה אפשרות שגם אנחנו, בני האדם, חיים אולי בעולם מלא בעובדות ובתופעות שבהתחלה איננו מודעים להן בכלל, בעולם מלא בעובדות ובתופעות הקשורות לעולמנו באותו אופן שבו קשורים הצלילים של הסימפוניה התשיעית למה שמסוגל לקלוט החילזון? לכן, השאלה הזו חייבת להשפיע עלינו: האם מה שאנו חשים וקולטים, במרחב שבו אנו נמצאים, הוא למעשה כל מה שמתרחש בסביבה שלנו? אולי יש בסביבה שלנו עובדות שאינן קיימות עבורנו, פשוט מפני שלא פיתחנו את האיברים כך שיוכלו לקלוט אותן. אולי יש ישויות בעולם שלנו אשר מסוגלות לקלוט הרבה יותר מכל מה שנמצא סביבנו בעולם שלנו או שאנחנו בעצמנו, כבני האדם, יכולים להתפתח ולהפוך לישויות כאלה? יכול להיות שבין בני אדם מפותחים יותר לבין בני אדם מפותחים פחות יש הבדל דומה יחסית לזה הקיים בין החילזון לבני אדם.
זאת השאלה שחייבת לעורר בנו אינספור השערות לגבי העולמות הלא ידועים שסובבים אותנו, וזו גם השאלה שהתנועה התיאוסופית חייבת לענות עליה. למעשה, משימתה המרכזית של התנועה התיאוסופית היא להכיר לנו עולמות הסובבים אותנו בכל יום ובכל שעה, עם עולמות שבהם אנו חיים, אך בנסיבות רגילות איננו יודעים עליהם דבר. התיאוסופיה אינה רוצה להכיר לנו עולמות הנמצאים מעבר לעולם שלנו, במקומות שאינם נגישים לנו, אלא את אותם עולמות החודרים כל הזמן לתוך עולמנו, הנמצאים תמיד בסביבה שלנו, אך נשארים בלתי מוכרים לנו, כי האיברים שלנו אינם פתוחים כדי לקלוט אותם. בהתחלה, אנו יכולים רק לדבר על העולמות האלה. אנו יכולים רק להצביע עליהם ולהזמין אתכם להשתתף בעבודה שבאמצעותה החושים של האדם נפתחים, כך שהוא יוכל לקלוט את העולמות העליונים האלה כמו שהוא מסוגל לקלוט כיום רק את העולם הרגיל. הייתי רוצה לדבר איתכם על עולמות כאלה בהרצאות הבאות.
קודם כול, הייתי רוצה לדבר על העולם, שבתיאוסופיה נקרא העולם האסטרלי. הוא יתגלה לנו כעולם לא רחוק מאיתנו, כעולם הנמצא בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. במרחב שבו אנו נמצאים כעת, הוא ממשי בדיוק כמו העולם שאתם רואים. העולם האסטרלי הוא עולם גבוה יותר, עולם שעם תופעותיו, נע וזורם כמו בגלים בעולם שבו אתם נמצאים, בדיוק כמו שגל צלילי הסימפוניה זורם בעולם של החילזון, אך החילזון אינו קולט אותו. כך שאנחנו לא מדברים על משהו הנמצא מחוץ לעולמנו, אלא על משהו החודר לעולמנו בכל נקודה של קיומו. ההשקפה התיאוסופית מלמדת אותנו להכיר עולמות שונים כאלה; היא מלמדת אותנו בראש ובראשונה להכיר את העולם המוכר לנו מחיי היומיום: העולם הפיזי – כלומר, את העולם שכל אדם מסוגל לחוש באמצעות איברי החישה שלו, העולם שאותו אנו רואים, שומעים, מריחים, טועמים, העולם שאנו נוגעים בו, העולם שבו אנו מוצאים את האובייקטים של הטבע, את המינרלים, את הצמחים ואת בעלי החיים. העולם הזה חדור ברוח של עולם גבוה יותר, במה שנקרא עולם אסטרלי, שאותו אנו רוצים ללמוד להכיר כעת. כמו שנוזל אחד מתערבב עם נוזל אחר, עדין יותר, כמו שנוזל אחד חודר לשני בכל חלקיו, כך העולם האסטרלי חודר את כל העולם הפיזי שלנו; והעולם האסטרלי הזה חדור גם הוא בעולם גבוה עוד יותר, שאנו קוראים לו העולם המנטלי, שהוא עולם הרוח האמיתי. כך מחוברים יחד שלושה עולמות, אשר חודרים תמיד זה את זה, אך האדם קולט רק את העולם הפיזי עם האיברים הנוכחיים שלו. משימתה של התיאוסופיה היא לפתוח בהדרגה את חוש האדם לעולמות הבלתי נראים והבלתי נשמעים בנסיבות הרגילות.
מהו העולם האסטרלי? כשאנו מדברים על העולם האסטרלי, הדרך המהירה ביותר להבין אותו היא לחפש בין כל השקפות העולם, אשר מכירות במימד רוחי בנוסף למימד הפיזי, את אלה המדברות על העולם האסטרלי והקשר שלו לאדם. השקפת העולם הכריסטיאנית מכירה את העולם האסטרלי הזה. במאות הראשונות של הכריסטיאניות, נעשתה הבחנה לא רק בין שני ההיבטים של טבע האדם, גוף ונפש, כמו מאוחר יותר ובאופן שטחי יותר, אלא בין שלושה היבטים: גוף, נפש ורוח. הנפש והרוח נחשבו תמיד כמרכיבי האדם בכל השקפות העולם העמוקות, מאז ימי הקדם. אם תחזרו לאחור בזמן, לעמים שחיו באזורים שלנו, הרבה לפני השבטים הגרמאניים, ואם תסתכלו על המקדשים של העמים הקלטיים העתיקים, תגלו שהיה להם מזבח במרכז, מוקף בשלושה מעגלים של עמודים. המשמעות של שלושת המעגלים של עמודים אלה הייתה לא אחרת מאשר טבע האדם המורכב משלושה חלקים: גוף, נפש ורוח. הטבע הפיזי ידוע היטב. משמעות הטבע הנפשי נתפסה בכל הדתות והשקפות העולם העמוקות יותר כזהה למה שבהשקפת העולם התיאוסופית אנו מכנים האסטרלי. המונח "רוח" נתפס כטבעו הנצחי האמיתי של האדם. הגוף, הנפש והרוח הם המרכיבים של טבעו המשולש של האדם. המדע המודרני חקר את הגוף לעומק. דרך הגוף הפיזי אנחנו בקשר עם כל מה שנמצא סביבנו. אנחנו לא יצורים מבודדים ובלתי תלויים בסביבה שלנו. לא היינו יכולים לחיות מבחינה פיזית אם הסביבה שלנו הייתה שונה. אילו טמפרטורת העולם הפיזי הייתה גבוהה בעשר עד עשרים מעלות מהטמפרטורה של האטמוספרה שלנו, האדם לא היה יכול לחיות בו. החיים שלנו תלויים לא רק במה שמתרחש בתוך גבולות העור שלנו, אלא גם בחיי עולם הטבע סביבנו. במובן מסוים, אנחנו רק תוצר של מה שקורה סביבנו. אילו לא היו צמחים בעולם, לא היינו יכולים להזין את עצמנו. אנו מסוגלים לחיות בגוף רק הודות לחילוף החומרים הפיזי שלנו. האדם תלוי לחלוטין בסביבתו הפיזית; כלומר, הוא ישות פיזית בתוך כל הטבע הפיזי – הוא שייך לטבע הפיזי הזה. המטריאליסטים של המאה ה-19 צדקו מבחינה זו. הגוף שלנו הוא תוצאה של הסביבה הפיזית. אנחנו חיים בתוך העולם הפיזי עם העולם הפיזי.
אתם יודעים שיש רגע ספציפי שבו הגוף הזה כבר אינו מציית לחוקים שהוא ציית להם בתנאי החיים הרגילים: רגע המוות. ברגע המוות, הגוף השייך לנו כבר לא מציית לאותם חוקים שהוא ציית להם לאורך כל חייו; עם זאת, חוקי הטבע הם אלה שהוא מציית להם. כשאנחנו מתים, האורגניזם הגופני שלנו חוזר לחומרים הטבעיים שפעלו בגוף הזה במהלך חיינו. במהלך חיינו פועלים בגופנו כוחות כימיים ופיזיקליים. העיכול שלנו הוא תהליך פיזי, הנשימה שלנו היא תהליך פיזי. גם מה שקורה בעין שלנו כשאנחנו רואים הוא תהליך פיזי – תהליך דומה מאוד למה שקורה על פלטת הצילום כשמצלמים אותנו. מבחינה פיזית, בגוף שלנו נפגשים וזורמים ביחד כוחות פיזיים וכימיים, אבל זה מפסיק להיות כך כשאנחנו נכנעים למוות. הגוף הזה כבר לא מוחזק יחד; הוא זורם אל תוך זרם התופעות הפיזיקליות הכלליות. אך אין זה ייתכן שהגוף האנושי כשלעצמו הוא אך ורק הרכב כימי ופיזיקלי, כי בדיוק ברגע שבו הכוחות הכימיים והפיזיקליים נשארים לבד וכביכול אמורים לדאוג לעצמם, הם הולכים בדרכים שונות לחלוטין; הם משתלבים בתוך הזרם הכללי של תהליכים כימיים ופיזיקליים. הם כבר לא מייצרים את תהליכי הראייה, השמיעה והחשיבה, אלא נכנסים לתהליכים שונים לחלוטין. אם כן, חייב להיות משהו שגרם להם ליצור אורגניזם כל עוד אנחנו חיים. אורגניזם זה לא מורכב מחומרים שונים שעה לפני המוות מאשר שעה לאחר המוות. ההרכב הפיזיקלי זהה לחלוטין; אבל אלמנט החיים כבר לא קיים. הגורם שמביא את החומרים הפיזיים האלה לפעילות רבת-עוצמה, פעילות כזו שהם לעולם לא היו מעורבים בה אילו היו נשארים לבד כדי לפעול בהתאם לטבעם, כבר איננו קיים.
זה מוביל אותנו להבנה שהגוף הזה, אשר בנוי מחומרים פיזיים וכימיים, חייב להיות חדור ומושפע מעיקרון עליון אשר מארגן, ממלא ומחייה אותו, כי במונחים פיזיקליים וכימיים בלבד הוא לא יכול להתקיים. העיקרון הבא המחייה את גופנו הוא זה הגורם לחלקיו לא להתפרק כל עוד אנו חיים; ולזה הגורם לכך, אנו קוראים האלמנט האסטרלי באדם.
אנו יכולים לומר, בצורה לגמרי מדויקת, מהו האלמנט האסטרלי באדם. הוא זה הגורם לכל אדם שהוא קיים בו, לחוות משהו שאנו מכנים, במובן הרחב ביותר, הנאה וכאב. הנאה וכאב הם משהו המתרחש בגופנו ובגופים הדומים לנו מבחינה אסטרלית, משהו שחומרים כימיים ופיזיים אינם מסוגלים ליצור. קחו גביש או כל חומר פיזי אחר המורכב מיסודות כימיים. יכול לקרות לו כל דבר הקיים בעולם הפיזי, אך לא הנאה וכאב. אלה קיימים רק באדם עצמו ובישויות המאורגנות כמו האדם. בישויות אלו משולב אלמנט המסוגל לחוות הנאה וכאב. אם תזרקו אבן, היא תעוף ותנחת במקום כלשהו ותשאיר שם חותם. אם משאירים חותם כזה על אובייקט טבעי, בדרך זו או אחרת, ניתן לראות אותו מבחוץ; ניתן אפילו להפעיל עליו תהליך שיהרוס אותו, אבל הוא לעולם לא ירגיש הנאה או כאב. ההנאה והכאב מגיעים עד איפה שמגיע העולם האסטרלי. כשם שאני שייך לעולם החיצוני, דרך התהליכים הכימיים והפיזיקליים המתרחשים בי, כך יש בי למעשה את כל הגוונים השונים של הנאה וכאב, ודרך הגוונים והביטויים השונים של הנאה וכאב אני שייך לעולם החודר ומחייה את העולם הפיזי שלנו, עולם אשר קיים הן מחוצה לי והן בתוכי. במרחב יש לא רק אוויר המקיים את החיים הפיזיים. המרחב חדור גם בעולם אסטרלי, שאנחנו בני האדם משתתפים בו, בדיוק כמו שאנו משתתפים גם בעולם הפיזי החיצוני. כשם שלא יכולנו לחיות כיצורים פיזיים מבלי לתת לכוח הפיזי לזרום דרך האורגניזם שלנו, כך גם לא יכולנו לחיות כישויות של הנאה וכאב, כישויות אסטרליות, מבלי להשתתף במה שמתרחש בעולם האסטרלי, במה שחי ופועל בעולם האסטרלי, ובמה שממלא אותנו כל הזמן ברוח. כשם שבעולם הפיזי העור שלנו מגדיר אותנו והופך אותנו לבני אדם אינדיבידואליים, כך אנו מוגדרים גם בעולם האסטרלי הכללי. בתוך העולם האסטרלי הכללי אנחנו ישויות אסטרליות אינדיבידואליות ומשתתפים בעולם האסטרלי שסביבנו.
תיארנו כעת עולם החודר לעולמנו הפיזי, ממלא אותו וזורם בתוכו כמו גלים, בדיוק כמו שעולם הצלילים של הסימפוניה התשיעית זורם בעולם שבו חי גם חילזון. בחיים הרגילים, האדם תופס את העולם דרך חושיו, אך הוא אינו מסוגל לתפוס את העולם הממלא אותו ברוח ונשזר בו ומהווה את האורגניזם האסטרלי שלו עצמו. העובדה שאיננו קולטים עולם דרך החושים שלנו אינה סיבה לכך שנאמין שהעולם הזה אינו קיים. מדוע אתם קולטים את כל האנשים האחרים היושבים כאן כיצורים פיזיים? מפני שעיניכם בנויות כך שתוכלו לקלוט דרכן את קרני האור הפיזיות. עיניכם מסוגלות לתפוס את הגופים הפיזיים של האנשים סביבכם. הגופים הפיזיים האלה ממשיים עבורכם. הם לא היו קיימים עבורכם אילו לא היו לכם עיניים כדי לראות אותם. באופן דומה, בכל אחד מהאנשים האחרים האלה, קיימים הנאה וכאב באינספור גוונים. יש בכל אחד מכם עולם עשיר כמו העולם שאותו אתם רואים בעיניכם; זהו עולם עשיר של הנאה וכאב. כמו שגופך הפיזי אמיתי, כך גם הגוף השני הממלא אותו לגמרי. לא נכון לומר שאמיתי וממשי רק מה שאתם רואים, רק מה שאתם יכולים לקלוט באופן פיזי, כי כל אחד מכם יודע שחי בו עולם של הנאה וכאב, בדיוק כמו שקיימים בו שרירים ועצבים. אינכם רואים את המציאויות האלה, רק מפני שעיניכם הרוחיות אינן פתוחות. אם הן היו פתוחות, הייתם יכולים לקלוט כל אדם אחר, כמו שאתם קולטים את צבע עורו ואת בגדיו, כמישהו מלא בכוחות ובמהויות, בישויות ממשיות, שאפשר לקרוא להן ישויות של הנאה וכאב. למי שתודעתו פתוחה למציאויות אלו, העולם הזה אמיתי בדיוק כמו העולם הפיזי.
אם כן, בנוסף לגוף הפיזי, יש בכל אדם גם גוף אסטרלי, הנקרא כך כי הרואה הרוחי רואה אותו זוהר באור בהיר, והוא ביטוי לכל חיי ההנאה והכאב שלו, לכל מה שחי בו כרגש, כתחושה. כשם שלא רק אתה יודע שאתה עשוי מבשר ודם, אלא גם אנשים אחרים יכולים לקלוט זאת, כך התחושות של הנאה וכאב קיימות רק בשבילך, כל עוד אף אדם אחר לא מבחין בהן. האורגניזם האסטרלי שלך הוא גדול במידת מה מגופך הפיזי, גבולותיו יותר רחבים מאלה של גופך הפיזי. חישבו על אולם שבו מתקיימת אסיפה עם דוברים שונים שנואמים בה. כאשר רואה רוחי מביט באולם בעיניו הרוחיות, הוא קולט לא רק את המילים הנאמרות, את העיניים הנוצצות ואת הפנים עם כל מיני הבעות שונות, אלא הוא רואה גם משהו אחר: הוא רואה כיצד הרגשות זורמים מהדובר לאחרים, הוא רואה כיצד התחושות והרגשות נדלקים בדובר, הוא רואה, למשל, האם הדובר מדבר מתוך רגש של נקמה או מתוך התלהבות. אצל הדובר המתלהב הוא רואה איך קורנת האש של הגוף האסטרלי, ואצל האנשים הרבים בקהל הוא רואה קרניים רבות; אלה בתורן מעוררות הנאה או מורת רוח אצל הדובר. מתרחשת פעולה הדדית בין הטמפרמנטים, פעולה שהיא גלויה וברורה בעיני הרואה הרוחי. זהו עולם אמיתי, עולם שאנו חלק ממנו, בדיוק כמו העולם החיצוני שבו אנו חיים.
יש סיבה ומטרה לכך שהתנועה התיאוסופית מציגה בפני האדם את העולמות הבלתי נראים הללו שהאדם הוא בעצם חלק מהם, וגם שולח אליהם ללא הרף את השפעותיו. אנו לא יכולים לומר מילה, או להעלות מחשבה, מבלי שרגשות יזרמו לתוך המרחב. כשם שלפעולות שלנו יש השפעה במרחב, כך גם לרגשות שלנו; הם ממלאים את המרחב ומשפיעים על בני אדם ועל כל העולם האסטרלי. בנסיבות רגילות, האדם אינו מודע לכך שנובע ממנו זרם של השפעות, שהוא מהווה גורם שאת השפעותיו ניתן לחוש בכל מקום בעולם. הוא אינו מודע לכך שהוא יכול לגרום גם לנזק כאשר הוא שולח לעולם זרמים של הנאה וכאב, של תשוקות ודחפים, אשר יכולים להשפיע באופן שלילי על אחרים. הוא לא מודע למה שהוא מחולל עם חייו הרגשיים.
הידע שלנו אינו קיים ללא סיבה או ללא מטרה; הוא אינו קיים רק כדי לדעת, הוא אינו קיים רק למען עצמו. הביטוי שהידע קיים לשם עצמו, הפך לביטוי מקובל בתרבות המערבית. אך כל מי שמתעמק בחוכמת המזרח מגלה משהו אחר מלבד ידע למען עצמו. הוא יודע שהידע קשור לכך שהאדם יפעל בעולם בהתאם לידע הזה. אנחנו לומדים להכיר את העולם הפיזי כדי שלא נפעל בטבע הפיזי כמו בכאוס; ואנחנו לומדים להכיר את הטבע הגבוה יותר כדי לפעול בו בצורה מודעת. כל מי שמכיר בטבע גבוה זה ושולט בו לומד לעבוד בו באופן מודע; הוא לומד לשלוט במחשבותיו ולא לתת להן לפעול באופן שרירותי, אלא מרסן אותן; הוא לומד לשלוט בחייו הפנימיים, ולווסת אותם כך שבהשפעתם הסביבה תהיה נאצלת יותר במובן האידיאלי ביותר. בכך העולמות הגבוהים – והרשו לי להדגיש שהם אמיתיים לא פחות מהעולם הפיזי שלנו, ואף יותר מהעולם הפיזי – מקבלים משמעות עצומה עבור העולם הפיזי. כל מי שיודע שמה שקורה בעולם האסטרלי חשוב הרבה יותר לתהליכי העולם מאשר מה שאתה יכול לראות ולעשות בעולם הפיזי, יודע גם להעריך נכונה את חשיבות העולם הזה.
אם נעלה גבוה עוד יותר, נמצא עולמות חשובים עוד יותר מהעולם האסטרלי. הדת הכריסטיאנית מדברת גם היא על כך. מה שהיא מכנה "נפש" הוא העולם האסטרלי, מה שהיא מכנה "רוח" הוא מה שבתיאוסופיה מוכר כ"מישור המנטלי". מדוע העולם הגבוה יותר, העולם האסטרלי, חשוב אינסוף יותר מהעולם הפיזי? כי העולם הפיזי איננו אלא ביטוי של העולם האסטרלי, תוצאה של העולם האסטרלי. הייתי רוצה להסביר זאת בעזרת תופעה שתראה לכם עד כמה מה שמתרחש בעולם האסטרלי חשוב לאין שיעור ממה שמתרחש בעולם הפיזי. מה שיש לי לומר נקרא בתורות המיסטיקה ובתיאוסופיה תעלומת הלידה והמוות. זוהי אחת התעלומות הגדולות ביותר, אחד הסודות הקוסמיים הגדולים ביותר. אנחנו מדברים על שבעה סודות קוסמיים.
כל מי שחושב באופן שטחי – ובימינו יש בעולם יותר מידי נטייה לחשוב בצורה שטחית – יאשים אותנו בפנאטיות ובחוסר בהירות. אבל אנחנו, התיאוסופים, יודעים מהי משמעות שלוש המילים שהוזכרו פעמים רבות במאות הראשונות של הכריסטיאניות, כאשר הכריסטיאניות הייתה עדיין אחת הדתות העמוקות בעולם: קליטה, חשיבה, השערה. שלוש המילים האלה הוזכרו זו לצד זו. העובדה שהשערה הוזכרה לצד קליטה וחשיבה, מראה לנו שבני האדם לא היו חסרי צניעות כפי שהם בתקופתנו, בכל הנוגע לידע. כן, אנשים כיום אינם צנועים ביחס לידע, כי הם דוחים כל דבר שהחושים והאינטלקט שלהם אינם מבינים. תארו לעצמכם שהחילזון היה מעז לומר שאין כאן בחדר שום דבר חוץ ממה שהוא קולט, האם לא הייתם אומרים עליו שהוא מאוד לא צנוע מבחינת הידע שלו? אל תטעו. במובן הגרוע ביותר של הדבר, זה אותו דבר במקרה של האדם כשהוא אומר: מה שהשכל שלי לא יכול לקלוט ולהבין, אינו קיים בעולם הזה. שני הדברים, הקליטה והחשיבה, הם אלה שנותנים לנו בעולם יופי, גודל ומספר. אך יש דבר שלישי שתמיד שומר אותנו צנועים, הגורם לנו להמשיך לשאוף, המוביל אותנו עמוק יותר לתוך העולם: זו ההשערה שאולי קיים משהו אחר ממה שאנחנו יודעים.
מבחינה זו, התנועה התיאוסופית שונה מכל תנועת ידע אחרת. מה רוצה המדען הרגיל, הגאה בתרבותו וחסר צניעות לגבי הידע הרגיל שלו? הוא רוצה לרדוף אחרי כל מה שהוא יכול לקלוט ולזהות, והוא רוצה להרחיב את הידע שלו לגבי אינספור דברים. זה כמו חילזון שזוחל לכל הכיוונים וקולט את מה שהוא יכול לקלוט – הוא לא יקלוט שום דבר מעבר למה שהאיברים שלו מסוגלים לקלוט. כך זה גם עם בני האדם. זו הסיבה לכך שהוספנו לקליטה ולחשיבה את ההשערה, את ההשערה שככל שנתפתח, ייפתחו בפנינו איברי חישה גבוהים יותר, אשר יגלו לנו את מה שבדרך כלל סגור בפנינו בעולם. אם כן, עמדתו של התיאוסוף שונה מזו של המדען הרגיל בכך שהוא רוצה להתפתח, שהוא מאמין באמת ובכנות בהתפתחות יכולותיו, ומשקיע מאמץ לעבוד על עצמו. זה הלך הרוח התיאוסופי: לעבוד על עצמנו כך שהאיברים הגבוהים ייפתחו בפנינו, כדי שנהפוך להיות מסוגלים לקלוט משהו חשוב ומשמעותי בסביבה שלנו. זה חייב להפוך יותר ויותר להלך הרוח המערבי, אם האנושות המערבית לא רוצה להיספג לגמרי בזרם המטריאליסטי. ככל שהלך הרוח התיאוסופי הזה יהפוך לנפוץ יותר ויותר, יהיה ברור שכל העובדות והתופעות הפיזיקליות החיצוניות הן תוצאות, השלכות של סיבות עמוקות יותר אשר נמצאות בעולם האסטרלי או בעולמות גבוהים אף יותר. המדע המערבי מסתפק, בדרך כלל, בחקר הגוף על כל מרכיביו. אבל הלך הרוח התיאוסופי שואל: האם הגוף הזה הרכיב את עצמו? איפה יכולה להיות הסיבה לכך? האם אנו יכולים להאמין שהכוחות בחוץ בטבע מרגישים צורך להתלכד ולהרכיב בן אדם? לא. כל מי שיש לו יכולת לראות בעולם העליון יודע שלפני שהאדם חי באורגניזם הפיזי, הוא חי בקיום אסטרלי לפני לידתו. כשם שהיה לנו קיום אסטרלי לפני קיומנו הפיזי, לפני הלידה, כך יש לנו קיום אסטרלי גם אחרי הלידה, והוא משתרע רחוק יותר מהגוף הפיזי שלנו. כל זה קשור במה שאנו מכנים תעלומת הלידה והמוות.
התיאוסופיה מבינה את חשיבות המילה השלישית: השערה. מה שאני משער היום עשוי להפוך לידע מחר, ומה ששיערתי אתמול הפך לוודאות עבורי היום. כל מי שבוטח במשמעות העמוקה יותר של השערה זו אינו מאמין בגבולות הידע; הוא אומר לעצמו: אני לא מאמין שמה שאני יודע בכל רגע נתון הוא האמת העמוקה ביותר. לכן ברור לנו שאפילו בתופעות החשובות ביותר של הטבע, החוקים והמהות שלהם מוסתרים עמוק מאחורי צעיף.
"גם באור יום נותר הטבע מסתורי;
את צעיפו לא ניתן להסיר". [2]
הטבע הוא מסתורי, כל החיים מסתוריים, מלאי סודות, ומשימת האדם היא לחדור לסודות אלה. כי לעבוד עם הסודות – זו משימת האדם.
אנחנו מדברים על שבעה סודות גדולים של החיים. ישנם שבעה סודות גדולים המגלים לנו את שבעת השלבים הגדולים של החיים. הם נקראים "הבלתי ניתנים לביטוי". הסוד הרביעי מבין סודות גדולים אלה, הסוד שנלמד להכיר בהדרגה בהרצאות אלו, הוא סוד הלידה והמוות. זה לא שאנחנו צריכים להסיר צעיף כדי להבין את תעלומת הלידה והמוות. את הגוף אשר חי בין הלידה למוות מבקר גוף אחר שחי רק בעולם האסטרלי. הגוף האסטרלי שלנו קיים לפני גופנו הפיזי. הוא תו היסוד של חיינו הרגשיים, הוא תו היסוד של הטמפרמנט והתשוקות שלנו. זה מה שרואה הרואה הרוחי בעולם האסטרלי. לפני שהאדם נולד, תו היסוד הזה, שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו, בונה את הגוף הפיזי. גופנו הפיזי לא בונה את התשוקות, הרצונות והטמפרמנט שלנו, אלא הם מגיעים מעולם אחר ובוחרים בגופים המתאימים. לכן, לכל אדם יש ישות נפשית מאוד ספציפית. כל מי שמסוגל לחקור באמת את האדם יודע שבני האדם שונים זה מזה, שאין שני אנשים הדומים מבחינת התשוקות, הרצונות והטבע הפיזי של הגוף שלהם. מבחינת טבעם הפיזי, יכול להיות שיש רק מעט הבדל ביניהם, אך הם שונים מאוד מבחינת מהותם האסטרלית.
לפני שהאדם נולד, הרואה הרוחי רואה את גופו האסטרלי – את סך הכול של דחפיו ותשוקותיו, אשר מאוחר יותר מתפתחים בגוף הפיזי ויוצרים פעילות גומלין עם העולם החיצוני – הזורם אל מקום הלידה. בתוך הגוף האסטרלי הזה, בתוך אותה ישות פנימית ביותר של האדם המתגשם, נמצאת הישות הרוחנית הגבוהה האמיתית של האדם. הישות הרוחנית הגבוהה הזו של האדם יורדת מעולם גבוה אף יותר, ובתוך העולם האסטרלי מתעטפת במה שאנו מכנים חומר-תשוקה, סובסטנציה אסטרלית. הוא חוצה את העולם האסטרלי במהירות ברק. הרואה הרוחי רואה אותו בעולם האסטרלי הרבה לפני לידתו. הוא נוכח בצורת פעמון זוהר היורד לגוף האדם כדי למלא אותו ברוח. מה שאנו אומרים היום על סובסטנציה אסטרלית כזו יכול לגרום לאנשים להאשים אותנו בפנאטיות, ובעולם של היום זה טבעי שאמירות מסוג זה יעוררו תגובה כזו. לכן עלינו להיות זהירים אף יותר. אסור לנו להרשות לעצמנו לדבר על הנושא הזה כך, או לדבר עליו בכלל, אלא אם כן אנחנו מרגישים בבית באופן בטוח ויציב בעולם הזה כמו שאנו מרגישים בבית בעולם הפיזי.
בעיניי, המורה לתיאוסופיה נדרש ללמד רק את הדברים שהוא יכול לעמוד מאחוריהם באחריות מלאה, על פי מיטב מצפונו; במילים אחרות, אני מצפה שמורה לתיאוסופיה ידבר אך ורק על דברים שהוא עצמו רכש עליהם ידע באופן ישיר. אסור לו לומר מילה על עולמות עליונים אלה אם הוא אינו מסוגל לחקור אותם בעצמו, כשם שאף אחד לא יכול לדבר על כימיה אם הוא לא למד אותה. לכן, בהרצאותיי, אני אומר רק את מה שאני יכול לומר בוודאות מוחלטת. אף אחד לא יכול לתאר את העולם האסטרלי במלואו; הוא עשיר ורחב יותר מהעולם הפיזי שלנו. אני מודה שגם החוקר הרוחי יכול לטעות לגבי פרטים מסוימים, בדיוק כפי שניתן לטעות בעולם הפיזי אם, למשל, רוצים לקבוע את הגובה של הר. אבל כשם שטעות אחת כזו לגבי פרט מסוים לא צריכה להיות סיבה להכחיש את קיומו של העולם הפיזי, שאף אחד לא יתפתה להכחיש את מציאות העולם האסטרלי בגלל טעות לגבי פרט כלשהו.
לפני שהאדם נולד לתוך העולם הפיזי, הוא חי כישות של דחפים עם "גוף התשוקה" שלו בעולם האסטרלי. בעולם האסטרלי אין לידה ומוות באותו מובן כמו בעולם הפיזי. בעולם האסטרלי, חל הסוד של מה שמכונה משיכה של בחירה. זה בדיוק כמו בעולם הפיזי הזה עם התשוקות והכמיהות שלנו. כמו שתשוקה אחת מתפתחת מתשוקה אחרת, כך גם בעולם האסטרלי. ישות אחת מתפתחת מישות אחרת דרך רבייה נצחית, מבלי שנצטרך לדבר על לידה ומוות. הישויות כפופות רק למשיכה של בחירה, לא ללידה ולמוות. מדוע יצורים פיזיים כפופים ללידה ולמוות? זאת השאלה שאותה רציתי להדגיש במיוחד היום. מאיפה באים הלידה והמוות בטבע הפיזי? אמרתי שלפני שהאדם חי בעולם הפיזי, הוא חי בעולם האסטרלי ושם הוא נתון למשיכה של הבחירה; לידה ומוות לא היו קיימים שם. אבל כעת כן קיימים לידה ומוות, מפני שהאסטרלי מהווה נקודת אמצע בין שני עולמות אחרים.
האדם הוא אזרח של שני עולמות. הוא מצביע כלפי מטה, אל העולם הפיזי וכלפי מעלה, אל הגבוה ביותר, אל עולם הרוח. באמצעות טבעו האסטרלי, האדם מחבר את עולם הרוח עם הנצחיות שלו, עם העולם הפיזי. למשך זמן רב מאוד, לאורך כמה עידנים קוסמיים, האדם היה ישות אסטרלית בלבד. היום אנו נמצאים ב"גזע השורש" החמישי, בתקופה הפוסט-אטלנטית, שקדמו לה התקופה הרביעית והשלישית. רק ב"גזע השורש" השלישי, בתקופת למוריה, הפך האדם לישות פיזית; לפני כן הוא היה קרוב יותר לעולם האסטרלי. אבל באותו זמן, כשהאדם עדיין היה יצור אסטרלי, עדיין לא היה לו את כוח הרוח. הנפש הרוחית הגבוהה יותר התאחדה עם הישות האסטרלית רק ברגע שבו הרוחי התאחד עם הפיזי. הרוחי-פיזי המאוחד הזה דורש לידה ומוות עבור הפיזי. לכן, מכיוון שהאדם הוא הזירה בשביל הרוחי הגבוה ביותר, עליו להיוולד ולמות בפיזי. הישות האסטרלית לא נולדת ולא מתה. הישות הרוחית שומרת על נצחיותה על ידי השמדת הישות הפיזית שוב ושוב מעת לעת, כדי לעלות שוב אל עולם הרוח ואז לרדת שוב לעולם הפיזי. על כך רמז גתה בהמנון בפרוזה שלו "הטבע": החיים הם המצאתו היפה ביותר, והמוות הוא תחבולתו כדי לאפשר שפע של חיים.
פעילות גומלין זו בין הלידה למוות, הסוד של כל החיים, תמשיך להעסיק אותנו בהרצאות אלו, ונלמד גם להכיר את ישויות העולם האסטרלי, שעד כה לא הזכרנו אותן הרבה, כדי להבין שיש יותר ישויות ממה שהאדם מסוגל לדמיין בהלך הנפש המטריאליסטי הנוכחי שלו.
—————————————————————————————————