רודולף שטיינר

119 GA

מגרמנית: אלישע אבשלום

תודה לאלישע על תרומת ההרצאה לארכיב!

לספר ראו כאן

הרצאה שניה

וינה, 22 במרץ 1910

נרמז כבר באופן כללי אילו יחסים מתקיימים בין מצב העירות למצב השינה של האדם, ואמרנו שבמצב השינה מקבל האדם את הכוחות להם הוא נזקק במצב העירות כדי לבנות את חיי הנפש שלו. הדברים הללו מסובכים בהרבה מכפי שחושבים בדרך כלל, והיום נדבר באופן מדויק יותר על ההבדל בין מצבי העירות והשינה של האדם מנקודת המבט של מחקר הרוח. במאמר מוסגר אעיר רק, שכאן נתעלם מכל ההיפותזות המעניינות יותר או פחות, שמציבים הפיסיולוגים בני זמננו כדי להסביר את ההבדל בין מצב העירות למצב השינה. אלו יכולות להופיע בנקל אם מסיחים את הדעת מהתבוננות מדע הרוח על המצבים הללו. יש לכל היותר לומר כי כשעומד לפני המדע הרגיל הנוכחי האדם הישן, הוא מסתכל רק על אותו חלק מהאדם הנשאר בעולם הפיסי, שתיארנו אמש כגוף הפיסי והגוף האתרי או גוף החיים של האדם. המדע הפיסי – ואין לגנות אותו על כך משום שזכותו המלאה להציג את נקודת המבט שלו בחד-צדדיות – מדע זה זר לחלוטין למה שמהווה מציאות למבט הפתוח של הרואה הרוחי, היינו הגורם המתעלה ויוצא מהגוף האתרי או גוף החיים והגוף הפיסי של האדם, אותו אפיינו אתמול כאני והגוף האסטרלי. בעת שהאדם ישן נמצאים ה"אני" והגוף האסטרלי הללו של האדם בעולם רוחי, כאשר לאחר מכן, עם היקיצה, הם נמצאים בעולם הפיסי, כאילו צוללים אל הגוף הפיסי והגוף האתרי.

נבחן כעת את האדם הישן. אך טבעי הוא שלגבי התודעה האנושית הנורמלית מהווה השינה דבר-מה אחיד, אותו אין חוקרים הלאה. בחיים הרגילים לא שואלים: האם כעת, כשהאדם נמצא בלילה בעולם רוחי, פועלות על נפשו השפעות רבות או שמא כוח אחיד? האם בהימצאו בעולם הרוח חשוף האדם לכוח אחד בלבד הממלא לגמרי את עולם הרוח, או שביכולתנו להבחין בין כוחות שונים להם חשוף האדם בשנתו? אכן, נוכל להבחין במדויק בהשפעות הנבדלות זו מזו הפועלות על האדם כשהוא ישן – ונבהיר שאין מדובר כעת על מה שנשאר במיטה, אלא על הגורם שיצא כיסוד הנפשי המהותי של האדם, כגופו האסטרלי והאני שלו, מתוך אותו אדם חיצוני שנשאר במיטה.

כעת ברצוננו לעבור באמצעות התנסויות ועובדות קרובות לכך, על ההשפעות השונות המופעלות על האדם הישן. אם בודק אדם באופן מדויק יותר את אשר הוא חווה בשינה, הוא ישים לב שכאילו אותה אקטיביות פנימית, כל פעילות שבאמצעותה אנו מביאים את הגפיים לתנועה בעירות-היום, שבאמצעותה אנו מביאים לתנועה את גופנו בעזרת הנפש שלנו – כל פעילות כזו נעשית משותקת. מי שיסתכל בראיה עצמית על רגע ההירדמות ישים לב שמופיע משהו כמעין תחושה: איני יכול כעת להפעיל יותר שליטה על הגפיים שלי. על הפעילות החיצונית משתלט סוג של חוסר אונים. בתחילה מרגיש עצמו האדם בלתי מסוגל להביא באמצעות הרצון שלו את גפיו לתנועה, וברגע ההירדמות אין ביכולתו להפעיל כל שליטה על הגורם שאנו מכנים דיבור. זהו הדבר הראשון שמרגיש האדם לאחר מצב זה של חוסר אונים להניע את גפיו – שאין הוא מסוגל לשלוט על הדיבור. לאחר מכן מרגיש האדם בהדרגה כיצד נעלמת האפשרות להיכנס בכלל לקשר כלשהו עם העולם החיצון. כל רשמי היום נעלמים בהדרגה. אז פוסקות בהדרגה יכולות התחושה של הטעם והריח, והאחרונה שנעלמת היא יכולת השמיעה. בתהליך מדורג זה של הפיכת הפעילות הנפשית הפנימית לחסרת-אונים מרגיש האדם את היציאה מעטיפותיו הגופניות.

בזאת תיארנו את ההשפעה הראשונה הפועלת על האדם במשך מצב השינה, השפעה שמוציאה אותו במובן מסוים מגופיו. מי שניחן בראיה עצמית מרגיש שמגיע כוח מסוים המשתלט עליו, שהרי במצב הרגיל של החיים אין האדם פוקד על עצמו: כעת עליך להירדם, עליך להפסיק לדבר, לטעום, להריח ולשמוע, אלא זהו מעין כוח המשליט עצמו על האדם. זוהי ההשפעה הראשונה מאותו עולם שאליו צולל האדם בערב, ההשפעה המגרשת אותו כביכול מגופו הפיסי וגופו האתרי. אך מה היה קורה לאדם אילו היתה מגיעה לביטוי רק השפעה זו במשך השינה? אז היתה מופיעה באדם שינה שקטה לגמרי שאינה מופרעת בשום צורה. אנו יודעים עם זאת שבחיים הרגילים הנורמליים לא מתקיימת בשום אופן רק שינה נורמלית זו, שאינה מופרעת בידי שום דבר, אלא קיימות שתי צורות שבהן תופיע השינה. אנו מכירים כולנו את המצב שאנו מציינים כמצב החלום, בו נכנסים אל חיי השינה תמונות כאוטיות מדויקות במידה פחותה או רבה יותר, תמונות חלום. לו היתה מתקיימת רק ההשפעה הראשונה על שנתו של האדם, המנתקת אותו מתודעתו אל תוך עולם רוחי, היה יכול להתקיים תמיד רק המצב שאנו מכירים כשינה שאינה מופרעת בידי חלומות. עלינו להבחין איפוא בין אותה השפעה שמוחקת פשוט את התודעה כשהיא מגורשת מההרגשה החיצונית של גופנו, לבין ההשפעה שמציגה בפני נפשנו במצב חסר-הגוף את עולם החלומות, המכניסה לחיי השינה שלנו את עולם החלומות.

אולם זה איננו האופן היחיד שבו נוטלת השינה הנורמלית באדם צורה אחרת. קיים עוד מצב שלישי. מצב זה מופיע כמובן רק אצל מתי מעט, אך כל אחד יודע שהיא קיימת אצל מספר מסוים של אנשים: מצב שלישי זה הוא כאשר האדם מתחיל, בלא שתהיה לו מודעות על כך, לדבר או לבצע פעולות מסוימות מתוך שינה. באופן הרגיל אין האדם יודע מאומה על הפעולות שאליהן הוא מובל במעשים הללו שמתוך שינה. מעשים אלה שמתוך שינה עשויים להתגבר עד לכדי מה שמכונה הליכה סהרורית. במקרים בודדים יש לו לאדם במשך ההליכה הסהרורית חלומות מסוימים במצב השינה, אך במרבית המקרים אין זה קורה; במקרים אלה פועל ומדבר האדם בהליכה-בשינה בלא שיהיו לו חלומות בחיי הנפש שלו. הוא פועל אז במובן מסוים כאוטומט, על פי דחפים אפלים שאליהם אין הוא מודע אפילו בצורה חלומית. בבסיס פעולות אלו, בהן מגיע האדם בשינה במובן מסוים למגע עם העולם החיצוני כמו בחיי היום – אלא שבחיי היום נעשה הדבר במודעות ובלילה בחוסר מודעות – בבסיס פעולות אלו נמצאת השפעה שלישית הפועלת על האדם בשינה.

נוכל איפוא להבחין במצב השינה בשלוש השפעות על האדם הפנימי הנפרד במשך השינה מן החיצוני, שלוש השפעות הנבדלות בבירור זו מזו. שלוש השפעות אלו להן נחשף האדם בשנתו התקיימו תמיד, ומדע הרוח מסוגל, באמצעי שעוד נלמד להכירו במהלך ההרצאות, לחקור באמת ולגלות שהן קיימות בכל אדם, אלא שההשפעה הראשונה מכריעה אצל רובם המוחלט של בני האדם באופן זה, שהיא מביאה בחלק הגדול ביותר של זמן השינה לשינה שקטה נטולת חלומות. אז מופיעה ההשפעה השניה כמעט לכל בני האדם, כאשר נכנסת השינה למצב החלום. אולם שני המצבים הללו פועלים לגבי רוב רובם של בני האדם בצורה כה דומיננטית, עד שהדיבור והעשייה מתוך השינה הופכים לנדירים מאד. ההשפעה השלישית, המתבטאת בהליכה הסהרורית, קיימת בכל אדם, אלא שבהליכה הסהרורית ההשפעה השלישית כה חזקה, שהיא מתגברת על שתי האחרות ונוטלת את השליטה על שתי ההשפעות האחרות החלשות יותר, בעוד שבאנשים אחרים שתי ההשפעות האחרות הן כה דומיננטיות, עד שההשפעה השלישית אינה באה כלל לביטוי ואינה דוחפת את האדם למעשים כלשהם – אך היא קיימת בכל אדם. בכל אדם נמצא הפוטנציאל להיות כפוף לשלוש השפעות אלו.

במחקר של מדע הרוח הופרדו תמיד שלוש ההשפעות הללו זו מזו. עלינו להבחין בחיי הנפש של האדם שלושה תחומים, הבנויים כך שהתחום האחד כפוף להשפעה האחת, התחום השני להשפעה השניה והשלישי להשפעה השלישית. נפש האדם היא איפוא בעלת שלוש פנים, משום שהיא יכולה להיות כפופה לשלוש השפעות. אותו חלק בנפש האנושית הכפוף להשפעה הראשונה שאופיינה, זו המסלקת לחלוטין את הנפש מעטיפות הגוף, מכונה במדע הרוח נפש התחושה. חלק-הנפש שעליו פועלת ההשפעה השניה, המאופיינת במקום השני, המכניסה את תמונות החלום אל חיי הנפש במשך הלילה, מצוינת כנפש השכלית או נפש הרגש. ואותו חלק של הנפש האנושית אשר לרוב בני האדם אינו מגלה כלל את טבעו בחיי השינה משום ששתי ההשפעות האחרות גוברות עליו, אנו מציינים כנפש התודעה. כך עלינו להבחין בזמן השינה של האדם בשלוש השפעות, ואת שלושת המרכיבים של חיי הנפש הכפופים לשלוש ההשפעות הללו אנו מציינים כנפש התחושה, הנפש השכלית או נפש הרגש ונפש התודעה. כשנמצא איפוא האדם, באמצעות הכוח שתיארנו, בשינה השקטה נטולת החלומות, מתרחשת מתוך העולם שאליו הוא נכנס השפעה על נפש התחושה שלו. כאשר נמזגות לאדם בשנתו תמונות החלום, מתרחשת השפעה על הנפש השכלית או נפש הרגש שלו, ואם הוא מתחיל לדבר בשנתו או להלך מתוך שינה, מתרחשת השפעה על נפש התודעה שלו.

אך בזאת תיארנו רק את הצד האחד של חיי הנפש בעת השינה. עלינו לתאר את הצד השני של חיי השינה, המבוססים על הדבר המנוגד. תיארנו את האדם הנרדם, וכעת נתבונן באדם שהתעורר, החוזר מחיי השינה אל העולם הפיסי. מה קורה למעשה עם האדם החוזר בבוקר עם יקיצתו אל העולם הפיסי? בערב היה זה כך, שכוח מסוים סילק אותו מתוך גופו הפיסי וגופו האתרי. כוח זה מסוגל לסלק אותו הודות לכך שהאדם כפוף לו כדבר הראשון. בשלב מאוחר יותר של השינה הוא נעשה כפוף לשתי ההשפעות האחרות, ההשפעות על הנפש השכלית או נפש התחושה ועל נפש התודעה. משנוצרו ההשפעות הללו מהווה האדם משהו אחר משהיה קודם לכן. בחיי השינה משתנה האדם, והשינוי נראה פשוט בכך שבערב הוא היה עייף וחייב היה לצאת מעטיפותיו הגופניות, ובבוקר הוא כבר לא עייף ויש לו היכולת לחזור לגופו. מה שקורה איתו בעת השינה מעניק לו את היכולת לחזור אל חייו הגופניים. אותה השפעה המתבטאת במצבים לא נורמליים מסוימים בעולם החלומות שלנו, פועלת על האדם במשך כל חיי השינה, גם כשאין כל חלומות בנמצא; וגם ההשפעה השלישית, המתבטאת בהליכת לילה ורק אינה מגיעה לביטוי בכל אדם, גם היא קיימת תמיד. כל ההשפעות הללו תקפות בחיי השינה. כאשר מגיעות לביטוי שתי ההשפעות האחרונות, אלה שפועלות על הנפש השכלית או נפש התחושה ועל נפש התודעה, מתחזק האדם ומקבל כוחות שיזדקק להם ביום הבא כדי להכיר שוב את העולם הפיסי החיצוני וליהנות ממנו. אלו הן בעיקר ההשפעה על הנפש השכלית או נפש הרגש וההשפעה על נפש התודעה, שמחזקות את האדם בלילה. אולם כאשר הוא מתחזק זוהי אותה השפעה המוציאה את האדם מחייו הגופניים, אלא שהיא מתבטאת כעת בדרך ההפוכה, המחזירה את האדם בבוקר עם היקיצה חזרה אל גופיו הפיסי והאתרי. אותו כוח שהוציא את האדם בלילה, מביא אותו בבוקר חזרה; זוהי ההשפעה על נפש התחושה. כל אשר אנו מציינים כתוכן של נפש התחושה נעשה תשוש ועייף בערב. מה אנו מרגישים בנפש התחושה שלנו בערב? זאת נוכל בנקל להציב לפני הנפש: כשאנו נכנסים רעננים לחיי היום, מעניינים אותנו רשמי העולם הפיסי, הרשמים של צבע, אור, כל העצמים שמסביבנו. הם ממלאים אותנו בסימפטיה ואנטיפתיה ומספקים לנו שמחה, הנאה וכאב. אנו מתמסרים לעולם החיצון. מהו זה שמרגיש שמחה, כאב, סבל והנאה, מה בתוכנו מתעורר לעניין בעצמים החיצוניים, מה ניצת בתוכֵנו כשאנו מתמסרים עם תחושתנו לעולם החיצון? זוהי נפש התחושה. וכשאנו מרגישים את הצורך בשינה אנו מרגישים השתתפות חיה זו בעולם החיצוני כמותשת, כמו משותקת. אותו הדבר שאנו מרגישים כמשותק בערב, אנו מרגישים בבוקר כמחוזק, ככזה שעבר רענון. אנו צומחים למצב היום הרגיל, מרגישים שאותן תופעות של נפש התחושה שקיבלו שיתוק בערב מופיעות שוב רעננות, כשהן מתבטאות בצורה מחודשת. מכך אנו למדים שאותו כוח שהוביל אותנו החוצה בערב, הוא זה שגם מחזיר בבוקר את הנפש המתעוררת אל הגוף, משום שאת הגורם שאנו מרגישים בערב כאילו הוא גווע, אנו מרגישים בבוקר כאילו נולד מחדש; הוא נושא את אותו אופי, ורק נע בפעם האחת בכיוון האחד ובפעם השניה בכיוון המנוגד.

אם נרצה לשרטט איור המתאר זאת, נוכל לעשות זאת כך. אני מעיר |בהדגשה |שאיור |זה |אמור |להיות |סכמטי| בלבד. |אציין את רגע

ההירדמות, הרגע בו מגורש האדם אל חוסר-התודעה, בכך שאני מציב כאן נקודה. את ההימצאות במצב השינה אציין בכך שאצייר קו כלפי מעלה, ואת רגע ההתעוררות בבוקר אציין כמו חזרה מהמצב בו נמצא האדם בלילה. את מהלך החיים במשך היום אציין אז בקו תחתון זה, ואת הכניסה החוזרת למצב השינה בקו זה, כך שבקו לולאה זה נאפיין את מצב השינה. החלק העליון מציין את מצב השינה והתחתון את העירות. אז נוכל, בתופסנו |את |רגע |ההירדמות, |להבין שפועל כאן מן העולם הרוחי כוח המושך אותנו לתוכו; אותו נציין בשליש הראשון של קו זה. כשאנו נופלים לחלומות נציין את ההשפעה המופעלת אז על הנפש השכלית או נפש הרגש שלנו, בשליש השני של הקו. את המצב בו פועל כוח על נפש התודעה, השפעה שלישית זו, נציין בחלק השלישי של הקו העולה.

בבוקר נמצא ברשותנו אותו כוח שמשך אותנו כאן, כאילו ככוח המשליך אותנו אל מחוץ לחיי השינה ומוביל אותנו אל חיי-היום. הוא מקביל לכוח הפועל על נפש התחושה. באותה דרך נמצא כאן הכוח הפועל על הנפש השכלית או נפש הרגש. כאן כל המרחב – החלק הראשון כמו גם השני – משמעותו השפעת נפש התודעה, כך שבמשך הלילה עובר האדם כביכול מהלך מחזורי. כשהוא נע מן ההירדמות כאילו באמצע אותו מצב הנמצא בין ההירדמות ליקיצה, הוא נע לאותה השפעה בה פועל הכוח בצורה החזקה ביותר על נפש התודעה שלו. מנקודה זו ואילך הוא נע לקראת הכוח הפועל שוב על נפש התחושה שלו ומחזיר אותו למצב העירות.

לפנינו איפוא שלושה כוחות הפועלים על האדם במשך מצב השינה. לשלושת הכוחות הללו היו תמיד שמות מוגדרים ביותר במדע הרוח, ואני מבקשכם כעת לחשוב בשמות אלה אך ורק על מה שתואר כאן. אתם מכירים כמובן את השמות הללו, אולם אני מבקש מכם לא לחשוב בהם על שום דבר אחר מלבד השמות שניתנו לכוחות הללו הפועלים בלילה על שלושת החלקים של הנפש האנושית. שכן למעשה פני הדברים הם כאלה: אם תחזרו לזמנים קדומים, ניתנו שלושת השמות הללו לשלושת הכוחות, וכשאלה משמשים כעת לדברים אחרים, אין הם כך במקור אלא הם שמות מושאלים. אותם כוחות הפועלים על נפש התחושה בשינה ובעירות נקראים בשמות שבשפה הקדומה שימשו לשם מארס (מאדים). (בהסברים שיבואו יתווספו לאיור הקודם השמות מארס, יופיטר וכו'; מארס איננו אלא שם לכוח הפועל על נפש התחושה, המגרש את האדם בערב מעטיפותיו הגופניות ובבוקר מחזיר אותו חזרה לתוכם. הכוח הפועל על הנפש השכלית או נפש הרגש לאחר ההירדמות ולפני היקיצה, הוא אותו כוח המכניס את עולם החלומות אל הנפש השכלית – כוח זה נושא את השם החופף למילה יופיטר. והכוח שבתנאים מיוחדים גורם לאדם להפוך לסהרורי, הפועל במצב השינה על נפש התודעה של האדם, נושא במובן של מדע הרוח הקדום את השם סטורן. כך איפוא במובן של מדע הרוח מדברים על כך שמארס מרדים את האדם, יופיטר מעניק לו את חלומותיו בשינה וסטורן האפל והחשוך הוא הגורם לכך שאנשים שאינם מסוגלים להתנגד להשפעותיו מתנערים בשנתם ומבצעים מעשים בחוסר מודעות. בשמות הללו אל לכם איפוא לחשוב מהי משמעותם במובן האסטרונומיה הרגילה. לפי שעה אנו מבקשים כאן לתת להם את משמעותם המקורית, המציינת כוחות בעלי אופי רוחי לגמרי הפועלים על האדם כשהוא נמצא בעולם הרוח בהיותו מחוץ לגופיו הפיסי והאתרי, כשהוא ישן.

כשמתעורר האדם בבוקר – הצבתי נקודה ליקיצה זו משום שביקיצה הוא נכנס למעשה לעולם אחר לחלוטין – מה קורה כשהוא מתעורר? הוא נכנס אז לעולם שאותו רואה האדם הנורמלי בן זמננו כעולמו היחיד, בו הוא פוגש בחושיו את הרשמים מבחוץ. רשמים אלה פועלים על חושיו בצורה כזו, שאין הוא מסוגל להביט אל מאחורי רשמי החושים. הם פשוט קיימים, הם מופיעים בפני נפשו כשהוא מקיץ בבוקר. כשמקיץ האדם משתרע סביבו כל מרבד עולם החושים. אך קיים דבר נוסף העומד אז בפני האדם; אין הוא רק קולט בחושיו את עולם החיצוני, אלא שכאשר הוא קולט דבר זה או אחר מעולם זה הוא תמיד מרגיש משהו תוך כדי כך. גם אם תחושת השמחה בקליטת צבע כלשהו מועטה מאד, עדיין מתקיים כאן תהליך פנימי נפשי, מתקיימת תחושה מסוימת. שהרי לכל אחד ברור שהצבע הסגול משפיע עליו אחרת מהאדום, והכחול אחרת מהירוק. כל רשמי החושים החיצוניים משפיעים באופן כזה, שהם מעוררים מצבים פנימיים. כל אשר מתעורר באופן זה מהרשמים החיצוניים על התחושות שייך לנפש התחושה, בעוד שאת הגורם באדם לעובדה שהוא מקבל את רשמי החושים, אנו מכנים גוף התחושה. גוף התחושה מביא לכך שהאדם רואה צהוב או אדום. נפש התחושה היא הגורמת לכך שהוא מרגיש הרגשה זו או אחרת כתוצאה מהצהוב או האדום. עלינו להבדיל כחוט-השערה: מה שמופיעה בכשף כאילו בפני הנפש נגרם בידי גוף התחושה; מה שאנו חווים מכך פנימית – הנאה וסבל או ניואנס אחר כלשהו מהרושם שמשאיר בנו הצבע – שייך לנפש התחושה. בבוקר מתחילה נפש התחושה להתמסר לרשמי גוף התחושה – נוכל גם לומר שהיא מתמסרת לרשמים של העולם החיצון שאותו היא קולטת הודות לכוחות של גוף התחושה. לכן הגורם שנחשף בלילה בשינה להשפעת מארס, דהיינו נפש התחושה, נחשף בבוקר עם היקיצה לרשמי העולם החיצון, מתמסר לעולם החושים. וכעת, במובן של מדע הרוח אנו מציינים את כל עולם החושים ככל שהוא מעורר בנפשנו תחושות של הנאה וסבל, שמחה וכאב, בשם מיוחד – בשם ונוס. גם כאן אני מבקש לא לחשוב בשם זה מאומה לבד ממה שאופיין, כלומר מה שמתבטא בהשפעה על נפש התחושה שלנו מהמרבד החיצוני של עולם החושים, שאינו מותיר אותנו שווי-נפש וקרים אלא ממלא אותנו בתחושות מסוימות. השפעה זו על נפש התחושה שלנו המגיעה לביטוי מן הבוקר, אנו מציינים ככוח ונוס. כך איפוא, כפי שאנו מציינים את ההשפעה על נפש התחושה לאחר ההירדמות כמארס, אנו מציינים השפעה זו שלאחר היקיצה ככוח ונוס.

באותה מידה אנו מוצאים מתוך העולם הפיסי השפעה על הנפש השכלית או נפש הרגש שלנו – בזמן בו היא צוללת במשך היום אל העטיפות הגופניות – זוהי ההשפעה שבאמצעותה אנו נסוגים מעולם רשמי החושים ויכולים לעבּד אותו. שימו לב שקיים הבדל בין החוויה בנפש התחושה לחוויה בנפש השכלית או נפש הרגש; נפש התחושה חווה משהו רק כל עוד מתמסר האדם לעולם החיצון; היא חשה את רשמי העולם החיצון. אולם כשהאדם אינו שם לב לרגע לרשמי העולם החיצון במשך עירות היום שלו, אלא נותן לרשמים החיצוניים להדהד בנפשו ולעבד אותם בה, מתמסר האדם לנפש השכלית. זו האחרונה היא איפוא דבר-מה עצמאי יותר לעומת נפש התחושה. ההשפעה המאפשרת לאדם במשך חיי היום לא לשהות בהם כביכול כל הזמן, לפקוח את עיניו ולבהות במרבד החושים החיצוני אלא להפנות את תשומת לבו מכל אלה פנימה, וליצור מחשבות שבאמצעותן יקיים חישובים על רשמי העולם החיצון ויהפוך אותם לעצמאיים לעומת העולם החיצון, השפעה זו אנו מציינים ככוח מרקורי. לכן נוכל לומר: כפי שבלילה באות לביטוי על הנפש השכלית או נפש הרגש שלנו השפעות יופיטר, כך מתבטאות במשך היום השפעות מרקורי על הנפש השכלית או נפש הרגש שלנו. שימו לב שמתקיימת הקבלה מסוימת בין השפעות יופיטר לאלו של מרקורי. באדם הנורמלי בן זמננו השפעות יופיטר נכנסות אל חיי הנפש שלו כתמונות-חלום, פועלות כמחשבותיו, כחוויותיו הפנימיות. וההבדל טמון בכך שבהשפעות יופיטר האדם אינו יודע מהיכן מגיעים הדברים בתודעת היום שלו, בעוד שבהשפעות מרקורי הוא יודע. אלו הם גם תהליכים פנימיים המתנהלים בנפש כתמונות פנימיות. זוהי ההקבלה בין השפעות יופיטר והשפעות מרקורי.

אך ישנה גם השפעה הפועלת במשך היום על נפש התודעה. מהו ההבדל בין נפש התחושה והנפש השכלית או נפש הרגש לבין נפש התודעה? נפש התחושה פועלת כשאנו פשוט בוהים בדברים של העולם החיצון. אם אנו נסוגים לפרק זמן כלשהו מרשמי העולם החיצון, לא מפנים אליהם את תשומת לבנו ומעבדים אותם, אנו מתמסרים לנפש השכלית או נפש הרגש שלנו. כשאנו קולטים את מה שעיבדנו, פונים שוב אל העולם החיצון ומציבים עצמנו בקשר אתו, כשאנו עוברים למעשים, אנו מתמסרים לנפש התודעה שלנו. כשמונח כאן לפניכם לדוגמה זר פרחים – כל עוד אתם רק מסתכלים עליו ולובן הורדים משחרר בכם רגש, אתם מתמסרים לנפש התחושה. כשאני מפנה את מבטי ואיני רואה עוד את זר הפרחים אלא רק חושב עליו, אני מתמסר לנפש השכלית או נפש הרגש שלי; כאן אני מעבד באמצעות חישוב, קומבינציה, את הרשמים שקיבלתי. אם כעת, מאחר שזר הפרחים מצא חן בעיני ועיבדתי את הרשמים שקיבלתי, אני אומר לעצמי שברצוני לשמח מישהו באמצעותו, כשנטלתי אותו והפכתי אותו לעשייה, יצאתי מהנפש השכלית או נפש הרגש ונכנסתי לנפש התודעה; כאן אני נכנס שוב לקשר עם העולם החיצון. וזהו כוח שלישי הפועל באדם, המאפשר לו לא רק לעבד בתוך עצמו את רשמי העולם החיצון, אלא להעמיד את עצמו שוב בקשר עם העולם החיצון.

שימו לב שכאן נוצר שוב קשר בין פעולתה של נפש התודעה בעירות לבין פעולתה בשינה. אמרנו שכאשר השפעה כזו מתרחשת במצב השינה, עובר האדם לסהרוריות, הוא מדבר ועושה דברים בשינה. אלא שכאשר הוא מתנהג בסהרוריות בשינה הוא מוּנע בידי כוחו האפל של סטורן. ביום הוא נמצא שם עם האני שלו, הוא פועל באופן מודע. את האלמנט שפועל במשך חיי היום על נפש התודעה כדי שתוכל להגיע לעצמאות מתוך החיים הרגילים, אנו מציינים ככוח הירח. תשכחו מה דימיתם לעצמכם עד כה במילה זו; עוד תבינו מדוע הדברים הם בדיוק כפי שהינם. לפי שעה ברצוננו לשמור כך את השמות הללו.

כך איפוא התחקינו אחר חיי הנפש של האדם דרך מצבי השינה והעירות. מצאנו שהם מתפצלים לשני מרכיבים הנפרדים זה מזה, ושהם כפופים לשלוש השפעות. כשמתמסר האדם בלילה לעולם הרוח, הוא נתון לכוחות המצוינים במדע הרוח ככוחות מארס, יופיטר וסטורן. כשהוא מפתח במשך עירות היום את חיי הנפש שלו דרך נפש התחושה, הנפש השכלית או נפש הרגש ונפש התודעה, הוא מתמסר לאותם כוחות שמצוינים במדע הרוח ככוחות ונוס, מרקורי והירח.

בזאת התווינו את מהלכו היומי של האדם, את הדרך שהוא עובר במהלך עשרים וארבע שעות. כעת אנו מבקשים – בלא לחשוב בכך לפי שעה על משהו מיוחד – להציב לצד זאת סדרה שונה של תופעות, סדרת תופעות שבדרך כלל לא נמצאת בנקודת ההסתכלות שנטלנו היום. אך אני מבקש לראות את מחזור ההרצאות הנוכחי באופן כזה, שההרצאות הבודדות בו משתייכות-יחד, ושבתחילה ייאמרו מספר דברים שיתבהרו באורם הנכון רק מאוחר יותר. ברצוני להניח איפוא כעת לצד סדרת התופעות הללו דבר-מה השייך לתחום שונה לחלוטין, אותו אנו מציבים לצד סדרת התופעות הזו מסיבה מסוימת, סיבה שתתברר במהלך ההרצאות.

כולכם מכירים מן האסטרונומיה הרגילה את מהלך האדמה סביב השמש. אנו מבקשים כעת לבחון רק בקירוב ובאופן כללי את מהלכה של האדמה סביב השמש עם כל השייך לה. כשאנו בוחנים את מהלך האדמה סביב השמש ומוסיפים לכך את מהלכן של הפלנטות האחרות השייכות למערכת השמש, באופן בו מסתכלים עליהם במדע הרגיל כיום, אזי הסתכלות זו הינה לגבי מדע הרוח רק ההתחלה הראשונית ביותר. בעבור מדע הרוח מה שמתרחש בעולם הפיסי החיצוני הוא משל, תמונה חיצונית, לתהליכים רוחיים פנימיים, ומה שאנו לומדים מהאסטרונומיה האלמנטרית הרגילה בה התרגלנו מילדות ללמוד על מערכת הפלנטות שלנו, ניתן להשוואה בנוגע לדברים העומדים באמת ביסודה, עם הידע שלומד הילד כשמלמדים אותו על מהלך השעון. אם מבקשים לתת לילד מובן כלשהו למהלך זה של השעון, מבהירים לו שעל לוח השעון יש שנים-עשר ספרות ושני מחוגים, מהם האחד נע באיטיות והשני מהיר יותר. מבהירים לילד מה משמעותם של שנים עשר הספרות ושני המחוגים, ומסבירים לו שכאשר המחוג האחד עומד מעל ספרה זו והאחר מעל ספר אחרת, השעה היא, נניח, עשר וחצי. אך הדבר אינו מקבל עדיין את משמעותו כל עוד יודע הילד רק לתאר את השעה. הילד חייב ללמוד יותר; הוא חייב ללמוד למשל, כשהמחוג האחד עומד בספרה 6 והשני ב-12, שלגבי עונה מסוימת בשנה זורחת אז השמש. עליו לקשר את המתבטא על לוח הספרות של השעון עם מאורעות גדולים יותר. פירושו של דבר שהילד חייב ללמוד להסתכל על הקשָרים בעולם כדבר החשוב, ומה שמתבטא בשעון הוא כביכול רק משל, תמונה לקשרי העולם. כך לומד האדם, כילד מול העולם הגדול, שבמרכז מערכת השמש שלנו נמצאת השמש, שסביבה חגה הפלנטה הנקראת ונוס, ואז חגים סביבה האדמה עם הירח, ואז מארס, יופיטר וסטורן. לאחרים לא נתייחס היום. מה שלומדים איפוא באסטרונומיה החיצונית, מה שתוכלו למצוא בלוחות השנה – אם ברשותכם לוחות-שנה המביאים את התופעות הספציפיות בשמים – הם חודשים מסוימים של סטורן או מארס וכדומה. כשאתם מכירים את מהלכן של הפלנטות הספציפיות אתם מכירים אותם כפי שיודע ילד שכשהמחוגים עומדים על ספרות מסוימות בשעון, השעה היא עשר וחצי.

ניתן ללמוד משהו בנוסף לאלה. כפי שהילד יכול ללמוד לאילו יחסים בחיים מתייחסות הספרות על לוח השעון, כך יכול אדם ללמוד את אותם כוחות קוסמיים הפועלים אל החלל שלנו כבלתי נראים מכוחות המקרוקוסמוס, כאילו הם עומדים מאחורי שעון הקוסמוס הגדול; ומערכת השמש שלנו עם העמדות השונות של הפלנטות האחת ביחס לשניה מבטאת בדרך דומה דבר שניתן לתאר כשעון קוסמי עצום. משעון זה של מערכת השמש שלנו נוכל לעבור להקשרים הקוסמיים הרוחיים הגדולים. אז תהווה כל עמדה של פלנטה במערכת השמש ביטוי למשהו שאפשר לקבל כעומד מאחוריה. אנשים יאמרו: יש איפוא סיבה מדוע למשל נמצאת ונוס פעם ביחס כזה אל יופיטר ופעם ביחס אחר. ישנו בסיס לומר: הדברים הללו נקבעים בידי כוחות אלוהיים-רוחיים הנמצאים מאחוריהם, כפי שישנה סיבה מדוע השעון מורה על מצב מסוים.

כאן מתרחבת החשיבה מתנועתן של הפלנטות במערכת השמש לידי מכלול רב משמעות. מערכת הפלנטות מהווה בשבילנו סוג של שעון עולמי. לולא עמד משהו מאחורי הפלנטות, אזי ההשוואה לשעון היתה נחשבת כבדיחה בלבד, ללא כל משמעות. נוכל איפוא לומר שמערכת השמש הופכת בשבילנו למעין שעון עולמי, לאמצעי ביטוי בעבור דבר-מה העומד באמת מאחורי התנועות והגופים הספציפיים של מערכת השמש שלנו.

נסקור תחילה את השעון העולמי הזה כשלעצמו. כדי שלא יעלו טענות מהמדע החיצוני – יכולנו להתבונן בו גם אחרת – נחקור אותו כפי שרגילים לעשות זאת במדע החיצוני האלמנטרי הרגיל.

לפני כן ברצוני עוד להוסיף שהמחשבה כאילו מערכת פלנטרית זו בנתה את עצמה, ניתנת להפרכה בקלות רבה. לכולכם תוארה בבית הספר היווצרות מערכת הפלנטות. נאמר לכם בערך כך: ערפל קוסמי ענק החל פעם להסתובב, ואז התפצלו ממנו השמש במרכז וסביבה כוכבי הלכת. כדי שלא יוטל ספק בידי מישהו בעובדה שאכן כך קרה, ממחישים זאת באמצעות ניסוי. המורה מציג בצורה נאה כיצד הוא נוטל חומר שמנוני כלשהו, חותך דף קטן ויוצק עליו כמות קטנה, נועץ בו מחט, מניח את הכל בנוזל שבו הוא צף, ומביא אותו בעזרת המחט לסיבוב. אז הוא מציג כיצד עקב הסיבוב מתפצלות הטיפות החיצוניות, כיצד נשארת באמצע טיפה אחת גדולה והשאר סובבות סביבה. אז אפשר בנקל להראות: הנה כעת הדגמנו את העניין בקנה מידה קטן; תיארנו מערכת פלנטרית! כיצד יכול מישהו להטיל ספק שכך קרו הדברים בקנה מידה גדול? אך ילד בעל חריפות שכלית יאמר: אבל אדוני המורה, שכחת דבר אחד – שכחת את עצמך; אתה סובבת הכל מלמעלה!

מבחינת ההיגיון אסור לשכוח את העובדה החשובה ביותר. חייבים לכל הפחות להגיע למסקנה שמורה ענק נכבד ישב בחלל היקום והביא את כל מערכת השמש לסיבוב. שהרי מבחינה הגיונית אסור להשמיט דבר שהנו כה חיוני להיווצרות מערכת כזו. לפיכך מצביע הניסוי על דבר-מה הנמצא מחוץ למערכת. מכאן נוכל להסיק שמאחורי מה שמסתובב שם בחלל היקום, מאחורי התופעה הגלויה לעיניים הפיסיות, עומד דבר-מה. כפי שהמורה עומד מאחורי סיבוב טיפות השמן בניסוי, כך עומדים כוחות ועוצמות מאחורי כל המבנים הקוסמיים שאנו רואים במערכת השמש שלנו.

נבחן כעת את מערכת השמש הזו כביכול מבחוץ. כאן אנו צריכים רק לציין במרכז את השמש. נסובב סביבה קודם כל את האדמה. אני מתעלם מהפרטים הקטנים. אנו יודעים שהאדמה משלימה במהלך של שנה אחת סיבוב אחד כזה סביב השמש. אך אנו יודעים גם שאדמתנו נמצאת בזמן מסוים כאן ובזמן מסוים כאן.

איור 1

אנו יודעים גם שסביב האדמה חג הירח. אציין איפוא כאן את הירח. עוד אנו יודעים שבקרבת האדמה חג הגוף שמציינים באופן הרגיל כמרקורי, אחריו זה שמציינים כוונוס. רחוק יותר מאדמתנו סובבים להם הגופים שאנו מציינים כמארס – יחסית אין זה כמובן נכון, כרגע אין זה חשוב – יופיטר וסטורן (ר. באיור). את כוכבי הלכת האחרים נשאיר לעת עתה מחוץ לתשומת לבנו. וכעת נציב את האדמה באופן שהוא כמובן מקרה נדיר מאד, שהיא נמצאת במהלכה סביב השמש במיקום כזה שהשמש נמצאת כאן והאדמה כאן, והלאה מהאדמה ומהשמש נמצאים מארס יופיטר וסטורן. אם אנו מניחים כעת שאדמתנו עומדת בדיוק באופן כזה שהיא מגיעה לעמדה שבין מארס לשמש, עלינו לחשוב שבחלל שבין האדמה לשמש נמצאים הפלנטה שאנו מציינים כוונוס והפלנטה שאנו מציינים כמרקורי. אומר בהדגשה שבכל הנוגע לשמות של שני כוכבי הלכת הללו התרחשה במהלך הזמן החלפה: מה שנקרא כיום מרקורי נקרא בעבר ונוס, ומה שנקרא כיום ונוס נקרא לפנים מרקורי. לכן עלינו לחשוב על שמות אלה הפוך, כך שהשמות הנוכחיים שלהם אינם מתאימים יותר. את הפלנטה הקרובה יותר לשמש הידועה כוונוס, זו שכאן נמצאת רחוק יותר, יש לציין בשם מרקורי. אז מגיע הירח. אם תחשבו כעת את העמדה האחרת, כך שהאדמה מגיעה לצדה האחר של השמש (כמו באיור מס. 1), אזי אם תלכו מן האדמה לכיוון השמש תקבלו קודם כל את הירח, אחר כך את הפלנטה המצוינת בציון הקדום יותר מרקורי, ואז – על פי הציון הישן – את ונוס, והלאה מצדה השני של השמש את מארס, יופיטר וסטורן. אם תתבוננו בסדר זה ותסלקו את האדמה, כשאתם יוצאים מהשמש מצד אחד את ונוס, מרקורי והירח, ומצד שני את מארס, יופיטר וסטורן. כשאתם מחברים את הגופים השונים הללו בצורה כזו שהשמש נמצאת בנקודת ההצטלבות, תקבלו את קו הלולאה ששרטטתי כקו הסכמטי של חוויות היום של האדם. פירושו של דבר הוא שקיימת עמדה אפשרית של מערכת השמש, שבה כוכבי הלכת השונים מסתדרים בצורה כזו שמתקבל סדר בחלל המקביל בדיוק לסכמה של מהלך היממה של האדם, כשרגע היקיצה ורגע ההירדמות מציינים את נקודות ההצטלבות.

איור 2

כך איפוא אנו יכולים בצורה מעניינת לציין במערכת השמש שלנו את אותן נקודות שציינו סכמטית במהלך היום של האדם. וכאן תוכלו לרכוש מושג זמני של פרספקטיבה על סדר הכוחות רבי-העוצמה העומדים בבסיס המערכת הפלנטרית שלנו – אנחנו אומרים היום: אנו| יכולים לרכוש מושג זמני – שבו כל המערכת הגדולה, השעון העולמי הזה, שולט ומווּסת בחלל כפי שמווסתים חיינו האישיים במהלך עשרים וארבע שעות. אז לא תיראה לכם אבסורדית המחשבה, שכוחות גדולים ועצומים במקרוקוסמוס מקבילים לכוחות המרדימים ומעוררים אותנו, המובילים אותנו במשך היום והלילה. ומתוך מחשבות כאלו יצר המדע הקדום את שמות הפלנטות עם הכוחות הפועלים עלינו עצמנו, כשאמר: הכוח המביא לידי סיבוב במקרו-קוסמוס שבחוץ, בעולם הגדול, את מארס סביב השמש, מכיל זהות בעלת אופי שונה עם אותו כוח המרדים אותנו. הכוח המסובב את יופיטר זהה לכוח השולח את החלומות לנפש השכלית, ולכוח המניע במקרוקוסמוס שבחוץ את ונוס, יש קרבה לכוח השולט בנפש התחושה שלנו במשך היום. סטורן, המרוחק יותר ולכן גם פועל בצורה חלשה יותר, ממעיט את פעילותו בחלל של מערכת השמש בדומה לאותו כוח חלש המגיע לביטוי רק במקרים מיוחדים בנפש התודעה, הפועל רק בסהרוריות. והירח, הקרוב מאד לאדמה, נדחף לסיבוב סביב אדמתנו בידי כוח הזהה לכוח השולט מתוכנו עצמנו במעשים המודעים שלנו בחיי-היום, שהנו למעשה הכוח הנמצא הכי קרוב אלינו.

כאן אתם מקבלים כבר נקודות אחיזה חיצוניות על כך שיש משמעות למרחק, המתבטא בחיים האנושיים שלנו מבחינת הזמן כהשפעות חזקות או חלשות יותר. עוד ניכנס ליחסים עמוקים בהרבה בכל הנוגע לדברים הללו; היום רק נפנה את תשומת לבנו לכך. אולם אם רק תביאו בחשבון באופן שטחי את העובדה שסטורן, שהוא הפלנטה הרחוקה ביותר, הוא בעל ההשפעה המועטה ביותר על אדמתנו, תוכלו להשוות זאת עם העובדה שכוחו האפל של סטורן פועל בצורה חלשה בלבד על האדם הישן. והגורם שמניע את יופיטר סביב השמש הוא אותו גורם שבכל הנוגע למרחק שלו מהשמש ניתן להשוואה עם הגורם שמופיע גם הוא בחיים באופן נדיר יחסית – עולם החלומות. יש לכם כאן הקבלה מעניינת של מה שמהווה האדם, מה שמהווים חיי-היום של האדם, עם המתרחש בחלל שבחוץ בשעון העולמי הגדול, הפועל ככוח בהנעת כוכבי הלכת סביב השמש שלהם. יש לנו הקבלה בין המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. מכאן אתם נוכחים לדעת שהעולם מסובך בהרבה מכפי שסבורים בדרך כלל, ושאם אנו מסתכלים על עצמנו כבני אדם, אנו רואים נכונה ומסוגלים לתפוס את אנושיותנו רק כשאנו מביאים בחשבון כי מה שנמצא באנושיותנו מחובר עם העולם הגדול. ומאחר שאנשי מדע הרוח בכל הזמנים ידעו זאת, הם בחרו בשמות המקבילים לתופעות ולדברים הספציפיים של העולם הגדול ולאירועים המתרחשים בעולם הקטן לכאורה שלנו, בגופניות הסגורה בתוך עורנו.

היום יכולתי להצביע לכם רק מרחוק על הקבלה מסוימת של המיקרוקוסמוס, האדם, עם המקרוקוסמוס, היינו עם מערכת השמש שלנו. יכולתי להמחיש לכם בקווים סכמטיים, שניתן לציינם בחיי היום של האדם עם מערכת השמש, באותה מידה בה קיימת שם הקבלה זו. רמזנו כביכול רק מרחוק מאד על הישויות הפועלות דרך החלל שלנו, ושמתוך כוחותיהן שולטות בתנועות המערכת הקוסמית בצורה של שעון, כפי שהן שולטות במהלך של שעון הכיס או שעון הקיר הרגילים שלנו. הטלנו מבט על הגבול של התחום בו נוכל לקוות שייפתחו לנו עולמות-רוח שלמים. בהרצאות שיבואו תהיה זו משימתנו להכיר את כוכבי הלכת כביכול כמחוגים של שעון קוסמי גדול, ותהיה לנו הזדמנות להצביע על הישויות עצמן שהביאו את כל המהלך של מערכת השמש לתנועה, הישויות המסובבות את הפלנטות סביב השמש והמוכיחות עצמן כמחוברות עם מה שמתרחש עם האדם עצמו. וכך נתפוס כיצד נולד האדם כמיקרוקוסמוס, כעולם קטן, מתוך המקרוקוסמוס, העולם הגדול.