הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

כתב: הילמר מוּר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ספר זה הוא אחד התיאורים הטובים ביותר של מחקרו של רודולף שטיינר אודות אימפולס כריסטוס באבולוציה הארצית והקוסמית. אפשר להתחיל ללמוד נושא זה דרך ספר זה ולחזור אליו שוב ושוב.

לרודולף שטיינר לא היה זמן רב לערוך את הרצאותיו – אפילו במשך השנים המוקדמות של המאה – בגלל ההרצאות הרבות שנתן, שמספרן גדל משנה לשנה; הוא נתן לפעמים שתיים או יותר הרצאות ב-24 שעות. כיום, כ-6000 מהרצאות אלו נמצאות בדפוס. כתוספת להרצאותיו, היו ימיו של רודולף שטיינר מלאים בפעילות מנהלית וחובות הוראה אחרות, כמו גם פגישות עם אנשים שביקשו את עצתו בעניינים אישיים. ההרצאות בספר זה הן בין היחידות שרודולף שטיינר היה יכול לערוך בכל שנותיו כמורה רוחי. רודולף שטיינר הדגיש לעיתים קרובות את ההבדל האיכותי בין כתביו והרצאותיו, שהן דוחות סטנוגרפיים בלתי ערוכים. הוא לא כתב ספרים רבים, ורוב אלו שכתב עברו לפחות עריכה אחת במשך חייו, כי תמיד חיפש בהירות ודיוק שיהלמו את הגישה שלו למדע הרוח.

בהתחלה הוא לא רצה שההרצאות יצאו בכלל לאור, אבל הסטודנטים התחילו להעביר הערות מן ההרצאות כדי להקל על לימודיהם. צריך לדמיין את ההתרגשות בימים הללו, כאשר כל מחזור הרצאות נראה כמציג התגלויות חדשות ממחקריו של רודולף שטיינר. היה זה אך טבעי, שאלו שיכלו לבקר בערים שונות ולהיות נוכחים בהרצאות שאפו למסור אוצרות אזוטריים אלו לחבריהם. מצד שני, רודולף שטיינר הירצה לקהל מסוים בהתאם למה שחשב שהם צריכים לשמוע מתוך  הרקע הקרמתי שלהם, ורבות מההרצאות, שכעת ניתנות להשגה בציבור הכללי, ניתנו במקורן לחברים בחברה התאוסופית, ומאוחר יותר, החברה האנתרופוסופית. מאזינים רבים היו תלמידים אישיים של רודולף שטיינר במשך כמה שנים והכירו מקרוב את הקווים העיקריים של תורותיו. ב-1923, לאחר ייסוד החברה האנתרופוסופית, הוא החליט שכל הרצאותיו יהיו ברות השגה לציבור. ההרצאות שיצאו לאור הכילו הערה, שהכרה בסיסית של יסודות האנתרופוסופיה דרושה עבור קריאה אינטליגנטית, וביקורת שאינה מבוססת על ידע שכזה לא תזכה להתייחסות.

עדיין, בספר זה, הוא ערך את ההרצאות שנתן ב-5-8.6.1911 בקופנהגן. הוא הקדיש שבועיים לעריכתן, וההרצאות נדפסו חודשיים מאוחר יותר, ב-26.8.1911. בהקדמה לספר כתב רודולף שטיינר שהיו לו סיבות מדוע הרשה לפרסם את ההרצאות כבר אז. אנו יכולים לשאול מהן סיבות אלו.

רודולף שטיינר חיפש במשך שנים רבות מקום שבו יוכל לדבר בפתיחות מתוך התובנות הרוחיות שלו. לפיכך קיבל את ההזמנה להרצות בסניף הברלינאי של החברה התאוסופית בשנת 1900. הקבלה הנלהבת של הרצאותיו גרמה לו לקבל על עצמו את העמדה של המזכיר הכללי של הענף הגרמני של החברה התאוסופית ב-1902. מן ההתחלה הוא עמד על כוונתו ללמד את התוצאות של מחקריו בהתאמה לצרכים של האנושות המערבית, וחירות זו הוענקה לו. בתוך המסגרת הארגונית של החברה התאוסופית, פעל רודולף שטיינר לשרת נפשות אלו שחיפשו אימפולס רוחי שלא יכלו למוצאו לא במדע ולא בכנסיות הממוסדות. במשך כמה שנים, היו יחסיו של רודולף שטיינר עם החברה לבביים ופוריים, והוא הרצה בהרבה ערים אירופאיות בסניפים של החברה התאוסופית.

החברה התאוסופית נטתה יותר ויותר לכיוון מזרח, גם רוחית וגם גיאוגרפית. ההנהלה הראשית עברה לאדייר, הודו. למנהיגים של החברה התאוסופית, תחילה הלנה פטרובה בלבצקי הראויה לציון, ואחר כך אני בזנט וצ'רלס לדבטר, כמו גם חברים רבים, היו רגשות עזים כנגד הרוחיות המערבית והכנסיות הנוצריות. ב-1911, הכריזה גברת בזנט על גידו קרישנמורטי, אז נער צעיר, כהתגשמות של כריסטוס, והיא ייסדה את המסדר של כוכב המזרח כדי לקדם רעיון זה. כמובן שזה סתר ישירות את תפיסתו של רודולף שטיינר שהתגשמותו הפיזית של כריסטוס יכלה להתרחש רק פעם אחת במשך היסטוריית האדמה, מסיבות שיתוארו בזהירות בספר זה.

ב-1912, כמה מן החברים הגרמנים, שהתנגדו למסדר של כוכב המזרח, החליטו ליצור ארגון חדש; רודולף שטיינר, משנשאל, הציע את השם 'החברה האנתרופוסופית'. רודולף שטיינר לא רצה ולא דחף למשבר עם התיאוסופים אבל, בהכירו שאי אפשר היה להמשיך לעבוד בתוך האווירה העוינת יותר ויותר של החברה התאוסופית, הסכים לפעול בתוך האירגון ה'אנתרופוסופי' החדש. המפגש הראשון התקיים ב-1913, אחרי שגברת בזנט הוציאה את הענף הגרמני משורות החברה התאוסופית. קוראים שהאנתרופוסופיה חדשה להם, יכולים לראות מאורעות אלו כטיפוסיים למלחמות הפנימיות המצערות, אבל בלתי נמנעות, המתרחשות בארגונים רוחיים מכל הסוגים. אבל מאורעות אלו לובשים צבע שונה, כאשר הם נראים בהקשר של מאבקו של רודולף שטיינר להבטיח שתורתו המיוחדת של אזוטריזם נוצרי תמצא קהל מתאים ותנאים הכרחיים להצגתה.[1]

כך קרה שרודולף שטיינר ערך הרצאות אלו – יסוד חשוב בהצגה הראשונית של הכריסטולוגיה שלו –  בשיאם של הקשיים בתוך החברה התאוסופית, רגע לפני הקמתה של החברה האנתרופוסופית. במשך שנים אלו הוא גם כתב והפיק את ארבעת מחזות המסתורין שלו, והתחיל את העבודה שהבשילה מאוחר יותר כאוריתמיה ועיצוב דיבור.[2] רודולף שטיינר הביא משהו זר למדי לסגנון של הפגישות התאוסופיות כאשר החל לכלול תצוגות אמנותיות ב-1907. האפקט של הדרמות שלו, שכללו אוריתמיה ושיטת דיבור חדשה, נתן דחיפה ליצור  בניין מיוחד לשם ביצוען. במבט לאחור, אנו יכולים לראות כיצד עיוניו של רודולף שטיינר בכריסטולוגיה ועבודתו האמנותית בדרמה, ציור ופיסול הגיעו לשיאם בבניין של הגיתהאנום הראשון בדורנאך.[3]

אין זה מפתיע, אם כן, שההדרכה הרוחית של האינדיבידואל והאנושות מגלה קומפוזיציה כה אמנותית. רודולף שטיינר ארג יחדיו את הנושאים של הישויות המדריכות את האנושות , העבודה של אימפולס הכריסטוס לפני ואחרי המיסטריה של גולגותא, ואת חוויות הנפש השכיחות שלנו, שהדרך הטובה ביותר היא לכנותן מוזיקליות. כל ביטוי חדש מביא גיוון המקנה אינפורמציה חדשה ועדיין מתייחסת למה שקדם לה. בכמה מהרצאותיו האחרות, בנה רודולף שטיינר תמונות נשגבות של האדמה ושל הקוסמוס, ותיאר את הפעילויות של ישויות רוחיות שמעשיהן מתגלים חיצונית דרך מדעי הטבע ודרך ההיסטוריה. עד שרוכשים רקע מספיק על ידי הרהור והתבוננות ברבגוניות של המושגים האנתרופוסופיים ומאמץ להרשות למושגים אלו ליצור איברים פנימיים עבור עבודה נוספת, לימודים ראשונים אלו יכולים להמם במורכבות שלהם ולהיראות יבשים למדי. מסיבה זו, יכול ספר זה להיות לעזר רב, כי רודולף שטיינר מייחס כאן את הנושא כולו לנפש האנושית, להתבוננויות ולחוויות שאנו חולקים כבני אדם. זה יכול לעזור לנו למצוא כוח פנימי לקבל את האנתרופוסופיה עמוק יותר לתוך חיי הנפש שלנו.

ההרצאה הראשונה מתחילה בתיאור כיצד, בשלוש השנים הראשונות של החיים, העצמי העליון בכל אחד מאיתנו פועל לביסוס שלוש יכולות. שלא כמו בעלי החיים, אנו לומדים למקם את גופנו בחלל בדרך שאינה מולדת או אינסטינקטיבית. בשלב הבא, אנו לומדים להשתמש בשפה; ואז באה היכולת לעבוד עם המחשבות, עם רעיונות. כך, בזמן שלפני שאנו נהיים מודעים ל'אני' שלנו, כבר עשינו את העבודה החכמה ביותר בעצמנו. מכל מקום, אם העצמי העליון, האלוהי שלנו, ממשיך לעבוד בדרך זו, נשאר כילדים מבלי האפשרות לחירות. עבודה אקטיבית זו צריכה להיעלם כאשר אנו משיגים את התודעה-העצמית שלנו, החשופה תמיד לפיתוי של גאווה והונאה, אבל גם נותנת לנו את האפשרות של התפתחות-עצמית. באמת, אם העצמי העליון חי בתוכנו במבנה הנוכחי שלנו יותר משלוש שנים, גופנו ימות. באותה דרך, כאשר הכריסטוס הקוסמי נכנס לגוף של ישוע במשך הטבילה בירדן, הוא היה יכול לחיות אפילו בגוף אנושי מיוחד זה רק שלוש שנים.

גם אם הבשורות לא היו נכתבות, טען רודולף שטיינר, ידע של שלוש השנים הראשונות של הילדות מגלה לנו שכריסטוס חי בתוכנו: "לתפוס ולהבין את הכוחות הפועלים בילדותנו זה להבחין בכריסטוס בתוכנו." באמצעות מאמץ פנימי, אנו יכולים להתקשר שוב לחכמה הפועלת עלינו בעוצמה כה רבה בשנותינו הראשונות, ואנו יכולים למצוא את הכריסטוס בגלל התגשמותו לתוך האנושות. באמת, המטרה של האבולוציה הארצית, של הקיום של פלנטה זו וחיינו עליה, היא להפוך את כל ישותנו בהדרגה לביטוי של כוחות קוסמיים אלוהיים אלו – של אימפולס הכריסטוס. ילדות היא תזכורת תמידית לעצמי העליון, והיא מגלה את ההדרכה הרוחית שחיה גם בבשורות ואצל המתקדשים הגדולים.

בהרצאה השניה, מתאר רודולף שטיינר את מצב הילדות של האנושות בזמנים העתיקים, כיצד הישויות הרוחיות הגבוהות עברו דרך השלב ה'אנושי' שלהן בהתגשמויות קודמות של האדמה. עד לא מכבר, במצרים העתיקה, אנשים יכלו להכיר את הישויות הרוחיות אשר דיברו דרך מנהיגיהם ומוריהם. ההרצאה מתמקדת במלאכים, הישויות הקרובות ביותר לאנושות, אשר הדריכו את ההתפתחות האנושית במשך התקופה המצרית ושוב במשך זמננו. הוא הראה כיצד כמה מן המלאכים התקדמו נכונה בהתפתחותם, בעוד שאחרים התפתחו לאט יותר. שני סוגים אלה של מלאכים מביאים לאנושות גם את האפשרות להתקדמות האבולוציה שלנו, וגם שני סוגים של רוע: הנטיה להתעלם מן האחריות הארצית שלנו ולהפוך לחולמים והוזים, ולפיתוי גדל והולך כלפי המטריאליזם. בעוד הפעילות שלהם גורמת צרות בחיים הנוכחיים של האנושות, פועלות למעשה ישויות אלו ביחד בעולם הרוח להדריך את ההתפתחות האנושית. ברגישות, עדינות ויופי, מציין רודולף שטיינר את הצורך בישויות מעוכבות אלו באבולוציה שלנו, כי בלעדיהן, לא תהיה לנו ההזדמנות להשיג תודעה-עצמית מלאה, וחירות. הישויות המתקדמות יותר יכלו ליצור רק אחידות בטבע האנושי.

הרצאה זו כוללת אזהרה כנגד פנאטיות. "הדברים היפים ביותר יכולים להדיח ולפתות אותנו אם נחפש אותם באורח חד צדדי." כדי להישמר מזאת, הוא מפציר בנו להבטיח שהראיה הרוחית נתמכת על ידי מאמץ להבין מושגית את העובדות הרוחיות המצויות בספר זה. מדע הרוח עוזר לנו למנוע שגיאה וטעות; ראיה רוחית צריכה להיות מלווה בהתקדשות, האימון שמאפשר "הערכה ברורה של מה שמתקבל מן העולם העל-חושי." זהו ההבדל שבין ראיה והבנה, היכולת להבחין בין סוגים שונים של ישויות ומאורעות של העולמות העליונים. וחשוב ביותר, באמצעות הלימוד של האנתרופוסופיה, אנו מתחילים לפגוש את כריסטוס עם כוחות הנפש הגבוהים שלנו.

בהרצאה האחרונה, סקר רודולף שטיינר קשת רחבה של התקופה הפוסט-אטלנטית, העידן הנוכחי של העולם.[4] הוא הראה כיצד הישויות הרוחיות המתקדמות פגשו גם כן את כריסטוס, אבל לא הישויות המפגרות. רוחות אלו נתנו השראה למדע הטבע שיצר את תרבות העולם הנוכחית. בעתיד, אנשי המדע יבינו שהכריסטוס קבע וסידר כל אטום של האדמה, ופיזיקה וכימיה חדשות יצאו מכך. אפשר לומר אם כן, שבעתיד תחיה בלבבות האנשים אידיאת כריסטוס אשר גודלה וחשיבותה תהא מעבר לכל מה שהאנושות האמינה שהיא יודעת ומבינה עד אז. מה שהתפתח באמצעות כריסטוס כאימפולס ראשון וחי הלאה כאידיאה שלו עד עכשיו – אפילו בקרב הנציגים הטובים ביותר של עיקרון-הכריסטוס – היה רק הכנה עבור הבנה אמיתית של כריסטוס.

כריסטוס נכנס תחילה ללבבות אנוש דרך תמונות מחייו על האדמה בגוף אנושי. כיום אנו  צריכים להתכונן לפגישה רוחית עם כריסטוס, הדומה לחווייתו של פאולוס בדמשק. חלק מהותי מהכנה זו הוא חיזוק התודעה וחוש האחריות לקראת תפיסה רוחית, והבחנה חיונית זו יכולה להשתפר באמצעות לימוד זהיר של ספר כמו זה.

לסיכום, יש לקוות שהוצאה חדשה זו תזכה לקהל קוראים פעיל שהיא ראויה לו. אנשים רבים המתקרבים לאנתרופוסופיה בפעם הראשונה חשדניים ואפילו כועסים על הנצרות, על גילוייה וביטוייה באלפיים השנים שעברו, וכשהם מגלים שהכריסטוס עומד במרכז האנתרופוסופיה הם עלולים לחוש מאוכזבים ומצוברחים. עבור אחרים זה מביך ומבלבל שהכריסטולוגיה של רודולף שטיינר מציעה יסודות רדיקלים למדי בהשוואה לתיאולוגיה של ימיו או של ימינו. בספר זה, נותן רודולף שטיינר גם תמונה רחבה ומרחיקת לכת של האבולוציה האנושית והקוסמית, ואת המקום המרכזי של אימפולס הכריסטוס בהתפתחות זו, וגם מקשר אבולוציה זו לחיינו הפנימיים, לחוויות ולתובנות שכל אחד בעל רצון טוב להתבונן פנימה יכול לרכוש, ושמהן אנו יכולים ללכת בעקבות מחשבות אנתרופוסופיות אלו למציאות של חווית הכריסטוס. כאן ניתנת לנו פרספקטיבה מספקת עמוקות של התקופה שבה אנו חיים ועדים להתפוררות המהירה של חיי התרבות שלנו; כאן אנו יכולים למצוא גם את החומר הפנימי לעבודה לקראת בנייתה של תרבות של עידן חדש. מנקודת מבט זו ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל והאנושות הוא עבודה 'קלאסית' של מדע הרוח.

[1]  עבור אינפורמציה נוספת, ראה גונתר וושמוס, חייו ועבודתו של רודולף שטיינר (1955) Whittierbook 158-193; רודולף שטיינר וייסוד המיסטריות החדשות – סרגיי פרוקופייב – הוצאת חירות); סטיוארט.ס.אסטון, רודולף שטיינר: מבשרה של תקופה חדשה Anthroposophic Press 1980), פרקים 6 ו-8. צריך לציין שקרישנמורטי דחה את הטענות של בזנט ולדבטר בציבור ופרק את האירגון, שנקרא מסדר כוכב המזרח, ב-1920. סטיוארט אסטון הצליח לתאר בבהירות ראויה להערצה את הנושא ואת האישים שהם בעלי חשיבות גדולה בעבודתו של רודולף שטיינר. בפרק 5 של ספרו אדם ועולם לאור האנתרופוסופיה (Anthroposophic Press 1975) הוא נתן הצגה ברורה ותמציתית של הכריסטולוגיה של רודולף שטיינר.

[2] אוריתמיה. שיטת תנועה שנוצרה על ידי רודולף שטיינר המבטאת גם מוזיקה וגם צליל דיבור. ראה בעברית את הספר 'האוריתמיה המרפאת מהי? של לאסה וונרשו. הוצאת חירות. וגם את הספר: דברי הקדמה לאוריתמיה מאת רודולף שטיינר בהוצאת חירות.

[3] הגיתהאנום הוא המרכז העולמי של החברה האנתרופוסופית בדורנאך שוויץ. בעל ייחוד ארכיטקטוני.

[4] .   לתיאור של אבולוציית האדמה, כולל הזמנים הפוסט-אטלנטיים, ראה את ספרו של רודולף שטיינר 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים' הוצאת תלתן; 'תאוסופיה של הרוזנקרויצרים' הוצאת חירות; 'בשערי עולם הרוח' הוצאה פרטית; 'הרשימות האקשיות' הוצאת תלתן.