שליחותו של רודולף שטיינר לאנושות ואיטה וגמן
מאת מרגרט קירשנר-בוכהולט ואריך קירשנר-בוכהולט
Margarete Kirchner- Bockholt
Erich Kirchner-Bockholt
תרגום מאנגלית לעברית על-ידי בן-ציון פורת
בשיתוף עם עציון בקר, דניאל זהבי ושולמית כברה
לספר ראו כאן
הקדמה
המידע אודות איטה וגמן כפי שהתפרסם עד כה, איננו מעביר רושם אמיתי אודות משמעותה ההיסטורית של האינדיבידואליות שלה בקשר לשליחותו של רודולף שטיינר לאנושות. לכן החליטו הכותבים לשתף פעולה בכתיבת ספר על הנושא.
בשנת חייה האחרונה של מרגרט קירשנר-בוכהולט (נפטרה בתשיעי באפריל 1973) היא השלימה את כתיבת שמונה פרקים של הספר הזה, אשר עיבוד תמליליהם הסתיים במשך שבועותיה האחרונים בחיים אך הם לא זכו להגהה. עשרות שנות שיתוף פעולה ביחס לתוכן חלפו קודם לכן. התחלה נעשתה בעיבוד כתב היד עם חוג קטן של ידידיה, אבל במהלך חייה לא התאפשר לה להשלים את הספר. לכן שובצו בו פרקים אחדים נוספים בתקווה שהתמונה תתעצם בדרך הזאת. חובה להבין ששום אדם המנסה לכתוב על איטה וגמן ורודולף שטיינר, לא יצליח להביא תיאור ממצה שלהם. לכן יש לקוות שבעתיד ייצאו לאור פרסומים נוספים העוסקים בהם.
במהלך חייו ניצב רודולף שטיינר בפני מערכות יחסים רבות שנקבעו על ידי הגורל, אשר יש לחקור גם את חשיבותן ההיסטורית. הרקע הקארמתי וזרמי חיים רוחיים המיוצגים, לדוגמה, על-ידי האישים האחרים שהיוו את הוועד המנהל ((Vorstand של החברה האנתרופוסופית הכללית בשנת 1923 הינם בוודאי בעלי חשיבות היסטורית-עולמית בתקופה הנוכחית ולעתיד.
בלימוד ההתגשמויות השונות של איטה וגמן על בסיס ההתוויות שניתנו על-ידי החוקר הרוחי, עולה השאלה: האם זהו חוק של חיי הרוח שמנהיג של האנושות כרודולף שטיינר זקוק לנפשות המלוות אותו לאורך נתיביו הארציים והקוסמיים וסופגות בפנימיותן את הדחפים שהוא נותן? – ההישגים בתחומי הרפואה והחינוך המרפא הנובעים מהעבודה יחדיו בחיים הארציים הנוכחיים, נראים רק כחוליה מקשרת אחת בשרשרת של שיתוף פעולה, למרות שההכנה לכך נעשתה לבטח גם במהלך מספר התגשמויות.
מההתוויות וקטעי המדיטציה שניתנו על-ידי רודולף שטיינר ושוחזרו כאן, כמו גם מייסוד "המיסטריות החדשות", ברור שהקשר של איטה וגמן עם המשימות שהוטלו על רודולף שטיינר על-ידי הגורל חוזר לתקופות קדומות באבולוציה של האנושות.
לפי החוק המושל בעבודתו של כל מנהיג של האנושות, הוא עשוי לתת דחפים רק כאשר בני אדם ערניים במידה מספקת כדי להציג בפניו את השאלות המכריעות. לכן המנהיג זקוק במיוחד לאנשים המעמידים את עצמם לרשותו ומשרתים את מטרותיו ללא תנאים. באמצעות השאלות שרודולף שטיינר נשאל על-ידי אנשים רבים והתשובות שנתן להן, נחנכו תמריצים ודחפים להתחדשות החיים התרבותיים. מה שרודולף שטיינר העניק כך בתחומים רבים, ייטמע ויילמד לבטח רק במהלך עשרות ומאות השנים הבאות.
מטרת הספר הזה היא לספק חומר לימוד כדי להגיע להבנה עמוקה יותר של כנס חג המולד שהתקיים בדורנאך, בשווייץ, במעבר השנים 1923/4, אשר היווה את ייסודה מחדש של החברה האנתרופוסופית הכללית. מובן מאליו ש"הנחת אבן היסוד" בבוקר, והרצאות הערב שניתנו בכנס, מהווים שלמות אחידה. ברור מהפרקים הבאים שתקוותו של רודולף שטיינר הייתה שהשלמות הזאת תתקבל על-ידי חברי החברה האנתרופוסופית הכללית ותתעורר לחיים.
בפגישה ב"מחלקה לשאיפה רוחית של הנוער", אמר פעם רודולף שטיינר: "ספרו זה לזה אודות הנתיבים שהובילו אתכם לאנתרופוסופיה." נתיבי הגורל של כל ישות אנושית הינם מרשימים תמיד אבל במקרה של אינדיבידואליות כגון איטה וגמן הם מרשימים באופן מיוחד ביותר.
לכן יצוינו מצבים מסוימים בחייה של איטה וגמן אשר כסימפטומים קארמתיים היו מכריעים לשיתוף הפעולה המאוחר שלה עם רודולף שטיינר. איטה וגמן נולדה בעשרים ושניים בפברואר 1876, להורים הולנדים, בג'אווה (הודו המזרחית ההולנדית דאז, כיום אינדונזיה – המתר'), היכן שאביה היה מנהל מפעלי סוכר ומטעים. בגיל חמש-עשרה היא הגיעה לראשונה לאירופה, כדי להרחיב את אופק השכלתה, ובגיל שמונה-עשרה שבה להוריה בג'אווה. החיים הקולוניאליים בג'אווה לא סיפקו אותה. היה לה שם מורה למוזיקה אשר היה חבר בחברה התיאוסופית וגם היא החלה להתעניין בתיאוסופיה.
בתחילת המאה העשרים חלה אביה של איטה וגמן בחולי לב קשה, נאלץ לוותר על משרתו במזרח והמשפחה חזרה להולנד. היא חיפשה מקצוע ושכנעה את משפחתה לאפשר לה ללמוד התעמלות מרפאה ועיסוי שוודי בקורס בן שנתיים. הקורס התקיים בהארלם, הולנד, שם חידשה איטה וגמן את הקשר שלה עם החברה התיאוסופית. לאחר סיום הקורס היא המשיכה באימון נוסף, כולל הידרותרפיה.
היא מצאה במהרה את דרכה אל ברלין לרודולף שטיינר אשר זמן קצר קודם לכן, בסתיו 1902, התמנה למזכיר הכללי של החברה התיאוסופית בגרמניה. איטה וגמן כבר ידעה אז שדרכו הייתה שונה מזאת של אנני ביזנט[1], אשר זכתה להערצה רבה בהולנד. היא הקשיבה להרצאותיו של רודולף שטיינר בברלין וההרצאה שנתן אודות אגדה של גתה בארכיטקטנהאוס, ככל הנראה בפברואר 1905, עשתה עליה רושם עמוק. היא פנתה אליו לאחר ההרצאה בשאלה האם אפשר לשמוע על עוד נושאים כאלה ותשובתו לשאלה הייתה הזמנה להשתתף בשעורים האזוטריים שלו. איטה וגמן הגיעה למה שהיה השיעור הראשון שלה, אשר ניתן בברלין (מוצארט שטראסה 17), ומאוחר יותר אמרה לנו: "מאותו הרגע ואילך ידעתי שרודולף שטיינר היה המורה שלי, הוא המורה שלי ויהיה המורה שלי בעתיד."
זמן מה לאחר מכן המליץ לה רודולף שטיינר לוותר על ההתעמלות המרפאה והעיסוי השוודי וללמוד רפואה. כשהמטרה הזו לנגד עיניה היא עברה לציריך בשנת 1905 כדי להיבחן בבחינות הבגרות של שווייץ, כצעדה הראשון. לאחר שנה היא החלה ללמוד שם רפואה. אחת מפעילויותיה הראשונות בשווייץ הייתה, ביחד עם שני חברים בחברה התיאוסופית שהכירה בציריך, ארגון הרצאה שניתנה שם על-ידי רודולף שטיינר. להרצאה הזאת נוספו במהרה ביקורים נוספים שלו והרצאות שהרצה בציריך, באזל וברן.
איטה וגמן למדה גם במינכן, כפי הנראה בערך באותו הזמן שבו התקיים שם הקונגרס התיאוסופי בשנת 1907. היה זה כאשר הפערים בין אנני ביזנט לרודולף שטיינר נעשו ברורים, והפילוג בחברה התיאוסופית היה ממשמש ובא. איטה וגמן תיארה את המצב באמרה שבקרב תומכי אנני ביזנט שאליהם התוודעה לראשונה, הייתה מבוכה גדולה. "במיוחד כאשר רודולף שטיינר הסביר לאנני ביזנט שהידע שלו נרכש מעבר לספירת הירח, בספירת השמש, בהכרה שלא היה צורך לרכוש אותה בעת שינה, ההצהרה הזאת שלו נחשבה ככופרת, יהירה ושרירותית".
באותם הימים הזמין רודולף שטיינר את איטה וגמן לפגישה, אשר מאוחר יותר היא סיפרה לנו אודותיה כדלהלן: "הבעתו נראתה כשואלת…. משום שהרגשתי שהוא ידע כיצד היו הדברים, אמרתי בפשטות: 'אני נשארת אתך'…. ואז הוא אמר לי דברים משמעותיים מאד שנמנע ממני לחזור עליהם. קארמה עתיקה מאד הקיימת בינו לביני התחדשה. רק לאחר שחלפו שנים רבות הבנתי לראשונה את המשמעות החשובה של אותה הפגישה".
באותה העת ייעץ לה רודולף שטיינר להמשיך בלימודיה בציריך ולהבחן שם בבחינות השוויצריות הרשמיות. כבר בשנת 1905, מארי פון סיברס (Marie von Sivers), ככל הנראה לפי הצעה של רודולף שטיינר, דיברה עם איטה וגמן על ציריך. היא עברה את הבחינות בשנת 1911. לאחר שעבדה כמסייעת במספר מרפאות שונות היא החלה בעבודה מעשית בציריך שפרחה במהרה וגם הובילה לייסוד מרפאה פרטית קטנה.
הקורס הרפואי הראשון שניתן בשנת 1920,[2] הביא את איטה וגמן להחלטה להעביר את פעילותה לבאזל, כדי להכין באותה העת את ייסודה של מרפאה פרטית בארלסהיים. הגורם המכריע עבורה היה כוונתה ליצור מרכז שבו התוויותיו של רודולף שטיינר בספירת הריפוי יוכלו להיבדק באופן מעשי על-ידי רופאים כשירים. כך החלה העבודה ב"מכון הקליני והתרפויטי" בארלסהיים ביוני 1921. כבר מן ההתחלה הייתה לאיטה וגמן תמיכה מלאה מרודולף שטיינר, אשר נתן גם את שמו של המכון. הוא ביקר במרפאה בקביעות, ראה את החולים, נתן התוויות לטיפול והנחיות לתרופות חדשות אבל לא טיפל בעצמו בחולים. זמן קצר לאחר מכן הוקמה ביוזמת איטה וגמן מעבדה לייצור תרופות בקרבת המרפאה וכך הונח היסוד לחברת וולדה (Weleda). שיתוף הפעולה בין רודולף שטיינר ואיטה וגמן בתחום הרפואה הלך והתהדק משנה לשנה. כוונתם של הפרקים הבאים היא להאיר את הרקע הרוחי של עבודתם המשותפת.
——————————————————————————————-