אדם ארצי ואדם קוסמי – 01

אדם ארצי ואדם קוסמי

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בברלין 1912-1911 GA133

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאת מבוא. חורף 1912-1911

23.10.1911

כעת כשאנו שוב ביחד אחרי הפסקת קיץ ארוכה למדי, צריך לומר כמה מילים אודות מה שהתרחש בינתיים בתנועתנו, במיוחד אודות פעילויות שבשום אופן לא היו חסרות חשיבות עבור עבודתנו במרכז אירופה. אתם יודעים שמאז שהיינו כאן ביחד לפני הפסקת הקיץ, היה רצף של הכנות עבור הפגישה במינכן, שהחלו בהדרגה עם ההצגה הדרמטית שנוצרה בצורה המתאימה לרוח של תנועתנו. במשך השנים האחרונות יכולנו לפתח עבודה דרמטית זו, התחלנו, קודם כל, ביצירת הצגה שכזו לפני מחזור של הרצאות במינכן, בשנה האחרונה יכולנו לתת שתי הופעות, ובשנה זו אנו יכולים לנסות שלוש.[1] הצגות אלו הן תמיד, כמובן, יוזמה מסוכנת, אבל תודות להקרבה-העצמית של אלו שעוזרים עם היצירה שלהם, באמת הצלחנו ביצירת התחלה – התחלה של משהו אשר, כפי שהוא מתפתח, יהיה לאימפולס חשוב בחיים האנתרופוסופיים כאשר אנו עצמנו כבר לא נהיה נוכחים בגוף הפיזי. אבל דברים מסוג זה – אשר מתפרסים הרחק מעבר לגבולות הצרים של פעילות אישית – צריכים להתחיל היכנשהו, ואלו הנוטלים חלק בהם צריכים להבין – כדי שתהיה להם הענווה ההולמת והכוח – שהם לא יותר מאשר התחלה. הצגה זו, מחוברת כמו תמיד עם מחזור ההרצאות, מביאה יחדיו לא רק חברים מהענף שלנו, אלא גם חברים רבים מהתנועה אשר באים כעת למינכן מכל רחבי אירופה. בשנה זו שני דברים צריכים להפתיע במיוחד את אלו המנסים להבין את האספקטים החיצוניים והפנימיים של פעילויות אלו. האספקט הראשון הוא: זוהי הדרך שבה אנו שואפים להתחיל לשאת את האימפולס של האנתרופוסופיה לתוך האמנות. המטרה שלנו, כמובן, היא שהחיים הרוחיים יינשאו לתוך כל ענף ותחום של קיום. הסיבה מדוע זה נראה כה חשוב להביא חיים רוחניים אלה לתוך האמנות היא שמדע הרוח לא צריך להישאר תיאוריה מופשטת או לימוד, אלא צריך להיעשות חלק של החיים הממשיים, ולהשפיע שם השפעה ממשית. העובדה שמשכה את העין בהופעה במינכן היא, שזוהי לא מטרת מדע הרוח להשיג זאת על ידי תחכום חיצוני או פיקחות, אלא על ידי עצם החיים היכולים למזוג כוח ומרץ לתוך אמנות זו. זה הוכח על ידי הלבביות וההבנה הגוברת שאנתרופוסופים, שהיו נוכחים במינכן, נתנו את עצמם לעבודה זו. הוכחה לכך היא גם העובדה שבשנת 1909 ניתנה הופעה דרמתית אחת, ושתיים בשנה החולפת, ובשנה זו – למרות הקשיים הגדולים – אנו יכולים להכין שלוש הופעות. אם תלמדו מספיק עמוק, הצגה כמו מבחן הנפש תציין עבורכם שהתבוננות אוקולטית, כמו זו של החיים החיצוניים, יכולה להיות מוצגת בצורה אמנותית. אם זה היה עניין של דיבור אודות המהות של דברים אלה, היה לי הרבה מה לומר.

מה שבמיוחד בולט בכינוסים אלה במינכן הוא הגידול הקבוע במספר של אלו הבאים לפגישות, והתוצאה היא שאנו שמים לב שחסר מקום, לא רק עבור ההצגות, אלא גם עבור ההרצאות. במשך מחזורי-ההרצאות, צפיפות זו באולם גרמה לאי-נחת גדולה למאזינים בגלל החום. התשובה הברורה תהיה לקחת אולם גדול יותר. אבל גם כאן יש קשיים. כפי שכולכם יודעים, מדע-הרוח דורש אינטימיות מסוימת. זה יהיה מאוד לא מתאים להציג אחת מאותן דרמות יווניות ישנות באצטדיון של קרקס (אני לא מתכוון לקרקס ממשי, כמובן), מקום שכזה גם לא יהיה מתאים עבור מדע-הרוח. תיאטרון יווני עתיק יכול להיות מתאים, אבל לא אצטדיון גדול מאוד. אני צריך להודות שהמידה של בית הארכיטקטים בברלין נראית לי כמקסימום, ובמקום לקחת אולם גדול יותר אני מעדיף לחזור פעמיים על אותה הרצאה בבית הארכיטקטים מאשר פעם אחת באולם גדול יותר. דברים כאלה קשורים מאוד עם האופי הפנימי ביותר של מדע הרוח שאינם יכולים להיות מובנים היום, אבל זה יהיה שונה כאשר מדע הרוח ימצא את דרכו לתוך התחומים הרבים של החיים.

עכשיו בקשר לפעילותנו במינכן… אם דרך מה שניתן לעשות באולם אחד, כל דבר שמתאים לאנתרופוסופיה ניתן להשגה… אנו מגיעים, בהכרח, למסקנה שאנו צריכים ליצור את המקום שלנו והסביבה שלנו. זה מוליך אל הרעיון של הקמת בניין במינכן שיאפשר לנו להיות בעלי אולם משלנו, מספיק לצרכי התכנסותנו. העתיד הקרוב יראה אם פרויקט שכזה יצליח, כי דבר אחד בטוח: אם נמצא דרך ברורה להקים את הבניין במינכן, זה צריך להיעשות בקרוב: אחרת התוצאה הסופית של עבודתנו תלך לאיבוד, במיוחד בגלל שבמשך השנים הבאות זה יהיה אפשרי לשאת הלאה את עבודתנו במידה מספקת, שתיקבע רק אם יהיה לנו מקום. שמשהו באמת מושג על ידי בנייה של מקום משלנו – את זה ראינו, לא רק בכמה התחלות קטנות, אלא כעת שוב בשטוטגרט, היכן שהקבוצה בנתה את הבית הראשון במרכז אירופה עבור אנתרופוסופיה. אלו שהיו נוכחים בפתיחתו יהיו משוכנעים במידה מספקת מה זה אומר שיש מקום המוקדש לעבודה אנתרופוסופית, וכיצד זה שונה לחלוטין להיכנס לחדר שכזה, בהשוואה לחדרים אחרים – שונה למדי מהעובדות שעליהן דיברתי בפתיחה, בקשר לחשיבות של הצבע, העיצוב של החלל, וכן הלאה, עבור העיבוד של ידע רוחי.

הרבה אוזניים, נפשות ולבבות פתוחים לקבל את העמקה של מה שאנו שואפים אליו באנתרופוסופיה, ויהיו עוד רבים רבים כאלה. אנו גם ראינו – באמת זה נכפה עלינו כל הזמן – כמה משתוקקים האנשים להשיג ידע של העולם הרוחי על ידי שביל קל. אני מאמין שהצורך להעמיק את המחשבות והרגשות, הרחבת הידע בתחומים השונים של החיים, וגם בתחומים האוקולטיים, מגיעה הביתה בקורס אחר קורס של הרצאות, רבים מאלה שעובדים איתנו כבר גילו שבזרם שלנו, של חיים רוחיים, דברים אינם נעשים בקלות. כאשר אנו חושבים על כל הספרות שהצטברה במשך השנים – ואני לפעמים מזועזע מהמספר של מחזורי ההרצאות וההוצאות שנערמו על שולחננו – ספרות שכל קורא אמיתי שואף להתקרב אליה, או במידה כלשהי ללמוד אותה – כשאנו חושבים על כך, אנו באמת יכולים לומר שאיננו מקלים על אף אחד להגיע לעולם הרוח. ועדיין כשהשנים עוברות, זה מוכח יותר ויותר שאוזניים, נפשות ולבבות של בני אדם פתוחים, בכל מקום שאנו יכולים להתקרב אליהם. גם מהסיבות המוזרות שאליהן לא ניכנס כעת, כאשר הקונגרס של החלק האירופאי של החברה התיאוסופית נפל בחלקה של גנואה, הפעילות שלנו לא פסקה במקרה זה. כשהקונגרס בוטל (ביטולו הוכרז רק ברגע האחרון ואנו נדבר על הסיבות לכך מאוחר יותר), כמה אנשים חשבו שעלינו להמשיך בפגישות אבל התברר שיש להקדיש את הזמן באופן שונה. וכך במשך הימים שהוקדשו לקונגרס גנואה, ניתנו הרצאות ב-לוגנו, לוקארנו, מילאנו, ניושטאל וברן.[2] אם כן, היינו יכולים לעבוד במשך זמן זה במקומות שיהיה קשה לבקר בהם בעתיד הקרוב. בניושטאל נוסדה קבוצה שרוצה לאמץ את השם של אינדיבידואל רוחי גדול, כריסטיאן רוזנקרויץ, שעליו החברים רצו לשמוע עוד פרטים אינטימיים. (אתן הרצאה על כך גם כאן). צריך לזכור שכדי לדבר בכלל על אודות כריסטיאן רוזנקרויץ, כדי להבין אינדיבידואליות מסתורית זו, נדרשות כל האמיתות האוקולטיות שנאספו במהלך שנים רבות וזו היתה שאיפה של ממש לידע יותר אינטימי, ואז ברור שהבנת מדע-הרוח העמיקה, גם אם זה לא נעשה קל יותר עבור אלו הפועלים איתנו. ועדיין, מצד שני, כמה קל זה נעשה, במציאות, בשביל אלו הפועלים באמת עבור העמקה זו – כמה קל זה נעשה! אפשר לומר מבלי להתפאר שזה נעשה קל עבורם.

חישבו, לדוגמה, אודות הדבר הבא: אמרתי שוב ושוב שבתנועתנו, הבסיס של חיים אנתרופוסופיים צריך להיות אידיאל אוקולטי זה: יש במציאות רק צורה אמיתית אחת של אוקולטיזם. המשמעות של הבחנה בין אוקולטיזם "מזרחי" ל"מערבי" היא כמו להבחין בין מתמטיקה מזרחית למערבית. יש לקחת בחשבון בתוכנו סוג מסוים של בעיה המתקבלת מוכנה יותר לתוך הספירה של אוקולטיזם במזרח ואחרת לזה של אוקולטיזם במערב. כל דבר ששייך לתופעה הכבירה שעליה אנו מדברים במשך השנים כהופעה של הכריסטוס, הוא תוצאה של המחקרים האוקולטיים הנלמדים במשך המאות האחרונות בבתי הספר האזוטריים האירופאיים, המרכזים האירופאיים של אוקולטיזם. כל זה נאמר בנוגע לאינדיבידואליות הידועה לנו כ"ישוע מנצרת", בנוגע לשני הנערים ששמם ישוע, בירידה של כריסטוס לתוך הגוף של ישוע מנצרת בזמן הטבילה על ידי יוחנן בירדן, בנוגע למיסטריית גולגולתא וכעת לאחרונה, בקרלסרוהה, בנוגע למיסטריה של הרוזנקרויצרים.[3] כל אלה הן אמיתות שאינן יכולות להינתן כיום ללא מחקרים אוקולטיים שנמשכים במערב מאז המאה ה-12 ועד לימינו. הכריסטיאניות אינה יכולה להיות מובנת מבלי ידע של אמיתות אלו. אף אחד – ולא חשוב איזה תיאולוג כביר הוא – אינו יכול להבין את הכריסטיאניות אם אינו מבין את הרוזנקרויצריזם, לדוגמה. אלו המדברים כמו התיאולוגים של ימינו פשוט אינם יכולים להבין את הכריסטיאניות – כי מה הם יכולים לעשות עם המילים של פאולוס: "אם כריסטוס לא היה קם, אז דרשותינו היו לשווא, ואמונתכם גם כן היא לשווא?" בקצרה, כשאין הבנה של התחייה, אין הבנה של הכריסטיאניות! מצד שני, צריך גם לזכור שהאינטלקט כפי שהוא, אם הוא מכוון למדע הרוח או למדע הטבע, אינו יכול להתקרב לנושאים כמו הרוזנקרויצריזם. הוגה מודרני יאמר שהוא צריך לנטוש את כל המבנה של מחשבותיו אם הוא באמת צריך להאמין ברוזנקרויצריזם ומה שמתואר בבשורה של יוחנן. אנשים רבים הבינו ואמרו רבות. לכן נדרש האוקולטיזם במערב להטיל אור על דברים אלה. עד כמה שזה יכול להיות ידוע מבחוץ, המגמה של אוקולטיזם הנמשכת במזרח אינה מכסה אמיתות מסוימות אלו, הקשורות למיסטריות של המערב, עם המיסטריות של הכריסטיאניות. ומדוע? שם באסיה, עם היוצא מהכלל של האיזורים שבתוך ומסביב אסיה הקטנה, האדם איננו, ולא היה מעוניין בכריסטוס. הם לא חשו את הצורך לשאול אודותיו, הם לא עשו כך במשך מאות ואלפי שנים. בהודו ובטיבט קיים לימוד אוקולטי נפלא אודות בודהה והבודהיסטוות, אבל אף אחד לא היה מעוניין במיוחד בחיפוש אוקולטי הנוגע לישות של הכריסטוס. אם כן, בתי הספר המזרחיים של תיאוסופיה לא יכלו למלא את הציפייה של ידע ממשי כלשהו אודות הכריסטוס.

אתם כולכם יודעים על השירות העצום שניתן על ידי ה.פ. בלבצקי לתנועה התיאוסופית כשרק נוצרה. ההישג הגדול ביותר שלה נכלל בניסוח שלושת "העקרונות" של החברה התיאוסופית שעדיין מודפסים בפניות שלנו לחברות. זה לבטח לא מונח באמירה שחייבת להיות חברה עבור העיבוד של אחוות אחים אוניברסלית! יש הרבה חברות כאלו וכל אדם נורמלי וחושב יראה בעין יפה אחוות אחים אוניברסלית. הגדוּלה של העבודה של ה.פ. בלבצקי נחה בעובדה שדרכה, מספר עצום של אמיתות אוקולטיות מצאו את דרכן אל העולם. כל מי שלומד את הספרים: איזיס שהוסר ממנה הלוט ואז את הדוקטרינה הסודית שהופיע שנים מאוחר יותר, יבין שלמרות כל מה שאפשר לומר נגד ספרים אלה, למרות הכל הם מכילים אינסוף אמיתות אשר, עד אז, מלבד אלו שחוו התקדשות, לא היה לאיש שמץ של מושג בקשר אליהן. גם אם לגברת בלבצקי היתה מחשבה לא הגיונית ומעוררת מחלוקת, גם אם הספקולציות שלה ממוקמות באופן לא הולם, צד לצד עם התקשורים מהמסטרים (להיכנס לזה כעת יוביל אותנו רחוק מדי) – וגם אם היא היתה חושבת כרצוי ומסוגלת להכניס כמה שיטות ורצף הגיוני לתוך מיסטריית איזיס, או להסיר חמש שישיות מן הדוקטרינה הסודית ולערוך מחדש את שש הנותרות… עדיין בחיים התיאוסופיים אנו צריכים להתבונן בצד החיובי ולומר שהיה שם אימפולס גדול ורב-עוצמה שהובא לתוך החיים האוקולטיים.

האמת שבעניינים הללו היא שכאשר ה.פ. בלבצקי כתבה את איזיס הגלויה, היא היתה מתחת לסוג של השפעה רוזנקרויצרית. איזיס הגלויה הכיל אמיתות רוזנקרויצריות גדולות – אפילו החסרונות של הרוזנקרויצריזם נכללים שם. כל דבר בעל חשיבות אמיתית בספר הוא רוזנקרויצרי, ואני אומר: "אפילו החסרונות של הרוזנקרויצריזם" – בגלל שתובנה לתוך האמיתות של חיים חוזרים וקארמה, למשל, לא היתה אפשרית ברוזנקרויצריזם הישן של המאות ה-13, 14 וה-15. רק מאוחר יותר הם יכלו להיות מוכרים במערב. באיזיס שהוסר ממנה הלוט, גברת בלבצקי לא נתנה דבר שאפילו מתקרב להסבר הולם של חיים חוזרים וקארמה. בקיצור, היא לקחה את כל החסרונות של הרוזנקרויצריזם. ואז זה קרה שדרך נסיבות, שתיאורן יוביל רחוק מידי, גברת בלבצקי התרחקה מההשפעה הרוזנקרויצרית והתפתתה לתוך צורה מזרחית של תיאוסופיה.[4] התוצאה היתה הדוקטרינה הסודית שביחס לכל דבר שאינו קשור עם כריסטיאניות מכיל אמיתות גדולות, אבל זוהי השטות הגדולה ביותר ביחס לכריסטיאניות. בנוגע לדתות השונות ושיטות המחשבה בעולם – עם היוצא מהכלל של יהדות וכריסטיאניות – הדוקטרינה הסודית מועילה מאוד, אבל אין ערך כלשהו למה שהספר אומר על היהדות והכריסטיאניות, בגלל שה.פ. בלבצקי נכנסה לספירה שבה האמיתות ביחס לשתי הדתות הללו לא עובדו. כל הכיוון שנלקח אחר כך על ידי התנועה התיאוסופית קשור לכך. התנועה התיאוסופית הוכיחה חוסר יכולת להבנה אמיתית של הכריסטיאניות. תנו לי להבהיר זאת על ידי דוגמה חשובה עבורנו, כיצד התנועה התיאוסופית נכשלה במובן זה.

באוקולטיזם מזרחי – מלבד המתקדשים הגבוהים ביותר שאינם מדברים אחרת מאיתנו – האינדיבידואליות הנעלה ביותר היא זו של הבודהיסטווה. בודהיסטווה אחד שכזה היה האינדיבידואליות אשר, בערך חמש מאות שנים לפני הספירה שלנו, עלה לשלב הבא, אשר שוב הוא מובן באוריינטליזם. בשנתו ה-29, הבודהיסטווה שנולד כבנו של המלך סודהודנה נהיה לבודהה. ההשגה של הבודהיות, כפי שכל אחד המכיר היטב את הבודהיזם מבין, כוונתה שהישות הנותרת, לאחר החיים הפיזיים שבמשכם היא נהיית לבודהה, לעולם לא תוכל להופיע שוב על האדמה. כאשר בודהיסטווה נהיה לבודהה הוא לעולם לא חוזר יותר לאדמה בגוף רגיל, הוא אינו כפוף יותר לחוקי החיים-החוזרים. אך יש לו "יורש". כאשר הבודהיסטווה מקבל הארה ועולה לבודהיות, הוא "ממָנֵה" יורש שנהיה בודהיסטווה. הבודהיסטווה הבא הזה נולד כאדם, אדם המתנשא משכמו ומעלה מעל האחרים, עד שהוא עצמו מטפס לדרגה של בודהה. זה ידוע לכל תלמיד אמיתי של אוריינטליזם שבדיוק חמשת אלפים שנים אחרי ההארה של גואטאמה בודהה תחת עץ הבודהי, הבודהיסטווה שבא אחריו יגיע לבודהיות, ויופיע כמאיאטרה בודהה – כשלושת אלפי שנים מעכשיו. עד אז הבודהיסטווה יחיה בהתגשמויות רבות שעוד אמורות לבוא. הוא יופיע שוב ושוב על האדמה, אבל לא יטפס לדרגה של בודהה במשך עוד שלושת אלפים שנה – ואז הוא יהיה למורה גדול על האדמה.

זוהי האינדיבידואליות הגבוהה ביותר המוכרת על ידי האוקולטיזם המזרחי. בגלל שגברת בלבצקי נלכדה, כפי שהיה, על ידי המגמה המזרחית של האוקולטיזם, הבנה שכזו של דברים כאלה כפי שהושגה, היתה מוגבלת על ידי רעיונות מזרחיים. באותו זמן גם היתה קיימת התשוקה להביא לאירופאיים יותר אור על הכריסטיאניות, אבל שום הבנה אמיתית של הכריסטיאניות לא היתה אפשרית בעזרת לימוד מזרחי – כי הוא הוביל רק לאינדיבידואליות של הבודהיסטווה והבודהה. התוצאה היתה שאפילו אלו בעלי הראיה הרוחית יכלו לקבל רק את האינדיבידואליות של הבודהיסטווה. הבודהיסטווה התגשם בישוע בן פנדירה, שחי 105 שנים לפני הספירה. הוא היה קשור לאיסיים והיו לו תלמידים. אחד מהם היה אחראי מאוחר יותר לבשורה של מתי. האינדיבידואליות של הבודהיסטווה, היורש של גואטאמה בודהה, התגשם בישוע בן פנדירה, שעליו מדברת התיאוסופיה המזרחית. לראיה הרוחית זה נראה כאילו לא התרחש דבר בעל חשיבות מיוחדת 105 שנים אחרי שישוע בן פנדירה חי. חישבו על פי ה.פ. בלבצקי. היא כיוונה את מבטה האוקולטי אל הזמן שבו ישוע בן פנדירה חי וראתה שאינדיבידואליות של בודהיסטווה התגשמה בו. אבל בגלל ההסתבכות שלה במגמה המזרחית של התיאוסופיה, הוגבלה עוצמת הראיה שלה, היא לא היתה מסוגלת לראות ש-105 שנים מאוחר יותר, הכריסטוס הגיע. על הכריסטוס היא ידעה רק מה שנאמר במערב, ומשם היא קיבלה את המושג ששום "כריסטוס" מעולם לא חי, זה היה הכל דימיון. אבל זה ש-105 שנים לפני הספירה חי ישוע בן פנדירה מסוים, אשר היה שיכור ואז נתלה על עץ – כלומר, לא נצלב. ישוע בן פנדירה תואר כעת כאילו היה ישוע מנצרת. זהו בלבול שלם. בנוגע לישוע מנצרת האמיתי אשר היה הנושא של הכריסטוס, לא נאמר דבר. על ישוע בן פנדירה, אשר חי 105 שנים מוקדם יותר נאמר שהוא "כריסטוס", בגלל ששם אירופאי היה נחשב כרצוי.

אנו חייבים לומר שאלו שעומדים בתוך זרם מזרחי זה אינם מקבלים את ישות הכריסטוס. אי אפשר להכחיש שברגע שתשומת הלב מוסטת למשהו כזה, אנו מוצאים את עצמנו במצב לא נוח. ומדוע? כל מי שלמד מדעים יודע שיש עניינים נתונים לוויכוח. אבל יש אחרים שאין להתווכח עליהם – ושם, אם מישהו מחזיק בדעה הפוכה, אפשר רק לומר שאינו מבין את העניין. כעת אם נאמר: "הם אינם מבינים זאת" – אנו עלולים להיראות מאוד שחצנים! אנו נמצאים במצב לא נוח שכזה שאיננו יכולים להסכים עם אלה המדברים על ישוע בן פנדירה "ככריסטוס". עובדה היא שהם פשוט לא הגיעו לשלב שהם מסוגלים להבין. זה לא נעים לומר זאת, אבל זו עובדה. באמת אי אפשר להאשים אותם כאשר הם מדברים על הישות, שאותה הם מכירים, שיכולה לבוא שוב ושוב בגוף – כי אין להם ידע אמיתי של ישות הכריסטוס שיכולה להופיע רק פעם אחת בבשר! וכעת תיקחו את הכריסטיאניות האזוטרית מאת אני בזנט,[5] ותקראו זאת בזהירות גדולה מהרגיל בחוגים תיאוסופיים. הספר מדבר על אינדיבידואליות שחיה 105 שנים לפני הספירה. אבל השגיאה היא שהוא נקרא "כריסטוס". שערו בנפשכם שאדם מסוים – המחברת של ספר זה, למשל – היתה אומרת עכשיו שבמשך המאה ה-20 הישות שתוארה ב-הכריסטיאניות האזוטרית מופיעה באדם מסוים בבשר. לא צריך להוסיף דבר כנגד זה, מנקודת הראות שלנו. כמו שמישהו ייסע להודו ויטען שהבודהה יתגשם שוב. יאמרו לו: "אתה אירופאי בור ועם הארץ! כל אחד יודע שהבודהה לעולם לא יופיע שוב בבשר. אתה לא מבין דבר אודות בודהיזם." אבל גם אנחנו באירופה צריכים לאמץ את אותה גישה כאשר אנו טוענים שהכריסטוס יתגשם בפעם השנייה! תשובתנו יכולה רק להיות: "אתה לא מבין. ידע אמיתי של ישות הכריסטוס מגלה שהוא ישות שיכולה להופיע רק פעם אחת, ורק אחת, בגוף של בשר." הבה ונאמר שניתן להבין זאת ברמות שונות, ואז לא יכולות להיות שום אי-הבנות!

מהי הנקודה שבאמת יכולה להפריד אותנו ממגמה מזרחית של תיאוסופיה? האם אנו דוחים את העובדה שאדם שחי 105 שנים לפני הספירה, נרגם בגלל חילול השם ואחר כך נתלה על עץ? לא, איננו דוחים זאת. וגם איננו דוחים את העובדה שאינדיבידואליות גדולה חיה בישות זו. וגם איננו דוחים את העובדה שישות זו עשויה להתגשם במאה העשרים. אנו מודים בכך. אם כן, האם יש נושא אמיתי שבו אנו צריכים לדחות את האמירות שנעשות על ידי בית ספר אחר של תיאוסופיה? רק זה, אנו חייבים לומר: "אתם אינכם יודעים את הישות שאנו מכנים כריסטוס: אתם מכנים מישהו אחר בשמו. אנו צריכים את הזכות לתקן זאת. וביחס לשאר… זו רק שאלה של מינוח, מלבד כאשר אתם במיוחד מתעלמים מעניינים שדיברנו עליהם בקשר לתחילת תקופתנו. דיברנו על שני הילדים המכונים ישוע, הטבילה על ידי יוחנן בירדן ומיסטריית גולגולתא. על כך לא אמרתם דבר! אנו צריכים ויש לנו את הזכות לדעת דברים שאתם בורים בהם! אחרת יכנס האדם תחת הצו: מה שאיננו יודעים לאף אחד אחר אין זכות לדעת. כי מה שאיננו יודעים הכל כוזב!" בהקשר זה המצב שלנו הוא כזה שאיננו גורמים לדאגה, וכאשר דאגה כזו מתרחשת, אלו האחרים האחראיים לזה.

ניתן למנוע כל אי-הבנה בקלות רבה. בה במידה שאנו מודאגים אין סיבה לאי-הבנה, והיא אינה קיימת. רק לנו צריכה להיות הזכות להביא לחיים התיאוסופיים את התוצאות של מחקרים אוקולטיים שדבר לא ידוע עליהם ואשר מעמיקים באופן בלתי נמדד את הבנתנו את הבעיות של המערב. כך ביחס חשוב של כבוד, המספק רק את הרצון-הטוב שקיים, זה לא נחוץ כלל שיצוצו חיכוכים בתנועה התיאוסופית. רצון-טוב נחוץ – לא העמדה שיש מוכנות לדחות כמה אמיתות אותנטיות… כי זה לא יהיה רצון-טוב אלא דחייה של האמת! רצון-טוב צריך להתחבר לסיבה. מדוע צצים הבדלים בדעות? זה בגלל שנושאים מסוימים נראים מנקודת ראות שונה או גם, אפשר, מרמות אחרות? אם האחרון הוא המקרה, האחרים לא יוכלו לבסס את דעתם. ואז זהו עניין של הבנה כיצד הנושא נפרס, וקצת סבלנות.

עבורנו עיקרון זה צריך להיות מבוסס ואני מתכוון להתייחס אליו בהזדמנות הראשונה כשנהיה שוב ביחד. התייחסתי אליו כהוכחה שבתנועתנו קל מאוד לראות דברים בבהירות, אם יש רצון-טוב לעשות כך. אנו בעצמנו צריכים לומר באמת שאין לנו צורך להתנגד למישהו. אנו יכולים להרשות לעצמנו לחכות עד שתבוא אופוזיציה ממקום אחר. אנו יכולים ללכת לעבוד בשקט, ונושא זה לא יעלה או יוזכר כלל, אם חברים לא יסבלו מצער או מצוקה מהשמועות שהתיאוסופים כולם נמצאים בסתירה בתוך עצמם. זה נכון שבסופו של דבר נמצא את עצמנו במצב מאוד לא נעים שבו נאלץ לומר: "מצד שני אין להם ידע של אמיתות מסוימות." זה יכול להוביל להאשמה ביהירות, אבל נוכל לעמוד בזה, בתנאי שאנו יודעים מהי ענווה אמיתית.

במשך שנה אחרונה זו היה הכרח לתת ביטוי להתקדמות – כי כך באמת יש לכנות אותה – שהתרחשה במחקר האוקולטי מאז אמצע המאה ה-13. זה נעשה, לדוגמה, בספרי ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל ושל האנושות.[6] התפתחויות אלה בקושי מוזכרות בתנועה אחרת חוץ משלנו. אם כן, אפשר לומר שאנו צריכים לקחת עלינו את המשימה הקשה של ספיגת התוצאות האחרונות ביותר של מחקר אוקולטי. זה יכול להיחשב כבשורה טובה שהייסוד של קבוצת ניושטאל, ביטא את הצורך עבור ידע יותר אינטימי של המורה הגדול ביותר של הכריסטיאניות – כריסטיאן רוזנקרויץ – של ההתגשמויות שלו ושל טבע עבודתו. אני דיברתי כפי שדיברתי היום, כדי שכל אחד מכם ידע כיצד הם הדברים באמת, כאשר מישהו מצד שני אומר: "כאן נאמר לנו שכריסטוס יתגשם שוב במאה ה-20, אבל שם נאמר שהוא יופיע רק כישות רוחית. אלו הן שתי עמדות מנוגדות." לא, אסור לנו להרשות שדברים כאלו יאמרו. זה צריך להיות מודגש – ומצד שני גם להודות בכך – שהם מדברים על ישוע בן פנדירה שנסקל 105 שנים לפני הספירה. כאשר למשל, בספר האחרון של אני בזנט, העולם המשתנה, הכל מתערבב ושום ציון לא נעשה לגזילה של השם "כריסטוס", כאשר סתירה מוחלטת קיימת בין כריסטיאניות אזוטרית ו-העולם המשתנה… אלו הם עניינים שבאמת צריך להצביע עליהם, כדי למנוע מאנשים מלהיות מוטעים לתוך חשיבה שבספר האחרון של אני בזנט היא מדברת על הכריסטוס האמיתי. אם זה היה כך, היה עליה להתכחש לספר כריסטיאניות אזוטרית ולומר שהתוכן שלו אינו נכון – כי ספר זה מדבר על ישות שחיה 105 שנים לפני הספירה ולא בתחילתה.

עבודתנו מאופיינת על ידי העובדה שהמציאות של מחקר אוקולטי מכסה אפילו את הזמנים המודרניים ביותר. מנקודת ראות אחת, אם כן, זהו סוג של השמצה – גם אם בלתי מכוונת – כאשר אאוטסיידר קורא לנו "רוזנקרויצרים". זה באמת סוג של השמצה: בכל מקרה זה מזכיר מקרה משעשע אשר פעם התרחש בשוק של עיר בגרמניה המרכזית, איש אחד אמר: "כזה וכזה הוא העצלן." "מה?" אמר אחר. "אתה אומר שהוא עצלן? אבל אני יודע שהוא קצב, לא עצלן!" אותו סוג של הגיון האומר שקצב אינו יכול להיות עצלן, מונח בקביעה של ההשפעה שתנועתנו אינה "תיאוסופית" אלא "רוזנקרויצרית". מדוע אנו מטפחים עקרונות רוזנקרויצרים? בגלל שבתי ספר רוזנקרויצריים אמיתיים של אוקולטיזם קיימים ובגלל שהתוצאות של ידע רוזנקרויצרי צריך להתקבל לתוך תנועתנו – בדיוק כפי שדיברנו, ללא כל נטייה קדומה, גם אודות ברהמניזם, אוריינטליזם, אודות כריסטיאניות עתיקה ומודרנית. אני לא חושב שבהרבה קבוצות תיאוסופיות אחרות נעשה איזכור, למשל, של האלים המקסיקניים קוטזלקואטל וקטסלאקליפוקה כפי שזה נעשה אצלנו.[7] כך, כתוספת לכל הנושאים האחרים, אנו כוללים גם באופן טבעי את התוצאות שמגיעות על ידי מחקרים רוזנקרויצרים אמיתיים, משום שאנו לא מתייחסים בבוז לפירות של אוקולטיזם אמיתי. אם נכיר מספר סמלים הנגזרים מרוזנקרויציאניזם זה בגלל שיש להם את ההשפעה הטובה ביותר על הנפשות והלבבות של האדם המודרני. אנחנו תיאוסופים מודרניים במיוחד בגלל שאיננו מסרבים לקבל את התוצאות של המחקרים המודרניים ביותר. יתכן ומישהו שמע שלפעמים אני משתמש בצורה של פניה: "ידידיי הרוזנקרויצרים היקרים"… דברים שכאלה קורים רק בגלל שאנו עומדים על גבי היסודות האוניברסליים של התיאוסופיה. זוהי, אם כן, השמצה בלתי מודעת כאשר התואר "רוזנקרויצרי" מוטל על תנועתנו. אנו צריכים להיות סובלניים ביחס לדברים כאלה.

המבחן שלנו בחורף זה יהיה להעמיק עוד את הלימודים והאמיתות שכבר התקבלו. וכך, כדי להכין את הקרקע עבור דיבור על כריסטיאן רוזנקרויץ גם כאן, אני רוצה לדבר אודות הטבע המשולש של האדם והבסיס האמיתי שלו, בה במידה שהאדם הוא הישות שיכולה לקבל אימפולסים אינטלקטואליים, אסטטיים ומוסריים. אנו נצטרך לחפש עמוק מאוד לתוך היסודות האוקולטיים של דברים אלו, ולהרחיב את הלימודים שכבר התקבלו, למשל אודות האבולוציה של שבתאי, שמש וירח על ידי לימוד האדם כישות, אסטטית ומוסרית.

———————————————————————————————————

  1. ארבעת מחזות המסתורין של רודולף שטיינר יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה: שער ההתקדשות * מבחן הנפש * שומר הסף * התעוררות הנפש.
  2. אימפולס הכריסטוס דרך מחזור ההיסטוריה, לוגנו, 17.9.1911. בודהה וכריסטוס. התחום של הבודהיסטוות, מילאנו, 21.9.1911 [נמצא לקריאה חינמית בארכיב העברי לכתבי שטיינר]. ונצרות רוזנקרויצרית, ניושטאל, 28.9.1911- יצא לאור בעברית בלקט: עיונים אזוטריים כרך 5 – הוצאת תלתן.
  3. מישוע לכריסטוס, 10 הרצאות שניתנו בקרלסרוה 14-5 באוקטובר 1911. GA131 – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.
  4. ראו את נתיב חיי, אוטוביוגרפיה של רודולף שטיינר – יצא לאור בעברית בהוצאת בדולח.
  5. אחת ממנהיגות התנועה התיאוסופית [הערת המתרגם].
  6. יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.
  7. סדרת ההרצאות בשם: אימפולסים פנימיים באבולוציה של המין האנושי – GA171 יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *