מיסטריית מיכאל – 14

מיסטריית מיכאל – 14

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו’מחשבות מנחות’ אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון 

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 14

עיון חג המולד – מיסטריית הלוגוס

להתבוננות במיסטריית מיכאל קורנת כקרן אור מיסטריית גולגותא. זו קמה ועלתה מעצמה, מהעובדה שמיכאל הוא הכוח המנחה את האדם באורח המסייע ביותר וכליל השלמות ביותר אל כריסטוס. אך שליחותו של מיכאל היא מסוג כזה החוזר על עצמו בעקביות ריתמית במהלך האבולוציה הקוסמית של האנושות. השפעתו המבורכת פעלה שוב ושוב על האנושות על האדמה לפני מיסטריית גולגותא. ולאחר מכן היתה מעורבת בכל דבר אשר כוח כריסטוס, שהיה אז עדיין מחוץ לאדמה, מבקש היה לגלותו בפעילות שלמען חינוך האנושות בחיים הארציים. מאז מיסטריית גולגותא, בסיוע לאשר עליו לצאת אל הפועל על ידי כריסטוס, משרת הוא בין בני אדם על האדמה. מופיע הוא מידי פעם בחזרות, בתבנית שונה ומתקדמת, אך בחזרות. לעומת זאת מהווה מיסטריית גולגותא מאורע קוסמי אחד ויחיד החובק עולם ומלואו ומתחולל פעם אחת בלבד בכל מהלכה של האבולוציה הקוסמית של האנושות. עם התקדמותה של האנושות להתפתחות הנפש האינטלקטואלית או השכלית התממשה לראשונה, לקראת התעצמותה המלאה, הסכנה המתמדת לאותה התרחשות שיסודותיה הושתו בראשיתה של העת, כלומר, שהוויית האנושות תיבדל ותיפרד מההוויה הרוחית אלוהית. באותה מידה בה מאבדת נפש אנוש את קרבתה אל חיי הישויות הרוחיות האלוהיות כך בוקע ועולה סביבה מה שנקרא בפינו היום עולם הטבע.

אין האדם רואה עוד את אנושיותו החיה, בקוסמוס הרוחי אלוהי. רואה הוא את פועלה חסר-החיים של הרוח האלוהית בעולם הארצי. בהתחלה הוא רואה אותו לא בצורה המופשטת בה רואים אנו זאת כיום, כישויות ומאורעות הניתנים לחישה פיסית החוברים זה לזה באותו חוט מופשט של מושגים אותו מכנים אנו חוק הטבע. האדם רואה זאת כאוקיינוס של הוויה רוחית אלוהית. בכל מה שהוא רואה: בעליית החיים ובדעיכתם בחיי היצורים של עולם בעלי החיים, בגדילת הצמחים ובהנצתם, בפכפוך המעין, בזרימת הנחל ובהתקבצותם של רוח וענן, בכל זה רואה הוא את הנחשולים המעפילים ונופלים של אוקיינוס זה של הוויה רוחית אלוהית. כל צורות החיים הרבות והפעלים שמסביבו, מהווים מחוותיהם ומעשיהם של האלים, שפת האלים, שפת ההוויה האלוהית שביסוד עולם הטבע.

כשם שבזמנים קדומים השגיח האדם במקומם ובתנועותיהם של הכוכבים והיה רואה בזה את המחוות ואת הפעלים של אלוהיות העולם, וקורא בזה את מילותיהם, כך עתה נהיו ‘עובדות הטבע’ ביטויה המילולי של אלת האדמה. כי האלוהות בפעילותה בטבע צוירה בתבנית אישה.

שרידים מסוג זה של דימוי מנטלי נותרו כתכולה אימגינטיבית של הנפש האינטלקטואלית או השכלית, והם שכנו בנפשות בני האדם עוד עת רבה לתוככי ימי הביניים. הללו שידעו דיברו אודות פעילויותיה של האלה כשהיה ברצונם להביא את ‘תהליכי הטבע’ לתפיסתם של בני האדם. רק עם עלייתה ההדרגתית של נפש-התודעה נהייתה השקפה זו אודות טבע חי, המוענק בפנימו בנפש, בלתי נתפסת יותר ויותר לאנושות. כל האופן כולו של ראיית דברים כאלה במהלך תקופת הנפש האינטלקטואלית או השכלית מעלה בזיכרון את המיתוס אודות פרספונה ואודות המיסטריה שעליה היא מיוסדת. פרספונה, בתה של דמטר, נאלצת על ידי אל העולם שמתחת ללוותו מטה לממלכתו. דבר זה מתיישב לבסוף כך שהיא מבלה מחצית השנה בלבד בעולם שמתחת ואת מחצית השנה השנייה בעולם שמעל. בתפארת ובעוצמה מבטא מיתוס זה את האורח בו הביטו בני האדם פעם, בזמנים שחלפו מזה עת רבה, אל החיים, בגאות ובשפל, של העולם הארצי וקראו מה הווה מאחריהם.

כל האימפולסים האקטיביים שבעולם נבעו בימי קדם מהסביבה הקוסמית שהיתה סובבת את האדמה. האדמה עצמה זה עתה התהוותה. היא הרכיבה את תצורת חייה בתווך של האבולוציה הקוסמית מהכוחות שפעלו סביבה. הישויות העילאיות-רוחיות-אלוהיות היו המעצבות הפעילות של ישות האדמה. כאשר התקדמה האדמה עד כדי להוות גוף קוסמי בעל קיום עצמאי, ירדה אז עליה ההוויה הרוחית מהקוסמוס האוניברסלי ונהייתה אלוהות ארצית. זו היתה עובדה קוסמית מוחשת ומוכרת על ידי גילוי-העיניים דמוי החלום של האדם הקדמון.

אודות מדע מוחש זה נותר המיתוס של פרספונה. אך נשאר גם כן האורח בו, לעומק ימי הביניים, ניסו בני האדם והשתדלו, במדע שברשותם, ‘לחדור לרזי הטבע’. הואיל והפנו מבטם אז, לא כמו לאחר מכן אל רשמי החושים – כלומר, אל זה הנראה על פני שטחו של העולם הארצי – אלא לעבר אותם כוחות אקטיביים הפועלים לעבר פני השטח מהמעמקים הפנימיים של האדמה. ואת הכוחות הללו מהמעמקים, כוחות אלה של העולם מתחת, הם ראו פועלים לסירוגין עם פעולת הכוכבים ופעולת הכוחות האלמנטריים של סביבות האדמה.

הנה רואים הם את הצמחים בצמיחתם בשפע כל צורותיהם בהציגם עצמם בראווה עליזה בשלל גוונים. הנה, דרך כל זה, מצויים בפעולה כוחות השמש, הירח והכוכבים בצוותא עם כוחותיהם של מעמקי האדמה. היסוד מונח על ידי המינרלים, כל תבנית הווייתם נושאת אופי של צאצא ארצי מישויות עילאיות עולמיות.

הסלע האבני מטיל עצמו מעלה מה’עולם שמתחת’ על ידי עצם עוצמתם של כוחות ארציים שפעם היו כוחות שמיימיים. עולם החיות לא שאל מהאדמה את הכוחות של ה’מעמקים’. הוא מובא לחיים על ידי אותם כוחות-העולם, אך ורק הם, הפועלים מהסובב את האדמה. ראשיתו, צמיחתו, חייו המתחדשים, יכולות ההזנה, כוחות התנועה, את כל אלה חב הוא לכוחות המומטרים מהשמש שבחוץ על האדמה שבפנים. הוא מופיע בשלל צורות וסוגים, הודות לכוכבים אשר מעמדותיהם השונות ביקום הרחב פועלים מבחוץ על חיי בעלי החיים ומעניקים להם את תבניתם.

ברם, החיות הושמו על ידי היקום על פני האדמה. אך ורק בחיי התודעה העמומים והקהים שלהם נוטלים הם חלק כלשהו בעולם הארצי: בגדילתם, בכל מהותם באשר לחישה ולתנועה אין הם מהווים יצורי האדמה. אותה אידיאה המורכבת לתפארה של בריאת האדמה היתה פעם בינות לבני אדם. ממה ששרד עדיין ממנה, בהשלכתו עד לתוך ימי הביניים ניתן לרכוש שמץ קלוש מהקווים המפוארים של המבנה. על מנת להגיע למושג אמיתי של דבר זה יש ללכת לאחור ולראות באמצעות ידע של ראיה רוחית עד עצם העידנים הקדומים. כי אפילו ביחס למסמכים הקיימים פיסית הרי שמה שהיה קיים בנפשם של בני האדם מוחש לאותו אדם בלבד שמסוגל לקרוא בהם בעין הרוח.

האדם כעת אינו במצב שיהא לאל ידו להתנשא בריחוק כה רב מהאדמה כמעשיהם של היצורים מעולם בעלי החיים. לומר זאת פירושו לגעת במיסטריות שזיקה להן הן לאנושות והן לסוגי בעלי החיים.

למיסטריות אלה השתקפות בהערצת החיות על ידי בני עמים קדמוניים ובייחוד על ידי המצרים. הם ראו בחיות יצירים המהווים אורחים על פני האדמה, שבהם ניתן להראות ההוויה והעשייה של אותו עולם רוחי, שונה, הגובל בעולם הארצי. ובצירוף של האנושי עם הצורה החייתית כפי שמיוצג בדימוייהם, ראו לפניהם את הדמויות של ישויות הביניים הללו של העולם האלמנטרי הנמצאות בנתיב לאנושיות במהלך האבולוציה של העולם, אלא שמעולם אינן נכנסות לאזור האדמה. כך שלעולם לא עולה בידן להיות בני אדם. ישויות ביניים אלמנטריות אלה קיימות למעשה. המצרים היו משחזרים אך את אשר הם ראו, ביצרם מהם דימויים. לישויות כאלה אין מודעות עצמית מלאה כמו שברשותו של האדם. על מנת להגיע לתודעה עצמית זו נדרש מהאדם לשים רגלו באורח כה ממשי בעולם הארצי-אדמתי עד שנטל משהו מישות האדמה לישותו שלו. נחוץ היה שייחשף לעובדה שבעולם ארצי זה מצוי לפניו פועל-הבריאה של אותן ישויות רוחיות אלוהיות אליהן הוא קשור. פועל-הבריאה שלהן בלבד. והואיל, ומהווה זה פועל-הבריאה בלבד של היצירה המוגמרת, המנותקת ממקורה, יש לישויות הלוציפריות והאהרימניות גישה אליו. התוצאה היא, שהאדם מוכרח, עקב הנחיצות לכך, לעשות ממלאכה מוגמרת זו של האלים ששורים בה אהרימן ולוציפר, את המקום בו ינהל את מנת חלקו, כלומר, את מנת חלקו הארצית של הוויית הקיום שלו.

דבר זה הוא אפשרי, ללא ניתוק מתמיד של הקשר שבין העולם האנושי לבין מקורו הרוחי אלוהי, כל עוד אין האדם מגיע לנקודת פיתוח נפשו האינטלקטואלית או השכלית. בנקודה זו מתחוללת באדם השחתה של גופיו הפיסי, האתרי והאסטרלי. המדע בתקופה הקדומה יותר הכיר השחתה זו כדבר הקיים למעשה בישות אנוש. היה זה דבר ידוע כאלמנט הנחוץ כדי שהתודעה באדם תוכל להתפתח לתודעה עצמית. במדע שטופח באותם מקומות שהוקדשו ללמידה על ידי אלכסנדר הגדול היתה קיימת צורת למידה אריסטוטליאנית, אשר בהיותה מובנת כיאות מכילה בה אלמנט זה של השחתה כמרכיב חיוני בשיטתה הפסיכולוגית. אלא שרעיונות כאלה, לאחר מכן, לא ניתן לחדור אליהם עוד במהותם הפנימית. במהלך העיתים עד להתפתחותה של הנפש האינטלקטואלית או השכלית, היה האדם מעורב עדיין בסמיכות כזו עם הכוחות של מוצאו הרוחי האלוהי עד שכוחות אלה היו מסוגלים, ממקומותיהם בקוסמוס, להחזיק באיזון את הכוחות של לוציפר ושל אהרימן שמהם הותקף על האדמה. מצידו של האדם נעשה הרבה לשמור על איזון זה כאשר בטקסי הפולחן של המיסטריות הוצגה תמונה של ירידת ההוויה הרוחית אלוהית לספירת לוציפר ואהרימן ותחייתה מתוך ניצחון. בזמנים שקדמו למיסטריית גולגותא מוצאים אנו בטקסים הדתיים של בני העמים השונים ייצוגים דימויים של מה שנעשה להוויית מציאות במיסטריית גולגותא. אולם בהתפתח הנפש האינטלקטואלית או השכלית הרי ששום דבר מלבד המציאות עצמה לא היה עשוי לנצור את ישותו של האדם מהיבדלות מאותן ישויות רוחיות אלוהיות שאליהן הוא משתייך. אל הנפש האינטלקטואלית או השכלית הערוכה כך שתשאב את חייה בעת היותה על האדמה מהספירה הארצית, צריך היה האלוהי להיכנס הישר אל ספירה ארצית זו, בעצם מהותה של ישות הווייתו. דבר זה הוצא אל הפועל באמצעות הלוגוס הרוחי האלוהי, כריסטוס, אשר למען תכליתה של האנושות איחד את ייעודו הקוסמי עם האדמה.

פרספונה ירדה אל הספירה הארצית כדי לגאול את עולם הצומח מהיותו נידון לעצב את עצמו מהספירה הארצית בלבד. זוהי ירידה של ישות רוחית אלוהית אל הטבע הארצי. גם לפרספונה מעין תחיה, אלא שהיא שנתית, בעקביות ריתמית. לעומת התרחשות זו בהתהוותה כתהליך קוסמי על פני האדמה, קיימת הירידה של הלוגוס כדי להציל את האנושות. פרספונה יורדת כדי להביא את עולם הטבע אל זיקתו המקורית אל השמיים. מה שמתהווה כאן מיוסד על ריתמיות. הואיל והתרחשויות הטבע מתרחשות בריתמיות. הלוגוס ירד אל האנושות – דבר זה מתרחש פעם אחת בלבד במהלך האבולוציה של האנושות. כי אבולוציה זו מהווה חלק אחד בלבד ממקצב קוסמי ענק, שבו האנושות לפני חייה בתור אדם היתה משהו שונה בתכלית מאשר אנושות, ולאחר מכן תהווה שוב משהו שונה. בה בשעה שחיי הצומח חוזרים על עצמם בתור שכאלה, שוב ושוב במקצבים קצרים.

זהו האור בו יש לראות את מיסטריית גולגותא. כעת, מכאן ואילך, כשהחל תור התודעה, על בני האדם, לראותו כך. כי אפילו בתור הנפש האינטלקטואלית או השכלית, קיימת היתה כבר סכנה לאדם לאבד את חוליית הקשר שלו, אילו מיסטריית גולגותא לא התערבה. בתור נפש-התודעה היתה יורדת על האדם בתודעתו אפלה מוחלטת של העולם הרוחי אילו לא יכלה נפש-התודעה לכנס די עוצמה כדי להביט לאחור בראיה פנימית אל מוצאה הרוחי, האלוהי, אך אם יכולה הנפש להביט לאחור כי אז מוצאת היא בלוגוס העולמי את הישות העילאית העשויה להנחותה לאחור. ומתמלאת היא לפני ולפנים בדימוי העצום המגלה לה מה שהתרחש בגולגותא.

ניצני הבנה זו מהווים תפיסת זיכרון רווית אהבה של חג המולד העולמי שנחוג מידי שנה. כי נפש-התודעה, שתחילתה בקבלת אינטלקטואליות צוננת, ממשיכה לכנס את העוצמה הנדרשת, כאשר לתוך אינטלקט זה, הצונן ביותר מכל האלמנטים של הנפש, מוזגת היא אהבה כנה, אותה אהבה חמה שמעיינה מפכה בזוך ובטוהר מרביים בפנותה אל הילד ישוע אשר בליל הקדושה של חג המולד העולמי מופיע על האדמה. או אז פוקח אדם את נפשו להשפעתה של העובדה הנישאת מכל העובדות הרוחיות שעל האדמה המהווה אף עובדה גשמית. או אז מצוי האדם בנתיב המסתיים בקליטת כריסטוס לתוך עצמו.

בעולם הטבע ייראה מדע אמיתי בפרספונה, או באותה ישות עילאית שעיני בני האדם עדיין פנו אליה בימי הביניים המוקדמים בדברם אודות הטבע, את ההתגלות הטבעית של אותו כוח רוחי אלוהי נצחי וראשוני שממנו יצא ועלה עולם הטבע וממשיך ועולה עם תשתיתה של הוויית הקיום הארצית של האדם. בעולם-האדם ייראה מדע אמיתי בכריסטוס את ההתגלות לאנושות של אותו לוגוס נצחי וראשוני אשר בספירת ההוויה הרוחית האלוהית פועל למען האבולוציה בהוויית הרוח של האדם, שעימה היה מלוכד האדם במקורו. להפנות את הלב האנושי באהבה אל הקשרים-קוסמיים עצומים אלה, זוהי החגיגה הממשית של חג הזיכרון הפוגש את האדם מידי שנה, בהביטו בחגיגת כריסטוס העולמי בליל הקדושה. כשאהבה כזאת שוכנת בלבבות אנוש משלהבת היא בחומה את האלמנט של האור המצוי בנפש-התודעה. אילו נידונה נפש-התודעה להיוותר בלתי מחוממת על ידי שלהבת כזאת כי אז לא היה מגיע העולם לשינוי שלו ברוח. או שהיה נכחד בצינתה של התודעה האינטלקטואלית או שהיה נידון להיוותר בצורה של חיים רוחיים שאף פעם אינם מתקדמים אל אבולוציית נפש-התודעה. אזי הוא היה נעצר דום באבולוציה של הנפש האינטלקטואלית או השכלית. אך נפש-התודעה אינה צוננת מעצם היותה. היא רק נראית כך בתחילת האבולוציה שלה. כי בתחילה יכולה היא להציג אך ורק את אלמנט האור שבה ועדיין לא את חום העולם שממנו היא ממשיכה.

לחוש את חג המולד ולשמור אותו בתוכנו באורח זה, נועד כדי לחוות בנפש כיצד הוד תפארת הישויות הרוחיות אלוהיות המגלות את השתקפויותיהן במרחבי הכוכבים בא לידי גילוי בפני האדם, וכיצד מתגשמת גאולת האדם בשטחי האדמה מאותם כוחות שברצונם להסיטו ממקורו וממוצאו.

מחשבות מנחות למכתב 14

  1. אותה צורת פעילות, המופנית על ידי כוחות מיכאל אל האבולוציה של העולם והאדם חוזרת על עצמה באורח ריתמי, על אף שמדי פעם באופן שונה ומתקדם, הן לפני והן אחרי מיסטריית גולגותא.
  2. מיסטריית גולגותא מהווה התרחשות אחת ויחידה, המאורע העצום ביותר במהלך האבולוציה האנושית. לא ניתן לדבר בזה אודות חזרה ריתמית, כי על אף שאבולוציה אנושית זו מהווה חלק ממקצב עולמי ענק, עם זאת מהווה היא חלק אחד ויחיד, נרחב ומתעצם של מקצב ענק זה. לפני שנהייתה היא לחלק אחד ויחיד זה, היתה האנושות משהו אחר השונה מעיקרו מהאנושות, ולאחר מכן תהיה האנושות שוב משהו שונה. במהלך האבולוציה האנושית נוטלות מקומן התרחשויות מיכאל רבות, אך מאורע גולגותא אחד ויחיד.
  3. בחזרה המהירה והריתמית של מעגל השנה מתבצע תהליך הטבע על ידי אותה ישות רוחית אלוהית שירדה למעמקי האדמה על מנת להחדיר את הרוח אל תהליך הטבע. ישות עילאית זו מייצגת את הנפשת עולם הטבע באותם כוחות ראשוניים נצחיים שעליהם להמשיך ולפעול בטבע, בה בשעה שכריסטוס בירידתו מייצג את הנפשת האנושות בלוגוס הנצחי הראשוני, שפעולתו לא תחדל לעולם לתת פרי למען גאולת האנושות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *