התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם – 13

התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם

רודולף שטיינר

סדרה של ארבע-עשרה הרצאות

מינכן: 22 במאי עד 6- ביוני 1907

99 GA

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דליה דיימל

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

עתיד האדם

הרצאה מספר 13      6.6.1907

לספר המלא ראו כאן

עכשיו מתפקידנו לדבר קצת על התקדמות האבולוציה האנושית בעתיד ועל מה שמכונה התקדשות. בעזרת ההתקדשות יכול האדם בזמננו לעבור קדימה דרך שלבים של חיים שהאנושות תעבור אותם רק בעתיד.

אם נעסיק עצמנו עם הבעיה הראשונה, זה עלול להראות לכם מעט נועז ומחוצף לנסות לדבר על העתיד, או אפילו בלתי אפשרי לגלות משהו על עתיד האדם. אבל, אם ניכנס קצת לפרטים תמצאו שההשקפה שאפשר לדעת משהו אודות העתיד, אינה כה בלתי מבוססת אחרי הכל. עליכם רק להשוות דברים אלה עם מה שהחוקר הרגיל, איש מדע הטבע, לדוגמא, יכול לדעת ביחס למאורעות העתיד. הוא יכול לומר לכם, ללא ספק, שאם יערבב יחדיו חמצן, מימן וגופרית תחת תנאים מסוימים, התוצאה תהיה תמיד חומצה גפריתית. אפשר לומר בוודאות מה יקרה אם נעצור קרניים ע"י מראה. למעשה, זה מרחיק לכת בהרבה, ביחס לעניינים של החיים החיצוניים. אפשר לנבא ליקויי חמה וירח למרחקי זמן בלתי מוגבלים.

כיצד אפשרי הדבר? משום המידה שאנו מכירים את החוקים של החיים הפיסיקליים. כעת, אם מישהו מכיר את החוקים הרוחיים של החיים, מן החוקים הללו הוא יכול, באותה צורה, לומר מה שצריך לבוא בעתיד. כאן, עולה בדרך כלל השאלה, אשר מעיקה בכבדות על נפשות בני האדם. כה קל לשער שזוהי סתירה לחופש, לפעולה רצונית של האדם, אם אפשר לדעת מראש את אשר יקרה. גם זהו רעיון מוטעה. אם אתם מערבבים גופרית, מימן וחמצן תחת תנאים מסוימים, מתהווה חומצה גפריתית; זה נגזר מחוקי הצירופים. אם תעשה זאת או לא תלוי ברצונך. וכך הדבר גם עם מהלך האבולוציה האנושית. מה שיקרה, ייעשה ע"י האדם, בחופש מוחלט של רצונו וככל שהאדם מפותח יותר, הוא יהיה יותר חופשי. אל לכם לחשוב שכבר הוחלט מה יעשה האדם בעתיד, משום שמישהו יכול לראות זאת מראש. לרוב האנשים אין הבנה נכונה של הבעיה הזו ולמעשה, היא מהווה קושי גדול ביותר. עוד מזמנים עתיקים, פילוסופים עינו עצמם בשאלה של החירות האנושית והחוק של התופעות הגזורות מראש. למעשה, כל מה שנכתב בנושא הוא בלתי מספק, משום שככלל, אנשים אינם יכולים להבחין בין ראייה מראש וגזירה מראש. ראייה מראש אינה שונה למעשה מהתבוננות החוצה על נקודה במרחק מסוים בחלל. אם אתם מתבוננים בנקודה מרוחקת בחלל, הבה ונאמר, שם בפינת הרחוב ואתם רואים אדם נותן אגורה למישהו אחר; האם אתם גרמתם לפעולה הזו? האם היא נגרמה, בגלל העובדה שראיתם אותה? לא, אתם רק ראיתם שהפעולה התרחשה וזה לא הפעיל שום לחץ על האדם שפעל. במובן מסוים, אותו הדבר קורה בזמן, אבל אנשים אינם יכולים לתפוס זאת. הבה ונניח שתתגשמו שוב בעוד כמה אלפי שנים. תעשו אז משהו, מתוך רצונכם החופשי; זה בדיוק כמו הדוגמה עם האגורה. תחת נסיבות מסוימות הרואה הרוחי רואה מה שיעשה בעתיד ופעולה עתידית זו, נגזרת מנקודה בזמן הנוכחי, כה מעט כפי שנתינת האגורה נגזרת מנקודה בחלל. אנשים אומרים לעיתים תכופות: אם מישהו רואה שמשהו יקרה, אז זה למעשה נגזר מראש; אבל אז אתם מבלבלים את ההווה עם העתיד. למעשה, לא יכולה להיות ראיה מוקדמת לתוך העתיד, אם הוא כבר נגזר מראש. אתם אינכם רואים משהו שכבר נמצא שם, אלא משהו שצריך לבוא. אתם צריכים לתפוס בדייקנות את המושג של ראיה-לתוך-העתיד. יש לתרגל את זה במדיטציה סבלנית, רק כך, זה יהיה אפשרי להבין דברים אלה נכונה.

אחרי כל מילות ההקדמה הללו, נדבר על כמה דברים שיכולים להיאמר, אודות התפתחות המין האנושי בעתיד. הגענו לנקודה שבה האנושות ירדה עמוק ביותר לתוך החומר, היכן שבני האדם מפנים את הכוחות הרוחיים שלהם לבניה וייצור של מכשירים ומכונות, המשרתים צרכים אישיים. קשורה לזה, היא הסמיכות הגדולה והולכת, ההתקשות, של האדם ושל האדמה כולה. ראינו שממלכת המינרלים, החלק הסמיך ביותר של האדמה, התהוותה רק בנקודת זמן מסוימת באבולוציה שלנו. רק אז, נכנס האדם להתפתחות הארצית הנוכחית שלו; והחלוקה למינים ותופעות אחרות הלכו יד ביד עם התקשות זו. בזמן ההוא, כאשר האדם לא נכנס עדיין לתוך ההתפתחות הפיסית, אשר הכילה ממלכה מינרלית, גם הוא היה עשוי מטבע רך ועדין הרבה יותר. רק כדי לתת מושג על כך, נציין כיצד התרחשה ההתרבות של הגזע האנושי בזמנים העתיקים, לפני התהוות המינים.

בזמן ההוא כאשר האדם היה עדיין דו-מיני ובעל גוף דק ועדין יותר, הוא הביא יצור אנושי אחר מתוך עצמו. זה לא התרחש כמו היום. אבל איך שהוא, כמו בסיאנס ספיריטואליסטי, שבו הגוף האתרי של ישות אחרת, כלשהי, עולה מתוך המדיום. זה נותן לכם פחות או יותר תמונה זו של התגשמות מתוך עצמו, הדרך של הריבוי האנושי, בזמנים העתיקים. זה היה כמו לחיצה-החוצה מבני האדם שהיו בשלים להמשיך את ההתפתחות שלהם.

כך, אתם רואים שעם ההתמצקות של האדם בקוסמוס, קשורה הירידה לתוך עולם החומר. עוד כוח קשור לכך שלעולם לא היה יכול להתפתח, מבלי התמצקות זו: האגואיזם. לאגואיזם יש צד רע וצד טוב. זהו הבסיס לעצמאות האנושית ולחירות, אבל מצדו האחר, הוא גם הבסיס לכל שהוא רע ומרושע. אבל, על האדם היה לעבור דרך הכוח של האגואיזם, אם היה עליו ללמוד לעשות את הטוב מרצונו החופשי. דרך הכוחות שהדריכו אותו קודם, תמיד הושתל בו הטוב. היה עליו ללכת בדרכו שלו. כפי שהיה עליו לרדת, הוא צריך עכשיו לעלות שוב אל הרוחיות. וכפי שהירידה קשורה בדומיננטיות של האגואיזם, כך העלייה תלויה בחוסר האנוכיות של האדם ורגשות סימפטיה אל האחר, הגוברים והולכים. המין האנושי התפתח דרך תקופות שונות, בראשונה דרך התקופה ההודית העתיקה, הפרסית, המצרית-כלדית-בבלית, היוונית לטינית ועד לנוכחית, התקופה החמישית וזו תוחלף ע"י השישית. כפי שהאבולוציה האנושית עובדת לקראת תקופה זו, היא פועלת בעת ובעונה אחת, על ההתגברות על העיקרון שהיה חזק ביותר מאז הזמן שבו התאחד הגוף האתרי עם הנקודה במוח שעליה דיברתי אתמול. זה היה הזמן של הנפילה לתוך האגואיזם העמוק ביותר.

האדם היה אגואיסט גם באבולוציה המוקדמת יותר שלו, אבל זה היה בדרך שונה. האגואיזם אשר חדר כה עמוק לתוך הנפש בזמננו הנוכחי, הוא בלתי נפרד מהדומיננטיות של המטריאליזם. תקופה רוחנית תציין את ההתגברות על האגואיזם הזה. לכן, הכריסטיאניות וכל תנועה הספוגה בחיים דתיים אמיתיים, פועלת באופן מודע, לקראת ניתוץ כל קשרי הדם העתיקים. הכריסטיאניות אמרה אמירה קיצונית במילים: "מי שלא נטש את אביו, אמו, אשתו, ילדו, אחיו ואחותו לא יוכל להיות תלמידי". זה מציין לא פחות מכך שבמקום קשרי הדם העתיקים, צריך לחדור קשר רוחי בין נפש לנפש, בין אדם לחברו.

השאלה היחידה כעת היא: באלה דרכים תשיג האנושות רוחניות, או התגברות על החומרנות ובאותו זמן תגיע למה שמכונה, קשרי אחווה, הביטוי לאהבה אנושית אוניברסלית. מישהו יכול לשער שאהבה אנושית אוניברסלית תבוא, אם פשוט נתאמץ מספיק להשיגה. או שמישהו צריך למצוא איחוד שמטרתו היא אהבה אנושית אוניברסלית. האוקולטיזם, לעולם אינו מחזיק בהשקפה זו. נהפוך הוא! ככל שהאדם מדבר יותר על אהבת אחים אוניברסלית ואנושיות, עד שהוא משתכר מהם, כך הוא נהיה יותר אגואיסטי. כי בדיוק כפי שיש תשוקה של החושים כך יש תשוקה של הנפש. זוהי למעשה רדיפת תענוגות מעודנת יותר לומר: "אני אהיה יותר ויותר מוסרי". זו, לבטח אינה מחשבה אשר יוצרת את האגואיזם הרגיל, השגרתי, אבל היא מוליכה לצורה מתוחכמת יותר של אגואיזם.

לא ע"י הדגשה של "אהבה" ו"סימפטיה", הן נוצרות במהלך האבולוציה האנושית. המין האנושי יונהג לקשר כזה של אחוות אחים, הרבה יותר דרך משהו אחר, כלומר, דרך הידע הרוחי עצמו. אין דרך אחרת להביא אחווה אנושית אוניברסלית, מאשר הפצת הידע האוקולטי בעולם. מישהו יכול לדבר לנצח על אהבה ואחווה של האדם, מישהו יכול למצוא אלף איחודים. הם לא יוליכו למטרה הנכספת, ככל שהכוונות יהיו טובות.

הנקודה היא, להשתמש באמצעים הנכונים, לדעת כיצד למצוא את הקשר הזה של אהבת אחים. רק אלו שחייהם מעוגנים באמת אוקולטית אוניברסלית, ברת-תוקף עבור כל בני האדם, מוצאים עצמם יחדיו באמת אחת. כפי שהשמש מאחדת את כל כוכבי הלכת, אשר חותרים לקראתה ועדיין נשארים אינדיבידואלים נפרדים, כך צריכה האמת שכולם שואפים אליה, להיות מאחדת ואז ימצאו עצמם בני האדם מאוחדים. אבל, בני האדם צריכים לחתור במרץ לקראת האמת, כי רק אז הם יוכלו לחיות יחדיו בהרמוניה.

יכולה לבוא כאן התנגדות: לבטח כולם חותרים לקראת האמת, אבל יש נקודות ראות שונות ולכן יעלו מחלוקת וריב. זה מציין ידע של אמת שאינה מוחלטת ויסודית. אל לכם לטעון שיש נקודות ראות רבות ושונות. צריך קודם להתנסות בכך שאמת היא יחידה ואינה ניתנת לחלוקה. היא אינה תלויה בהצבעה פופולרית. היא אמת מתוך עצמה. האם תעמידו להצבעה את השאלה, אם שלוש זוויות המשולש שוות 180 מעלות? אם מיליון איש יאשרו זאת או אפילו לא אחד, כאשר הכרתם אמת זו, היא נכונה עבורכם. אין דמוקרטיה בקשר לאמת. אלו שעדיין לא נמצאים בהרמוניה, לא חדרו די רחוק לתוך האמת, מכאן צצים כל המאבקים על האמת. אפשר לומר: כן, אבל מישהו טוען כך ואחר טוען אחרת, גם בעניינים אוקולטיים! באוקולטיזם אמיתי, אין זה נכון. באוקולטיזם, כמו במטריאליזם, הדברים דומים. גם כאן, מישהו אומר כך ואחר אומר אחרת, אבל אז, אחד מהם טועה. כך הדבר באוקולטיזם אמיתי. אבל לאנשים לעיתים קרובות יש מנהג מגונה, לשפוט עניינים אוקולטיים, לפני שהבינו אותם.

המטרה של התקופה השישית של האנושות תהיה, להפוך את האמת האוקולטית לפופולרית במעגלים רחבים ביותר. זו תהיה השליחות של התקופה ההיא. והחברה, אשר תהיה מאוחדת ברוח, תישא באתגר של הפצת הידע האוקולטי בכל מקום – ישר לתוך החיים – בשימוש מעשי. זהו בדיוק, מה שחסר בתקופתנו. הביטו רק כיצד תקופתנו עסוקה בחיפושים ואיש אינו יכול למצוא פתרון נכון. יש בעיות לאין-ספור, הבעיה החינוכית, התנועה הפמיניסטית, רפואה, הבעיה הסוציאלית, שאלת המזון. ואנשים מזייפים בכל השאלות הללו. מאמרים לאין סוף נכתבים וכל אחד מדבר מנקודת הראות שלו, ללא נכונות ללמוד את מה שמונח במרכז – אמת אוקולטית.

אין זה עניין של ידע מופשט כלשהו, של האמיתות של מדע הרוח, אלא, שימוש בהן ישר לתוך החיים, של למידה של הבעיה הסוציאלית, של הבעיה החינוכית, למעשה של כל תחום בחיי אדם, מנקודת המבט של חכמה אוקולטית אמיתית. "אבל אז", יכולה לבוא טענה, "יש לדעת את החכמה הגבוהה ביותר". זה בא מהשגיאה המחשבתית שאדם צריך תמיד להבין את אשר הוא עושה בחיים. אבל זה אינו הכרחי. הבנה של העקרונות הנשגבים ביותר, באה לעתים קרובות, הרבה אחרי השימוש בהם. אם המין האנושי היה רוצה לחכות עם העיכול עד שחוקי העיכול יובנו, האבולוציה של המין האנושי לא היתה אפשרית. באותה מידה האדם אינו צריך להיות מודע לכל החוקים הרוחיים כדי לתת למדע הרוח לזרום לתוך חיי היום יום.

זוהי בדיוק הדרך שבה המתודה הרוזנקרויצרית עוסקת ברוחי – מעט הפשטות, אבל במקום, לימוד הבעיות של חיי יום יום. האם אתם חושבים שהילד יודע את כל כללי הדקדוק של הדיבור, כאשר הוא לומד לדבר? תחילה הוא לומד לדבר ואז הוא לומד דקדוק. אנו צריכים להדגיש את הערך שקיים עבור האדם, עם עזרה של לימודים רוחיים, לתקוף את אשר נמצא מיידית סביב לו, לפני שהוא מעסיק עצמו עם מה שנמצא בעולמות העליונים, עם אינפורמציה על המישור האסטרלי והדוואכאן. זוהי הדרך היחידה להבין את אשר קיים בסביבתנו והיכן אנו עצמנו צריכים למלא את חלקנו. אז, נמצא שזהו המבחן שלנו לחבר יחדיו, דרך קשרים מאחדים של חכמה רוחית, את חלקי האנושות שקרעו את הקשרים הישנים של דם וגזע.

אז, במידה ונתפתח מן התקופה החמישית אל השישית ואז לתוך השביעית, הקשרים העתיקים של גזע ודם יאבדו במידה גדלה והולכת. המין האנושי נהיה חופשי מקשרים פיסיים, כדי ליצור קבוצות מהאספקט של הרוח. היה זה הרגל מגונה בתאוסופיה לדבר על גזעים, כאילו יתקיימו לתמיד. המושג של גזע יאבד את משמעותו בעתיד הקרוב. לומר בהתמדה ששבעה ושוב שבעה גזעים תמיד מתפתחים בעולם, זוהי הרחבה ספקולטיבית של רעיון שמתאים רק לתקופתנו – עם מבט אחורה וקדימה. זה לעולם לא נאמר מנקודת הראות של הראיה הרוחית, של האוקולטיזם. גזעים נתהוו, כפי שכל דבר אחר התהווה. וכפי שכל דבר יגווע וימות, כך ימותו גם הגזעים. הללו שמדברים תמיד רק על גזעים, יצטרכו להרגיל עצמם להפוך את הרעיונות שלהם גמישים ומשתנים. זו רק דרך שגרתית של דיבור. אם מישהו מתבונן רק קצת לתוך העתיד, הרעיונות הללו אשר מתאימים לעבר ולהווה, מאבדים שם את תקפותם. חשוב מאוד שאנשים לא יחשבו שמושג יפהפה שיצרו לעצמם, יהיה נכון לתמיד. אנשים צריכים להתרגל לעשות את רעיונותיהם גמישים, להכיר שרעיונות משתנים – זו תהיה התקדמות. היכולת לעבור מרעיונות קשוחים ודוגמטיים לרעיונות משתנים, צריכה להיות מטופחת בקרב אלה שיהיו הנושאים של העתיד. משום שכפי שהזמנים משתנים, כך צריכים גם רעיונותינו להשתנות אם נבין את רוח הזמנים.

נפשות חיות עכשיו בגוף אנושי שאתם יכולים לקלוט בחדות בעזרת החושים. באיזו דרך הוא התהווה? הוא היה שונה מאד בזמנים קודמים, כאשר הנפש ירדה, למעשה, עבור מבטנו החומרני הנוכחי. הנפש קבעה את ביתה בתוכו. באיזו דרך התפתח האדם לצורתו הנוכחית? הנפש עצמה עבדה בתוך הגוף, במשך כל האינקרנציות. תוכלו ליצור לעצמכם מושג, כיצד הנפש עבדה על הגוף, אם תתארו לעצמכם איזה אפשרות נותרה לאדם בתקופתנו המטריאליסטית הנוכחית, לעבוד על גופו. הוא יכול לעבוד מעט מאוד באופן יחסי על גופו הפיסי המוצק. ראו כיצד אתם עובדים מפעם לפעם על הגוף ועל הפיסיוגנומיה שלו. משהו, למשל, גורם לכם פחד, חרדה. הרושם של החרדה והפחד גורם לכם להחוויר. הופעתכם הפיסית מושפעת באותה דרך ע"י סומק מבושה. דברים אלה חולפים, אבל אתם רואים, כיצד הם נגרמים. משהו פועל על הנפש והאפקט מתמשך לתוך הדם ומשם לגוף הפיסי, משנה את ההופעה עצמה. האפקט יכול להיות אפילו יותר אינטנסיבי. אתם יודעים שאנשים המנהלים חיים של מחשבה, יש בכוחם ליצור רושם בהבעת פניהם, של עבודה אינטלקטואלית; אפשר להבחין אם אדם חי חיים של פעילות מנטלית, כך בני האדם עדיין עובדים על הביטוי החיצוני שלהם ואדם בעל רגשות אציליים, חושף אותם בתנועות מעוררות כבוד. זהו רק שריד דל מן הדרך שבה האדם עבד על עצמו במשך מיליוני שנים. אם היום אתם רק יכולים להביא דם אל הלחיים ולמשוך אותו שוב בחזרה, הרי שבזמנים קדומים, האדם היה נמצא לחלוטין תחת ההשפעה של תמונת עולם שהיתה הביטוי של עולם הרוח.

האפקט של ההשפעה הזו היה שהאדם היה יכול לעבוד באופן הרבה יותר יצירתי על גופו. באותו זמן, הגוף היה גם יותר רך וצייתן. היה זמן שבו יכולתם לא רק לפשוט את ידכם קדימה, לא רק להצביע עם האצבע, אלא, יכולתם לשלוח את רצונכם לתוך היד וכך לגרום לאצבעות שישתלחו החוצה, כהתמשכות של היד. היה זמן, כאשר הרגל לא היתה עדיין קבועה, אלא יכלה להתארך ולהתמשך, אם לאדם היה צורך בכך. על פי התמונה שהוא קיבל מהעולם הסובב, צר האדם את גופו שלו. היום, בתקופתנו המטריאליסטית, עיצוב הגוף הוא איטי באורח שקשה לדמיין, אבל יבוא שוב זמן שבו הדברים הללו יתרחשו מהר יותר. בעתיד, האדם ירכוש שנית יותר השפעה על גופו הפיסי. אנו נראה, כאשר נתאר את ההתקדשות, באילו אמצעים הוא ישיג את ההשפעה הזו. גם אם לא יגיע לכך במחזור חיים אחד, עדיין יוכל לעשות הרבה, עבור האינקרנציה הבאה.

אם כן, יהיה זה האדם עצמו שיביא את צורת העתיד של גופו. ככל שהאדם נעשה יותר ויותר רך, ככל שהוא מפריד עצמו מן החלקים הקשים, הוא מתקרב לעתידו. תבוא תקופה שבה האדם יחיה מעל חלקו הפיסי, כמו בזמנים עברו. מצב זה שאפשר להשוותו למצב השינה הנוכחי שלכם, יוחלף ע"י מצב אחר, כאשר האדם יהיה מסוגל למשוך את גופו האתרי מתוך גופו הפיסי, לפי רצונו. זה יהיה, כאילו החלק המוצק יותר של האדם, יתהלך כאן למטה, על האדמה והאדם ישתמש בו מבחוץ כמו בכלי. לא עוד יחיה האדם בתוך גופו, אלא ירחף מעליו. הגוף עצמו, ייהפך לעדין וטהור יותר. כיום, זה נראה רעיון פנטסטי, אבל אפשר להיות מודעים בבירור לכך, מתוך החוקים הרוחיים, בדיוק כפי שאפשר לנבא ליקויי חמה וירח עתידיים, מחוקי האסטרונומיה. מעל לכל, יעבוד האדם על כוחות הרבייה; הוא ישנה אותם. אנשים רבים אינם יכולים לשער שאי-פעם יהיה תהליך לידה שונה. אבל כך זה יהיה; תהליך ההריון והלידה ישתנה. תהליך ההולדה וכל מה שעומד בקשר אליו, יעבור בעתיד לאיבר אחר. האיבר שכבר מתכונן להיות לאיבר ההולדה של העתיד, הוא הגרון האנושי. כיום הוא יכול רק לשלח תנודות באוויר, יכול רק למסור לאוויר, את אשר נמצא במילה היוצאת ממנו, כך שהתנודות מתאימות למילה. אבל בעתיד, לא רק מילה תצא החוצה עם הריתמוס שלה מתוך הגרון, היא תהיה מוקרנת ע"י האדם, תהיה חדורה בחומר של ממש. אם היום המילה היא רק גלי אוויר, הרי שבעתיד, הישות הפנימית של האדם, תמונתו שלו, אשר היום נמצאת במילתו, תזרום מהגרון. האדם ינבע מתוך האדם, אדם יביע אדם. וזו תהיה בעתיד לידה של אדם חדש – הוא יבוטא ע"י אחר.

דברים כאלה זורקים אור מוגדר על תופעה בסביבתנו, אשר מדע הטבע אינו יכול להסביר. ההשתנות הזו של כוח הרבייה, אשר שוב יהיה חופשי מסקס. הגרון ייקח את הפונקציות של הרבייה הקודמת. באורגניזם הזכרי, בגיל ההתבגרות, מתרחשת השתנות גם בגרון. הקול נהיה עמוק יותר. זה מראה לכם, באופן ברור, כיצד שני הדברים קשורים זה בזה. האוקולטיזם זורק אור, שוב ושוב, על עובדות של החיים ומאיר תופעות, אשר המדע המטריאליסטי אינו יכול להסביר.

כפי שהאיבר של הגרון ישתנה, כך גם ישתנה הלב האנושי. זהו האיבר אשר עומד בקשר אינטימי עם מחזור הדם. המדע כיום מאמין שהלב הוא מין משאבה. זהו רעיון פנטסטי וגרוטסקי. האוקולטיזם לעולם לא יצא בהצהרות כה פנטסטיות, כמטריאליזם המודרני. אלה הן התחושות של הנפש, אשר גורמות לתנועות הדם. הנפש מזרימה את הדם והלב נע, משום שהוא מונע ע"י הדם. כך, האמת היא בדיוק הפוכה למה שאומר המדע המטריאליסטי. האדם היום אינו יכול להדריך את הלב כרצונו. כאשר הוא חש חרדה, הלב פועם מהר יותר, משום שהרגשות פועלים על הדם, אשר מחיש את תנועת הלב. אבל, מה שנגרם באופן בלתי רצוני ע"י האדם כיום, מאוחר יותר, בשלב גבוה יותר של התפתחות, יהיה בתחום כוחותיו. בעתיד, האדם יזרים את דמו שלו לפי בחירתו, ויגרום לתנועות לב, כפי שהיום הוא מזיז את שרירי ידו. הלב, עם המבנה המיוחד שלו הוא תעלומה, חידה, עבור המדע המודרני. יש בו סיבים מפוספסים אלכסוניים, אשר מחוץ ללב נמצאים רק בשרירים רצוניים. למה? משום שהלב עדיין לא הגיע להתפתחותו הסופית; זהו איבר של העתיד. בעתיד, הוא יהיה שריר רצוני. אבל כבר עכשיו הוא מראה את ניצני העתיד במבנהו.

כל אשר עובר בנפש, משנה את האורגניזם. ואם תדמיינו עכשיו את האדם, אשר יכול ליצור את דמותו שלו דרך המילה המדוברת, אשר לבו נהיה לשריר רצוני, אשר ישנה גם איברים אחרים, אז יהיה לכם מושג על עתידו של הגזע האנושי, על ההתגשמויות העתידיות של אדמתנו. האנושות תתקדם על האדמה שלנו, עד כמה שיהא זה אפשרי, תחת ההשפעה של ממלכת המינרלים. ממלכה מינרלית זו, למרות שהתהוותה אחרונה, תהיה הראשונה להיעלם בצורתה הנוכחית. האדם, לא יבנה יותר, בזמן ההוא, את גופו מחומרים מינרליים, כמו היום. הגוף האנושי שיבוא, ישלב בתוכו רק חומרים מטבע צמחי. כל מה שפועל היום באדם כמינרל, יעלם. אתן לכם דוגמה, הנראית גרוטסקית לכאורה: הרוק האנושי כיום הוא מוצר מינרלי, משום שהגוף הפיסי הוא שדה פעולה לתהליכים מינרליים. כאשר האדם יסיים את ההתפתחות המינרלית שלו, לא תהיה לו יותר יריקה מינרלית. היא תהיה בעלת טבע צמחי – האדם יירק פרחים. הבלוטות, לא יפרישו יותר הפרשה מינרלית, אלא חומרים דמויי צמח. ממלכת המינרלים תסתיים על ידי החזרה האבולוציונית של האנושות לקיום דמוי צמח.

כך, האדם יעבור ליופיטר במידה ויגרש כל דבר שהוא מינרלי ויעבור ליצירה של הצמח. וכאשר מאוחר יותר, הוא יעבור ליצירה של החיה – החיה שתהיה שונה מהחיות של ימינו – כאשר לבו יתקדם כה רחוק שיופיע כבורא, אז, הוא יהיה יוצר בעולם החי, כפי שהיום הוא יוצר בממלכת המינרלים; ואז יתהווה מצב הוונוס. וכאשר יוכל לברוא את בני מינו ע"י ביטוי דמותו שלו, אז תושלם משמעות האבולוציה, אז יתגשמו המילים: "נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו".

רק מתוך התבוננות באספקט הזה – שהגוף יעוצב מתוך הנפש – האדם באמת ישנה את הגזע האנושי. רק דרך חשיבה מאומנת, במשמעות אוקולטית ורוחית, יופיע, מה שתואר כהישתנות של הלב והגרון. מה שחושבת האנושות היום, הוא אשר יהיה בעתיד. אנושות שחושבת באופן מטריאליסטי, תייצר ישויות נוראות בעתיד. אנושות שחושבת מחשבות רוחיות, עובדת על ומשנה את האורגניזם העתידי, כך שגופות אנושיים יפים ייווצרו בעתיד.

מה שהחשיבה המטריאליסטית מביאה, עדיין לא הושלם. יש לנו שני זרמים היום, זרם מטריאליסטי גדול הממלא את האדמה וזרם רוחי קטן, המוגבל לבני אדם מעטים. הבחינו בין אבולוציית-הנפש, לאבולוציית הגזע. אל תחשבו שאם גזעים עוברים לצורה גרוטסקית, הרי שאותו דבר קורה גם לנפש. כל הנפשות בעלות חשיבה מטריאליסטית, עובדות על ייצור של תצורות גזע מרושעות ומה שנעשה מתוך טבע רוחי, גורם ליצירת גזע טוב. כפי שהמין האנושי גרם לנסיגה לאחור אצל החיות, הצמחים והמינרלים, כך, חלק יתפצל וייצג את החלק הרע באנושות. ובגוף אשר בינתיים נהיה רך, הרוע הפנימי של הנפש יבטא עצמו, באופן חיצוני. כפי שבעבר, חלקים של האנושות שהתנוונו למיני קופי-האדם[1] נראים גרוטסקיים עבורנו היום, כך, גזעים מטריאליסטים יישארו בנקודת המבט של הרשע וימלאו את הארץ, כגזעים מרושעים. זה תלוי לחלוטין באנושות אם נפש מסוימת תישאר בגזע הרע, או תעלה ע"י תרבות רוחית לגזע טוב.

אלו הם דברים שאנו חייבים לדעת, אם ברצוננו לחיות לתוך העתיד עם ידע אמיתי. אחרת, אנו הולכים בעולם עם עיניים קשורות, משום שיש כוחות הפועלים באנושות שאנו צריכים להכיר ולשים להם לב. אדם יזניח חובתו למין האנושי, אם אינו שואף ללמוד את הכוחות הפועלים בכיוון של האבולוציה הנכונה או נגדה. ידע למען ידע יהיה לאגואיזם. מי שרוצה לדעת, כדי להביט לתוך העולמות העליונים, פועל באופן אגואיסטי. אבל מי שמנסה להביא ידע זה ישר לפרקטיקה של חיי יום-יום, מקדם הלאה את האבולוציה של האנושות. חשוב באופן יוצא מהכלל עבורנו, ללמוד יותר ויותר להביא לידי מעשה את אשר קיים, כתפיסה של מדע הרוח.

רואים אתם, לתנועה הרוחית יש מטרה מוגדרת למדי, כלומר, לעצב את עתיד האנושות מראש. ומטרה זו יכולה להיות מושגת, רק ע"י קבלה של חכמה רוחית. זוהי המחשבה שחיה בנפשו של מי שמבין את מדע הרוח, כמשימה כבירה למין האנושי. הוא חושב עליו, כבלתי נפרד מהאבולוציה ומחשיב אותו, לא כאובייקט של תשוקה, אלא, כמשימה וחובה שהוא מטיל על עצמו. ככל שנכיר בזה יותר, יותר מהר נתקרב לצורה העתידית של האנושות בתקופה השישית. כפי שבאטלנטיס העתיקה, בשכנות לאירלנד המודרנית, בני אדם מתקדמים נמשכו למזרח, כדי לייסד ציביליזציה חדשה, כך יש לנו כעת משימה לפעול, לקראת הרגע הגדול בתקופה השישית, כאשר האנושות תיטול על עצמה עליה רוחית כבירה.

צריכים אנו להשתדל לצאת שוב מתוך המטריאליזם וחברות בעלות מטרה רוחית צריכות לקחת על עצמן להדריך את האנושות, לא מתוך מוטיבציה של יהירות וגאווה, אלא, כמשימה וכחובה. כך, קבוצה מסוימת של אנשים צריכה לחבור יחדיו, כדי להכין את העתיד. אבל איחוד זה אינו צריך להיות תולדה של גיאוגרפיה. כל הרעיונות של מקומיוּת יאבדו אז את משמעותם, משום שאין כאן יותר שאלה של יחסים גזעיים. התכלית עבור אנשים על פני האדמה כולה תהיה, למצוא אחד את השני באופן רוחי, כדי לעצב את העתיד באופן חיובי. מסיבה זו, לפני 400 שנה, כאשר תקופתנו צללה עמוק ביותר לתוך החומר, האחווה הרוזנקרויצרית הדגישה מדע רוחי פרקטי, אשר מכיל תשובה לכל הבעיות של חיי יום יום.

כאן לפניכם אבולוציה עולה שבאה אחרי ירידה. כפי שיֵדע ישן פועל ככוח מפורר, כפי שראינו ב"ביקורת השפה" של מאוטנר, כך הזרם הרוחי של חשיבה, מחפש קשרי אחדות בחכמה רוחית. מכאן התהווה בית הספר החדש להתקדשות, אשר עוסק באופן ישיר בהנהגת האנושות, הלאה לתוך מחזור חדש של זמן. כך, לעיקרון של התפתחות האנושות קשור המושג של התקדשות.

————————————————————————————————-

  1. APES – שימפנזים, גורילות, אוראנגוטנים, גיבונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *