מיסטריית מיכאל – 02

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 2

הנפש האנושית לפני זריחת תור מיכאל

במסגרת שלבי ההתפתחות האנושית זרח תור מיכאל לאחר השליטה של שני גורמים. האחד הוא מבנה חשיבה של אינטליגנציה ומצד שני עמדת השקפה חיצונית הפונה במלואה אל העולם הגשמי מהאספקט החיצוני והמוחשי שלו. מבנה חשיבתי אינו מהווה מעצם אופיו ומהותו כורח התפתחות בכיוון לחומרנות. עולם המושגים, שהגיע בימי קדם כמו בהשראה, נעשה לקניינה של הנפש האנושית בתקופה שקדמה לתור מיכאל. לא עוד מקבלת הנפש את מושגיה בהענקה 'מלמעלה' מן הגנזך הרוחי של הקוסמוס. היא מבקשת אחריהם בפעילות מנבכי החיים הרוחיים הפנימיים של האדם עצמו. בזה לראשונה נעשה האדם בשל להגות אודות הישות הרוחית הייחודית שלו. לפני כן, מעולם לא חדר לעומק כזה בישותו. הוא ראה עצמו כטיפה המופרדת מן הים של הרוח הקוסמית עבור פרק חייו הארציים, על מנת להתלכד שוב עימה לאחר תום חיים ארציים אלה.

מערך חשיבה זה המתקיים באדם מהווה צעד קדימה בידע של האדם. כשמשקיפים על הדבר מן האספקט העל-חושי הריהו מתפרש כך: הכוחות הרוחיים שאותם אנו רשאים לכנות בשם 'מיכאל', השליטו אידיאות בקוסמוס הרוחי. האדם נוכח לדעת כי אידיאות אלה נמצאות בתוכו, כל עוד נטלה נפשו חלק בחיי עולמו של מיכאל. עתה נעשית הכרה זו בחיי המושגים לעניינו האישי. דבר זה מסב להיבדלות זמנית של האדם מעולם מיכאל. בד בבד עם המחשבות שהגיעו בהשראה בתקופות קדומות, קיבל האדם את היסוד הרוחי של העולם. וכעת, בהיפסק השראה זו, וכשמתחיל האדם דרך פעילותו העצמית להרכיב את מחשבותיו, הוא נזרק לאחור לקראת תפיסות חושיו בכדי לתת חומר למחשבות אלה. בתחילה לא היה יכול האדם לעשות מאומה אלא למלא את חייו הרוחיים, שזה עתה רכשם, ביסוד חומרני. הוא 'שקע' לתוך השקפה חומרנית של הדברים באותה תקופה עצמה אשר נשאה את ישותו הפנימית לשלב גבוה יותר מאשר הללו שקדמו לו. זוהי עובדה שעלולים ללא קושי לפרשה שלא כהלכה. אדם עלול להסב מבטו רק אל 'השקיעה' לתוך החומרנות ולהצטער על כך. ברם, בה בשעה שההשקפות של התקופה הזאת הוגבלו כך אל העולם הגשמי החיצוני, התעוררו באדם פנימה, בהיווכחות בקיום מציאותה של הישות האנושית, חיי רוח מטוהרים וייחודיים בעלי תמיכה עצמית בנפשו של האדם. בתור מיכאל אל להם לחיי רוח אלה של הנפש האנושית להוות מציאות בלתי מודעת. עליהם להיעשות מודעים היטב לאופי המיוחד אשר להם. פירושו של דבר הוא, שעל מיכאל לחדור אל נפשות אנוש בהווייתו. למשך תקופת מה מאמץ האדם את מהות הטבע על מנת למלא בו את הרוחי שלו. עליו למלא אותה מחדש במהות הרוחית של הקוסמוס מתוך נפשו היוצרת. אדריכלות החשיבה אבדה למשך זמן מה בחומרי שבקוסמוס. עליה לשוב לעצמה מחדש ברוח הקוסמית. לתוך עולם החשיבה הקר והמופשט עשויים להיכנס חמימות ושלמות חיה ותוססת של מציאות רוחית. דבר זה מכריז על שחר תור מיכאל. תודעת החירות בנפש אנוש יכולה היתה לצמוח רק בהיבדלות ממציאות חשיבה חיה של העולם. זה אשר בא מן המרומים היה עליו לשוב מן המעמקים כשהוא מאושש. אי לכך, בראשית ניצניה מעורבת ההתפתחות של תודעת חירות זו עם אותו מדע הטבע של העולם המופנה אך ורק אל הבחינה החיצונית בלבד של העולם. בה בשעה, שללא מודעות לדבר, היה האדם מפתח בפנימו את רוחו לבהירות מירבית של אידיאות, הרי שכלפי חוץ היו חושיו מופנים לעולם של חומר גרידא, אשר הניח לניצנים הרכים שעלו בנפשו ללבלב ללא הפרעה. אולם, לתוך השקפות אלה של החומרנות החיצונית, עשויה לחדור מחדש מודעות פנימית חיה של הרוח בעולם ועימה השקפה רוחית מתחדשת אודותיה. מדע הטבע אשר נרכש בסימן החומרנות עשוי לקבל תבנית רוחית בחייה הפנימיים של הנפש. מיכאל אשר דיבר לפני כן 'מלמעלה' ניתן לשמעו 'מבפנים', שם יקים את ביתו החדש. בלשון אימגינטיבית ציורית יותר ניתן לבטא זאת כך: חיי השמש הללו שבמשך תקופות ארוכות משך אליו האדם מבחוץ, מן הקוסמוס בלבד, יכלו עתה לנגוה מבפנים, בנפש. האדם ילמד לדבר אודות שמש פנימית. הודות לכך הוא ידע שהוא ישות האדמה בחייו אלה בין לידה ומוות, וכן יהא מודע לכך שישותו היא נצורת שמש במסעותיה הארציים. הוא ילמד להיות מודע באמת לישות השוכנת בפנימו, הזורקת אלומות של אור המאיר את חיי האדמה, אולם אינו ניצת בה. בראשית זריחתו של תור מיכאל ייתכן וייראה הדבר כמו רחוקה האנושות מכל זה. אולם ברוח אין זה רחוק. זה כאן בהישג יד. יש רק 'לראות' זאת. דבר זה, שמושגיו של האדם אינם נותרים בתחום החשיבה בלבד, אלא הופכים בחשיבה 'לראיה', היא עובדה אשר בה תלוי הרבה לאין שיעור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *