רודולף שטיינר

GA60

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1 ברלין   20.10.1910

טבעו של מדע הרוח וחשיבותו להווה

כבר מספר שנים ניסיתי לקיים מהמקום הזה שיחות על מדע רוח במהלך חודשי החורף. בחורף זה ברצוני לתת גם תמונה של עובדות עולם הרוח מנקודת מבט זו בסדרת השיחות שפורסמו בפניכם. נתייחס לשאלות הגדולות של הקיום: היחס של החיים והמוות, של השינה והעירות, של נפש האדם ונפש בעל-החיים, של רוח האדם ורוח בעל-החיים, ושל הרוח בממלכת הצמחים. לאחר מכן נרצה לבחון את התפתחות האדם בין הגילאים השונים – דרך הילדות, הנעורים והשנים המאוחרות יותר – את תחום החינוך באופיו העיקרי של ישות האדם. נאיר את חיי הרוח בהפנותנו את המבט אל האינדיבידואלים הגדולים של ההתפתחות האנושית: אל זרתוסטרא, משה, גלילאו וגתה. באמצעות מספר דוגמאות ברצוני להראות באיזה אופן מתייחס מדע הרוח למדעי הטבע, בדוגמא של אסטרונומיה וגיאולוגיה. אז ברצוני להסביר מה מדע הרוח יכול לומר על חידת החיים. מידי שנה מעין התכוונות, שיקול כללי, קדמו לשיקולים. אני הולך בעקבות מנהג זה גם השנה בדברי על משמעות מדע הרוח, חשיבותו, טבעו ומשימתו במסגרת הצרכים הרוחניים השונים של ההווה.

ניתן לומר שבחלקים נרחבים של האוכלוסייה מדע הרוח הוא דבר לא פופולרי למדי אפילו כיום. אכן, מדברים גם על “מדעי הרוח” [humanities] מחוץ למדע הרוח שלנו. ניתן להבין למשל, משהו לפי ההיסטוריה המכונת מדעי הרוח, וכנראה גם לפי תחומי ידע אחרים של ההווה. ברצוני לדבר כאן על מדעי הרוח במובן אחר ממה שבדרך כלל מדברים על מדעי הרוח. אם מדברים על “מדעי הרוח” בימינו, ומייחסים את המונח להיסטוריה, מודים לכל היותר שלצד ההתבוננות האנושית, החוויה החושית והחוויה האינטלקטואלית עדיין נלקחות בחשבון מגמות גדולות מסוימות. הן משפיעות ככוחות בזרם ההתפתחות העולמית וגורמות לכישרונותיהם של אנשים אינדיבידואלים ועמים. מן הסתם מדברים גם על רעיונות כלליים בהיסטוריה ובחיי האדם. מי שמהרהר בכוונה במקרה כזה זוכר עד מהרה כי פונים לרעיונות מופשטים המדברים על הכוחות המנחים את הגורלות האנושיים. במובן מסוים אלה הם רעיונות כלליים שכלפיהם יכולה היכולת האינטלקטואלית האנושית לרכוש יחס של ידע.

במובן אחר, מדברים כאן על מדעי הרוח בהנחה שעולם הרוח הוא עולם מהותי כפי שהעולם האנושי מהותי בתוך הקיום הפיזי. ברצוני להראות שאם חורגים עם היכולות הקוגניטיביות האנושיות ממה שמציג את עצמו להתבוננות החושית החיצונית, לחוויה האינטלקטואלית, והולכים לכוחות המנחים של הקיום האנושי והקיום העולמי באופן כללי, אין מגיעים להפשטות, למושגים מעורערים וחלשים. בכל אופן, מגיעים למשהו מהותי, למשהו חי, מלא תכנים, לקיום טבול רוחניות כפי שטבעו של האדם הוא. מדברים כאן על עולם רוח קיים. זו הסיבה שמדע הרוח הוא לא דבר פופולרי עבור החוגים הרחבים ביותר של השאיפה התרבותית הנוכחית. כאשר מכנים את מי שמתמסר למחקר רוחני-מדעי שכזה קשקשן, חולמני או חולם בהקיץ, זה עדיין הרע במיעוטו. אפילו כיום זה נחשב בסדר לומר שכל דבר הרוצה להיות או להופיע כמתודה נוקשית, כמדעיות אמיתית על בסיס זה, הוא דבר מפוקפק למדי.

התקדמות גדולה ועצומה הפעילה תמיד על האנושות השפעה סוּגֶסְטִיבִית גם בנוגע לחשיבה ולרגש. ההתקדמות הגדולה של חיי האדם הכלליים אינה נעוצה בתחום מדע-הרוח, אלא בתחום זה שהאנושות מתגאה בו בצדק ועליו היא עדיין תולה תקוות גדולות עבור המשך התפתחותה. עד ימינו, ההתקדמות הזו של המאות האחרונות טמונה בתחום שצומח ממדעי הטבע.

תארו לעצמכם את ההתקדמות התיאורטית העצומה שהמדע השיג וישיג, ואיזו חשיבות גדולה יש להישגים מדעיים אלה על החיים החיצוניים, ואז יש לומר: הברכה של התקדמות מדעית זו חייבת להפעיל כוח סוגסטיבי על בני האדם. לפיכך, קרה שהשפעה סוגסטיבית זו באה לידי ביטוי גם בצד אחר. אם זה היה מתבטא רק בצורה כזו שמעל לכל התודעה האנושית ניתן לחוש משהו כמו סוג של פולחן עולמי בהשוואה להתקדמות עצומה זו, מי היה יכול בכלל לומר מילה אחת נגדה? עם זאת, כוח סוגסטיבי זה בא לידי ביטוי באופן שלא מכירים רק במחקר המדעי ובהתקדמות הנובעת ממנו לזמננו, אלא בתוך חלקים נרחבים באוכלוסייה מקור האמונה הוא שניתן להשיג כל ידע באנושות רק על בסיס מדעי. אדם רואה עצמו זכאי להסיק מתוך אמונה זו ששיטת מדע-הרוח סותרת את השיטות המדעיות הללו, מכיוון שלא ניתן לחקור את עולם הרוח על בסיס חוקים הלקוחים ממדעי הטבע. מתפשטת הדעה הקדומה שיש לדחות את מדע הרוח בהשוואה לדרישות הברורות במדעי הטבע. בסירוב זה יש התנגדויות רציניות מאוד.

אומרים שהשיטה המדעית היא כזו שכל אדם יכול לבדוק את תוצאות המחקר שלה ואת הידע שלה בכל עת, וכי בהפקת ידע זה ובתוצאות מחקר כאלו אין לאפשר כניסה של כל תחושה סובייקטיבית, סימפטיה או אנטיפטיה, ערגה או תשוקה. אסור לשום דבר להפריע לדרישה שרוצים שתהיה תוצאה כזו או אחרת; על היסוד האנושי להדיר את עצמו מהמחקר ולתת לאובייקטיביות הדברים לדבר אם מדובר בתוצאות של מחקר מדעי.

מדע הרוח לא יכול להעמיד דרישה זו סתם כך. למי שרואה בדרישה זו תוקף כללי, זוהי סיבה מספקת לדחות את מדע הרוח שאינו יכול לספק דרישה זו. מדוע זהו המצב? מושאי המחקר של מדעי הטבע נמצאים סביב האדם. הם מתחילים ממה שניתן לשים לפני כל אדם, ממה שכל אדם, אם הוא ניצב לפני הדבר, יכול לחשוב עליו בשיטות הפיזיקליות-מדעיות. זה כנראה לא רלוונטי לחלוטין עם איזו דרישה האדם מתקרב למה שמציג את עצמו בסביבתו. רק מה שבא לידי ביטוי בדרישה הכללית: ידע פיזיקלי-מדעי חייב להיות ניתן לבדיקה על ידי כל אדם בכל עת. מדע הרוח האמיתי לא יכול להתקדם כלל, כאשר מדעי הטבע משיגים את תוצאותיהם. מדע הרוח לא יכול לומר בהתחלה שזה הכרחי שכל אדם יוכל לבדוק את התוצאות בכל עת. מכיוון שהוא חייב להניח שתוצאות מחקר אלה מתקבלות כי האדם לוקח בחשבון שבתוכו אין משהו מוצק, כל דבר שמסיקים נובע מזה שהוא לא רואה את ישותו הסובייקטיבית כמשהו מוכן, אלא אומר לעצמו: הישות הסובייקטיבית שלי אינה דבר גמור, היא לא דבר מוכן, ניתן לפתח אותה; ניתן להעמיק את חיי הנפש. חיי הנפש יכולים להתנהל כך שמה שמוצאים אם מפנים את החושים לעולם החיצוני ומחילים את התודעה על מה שהחושים אומרים הוא רק הבסיס של חוויות נפש אחרות. חוויות נפש אחרות מתעוררות אם הנפש משתקעת בעצמה, אם היא מתייחסת לחוויית החיים המיידית רק כנקודת מוצא ואז נאבקת עם הכוחות הרדומים בה. ניתן לפתח את הכוחות הללו דרך שלבי קיום שלא ניתן להתייחס אליהם בצורה כזו שניתן לבדוק אותם בעין חיצונית.

מה שעל חוקר הרוח לחוות כהכנה ללימודיו הוא מאבק פנימי של הנפש שאינו תלוי כלל במה שיש לאדם בתוך עצמו. אם דורשים מהמדע באופן כללי כי האדם לא צריך להוסיף דבר מעבר לתוצאות העומדות בפניו בחוץ, אז כלל לא ניתן לדבר על מדע רוח. עם זאת, מי שמהרהר בזאת מעט ושואל את עצמו: מהו החלק החשוב ביותר בדרישות המועלות במדע הרוח, יכול לומר לעצמו שהתוצאות תקפות לכל אדם וכי הן אינן כפופות לשרירותיות האישית, והן משמעותיות עבור כל בני האדם.

המאפיין של כל מה שהוא מדעי זה שהוא לא חל רק על מי שמתמודד עם האובייקטים של המדע, אלא – אם האובייקטים נחקרו – יכול להוביל לידע שיכול להיות תקף לכל בני האדם.

אם מה שאפיינתי נכון באופן כזה שהתפתחות האדם היתה רק סובייקטיבית, חלה רק על אדם כזה או אחר, וכי רק אמונה אישית נבעה מכך, אזי באמת אי אפשר היה לדבר על מדע הרוח. עם זאת, עדיין יתברר בחורף זה שהחיים הפנימיים ומאבקי הנפש הללו של האדם, יכולים להתפתח מהכוחות שתחילה הם רדומים, אך יכולים להתעורר ולהנחותו מהתנסות להתנסות, וכי חיי נפש אלו עדיין יכולים לעלות לשלב שבו חוויותיו תהיינה בעלות ייחודיות מסוימת.

בהתחשב בחיי האדם כפי שהם מתרחשים בתוך נפש האדם, הם די אישיים בהתחלה, בעבור האחד דרך זו, ובעבור האחר דרך אחרת. אדם שיש לו הכרה עצמית בריאה יכול להבין עם זה או זה את מה שמתנחשל בנפשו כסימפטיה או אנטיפטיה, את מה שיש לו מגע אישי בלבד, שזה הוא המקרה. עם זאת, ההתנסות הפנימית מובילה לנקודה מסוימת בה מושג רק ידע עצמי טהור, שאינו מושפע מכל דבר אישי, ואז חייבים לומר לעצמנו: זה עתה הושלך האישי, ועוצב איזור מיוחד. אז מגיעים לנקודה מסוימת שבה עבור ההתנסות הפנימית נעצרת ההתנסות העל-חושית השרירותית באותה צורה בה היא נעצרת אם מתמודדים עם תופעות כאלה או אחרות הנתפסות לחושים, וגם שם לא ניתן לחשוב כמו שרוצים אלא חייבים לחשוב על פי האובייקט. לפיכך, האדם מגיע גם באופן פנימי, רגשי, לתחום מסוים, לאיזור מסוים שבו הוא מבין בבירור שהסובייקטיביות האישית שלו כבר אינה מדברת, אלא שכעת לא תפיסת החושים, אלא ישויות וכוחות על-חושיים מדברים, שלגביהם האינדיבידואליות שלו צודקת באותה משמעות קטנה כמו מהדברים שאובייקטים חושיים חיצוניים מבטאים. אך יש להשיג ידע זה אם רוצים להיות רשאים לכנות את הצהרות עולם הרוח “מדע”. שיחות חורף אלה יהוו שוב הוכחה לכך שמותר לנו לקרוא מדע לעיונים בנושא חקירת עולם הרוח.

לפיכך, עלינו לומר שמדע הרוח מושתת על מה שנפש האדם יכולה לחקור אם היא הגיעה במאבקה הפנימי ובהתנסויותיה למצב בו לאישי כבר אין אמירה במקרה של התבוננויות בעולם הרוח, אלא היכן שהיא מאפשרת לעולם הרוח לומר את תכונותיו המיוחדות. אם משווים את מדע הרוח למדעי הטבע, ישנם אנשים שאולי יאמרו: עם זאת, מדע הרוח חסר את המאפיין החשוב שיש למדעי הטבע כדי שהוא יוכל לעשות רושם משכנע על כל בני האדם. מכיוון שיש לנו תודעה, בכל מקום שתוצאות מדעיות מופיעות, גם אם לא הייתם חוקרים ורואים אותן בעצמכם, תוכלו לעשות זאת אם תלכו למצפה או למעבדה ותשתמשו בטלסקופ ובמיקרוסקופ והייתם יכולים לזהות אותן באותו אופן כמו מישהו שהעביר לכם אותן. אותם אנשים יאמרו: אם בדרך של מדע הרוח ההוכחה היא הוכחה פנימית, והנפש נאבקת עם עצמה, עד שהיא אומרת: עכשיו אתה לא נותן דבר מהאישיות שלך לגבי מה שהחפצים מבטאים עבורך, בכל זאת זהו מאבק אינדיבידואלי. יש לומר למי שמגיע בדרך זו לתוצאות מסוימות, או לחוקר מדע-הרוח המודיע על תוצאות אלו: תוצאות אלו נותרו לי כארץ לא נודעת, עד שאני עצמי אגיע לאותה נקודה!

גם זה עדיין נראה לנו כהתנגדות שגויה. ואכן, המאבק האינדיבידואלי הזה של נפש האדם, גילוי הכוחות הרדומים בנפש האדם הוא הכרחי על מנת להגיע לעולם הרוח בו הוא מדבר אלינו באופן אובייקטיבי. עם זאת, לגבי עולם הרוח: לאחר שנודעו התוצאות של עולם הרוח, התוצאות יעילות.

במובן מסוים דבר שהוכח על ידי מחקר מדע הרוח ושמועבר לאדם אחר, יכול להיבדק שוב על ידי כולם, אולם לא בצורה כזו שאפשר לראות במעבדה את מה שהאחר מצא, אלא באופן כזה שאפשר לקבל זאת. שכן בכל נפש חיה תחושת אמת חסרת פניות, היגיון בריא, סבירות בריאה. אם תוצאות מחקר הרוח לבושות בהיגיון בריא, במה שמדבר כחוש האמת הבריא שלנו, אז בכל נפש או לפחות בכל נפש חסרת פניות, יכול להדהד מיתר עם הנפש המודיעה. אפשר לומר שלכל נפש יש נטייה – גם אם היא עדיין לא הקדישה את עצמה למאבק האינדיבידואלי – לנקוט בהיגיון חסר פניות ובתחושת אמת בריאה לגבי מה שמדע הרוח מודיע. גם אם צריך להודות שבתוך תנועת מדע-הרוח הידע של המחקר הרוחני לא מתקבל תמיד עם תחושת האמת הבריאה הזו וההיגיון הבריא, אך זהו חוסר הקיים בכל תנועה רוחנית. עם זאת, באופן עקרוני מה שאמרתי נכון. באופן עקרוני, יש לקחת בחשבון שהמצב שבו מקבלים בקלילות ובאמונה עיוורת את מה שמובא לעיתים קרובות כמדע רוחני לאנושות בימינו, חייב להוביל לטעויות על גבי טעויות. מי שבאמת עומד על קרקע מדע הרוח בהחלט מרגיש חובה לספר באופן הגיוני וסביר את מה שיש לו לומר, כך שבאמת ניתן יהיה לבדוק זאת עם תחושת אמת בריאה ועל ידי ההיגיון. כך הסברנו איך מדע הרוח מראה כיצד יש למצוא את תוצאותיו.

רק מדע כזה יכול להוכיח שיש עובדה אובייקטיבית של הרוח. עם זאת, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לעובדה שמדע זה פשוט מוביל לתכנים האמיתיים של עולם הרוח, לתכנים שמוגשמים באופן חיוני עם תמציתיות כזו כמו למשל אדם המתגשם עם חיוניות. מנקודת מבט זו מדע הרוח ברור לגבי העובדה שלבסוף עולם הרוח מהווה בסיס לכל קיום גופני-חושי, שהאדם, כמו גם כל שאר הדברים, נולד ומתפתח מתוך עולם רוח זה. הוא גם קובע שמאחורי העולם המורגש לחושים, מאחורי הקיום החיצוני הפיזי משתרע איזור עולם הרוח. אם כעת מדע הרוח עובר בהדרגה ומראה בתצפיותיו כיצד נראה עולם רוח זה וכיצד עולם הרוח עומד בבסיס עולמנו המורגש לחושים, אזי הסלידה פשוט מתעוררת במעגלים רבים כפי שאפיינתי בתחילת שיחה זו. במעגלים רחבים של ימינו, מדע הרוח הוא דבר די לא פופולרי. לא קשה להבין מדוע מדע הרוח עדיין פוגש בימינו התנגדות עצומה בכל המובנים. זה מובן מאליו מכיוון שמה שמשתלב כמשהו חדש בחיי התרבות כמו מדע הרוח תמיד נאלץ מבחינה מסוימת להיהדף, כמו כל ההישגים הקטנים והגדולים של האנושות. מכיוון שיש הרבה תמונות נפשיות שהאדם מקבל מההתבוננות המדעית, הן הגורמות בהכרח למי שמאמין שהוא עומד לחלוטין על קרקע מדעי הטבע, לראות רק סתירות אם הוא שומע את מה שאומר מדע הרוח. מי שעומד על קרקע מדע הרוח לא מפקפק כלל שבצדק מסוים ניתן להעלות מאות על גבי מאות של אי-הסכמות לגבי מדע רוח זה.

אני רוצה להוסיף רק בסוגריים שאני בעצמי אקיים בפעם הבאה שתי שיחות במקומות שונים, וגם כאן פעם אחת, כך שאבהיר שאלה זו. השם של הראשונה שבהן: איך מפריכים את התיאוסופיה? והשנייה: כיצד מוצאים את התיאוסופיה? זה אמור להתרחש כדי שנבחן שמי שעומד על קרקע מדע הרוח יכול באמת לאסוף את כל מה שניתן לטעון כהפרכה של מדע הרוח. כן, ברצוני לומר אפילו יותר ממה שכבר נאמר במקרה זה לגבי הפרכת מדע הרוח, כפי שמדברים כיום בדרך כלל על הפרכה, שהיא לא קשה במיוחד ביחס לתוצאותיו השונות. קל להפריך את מחקרי מדע הרוח.

לא הייתי רוצה להשוות באופן ישיר את ההפרכות הללו, אלא להבהיר את מה שאני רוצה לומר, ולחזור למשהו שלעיתים קרובות פוגשים אם קוראים עבודות של פילוסופים מסוימים לגבי הפילוסופיה של הגל. אני לא רוצה לדבר כאן על חשיבותה של הפילוסופיה של הגל לגבי מה שנכון ומה שלא נכון; אנו רוצים להשאיר זאת ללא הכרעה. יהיו מעט אנשים בקרב המומחים של הגל, שלא מכירים בכך שהגל הוא רוח משמעותית. בכתביו של הגל מוצאים משפט מוזר שיכול ליצור רושם עמוק על מי שרוצה להפריך את הגל בקלילות. במשפט זה נכתב: “כל דבר אמיתי הוא סביר!” תארו לעצמכם איזה צחוק פנימי משפט כזה חייב לגרום למישהו המפריך בהנאה! צריך להיות פילוסוף נהדר כדי לדבר שטויות כאלה: “כל דבר אמיתי הוא סביר!” צריך רק להעיף מבט-חטוף בודד בעולם ולראות עד כמה המשפט הזה אינו סביר! קיימת שיטה פשוטה להפריך את נכונות המשפט הזה, והיא מבוססת על העובדה שמישהו בעצמו פעל בשובבות. מכיוון שאפשר לקבוע אז שזה בהחלט לא סביר.

האם העובדה כי ההפרכה הפכה לפשוטה גם הובילה לעובדה שהיא פשוט בוצעה בקלות והיא נלקחה בקלות כחשובה? זו שאלה אחרת, שאולי עונה על עצמה על ידי כך ששוקלים את הדברים הבאים: האם באמת הגל היה כה טיפש – אפשר להתייחס להגל איך שרוצים – אולם לחשוב שהוא לא הבין שמשפט זה מופרך בקלות? האם הוא באמת חשב שאף אחד לא יכול לפעול בשובבות? האם לא צריך להרגיש נאלצים לשקול מה התכוון הגל במשפט זה וכי כלל לא נפגשים עם מה שהוא התכוון בהפרכה זו?

באופן דומה, זה יכול להיות גם עם דברים רבים של מדע הרוח. אנו חוזרים למשהו ממשי: מדע הרוח צריך להניח שמערכת העצבים והמוח ככלי חשיבה, דמיון, רגש ודחפי רצון נבנים על ידי הרוח. המוח ומערכת העצבים הם כלים למשהו חיוני שלא ניתן להראות בעולם החושי, אלא שעליהם להיחקר בשיטות המאופיינות של מדע הרוח. מדע הרוח צריך להפנות עורף למה שמדע, הנשען על התופעות המורגשות לחושים, יודע לומר על המוח ומערכת העצבים כמשהו הפועל באדם מבחינה נפשית-רוחנית, שאי אפשר לחקור אותו עוד בעזרת החושים ושאפשר לחוקרו רק על ידי דרכי הנפש הפנימיות. אפשר בקלות רבה מאוד להפריך כעת את מה שמחקר הרוח מספר על משהו על-חושי המהווה בסיס למוח האנושי.

אפשר לומר: כל מה שאתה אומר הוא רק תוצר של המוח. אם אינך מבין זאת, חשוב פעם אחת כיצד היכולות הרוחניות עולות באבולוציה. אצל בעלי החיים הנמוכים היכולות הרוחניות עדיין אינן מושלמות, אצל בעלי החיים הגבוהים יותר ובעיקר אצל היונקים הגבוהים הן משמעותיות למדי ומושלמות יותר, ואצל האדם הן שלמות ביותר מכיוון שמוחו הגיע לשלמות הגדולה ביותר. זה מראה שחיי הרוח צומחים מתוך המוח. אם אתה עדיין לא מאמין בזה, פנה פעם אחת למישהו שיכול להראות לך כיצד במקרים מסוימים של מחלה, חלקים מסוימים במוח יכולים להיות לא מועילים והאדם כבר לא יכול לממש יכולות מסוימות, כך שחלקים מסוימים במוח נהרסים וחיי הרוח נהיים מוגבלים. שם אתה רואה כיצד איבר תפיסת-חושים יכול להרוס את חייך הרוחניים! מדוע אתה עדיין מדבר על הישויות הרוחניות העומדות מאחורי הדברים הנתפסים בחושים?

אפשר להתנגד לכך בקלות רבה. העובדה שזה נעשה לא מתוך התוצאות המדעיות, אלא מההצעה שעבור אנשים רבים נוצרה מתיאוריות מדעיות מסוימות, חייבת להיראות לנו טבעית בהווה. כל זה קשור לעובדה שזמננו עומד תחת הסוגסטיה של אותה דעה שאפשר להשיג אמת וידע רק אם מכוונים את החושים כלפי חוץ ומציתים את ההיגיון על ידי התצפיות שהושגו. גם אם – יש לומר זאת בנוגע למדע הרוח – תוצאות אלו מספקות אפשרויות רבות להפרכה, אך עם זאת, ניתן לומר שמצד שני בהווה שלנו יש צורך עמוק, קיימת כמיהה עמוקה לשמוע משהו מאותם תחומים שעליהם מדע הרוח יודע לדווח משהו. באותו זמן התפתחה כמיהה עמוקה לגביהם והיא חיה אצל קבוצות בני אדם. בחלק גדול מבני האדם היא רדומה מתחת לפני השטח של התודעה, אולם היא תופיע יותר ויותר.

הצורך בתוצאות מדע הרוח יהפוך גדול יותר ויותר. הכמיהה הזו, הצורך הזה בתוצאות מדע הרוח מתרחש כפועל יוצא לצד ההערצה והמסירות להישגים המדעיים. רק בגלל שההישגים המדעיים חייבים בהכרח להתייצב מול האדם מבחוץ, כמו קוטב נגדי עולה הכמיהה לתוצאות מדע הרוח. בעניין זה הגענו לנקודת מבט אחרת במאה ה-19 ובמאה שלנו מאשר הייתה לאנושות לפני מאה שנים. אם רוצים לדבר על ערך מחקרֵי מדע הרוח של ההווה, חשוב להבין שלפני מאה שנים גם אישים גדולים לא הרגישו צורך לדבר על תוצאות מדע הרוח באופן שכדאי שיקרה היום במסגרת קורס זה של הרצאות. מכיוון שהאינדיבידואלים הגדולים, בעלי האמירה הגדולה ביותר עבור האנושות, מבטאים במובן מסוים רק את מה שהוא הצורך של הזמן, כך גם האינדיבידואלים הקטנים; דבר כזה יכול להציג את עצמו בצורה ברורה, אם נסתכל על האינדיבידואלים הגדולים יותר.

שם אפשר לומר בצדק, לפני מאה שנים אדם כמו גתה הרגיש צורך לבטא את עצמו ביחס לתוצאות מדע הרוח, בשום פנים ואופן לא כפי שזה מתרחש כיום על בסיס מדע הרוח. במקום בו התעוררה השאלה לגבי דיבור על דבר שאינו ניתן לתפיסת-החושים, התייחס גתה לעובדה, כמו כל כך הרבה בני אדם, שזה צריך להיות דבר של אמונה ולא של מדע קפדני. הוא גם אמר לעיתים קרובות שלמען הדיוק בדרך כלל תקשורת על בסיס זה של תוצאות תקפות עלולה להיות כמעט לא פורייה אם אדם אחד יעביר אותן לאחר.

התקדמנו כל כך במהלך מאה השנים בנוגע לכל ההתפתחות האנושית. גתה חי בעידן שלא היו בו טלגרפים, טלפונים, מסילות ברזל, ואין סיכוי שהיו מגיעים לאווירונאוטיקה; אנו מתמודדים גם עם תוצאות התפתחות רוחנית השונות מאלה שהיו בחייו של גתה. אתם יכולים לראות זאת במקרה ממשי. קיימת שיחה נחמדה שקיים גתה עם פאלק^[1] מסוים לרגל מותו של וילנד.^[2] שם הוא התבטא בנוגע לתחומים העוסקים במה שמעבר ללידה ולמוות של האדם שאינו מוחלש על ידי הכיסויים החושיים, שהוא בן אלמוות. אירוע המוות הפתאומי של וילנד, שאותו גתה מאוד העריך, דחק בגתה להביע את עצמו באופן פופולרי כלפי אדם כמו פאלק שפגש אותו בהבנה. מה שהוא אמר שם אופייני ביותר אם נעבור לשאלת המשמעות של מדע הרוח להווה.

“אתם יודעים כבר זמן רב שהרעיונות אשר אין להם בסיס איתן בעולם החושי אינם משכנעים אותי למרות ערכם, מכיוון שכאשר אני מתייחס לטבע אני רוצה לדעת ולא רק לשער ולהאמין. לגבי ההמשך של נפשנו האישית לאחר המוות, זה כך: זה בכלל לא סותר את התצפיות ארוכות הטווח שעשיתי על מצבנו ושל כל הישויות בטבע; נהפוך הוא, הוא עולה ממנו עם כוח עדות חדש. אך זהו נושא אחר לגבי השאלה לכמה מאישיות זו מגיע להמשיך, עלינו להשאיר זאת לאלוהים. באופן זמני, אני רוצה לציין זאת רק בהתחלה: אני מניח מעמדות והיררכיות שונות של המרכיבים הבראשיתיים של כל הישויות, מנקודות המוצא של כל התופעות בטבע שהייתי רוצה לכנות נפשות, כי הפחת רוח החיים של השלם התחילה מאלה, או אפילו מהמונאדות – הבה נשמור על ביטוי זה של לייבניץ! אין ביטוי טוב יותר כדי לבטא את הפשטות של הישויות הפשוטות ביותר. כעת חלק מבין המונאדות או נקודות ההתחלה הללו – כפי שמראה ההתנסות – הן כה קטנות, כה קלושות עד כי הן מתאימות לכל היותר לקיום של שירות משועבד. כנגדן אחרות הן חזקות ועצומות. מכאן שהאחרונות לוכדות את הכל לתוך המעגל שלהן המתקרב אליהן והופך אותן לגוף, לצמח, לחיה, או אפילו למשהו גבוה יותר, לכוכב. הן ממשיכות בכך, עד שגם העולם הקטן או הגדול, שתכליתם טמונה בהן רוחנית, גם מופיעים בגוף. הייתי רוצה לקרוא רק לנפשות האחרונות. מכאן נובע שיש מונאדות עולם, נפשות עולם, כמו מונאדות נמלים, נפשות נמלים, ושתיהן אף על פי כן, במקורן, גם אם אינן לגמרי אחת, קשורות בישותן הקדומה. כל שמש, כל כוכב לכת נושא תכלית גבוהה יותר, משימה גבוהה יותר בפני עצמה, כך שהתפתחויותיה חייבות להתבצע באופן קבוע ועל פי אותו החוק בו שיח השושנים מפתח עלים, גבעולים ופריחה. אתם יכולים לקרוא לזה איך שתרצו, רעיון או מונאדה, גם לי אין דבר נגד זה; מספיק שתכלית זו קיימת באופן בלתי נראה ומקדימה את ההתפתחות הגלויה בטבע …”

במובן מסוים, גתה מדבר באותה תקופה על מה שעליו נדבר לעיתים קרובות בשיחות אלה: ההתגשמות החוזרת של נפש האדם. הוא מעיר: “לאחר כל מה שגיבשתי כהשקפה על העולם האנושי, עולם החיות וכו’, השקפה כזו לא תסתור את מה שנבנה כמדע.” כעת ניתן להבין בקלות מה משמעות ציטוטו של גתה אם חושבים על כך שגתה גילה תגלית בשנת 1784 שהספיקה לשמור על שמו עד לתקופות הרחוקות ביותר, גם אם לא היה מבצע שום דבר אחר: גילוי העצם הבין-לסתית בלסת העליונה של האדם. יש בלסת העליונה של האדם – כמו אצל בעלי החיים – עצם מתווכת. גילוי זה הוכחש על ידי מדענים בדיוק בתקופה שגתה נכנס למדעי הטבע. הם חיפשו רק מאפיינים שניתן להבחין בהם באופן חיצוני לגבי ההבדל בין האדם לבעל-החיים, והיו בדעה שלבעלי החיים תהיה עצם מתווכת בלסת העליונה שלא תהיה קיימת אצל האדם. זה מבדיל את אורגניזם בעלי-החיים מזה האנושי. גתה לא רצה להודות בכך, הוא לא יכול היה להאמין שבמצב הנמוך הזה יש לראות את ההבדל בין אדם לבעלי-חיים, וניסה בכל האמצעים הזמינים להראות שהעצם הבין-לסתית האנושית אכן צומחת כבר זמן קצר לאחר הלידה, אך קיימת כשריד ואינה נעדרת אצל האדם. הוא הצליח להוכיח את העובדה שאין הבדל חיצוני בין האדם לבעל-החיים.

מנקודת מוצא זו התבונן גתה בכל תחומי מדעי הטבע והכיר היטב את צורת החשיבה המדעית של זמנו. כן, הוא הקדים כל כך את זמנו, עד שהיום דרוויניסטים שרוצים לפרש מחדש את גתה במובן דרוויניסטי יכולים לטעון: גתה הוא קודמו של דרווין. למרות שגתה מעורה במדעי תקופתו בדרך זו וחורג מעבר לה, הוא בכל זאת יכול לומר את מה שגיבש כהשקפה על החלק האלמותי של האדם שמזכיר התגשמות חוזרת בהתאמה לרעיונותיו המדעיים. את מה שגתה יכול היה לומר באותה תקופה, כל אדם יכול היה לומר לעצמו. חוקרים אחרים שניסו לצבור ידע מדעי לגבי החיים היו באותה עמדה.

זה אופייני לכך שמתייחסים מהקרקע של הקל^[3] לפעולה גדולה של קאנט,^[4] ליסודות תפיסת העולם המכנית של קאנט, לתולדות הטבע הכלליות ותיאוריית השמיים או לניסיון של קאנט לכתוב בשנת 1775 על המערכת והמקור המכני של מבנה העולם השלם. עליכם רק לקחת את החוברת במהדורה הזולה, ולבחון את הסוף. ואז תשאלו כיצד ניצבים אלה העומדים מול קאנט על קרקע ההקליזם בלבד כאשר הוא מדבר על האלמוות של נפש האדם, כאשר הוא מדבר על סודותיה הגדולים של נפש האדם, על הסיכוי למגורים על גופים שמיימיים אחרים, על נפש האדם שחיה על כוכבי לכת אחרים? כיצד מתמקמים חסידי הקל כאלה בפני האפשרות של התגשמות מחדש של האדם כפי שהוא מופיע בכתיבה זו מאת קאנט? אילו אלו המתייחסים לקאנט היו באמת קוראים את הדברים הללו הם היו מופתעים מאוד!

הדברים שונים בהווה מאלה שהיו לפני כמאה וחמישים שנה. באותה תקופה שררה הנטייה לדבר על ענייני חיי הרוח בצורה מסוימת שאין לה שום קשר למדע, מכיוון שהרגישו שמדברים שם על משהו שאינו סותר את מה שהמדע יכול לטעון. כל מי שפתח את עצמו למדע של אותה תקופה הרגיש שעליו לקבל משהו מדעי רק על ידי התיאורים הפופולריים, אזי הוא יכול לדבר כמו גתה: “האמונות שגיבשתי מחיי הרוח יתכן שהן יהיו כמו אמונה אישית, אולם הן בשום שלב לא סותרות את המדע כיום.” הדברים השתנו והפכו לקשים מאוד בהשוואה למדע. יש לקחת בחשבון שלאחר מותו של גתה התגלו התגליות הגדולות של תאי האדם ובעלי-החיים על ידי שליידן^[5] ושוואן,^[6] וכי לראשונה אורגניזם אלמנטרי הציג עצמו לחושים. מדוע יש לדבר על “חיים על גופים שמיימיים אחרים” וכדומה, אם אפשר לראות את הגופים בונים את עצמם בחיה או בצמח על ידי שיתוף פעולה של התאים החומריים, המורגשים לחלוטין?

ואז הגיעו ההישגים העצומים האחרים. עלינו רק לשקול את ההשפעה על החשיבה האנושית, כאשר קירכהוף^[7] ובונסן^[8] הביאו את הניתוח הספקטראלי שהרחיב את מבטו של האדם לעולמות רחוקים. ניתן היה להסיק מניתוח ספקטראלי זה כי הקיום החומרי שאנו מוצאים על פני האדמה, זהה גם בגופים השמיימיים הרחוקים ביותר, כך שאפשר היה לדבר על אחדות החומר ביקום כולו. כל יום מגדיל את מה שיכול להתייצב לפנינו בתחום זה. יכולתי להצביע על מאות רבות של דברים כאלה שפעלו באופן מהפכני. זו הסיבה לקיום השכנוע שיש לדבר על תוצאות השיטה המדעית באופן שיש להמתין למה שיש למחקר המדעי לומר על סיבות החיים, על מקור החיים האינטלקטואליים מפעילות המוח, ואל תדברו באופן דמיוני על עולם רוח שאמור להוות בסיס לכולם! – אפשר להבין זאת בקלות רבה.

לפיכך, הגישה המדעית השתנתה לגבי כוח האמונה האנושי. מבחינה זו גתה הוא באמת קודמו של דרווין. אף על פי כן, הוא עלה על פי רוח זמנו ממחקריו הפיזיקאליים-מדעיים, מהתפתחותם של היצורים החיים, מהבלתי מושלם למושלם, לתפיסת עולם רוחנית לחלוטין המחפשת אחר העל-חושי, הרוחני שבבסיס כל החושי. בני האדם הממשיכים בתקופתנו באותה צורה, מאמינים שהתוצאות המדעיות דוחקות לעצור היכן שהתוצאות המדעיות הללו צריכות להיות, וכי כל איזור רוחני מקורו ברקע החושי. האדם כיום אינו יכול לומר באותה צורה כמו לפני מאה שנים כי מה שהוא יודע על פי אמונתו הדתית האישית או מאמין שהוא מכיר, או ניכס מהעולם העל-חושי, אינו סותר את התוצאות המדעיות, אלא נראה שהוא סותר אפילו הרבה מאוד. מי שחותר לאדם באופן זה, יראה זאת כמו החוקר הרציני המחפש אחר האמת.

אם זהו המקרה, עלינו לומר: בהווה אין עוד סמכות מיידית לכוח השכנוע ולהוכחת הסיבות שעדיין ניתן היה להציג לפני מאה שנים או מאוחר יותר, מבלי לסתור את התוצאות המדעיות החיצוניות. כיום נדרשים אימפולסים רציניים יותר בכדי לשמור על מה שנאמר לגבי העולם העל-חושי לעומת התוצאות המדעיות המחמירות של המדע. עלינו להיות מסוגלים להלביש את מה שאנו מוסמכים להאמין בו לגבי עולם הרוח באותו אופן אובייקטיבי שניתן להשיג את התוצאות המדעיות – רק על רקע אחר. רק מדע רוח העובד באותו היגיון, עם אותה תחושת אמת בריאה כמו מדעי הטבע, ירגיש שהוא יכול למקם את עצמו לצד מדעי הטבע המתקדמים ביותר. אם בוחנים זאת, מבינים באיזה מובן מדע הרוח הפך להיות הכרח להווה שלנו. מבינים גם שמדע רוח זה יכול לענות אך ורק על הגעגועים עליהם דיברתי. כיסופים אלה קיימים מכיוון שבאופן לא מודע פועל מה שאופיין זה עתה על נפשות אנושיות רבות – רק עם מיטב המחפשים אחר האמת ובתחום בו כלל לא צופים זאת – אם מצטטים כיצד צמאון האדם לידע נבע ממה שתמיד אמרו פעם בתחום המדע.

ואכן, נראה שיש אישור לגבי השדה המתמטי והתחום הגיאומטרי, ביחס ליישומו על העולם החושי. מי היה רוצה להאמין שבכזו קלות כל אחד יכול לטעון שאמירות המתמטיקה, הגיאומטריה, ניתנות לערעור על ידי מישהו? אף על פי כן, זה היה אופייני שהיו אישים במהלך המאה ה-19 שקפצו להמציא גיאומטריה ומתמטיקה באופן מתמטי טהור, על ידי חקירות מתמטיות קפדניות שאינן חלות על העולם החושי, אלא על עולמות שונים לגמרי. פירוש הדבר שהיו אנשי חשיבה מתמטית שהרגישו שהם יכולים לחרוג ממה שהיה עד כה מתמטיקה וגיאומטריה ויכולים להמציא גיאומטריה המתאימה לעולם חושי אחר! אין רק אחת, אלא גם כמה גיאומטריות כאלה. אנשים בעלי הכשרה מתמטית יודעים משהו על השמות רימן,^[9] לובאצ’בסקי,^[10] בוליאי.^[11] אנחנו לא רוצים להיכנס לזה יותר מידי, כי חשוב רק שדבר כזה יכול לנבוע מההכרה האנושית. למשל, יש גיאומטריות שאינן מכירות במשפט: שלוש פינות המשולש מסתכמות ב-180 מעלות, ולגביהן המשולשים הם בעלי איכות אחרת, כך, למשל, שלוש פינות המשולש תמיד פחותות מ-180 מעלות. מקרה נוסף: בגיאומטריה האוקלידית שלנו, אפשר לצייר רק מקביל אחד דרך נקודה לקו נתון. הומצאו גיאומטריות בהן ניתן לצייר אין סוף מקבילים דרך נקודה לקו אחר. כלומר, היו אישים שחשו דחף לא רק לחפש אחר עולמות אחרים, אלא גם להמציא גיאומטריות עבורם! זה בהחלט מעיד על כך שגם בראשים מתמטיים שררה כמיהה לחרוג ממה שיש ישירות בעולם הסובב.

ברצוני עדיין לומר מספר דברים שהזמן שלנו זקוק לו כמשהו שאפשר להשיגו ממדע הרוח:

הטבע הנפשי-רוחני האמיתי של האדם מופיע שוב ושוב בחיים מחודשים על אדמתנו.

התגשמות חוזרת היא עובדה דומה בתחום הרוחני-נפשי כמו תורת האבולוציה עבור תחום בעלי-החיים ברמה נמוכה יותר.

נפש האדם התפתחה באמצעות התגשמויות בהן התנסתה במהלך חיים קודמים ותתנסה בחיים הבאים.

ואכן, אמנות ההפרכה תתנגד בתוקף לדברים כאלה בהווה. עם זאת, אפשר כבר לקבוע כי להווה יש צורך עמוק בתוצאות כאלה הקשורות לכך שבאמצעותן האדם יכול להתמצא לגבי קביעותיו ועמדתו כלפי העולם החיצוני.

האדם התחיל רק לפני זמן קצר למצב את עצמו כראוי כישות היסטורית באבולוציה העולמית. זה קרה באמצעים החינוכיים החיצוניים. חישבו על היקף ההשקפה המוגבלת של האנושות במאות ה-14, ה-15, לפני שאומנות הדפוס הפיצה את האמצעים החינוכיים. אז טרם עלו שאלות ללב האנושי במובן הבא: כיצד יכולה נפשנו להתמודד בסיפוק עם מה שאנו מכירים כהתקדמות היסטורית? כאן נמצא מקור השאלה שהפכה כיום לשאלת-לב עבור בני אדם רבים. ההתקדמות ההיסטורית מראה כי הישגים חדשים, שהם בעלי ערך גם להתפתחות הפנימית של הנפש, שעובדות חדשות נכנסות לזרם האנושות המתקדמת. שם על האדם לשאול את עצמו, מהו הטבע הפנימי ביותר של האדם? האם בני האדם בעבר נידונו לחוות את חייהם בקיום מעורפל ולא להתעניין בתוצרים של התקדמות מאוחרת יותר? מה חלקו של האדם בהתפתחויות הרציפות של המין האנושי?

מול שאלה זו ניתן להציב כהתנגדות דברים רבים. כאן יש לדבר רק על העובדה שאכן, מתוך הרגשה עמוקה של נפש האדם נובעת השאלה, החידה: האם ייתכן שכיום החיים של נפש האדם אינם יכולים לשלב הישגים המוטבעים בזרם האבולוציה האנושית בעתיד מכיוון שהם סגורים בין לידה למוות?

שאלה זו זוכה למשמעות בסיסית עבור מורי הכריסטיאניות. מי שעומד על הקרקע של כריסטיאניות טהורה, מבדיל בהתפתחות האנושות בין העידן הקדם-כריסטיאני לבין העידן הפוסט-כריסטיאני ומדבר על העובדה שזרם של חיים רוחניים חדשים זרם מאירוע הכריסטוס, שלא נכח קודם עבור האנושות הארצית. כאן צריכה להתעורר השאלה הבאה עבור אדם כזה: מה לגבי הנפשות שחיו לפני אירוע הכריסטוס, לפני ההכרזה על מה שזרם מאירוע הכריסטוס?

האדם יכול לשאול שאלה כזו. מדע הרוח עונה עליה לא רק תיאורטית, אלא באופן שהוא גם מתאים לו. כי הוא יצביע על כך שאותם בני אדם שהשיגו הישגים בתקופה הקדם-כריסטיאנית, מתגשמים מחדש, לאחר שזרם ההתפתחות הכריסטיאנית החל, כך שאיש לא יוכל לאבד את מה שנכנס לתרבות. לפיכך, משהו מתוך ההיסטוריה צומח למדע רוח שאינו רק רעיונות מופשטים, אלא מדע רוח המדבר על ההיסטוריה כעל משהו בו בכל מקום האדם מעורב בישותו הפנימית ביותר. מכיוון שהאופק האנושי התרחב דרך האמצעים החינוכיים המודרניים, ניתן לשאול את השאלה הזו במובן אחר מאשר לפני מאה שנים, כאשר היקף הראייה של בני האדם היה מוגבל יותר. קיים רצון לתשובה שרק מדע רוח יכול לספק.

אם ניקח זאת בחשבון – ונוכל להמשיך לדבר כך במשך שעות ולהביא דוגמאות רבות המעידות על כך שלמדע הרוח יש משמעות עבור ההווה מכיוון שעל ההווה לבקש ביתר שאת אחר תוצאותיו – אז נקבל מושג לגבי משמעות מדע הרוח עבור ההווה. כל השיחות של החורף הזה ישמשו רק לאיסוף חומרים מהצדדים השונים ביותר כדי להראות את תוצאות מדע הרוח ואת משמעותן עבור חיי האדם, כמו גם סיפוק הצורך הגבוה ביותר של האדם באופן כללי.

לבסוף ברצוני רק לומר שהיום אחת הטענות המקובלות ביותר נגד מדע הרוח היא שאומרים, למרבה המזל, שמדעי הטבע הצליחו להשיג עיקרון אחיד כדי להסביר את העולם באופן מוניסטי. מדע רוח הוא כמעט ביטוי שבפני עצמו גורם לאנטיפטיות אצל אנשים רבים משום שהוא מעלה מעין דואליזם בהשוואה למוניזם זה המועיל מבחינה אפיסטמולוגית!

חוטאים רבות עם מילות מפתח שכאלה. האם נשבר העיקרון המסביר את היקום באופן אחיד מכיוון ששני זרמים הנפגשים בנפש משתפים פעולה ביקום, חיצוני ופנימי? האם אסור להניח שמה שמתקרב לנפש משני צדדיה – כלומר מהחוויה החושית מצד אחד וממחקר מדע הרוח מהצד השני – עדיין מבוסס על קיום אחיד ובהתחלה מופיע רק לתפיסה האנושית בשני זרמים? האם יש לקחת באופן שטחי את המוניזם כמוחלט? אם זה היה המקרה שהעיקרון המוניסטי יישבר בכך, אז מישהו יכול גם לקבוע שהעיקרון המוניסטי נשבר אם הוא מודה שמים מורכבים ממימן וחמצן. מימן וחמצן עדיין יכולים להתקבל ממקור אחיד גם אם הם משתלבים במים. גם העולמות החושיים והעל-חושיים יכולים להתקבל ממקור אחיד אם עובדות מדעי הטבע ומדע הרוח ייאלצו לומר: בנפש האדם מתאחדים שני זרמים, אחד מהם מהצד החושי והשני מהצד הרוחני. ואז, אכן, אי אפשר להראות מיד את האחידות, את ה-monon (היחיד), אבל אין זה סותר את ההשקפה של עולם מוניסטי. מה שנראה משני הצדדים בדרך זו משיג את עוצמת המציאות המלאה רק אם אנו מזהים אותה כמורכבת משני זרמים. אם אנו מסתכלים על העולם החיצוני, אנו מקבלים תפיסת עולם על פי חושינו והגיוננו שאינה מראה את מקורה: הרוח. אם נלך בדרכי מחקר מדע הרוח ונחווה את התנופה בנפשנו, נמצא את הרוח. חומר ורוח נפגשים בנפש. רק השילוב של הרוח והחומר בתוך נפשנו מספק את המציאות הרוחנית האמיתית!

בנפש האדם מתאחדים שני זרמים, אחד מהם הוא מהחושי. לפיכך, אפשרו לי בבקשה לסכם את הדברים שנאמרו במילים אשר מביעות דבר דומה אך בצורה פואטית ואולי את מה שכל בני האדם הרגישו בכל עת, אלו אשר השתדלו ללא משוא פנים להשיג מבט על רוח וחומר. מדע הרוח המתייחס למדעי הטבע מלמד אותנו להכיר בכך שהוא נכון:

באופן מסתורי, ממעמקי היקום,

מתקרב עושר החומרים לחושים האנושיים.

ממרחבי עולם חידתיים וּמלאי תוכן

מילת הרוח הזורמת מבהירה

בקרקע של הנפש.

הם נפגשים באדם למציאות מלאת חוכמה.

——————————————————————————————

1. .Johannes Daniel F 1826-1768, משורר. ↑
2. Christoph W. 1813-1733, משורר וסופר. ↑
3. אֶרְנְסְט הַיינְרִיך פִילִיפ אַוּגוּסְט הֶקֶל, 1919-1834, היה ביולוג, חוקר טבע, פילוסוף, רופא, פרופסור לזואולוגיה ולמורפולוגיה ואמן גרמני ידוע. ↑
4. עמנואל קאנט, 1804-1724, היה פילוסוף גרמני. נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בעת החדשה ואחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים. ↑
5. Matthias Jacob Sch 1881-1804, היה בוטנאי גרמני. ↑
6. Robert Sch 1882-1810, היה רופא ופיזיולוג גרמני. ↑
7. Gustav Robert K 1827-1884, פיזיקאי. ↑
8. Robert Wilhelm B 1899-1811, כימאי. ↑
9. Bernhard R 1866-1826. ↑
10. Nikolaus L 1856-1793. ↑
11. Johann B 1860-1802. ↑