רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: דפני ליטמן, עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

כרך 2

פרק 71

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

קאסל  11.12.1910

בשיעורינו האזוטריים אנחנו מדברים לעיתים קרובות על השבילים שבהם היה על תלמיד תורת הנסתר לצעוד במרכזי המיסטריות הקדומים. באותה תקופה שינה האדם את נפשו ואיכויותיו הרוחניות במהירות רבה יותר באמצעות שיטות מסוימות, שכן הוא היה אז חזק יותר מבחינה פיזית ונפשית. הייתה לו נפש חזקה יותר, ומכיוון שמדובר בארכיטקט של הגוף הפיזי, גם האחרון היה חזק יותר. אלה היו זמנים טרום היסטוריים. בני אדם היו פחות מסובכים ויותר אחידים באותה תקופה. האנושות יצאה מחיקם של האלים, ואחרי שבני האדם איבדו בהדרגה את הראייה העל-חושית הישנה שלהם בנתיבם דרך החומר, זוהי משימתו של האדם להעלות את עצמו לרוחניות על ידי נטילת אימפולס הכריסטוס, ובהיותו מלא בו, לאחד את עצמו עם האלוהות.

באמצעות מטריאליזם שהלך וגבר, בני אדם הפכו לחלשים יותר ויותר בגופם, בנפשם וברוחם, ואין עוד אפשרות להכשיר את המבנים הנוכחיים העדינים יותר עבור ההתנסויות שעברו החניכים במיסטריות העתיקות. בזמן ההוא עבודתו העיקרית של המועמד לחניכה הייתה להכיר במהרה עד כמה האגואיזם והפחד בלתי נשלטים ולהניחם בצד. לא ניתן לשפוט מהו באמת אגואיזם ללא המושגים הרגילים הקשורים למישור הפיזי.

המועמד לחניכה הוכנס לשינה ובפני נפשו הוצג מה שהיא פיתחה בעולם הרוח עד אז. האני שלו נשאב לכאורה על ידי המקרוקוסמוס, והוא ראה שהוא לא כלום. כמובן שעמידה זו בפני הלא כלום, כמו לפני תהום חשוכה, עוררה רגשות פחד, והוא נאלץ להתגבר על כך. לאחר שעבר דרך מבחנים אלו הוא היה בלתי כשיר לחיים חיצוניים מאחר שהבין שכל הדברים המתכלים הם אין, או שהוא נשאר חזק והחליט להשתמש בהתגשמות זו כדי להתפתח עד כמה שניתן כדי שיוכל יום אחד להכיר את העולמות העליונים.

האדם המודרני לא אמור להיות לפות בעצמה כזאת. אם אדם מודרני רגיל אומר שהאדמה רועדת מתחת לרגליו, הוא כבר אומר הרבה. הוא תמיד ינסה להתייצב בחוזקה. הוא לא רוצה לקפוץ מעל התהום. עליו לתת לאדמה לחמוק מתחתיו. כי אם הוא רוצה להיכנס לעולמות רוח, המושגים שהוא עיצב כאן במישור הפיזי כלל לא עוזרים לו. הוא לא רשאי לקחת איתו אף אחד מהם. הדברים היחידים שבאפשרותו לשמור עליהם הם היכולת ליצור מושגים, תחושת אמת והיגיון, את היכולת ליצור מושגים חדשים ותחושה לאמיתות החדשות שהוא יכיר.

המאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות שולחים לנו אנלוגיה להבהיר עניין זה. הרי זה דומה לכך שנראה את כל החפצים שבחדר שלנו במראה ואז נלך אל מאחורי המראה כדי להיווכח שהם אכן שם. היינו רואים שאין שום דבר מאחורי המראה. כאן עלינו לתת למושגים לגבי העולמות העליונים לזרום לתוכנו מישויות עליונות יותר ועלינו לעבוד על עצמנו כדי שניצור מושגים כאלה. אך לאחר שרכשנו כמה מהם באמצעות עבודה רצינית וכנה, עלינו לעמוד שוב לפני המראה, לקבל החלטה נועזת ולהרוס אותה. ואז אפילה וריק ייפערו לעברנו. אך אם נישא זאת בצורה איתנה, האור יאיר מתוך האפילה ויגלה לנו עולם חדש לחלוטין.

עבודתנו האזוטרית מורכבת מהעלאה הדרגתית של גופינו האסטרלי והאתרי לגבהים רוחניים. אבל החלקים התחתונים של שני הגופים נשארים מאחור בגוף הפיזי. האני ממלא תפקיד מיוחד בין שני החלקים הללו שכביכול נקרעו. מעצם העובדה שנצמדנו בעצמה רבה כל כך לדברים חומריים, הרי זה כאילו שהאני נקשר לחלקים התחתונים והשתעבד להם. לפיכך מתחוללות תופעות מוזרות. לגוף האסטרלי שנשאר לעצמו היו אולי חסרונות מסוימים שיכולנו לשלוט בהם בקלות כאשר חלקו העיקרי עדיין היה קשור אליו, אך כעת תכונות כאלה גדלות מאוד והאדם מרגיש כתאוותן לעיתים קרובות. אם האני היה מאוחד עם החלקים הגבוהים יותר, הוא היה שולט משם בחלקים התחתונים ובכך בכל הדחפים, הכמיהות והתשוקות. אז גם החלקים הגבוהים יותר לא היו חסרי הכרה, כפי שהם כשהאני נמצא בחלקים התחתונים. מכיוון שהגופים הגבוהים יותר עוזבים את הנמוכים, האחרונים לעיתים קרובות נחלשים. הגוף הפיזי נוטה אז לחלות במחלות. אך זהו מצב זמני. שכן כאשר החלקים הגבוהים יותר שואבים מספיק כוחות מהעולמות העליונים, הם יפעלו שוב בהרמוניה ובאופן מרפא על החלקים התחתונים. ביחס לתופעות החריגות הללו בגופיו התחתונים, תלמיד תורת הנסתר חייב לומר לעצמו: אתייצב; אני אלך בדרכי לעולם הרוח גם אם העולם יתהפך.

אם החניך יצור מרכז פנימי אל מול טעויותיו, אזי הוא גם ישלוט בהן. האמנות אמורה לעזור לנו בעימותים האלה. לשם כך ניתנה לנו כל אמנות אמיתית. אמנות שלא מרוממת אותנו לא יכולה להתקיים; זו לא אמנות אמיתית. כאשר אמנים ידעו את משימתה של האמנות, כאשר האמנות תהיה חדורה על ידי התיאוסופיה, היא תהפוך למה שהיא אמורה להיות בעבורנו.

כאשר האלים בראו את האדם הם נתנו לו פגמים כדי שיוכל לבחון באמצעותם את כוחו. עלינו להודות לאלים על פגמינו, מכיוון שהמאבק בהם גורם לנו להיות חזקים וחופשיים. אך עלינו לא לאהוב את הפגמים אפילו לא לרגע אחד. לא היינו יכולים להודות לאלים שבראו אותנו טהורים וללא פגמים, כי הם היו הופכים אותנו לחסרי-כוח. עלינו לומר לעצמנו: גם אם העולם היה מלא שטנים אנו עדיין באים מאלוהים:

  Ex Deo nascimur

אם נילחם ברצינות וננסה בהתמדה להיכנס לעולמות הרוח, נרגיש שהחלק התחתון והפגום שלנו מת:

 In Christo morimur

 ואז נתעורר במודע בעולמות עליונים:

 Per Spiritum Sanctum reviviscimus.

לאימרה זו יש גרסה אקזוטרית ואזוטרית. בשימוש אזוטרי, ביטוי השם הקדוש ביותר, אם הוא מתרחש בצורה לא ראויה, יכול לשחרר רעידות אדמה, סופות, ברקים ואירועים אדירים אחרים בטבע, שכן אם הן מוטעות, אפילו למחשבות הנסתרות ביותר שלנו יש השפעה הרסנית בעולמות הרוח. זאת הכוונה במחזה המסתורין הראשון[1] שבו נאמר כי "רוחות חייבות לשבור עולמות אם היצירה הזמנית שלך אינה מיועדת להביא הרס ומוות לנצחיים", כלומר לתקן את הנזק שבני אדם גרמו באמצעות מחשבותיהם. לכן הגרסה האזוטרית של פסוק זה היא:

 Ex Deo nascimur,

 In … morimur,

 Per Spiritum Sanctum revisiscimus.

————————————————————————————–

[1] נכתבו 4 מחזות מסתורין על ידי רודולף שטיינר. יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה. המחזה הראשון: שער התקדשות.