רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 100

מתכני השיעורים האזוטריים

שטוטגרט   20.02.1912

האבולוציה העולמית והאבולוציה האנושית הולכות תמיד יד ביד, ומי שלומד בבית ספר אזוטרי חייב לקחת בחשבון את תקופתו. אך מכיוון שהאדם מתחבר לערכי הנצח של האבולוציה באמצעות הכשרה אזוטרית, אזי, לדוגמה, כאשר מגיע לתלמיד משהו מהמיסטריה של מצרים, יש לזה חשיבות גם בימינו. כלומר מילים שיכולות להשפיע על האדם המודרני באותה מידה כמו שעשו אז. מילים כאלה מהעבר הן כדלקמן: הגעתי לשער המוות; למדתי להכיר את ארבעת האלמנטים; ראיתי את השמש בחצות; התקרבתי לאלים העליונים והתחתונים. חזרתי לעולם החיצון.

מה הפירוש של “הגעתי לשער המוות”? במדיטציות שלנו נתחיל בהדרגה להרגיש כמו אישיות כפולה, לא עוד נרגיש שם שאנו משתייכים למה שזיהינו בעבר עם האני שלנו – הגוף הפיזי. כשאדם מת, זה טבעי שהוא כבר לא מסתכל על גופו הפיזי כעל משהו ששייך לו. אך עליו להשיג זאת כעת באמצעות הכשרתו. אם התפתחותו של האדם הייתה בדרך שרצו האלים הטובים, הוא היה מכוון את גופו מבחוץ. למשל, אם הוא היה רוצה לנסוע מעיר אחת לעיר אחרת, הוא היה מכוון לשם את גופו מבחוץ באמצעות דחף רצון מכושף. גופו היה דומה למשקל שהיה שייך לו. אנו יכולים להבהיר זאת לעצמנו אם נניח שפתאום הונח תושב מאדים על כדור הארץ, והאדם הראשון שפגש נושא משקל בכל יד. מכיוון שתושב המאדים מעולם לא ראה אדם לפני כן, הוא עשוי לחשוב ששתי המשקולות גדלו יחד עם הגוף. כך המחשבה שאנו גדלים יחד עם גופנו היא מוגזמת. אבל אם נכשיר עצמנו כראוי, נקבל יותר ויותר את התחושה שהאני שלנו מתפצל ושחלק אחד ממנו מכוון את החלק השני מבחוץ. כשאנו באים במגע עם ישויות יצירתיות נשגבות עם האני שלנו שמורם כלפי מעלה – שעלינו לחוש בענווה כחסד – זה יכול לקרות שאנחנו יותר ויותר מזהים אני זה עם הישויות הנשגבות. כי אין לנו מושג עד כמה אנו חדורים בגאווה ובשחצנות. עם זאת, יש דרך טובה לנטרל שחצנות זו.

כאשר הופיעו על האדמה קודמיהם של בני האדם, האלוהים, כיצד הם עשו זאת? הם לא התענגו בשחצנות על תהילתם. התנ”ך אומר לנו שהם יצרו ואז הם הביטו במעשיהם וראו שהם טובים. כך עלינו להסתכל על מעשי האני שלנו, על מה שהאני השיג; ואז נראה עד כמה הכל עדיין גרוע. ניקח כדוגמה את כתב היד שלנו. זהו ביטוי לאני שלנו, חלק מאיתנו שאנו מציבים מחוץ לנו. כעת אנו יכולים להיות כה שחצנים כך שנחשוב שכתב ידנו יפה מאוד. אם נסתכל מקרוב על רבים מהישגינו נמצא אותם לקויים למדי.

כעת, מה פירוש “הכרתי את ארבעת האלמנטים”? היסוד הראשון בו נוצר האדם היה חום. באבולוציה של כדור הארץ הכוונה באמת הייתה שהאדם אמור לשלוח זרמי חום לגופו מבחוץ. את חום הקיץ וקור החורף שהוא חווה כעת בגופו כאדם יחיד, הוא היה אמור להרגיש כאילו האני שלו מזרים לעברו מבחוץ. הוא היה אמור להרגיש שהאני הזה קשור לכל שאר האניים האחרים. העובדה שהחום עבר לדם שלנו היא פעולתו של לוציפר. האוויר הוא האלמנט השני שאיתו אנו קשורים בקשר הדוק. עלינו באמת להיות בתחושה שאנו האוויר שנמצא שם בחוץ, שאנחנו זורמים לגוף בכל נשימה כדי להחיות אותו מחדש. במקום זאת, אנו מרגישים שהאוויר הוא משהו שמגיע אלינו מבחוץ, ואנו מחזירים אותו כמשהו שהורג. אהרימן בא לקראתנו באוויר קטלני זה.

אנו רק מזדהים עם היסודות המוצקים והנוזלים בתוכנו – הגוף הפיזי והדם שלו. אך עלינו להזדהות מעט מאוד עם האישיות התואמת שלנו, שאפילו אם נכיר את התגשמויותינו הקודמות, אנו רק מסתכלים על אלה כמו דרך תחנות. לעולם אל לנו לומר שהיינו אישיות כזו או אחרת. שכן בכך אנו משלבים את האני הנצחי שלנו עם משהו מתכלה.

(גרסתו של רודולף שטיינר לפסוק המצרי לעיל):

עליתי עד לגבול המוות

עברתי את הסף של פרוסרפינה.[1]

ואחרי שעברתי את כל האלמנטים

חזרתי שוב.

בחצות ראיתי את השמש

קורנת באור לבן בוהק.

פנים אל פנים צעדתי לפני האלים התחתונים והעליונים

והתפללתי אליהם מקרוב.

———————————————————————

[1] פרספונה – מחריבת האור ביוונית – הייתה מלכת העולם התחתון ואשתו של האדס, אל השאול. במיתולוגיה היוונית פרספונה היא בתה של דמטר, אלת התבואה והפריון. בקרב הרומאים היא נודעה כ’פרוסרפינה.