Bn/GA 129

מס’ שמידט S-2427

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה מס’ 9

מינכן, 26 באוגוסט 1911

הזרמים של העיט, השור והאריה. ספינקס ויונה. תודעת-האני

אתמול כוונתי הייתה להצביע על העובדה שבמבנה של האדם קורה מעין היפוך של הכוחות שהובילו לציפוף הגוף. כדוגמה, הראתי שממערכת הלב והדם שלנו יוצאת ללא הרף מעין אֶתֶריזציה^[1] של החומר הפיזי הגס יותר של הדם, ושהתוצאה היא שהאלמנטים העדינים יותר של הדם עוברים כל הזמן לתוך אותה הסובסטנציה שממנה מורכב הגוף האתרי של האדם. ציינו גם שאלמנטים אתריים אלה נוהרים מהלב כלפי מעלה וחודרים לתוך המוח בזרמים עוצמתיים ומשמעותיים. ראינו שהצפה זו של המוח שלנו על ידי אלמנטים חדשים אלה בגוף האתרי היא הסיבה לכך שאנו מסוגלים לפתח ידע מסוג אחר, המתעלה מעבר לידע אנוכי ביותר הקשור במה שמתרחש בתוך המבנה שלנו. ניסיתי להסביר שאלמלא זרמים אתריים אלה לא היו עולים מהלב אל המוח, היו יכולים למצוא ביטוי דרך מכשיר המוח רק רעיונות, מושגים ורגשות שקשורים למבנה הגופני שלנו.

כל האבולוציה העתידית של האנושות מעורבת בתהליך שדיברתי עליו. נזכור שוב שלאבולוציה של האדמה קדמו האבולוציות של שבתאי, השמש והירח, ושאבולוציות קדומות אלו הביאו להיווצרותו של אדם אתרי בתקופה של התפתחות האדמה לפני למוריה. לפני תקופת למוריה, האדם היה, אפילו בהיבט הפיזי שלו, ישות אתרית בלבד. לפני למוריה לא היה קיים אדם מוצק מבחינה פיזית כמו שאנו מכירים אותו כיום, עם דם פיזי מעובה, עם מערכת עצבים ועצמות וכו’. כל הכוחות הקיימים כיום בגוף הפיזי שלנו היו אז עדיין בצורתם האתרית. צורה אנושית אתרית זו הייתה כמו צללית או פנטום בהשוואה לאדם שהתעצב מאוחר יותר, היא הייתה רק רמז למה שהיה אמור להתגבש כאדם צפוף יותר. תהליך זה של ציפוף התהווה במהלך התקופה הלמורית, התקופה האטלנטית והתקופה הפוסט-אטלנטית.

כדי להבין את משמעותם המלאה של פלאי העולם, מבחני הנפש והתגלויות הרוח, עלינו לבחון בצורה מעמיקה יותר את ההתהוות הזאת של האדם, עלינו לראות כיצד בדיוק התהווה בהדרגה האדם המוצק מתוך אותה צורה התחלתית של צללית. היום ננסה לדמיין איך נראה האדם בתקופה שקדמה ללמוריה. לאדם הייתה אז צורה כמו מעין צל, שהייתה רק רמז לצורה האנושית שהתהוותה מאוחר יותר. לתוך ה’פנטום’ הזה^[2] נכנסו זרמים מגוונים ביותר. הישויות של ההיררכיות העליונות פעלו בתוכו. בזמן ההוא האדם לא התהלך עם רגליו על פני האדמה, אלא ריחף כפנטום מסביב לאדמה, בפריפריה של האדמה; רק מאוחר יותר הוא ירד וצעד על פני האדמה.

האדמה עצמה הייתה עדיין במצב פחות סמיך. כל הפעולות שההיררכיות הגבוהות ביצעו באדם זרמו לתוכו דרך כל מיני זרמים. אך בשעה שהאדם חי כך על האדמה בצורת פנטום, גם האדמה המשיכה להתפתח, שכן היא איננה גוש של חומר מוצק כמו שמתארים אותה הגיאולוגים או המינרלוגים או הפיזיקאים. אם נתאר את האדמה כמו המינרלוגים או הפיזיקאים, יהיה זה כאילו היינו מציגים את האדם על ידי תיאור השלד בלבד. כל מה שמתאר המדע הפיזי הוא רק חלק מהאדמה, רק השלד של האדמה. גם כוחות ומהויות נוספים, שונים לחלוטין, קשורים לאדמה, וכולם יוצרים את ההרכב של האדמה כאורגניזם שאנו משולבים בו.

אם כן, גם האדמה המשיכה באבולוציה שלה, ובמהלך התקופה של למוריה, התקופה של אטלנטיס ובתקופה הפוסט-אטלנטית, כוחות אחרים זרמו אל האדם ללא הרף מתוך האדמה עצמה. כעת נרצה לבחון כוחות אלה יותר מקרוב. קודם עלינו לשים לב לכוחות מסוימים, שדרך הישויות הרוחיות של ההיררכיות העליונות שייכים לזרם התת-ארצי שהתייחסתי אליו אתמול. למעשה, כוחות אלה זורמים לתוך האדם מלמטה, הם עולים אל האדם (אם נרצה לתאר זאת במרחב) מהאדמה כלפי מעלה. במהלך האבולוציה של האדמה, הכוחות של ההיררכיות העליונות חדרו לתוך האדם מלמטה כלפי מעלה. כוחות אלה, שזרמו לתוך האדם ופעלו ביחד בהיווצרותו בעיקר בתקופת למוריה אבל גם לאחר מכן, מוכרים הן על ידי המדע הרגיל והן על ידי מדע הרוח כפועלים במהותם דרך האדמה. בכל מקום על פני האדמה, בכל מקום שנלך בו, נוכחים כוחות אלה. הייתה להם גם משימה נוספת באבולוציה של האדמה, אך קודם כול נפנה את תשומת הלב לישויות של ממלכה אחרת, שבהיווצרותן כוחות אלה היו פעילים במיוחד.

יום אחד, הזואולוגים ואנשי מדעי הטבע יופתעו מאוד לגלות כמה מורכב האופן בו נוצר מתוך עולמות הרוח כל מה שהם מציגים בצורה פשטנית בדיאגרמות המופשטות והמסודרות שלהם, אף כי יש בהן מן האמת. הדברים שביניהם הם רואים בצדק קשר וקרבה נוצרו למעשה כתוצאה מזרמים רוחניים מסובכים ביותר, הנובעים מכיוונים רוחניים שונים לחלוטין. בכלל לא נכון לתאר את בעלי החיים המוכרים בזואולוגיה כיונקים כפי שעושים זאת המדענים הדרוויניסטים. לא נכון להאמין שניתן למתוח קו ישר מהיונקים הפשוטים ביותר ליונקים המורכבים ביותר. בשני מינים שונים של יונקים פועלים כוחות מעצבים שונים לחלוטין. היונקים שנמצאים סביבנו ושייכים לקטגוריה של מעלי הגירה – בעיקר חיות מבויתות, כפי שידוע לכם – היו נתונים במהלך האבולוציה לתנאים רוחניים שונים לגמרי מאשר, למשל, משפחת החתולים, החיות הדומות לאריה. עלינו להבין שכוחות רוחניים פועלים באופן ספציפי על הנפשות הקבוצתיות של בעלי החיים, ובאמצעות הנפשות הקבוצתיות על צורותיהם הפיזיות. ההשפעות שפעלו על מין האריות החלו לעבוד על האדמה רק לקראת תקופת אטלנטיס ובמהלכה, והן הופיעו על פני האדמה כאילו הגיחו מתוך פנים האדמה. אך הכוחות שפעלו במהלך תקופת למוריה – ושפעלו גם על האדם – קשורים למה שפעל ככוח מעצב על משפחת מעלי הגירה, עובדה שבידע האזוטרי מתוארת תחת הסמל של השור. כוחות אלה התחילו להשפיע על האדם עצמו, ופעלו בעיצובו כאילו מתוך מעמקי האדמה החוצה אל פני השטח.

אל תהיו מופתעים אם אומר שאילו שום השפעה אחרת לא הייתה פועלת על האדם באותם זמנים קדומים, הוא היה דומה לשור בצורתו החיצונית. אילו אך ורק הכוחות האלה היו פועלים על האדם, הם היו מעצבים אותו כך. אך כוחות אחרים הפועלים מתוך מעמקי האדמה התערבו בהדרגה באורגניזם של האדם. הם אותם הכוחות שהשפיעו על מינים אחרים של יונקים, ובידע האזוטרי מוכרים בשם אריה. כוחות אלה נכנסים לאבולוציה של האדמה בתקופה מאוחרת יותר. אילו כוחות אלה בלבד היו פועלים על האדם, אילו הכוחות הקודמים לא היו קיימים, המראה שלו היה דומה לזה של האריה, עם כל מאפייני המבנה של האריה. הצורה המורכבת של האדם יכלה להתהוות רק מפני שהיא הושפעה לא רק מזרם אחד, אלא ממספר זרמים שפעלו זה אחר זה.

אתם יכולים כעת לקבל מושג מסוים לגבי הסיבה שבגללה החיות הדומות לשור נשארו דומות לשור, והחיות שדומות לאריה הפכו להיות כאלה. הדבר קרה מפני שלצורות הפנטום שהיו בבסיסן לא היה מבנה מאורגן באותו האופן כמו לפנטומים של בני האדם לפני תקופת למוריה. כתוצאה מהאבולוציות הקודמות של שבתאי, השמש והירח, הפנטומים האנושיים היו מאורגנים כך שהם תמיד חיכו לרגע הנכון כדי לאפשר למגוון רחב של זרמים לפעול עליהם זה אחר זה, כדי שזרמים אלה ינטרלו זה את זה, ובכך תיווצר הרמוניה גבוהה יותר. השור לא היה נשאר שור אילו טבע האריה היה משפיע עליו ומשנה את המבנה הקודם. האדם בא לאדמה באופן שיאפשר לכל ההשפעות הללו לפעול עליו.

רק בתקופת אטלנטיס, קרה משהו אחר, שישפוך אור גדול על הזואולוגיה ברגע שאנשים יכירו בו ויצליחו להשתמש בו לטובת המדע החיצוני. במהלך תקופת אטלנטיס, נוצרו תנאים וקשרים שונים לחלוטין. כבר ציינתי שאותם כוחות שור ואריה פעלו כאילו מתוך מעמקי האדמה. הכוחות שכעת התאחדו איתם באו מבחוץ, מהסביבה של האדמה. אם כן, בתקופת אטלנטיס, פעלו כוחות שעיצבו את האדם מלמטה למעלה, וכוחות אחרים שבאו מהמרחב הקוסמי, וזרמו לתוך האדם מלמעלה למטה. הפנטום האנושי נחשף שוב לכוחות חדשים שכעת פעלו עליו מכיוון אחר, מכיוון הפוך.

כדי לקבל מושג על טבעם של הכוחות האלה שזרמו לכיוון האדמה מהמרחב הקוסמי, עלינו לשאול את עצמנו: על איזה בריות על פני האדמה הם פעלו בעוצמה מיוחדת, מבלי התערבותם של כוחות אחרים? אנו יכולים להצביע על בריות מסוימות בסביבה שלנו שכוחות השור וכוחות האריה לא השפיעו עליהן באופן משמעותי. להיפך, במקרה שלהם היו פעילים באופן כמעט בלעדי הכוחות שנכנסו לסובסטנציה של האדמה מהמרחב הקוסמי. הם היצורים ששייכים לממלכת הציפורים. יום אחד, הזואולוגיה המופשטת שלנו תופתע מאוד כשהיא תצטרך להודות בכך שהכוחות הפועלים ביונקים שונים לחלוטין מאלה הפועלים בעיקר בממלכת הציפורים, ובמובן רחב יותר, בכל היצורים המתרבים דרך ביצים שהם מטילים מחוץ לגופם. במקרה של כל היצורים שמתרבים באופן זה, אבל בייחוד באלה השייכים לממלכת הציפורים, פועלים בעיקר כוחות הזורמים פנימה מהחלל הקוסמי. בידע האזוטרי, כוחות אלה נכללים סמלית בשם עיט.

הכוחות האלה, שבאים לידי ביטוי במיוחד בעיצוב עולם הציפורים, פועלים בהרמוניה עם כוחות האריה וכוחות השור בתוך האדם, כך שכולם משולבים בפנטום המקורי, והתוצאה של הרמוניה זו היא צורתו הנוכחית של האדם. אם תתבוננו בתשומת לב במבנה השונה לחלוטין של עולם הציפורים, לא יהיה לכם כל ספק בכך שכל המבנה של הציפור שונה לגמרי מזה של היונק, למשל. היום אינני מתכוון לפרט את המבנה של שאר היצורים בממלכת החיות. במבנה של הציפור יש משהו ייחודי מאוד, אפילו לראייה הרוחית. בעוד שבמקרה של היונקים, לא משנה לאן נפנה את המבט הרוחי, אנו נמצא גוף אסטרלי מפותח ביותר, במקרה של הציפורים, המאפיין הבולט ביותר שפוגש את העין הרוחית הוא במיוחד הגוף האתרי. לדוגמא, הגוף האתרי, מחוזק על ידי כוחות קוסמיים הזורמים אליו מהחלל, הוא זה שמביא לידי ביטוי את הנוצות, הוא זה שיוצר את כיסוי הנוצות על גוף הציפור. כיסוי נוצות זה נוצר מבחוץ, והנוצה יכולה להיווצר רק מפני שהכוחות שפועלים על האדמה מתוך החלל הקוסמי חזקים יותר מאשר הכוחות הבאים מהאדמה. על הציר או הקנה של הנוצה, על מה שניתן לכנות עמוד השדרה של הנוצה, פועלים כמובן כוחות מסוימים שבאים מהאדמה, אבל הכוחות הקוסמיים הם אלה שמעצבים את מה שמחובר לקנה ומהווה את כיסוי הנוצות על גוף הציפור.

העובדות שונות לחלוטין במקרה של היצורים המכוסים בשיער. בשיער פועלים בעיקר כוחות הנובעים מהאדמה כלפי מעלה, כלומר כוחות הפועלים בכיוון הפוך מאלה שבנוצות של הציפורים. אם תרשו לי לתאר זאת במילים שיישמעו כפרדוקס, השיער אינו יכול להפוך לנוצות, מפני שהכוחות שזורמים מהחלל הקוסמי משפיעים מעט מאוד על השיער של בעלי החיים ובני האדם. הפרדוקס המדומה הזה משקף למעשה את המציאות במלואה, ואם נמשיך להרחיב בנושא, נוכל לומר שלכל נוצה יש נטייה להפוך לשֵיערה, אבל זה לא קורה מפני שהכוחות של המרחב הקוסמי פועלים עליה מכל הכיוונים. ולכל שֵיערה יש נטייה להפוך לנוצה, אך היא אינה הופכת לנוצה מפני שהכוחות הפועלים מהאדמה כלפי מעלה חזקים יותר מהכוחות הפועלים מבחוץ פנימה. אם בוחנים ברצינות פרדוקסים מסוג זה, מגלים סודות מהותיים מסוימים הטמונים במבנה של העולם שלנו.

אם אדם הניחן בראייה רוחית קדומה ירצה לא רק לתאר את האדם, שבעצם משנה את הזרמים הרבים החודרים לתוכו על ידי יצירת הרמוניה ביניהם, אלא להראות דווקא את הזרמים השונים הללו, יהיה עליו לומר: “את היסודות של האדם מעצב משהו שלא ניתן לראות אותו בעיניים פיזיות: הפנטום הארכיטיפי המקורי שהיום מופיע בצורה פיזית רק מפני שהאדם הביא להרמוניה בין ההשפעות של זרם העיט, זרם השור וזרם האריה.” כל מי שחוקר את האבולוציה של האדם חייב ללמוד להכיר את הפנטום הארכיטיפי בצורתו העל-חושית. אך כדי לעשות זאת, יהיה עליו להפריד שוב בין הזרמים שהתמזגו בתוך האדם. יהיה עליו להבין שמאחורי כל ההתהוות של האדם עומדת צורת-צללית אתרית, ושהשפעת-שור, השפעת-אריה והשפעת-ציפור נכנסות לתוך צללית אתרית זו ומתערבבות בה, באופן כזה שבצורה הסופית של האדם של כיום אי אפשר להבחין ביניהן עוד.

נניח שתקופת תרבות מסוימת – למשל, תקופת מצריים הקדומה – הייתה מנסה להציג בפני האנשים את נושא האבולוציה האנושית, את החידה הגדולה של האבולוציה האנושית, אז האדם האמיתי, הפנטום האבטיפוסי המקורי, שנוצר כתוצאה מהאבולוציות של שבתאי, השמש והירח, היה צריך להישאר בלתי נראה. אך בעצם מתוך הבלתי נראה, הייתה צריכה להיוולד דמות מורכבת, הבנויה משילוב של הצורות של השור והאריה, עם כנפיים כמו של עיט, או כל ציפור אחרת. אם תיזכרו במשמעות הרחבה של דמות הספינקס, שהייתה אמורה לייצג את החידה הגדולה של האבולוציה האנושית, אז יש לכם בעצם את מה שהציבה בפני האנושות תרבות המבוססת על ראייה רוחית, תרבות שהייתה בה מודעות פנימית לאמת אודות האנושות. התכונות המובדלות הבולטות בדמות הספינקס מתמזגות בתוך טבעו של האדם. הצורה של האדם נראית מוזרה מאוד מנקודת המבט של הראייה הרוחית. אם מאפשרים לדמות הספינקס, המורכבת מצורת-אריה וצורת-שור ביחד עם כנפי ציפור, לפעול על הראייה הרוחית, ומשלימים את התמונה על ידי הוספת הפנטום האנושי העומד בבסיסה, אם מאחדים אלמנטים אלה במארג אחד, אז מופיעה בפנינו צורת האדם כפי שהיא נראית כיום. ואז, אדם בעל תודעה המבוססת על ראייה רוחית איננו יכול להסתכל בדמות הספינקס – שבתחילה אינה דומה כלל לאדם – מבלי לומר לעצמה: “אתה הוא אני עצמי!”

במהלך ההתבוננות הזאת שפכנו אור על ארבעת המרכיבים של האדם מנקודת מבט אחרת. פנטום, צורת-צל, שבידע האזוטרי נקרא אדם, הופיע כתוצאה של האבולוציות של שבתאי, השמש והירח. בתהליך הציפוף של פנטום זה, פועלים ההשפעות המוכרות בידע האזוטרי כאריה, שור ועיט. וכאן יש לנו את ארבעת הסמלים האזוטריים שביחד מרכיבים את האדם, ושיש להם משמעות עמוקה באבולוציה האנושית.

ציינו גם שבמהלך האבולוציה האנושית על האדמה, פעלו כוחות מבחוץ, כוחות קוסמיים, הן על האדם והן על יצורים אחרים, ובייחוד על הציפורים. דבר זה אירע למעשה במהלך תקופת אטלנטיס, כך שניתן לומר שמהמרחב הקוסמי ירד זרם של השפעה לאותם חלקים במבנה האדם שהתודעה האנושית הרגילה כבר אינה יכולה להגיע אליהם. השפעה זו פעלה באטלנטיס, וכמובן המשיכה לפעול בתקופה הפוסט-אטלנטית. זה היה אותו זרם שהגיע ממה שתיארתי אתמול כאלים ממעל, האלים שבמובן מסוים היו המחשבות של האלים התת-ארציים, האלים הכתוניים (Chthonic gods). הם הישויות אותן פגשו התלמידים במיסטריות היווניות, שנדרשו להתמודד עם החידה הגדולה של הספינקס. הם נדרשו לראות את החלק הלא מודע של האדם ולהגיע באמצעות ידיעה עצמית גם לידיעה של ארבעת המרכיבים של האנושות.

זה אשר זרם מהמרחבים הקוסמיים מאז תקופת אטלנטיס אל תוך הלא מודע, וחדר אפילו לחלקים הנמוכים שלו, החל לזרום כעת, בטבילה בירדן על ידי יוחנן, אל תוך חלקיו הנעלים והטהורים יותר של האדם. זהו אירוע משמעותי ביותר. הכוחות האלה מהמרחבים הקוסמיים, שמאז תקופת אטלנטיס פעלו ללא הרף על היווצרות האדמה והאנושות, החלו לזרום באופן הטהור ביותר לא רק אל תוך החלק הלא-מודע של האדם, אלא באופן כזה שביכולתם להשפיע על התודעה. מסיבה זו היה צריך להופיע אחד הסמלים העוצמתיים ביותר שהגיעו אלינו באמצעות כתבים אוקולטיים ודתיים: סמל היונה, שנמצא בבשורות.

איך היה ניתן לתאר זרימה טהורה ביותר זו שהגיעה מלמעלה, מהחלל הקוסמי? אנו יודעים כמובן מה אירע בטבילה בירדן. אנו יודעים שבאותה עת גופו של ישוע מנצרת, גופו המורכב משלושה היבטים, שהוכן דרך שני ילדי ישוע, כפי שתיארתי בספר ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל והאנושות,^[3] ננטש על ידי האני שלו, שהיה האני של זרתוסטרא, וברגע עזיבתו חדר לגוף זה החלק הטהור ביותר של אותו זרם שכל הזמן נהר מהמרחב הקוסמי, אך עד אז הגיע רק לחלק של האדם שהיום נמצא בלא-מודע שלו. לכן הסמל הנכון לכך היה בדמותה של ציפור, דמותה של יונה לבנה טהורה, המייצגת את התמצית הטהורה ביותר של מה שהיה היסוד של העיט או המלאך בדמות הקדומה של הספינקס. למען ההתפתחות של האנושות על פני האדמה, הנהירה של זרם קוסמי זה אל תוך החלק המודע של האדם היא הכרחית. בתמונה של ישוע מנצרת על גדת הירדן עם היונה המרחפת מעליו, מופיע למעשה הביטוי של המיסטריה שכעת הגיעה לידי סיום מסוים.

אתמול הצלחנו להתחקות אחר חלק מההיסטוריה הקוסמית של זרם זה מן המרחב הקוסמי. מדוע התאפשר לזרם קוסמי זה להפוך לכוח-כריסטוס, לאותו אימפולס כריסטוס שהולך וממלא את ישות האדם ככל שהוא ממשיך לפעול על האדמה? ככל שהאדם יקבל לתוכו את האימפולס הזה, הוא יגשים יותר ויותר את האמת שבדבריו של פאולוס הקדוש: “לא אני, כי אם כריסטוס בתוכי!” להבדיל משלושת הזרמים האחרים שהיו התוצאה של אבולוציה קודמת, השפעה חדשה זו, הזרם הטהור והמזוכך ביותר שמגיע מלמעלה, יאחז באדם, יחבוק אותו יותר ויותר, וגם ילך וישחרר אותו ממה שכובל אותו לאדמה. אתמול דיברנו על ההתפתחות ההיסטורית של זרם זה, ואמרנו שהתאפשר לו להתהוות כך רק מפני שהוא הוכן כבר בשמש הקדומה.

בעוד שהאלים העליונים, אותן ישויות שבמובן שהסברנו אותו אתמול היו המחשבות של הישויות האלוהיות האחרות, רצו לחיות רק באלמנטים העדינים יותר – באלמנט החום, באלמנט האור, באלמנט הכימי ובאלמנט החיים – ישות זו, שירדה מאוחר יותר לאדמה באמצעות הטבילה בירדן על ידי יוחנן, נשאה עימה, מתוך החוכמה העמוקה ביותר, את הכוחות שהאבולוציה של האדמה שלנו כבר הגיעה אליהם על השמש הקדומה. אנו יודעים כמובן ממדע הרוח שההתעבות של אלמנט החום לאוויר (כאשר החום היה האלמנט העיקרי של אבולוציית שבתאי) כבר התרחשה במהלך האבולוציה של השמש. בעוד ששאר הישויות בקרב האלים העליונים סרבו לשאת עימן את אלמנט האוויר כאשר הן נסוגו מההתפתחות הכללית אל המרחב הקוסמי, הישות הזאת כן לקחה עימה את אלמנט האוויר, כך שהיא נשארה בקשר עם האדמה. לכן, באמצעות ישות זו, לאורך כל הזמן היה קיים במרחב הקוסמי למען האבולוציה העתידית אלמנט הקשור לאדמה – האלמנט שכבר בשמש הקדומה התעבה לאוויר או לגז. אם אנו מביטים אל השמש במרחב הקוסמי, אם אנו מרימים את עינינו אל השמש, עם המבט של זרתוסטרא מהימים הקדומים, עלינו לראות אותה קודם כול כשריד של השמש הקדומה, כלומר כפלנטת השמש הקדומה ששבה לחיים, ומשחזרת בהווה את מה שהיה קיים בזמן אבולוציית השמש.

אם כן, במונחים של מדע הרוח, עלינו לראות את השמש קודם כול כמשכנם – או לפחות כחלק ממשכנם, כי הרי משכן זה משתרע גם בפלנטות אחרות – כחלק העיקרי של משכנם של האלים העליונים, שהגדרנו אותם אתמול כאחד הזרמים של העולם האלוהי. אבל אם תתבוננו בשמש זו בראייה רוחית, תראו שאלים עליונים אלה נמצאים שם בשמש רק בצורה אתרית, מאתר החום למעלה עד לאתר האור, האתר הכימי ואתר החיים. אבל השמש כפי שהיא נעה בחלל הקוסמי היום אינה נמצאת שם רק עבור הראייה הרוחית כמבנה אתרי, אלא קיימת גם כספירה של גז, כחומר שהתעבה עד למצב של אוויר. השמש לא הייתה לעולם מתעבה למצב של אוויר אילו הישות שדיברתי עליה אתמול, הישות שירדה אל האדמה עם היונה בטבילה בירדן על ידי יוחנן, לא הייתה מתנתקת מהשמש בגוף של אוויר ולא רק בגוף אתרי. לכן, כאשר אנו מביטים אל השמש, עלינו לומר: “כל מה שקיים בשמש כאימפולסים של חום, של אור וכאימפולסים כימיים, מה שקיים שם כאימפולסים של חיים, כול אלה קשורים גם לישויות אחרות, אותן ישויות שאינן אלא הרעיונות או המחשבות של האלים מלמטה. אך האלמנט של גז בשמש הוא למעשה הגוף של כריסטוס.”

יום אחד, המדע, שהוא כל כך מטריאליסטי בימינו, ילמד להכיר שוב את התורה הקדומה של זרתוסטרא, ויהיה עליו להצהיר: “השמש כספירה של אדים בחוץ, בחלל, איננה אך ורק מה שהאסטרו-כימיה שלנו יודעת עליה, איננה אך ורק מה שמתגלה בניתוח הספקטרלי שלנו. השמש, כספירה של אוויר או אדים שם בחוץ בשמיים, היא הגוף הטהור של כריסטוס, ישות אלוהית שהייתה ביחד עם שאר האלים העליונים, אך נשארה קשורה גם לאדמה. זה מה שזרתוסטרא ראה כשהוא ביטא את סוד הכריסטוס בשמש במילה אורה (Aura) או אהורה מאזדאו (Ahura Mazdao), אורה הגדולה, החוכמה הגדולה, הרוח הגדולה החדורה בחוכמה. ואז, מה שעד לזמן ההוא היה קיים אך ורק בשמש, ועם זאת היה קשור לישות האדמה, ברגע המסתורי של הטבילה בירדן על ידי יוחנן, חדר באופן ממשי אל תוך הגוף הפיזי, האתרי והאסטרלי של ישוע מנצרת. ובגופו של ישוע מנצרת, בפעם הראשונה על פני האדמה שלנו, התאחד הזרם המטוהר מהמרחב הקוסמי עם הזרם החדש של הגוף האתרי, הנוהר מלב האדם אל המוח. בעת הטבילה בירדן על ידי יוחנן, התרחש מיזוג בין אותו זרם שהגיע מבחוץ מהמרחבים הקוסמיים, שהיה כמו זרם ממשי אך חדור גם בסובסטנציה אווירית, לבין הזרם האתרי שעולה ללא הרף מהלב אל הראש ומורכב מחלקים אתריים עדינים ביותר בדם. זה מה שהעניק לכל נפש אנושית בפעם הראשונה את האפשרות להחדיר לתוך עצמה את אותו אלמנט מתוך המרחב הקוסמי שמופיע בפנינו בסימן של היונה בטבילה בירדן על ידי יוחנן. למעשה, באמצעות אותו אירוע, נוצר מגע בין היקום כולו, עד כמה שהוא נגיש לנו, לבין תמציתו הטהורה ביותר, שקודם, באופן זמני, השתתף במה שבידע האזוטרי נקרא זרם-העיט. זאת הייתה תקשורת, אינטראקציה, בין כל מה שזרם מהאדמה ועיצב את גוף האדם מלמטה כלפי מעלה לבין מה שפעל כזרם מקרוקוסמי אל תוך האדם מבחוץ. מכך תוכלו לראות איך אנו חודרים יותר ויותר לעומקה של המיסטריה שהתרחשה בארץ ישראל. ככל שאנו מתקדמים בידע אודות מהותו של העולם, אנו לומדים להבין טוב יותר את המיסטריה של גולגותא.

עכשיו, חברים יקרים, עלינו לשאול: מדוע האדם כבר אינו רואה או חש דבר מכל הזרם האתרי הזה שנוהר למעלה מליבו אל מוחו? המדע המודרני הוא שטחי. לכן גם היחס שלו להיסטוריה הוא שטחי, ולעתים קרובות אנשים מאמינים שאמיתות עתיקות יומין הן טעויות עתיקות יומין. אם הייתם לומדים את הפילוסוף היווני אריסטו, הייתם מגלים בכתביו תיאור מוזר של טבע האדם, תיאור משונה של אותו “פלא עולם” שהוא האדם. הייתם מוצאים אצלו תיאור של האופן בו אלמנטים אתריים עדינים ביותר זורמים מהלב אל הראש, ושם, ברגע שהם נוגעים במוח, הם מתקררים. כמובן, המדע המודרני אומר: “אריסטו היה חכם מאוד בתור איש יוון העתיקה, אבל היום כל תלמיד בית ספר יודע שזו טעות.” אבל מי שחושב כך על אריסטו הוא זה שטועה. האמת היא שלמרות שלאריסטו לא הייתה ראייה רוחית שאפשרה לו לדעת את הדברים האלה בעצמו, הוא עדיין ידע ממסורות קדומות את מה שהיה ניתן לקלוט דרך ראייה רוחית, מקורית, טבעית בזמנים קדומים. מודעות זאת לזרמים אתריים העולים מהלב אל הראש הייתה קיימת עד לימי הביניים המאוחרים, עד למאה ה-15 וה-16. אפילו בכתבים של דקארט (Descartes) ניתן למצוא מודעות מסוימת לכך. אבל על פי ההיסטוריונים של הפילוסופיה, “לדקארט יש איזה סיפור דמיוני על רוחות חיים הזורמות מהלב אל המוח, אבל אלה סתם סיפורי סבתא. למזלנו, אנחנו כבר התקדמנו והשתחררנו מדעות קדומות אלו!”

אבל אלה אינם סיפורי סבתא, או דעות קדומות ישנות, אלא אמיתות עתיקות יומין, שמקורן בתקופה בה עדיין היה ניתן לקלוט דברים כאלה דרך ראייה רוחית טבעית. המודעות לדברים אלה פשוט אבדה בתקופות המאוחרות יותר. אם כן, איך עלינו לנסח אמיתות אלו מנקודת המבט של הראייה הרוחית המודרנית, של מדע הנסתר המודרני? אולי לא נוח לנו עם האופן בו אריסטו הציג אותן, מאחר שלא הייתה לו ברירה אלא להסתמך על מסורת, כי הכוחות הקדומים של ראייה רוחית כבר לא היו נגישים לו. אך אם כיום, נעמיק את ההתבוננות באדם השלם באמצעות הידע האזוטרי הזמין מאז המאה ה-13, אז נקלוט את העובדה שזרם אתרי כזה מהלב אל הראש באמת קיים.

אך אנו רואים דבר נוסף. לא רק זרם אתרי נע מהלב אל הראש, אלא בזרם זה נוכחים גם זרמים של הגוף האסטרלי. אם מתבוננים מקרוב בזרמים אלה שנעים מהלב אל הראש, מתבהר שהם מכילים הן אלמנטים אתריים, חומרים מהגוף האתרי האנושי, והן חומרים מהגוף האסטרלי של האדם. אם כן, מהלב אל הראש זורם חומר שבו נוכחים אלמנטים הן מהסובסטנציה של הגוף האתרי והן מהסובסטנציה של הגוף האסטרלי של האדם. המוח הוא המכשיר הייחודי ביותר של טבע האדם. הודות לאופן בו הוא נוצר מאז השליש האחרון של תקופת אטלנטיס, הוא קיבל תכונה מיוחדת מאוד: הוא עוצר את האסטרליות העולה, מונע מהזרם האסטרלי לעבור דרכו, בשעה שהוא כן מאפשר לזרם האתרי לעבור דרכו. אני חוזר: המוח כמכשיר פיזי הוא איבר שבו נחסם חלק מהזרם שעולה מהלב. המוח חדיר מבחינת הזרם האתרי, אבל לא בפני הזרם האסטרלי. הזרם האסטרלי נעצר במוח שלנו. באזור הראש, הרואה הרוחי רואה שזרמים אסטרליים העולים מהגוף מתפזרים במוח, אך נעצרים שם, אינם יכולים להגיע מעבר למוח בכלל, או רק במידה מועטה מאוד. אך לזרמים אסטרליים אלה שנעים מלמטה למעלה ונחסמים על ידי המוח יש מעין כוח משיכה כלפי הסובסטנציות האסטרליות החיצוניות הנמצאות תמיד סביבנו בסובסטנציה האסטרלית של האדמה. לכן, הגוף האסטרלי של האדם באזור הראש מורכב כמו משני סוגים של אסטרליות: האסטרליות שזורמת אלינו ללא הרף מהקוסמוס, והאסטרליות בגוף האדם שעולה מלמטה ונמשכת אל האסטרליות החיצונית.

אם כן, הגוף האסטרלי מסביב לראש, קרוב לעור של הראש, מכוסה – אם נתאר זאת בצורה די גסה – במשהו שדומה למעין כובע או כיפה, משהו עבה יותר, העשוי מסובסטנציה אסטרלית, כובע שאנו חובשים על הראש כל הזמן. באזור הראש יש לנו כיסוי שמורכב מסובסטנציה עבה יותר שנוצרת על ידי המיזוג בין האסטרליות הפנימית לבין האסטרליות החיצונית. קרני הגוף האתרי עוברות דרך כובע זה, מפני שאינן נעצרות על ידי המוח, וככל שהן טהורות יותר – כלומר, ככל שהן מכילות פחות מהאינסטינקטים, התשוקות, הדחפים וההרגשות של טבע האדם – הן נראות יותר בהירות וזוהרות. ההילה של האדם, כאשר רואים אותה מקדימה, רוכשת מעין כתר, מעין זר של אסטרליות, שדרכו עוברות קרני הגוף האתרי. זאת ההילה שאותה ראו אלה שניחנו בראייה רוחית קדומה אצל אלה שההילה שלהם זהרה עקב טוהר ישותם. זה מה שאנו רואים בתמונות. זאת המשמעות של ההילה, זה מה שקולט הרואה הרוחי שמבחין באופן ברור בהילה מסביב הראש. האורה האסטרלית הפנימית, הסובסטנציה האסטרלית הפנימית, עקב התכונה הייחודית של מוח, נשארת ומסודרת מסביב לראש.

נסו לבחון את התהליך באופן ברור מאוד. סובסטנציה אתרית-אסטרלית באדם זורמת מלמטה למעלה. סובסטנציה אתרית-אסטרלית זו מתפשטת במוח וממלאה אותו, אך היא נעצרת שם, כשם שקרן אור הנופלת על מראה נעצרת שם ומושלכת בחזרה. כאן מתרחש תהליך השיקוף האמיתי. מאחר שהסובסטנציה האסטרלית נעצרת במוח, היא משתקפת, ומה שנכנס כאן ומשתקף הוא המחשבות שלך, הרגש המודע שלך, מה שאתה חווה כרגיל כחיי הנפש שלך. ידיעה אודות העולם החיצוני נוצרת רק מפני שהאסטרליות החיצונית מתחברת לאסטרליות הפנימית באמצעות הזרמים האתריים הנעים דרך המוח. אנחנו יודעים את כל מה שאנו יודעים על העולם החיצוני מפני שהאסטרליות החיצונית מתמזגת עם האסטרליות הפנימית באמצעות הכיפה או הכובע האסטרלי המוזר שיש לכל אדם.

כן, ידידיי היקרים, האוקולטיזם עוד יעשיר במידה רבה מאוד את ההיסטוריה של התרבות. הרשו לי להזכיר לכם שבזמנים הקדומים אנשים עדיין ראו את הדברים האלה, והעתיקו לבגדיהם את האורה שעדיין הייתה גלויה לעין בזמנים ההם. אנשים חבשו קסדות מפני שצורתן הייתה דומה לכובע או הברדס האסטרלי שנמצא כמו כתר על ראשו של כל אדם. כל ביגוד חיצוני נוצר מכך שהאדם חיקה דרכו את האלמנט האתרי או האסטרלי הנמצא סביבו. אם אנו רוצים להבין בגדים עתיקים, ובייחוד את גלימות הכוהנים או הכמרים, אם אנו רוצים לדעת מדוע הם עוצבו בצורה זו או אחרת, נדרשת רק יכולת להתבונן בראייה רוחית על מה שמקיף את האדם כהילה אתרית או אסטרלית. כי הבגדים הקדומים העתיקו את הצורה של ההילות, והלבוש הקשור לריטואלים או טקסים דתיים עדיין משקף זאת. דרך אגב, העובדה שכיום איננו רוצים עוד ללבוש ביגוד שמשקף את מה שהאדם נושא בתוכו היא תוצאה של המטריאליזם שכל כך משפיע עלינו עד שאנחנו מכחישים את קיום האורה. השיגעון של הנודיזם הופיע בימינו, מפני שהחשיבה המטריאליסטית כבר אינה מודעת להילות האתריות והאסטרליות הגבוהות יותר שבני האדם נושאים אותן סביבם, ושהן המקור לצורת בגדיהם. אם נתבונן בציורים של האמנים מן העבר, צבע הבגדים עדיין מעיד על שרידים של מודעות לאורה. שימו לב איך מרים מתוארת לבושה בשמלות ובגלימה בצבעים ספציפיים. הצייר לא היה יכול לתת למרים את השמלה הצהובה של מרים המגדלית. מדוע לא? מפני שהאורה של מרים המגדלית שונה לחלוטין מזו של מרים! הצייר הביע בצורה ברורה מאוד שהבגד מייצג את מה שהאדם נושא עימו באופן על-חושי כמעין לבוש. ואם מתבוננים בלבוש של דמויות האלים היווניים, הן בבגדים, והן בכיסויי הראש שלהם וכדומה, כמו למשל במקרה של פלס אתנה, אנו רואים שהוא מעוצב על פי האופן בו הפסלים היווניים למדו לחשוב על ההילות של האלים שלהם.

על כן אתם רואים שהאדם שהתקדם לידע רוחני אמיתי לגבי טבע האדם חייב להודות: “כל מה שאתה רואה סביבך הוא רק ביטוי שטחי של ישותך האמיתית.” כשהאדם חש שהתודעה שלו חזקה בתוכו, הוא חייב לומר: “התודעה הזאת תופסת רק חלק קטן מאוד מטבע האדם. יש משהו אחר הפועל בתוכי כל הזמן.”

וכאן אנחנו יכולים להשלים את מה שכבר אמרנו על המוח. אם אנו ממשיכים להתבונן באדם באמצעות ראייה רוחית מבחינת אזורים אחרים של ישותו, אנו מגלים משהו מדהים. בעוד שהאלמנטים האתריים והאסטרליים עולים עד למוחו של האדם, ושם החלק האסטרלי נעצר והחלק האתרי בולט מעבר לראש כמעין כתר, אנו רואים שהאני של האדם נעצר כבר קודם, כמעין הילה פנימית באזור הלב. ההילה האמיתית הפנימית של האני נעצרת כבר באזור הלב, היא מגיעה למעלה רק עד הלב, ושם היא מתאחדת עם חלק מההילה החיצונית, עם החלק המקביל של ההילה המקרוקוסמית. למעשה, שני אלמנטים שזורים ביחד בלב – האלמנט הנכנס מהמקרוקוסמוס, ואלמנט שקשור להילת-האני שעולה מלמטה, אך נבלמת בלב. כשם שההילה האסטרלית נבלמת במוח, כך הילת האני נעצרת בלב, ששם היא באה במגע עם אלמנט של הילת-האני המגיע מבחוץ. מכאן, על פי העובדות, האמת היא שתודעת האני האמיתית של האדם אינה מתרחשת במוח. את מה שתיארתי לגבי האדם הקדום מאטלנטיס, שהאני שלו חדר לתוכו, יש להבין באופן יותר מדויק ככניסה של האני המקרוקוסמי החיצוני, שמאז תקופת אטלנטיס הקדומה חדר בהדרגה עד ללב, והתמזג שם עם זרם אחר של האני שעולה מלמטה ומגיע עד הלב. אם כן, מבחינה אורגנית, הלב הוא המקום בו, דרך הכלי של הדם, נולד האני האמיתי של האדם כפי שהוא מופיע בתודעה שלנו.

כל מה שתיארתי מראה את האופן בו האדם ניצב בעולם, במקרוקוסמוס. כל זה הוא אנחנו; כל זה נמצא בתוכנו. כל זה שמתרחש בתוכנו והתודעה הרגילה של האדם של היום תופסת רק את מה שכל אדם יודע, כלומר, רק את מה שנמצא על פני השטח. כשאתה מבין שפלא העולם – האדם – מכיל בתוכו תהליכים כל כך עצומים, אתה יכול לדמיין לעצמך עד כמה מורכב ומגוון העולם שנמצא סביבנו, ועד כמה הידע המודע שלנו מגיע רק לפני השטח של שלוש הממלכות של הטבע המהוות את הסביבה שלנו. אכן, עלינו להתמודד עם העובדה שחיי הנפש הרגילים שלנו, המודעות שלנו, נשארים על פני השטח ונותנים לנו ידע רק על חלק קטן ביותר ממה שחשוב באדם.

בנקודה מסוימת בזמן, מה שתיארתי באופן עובדתי חודר לאדם השואף לידע גבוה יותר, לידע על-חושי, והופך למודעות כבדה ומעיקה. האדם נעשה פתאום ער לעובדה: “כן, הידע שרכשת עד כה נוטה להסתיר יותר מאשר לחשוף.” מול פלאי העולם האדם מתייצב בכל חולשתו האנושית. המהות והתמצית של מה שאנו מכנים מבחני הנפש היא שהמודעות הזאת לא תהפוך את האדם לחלש וחסר-אונים, אלא שהוא ימצא בתוכו את אותו ביטחון שדיברתי עליו אתמול, את אותו ביטחון שמאפשר לו להתמיד. אנרגיה רבת עוצמה, תקווה וביטחון עוזרים לנפש להתמודד עם כל מבחן, כי איכויות אלו מאפשרות לה לפגוש את כל מה שאנו מכנים פלאי-עולם, את חידות העולם. והעולם ממשיך להעמיד מולנו יותר ויותר “פלאים” ככל שאנו ממשיכים לחדור עמוק יותר לתוך העולם הרוחי, העל-חושי. אך מאחר שכל פלא חדש מציב מולנו בלתי נודע חדש, אנו פוגשים ללא הרף אתגרים חדשים. למשל, בחיי היומיום הרגילים יהיה זה מבחן אם לאחר שהיכרנו אדם כבר תקופה מסוימת, ואנו מאמינים שהוא מה שהוא נראה, נגלה פתאום שהוא משהו אחר לחלוטין. אז נוכל או להיפרד ממנו או להתעלות מעל הקושי הזה ולהישאר נאמנים לו. במקרה זה, אנו נעמוד במבחן החברות. מבחנים מסוג זה קיימים גם בתחום של פלאי עולם. אנו פוגשים אותם עם כל הרעיונות והרגשות שהנפש שלנו רכשה לגביהם, אבל אנחנו מתקדמים ודברים חדשים – לא מפני שהעולם משתנה, אלא מפני שאנחנו חודרים יותר ויותר עמוק לתוכו – פוגשים אותנו כל הזמן, ושוב ושוב עלינו לומר: “מה שראית עד כה הוא מאיה.” ואז הספקות עלולות להתקיף אותנו. מעל לכול, יכול להופיע הלך נפש בו אנו מרגישים שהתקדמנו מהר מדי – כמו יוהנס תומזיוס בסצנה לפני האחרונה במחזה המיסתורין השני, מבחן הנפש.^[4] עד כה תומזיוס גיבש לעצמו לגבי לוציפר תמונה מסוימת, תמונה שהתאימה לשלב האבולוציה של נפשו. אך זו רק תמונה, צל. ככל שהוא ממשיך להתקדם, מופיע בפניו לוציפר יותר עמוק, יותר משמעותי, ועליו לשחזר את צעדיו כדי להכיר אותו במלואו, ולא רק כצל.

בדומה לכך, אדם שהגיע למה שמבחינתו הוא שלב גבוה יותר של ראייה רוחית, יכול להמשיך להתקדם ולומר לעצמו: “מה שרכשתי עד כה הוא עדיין רק צל, רק תמונה. הוא חייב להפוך למוצק יותר.” היות ואנחנו מתקדמים כל הזמן, אנו פוגשים כל הזמן היבטים חדשים של העולם. אנו יכולים להיכנס אל תוך היבטים אלה בכוחות נפש יציבים, ואז אנו נעמוד באתגר, ונוכל לדלות ממנו התגלויות רוחיות חדשות. כל פעם שתגיע אלינו התגלות רוחנית חדשה, יהיה עלינו לעמוד במבחן חדש. בכל שלב של התקדמות מופיעים מבחנים חדשים, ועלינו לראות בכך אימפולס להתפתחות גבוהה יותר. הנפש לעולם לא צריכה לוותר, אלא יכולה להתמודד עם מבחנים יותר ויותר גבוהים ואולי אף יותר ויותר קשים. אבל אם הנפש עמדה במבחן, לעולם לא יהיו חסרות התגלויות רוחניות; למרות שאולי יעבור זמן רב עד שההתגלות הרוחנית תעניק לנפש את מה שהיא זקוקה לו כדי להתפתח.

לכן אנו רואים שמבחני נפש כאלה מהווים דחף המדרבן אותנו לשאוף אל הגבהים, וההתגלויות הרוחניות תמיד פוגשות אותנו מלמעלה כמו מתנה, כמו תמורה למאמץ שלנו. מסיבה זו, אנו לעולם לא צריכים לראות יעד סופי במה שניתן להגיע אליו בכל שלב נתון. למשל, נעשה טעות אם נראה את השלב המתואר במחזה המיסתורין הראשון כסיום. אדם יכול להיות מיומן בראיית תמונות בעולמות העליונים, ויום אחד להבין שהוא עד כה ראה רק תמונות, ולא מציאויות. אז הוא ניצב מול מבחן הנפש הקשה שיוהנס תומזיוס צריך עוד להתמודד איתו כשמחזה המיסתורין השני מגיע לסיומו. אז הוא נהייה מודע לכך שמה שהוא ראה הוא דימוי, שהוא עדיין לא למד להכיר את המציאות אפילו במישור הפיזי במידה מספקת כדי שיוכל למלא את הדימוי שלו בתוכן של מציאות. ואז הנפש צריכה להתמודד עם מבחנים שבהם עליה ללמוד איך לפתח את הכוח לצקת תוכן לתוך מה שבתחילה מופיע רק כתמונה או דימוי. עלינו להבין שאיננו צריכים לפחד ממבחנים כאלה, כי כל היבט חדש של העולם שפוגש אותנו מספק לנו מבחנים חדשים שאנו צריכים להתגבר עליהם, ולהגיע לסוף של מבחנים אלה פירושו להגיע למוות של החיים הרוחניים האמיתיים. עלינו להבין שעלינו לא להירתע מהמבחנים, מפני שהם מחזקים אותנו, הופכים אותנו לחזקים כדי שנוכל להתרומם לעולם הרוח.

———————————————————————————————

1. אתריזציה – כלומר הפיכה ליותר אתרי. ↑
2. בסדרה מישוע אל כריסטוס, שניתנה בקרלסרוהה מספר שבועות מאוחר יותר, דר’ שטיינר השתמש שוב ושוב במילה “פנטום” כאשר דיבר על צורת-צל זו. (הספר יצא בהוצאת תלתן בשם: מישוע עד כריסטוס). ↑
3. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
4. כל ארבעת מחזות המסתורין יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה. ↑