שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה חמישית

15/3/1924

כיצד נראתה אירופה בזמן שבו התפשטה הנצרות?

רבותיי, הבה ונמשיך היום בכך שאראה לכם כמה דרכים אחרות שבהן התחייתה הנצרות באירופה.

בשנים הראשונות אחרי ייסודה, התפשטה הנצרות קודם כל בדרום, אל רומא, ומאוחר יותר, מן המאה השלישית, רביעית, חמישית והלאה, אל הצפון. הבה ונתבונן באירופה כפי שהיתה כאשר התפשטה הנצרות, כלומר, בזמן שבו הונחו יסודותיה ומעט מאוחר יותר. השאלה שאני רוצה לדון בה היא, כיצד נראתה אירופה בזמן שבו הגיעה אליה הנצרות?

בואו ונחשוב על אסיה שם [ציור על הלוח]. אירופה היא כמו בליטה קטנה, חצי אי קטן. כידוע לכם, כך היא נראית. כאן סקנדינביה, שם הים הבלטי. כאן אנו מגיעים לרוסיה וכאן דנמרק כפי שהיא כיום. כאן אנו מגיעים לחוף הצפוני של גרמניה, כאן הולנד ואז טריטוריה צרפתית. אנו נעים לספרד ואז חוצים לאיטליה. אנו מגיעים עכשיו לאזורים שאנו כבר מכירים: הים האדריאטי, יוון והים השחור. ואז אנו באים לאסיה הקטנה וכאן למטה אפריקה. כאן מצד שני, אנגליה ווולס, וכאן אירלנד שזה עתה ציינתי פה.

אני מתכוון לנסות להראות כיצד נראתה אירופה בזמן שבו הנצרות התפשטה בהדרגה ולבסוף הגיעה אליה. כאן, אירופה חסומה מאסיה על ידי הרי אורל. ואז יש לנו את נהר הוולגה הכביר ובזמן שבו הנצרות עלתה מן הדרום אנו פונים לאזורים שכעת הם דרומה של רוסיה, אוקראינה והן הלאה, אנו נמצא עם אשר מאוחר יותר נעלם לחלוטין משם, נע הלאה מערבה והתערבב עם עמים אחרים: האוסטרוגוסט [הגותים המזרחיים]. אתם תראו מיד כיצד כל העמים הללו החלו להגר ברגע מסוים. אבל בזמן שבו הנצרות עלתה מעלה מן הדרום, עמים אלו חיו בחלק זה של אירופה.

אם תיקחו את הדנובה, יש לכם כאן, הלאה, את רומניה של ימינו, כאן היו הגותים המערביים, וכאן, היכן שהחלק המערבי של הונגריה נמצא כיום, צפונה לדנובה, היו הוונדאלים. אלו היו שמות העמים בימים ההם. באזור שהיום נמצאת מורביה, בוהמיה ובוואריה היו השוובי, השוובים של ימינו. למעלה מכאן – היכן שהנהר אלבה נובע וזורם לתוך הים הצפוני – כאן היו כל הגותים. אבל כאן – זהו הריין, אשר אתם מכירים היטב, עם קולון של היום כאן – זהו האזור סביב הריין שבו חיו הפרנקים הריפוריים וכאן למעלה קרוב לשפך הריין הפרנקים הסליאנים. כאן לקראת האלבה, היו הסקסונים. שמם ניתן להם על ידי העם שחי מדרום להם ששמו לב שהם חיים בעיקר או כמעט רק על בשר ולכן קראו להם 'אוכלי בשר'.

הרומאים התפשטו לאזורים הללו כאן, כולל צרפת המודרנית, ספרד וכן הלאה. כאן, גם כן, תמצאו עמים יוונים-רומאים בכל מקום. הנצרות התפשטה קודם כל בקרבם, לפני שהתקדמה הלאה לצפון. אפשר לומר שבאזורים אלה במזרח הנצרות הגיעה לחלקים הצפוניים מוקדם יותר מאשר באזורים המערביים יותר. אחד מן הבישופים הראשונים בקרב הגותים היה אולפילה, או וולפילה, שפירוש שמו 'זאב קטן'.^[1] אוליפלה תרגם את הכתבים הקדושים לגותית בשלב מוקדם מאוד, במאה הרביעית. התרגום שלו מעניין במיוחד משום שהוא שונה מאלו שבאו מאוחר יותר. כרך רב ערך מאוד שלו נמצא בספריה באופסלה בשוודיה.^[2] אנו יכולים לראות מכך שהנצרות התפשטה מוקדם יותר כאן במזרח.

אם נסתכל בלוח אנו רואים שהיוונים והרומאים היו כאן. אבל בזמנים קדומים יותר היו כאן בכל מקום אוכלוסיות אירופאיות קדומות בהרבה וזה מעניין מאוד. אוכלוסיה זו – סימנתי אותה באדום – כבר נהדפה הלאה מערבה בזמן שבו הופיעה הנצרות. תחילה הם חיו יותר מזרחה. אתם יכולים לתאר אותם בעיני רוחכם חיים על הגבול שבין אסיה ואירופה. הסלבים של ימינו חיו אפילו יותר מזרחה בתוך אסיה בימים ההם.

השאלה היא זו. אם נחזור אחורה לזמן שלפני היווצרותה של הנצרות אני צריך לכסות את כל המפה של אירופה באדום, כי העמים הקלטים העתיקים גם כן חיו בכל מקום באירופה. כל מה שציירתי על הלוח עבורכם הגיע מאסיה מאוחר יותר, כמה מאות לפני ואחרי ייסודה של הנצרות. כך נשאלת השאלה, מדוע היגרו כל העמים האלו? בנקודה מסוימת בהיסטוריה של העולם הם החלו לנוע, נדחפים לתוך אירופה. ובכן זו היתה הסיבה. אם אתם מתבוננים בסיביריה כפי שהיא כיום, מרחב עצום, ריק, מיושב בדלילות. לא לפני זמן רב – לא רב, כמה מאות לפני בואה של הנצרות – סיביריה היתה הרבה יותר נמוכה וחמה יחסית. היא התרוממה. הארץ הזו לא צריכה להתרומם הרבה כדי שקור ישרור היכן שהיה חם לפני כן, האגמים התייבשו והארץ נהייתה שוממת. הטבע עצמו גרם לאנשים לנוע ממזרח למערב.

האוכלוסיה הקלטית של אירופה היתה עם מעניין מאוד. העמים שהיגרו מן המזרח מצאו אותם שם, אוכלוסיה שוחרת שלום יחסית. עדיין היתה להם המתנה המקורית של ראיה רוחית. אם עסקו במסחר הם חשבו שהרוחות עוזרות להן במלאכתם. אם מישהו חשב שהוא מצטיין בהכנת מגפיים – לא היו להם מגפיים אז, אלא משהו להגן על הרגל – הוא סבר שזה בזכות העזרה מן הרוחות. הוא היה יכול למעשה לקלוט את היסוד מעולם הרוח שנתן לו עזרה. קלטים עתיקים אלו ראו את החיים במונחים קרובים לעולם הרוח, במובן מסוים. העמים הקלטיים ייצרו הרבה דברים יפים. הם הגיעו גם לאיטליה בזמנים קדומים מאוד והביאו יופי לשם. זה ריכך את השוליים הגסים והמחוספסים של מנטליות השודדים המקורית בזמן שבו הרומאים השיגו סגנון חיים נעלה יותר. ההשפעה של העמים הקלטים ריככה את הטבע הברוטלי של הרומאים.

בזמנים קדומים יותר נמצאו הקלטים בכל מקום באירופה. בדרום היו הרומאים והיוונים, עמים רומאים-יוונים, יוונים-לטינים. וכפי שאמרתי, כאשר סיביריה התקררה, העמים שבה נעו מערבה. כתוצאה מכך, נראתה המפה של אירופה כך בזמן שבו הנצרות נעה צפונה מן הדרום [מצביע על הלוח].

זהו דבר מוזר, רבותי – תכונות מסוימות של העמים שרדו טוב, אחרות פחות. בקרב העמים שבאו לאירופה מאסיה היו ההונים, למשל, עם אטילה רב העוצמה מבין מלכיהם.^[3] אטילה היה שם גותי שמובנו 'אב קטן'. רבים מן העמים שאת שמותיהם כתבתי על הלוח קיבלו גם כן את אטילה, מלך ההונים, כמלכם, ולכן קיבל שם גותי. ההונים היו שונים מאוד מן העמים האחרים. אתם רואים, העמים הפראיים ביותר שהיגרו למערב היו במקורם שבטי הרים באסיה. קצת פחות פראיים, כמו הגותים, היו יותר עמי מישור. המעשים הפראיים של ההונים, ומאוחר יותר גם של המגיארים (הונגרים), באו כתוצאה מכך שבמקורם היו עמים הרריים באסיה.

כאשר הרומאים פרשו את שלטונם יותר ויותר צפונה – ללא תלות בנצרות – הם נתקלו בעמים שבאו מאסיה. קרבות רבים נערכו בין הרומאים לעמים כאן בצפון. ציינתי בפניכם את טקיטוס, ההיסטוריון הרומאי החשוב. הוא כתב הרבה אודות ההיסטוריה הרומאית וגם ספר קטן ונפלא בשם גרמניה,^[4] שבו תיאר את השבטים שחיו שם כה טוב שהם באמת קמים לתחיה בין דפי הספר. אמרתי לכם גם שלטקיטוס, רומאי משכיל מאוד, לא היה מה לומר אודות הנצרות מלבד שהיתה זו כת שנוסדה על ידי כריסטוס מסוים שם באסיה, ושכריסטוס זה הוצא להורג. הוא כתב ברומא בזמן שבו הנוצרים עדיין דוכאו וחיו בקטקומבות שלהם מתחת לאדמה, הוא לא הבין זאת נכונה.

בזמן ההוא הנצרות עדיין לא הגיעה לעמים אלו בצפון. היתה להם דת משלהם וזה מאוד מעניין. בבקשה שימו לבכם, רבותי, כיצד רעיונות דתיים צומחים בקרב העמים בדרום ובמזרח. דיברנו על ההודים שהחשיבו יותר מכל את הגוף הפיזי, כלומר, אספקט אחד של האדם. המצרים החשיבו את הגוף האתרי – אספקט אחר של האדם. הבבלים והאשורים החשיבו את הגוף האסטרלי – שוב, אספקט אחר של האדם. היהודים החשיבו את ה'אני' בסגידתם ליהווה – עוד אספקט של האדם. רק היוונים – והרומאים לקחו זאת מהם – הביטו פחות באדם ויותר בעולם הטבע. היוונים היו באמת צופים נפלאים בעולם הטבע.

העמים הללו בצפון לא ראו דבר מהאדם באופן שכזה, מן האדם הפנימי. הם ראו אפילו פחות מהיוונים. זה מעניין. עמים אלו בצפון שכחו לגמרי את האדם הפנימי. לא היה להם אפילו זיכרון של מחשבות כל שהן שהיו לאנשים לפני כן אודות האדם הפנימי. ליוונים ולרומאים היו לפחות זיכרונות, בהיותם שכנים של עמים בכל רחבי המזרח הקרוב – מצרים, בבלים וכן הלאה. הם זכרו את מה שלימדו עמים עתיקים אלה. עמי הצפון הביטו רק בעולם סביבם, מחוץ לאדם. הם לא ראו טבע אלא את רוחות הטבע. היוונים הקדומים ראו את עולם הטבע. העמים כאן בצפון ראו את רוחות הטבע. סיפורים נפלאים ביותר, משלים, אגדות ומיתוסים צמחו בקרבם, משום שתמיד ראו את הרוחות. היוונים ראו את הר האולימפוס מיתמר מעלה, ואליהם שכנו על האולימפוס. אנשי הצפון לא אמרו: האלים שוכנים על ההר. הם ראו את האל עצמו בפסגת ההר שלא נראתה כמו סלע עבורם. כאשר השחר הוורוד זרח על פסגת ההר והפכה כולה מוזהבת ושמש הבוקר עלתה, אנשים אלו לא ראו את ההר אלא את הדרך שבה שמש הבוקר נעה לרוחב ההר, ואת זה הם חשו כאלוהי. זה נראה להם כרוח טבע. זה היה טבעי עבורם לראות רוח טבע מתפשטת על ההרים.

היוונים בנו מקדשים עבור האלים. בכל מקום באסיה אנשים בנו מקדשים עבור האלים. העמים של הצפון אמרו: "איננו בונים מקדשים. מה הטעם בבניית מקדשים? חשוך שם, אבל שם למעלה בהרים יש אור וזוהר. ולאלים יש לסגוד על ידי טיפוס בהרים."

המחשבות שלהם על כך היו כאלה. כאשר זרח האור בהרים הוא בא מהשמש. אבל השמש מיטיבה ביותר באמצע הקיץ, כאשר מתקרב יומו של יוחנן הקדוש – כפי שאנו מכנים אותו היום – הם הלכו למעלה להרים, הדליקו מדורות וחגגו את אליהם לא במקדש אלא למעלה בהרים. או שהם אמרו: "האור והחום של השמש יורדים מטה לאדמה ובאביב הכוחות שהשמש שלחה לתוך האדמה עולים מן הקרקע. עלינו אם כן, לסגוד לשמש גם כשהיא מרשה לכוחותיה לעלות מן הקרקע." הם היו מודעים במיוחד למתנות המיטיבות של השמש הבאות מן האדמה ביערות שלהם, היכן שצמחו עצים רבים. הם סגדו לכן לאליהם ביערות. לא במקדשים, אלא על ההרים וביערות.

עמים אלו ראו כל דבר ברוחניותו. הקלטים הקדומים שנהדפו הלאה על ידיהם עדיין ראו את הרוחות הממשיות. עמים אלו לא עוד ראו את הרוחות אבל עבורם כל מה שהיה אור וחום בעולם הטבע היה אלוהי. זו היתה הדת העתיקה של השבטים הגרמניים אשר נסחפו על ידי הנצרות.

הנצרות הגיעה לאזורים אלה בשתי דרכים. מצד אחד היא חדרה לדרום רוסיה ולאזורים שהינם מהווים את רומניה והונגריה. שם תרגם אולפילה את הכתבים הקדושים. הנצרות שהגיעה אל האנשים שם היתה הרבה יותר אמיתית ומקורית מן הנצרות שהתפשטה מרומא, אשר היוותה את הדרך השניה. שם היה לה יותר אופי שלטוני. יהא זה הוגן לומר שאם הנצרות שהתפשטה שם, הלאה, דרך רוסיה במזרח, היתה מתפשטת שם כאשר האוכלוסיה עדיין לא היתה סלאבית, היא היתה שונה מאוד, פנימית מאוד, יותר בעלת אופי אסיאתי. הנצרות שהתפשטה מרומא היתה שטחית יותר, ולבסוף נהייתה לפולחן מת משום שמשמעותה כבר לא הובנה. סיפרתי לכם על גביע הקודש עם לחם הקודש בתוכו, אשר הוא באמת שמש וירח, אבל זה דוכא ונאסר. זה לא נתן יותר שום משמעות. כך התפשט פולחן שאין בו שום ממשות. זה הובא לקונסטנטינופול על ידי קיסר שגם בו לא היתה ממשות. קונסטנטינופול נוסדה. יותר מאוחר התפשטה נצרות מסורסת זו גם לארצות אחרות.

הנצרות שקיימת בתרגום הכתבים הקדושים של אולפילה, למשל, נמחתה כליל מאירופה. הפולחן השטחי יותר של הנצרות התפשט יותר ויותר. במזרח, גם כן, פולחן זה, עם מעט פנימיות, התפשט אפילו יותר כאשר הגיעו הסלבים.

הדברים שאמרתי לכם אודות הרעיונות הדתיים של עמים אלו עברו שינוי מאוחר יותר. זה תמיד אותו הדבר. בתחילה אנשים יודעים במה מדובר, ואז בא זמן שבו כבר אינם יודעים במה דברים אמורים וזה נהיה רק זכרון. כמה אספקטים חיצוניים נותרים. וכך האלים שפעם נראו על ידי אנשים, הרוחות הנמצאות בכל מקום בטבע, נהיו לשלושה אלים עיקריים.

אחד היה וודן או אודין, שעדיין באמת נחשב כמו אור ואוויר הצף מעל לכל. סגדו לו, לדוגמא, כאשר מזג האוויר היה סוער. אז אנשים אמרו: "וודן נושב ברוח.

עמים אלו נטו לבטא כל דבר שחוו בטבע בשפתם וכך הם סגדו לוודן הנושב ברוח. האם אתם יכולים לחוש בשלושת הווּ כשאני אומר מילים אלו?^[5] זה גרם לאנשים אלה לרעוד כשבאה סערה והם חיקו את הסערה המשתוללת במילים אלו. אלו הם המילים כפי שאנו מבטאים אותן היום, אבל הן היו דומות בשפה העתיקה.

כשבא הקיץ והאנשים ראו את הבהק הברק ושמעו את הרעם המתגלגל הם ראו בזה גם את היסוד הרוחי. הם חיקו זאת במילים בקוראם לרוח הרועמת ברעם דונאר, תור: תור הרועם ברעם.^[6]

העובדה שזה בא לביטוי בדיבור מראה שאנשים אלו התייחסו לעולם החיצון. היוונים היו קשורים פחות בחוזקה עם העולם החיצון. הם הביטו בדברים אלו בריתמוס יותר מאשר בעיצוב הדיבור. אצל עמים צפוניים אלה, היה זה בדיבור עצמו.

כאשר עמים אלו פלשו לאירופה ופגשו לראשונה בקלטים, התרחשו מלחמות וקרבות כל הזמן. במשך המאות שהנצרות התפשטה אנשים אלו נלחמו כל הזמן. הם ראו יסודות רוחיים בנשיבת הרוח ברעם הרועם ובשאגת הקרב. היו להם מגינים והם רצו קדימה בשורות צפופות נושאים את מגניהם. זו עדיין היתה דרכם כשפגשו ברומאים. כשהרומאים עמדו כנגדם כאשר הסתערו מטה מהצפון, הרומאים מעל לכל, שמעו זעקה נוראה. אנשי הצפון צעקו לתוך המגנים שלהם מאלפי גרונות כשהסתערו קדימה. הרומאים פחדו יותר מזעקת הקרב המקפיאה מאשר מחרבות האויב. במילים של היום זעקת הקרב נשמעה כמו זיו זווינגט זוויסט.^[7] זיו היה רוח המלחמה והגרמנים הקדומים האמינו שהוא מסתער לפניהם. הרומאים שמעו את ההד העמום של השאגה מתגלגל מעל ראשיהם. כפי שאמרתי, הם פחדו נואשות מזה, יותר מן הקשתות והחצים וכיוצא באלה. יסוד רוחי היה חי באומץ ובצמא לקרב שהראו שבטים אלו.

אם הם היו באים שוב היום – והם באים כמובן, כי קיימת ראינקרנציה, אבל הם שכחו הכל אודות העבר – אבל אם הם היו כפי שהיו אז, הם היו מביטים באנשים היום ומיד מלבישים מצנפות שינה על ראש כולם, באומרם: "זה לא ראוי שאנשים יהיו כה ישנוניים. הבה ונלביש להם מצנפות שינה ונשלח אותם למיטה!" הם הביטו בחיים בדרך שונה מאוד. הם היו בתנועה מתמדת.

היו כמובן, זמנים שבהם השבטים הללו לא נלחמו. בסיטואציה כזו הם ישבו על עורות דובים ושתו – הם היו שתיינים נוראים. זה היה עיסוקם השני. זה נחשב למידה טובה בימים הללו. המשקה שלהם לא היה כה מזיק כמו המשקה בימינו. הוא היה בלתי מזיק יחסית, הוא נחלט מכל מיני עשבים, את הבירה התחילו לייצר מאוחר יותר, והיא היתה כמובן שונה מאוד. הם חשו אנושיים באמת כאשר שיכר מדבש מותסס, משקה מתוק דמוי בירה, זרם דרך גופם. לפעמים אתם רואים עדיין אנשים החשים עצמם קצת כצאצאיהם של גרמנים קדמונים אלה. פגשתי פעם בווימר משורר גרמני אשר שתה כמעט כמו הגרמנים הללו. התחלנו לדבר ואמרתי לו: "לבטח אף אחד לא יכול להיות כל כך צמא!" הוא ענה: "הו צמא – אני שותה מים כשאני צמא. למעשה אני שותה בירה כשאיני צמא. כשאני שותה בירה זה לא בגלל הצמא, זה כדי לשמוח!" כך זה היה עם הגרמנים הקדומים. הם נהיו שמחים ופעילים כאשר המשקה המתוק דמוי השיכר זרם דרך איבריהם כשנחו על עורות הדוב שלהם.

השלישי בחשיבותו אצלם היה הצייד. עיבוד האדמה היה עיסוק משני ביותר ובוצע על ידי שבטים כבושים. כאשר שבט כזה כבש טריטוריה חדשה הוא שיעבד אחרים שיעבדו את האדמה. הם לא היו חופשיים. במלחמה היה עליהם להיות נושאי כלים וכן הלאה. ההבדל בין אנשים חופשיים ללא חופשיים היה גדול מאוד בזמן ההוא. האנשים החופשיים, אשר הלכו למלחמה, צדו ונחו על עורות הדוב, נפגשו כדי לארגן את מפעליהם. הם דנו בעניינים משפטיים או מנהליים וכו', בכל מה שנדרש. דבר לא נכתב, כי לא יכלו לכתוב. הכל היה בעל פה. ולא היו להם ערים וכרכים. הם חיו בכפרים פזורים. בערך מאה כפרים יצרו קהילה שנקראה 'מאה'. כמה מאות יצרו GAU(גאוּ). למאות היו מפגשים משלהן וכן גם לגאוּ. הכל היה באמת דמוקרטי בקרב אלה שנפגשו, אשר היו האנשים החופשיים. השם שנתנו למפגשים אלה לא היה פרלמנט, מועצה, או משהו כזה, אלה היו מונחים מאוחרים בהרבה, אלא Thing, שמשמעו היה פגישה ביום קבוע. לעיתים קרובות אתם שומעים אנשים אנגלים אומרים 'thing' כשאינם נזכרים בשם של משהו. למילה הזו יצא שם רע היום. הסתבכתי בצרה פעם בגלל המילה הזו. נתבקשתי להחליט בעניין כלשהו שנידון, וכללתי בדברי את המילה 'thing'. היושב ראש, אסטרונום מפורסם, לקח את זה קשה כי המילה הזו כה איבדה מערכה היום. אין צורך להשתמש בה, הוא אמר, כאשר אנשים נפגשים לדון בעניינים רציניים. אבל בימים ההם זה נקרא 'thing'. אנשים לא אמרו שהם הולכים לפרלמנט או למועצה, אלא ל- 'thing', ל – Tegeding. כאשר מישהו דיבר אודות משהו, Vertagedingt את הנושא, שיותר מאוחר נהיה Verteidigt', Defender, (מוגן). כך מתפתחות מילים. היום יש מגן, סנגור בבית המשפט, וכאן בשוויץ לא אומרים Defender אלא Advocate (סנגור, עורך דין). כך חיו שבטים אלו זה עם זה ועם אליהם. ואליהם הביאו העמים מהדרום את הנצרות.

ושוב היו שתי דרכים שבהם צמחה הנצרות שם במערב. חלק מזה בא ישירות מרומא. אבל היה גם נתיב אחר – מאסיה דרך כל האזורים הדרומיים יותר היכן שהיסוד היווני-לטיני לא השיג השפעה רבה, דרך ספרד והלאה לאירלנד. הנצרות התפשטה בצורה טהורה מאוד באירלנד במאות הראשונות וגם כאן בווילס. מיסיונרים נוצרים הגיעו לאירופה מכאן. הם הביאו את הנצרות לחלק מסוים בעוד חלקים אחרים קיבלו זאת מרומא.

אתם זוכרים שאמרתי שבמנזרים וגם באוניברסיטאות הראשונות לאנשים היה עדיין הרבה מן החכמה העתיקה, והנצרות היתה קשורה לפי כך עם החכמה העתיקה. חכמת הכוכבים העתיקה ששרדה ונעלמה לחלוטין מאירופה בזמן מאוחר יותר, באמת באה כולה מאירלנד. מה שבא מרומא היה באמת רק פולחן וטקס. מאוחר יותר, כאשר מרכז אירופה פנה לבשורות, אלו נוספו על הפולחן. אבל הרבה ממה שחי בקרב האנשים בא מאירלנד. אתם רואים, באירופה הנצרות נהייתה בהדרגה לחלק מהשלטון החילוני. היסודות הטובים שהתקיימו כאן באזורים העליונים, היכן שאולפילה חיבר את התרגום הגותי של הכתבים הקדושים, ואלו שבאו מאירלנד נעלמו פחות או יותר מאוחר יותר. לא מעט שרד לתוך ימי הביניים, ואז נעלם ברובו. אתם רואים, האנשים שבאו מרומא היו מאוד פיקחים.

השבטים שאת שמותיהם נתתי לכם, שנדחפו עי ידי תנאי הטבע להגר מאסיה שהפכה לשממה לאירופה, פיתחו תשוקת נדודים מסוימת, תשוקה לתנועה. וזה מוזר לראות מה קרה.

כאן נמצא הנהר אלבה, למשל. האנשים שחיו שם מיד אחרי בואה של הנצרות היו הלומברדים. הם חיו צפונה מזרחה מהסקסונים, על האלבה. מיד אחר כך, בערך מאתיים שנה מאוחר יותר, אנו מוצאים אותם שם למטה ליד הנהר פו באיטליה! הם נדדו. לפני בואה של הנצרות הגותים, האוסטרוגותים, נמצאו כאן ליד הים השחור. כמה מאות מאוחר יותר הם נמצאו כאן היכן שהוונדלים והגותים המערביים נמצאו לפני כן. הגותים המערביים נדדו הלאה למערב ואחרי זמן מה אפשר היה למצוא אותם בספרד. הוונדלים היו כאן, על הדנובה. כמה מאות מאוחר יותר הם לא נמצאו יותר באירופה, אלא שם באפריקה, מול איטליה. העמים היגרו. כאשר הנצרות התפשטה הם נעו הלאה והלאה למערב. רק הסלבים הגיעו הרבה יותר מאוחר.

ומה קרה במערב? הרומאים כבר שלטו בעולם כאשר התפתחה הנצרות. הם היו באמת פיקחים מאוד. בזמן שבו נעו שבטים אלו מערבה נפגשו בציביליזציה הרומאית, הרומאים נחלשו והלכו, נשחקו, ובאמת לא יכלו הרבה יותר מלעמוד ברגליים רועדות כאשר השאגה של זיו זווינגט זוויסט התגלגלה על המגנים שלהם משם למעלה. הם רעדו בתוך המגפיים שלהם. אבל הם היו ערמומיים, שחצנים וגאים בראשם.

ההבדל בינם לבין השבטים היה עצום. היתה להם אדמתם, שדותיהם, יישוביהם, עם משהו להישען עליו. את השבטים לא עניינו מקומות. הם היו בתנועה. הרומאים נתנו לשבטים שנהרו דרומה אדמה, שהיתה יותר ממה שהצטרכו לו. השבטים השתנו אז מציידים ולוחמים לעובדי אדמה. לרומאים היתה דרך משלהם לתת אדמה. הם נשארו בשליטה, בניהול, בדרך זו היו בהדרגה למושלים. שלטונם היה רב העוצמה ביותר לכיוון מערב. באזור שמאוחר יותר אוכלס על ידי גרמנים, האנשים גילו התנגדות לאורך זמן. אבל שבטים כמו הגותים הלכו מטה לאיטליה, התערבבו עם הרומאים, האנשים הלטינים היו פיקחים, אם כן. הם אמרו: "זה כבר לא פועל כה טוב כשאנו אוחזים בחרב." הם נחלשו והלכו. מה הם עשו אם כן? הם הפכו את העמים שבאו מן הצפון ללוחמים. הרומאים ערכו את מלחמותיהם על ידי ששלחו את הגרמנים – שניתנה להם אדמה אבל בתמורה היו צריכים להילחם. הגרמנים הקדמונים אשר נשארו בצפון נלחמו נגד אלה שהיו לוחמים שלהם מקודם. ובימים המוקדמים שבהם התפשטה הנצרות, מלחמות באמת נערכו על ידי עם דרומי, הרומאים, בעזרתם של גרמנים קדמונים אלו שהצטרפו אליהם. רק הגנרלים של הצבא הרומאי היו בדרך כלל רומאים. המון החיילים כלל באמת גרמנים קדמונים שנהיו לרומאים.

היתה שאלה אם כן של החדרת היסודות הדתיים בדרך שאנשים אלו יוכלו לקבל. בימים רחוקים אלה אנשים היו דבוקים הרבה יותר לדתם מאשר מאוחר יותר. כך התרחשו הדברים. אתם רואים, אנשים אלו תמיד ראו את האור והאוויר בעולם הטבע כמשהו רוחי. הם חשו קושי בכך שהשלג בא באוקטובר או נובמבר, מכסה את האדמה, כך שכל דבר רוחי באמת היה נעלם. אבל הם במיוחד העריצו את הזמן שבו חוגגים את חג המולד היום. הם יכלו לחוש שהשמש חוזרת. זה היה החג של היפוך החורף בקיץ, כאשר השמש חוזרת שוב אל המין האנושי. שבטים אלו אם כן נטו לקלוט את היסוד הרוחי בטבע.

הרומאים, שכבר עשו את הנצרות לחלק משיטת הממשל שלהם, נתנו לשבטים לשמור על חג היפוך החורף בקיץ שלהם. אבל אמרו שאין זו חגיגה של שובה של השמש אלא של הולדתו של כריסטוס. השבטים יכלו בדרך זו לחגוג את חגם כמו קודם, אבל ניתנה לו משמעות חדשה.

הגרמנים הקדומים תמיד קלטו את הרוח בכל עץ שעמד שם בחוץ. הרומאים הכניסו את הרוח לתוך הקדושים. ביסודו של דבר הם לקחו כל דבר מן הדת הפגאנית הישנה ונתנו לו שם חדש. אנשים לא הבחינו בזה כל כך, וכך באמת התפשטה הנצרות בקרב השבטים הגרמנים הקדומים. חגים כמו זה של שובה של השמש וכיוצא בזה נחגגו, בהתחשב בעובדה שהשבטים אהבו לחגוג את אליהם באוויר הפתוח, בהרים וביערות.

אנו יכולים, אם כן, לומר שפיקחות היוותה את העיקרון המרכזי בייסודה של הנצרות שבאה מרומא. ביסודו של דבר אירופה נשלטה על ידי שימוש בפיקחות שכזו במשך מאות בשנים – פיקחות רומאית. זה הגיע לכך שהרומאים שימרו את השפה הלטינית העתיקה בבתי הספר, ושפת המקום רק דוברה בקרב האנשים. כאשר הרומאים הביאו את הלמדנות והמחקר עם הנצרות שלהם, הם לא עשו זאת בשפת המקום אלא בלטינית. שפת המקום נכנסה לבתי הספר רק במאה ה-18. התרבות הרומאית נשמרה אם כן, בצורתה המקורית במשך זמן רב.

במערב, בספרד, צרפת ולבסוף בבריטניה, התרבות הרומאית נשארה חיה. התפתחה שפה שבה היא נותרה חיה. כאן, במרכז אירופה, ידו של היסוד הגרמני היתה על העליונה. שם במערב היסוד הרומאי גבר ולכן נוצרו השפות הלטיניות. אבל במקור כל העמים האלו היו באמת גרמנים, אלו שנדדו לספרד וגם אלו שהיגרו לאיטליה. אני מציין את הפרנקים הריפוריים, הפרנקים הסליניים. הם הלכו לשם מאוחר יותר, שבטים גרמנים שהתיישבו בצרפת. השפה הרומאית נפוצה בקרבם כמו ענן. צרפתית התפתחה מזה, וכך גם ספרדית. שם השפה הלטינית העתיקה חיה בצורה חדשה.

יותר לכיוון מזרח, מן הריין והלאה האנשים כאומה אמרו: "טוב, המורים בבתי הספר, הלובשים את פאותיהם, יכולים לדבר לטינית, וכל מי ששואף להיות כומר יכול כמובן להקשיב להם." אבל האנשים הרגילים שמרו את שפתם. זה גרם לצמיחת ההבדל שהאירופאים עדיין מוצאים שקשה לבלוע היום, ההבדל שבין מרכז אירופה ומערב אירופה.

——————————————————————————————

1. אולפילה, או וולפילה (311-383) ↑
2. Codexargenteus (הספר המוכסף), בשורה גותית מן המאה השישית. כתב היד נכתב באותיות כסף וזהב על קלף ארגמן עמוק שמקורו בצפון איטליה. מכיל את תרגום הבשורה של אולפילה. ↑
3. אטילה, מלך ההונים מ- 434 ועד 453 ↑
4. De/origine/et/sitv/germanorum (אודות המוצא וארצות המולדת של השבטים הגרמניים) נכתב בלטינית, כנראה בשנת 100 לספירה, ומוכר בדרך כלל בשם גרמניה. ↑
5. בגרמנית: Wotan weht im winde- W בגרמנית נשמעת כמו V באנגלית. ↑
6. בגרמנית: Donar dröhnt im donner ↑
7. בגרמנית: Ziu zwingt zwist (זיו אוסר מלחמה) ↑