רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 1

30.5.1923

אודות חיים חוזרים על האדמה. תרגילים פיזיים, ריקוד וספורט

בוקר טוב רבותי. מכיוון שלא כולכם כאן היום אני חושב שאדבר אודות דברים בדרך כזו שאנשים שלא נמצאים כאן לא יפסידו הרבה. האם יש לכם שאלות כלשהן?

מר בורל שאל על ראינקרנציה: בטוח שיש היום הרבה יותר אנשים על האדמה מאשר אי פעם בעבר.

שאלה אחרת היתה על כך שלעיתים קרובות אנשים אוהבים ללכת סביב סביב – ריקוד, אולי, או בדרכים אחרות. וכלב רץ תמיד וחוזר לאותו מקום. כמו כן, אם מישהו הולך לאיבוד ביער או אם יש ערפל, אדם ימצא את עצמו שוב באותו מקום.

רודולף שטיינר: זו באמת שאלה מעניינת מאוד. תחילה, השאלה אודות ראינקרנציה. כידוע לכם, אם אנו לוקחים בחשבון את המדע האנתרופוסופי של הרוח, אנו מבינים שכל מי שחי היום יש לו את כל מספר חייו שחי כבר מאחוריו וגם מלפניו, ושהנפש האנושית חוזרת שוב ושוב. אתם לא צריכים לחשוב שיש לזה קשר כלשהו עם האמונה, שהיתה נפוצה מאוד בזמנים קדומים, שבני אדם חיו בגופי חיות ודברים שכאלה. זהו משהו שאויבינו טוענים שאנו אומרים. אין שום שאלה שכזו. אבל קיימות שתי התנגדויות שעלולות לצוץ כנגד הרעיון שבני אדם תמיד חוזרים בחזרה. הראשונה שביניהן היא זו שהעלה מר בורל.

ההשקפה הכללית היא שאוכלוסיית האדמה תמיד צומחת, כך שיש הרבה יותר אנשים באירופה היום, לדוגמא, מאשר לפני 150 שנה. האם זה נכון? זה מה שאתם חושבים? שהמספרים יהיו גבוהים מידי אם נחשב את החיים המוקדמים של כל האנשים שהם חלק מהאוכלוסייה העצומה של ימינו? אם כן, צריך לומר שהיו מעט יותר אנשים בזמנים קדומים והרבה יותר אנשים חיים על האדמה היום. אם כן, כיצד זה יתכן שאנשים אלה מזמנים קדומים מופיעים בגופים בני ימינו? זוהי השאלה. היא נשאלת לעיתים קרובות מאוד, הרעיון הוא שיש יותר מידי אנשים היום מכדי שנוכל לומר שכולם התקיימו כאן לפני כן.

יש מספר דברים שצריך לקחת בחשבון. במקום הראשון, סטטיסטיקות תמיד נוצרות עבור איזורים מסוימים היכן שהאוכלוסייה צומחת במידה יוצאת מהכלל, וזה נותן את הרעיון שהאוכלוסייה של האדמה כולה תמיד גדלה. זה נראה כאילו לפני 3000 או 4000 שנה, הבה ונאמר, היו רק כמה אנשים על האדמה, ואילו כיום הם נמצאים כאן במספרים עצומים. אנשים עושים משהו כזה. הם אומרים, לדוגמא, שאוכלוסיית אירופה הכפילה את עצמה פחות או יותר במשך 150 השנים האחרונות. בהמשיכם את חישוביהם על בסיס זה, הם אומרים שצריכים היו להיות מעט מאוד אנשים על האדמה לפני 2000 או 3000 שנה.

אבל, רבותי, זה מנוגד לחלוטין לעובדות כפי שאנו מכירים אותן. תנו לי רק לציין את הדבר הבא. אתם רואים, אם אנו חוזרים, הבה ונאמר, יותר מ- 2000 שנה לאחור לפני הולדתו של כריסטוס, זה היה הזמן שבו נבנו הפירמידות העצומות ביותר באיזור הנילוס באפריקה, במצרים. הנהר כולו היה מוסדר. ואם אתם מתארים את מאסות האנשים שהיו צריכים כדי להקים את המבנים העצומים הללו, אפילו רק כדי לבנות את הספינקס, למשל, שהוא עצום בגודלו, המספרים העצומים שנזקקו להם כדי לבנותו, אתם מבינים שזה מוטעה למדי לומר שאוכלוסיית מצרים היתה קטנה בזמן ההוא. לא, האוכלוסיה היתה צריכה להיות צפופה אז במצרים, הרבה יותר צפופה מהאוכלוסייה בסקסוניה או בבלגיה כיום, לדוגמא. העובדות ההיסטוריות ללא ספק סותרות את ההשקפה שככל שנחזור לאחור בהתפתחות האדמה נמצא פחות ופחות אנשים.

וגם אם נלך הרבה הלאה לתוך אסיה נמצא רשת תעלות עצומה. אתם יודעים, אם זוהי אירופה [מצייר על הלוח] – ציירתי זאת עבורכם מקודם – אז אפריקה תהיה כאן. זה יהיה הנילוס ומצרים, וכאן תהיה אסיה. זוהי יבשת עצומה שנמשכת הלאה. וכאן יש לנו אוכלוסייה שופעת שבנתה את הפירמידות וכיוצא בזה. כאן באסיה נמצאת בבל העתיקה. כידוע לכם, התנ"ך אומר שאברהם בא מאור שבבבל, הארץ שבבבל התקיימה בה בזמנים ההם. ובארץ זו נבנתה מערכת תעלות עצומה בזמנים קדומים, ששרידים שלהן אפשר עדיין למצוא. גם זה הצריך מספרים עצומים של אנשים. ובכן עליכם לראות שהעובדות מוכיחות, בפשטות, שמספר עצום של אנשים התקיים באפריקה ובאסיה כמה אלפי שנים לפני הולדתו של כריסטוס.

אתם צריכים גם לתאר את הדבר הבא. כשהאירופאים הלכו לאמריקה הם התיישבו שם. אבל אמריקה לא היתה ריקה מאנשים אז. האוכלוסיה האינדיאנית העתיקה שסיפרתי לכם עליה,^[1] האנשים בעלי העור בצבע הנחושת, מתים עכשיו לחלוטין. אם נביט בדברים שהם השאירו מאחור, כמה מהם קבורים עכשיו, אתם מבינים שאוכלוסיה עצומה התקיימה שם, אבל לאירופאים לא היה קשר איתם.

ובכן, זה בפשטות משהו שאיננו נכון, שהיו הרבה פחות אנשים על האדמה בעבר. רק חישבו על כך: מספרים מדויקים אינם ידועים אודות האוכלוסיה הנוכחית. אפשר רק לתת מספרים עבור איזורים מסוימים. מה יודעים סטטיסטיקאים אירופאיים של ימינו אודות האוכלוסיה הסינית עכשיו ולפני אלפי שנים? כל הדברים שנוסעים מספרים לנו, אנו משערים שהאוכלוסייה לא תמיד קטנה כשחוזרים אחורה בזמן כפי שמניחים בדרך כלל, אלא, לבטח יש זמנים שבהם האדמה היתה מאוכלסת מאוד. אז, כמובן, היו גם זמנים שבהם איזורים מסוימים היו פחות מאוכלסים, אבל נראה בתוך רגע שזה לא היה משהו מיוחד. באופן כללי, בהתייחסות שאפשר לדעת באופן שטחי היום, הקביעה שיותר מדי אנשים קיימים היום משיוכלו להתגשם מזמנים קדומים ניתנת להוכחה כבלתי נכונה.

אבל יש עוד משהו שניתן לתיאור. אתם רואים, אם מסתכלים באנשים היום מגיעים למסקנה שאדם אחד צריך לעבור כאלף שנים בין מוות לבין לידה נוכחית, מישהו אחר אולי 500 שנים, ואדם אחר יתכן והיה בעולם הרוח 1500 שנה לפני שבא שוב למטה. האנשים אשר חיים היום לבטח לא היו כאן לפנים באותו זמן, אלא בזמנים שונים. אם אוכלוסיית האדמה היתה קטנה יותר בזמן מסוים, הנפשות היו צריכות לחכות למעלה עד שהאוכלוסייה תגדל שוב.

הדברים שאנו יכולים לומר אודות התגשמות והתגשמות מחדש מתאימים בהחלט לעובדות. כפי שאני אומר לעיתים קרובות – כי התנגדות זו שעולה שוב ושוב במשך השנים שבהן אני מרצה – זה רק עניין של אריתמטיקה. הבה ונניח שמישהו חי ב-800 אחרי הספירה, במקום זה או אחר. מישהו אחר חי ב-1000 אחרי הספירה [מצייר וכותב על הלוח]. כעת השנה היא 1923. זה בהחלט אפשרי שזה שציירתי שם פוגש את זה שאתם רואים כאן, משום שלשני יש מרחק קטן יותר לכסות. אם כן, עכשיו, ב-1923, יש לכם שני אנשים, אבל בזמנים הקדומים הללו זה היה תמיד רק אחד. הם לא היו צריכים להיות כאן באותו הזמן כדי לחזור באותו זמן. לכן זה בהחלט נכון עבור הזמנים כאשר האדמה מאוכלסת פחות בצפיפות. זה רק שפחות נשמות באות מטה בזמנים שכאלה.

אתם רואים אם כן, אם מישהו אינו חושב בפנטזיות, אלא במונחים אמיתיים, הוא צריך להבין שלא כך היה שהיו שני אנשים, מאוחר יותר ארבעה, ואז שישה, וכן הלאה. ככל שאנו חוזרים לאחור בהביטנו באוכלוסיית האדמה אנו מבינים שזה עניין ריתמי לחלוטין. יש זמנים שבהם יש הרבה אנשים על האדמה ויש זמנים שיש פחות אנשים. ולעולם לא נחזור לזוג בודד, כפי שנאמר בתנ"ך. זו אינה הכוונה שם. אין שום שאלה של 'זוג אחד', כפי שנאמר שם. כי אם אנו מניחים שהיו רק שני אנשים בזמן אחד יהיה עלינו לומר שתמיד יהיו רק שניים, ודבר לא בין הזמנים. אבל זה לא הולך כך. כאן ידע של אמת סותר את האמונות המבוססות על פנטזיות בימינו.

אבל יש גם עוד משהו. אתם רואים, עלינו להבין בבירור שזמן מסוים צריך לעבור לפני שאדם חוזר מטה שוב לאדמה. וכך אתם יכולים לשאול: "כן, אבל מתי הוא יורד למטה?" אם נחקור את העניין כמו שצריך עד לסופו נמצא שאחד מהם נתן הרבה מחשבות לעולם הרוח בעודו על האדמה, והוא גדל לתוך עולם זה יותר בקלות לאחר מותו. כשהוא נתן חשיבה רבה לעולם הרוח, הוא צריך יחסית זמן ארוך בין מוות ללידה מחדש. הוא יכול להישאר בעולם הרוח במשך זמן רב בגלל שהוא כבר למד הרבה אודותיו. אנשים כמוהו, שנתנו הרבה מחשבה לעולם הרוח, יכולים להתפתח יותר טוב שם, להישאר יותר ולחזור לאדמה מאוחר יותר. מישהו שחשב רק על עולם החומר יחזור בחזרה באופן יחסי במהרה. ובכן, זוהי דרך אחרת שבה דברים משתנים.

זהו עניין אחד. יש גם אחד אחר. דיברתי על כך בפניכם לפני כן.^[2] ובכן זה כך: "מדוע איננו זוכרים את ההתגשמויות הקודמות שלנו?" טוב, אתם רואים, רבותי, כך זה. אם מישהו אומר שבני אדם יכולים לעשות חישובים, זה מעבר לכל ספק. הם יכולים לחשב חישובים. אבל אז יבוא מישהו ויאמר: "אני יכול להוכיח לך שבני אדם אינם יכולים לעשות חישובים." "הו כיצד אתה עושה זאת?" והוא יביא עימו ילד קטן שאינו יכול לחשב חישובים. "גם הוא אדם" הוא יאמר.

ככה זה עם החיים המוקדמים על האדמה. בני אדם יכולים ללמוד זאת, והם ילמדו לזכור את חייהם המוקדמים על האדמה כשימשיכו להתפתח על אדמה זו. זהו אחד הדברים שאנו שומעים עליו במדע הרוח, שבזמן הנוכחי בני אדם אינם מסוגלים עדיין לזכור את חוויותיהם מחיים קודמים. אבל מה שיש לנו לומר על כך במדע הרוח הוא בהסכמה מוחלטת עם כך. אתם רואים, רבותי, אתם במצב עירות מהבוקר ועד הערב. אתם מקבלים חוויות חיות מכל דבר סביבכם. וכשאתם זוכרים דברים אתם יודעים זאת במצב העירות. רק חישבו באיזו מהירות אנו שוכחים דברים, אפילו את חלומותינו – שאין להם חשיבות מיוחדת, כפי שאמרתי לכם. אם כן, בני אדם זוכרים את הדברים שהם פוגשים במצב של עירות. אבל יש משהו אחר אשר אינם זוכרים, אפילו כאן על האדמה. אלו הם הדברים שהם חווים במצב של שינה. ואנו למעשה חווים הרבה יותר בשנתנו מאשר במצב של עירות, רק שבמצב התודעה הנוכחי שלנו איננו מסוגלים לקחת אותם פנימה. מרגע שהשגנו את היכולת לעשות זאת – ואדם יכול להשיג זאת – אנו נדע שאנו חווים הרבה מאוד בשנתנו. בדרך כלל, אנשים אינם יודעים זאת, וכאשר הם מתים הדברים שהם חווים בחיי העירות שלהם נעלמים אחרי יומיים או שלושה או ארבעה. ואז כל הדברים שחווינו בשנתנו עולים למעלה. כפי שאמרתי לכם,^[3] הם ייקחו את אורך הזמן השווה לשליש של כל חיינו על האדמה. כאן על האדמה אנו גם כן לא יודעים דבר אודות הדברים המהווים רק חוויות פנימיות. אנו נדע אותם אם נכנס יותר ויותר עמוק לתוך מדע הרוח.

ובכן, אל לנו להיות מופתעים אם דברים שקרו בחיים קודמים שלנו על האדמה אינם באים לתודעתנו בחיינו הנוכחיים. ביום אחר אמרתי לכם^[4] אודות ההבדל אם אשים מטה קולר הרבעה מבלי לחשוב – ואז ארוץ ואחפש אותו בבוקר – ואז אודות המצב שבו אני נזכר: שם שמתי את הקולר. במקרה זה אני לא רץ מסביב, אלא הולך ישר אליו. הכל תלוי אם אנו חושבים על משהו.

בזמנים קדומים אנשים ידעו שהם חיו על האדמה פעמים אחדות, אבל כשחלפו אלף שנים הם לא חשבו על כך כלל כמשהו שהיה מהרוח. לכן אינם זוכרים זאת בחייהם הנוכחיים על האדמה. אבל יבוא זמן שבו הם יזכרו, בדיוק כפי שמגיע הזמן לילד בן 4 כשהוא מסוגל לחשב חישובים.

עכשיו לשאלתך השניה. לאנשים יש תשוקה ללכת סביב במעגל. זוהי אמירה נכונה מאוד. כאן אני צריך להזכיר לכם את הדבר הבא. אנו צריכים ללמוד לעמוד וללכת כאשר אנו ילדים צעירים, משהו שדיברנו עליו לפני כן.^[5] דמיינו עכשיו שאתם שוכבים לישון במיטתכם, מהלכים שוב בחלומכם, והחלום אינו כזה שבו אתם סובבים סביב סביב – כמובן, זה קורה בחלומכם – אלא למעשה אתם עפים. חלומות של תעופה, תחילה רק בנפשכם, כמובן, הם לא כה בלתי שכיחים. הסיבה מדוע מישהו עף בחלומו היא בדרך כלל זו: הוא הולך למעלה, הוא רגיל שהאדמה מתחת לרגליו או מושב כיסא או משהו נמצא מתחתיו כאשר הוא במצב של עירות יושב, בקיצור, תמיד יש משהו מתחתיו. כאשר הוא שוכב למטה, זה לא רגיל לגעת ברצפה של רגלי המיטה עם כפות רגליו, והכפות בדרך כלל חופשיות. האדם בדרך כלל מתעורר במצב שאינו רגיל אליו. הוא יחשוב שהוא נמצא באוויר והוא עף. על זה הוא יחשוב בראשונה.

אבל כעת, עליכם לתאר לעצמכם את הדבר הבא: אם תחילה עלינו ללמוד ללכת ולעמוד, כלומר, להיות זקופים כילדים, זה אומר שלהיות זקופים זה לא משהו שיש עימנו מהלידה. עלינו ללמוד זאת. אבל אם אנו שואלים את עצמנו: מהיכן זה בא, היות זקוף? מה אנו עושים כשאנו הולכים זקופים? עכשיו אתם צריכים לתאר זאת בזהירות. דמיינו שאלו הם פני האדמה [ציור 1]. אם אתם מניחים אבן כאן היא תיפול לאדמה. מדוע? אנו אומרים שזה בגלל שהאדמה מושכת אותה. אם זה באמת רק כך, שהאדמה מושכת אותה כאילו היתה על חבל, זה משהו שאנו צריכים לחשוב עליו. אנו נדבר על כך בפעם אחרת. אבל קיים כוח שמושך אותה למטה, אחרת היא לא תיפול לאדמה. ובכל מקום שהאבן תהיה, היא תמיד תיפול לאדמה ישר למטה.

גם אנו צריכים ללמוד לקחת את כיוון הקו. אנו צריכים לעמוד במאונך כאשר אנו אנשים ארציים. וכך אנו צריכים לסגל עצמנו לקו אנכי זה. כל גופנו הפיזי לא ישרת שום מטרה אם לא נניח את העמדה האנכית. תביטו בחיות שאינן מהלכות זקופות, אלא על ארבע רגליים – האצבעות שלהן שונות למדי משלנו. אם לגופנו הפיזי יש משמעות, אנו צריכים לקחת את העמדה האנכית. זה נחוץ בהחלט.

ציור 1

אבל האם הגוף האתרי גם כן צריך את מה שהגוף הפיזי צריך? אתם יודעים שאמרתי לכם שאין לנו רק את הגוף הפיזי שאנו רואים אותו בעינינו כאשר אנו מביטים במישהו שאנו יכולים לגעת בו בידינו, אלא יש לנו גם גוף אתרי מרוכז ומתוחכם. גוף אתרי זה לא צריך להסתגל. הוא שומר על מנהגים שונים. איזה מנהגים? טוב, רבותי, אתם יודעים שהאדמה היא עגולה ושהיום והלילה מתחלפים. מה גורם ליום וללילה להתחלף? אתם יודעים, השמש היא כאן [מצייר על הלוח], וכשקרניה מגיעות לאדמה ככה, זהו יום בצד זה. זה יהיה תמיד יום אם האדמה לא תסתובב. כך כאשר מחצית זו, שציירתי אותה באדום, מגיעה לכאן, יהיה לילה במחצית זאת ויום בחצי השני, שמגיע אז לכאן.

אם כן, לילה ויום מופיעים בגלל שהאדמה מסתובבת. רק חישבו כיצד הגוף האתרי של האדם, גוף עדין ומתוחכם זה שיש לנו, אינו רגיל כל כך למצב האנכי כפי שעושה הילד, אלא תמיד רוצה לעקוב אחר סיבובי האדמה. גוף אתרי זה תמיד רוצה לנוע סביב לאדמה. כך הוא רוצה להיות. זוהי התנועה שהוא תמיד עושה. אם הגוף האתרי אינו רוצה לעשות תנועה זו, הייתם רוצים להסתובב כל הזמן כשאתם רק הולכים בכיוון האדמה, רוצים ללכת סביב סביב כל הזמן בגלל שהייתם נפצעים בכל מקום מן הדחיפה שניתנת לכם. יש משהו בכם שתמיד הולך עם התנועה של האדמה. אחרת הייתם נפצעים כל הזמן.

אתם יכולים לראות מכך כמה מעט מחשבה ניתנת לדברים במדע המודרני. אנשים יודעים היטב שהאדמה מסתובבת ולא רק עושה את התנועה שהגוף הפיזי עושה כשהוא מסתכל למצב הזקוף. אבל הם אינם יודעים על אף אחד שהולך אחרי תנועה זו. זהו המצב.

כעת דמיינו שאתם מתעלפים. כאשר אתם מתעלפים משהו נפרד מגופיכם הפיזי והאתרי. זהו האני והגוף האסטרלי, כלומר, החלק שבכם שהוא האלמנט הממשי של הרוח והנפש. ואז אתם תהיו מודעים לכך שהגוף האסטרלי רוצה להסתובב. אתם תסתובבו תחילה עם הנפש והרוח בדיוק כפי שאתם עושים בחלום בבוקר כשאתם חשים שאין קרקע מתחת לרגליכם. כאשר אתם מתעלפים אתם קודם כל מסתובבים במחשבה. כאשר מישהו מרגיש מסוחרר, למשל, רק החלק הנפשי רוצה להסתובב. אבל דמיינו כעת שאתם מהלכים מבלי לחשוב על כך. אתם מזיזים את הגוף באופן מכני. אתם אינכם חושבים על הליכתכם, במיוחד אם יש ערפל ביער אינכם חושבים על הליכתכם. אינכם יודעים באיזו דרך להסתובב – לאן אני הולך? כי בדרך כלל אתם מתכוונים למטרה מסוימת כשאתם מהלכים בגופכם הפיזי. אתם לא תמיד מודעים לכך, אבל השביל מכוון אותכם לנקודה מסוימת. אבל אם יש ערפל אתם לא רואים דבר, ואז גופכם הפיזי אינו יודע את הדרך. ואז מגיע גופכם האתרי. הוא רק רוצה לעקוב אחר תנועתו שלו, שהיא מעגלית. הוא עוקב אחר תנועתו המעגלית ולוקח עימו את הגוף הפיזי! כשאתם רק חולמים או מרגישים מסוחררים, הגוף האסטרלי עושה את התנועה. אבל מרגע שאתם הולכים, הגוף האתרי מביא את התנועה הפיזית לתוך הגוף הפיזי ואתם הולכים עם זה. אתם יכולים לראות מכך שהגוף האתרי אינו כולו קשור לאדמה. הגוף האתרי האנושי אינו הולך תמיד בדרך שבה הדברים מסתדרים על האדמה.

עכשיו תארו את זה. בין לידה למוות האדם הוא יצור של אדמה זו. הוא צריך לעבוד. אבל כידוע לכם, אינכם יכולים לעבוד כל הזמן. הגוף הפיזי מתלבש, וכן הלאה. אם כן, האדם רוצה להזיז את גופו הפיזי, אבל לא בדרך המתאימה לאדמה. הוא רוצה לעקוב אחר הגוף האתרי. הגוף האתרי רוצה לעשות תנועות מעגליות וכך האיש מרקד. ריקוד הוא בדרך כלל עניין של מישהו שאינו רוצה לעקוב אחר גופו הפיזי, אלא אחר גופו האתרי. תשוקה זו לרקוד קיימת למעשה כדי שהאדם יוכל לשכוח את גופו הפיזי ויוכל לחוש עצמו כרוח ששייכת ליקום.

הבעיה תהיה שאנשים תמיד ירצו לעקוב אחר הרגשתם הפנימית ולהשתייך הרבה יותר מידי ליקום, ללכת עם גופיהם האתריים. אנשים אינם רוצים בדרך כלל לזוז בדרך שהאדמה רוצה שהם יזוזו. הם באמת רוצים לעקוב אחר גופיהם האתריים. וזה עשוי להתאים להם מאוד לנוע ככל האפשר במעגלים, כפי שהגוף האתרי רוצה לזוז. אנשים צריכים להתרגל לזוז בסוג של תנועות השייכות לאדמה. ועלינו לאמץ תנועות אלו בחינוך, לעשות תרגילים פיזיים. מדוע אנשים עושים תרגילים פיזיים? זה אומר שהם מסתגלים אפילו יותר לאדמה משהיו מסוגלים קודם לכן. אנשים עושים תרגילים פיזיים כך שהם נותנים יותר לגוף האתרי, גם אם לא תמיד עוקבים אחר הגוף האתרי. אבל אם הם לא זרים לחלוטין לעולם הגדול, לעולם החיצון, אנשים צריכים תמיד לעשות תנועות שאינן קושרות אותם לאדמה.

עכשיו אתם רואים, אנו חיים בעידן המטריאליזם היום. האנשים בעלי הגעגוע הגדול ביותר למטריאליזם חיים במערב. המזרחיים, שהיו פעם בעלי תרבות עתיקה, האנשים של אסיה, אין להם תשוקה גדולה להשתייך לאדמה. הם רואים באדמה מין עמק של דמעות, הרבה יותר מהנוצרים, והאנשים שחיים במזרח, באסיה, רוצים ללכת מהאדמה מהר ככל האפשר.

אבל אנשי המערב אוהבים את האדמה כל כך, מאוד מאוד. הם לא מודים בכך בעצמם, אבל הם באמת רוצים להישאר על האדמה לתמיד. וכאן אני חייב לומר לכם משהו. הגוף האתרי רוצה לזוז לקראת השמיים. כוכבי הלכת נעים במסלולם, וכך גם האדמה, נעה במסלול. הגוף האתרי רוצה להיות במסלול, הגוף הפיזי רוצה לצאת מהמסלול. הוא יוצא ממנו כשיש לו הרבה עבודה לעשות. אבל הבה ונתאר כיצד זה עבור אנשים מהמעמדות העליונים במערב שאינם צריכים לעשות שום עבודה. הם חשים קצת מוזר, כי הגוף האתרי תמיד מציק להם. כאשר אוכלי סטייקים שכאלה נעים סביב העולם גופם האתרי מקניט ומייסר אותם כל הזמן והם רוצים ללכת סביב במעגלים של הגוף האתרי. וואו! זה מאוד לא נוח! הגוף האתרי תמיד רוצה לרקוד, לעשות תנועות נחמדות ועגולות, ואוכלי הסטייקים אינם יכולים לעמוד בקצב. הם רוצים לשמור את גופם הפיזי במצב שבו הוא חזק מספיק כדי לא להימשך כל הזמן לתנועה מעגלית על ידי הגוף האתרי. האינדיבידואל עושה ספורט – לא רק תרגילים פיזיים, אלא ספורט. וכתוצאה מכך האינדיבידואל יוצא לגמרי מחוץ לגוף האתרי ועוקב רק אחרי התנועות הפיזיות של האדמה. הוא נעשה יותר ויותר לידידה של האדמה ומשאיר את עולם הרוח בצד.

אל לכם לחשוב שאנו רק עוזבים את עולם הרוח בצד בכך שאנו לא חושבים עליו. אנו עושים זאת גם כשאנו כה פעילים בספורט שאנו מפרידים את הגוף הפיזי לחלוטין מהגוף האתרי. זה דבר נורא עבור האדם. אני אומר זאת כעניין רציני ביותר. ככל שאנשים מעורבים יותר בספורט כך הם שוכחים יותר את ענייני הרוח. אחרי מותם הם חוזרים מייד מעולם הרוח, תוך זמן קצר ביותר. אם זה לא היה המקרה שכל דבר במערב מקבל מעט מהרוח, האדמה היתה מיושבת בהדרגה רק על ידי אנשים שאינם רוצים כלל לחזור לעולם הרוח. ולא היה לכם דבר מלבד אנשים שרוצים להביא את האדמה להרס מוחלט. אנו גורמים לכך במקצת אפילו עכשיו. זה כבר רציני במקצת עבור האנושות של ימינו. אבל מרגע שאנשים יפסיקו לתת שיקול דעת לגופם האתרי, אלא רק לגופם הפיזי, זה יגרום למצב נוראי על האדמה. וכך צריך שוב להתערב באמצעות מדע הרוח. הדרך האפשרית היחידה היא להתנגד לתנועות שמכוונות כולן לדחוף את האדם לתוך גופו הפיזי, וגורמות לו לחלוטין להיות איש-אדמה, להשתמש בתנועות אחרות שנמצאות בהיפוך.

המחשבות של האנשים כבר פנו לקראת היות בני אדם ארציים. אתם תבינו עכשיו שנתתי לכם כה הרבה דיבורים, שמבלי להיות בור ועם הארץ, דברים שכאלה גורמים לכאב בליבו של אדם.

אתם רואים, ביקרתי גם באנגליה בקיץ שעבר. כשהתכוונו לעזוב, כל אנגליה היתה מלאה בהתרגשות, מחכה לעיתון הערב לקרוא אודות המקרה החשוב ביותר. כולם חיכו ברעבתנות לעיתון הערב. למה הם חיכו? לתוצאות הכדורגל!

עכשיו באתי מנורבגיה. הרבה אנשים היו שם כשעזבנו. רציף התחנה היה מלא אנשים. וכשהרכבת החלה לנוע האנשים צעקו: "הוּרה, הוּרה." בתחנה הבאה הם צעקו: "שלוש תרועות עבורם!" טוב, זה לא היה עבורנו, כמובן, והשאלה היא עבור מי זה היה? יגעתי ומצאתי שזה היה עבור שחקני כדורגל שבאו לנורבגיה ממרכז אירופה והיו שוב בדרכם הביתה.

ובכן מה מעניין אנשים היום? טוב, הם הרבה יותר מתעניינים בדברים אלה אשר מושכים בהדרגה את הגוף הפיזי הלאה מהגוף האתרי, והופכים את האדם לחלוטין ליצור של האדמה, יותר מכל מאורע הקשור למצוקות של מיליוני אנשים.

בגלל זה, תנועות אחרות צריכות להילמד כדי לעמוד כנגד התנועות שנעשות עכשיו בכל העולם, נפוצות יותר ויותר. אלו הן תנועות האוריתמיה. הן לוקחות את כיוונן מהגוף האתרי. כשאתם רואים ריקוד אוריתמיה, אתם רואים את כל התנועות שעושה הגוף האתרי. כשאתם רואים ספורט, אתם רואים את התנועות שעושה הגוף הפיזי.

כן רבותי, זה חשוב מאוד, כי גם זה כוונתו כמיהה לספורט. אני לא רוצה לומר שום דבר כנגד ספורט באופן כללי. ספורט כמובן, הוא דבר טוב למדי אם הוא נעשה על ידי אנשים שגם עובדים, כי אדם מתרגל לתנועות בלתי טבעיות בעבודתו. אם מישהו עושה תנועות טבעיות בספורט, תנועות שנוטות יותר לגוף הפיזי, אזי בילוי בספורט הוא דבר טוב. אבל הדרך שבה אנשים פעילים בספורט היום, כשלרבים מהם אין שום צורך בבילוי לשם נופש, מה זה באמת? אתם רואים, יש סוגי ספורט היום שאנשים עשויים אולי – לא כולם, כמובן, אבל לבטח יש כמה – הולכים מהר לכנסייה בבוקר, היכן שהם מתפללים: "אני מאמין באל שבשמיים," וכן הלאה. ואז הם פונים לשדה הספורט. הם אינם מכניסים זאת למילים, אבל אם אנו שמים את מה שהם עושים במילים זה נשמע כך: "אני לא מאמין באל שבשמיים, כמובן. אני מאמין בבשר ובעצמות, כי הם לבדם עושים את החיים לבעלי ערך." אתם רואים, זהו הבלתי נמנע, החשיבות הבלתי מודעת של הדברים שאנשים עושים היום. אתם מטריאליסטים לא רק אם אתם אומרים שאינכם רוצים לדעת דבר אודות הרוח, אלא גם בדברים דומים, היכן שהאדם כולו נקרע מן היסוד הרוחי.

בקשר לשאלתך אפשר לומר כך: כאשר מישהו הולך ביער ויש ערפל והוא מאבד את דרכו, זה קורה במקרה שהוא רץ אחרי גופו. זה לא כל כך רע, כי הוא חוזר לאותו מקום שוב. כאשר אתה מסתובב סביב עצמך – זה לא כל כך רע, זה אומר הרבה לחץ מפה ומשם כמו במטוטלת, עכשיו לגוף האתרי ועכשיו לגוף הפיזי. זה משום שלבני האדם יש את שניהם והם צריכים גם לפתח אותם. זהו המצב. אבל בעולם המערבי יש נטייה כללית היום להשאיר בחוץ לחלוטין את הגוף האתרי ולשים לב רק לגוף הפיזי, וזה גורם למטריאליזם הנורא שהוא באמת מטריאליזם מזיק ביותר. כי מטריאליזם במחשבה אינו הנורא ביותר. הסוג הנורא ביותר של מטריאליזם הוא זה שבו האדם כולו יורד לרמה של החיה. זה מה שעלינו לתאר.

זה קורה בקלות רבה מידי שאנשים אומרים: "או, הוא בור ועם הארץ, כי הוא מדבר בכעס כנגד ספורט. ספורט הוא עניין שימושי ביותר!" אבל אני לא מדבר בכעס כנגד ספורט. אנשים חופשיים להתמכר לספורט, הם אנשים חופשיים. אבל הם הורסים את עצמם לחלוטין כבני אדם אם הם מקדישים את עצמם רק לדברים העוסקים בספורט.

כאן חשוב להבין בבירור שהדברים שאני אומר בפרק הראשון של 'לקראת התחדשות חברתית'^[6], מיושמים באופן הרחב ביותר. כשכתבתי את הספר חשבתי כמובן, שאני כותב אותו בדרך הגורמת לאנשים לחשוב על הנושא. טוב, לא היה אכפת להם כל כך ממנו. הם לא הגיבו כלל והספר לא הובן. אמרתי שבעוד שיש לנו תנועת פרולטריון דמוקרטית גדולה, אפשר למצוא, במבט מקרוב, שרוב הפרולטריון היום מחקה כל דבר שאנשי המעמד הבינוני עשו לפני כן, הם עוקבים אחר האקדמאים, והם מאמינים בדברים שאומרים באוניברסיטאות. לפעמים המפלגות של הפרולטריון הן הראשונות להסכים לחקיקה – זוכרים את חופש הבחירה בטיפול הרפואי? – והסוציאליסטים הם בדרך כלל הראשונים לומר: "כן, זה אומר שצריך ועדת מומחים," וכן הלאה. וכשזה מגיע לספורט – ספורט הוא כמובן המצאה של המעמד הבינוני שהם מנסים לחקות גם כן. זה לא תמיד פועל. אבל הם לבטח מחקים אותו עד כמה שאפשר, הם לוקחים בחשבון שספורט הוא הדבר הטוב היחידי. אבל למעשה תנועת הפרולטריון תהיה למשהו אם הם לא יחקו את מה שהמעמדות האחרים עשו לפני כן. לכן כתבתי במיוחד את הפרק הראשון הזה. אפשר לראות את תנועת הפרולטריון בכל מקום תחת ההשפעה של אמונה בסמכות. לכן כתבתי את הפרק הראשון ב- 'לקראת התחדשות חברתית', במחשבה שאנשים יתנו דעתם לעניין.

אבל כמובן, נתינת מחשבה לדברים זה משהו שאנשים שעושים ספורט אינם אוהבים כלל. כי כשמישהו מאוד פעיל בספורט זה לוקח אותו מחוץ לדרך של חשיבה על הדברים. כי אנו יכולים לחשוב רק עם הגוף האתרי. אתם יכולים לנסות קשה ככל שתרצו – אינכם יכולים לחשוב עם גופכם הפיזי. ואם מישהו שואל אם הוא צריך לאכול בשר או רק ירקות כדי לחשוב טוב יותר, כל מה שאפשר לומר הוא: "אתה אינך יכול לטפח את חשיבתך בעזרת אכילה. עליך לעשות זאת עם הגוף האתרי. עליך להיכנס לתוך הגוף האתרי שם."

אתם רואים, הגוף האתרי מגלה את נוכחותו באדם בתנועות המעגליות שאנשים רוצים לעשות, בתשוקה לריקוד, או אצל אנשים המאבדים את דרכם והולכים במעגל.

כן רבותי, אם חייתם פעם בווינה, לדוגמא, אתם יודעים שהווינאיים אוהבים להנות מהחיים. הם קלי דעת למדי. יש להם לב חם, אבל הם קלי דעת. בווינה יש את הפראטר, גני שעשועים גדולים, גני הנאות ענקיים. זהו מקום שאנשים הולכים אליו ביום ראשון, אלא אם הם סוג של לא-יוצלחים שהולכים לשם בכל יום. אתה קונה נקניקיות שם, רואה ליצנים וכל מיני דברים. אבל השביל בפראטר מוביל החוצה בדרך מיוחדת. הוא מוביל לאורך רחוב, נכנס ליער היכן שהוא, ואחרי זמן מה אתה חוזר לאותו מקום שבו היית לפני כן! אם התחלת מדוכן של נקניקיות, תהיה שם שוב. כך מונח השביל החוצה. אתם רואים, הם כמובן לא אמרו לעצמם: "הבה ונעודד את האנשים של ווינה לבוא לכאן וליהנות," אבל היתה להם תחושה פנימית שכזאת, והם עשו את השביל בדרך שכזו שהאנשים אפילו לא צריכים ערפל למצוא את עצמם בחזרה שוב בהתחלה. הם עשו את השביל מסביב בדרך שהגוף האתרי אוהב, כך שהאנשים מרגישים קצת מחוץ לגופם הפיזי. כי אתם מרגישים קצת נלקחים החוצה מעצמכם שם, וזה באמת גורם לכם להרגיש טוב. אתם תלכו סביב במעגלים עד שיש לכם כיוון. ואם השביל כבר נעשה בדרך שכזו שאתם תלכו במעגלים בעל כורככם, תרגישו גם כן טוב. וזה מה שהאנשים שתכננו את הפראטר רצו שהווינאים ירגישו – שגופם האתרי ירגיש באמת טוב כשהם מוצאים עצמם בחזרה בדוכן הנקניקיות שוב ושוב. זה נעשה מאוד בחוכמה. אתם יכולים ללכת ולראות כיצד הולכים השבילים. כשאתם מוסרים את עצמכם לכך – אתם תמיד תשובו בחזרה, אבל אתם הולכים סביב. וסיבוב זה שגורם לאנשים להרגיש באמת טוב, במיוחד אם הם עושים זאת כל יום ראשון אחרי הצהרים.

זוהי, כמובן, הרגשה הרבה יותר תמימה של בריאות ואושר מאשר במקרים רבים אחרים. אתם יודעים שמישהו יכול גם לאבד את הופעתו של מישהו אחר בדרכים אחרות. סיפרתי לכם את הסיפור לפני כן. אתם באים הביתה מאוחר בלילה ולא בדיוק יודעים אם אתם שתויים או לא, אתם מניחים את הצילינדר שלכם על מיטתכם. אם אתם רואים מישהו, אתם אינכם שתויים, אם אתם רואים שניים, אתם שתויים. זה בגלל שזה הולך סביב. אתם רואים, במקרה כזה, משהו גם כן מסתובב. זהו הגוף האסטרלי. כשמישהו שיכור שוכב במיטה, גופו האסטרלי הולך סביב. אבל כאשר מישהו מביא את הגוף האתרי לתוכו בדרך יותר נפשית, על ידי שבילים שהולכים סביב, זהו הגוף האתרי שהולך סביב. זוהי דרך תמימה יותר של הליכה סביב סביב.

שתייה חודרת לגוף האסטרלי. סיבוב סביב עצמך יותר לגוף האתרי. שם אתה יכול לראות את ההבדל. כי כאשר אני מביט במישהו שתוי, טוב, הוא לא מסתובב סביב סביב עבורו, כאילו גופו האסטרלי עצמו נהיה עכשיו לכדור הארץ. הוא הולך סביב סביב בדרך שבה האדמה עצמה הולכת סביב. זהו הגוף האסטרלי שהולך סביב.

אבל כאשר אנשים רוקדים או מהלכים סביב סביב בפראטר של ווינה, הגוף האתרי הולך סביב. הוא לוקח את הגוף הפיזי ביחד עימו. זוהי הדרך התמימה יותר. אנו אומרים שכאשר מישהו רוקד הגוף האתרי מהלך סביב, וכאשר מישהו שתוי זהו הגוף האסטרלי שמהלך סביב.

אתם רואים, דברים שכאלה אינם נשקלים במדע המודרני ובכלל זה השאלות הגדולות השייכות לציביליזציה שלנו נותרות ללא מענה, כי אנשים אינם יודעים כיצד לארגן את הדברים כך שבני אדם לא יהפכו לגמרי לבלתי אנושיים. האנושות תהיה יותר ויותר דמויית חיה אם שיגעון הספורט הנוכחי יימשך.

משהו מהרוח צריך לבוא לאנושות. ואני משוכנע שאנשים שמצד אחד יודעים את האדמה דרך העבודה ידעו מצד שני גם להרגיש געגועים להיכנס לתוך דברים של הרוח ויבינו בהדרגה שאנו חייבים גם לקחת בחשבון את הצד הרוחני של הדברים, שזה הכרחי.

אם כן, זהו מה שרציתי לומר לכם כרגע. אנו נוסיף הרבה יותר אודות דברים אלה, כך שהם יהיו ברורים לכולם.

—————————————————————————

1. ראו הרצאה שניתנה ב-3 במרץ ב- GA 349 – טבעו של הצבע. ↑
2. ראו הרצאה שניתנה ב-18 באפריל 1923 ב: מאבן גיר ועד לוציפר. ↑
3. ראו הרצאה שניתנה ב-21 באפריל 1923 ב: מאבן גיר ועד לוציפר. ↑
4. ראו הרצאה שניתנה ב-18 באפריל 1923 ב: מאבן גיר ועד לוציפר. ↑
5. הרצאה שניתנה ב-17 במרץ 1923 ב: מאבן גיר ועד לוציפר. ↑
6. רודולף שטיינר – עיקרי הבעיה החברתית ופיתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי (GA23) – יצא בעברית בהוצאת מיכאל. ↑