משמעותם וקשרם עם האבולוציה

מאת: רודולף שטיינר

11 הרצאות שניתנו בדורנאך GA180    1917-1918

תרגום מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה 5

4.1.1918

במהלך ההרצאות הפומביות שניתנו לאחרונה בשוויץ, ציינתי לעיתים קרובות שהידע – דרך זו של חשיבה שנפוצה בקרב בני אדם של זמננו ושהשרישה בנפש האדם – אינו מתאים כשמתעסקים עם החיים החברתיים-מוסריים. ניתן להשיב למצב בריא את החיים בהווה רק אם אנשים יהיו מסוגלים להגיע שוב לחשיבה שכזו, לתפיסה כזו של היקום, שתיתן למה שחי בנפש קשר ישיר למציאות.

אמרתי שמה ששרר בחיים ההיסטוריים, חברתיים והאתיים, הוא פחות או יותר נחלם, ישן דרך המין האנושי, וגם שהרעיונות המופשטים לא התאימו לתפיסה של האימפולסים שהיו חייבים להיות מושגים בחיים החברתיים. קבעתי שבזמנים המוקדמים האדם הגיע לידע העתיק של המיתוסים דרך הראיה האטוויסטית. הם הביאו לידי ביטוי בצורה של המיתוס את מה שהם חשבו אודות העולם, את מה שחדר לראיה החזונית שלהם מסודות העולם. ניתן להסתכל על התכנים של המיתוסים בדרכים רבגוניות ביותר, ובעצם תיארתי בתצפיות אלה את ההסבר המטריאליסטי להפליא של המיתוס של דופויס [Dupuis]. במקומות שונים בחנו לאורך השנים מיתוס זה או אחר. אך ניתן לגשת למיתוסים מנקודות מבט שונות וכאשר דיברנו על אחד מהמיתוסים זה היה רחוק מלמצות את הנושא. ניתן שוב ושוב לדבר על אותו מיתוס מנקודות מבט שונות וניתן לומר דברים שונים. טוב יהיה הדבר לבני האדם להכיר את צורת החשיבה שבבסיס התמונות המיתולוגיות. כיום הרעיונות בנוגע למקור המיתוסים שבני האדם מחזיקים בהם שייכים לשיפוט השטחי שכה נפוץ.

אמיתות עמוקות הוטמעו במיתוסים, אמיתות המתעסקות יותר עם המציאות מאשר אלו שבאים לידי ביטוי דרך מדע הטבע המודרני בהתייחסם לדבר זה או אחר. ניתן למצוא במיתוסים אמיתות פיזיולוגיות וביולוגיות אודות האדם, והמקור לזה נישען על ידיעת הקשר של האדם כמיקרוקוסמוס עם המקרוקוסמוס. בייחוד אפשר להבין – ובזה אעסוק היום ומחר – כשנחזיק בתודעה את טבע החשיבה שקיים במיתוסים, כמה עמוק, או בעצם כמה לא עמוקה ההתייחסות למציאות בתפיסה המדעית הרגילה. לכן זה יהיה שימושי להיזכר לפעמים כיצד נוצרו המיתוסים בקרב עמים שכנים של העידן הקדם-כריסטיאני. שכנים אחד לשני ודי מחוברים בתרבותם הם המצרים הקדמונים, היוונים והישראלים. יותר מזה, ניתן לומר שחלק נרחב מהחשיבה שעדיין שולט בנפש כיום, מחובר עם הידע של המצרים, היוונים והישראלים כפי שהם הביאו לידי ביטוי בצורה של מיתוסים.

המיתוס הראשון שארצה לדון בו – וכבר אמרתי שמנקודת ראות ייחודית – הוא המיתוס של אוזיריס-איזיס השייך לתרבות המצרית. כבר הפניתי את תשומת לבכם לעובדה שגם דופויס דיבר על מיתוס אוזיריס-איזיס כעל לא יותר מאשר שקרים של כמרים, שהכמרים, בכל הנוגע לעצמם, ראו בזה אירועים אסטרונומיים-אסטרולוגיים והם המציאו מיתוסים שכאלה עבור האנשים הפשוטים.

אפשר לחקור ולגלות עניין רב איך ליוונים לא היו רק מספר של אלים הקשורים עם חייהם, אלא איך יש להם דורות שלמים של אלים. הדור הקדום ביותר מקושר לגאה ולאוראנוס. הדור הבא לכרונוס ולראה, הטיטאנים וכל הקשור בהם. והדור השלישי ליורשי הטיטאנים: זאוס וכל חוג חבריו. אנו נראה איך המבנה של מיתוס-אלים שכזה נובע מטיפוס מיוחד של הנפש.

ליוונים, הישראלים והמצרים היו תפיסות שונות לגבי הקשר שלהם עם היקום. אף על פי כן, שררה בין כולם, כפי שמיד נראה, קשר עמוק בכל הקשור לנקודות מבט מסוימות, ובמיוחד לאחת שאני אקח כבסיס היום. לגבי המצרים חייבים לומר שהעידן שבו מיתוס אוזיריס-איזיס עלה כמייצג של אמיתות עמוקות ביותר, הם פיתחו ידע שבו היתה כמיהה לדעת את היסודות העמוקים יותר של הנפש האנושית. בדרך זו רצו המצרים להפנות את מבטם לאלמנט בנפש האדם שחי לא רק בין לידה למוות, אלא העובר דרך הלידה למוות וגם מוביל את החיים בין מוות ללידה מחדש. גם מתפיסה חיצונית ניתן לראות איך המצרים – בשימור המומיות, בפולחן המיוחד של המתים – הפנו את מבט הנפש לאלמנט בנפש העובר דרך השער של המוות, וחווה בצורה חדשה את הייעוד שלו בפוסעו בדרכים שמעבר למוות.

מהו באדם שעובר דרך שער המוות ושחודר דרך הלידה לקיום ארצי? שאלה זו, פחות או יותר לא מודעת ולא מובעת, מונחת בבסיס המחשבות והשאיפות של המצרים. מכיוון שזהו המרכיב הנצחי והבלתי ניתן להכחדה שהתודעה מקשרת עם שמו של אוזיריס. (הבעתי זאת לעיתים קרובות בדרך שונה). כעת, כדי שיהיה לנו בסיס, בואו ונתייחס למיתוס אוזיריס-איזיס מהאספקט הכי חשוב שלו כפי שהוא השתמר.

מייחסים לאוזיריס שבזמן מסוים הוא שלט במצרים. מספרים שמעל לכל, המצרים חייבים לו את הדיכוי של הקניבליזם, שהם חייבים לו את המחרשה, את החקלאות, את הכנת המזון ממלכת הצומח, את בניית הערים, מספר רעיונות מתחום המשפט, אסטרונומיה, רטוריקה, ואפילו את הכתיבה, וכן הלאה. וכן מסופר שאוזיריס גם הנהיג אמנויות טובות אלה לא רק אצל המצרים, אלא גם בארצות אחרות שהוא יצא למסעות אליהן ושם הוא הפיץ בצורה דומה את האמנויות שהוזכרו. ובאופן מפורש רשום שהפצה זו לא נעשתה בכוח החרב, אלא דרך השכנוע.

בהמשך מסופר שטייפון, האח של אוזיריס, רצה לייסד דברים חדשים בהיפוך למה שהוכח כמועיל למצרים במאות השנים של השפעת אוזיריס. טייפון רצה לחנוך כל מיני חידושים. היום היינו אומרים: לאחר שהמוסדות של אוזיריס התקיימו במשך מאות שנים, טייפון עשה מהפכה בעוד שאוזיריס נעדר בבססו את מוסדותיו בקרב אנשים אחרים. זה שונה מעט מהדוגמא של המהפכה האחרונה… שם התרחש משהו כשהחדש הובא לא בזמן שהקודם מבסס מוסדות חדשים בקרב אומות אחרות… אך בין אוזיריס לטייפון קרה הדבר הזה. ואז המיתוס ממשיך:

איזיס חיכתה בבית במצרים. איזיס, האישה של אוזיריס, לא הרשתה לחידושים לתפוס באמת. לזה היה אפקט של העלאת הכעס אצל טייפון, וכאשר אוזיריס שב מנדודיו, טייפון הרג אותו ונפטר מהגופה. על איזיס היה לחפש במשך זמן רב אחר הגופה. לבסוף היא מצאה את הגופה בפניקיה, והביאה אותה בחזרה למצרים. כעת התמלא טייפון חימה אפילו יותר מאשר קודם וחתך את הגופה לחלקים. איזיס אספה את החלקים ובאמצעות תבלינים וכל מיני אמנויות אחרות היא יצרה שוב ישות שהיתה לה את הצורה השלמה של אוזיריס. לאחר מכן היא נתנה לכוהני הארץ שליש מהשטח הכולל של מצרים, וזאת כדי שמקום קבורתו של אוזיריס יישמר בסוד. אולם הפולחן הקשור בו בוצע בחיוניות מחודשת. [ראו מיתוסים ומיתולוגיות מצריות].

ואז נוספה הצהרה מדהימה למיתוס זה: לאחר שהתחילו בפולחן הקשור באוזיריס הוא שב מהשאול והעסיק את עצמו בהדרכה של בנו הורוס, שאיזיס ילדה לאחר מותו של אוזיריס. ואז מסופר שלאיזיס היתה החוצפה לשחרר את טייפון שאותו היא הצליחה לכלוא. כתוצאה מכך הבן שלה, הורוס, כעס והסיר את הכתר שמעל ראשה והחליף אותו לקרני פר, וטייפון הובס בשני קרבות בעזרתו של הרמס – שהוא מרקורי הרומאי, הרמס היווני. הונהג סוג של פולחן הורוס, בנם של אוזיריס ואיזיס.

היוונים, בדרך זו או אחרת, שמעו אודות הסיפורים המצריים על מיסתורין-העולם. זה ראוי לציון איך אצל היוונים הם לעיתים קרובות מדברים אודות אותן ישויות כפי שדובר במצרים, או מעבר בפיניקה או בלידיה וכדומה. תפיסות-אֵל אלו זרמו אחד לתוך השני, כפי שזה היה, וזה מאוד אופייני ומשמעותי. כשיווני שמע את השם אוזיריס, הוא היה יכול לדמיין משהו מזה. הוא זיהה את הדבר שהמצרים הבינו בשם אוזיריס עם משהו שאודותיו גם לו היה מושג מסוים. אמנם השם היה שונה, מה שהמצרי הבין כאוזיריס לא היה זר ליווני. אני מבקש מכם לשים לזה לב. זה מאוד משמעותי.

אנו מוצאים זאת פעם נוספת. תקראו את 'גרמאניה' של טאקיטוס. הוא מתאר שם את האלים שהוא מצא בצפון, מאה שנה אחרי יסוד הנצרות, והוא מתאר אותם בשמות רומאיים. וכך הוא נתן שמות רומאיים לאלים שהוא מצא שם. למרות העובדה שלאלים שהוא מצא שם היו, כמובן, שמות אחרים, ולמרות זאת הוא זיהה את ישותם והיה יכול לתת להם שמות רומאיים. אנו מוצאים ב-'גרמאניה' שהוא ידע שלאנשי הצפון היה אל, שהיה אותו האל כהרקולס וכן הלאה. זה מאוד משמעותי וזה מצביע למשהו מאוד עמוק ובעל משמעות עמוקה. זה מראה שבאותם זמנים עתיקים היתה תודעה משותפת מסוימת בנוגע לדברים רוחניים. היווני ידע איך לדמיין משהו כאוזיריס, משוחרר מהשם אוזיריס, כי היה לו משהו דומה. מה שנחבא מאחורי השם אוזיריס לא היה זר לו.

זה משהו שכדאי שתשמרו היטב בתודעתכם כדי לזהות שלמרות ההבדלים במיתוסים השונים, היתה קיימת אחדות מסוימת של הנפש! מישהו יכול לפעמים לבקש שאולי תהיה כזו הבנה משותפת בין בני אדם מודרניים כפי, בואו ונאמר, בין היוונים למצריים, כך שהיווני הבין את מה שהמצרי התנסה בו! היווני לעולם לא היה משמיע כאלו דברי הבל כפי שוודרו וילסון היה יכול להמציא בשבוע אחד בנוגע לתפיסות אירופאיות, אם בכלל ניתן לקרוא לזה חשיבה! בהתאם ליוונים, לכרונוס נולד בן עם ראה בדרך לא שגרתית. ובכן, היווני מדבר על כרונוס וראה – אנו נראה מייד איך הם מתאימים למיתוס היווני – ובן חריג זה, שהיה כה בוגר, היה אוזיריס. כך שרק חישבו: היוונים שמעו שלמצרים יש את אוזיריס, והיוונים מצידם מתייחסים לאוזיריס כבן של כרונוס וראה, אך בן שלא נולד בדרך הנכונה, כך שהריון לא נכון זה גרם להליוס, אל השמש, לכעס רב אודות האֵם כך שהוא הפך את ראה לעקרה.

היוונים מצאו יחס מסוים בין תפיסת האלים שלהם לבין התפיסה המצרית. אך שוב, מצד שני, מה שהמצרים במובן מסוים יצרו כתפיסה הגבוהה שלהם של האל – התפיסה של אוזיריס – עבור היוונים הוא קשור עם מוצא לא חוקי מהגזע הטיטאני, מכרונוס וראה.

ניתן לתפוס רושם ראשוני אודות זה אם יהיה ברור לנו שהמצרים שאפו ללמוד אודות החלק הנצחי של הנפש האנושית – אנו נצטרך לתפוס זאת הרבה יותר עמוק כעת. הם רצו לדעת אודות זה שעובר בין לידה למוות – אך כדי לדעת אודות חלק נצחי זה בחיים, המצרי הפנה במפורש את מבט נפשו מעבר למוות. לאנשי מצרים שדרכם היוונים למדו על אוזיריס, הוא לא עוד האל של החיים, אלא האל של המתים, האל שיושב על כס-העולם ומוציא גזרי-דין כאשר אדם עובר דרך שער המוות, כלומר, האל שעל האדם לפגוש אחרי המוות. אך באותו זמן, המצרי ידע: אותו האל ששופט את האדם אחרי המוות, שלט פעם על החיים.

ברגע שבו תיקחו רעיונות אלה יחדיו, שוב אין נטייה להסכים עם השיפוט של דופויס שזה היה רק עניין של אירועי-כוכבים. בשיפוטים אלה של דופויס יש דברים שובי-לב, אך בחקירה קרובה הם חושפים עצמם כשטחיים מאוד. אמרתי שהמצרים – בעידן שבו היוונים קיבלו מהם את המושג בדבר אוזיריס – כיוונו את תודעתם מעל לכל לנפש האנושית לאחר המוות. זה מונח רחוק מהתודעה היוונית. כדי להסיר ספק, גם היוונים דיברו על הנפש האנושית לאחר המוות, אך כפי שדיברו על האלים שלהם, הם לא באמת דיברו על טבע-אוזיריס של אלים אלה כאילו בראש ובראשונה חורצים משפט אחרי המוות. הגזע שאליו שייך זאוס הוא גזע האלים למען החיים. בני-אדם העדיפו להסתכל למעלה לעולם זה כאשר הם הפנו את עיני תודעתם לעולם שהאדם שייך אליו בין לידה למוות – גזע של אלים למען החיים: זאוס, הרה, פאלאס-אתנה, מארס, אפולו וכן הלאה. אך כביכול אלים אלה היו האחרונים מגזע-האלים לגבי היוונים. כי היוונים הפנו את מבטם לשלושה דורות רצופים של אלים.

כפי שאתם יודעים, דור האלים הזקן ביותר היו סביב אוראנוס וגאה, או עדיף לומר: גאה ואוראנוס. הם היו הזוג האלוהי המוקדם ביותר, יחד עם כל האחים והאחיות וכן הלאה שהיו שייכים להם. מזוג אלוהי זה הגיעו הטיטאנים, שגם כרונוס וראה השתייכו אליהם, ומעל לכל אוקיאנוס. כפי שאתם יודעים, דרך גילויי אכזריות מסוימים – כך המיתוס מספר – אוראנוס עורר את זעמה של בת זוגתו גאה, כך שהיא השפיעה על כרונוס, בנם, להפוך את אביו שעל כס-העולם, לאימפוטנט, ועל ידי זה אנו רואים את השלטון הזקן של האלים מוחלף על ידי הצעירים, כרונוס וגאה עם כל מה ששייך אליהם. אתם גם יודעים שבמיתוס היווני, לכרונוס היתה תכונה, דוחה ולא מוסרית במובנים מסוימים, לבלוע את כל ילדיו ברגע שנולדו, דבר שלא היה נעים לאם, ראה. (אני מפנה את תשומת לבכם לאפיונים שונים שנצטרך להם במיוחד בהמשך). ואתם גם יודעים שהיא הצילה את זאוס וגרמה לו להפיל את כרונוס, בדיוק כפי שכרונוס הפיל את אוראנוס רק בדרך שונה, כך שאז גזע חדש של אלים עלה. ואז יש לנו את הרה וזאוס עם כל מה ששייך אליהם עם כל האחים והאחיות, ילדים וכן הלאה.

תכונה חשובה במיתוס, שאני חייב להתייחס אליה מאחר ונצטרך אותה אם אנו רוצים להתייחס למיתוס כיסוד לכל מיני תפיסות-עולם, היא זו: לפני שזאוס הכניע את הטיטאנים וזרק אותם לטרטארוס, הוא שכנע את מטיס, אלת הערמומיות, להביא לו סם הקאה, כדי שכל הילדים שבלע כרונוס היו יכולים לחזור לאור יום, ולהתקיים שוב. כך היה יכול זאוס לקבל את אחיו ואחיותיו שוב… כי, כמובן, הם היו בגוף של כרונוס. רק זאוס לבדו ניצל על ידי ראה אימו.

כך יש לנו שלושה דורות עוקבים של אלים: גאה-אוראנוס. אוראנוס מופל דרך גאה, כי הוא היה אכזר, ומקומו נתפס על ידי הילדים: כרונוס וראה. ואז שוב, כרונוס מופל על ידי זאוס, בהוראת ראה. בחוג של זאוס יש לנו את האלים שפוגשים אותנו כאשר היסטוריה יוונית אמיתית מופיעה.

כעת ארצה להפנות את תשומת לבכם המיוחדת למאפיין משמעותי מאוד של המיתולוגיה היוונית. הוא לא מודגש מספיק למרות שהוא אחד המאפיינים החשובים ביותר. שלושה גזעי אלים עוקבים שולטים במקרוקוסמוס. אך בעוד גאה ואוראנוס, ראה וכרונוס, הרה וזאוס שולטים, בתפיסת היוונים האדם קיים כבר בכל מקום. אין ספק שהאנושות קיימת שם. לכן, בזמן שכרונוס וראה עדיין לא שלטו, בשלטון של גאה ואוראנוס, ובמיוחד בזמן שכרונוס שלט עם ראה, ולזאוס עדיין לא היה את סם-ההקאה – כבר אז, לפי היוונים, בני האדם נמצאו על האדמה. ואף יותר מכך, לפי סיפורי היוונים, הם חיו חיים יותר מאושרים מאשר לזמנים היותר מאוחרים. בני האדם המאוחרים יותר הם הצאצאים של המוקדמים יותר. אפשר לומר שהתודעה היוונית היתה כזו: למעלה שולט זאוס, אבל אנחנו בני האדם, אנו צאצאים של אבות מוקדמים שלא נשלטו עדיין אל ידי זאוס. זהו מאפיין חשוב של היוונים שהם לימדו אודות האלים: זאוס היה מוערץ על ידי היוונים, גם הרה ופאלאס-אתנה, אולם היה ברור להם לגמרי שהם לא בראו אותם, 'נבראו' במשמעות הרגילה שלו, אלא שבני האדם היו שם הרבה יותר מוקדם מזמן השלטון של אותם אלים. זה חשוב לגבי האלים היוונים.

עד כמה חשוב עניין זה בהתעסקות עם האלים היוונים, יכול להכות בכם כשתשוו את זה עם נקודת המבט של לימוד האלוהות לפי היהודים. כמובן שזה בלתי ניתן לעלות על הדעת שניתן למצוא את אותם מאפיינים בלימוד היהודי. לא ניתן לדמיין זאת שלפי הברית הישנה בני האדם קשורים לאבות קדומים שלא היו תחת שלטונם של יהווה והאלוהים. כלומר יש לנו כאן שוני רדיקלי בתפיסה של האלים אצל היוונים. היווני מסתכל למעלה אל האלים שלו ויודע: הם אכן שולטים כעת, אך אין להם דבר עם מה שאנו מכנים 'בריאה' של הגזע האנושי.

בתפיסה של הברית הישנה זה היה בלתי אפשרי לחלוטין. בברית הישנה אלו שבני האדם הסתכלו עליהם כעל אלים היו הרבה יותר עסוקים בבריאת האדם. לא ניתן לוותר על התייחסויות שכאלה בהתבוננות על מהלך אירועי העולם. הנקודה היא לא רק פשוט ליצור תפיסות, הנקודה היא שתוכלו ליצור תפיסה שמחברת אֵתכם עם המציאות. אנו חייבים לזכור את המושגים האופיינים במיוחד והמייצגים ביותר.

ובזה התייחסנו למאפיין חשוב במיתולוגיה היוונית. בואו ופשוט נבחן את זה. כשהיווני הסתכל למעלה אל האלים שלו, בתודעתו לא היתה הידיעה שהם נבראו על ידי אלים אלה. מכיוון, שכפי שאמרנו, בני האדם היו כבר קיימים לפני שאלים אלה החלו את שלטונם. לדעת היוונים, מה שאלים אלה היו מסוגלים לעשות היה הרבה מאוד, אך הם לא היו יכולים לברוא גזע אנושי על האדמה. זה מה שמונח בתודעה היוונית: אלים אלה לא יכלו לברוא את הגזע האנושי.

כעת, מה באמת היו בתודעתם של היוונים האלים בחוג של זאוס, האלים האולימפיים? כדי ליצור אפילו תפיסה היסטורית של מה היו אלים אלו – אני מתכוון כעת בתודעה היוונית, כמובן שאמרנו דברים שונים אודות אלים אלו, אך בואו ונמקם עצמנו בתודעה היוונית – מה הם היו? ובכן, הם לא היו ישויות שבנסיבות הרגילות הסתובבו בין בני האדם. הן התגוררו על האולימפוס, הן שכנו בעננים וכן הלאה. הם ביקרו בעולם האנושי רק ביקורים שהיו סימפטיים או לא סימפטיים. במיוחד זאוס, כפי שאתם יודעים, ביקר לפעמים את העולם האנושי ביקורים סימפטיים או לא סימפטיים. הם היו בהיבט מסוים מועילים. אך הם עשו גם מעשים שעליהם האדם המודרני, שהוא צר-אופקים משהו ביחס ליוונים, קרוב לוודאי היו פונים לבית המשפט ומצביעים על זאוס כשותף לניאוף בתביעת גירושין, וכן הלאה. בכל מקרה, לאלים אלו יש קשר עם האדם שהוא חצי-אלוהי, חצי-אנושי, וישויות כאלה, כך חשבו, לא מתגשמות בבשר. … זאוס עטה כל מיני צורות כאשר הוא רצה לסדר את ענייניו, כמו: ברבור, גשם מוזהב וכן הלאה. וכך בחיים הרגילים אלים אלו לא התגשמו בבשר. אך מצד שני, אם תסתכלו יותר עמוק, תמצאו שליוונים היתה תודעה שאלים אלו היו קשורים עם האדם שחי בזמנים העתיקים.

הרבה יותר מאשר להסתכל למעלה לקשר עם הכוכבים, כפי שדופויס הציע, היוונים הביטו מעלה לאדם של הזמנים העתיקים והביאו את המושג של ישותו של זאוס לקשר עם כמה מהשליטים העתיקים של זמן עבר רחוק – שימו לב במדויק איך אני בניתי את המשפט, כי זו הנקודה. בבקשה שימו לב שלא אמרתי שליוונים יש את הרעיון שמה שהם התכוונו על ידי זאוס זה לשליט קדמון, אלא אמרתי: שאת מה שהם דמיינו כזאוס הם הביאו לקשר עם שליט קדמון שפעם חי בזמן רחוק מאוד. כי קשר זה עם זאוס וגם עם אלים אחרים, היה די מסובך.

אנו נבחן את המילים קצת, כדי שנוכל ליצור רעיון לגבי מה שבאמת מונח בבסיסן. בואו ונניח שבזמן מסוים היתה דמות בתרקיה, איזור בצפון יוון, שהמושג זאוס הוצמד אליה. גם היווני הפשוט ביותר, היה בטוח לחלוטין: אין אני מעריץ אב קדמון זה, ולא את האינדיבידואליות שחיה בתוכו. אך למרות זאת אני מעריץ משהו שהיה לו קשר מסוים עם אב קדמון זה, מלך תרקיה או אפירוס קדום זה. כלומר היתה ליווני את הדעה הבאה: פעם היה מלך שבישותו המלאה לא חיה רק האינדיבידואליות שלו, אלא גם האינדיבידואליות של ישות על-חושית. בכך שחדרה לתוך בן האדם היא הביאה לידי ביטוי את עצמה וחיה על האדמה. כך המושג זאוס לא נהיה ארצי בדרך זו. במקום זאת הוא חוּבר עם שליט עתיק, אשר היה פעם בית קיבול – או אפשר לומר מקום משכן – עבור ישות 'זאוס' זו. על ידי כך היווני הבחין בצורה מהותית בין מה שהוא תפס כזאוס לבין אותה האינדיבידואליות האנושית שחיה בגוף שאליו המושג זאוס יוחס. וכך, נקודת ההתחלה של השלטון של זאוס והאלים היה שהם ירדו וחיו בתוך בני אדם ומצאו את מרכז פעילותם בתוך ההוויה האנושית – אולם לאחר מכן הם המשיכו לפעול לא כבני אדם רגילים, אלא כ'אולימפיים'.

מדוע היוונים יצרו מושג זה – שפעם היה שליט שהיה 'אחוז דיבוק', אפשר לומר, על ידי זאוס, אך שכעת אין יותר שליט שיכול להיות אחוז על ידי זאוס, אלא שזאוס רק שולט כישות על חושית – מדוע היווני יצר מושג זה? בגלל שהיוונים ידעו שהאבולוציה האנושית התקדמה, שהיא השתנתה. במילים אחרות: היווני ידע שהיו זמנים עתיקים שהישות האנושית היתה בעלת אימגינציה בדרגה מאוד מיוחדת. סוג מסוים של ראיה על-חושית טבעית נשארה אצל מעטים, אך הסמכות של האימגינציה, היא נעלמה: הישויות שעדיין יכול להיות להן אימגינציות אמיתיות, אלו רק יכולות לשלוט בחיים שהאדם מכיר בין לידה למוות, רק בעולמות העל-חושיים.

זוהי התמצית של מה שהיוונים דמיינו לעצמם בנוגע לאלים שלהם: אלו היו ישויות בעלות אימגינציה, אך חלף הזמן שבו ישויות שכאלה בעלות אימגינציה, היו יכולות לחדור לגוף אנוש. כי גופי אנוש לא עוד מותאמים לאימגינציות. כך אמר היווני לעצמו: אנו נשלטים על ידי גזע של ישויות בעלות אימגינציה, בעוד לנו אין יותר זאת. ליוונים היתה תפיסה בלתי-סנטימנטלית לחלוטין בנוגע לאלים שלהם. בכל מקרה זה צריך להיות די קשה להיות סנטימנטלי לגבי זאוס. ועדיין אמר היווני לעצמו בנחת (אני אפתח שוב את העניין במידה מסוימת, אנו חייבים להוסיף פרטים כאשר רוצים להיות ברורים לחלוטין): "אנו בני האדם עוברים אבולוציה ברורה. התפתחנו מראיה על-חושית אטוויסטית באינטואיציה, באינספירציה ובאימגינציה. כעת חייבת להיות לנו חשיבה רגילה אובייקטיבית. אבל האלים לא הסתכנו בכך. הם נותרו בתודעת האימגינציה. לולא כן, הם היו צריכים להיות בני אדם ולנדוד על פני האדמה בגוף אדם וזה לא התאים להם. (כך חשבו היוונים על האלים בדרך הראיה הלא-סנטימנטלית שלהם). האלים וויתרו על החשיבה האובייקטיבית כדי שהם לא יישלחו לאדמה, ושימרו לעצמם את תודעת האימגינציה. וכך בדרך זו, הם שולטים עלינו, כי יש להם יותר כוח, כפי שזה היה, כי התפיסה האימגינטיבית, בשימושה המלא, היא יותר חזקה מהתפיסה האובייקטיבית.

מכאן אתם רואים שהיוונים הסתכלו אחורה לזמן שבו צורת התפיסה של בני האדם, התבוננותם ותפיסותיהם היו שונות, והסתכלות אחורה זו הלכה יד ביד עם הרעיונות שהם עיצבו על האלים. כך שהם הביטו אחורה על זאוס, הרה, ואמרו: הם שולטים עלינו כעת, פעם גם אנו היינו כמוהם, אך אנו התפתחנו הלאה והפכנו לחלשים יותר. לכן הם יכולים למשול בנו, הם נשארו כפי שהם היו בזמן ההוא. היווני ייחס לאלים שלו משהו שכיום אנו מכנים תכונה לוציפרית מסוימת. אותן ישויות שנשארו בשלב האימגינציה – שפותח בתודעה היוונית – היו בעצמן היורשות של אותן ישויות שנשארו בשלב האינספירציה. הרה וזאוס נשארו מאחור באימגינציה, ראה וכרונוס באינספירציה, גאה ואורנוס באינטואיציה.

אתם רואים, היווני בחן את נפשו שלו, והוא הביא את דורות האלים שלו לקשר עם האבולוציה של האנושות ולשלבים השונים של התודעה. הוא חש זאת, את זה הוא תפס. האלים הכי וותיקים, גאה וכרונוס, היו ישויות שכל הקשר הפנימי שלהם עם העולם עוצב על ידי העובדה שהיתה להם תודעה אינטואיטיבית. הם רצו להישאר בשלב של אינטואיציה. ואלו שבשלב של אינספירציה התקוממו נגדם. ושוב, אלו שהיו באינספירציה רצו להישאר באינספירציה ואלה שחיו בתודעה אימגינטיבית התקוממו נגדם. וכך אלו שבאינספירציה נוצחו על ידי בעלי האימגינציה. אנו חיים כבני אדם ומעלינו האימגינטיביים. כעת אתם יודעים שבמיתוס של פרומתאוס, הביעו כבר היוונים את שאיפתם למצוא כלי כלשהו כנגד האימגינציה.

אינטואיציה = גאה-אורנוס

אינספירציה = ראה-כרונוס בן האדם

אימגינציה = הרה-זאוס

היוונים סידרו את האלים שלהם בדרך כזו שבהדרגתיות הם הראו איך הם הסתכלו אחורה למצב המוקדם של תודעתם של אותן ישויות שהיו באותו זמן מעורבות עם האנושות. היוונים הראו איך הם מחברים זאת עם התבוננותם באלים. רק חישבו איך זה משמעותי בצורה עמוקה כדי להבין את התודעה היוונית! ובכן היווני בהתבוננותו אחורה לדורות של האלים שלו, הסתכל אחורה, אל העבר, על חייו הנפשיים. הוא חיבר את הישויות האינטואיטיביות עם גאה, האדמה ואורנוס, השמיים, וקישר את האלים בעלי האינספירציה עם ראה וכרונוס. במקרה של גאה ואורנוס הם עדיין היו יכולים לתפוס מה הם היו. ראה וכרונוס מתוארים כטיטאנים – מה הם בעצם היו?

כעת, במשך כמה מאות שנים, שהאנושות איבדה למעשה כל תודעה לגבי מה שנח בבסיס של כל זה.

תרשו לי להזכיר לכם שלפני כמה מאות שנים, בימי הביניים, האדם נקשר לשלושה יסודות בסיסיים: מלח, כספית וגופרית. ניתן עדיין למצוא ידע זה אצל יעקב בוהם ופרצלסוס, אפילו בזמן מאוחר כמו בזמנו של הקדוש מרטין. יעקב בוהם משתמש עדיין במינוחים הבאים:

Sal =Salt; Mercur = Quicksilver; Sulphur = Sulphur

Salt = מלח

Quicksilver = כספית

Sulphur = גופרית

מה שהובן מכך לא היה אותו דבר אך עדיין היה בו קשר למה שהיווני התכוון כשהוא דיבר על אורנוס-גאה, או גאה-אורנוס. ראה-כרונוס. הרה-זאוס. כי אתם מבינים, כרונוס הוריד את אורנוס מהשלטון על העולם, גאה נהייתה – אפשר לומר – באופן מעשי לאלמנה. כי למה היא נהייתה? היא נהייתה למה שהיא ה'אדמה' – לא האדמה הרגילה שאנו מוצאים בחוץ, אלא האדמה שהאדם נושא בתוכו, כלומר – למלח. כפי שהיה ידוע לחוקרי הטבע בימי הביניים, האדם המשתמש בתודעה במלח שקיים בו, תהיה לו אינטואיציה. כך התהליך ששקע עמוק לתוך טבע האדם היה יותר חי בזמנים העתיקים של גאה-אורנוס.

תהליך צעיר יותר שגם חדר עמוק למטה לתוך הטבע האנושי הוא זה שניתן לתארו כתהליך-ראה-כרונוס. היווני אמר: "הכוח של ראה היה פעם נפוץ, ו'כרונוס' ייצג את הכוחות שהתעמתו עם ראה. כרונוס הופל. ומה נשאר? ובכן, כפי שמאורנוס-גאה המלח המת נשאר, כך מכרונוס-ראה, נותר הנוזל כספית. הנוזלים באדם שיכול ללבוש צורה של טיפה, הושאר מאחור. אך גם בזה האדם לא יכול לעשות שימוש מודע. זה שקע לתוך עומקים לא מודעים.

היום, כמובן, זהו עבר מאוד רחוק וכבר בזמנם של היוונים זה היה שייך לעבר, כי היוונים אמרו לעצמם: זמנו של זאוס על האדמה היה בזמנים עתיקים שחלפו מזמן, אולם באותו זמן היו יכולים בני אדם להשתמש בגופרית שנמצאה בתוכם. אם בני האדם היו יכולים לעשות שימוש מודע במלח שלהם, הם היו מסוגלים להשתמש באינטואיציה בצורה אטוויסטית. אם הם היו יכולים להשתמש בתודעה בכספית, היסוד הנוזלי, הם היו מסוגלים להשתמש באינספירציה, ואם הם היו יכולים להשתמש בגופרית אזי היו יכולים להשתמש באינטואיציה – לא במובן של היום, אלא במובן האמיתי של האלכימאים של ימי הביניים שעדיין הבינו זאת, כשהם דיברו על 'גופרית פילוסופית'. גם היום יש גופרית פילוסופית.^[1] פרופסורים לפילוסופיה מייצרים כמויות עצומות של זה, אך זה לא מה שעלה בדעתם של האלכימאים. הם הבינו תודעה אימגינטיבית, אימגינציה אטוויסטית, שהיתה מחוברת לשימוש של גופרית אקטיבית זו באדם. היוונים והכוהנים של המיסתריות אמרו, לגבי המסתורין העתיק של המלח, כספית וגופרית: בני האדם דרך האבולוציה שלהם התגברו על אטוויזם, ועל השימוש האטוויסטי בגופרית. אך זאוס והחוג שלו נסוגו אל תוך הממלכה העל-חושית והפיקו תועלת מתהליכי הגופרית. כתוצאה מכך, זאוס היה יכול להטיל את הברק שלו. אם בדומה לזאוס, בני אדם היו יכולים להטיל ברק, כלומר, להפוך את הגופרית למציאות באמצעות האימגינציה, לו הם היו יכולים בצורה פנימית ומודעות להטיל ברק, אז הם היו משתמשים באימגינציה בצורה אטוויסטית. לזה התכוונו היוונים באומרם שזאוס היה יכול להטיל ברק.

עדיין עד זמנו של הקדוש מרטין, היתה ידועה הגופרית של האלכימאים כמשהו שונה מאשר הגופרית הרגילה, שעליה ניתן לומר לכל היותר, ותסלחו לי על הדיבור הגס – שהיא הצואה של מה שהבין הקדוש מרטין והפילוסופים לפניו כגופרית האמיתית, שהם כינו אותה 'הגופרית הפילוסופית'. הקדוש מרטין עדיין מדבר על הקשר האמיתי של הרעם והברק עם תהליכי המקרוקוסמוס, או הגופרית הקוסמית. היום, להרבה מההסברים הפיזיקליים של מדעי הטבע יש טעם של גופרית, אך זו אינה באמת 'גופרית פילוסופית'.

כמובן שהאנשים החכמים באמת כיום נמצאים הרבה מעל הדיבור על תהליכים גופרתיים בקוסמוס כאשר רעם וברק מתרחשים, כי ברק ורעם מגיעים, כפי שניתן לקרוא בכל ספר פיזיקה בסיסית, על ידי תהליכי חיכוך מסוג מסוים בעננים. לא שאפשר להבין את ההיגיון במה שנאמר אודות ברק ורעם. כי הרי עננים רטובים בפעולתם ההדדית אמורים לייצר את החשמל שנוצר בהתרחשות של רעם וברק, אך אם מבוצע ניסוי בכיתה, הרי כל חלק במכשור מיובש בקפדנות, כי לחות תמנע היווצרות של חשמל. מכאן אפשר להבין כי העננים למעלה אינם רטובים! עם מכונה חשמלית רטובה או לחה, אותו מורה לא יכול לעשות דבר, ובמקביל הוא יסביר את הקשר בין עננים רטובים וחשמל. באמת זה מבלבל, האין זאת? רציתי רק לומר שבקדוש מרטין היתה עדיין תודעה שאלמנט זה שהיוונים חלמו עליו כשהם דיברו על הרה וזאוס, היה קשור איכשהו לרעם וברק.

אתם רואים, אפילו רעיונות שטחיים יכולים להצביע בפנינו שתהליכים טבעיים מסוימים, המלח, כספית, תהליכי-גופרית, אך במובן העתיק שלהם – מחוברים עם מה שהיוונים אחזו במיתולוגיה שלהם. בואו ונחזיק עובדה זו כדי להתחיל. חייבים להיות לנו מושגים יסודיים כאלה בכדי לבצע את המעבר הנכון לימינו.

ובכן, היוונים התבוננו בדורות של אלים, בתנאים שהפסיקו להתקיים אך שניתן לתפוס אותם מהבחינה של תקופות קדומות יותר באנושות. הם קישרו את מה שחי באלים שלהם עם מה שאנו מכנים תהליכים של הטבע. לכן מיתולוגיה היתה באותו זמן גם סוג של מדע טבע. וככל שלומדים יותר לדעת מיתולוגיות, כך יותר מדע-טבע שיימצא בהם, רק אחד מסוג שונה, שהוא באותו זמן מדע של הנפש. כך היוונים חשבו, וגם המצרים היו משוכנעים אודות אוזירס שלהם, אשר פעם שלט וכעת נמצא בשאול.

האם שמתם לב כיצד הדברים הם שונים ובכל זאת ניתן להתחקות אחריהם ולהגיע למה שנפוץ? בעוד היוונים מתייחסים לזמנים קדומים יותר כאשר ישות כזאוס, שבזמנם היה יכול לחיות רק בדרך על-חושית, היה יכול ללבוש בפועל צורה אנושית, כך גם המצרים היו יכולים להראות על תקופה עוד יותר קדומה כאשר אוזיריסים רבים, לא חשוב המספר, שלטו, תקופה שבה האלים ירדו מטה להיות כבני אנוש, והם נכחו כאן. אולם הזמן חלף עבר והמצרים לא היו יכולים יותר למצוא את אוזיריס במישור הפיזי כאדם, והם היו חייבים להביט לעולם שאליו נכנס האדם בעוברו דרך שער המוות. לכן גם המצרים חזרו לשלב מוקדם יותר באבולוציה של התודעה האנושית שבו הם היו יכולים להבחין בין אוזיריס שהילך פעם על האדמה לבין זה שאינו יכול כעת לבצע זאת, ושייך רק לממלכת המוות.

אם נגביל את עצמנו היום לשתי המיתולוגיות ומחר ניגע בקלילות בהוראה של הברית הישנה, לפני שנגיע למסקנות כלשהן, נוכל לומר את ההצהרה הבאה: אנו חוקרים מכל הדרך שהיוונים והמצרים התייחסו לאלים שלהם, שבאותו זמן הם ביטאו בתודעה זו זיכרון של הזמנים העתיקים של ראיה על-חושית אטוויסטית. האלים נעלמו, הם כבר לא כאן. מהמרחק שבני האדם עברו ביחד עם האלים שלהם – אם זה עם זאוס או כרונוס ביוון, או עם אוזיריס במצרים, האדם תיאר לעצמו באותו זמן ידע זה: אם אני מתסכל רחוק אחורה, הקשר שהיה אז בין האדם למקרוקוסמוס הוא שונה מאשר הוא כעת. הקשר השתנה.

להסתכל אחורה בדרך זו לזמנים מוקדמים כאשר האלים הילכו בין בני האדם, היווה מציאות ריאלית לגבי אותם אנשים עתיקים, מאחר והם ידעו שהישות האנושית עמדה כמיקרוקוסמוס מול המקרוקוסמוס בדרך שונה מאשר בזמנם שלהם. הרואים העל-חושיים האטוויסטיים העתיקים באמת התפוגגו בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. זה מה שניסו לבטא דרך המיתולוגיה היוונית, זה גם מה שניסו לבטא המצרים דרך המיתולוגיה של אוזיריס.

———————————————————-

1. לגופרית [Schwefel (Sulphur)] יש גם משמעות בסלנג כ- 'אוויר חם'. המתרגם לאנגלית. ↑