רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

כרך א’

פרק מספר 31

מתכני השיעורים האזוטריים

14.6.1908  מינכן

חוסר סבלנות מאט את התפתחות האיברים להתבוננות בעולמות העליונים. עבור תלמידים רבים כבר התפתחו איברים רוחיים, לפני שהם יודעים עליהם, או יודעים כיצד להשתמש בהם. זה כמו אדם ישן שלא שומע כלום כי ה’אני’ והגוף האסטרלי שלו עזבו את אוזניו.

כאשר אנו מסתכלים על ורד, לצבעו האדום, צורתו וכו’, יש השפעה הרסנית על הרשתית שלנו. תחושת הוורד עוברת לאורך העצבים שלנו ויש לה השפעה הרסנית עליהם. הגוף האסטרלי משליך את מה שהרשתית מקבלת לתוך הגוף האתרי, שמקבל בכך, באופן יומי, רשמים רבים מבחוץ.

מה שהורס את הגוף הפיזי בונה דברים בגוף האתרי. האחרון בונה את עצמו באמצעות רשמים והתנסויות מבחוץ. הגוף האסטרלי נהרס גם הוא על ידי רשמים חיצוניים ואז ה’אני’ אמור לבנות דברים מחדש. הגוף האסטרלי מאורגן בצורה הרמונית כאשר מדובר על התגשמות חדשה, ולאחר מכן הוא נעשה דיסהרמוני. זהו ההסבר האוקולטי לעובדה שרוב הילדים בוכים לאחר לידתם. הגוף האסטרלי שלהם מרגיש שהכניסה לחיים הורסת את ההרמוניה שלו והוא מרגיש זאת ככאב. הרמוניה זו יכולה להיות משוחזרת רק על ידי ה’אני’, באמצעות יצירת תמונות מחשבתיות, מלאות חיוניות, שה’אני’ משליך לגוף האתרי דרך הגוף האסטרלי. רוב הרשמים שאנו שולחים לגוף האתרי שלנו בחיים הרגילים הם חסרי ערך בכל הנוגע לחיוניותם. עלינו ליצור דימויים נפשיים ברורים ובנויים בצורה נכונה ולכן מסוגלים לחיות. למשל, את מה שהעיניים מקבלות מבחוץ הן משליכות על הגוף האתרי, שעליו עולות התמונות. לאחר מכן ה’אני’ פועל על הגוף האתרי מהצד השני, דרך הגוף האסטרלי, על ידי יצירת מחשבה בגוף האסטרלי, שהוא משליך על הגוף האתרי כהתרשמות; הדבר העיקרי הוא שהן תהיינה המחשבות הנכונות והחיוניות. מחשבות חיוניות אלו יוצרות את האיברים הרוחיים שלנו שיהפכו אותנו לרואים רוחיים. כשם שהאלים יצרו את הגוף הפיזי שלנו בצורה הרמונית, כך שכל איבר וגף נמצאים במקום הנכון, כך עלינו ליצור את הגוף האסטרלי והגוף האתרי שלנו באופן הרמוני ולהפוך את המחשבות שלנו לברות קיום. זה לא צריך לקחת הרבה זמן. לעיתים קרובות, צריך אדם אזוטרי מנוסה רק דקה כדי ליצור מחדש הרמוניה של רשמיו. אדם יוצר בגוף האתרי שלו – באמצעות מדיטציה, על ידי שקיעה במושגים מסוימים, במחשבות נצחיות – סוג כזה של יצירת-איברים, התרשמויות שופעות חיים שכאלה.

לדוגמה, חשוב לכל תלמיד למדוט על מושג החוכמה. אין הכוונה שעליו לגבש הגדרה אינטלקטואלית מתוארת היטב של חוכמה. עליו להיות גמיש בדעותיו אודות זה, דעות שקל לשנותן. חוכמה ופיקחות, או השכלה, הם דברים שונים מאוד. יש ישויות שלא חושבות ובכל זאת חכמות מאוד. הן מבצעות תוכניות בחוכמה רבה, למרות שהן נוצרו על ידי ישויות אחרות. יש גם אנשים שאינם פיקחים או משכילים, אבל חכמים. כעת, אם מודטים על מושג החוכמה באופן הנכון, תזרום לתוכנו חוכמה כלשהי, תבוא אלינו הארה מעולמות עליונים.

מושג שני שיש למדוט עליו הוא אהבה. מה שהאדם הרגיל מכנה אהבה, אינו אלא אגואיזם גס. אהבה אמיתית היא תמיד יצירתית, בדומה לאמן המתמסר ביצירתיות לעבודתו. האלים בראו את כדור הארץ שלנו מתוך אהבה, כשהם התמסרו לחלוטין לבריאה שהם, כביכול, הפרישו מעצמם. מה שיכול לאחד אהבה וחוכמה הוא שה’אני’ תמיד עובד על עצמו, כדברי פיכטה[1]: שתמיד חייב להתחדש. את הפילוסופיה של פיכטה מבינים, רק אם רואים שה’אני’ חייב תמיד ליצור את עצמו מחדש, חייב להכיר את עצמו מחדש. לזה גם מתכוון מייסטר אקהרט[2] כשהוא אומר: מה זה טוב להיות מלך אם האדם לא מודע לכך שהוא כזה.

כל הדברים במישורים הגבוהים יותר מטילים צללים על מישורים נמוכים יותר, וכך ‘אני’, החוכמה והאהבה פועלים, במישור הנמוך הבא, כחשיבה, רגש ורצון. מי שחושב על כך בריכוז, יבין שה’אני’ משתנה לחשיבה, החוכמה עוברת לרגש, ואהבה יצירתית הופכת לרצון, כלומר לדחף ליצירתיות, להתמסרות. כדי להשלים את שלוש הנקודות הללו ואת המשולש, כדאי למדוט על ארבע נקודות אחרות ועל ריבוע. ישויות כולריות, סנגויניות, פלגמטיות ומלנכוליות יוצרות גוף אתרי לאדם כאשר הוא מתקדם להתגשמות חדשה. כל אדם מקבל משהו מכל אחת מישויות אלו, אם כי בדרך כלל זה או אחר ידו על העליונה. הטמפרמנט הדומיננטי הזה מתבטא בכל התנהגותו של האדם, במיוחד כשהוא צעיר. למשל, ישויות פלגמטיות מתנגדות לצרות אופק, דברים קטנוניים שאדם היה שוקע לתוכם אם היה מקבל יותר מדי מהישויות המלנכוליות. ישויות כולריות מתגלות גם באש, ישויות סנגוניות באוויר, פלגמטיות במים וישויות מלנכוליות באדמה. האדמה שלנו היא הביטוי החיצוני למלנכוליה שהפכה לגשמית. אם אדם ימדוט על כל זה, יום אחד הוא יאבד את הכרת העולם החיצוני, ואז יידע מה זה נצח, ושלידה ומוות הם רק שינויים. הגוף האתרי יאיר מהצד השני, דרך ה’אני’, ונראה את ההשפעות של המחשבות החיות, הנצחיות, שהטמנו בו, כלומר, איברי הראיה העל-חושית שבהם נוכל להשתמש כעת. אם אנו חסרי סבלנות ומנסים לזרז תהליך זה, ה’אני’ מאיר את הגוף האתרי, אך אנחנו רואים רק את הרשמים החיצוניים שהוכנסו לתוכו, תמונות מעוותות שלעיתים קרובות הן נוראיות, או תמונות יפות ומתעתעות. לכן מומלץ להשתמש בזהירות ובסבלנות הגדולה ביותר ביצירת איברים רוחיים מעוצבים היטב, כי אנו יוצרים איתם את העתיד שלנו, את כדור הארץ החדש שלנו. האלים מדטו בכוכב הנוכחי שלנו, ומה שאנו יוצרים צריך להיות מלא בחוכמה באותה מידה.

כל עיון באמנות גם מחזק את איברי הראיה העל-חושית. למשל, כשאנו מתבוננים בפסל, זה טוב להרגיש את הצורות והקווים במחשבותינו. זה מחזק את היכולות היצירתיות שלנו.

——————————————————————————-

[1]  Johann Gottlieb Fichte 1814-1762 – יוהאן גוטליב פיכטה היה פילוסוף גרמני, מראשוני האידיאליזם הגרמני ומתלמידיו של עמנואל קאנט.

[2]  Meister Eckhart 1328-1260 –  מייסטר אקהרט ‏ הידוע גם כאקהרט פון הוכהיים היה תיאולוג, פילוסוף ומיסטיקן גרמני, שנולד ליד ארפורט בתורינגיה תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה.