מיסטריית מיכאל
29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית
רודולף שטיינר
דורנאך 1924/25
GA26
תרגום מאנגלית: עלי אלון
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן
מכתב 9
מחשבות עולם במיכאל ומחשבות עולם באהרימן
כשאנו מתבוננים על הזיקה שבין מיכאל לבין אהרימן שלא מן הנמנע שנהיה מונחים אל השאלה: באיזו עמדה נוקטים שני הכוחות הרוחיים הללו זה לגבי זה בכל ההתייחסות הקוסמית ההדדית, הואיל ושניהם גם יחד מעורבים באבולוציה של כוחות האינטליגנציה.
מיכאל תירגל את כוח האינטליגנציה לפני ולפנים הקוסמוס בעידני קדם. הוא עשה זאת אז כמשרתם של כוחות הרוח האלוהיים, שאליהם הוא עצמו, וכן אף האדם חבים את מוצאם. ואת זיקתו הראשונית הזאת אל הכוח הקוסמי ברצונו לנצור. כאשר כוח אינטליגנציה זה התנתק מהכוחות האלוהיים על מנת למצוא דרכו אל נפשה של הישות האנושית, גמר אומר מיכאל, ומיד, לשים עצמו בעמדה נאותה כלפי האנושות כדי לבסס באדם את התייחסותו שלו אל כוח האינטליגנציה. מטרתו היתה לעשות כל זה, כמלפני כן, לבדו, ובחפיפה עם מגמותיהם של כוחות הרוח האלוהיים, ולהמשיך לפעול כמשרתם של כוחות אלה שעימם הוא מלוכד, כמו גם האדם, מתחילתו. מגמתו היא שבעתיד יזרום זרם האינטליגנציה דרך לבבותיהם של בני האדם ועודנו אותו כוח כפי שהיה בזרמו לראשונה מכוחות הרוח האלוהיים בתחילה.
באשר לאהרימן שונה הדבר מאד. ישות זו ניתקה עצמה מזה זמן רב מן הזרם האבולוציוני שאליו משתייכים כוחות רוח אלוהיים אלה שאודותיהם אנו מדברים. כבר בעבר הרחוק שם עצמו לצידם ככוח קוסמי עצמאי. וכעת, ניצב הוא בעת הנוכחית, באורח מרחבי, באותו עולם שאליו משתייך האדם, אולם אינו נכנס לשום צירוף של כוחות עם הישויות המשתייכים בצדק לעולם זה. והנה, כאשר מתנתק רוח האינטליגנציה מכוחות הרוח האלוהיים ועובר אל עולמו של האדם, מגלה אהרימן קרבה כזאת לכוח אינטליגנציה זה עד שהוא מסוגל ללכד עצמו דרכו עם האנושות באופנים משלו. כי דבר זה, שהאדם מקבל בעת הנוכחית כמתת מהקוסמוס, הצמיד אהרימן לעצמו לפני זמן רב, בעידנים רחוקים. אילו עלה בידו של אהרימן להגשים את כוונותיו כי אז דימה את האינטליגנציה, שהאנושות קיבלה, לאינטליגנציה שלו.
אהרימן רכש חזקה על כוח האינטליגנציה בעת בה לא היה יכול להחדיר זאת אל החיים הפנימיים. הוא נותר בישותו ככוח שדבר אין לו לגבי הלב והנפש. כוח האינטליגנציה בזרימתו מאהרימן מהווה דחף קוסמי צונן, קפוא וחסר נפש. בני האדם הנתקפים בדחף זה מפעילים שרשראות של מסקנות אשר בהן, באורח חסר רחמים וחסר לב, נדמה ההיגיון כמדבר בעד עצמו, ובעצם הרי זה אהרימן המדבר בעדו, ובמה שהוא חושב או מדבר ועושה אינו מראה שום סימן של התייחסות ממשית ופנימית של לב האדם ונפשו.
מיכאל מעולם לא עשה את כוח האינטליגנציה לקניינו שלו. הוא שולט בו ככוח רוחי אלוהי, בחושו את עצמו כאחד עם כוחות הרוח האלוהיים. כוח אינטליגנציה זה שברשותו ובשימושו של מיכאל מוכיח את עצמו כמסוגל להוות ביטוי הן ללב ולנפש, והן לראש ולשכל. כי מיכאל נושא בתוכו את הכוחות הראשוניים של האלים שמהם מוצאו ומוצאם של בני האדם. ועל כן לא מונחה באמצעותו לא כפור צונן ולא חוסר נפש אל פעולת ההיגיון של האינטליגנציה. לעומת זאת נושא הוא את פעולות ההיגיון שבכובד ראש דרך תחושות לב וחמימות נפש. ובזאת מצוי הטעם מדוע ועל מה רציניים פניו של מיכאל ונהגיו במסעו דרך הקוסמוס. להיות קשור כך בחיים הפנימיים עם האינטליגנציה המהווה חומר התשתית של העולם, פירושו בעת ובעונה אחת מילוי התנאי, שלתוך חומר תשתית אינטליגנטי זה לא נותנים לשום רצון שרירותי שבו מגמות או מאוויים סובייקטיביים, ויותר מזה – פעילות לוגית הגיונית, שתיווצר לפי בחירתה השרירותית של ישות אחת – תחת היותה ביטויו של הקוסמוס. את תכונתו המיוחדת יותר רואה מיכאל ביכולת לשמור בהקפדה על ישותו שלו שתהווה ביטויה של הוויה עולמית, אף אם עצמיות פרטית עשויה לרטוט בפנים, ואותה הוא ינצור בפנים, רוחו ממוקדת ליחסיו הקוסמיים העצומים. דבר זה דובר בהבעתו. רצונו אכן יופנה אל בני האדם כהשתקפות הדברים שהוא מבחין בקוסמוס. דבר זה דובר בהתנהגותו ובמחוותיו. מיכאל רציני בכל הדברים, הואיל ורצינות בפניה של ישות כלשהי מהווה השתקפותו של הקוסמוס בישות זו. הבעה מחייכת מהווה ביטויו של זה הנוגה סביב מן הישות עצמה אל העולם.
אחת האימגינציות של מיכאל הריהי כדלקמן: הוא מושל דרך משך-הזמן בשאתו את אור הקוסמוס כישות חיה מתוך הווייתו שלו, בעצבו את חום הקוסמוס כהתגלמותה של הווייתו שלו. הוא מפלס את נתיבו בתור הוויה אחת כעולם ומלואו בחייבו את מעשיו שלו בחפיפה אחת עם רְאִיָתו בחיוב את העולם. וכמו משגר הוא מכל עמדות היקום כוחות הדרכה ושמירה אל האדמה מתחת.
לעומת זאת, האימגינציה של אהרימן: אהרימן במסלולו מעוות את הזמן למרחב. מסביבו חשיכה שאליה הוא זורק את הקרניים של אורו. ככל שירבה לבצע את מטרותיו כן יתהדק הכפור סביבו. הוא נע כמו עולם המצטמצם בישות אחת ויחידה – בישותו שלו. הוא מחייב עצמו בשוללו, גרידא, את העולם. הוא נע כמו הביא עימו כוחות ערטילאיים מן הכוכים החשוכים אל האדמה.
כשמנתב אדם את נתיבו בחירות, אך בלא תמיכה באגואיזם, כאשר החירות מהווה עבורו אהבה טהורה לפעילות אותה מבקש הוא לבצע, או אז הוא עשוי להתקרב אל מיכאל. אם הוא מבקש חירות כדי שיהיה לו שדה פעולה לאגואיזם שלו ושבו, אם החירות תהווה עבורו תחושת יוהרה, שדרכה נותן הוא ביטוי לעצמו, או אז הוא מצוי בסכנה מיידית להתדרדרות לשטחו של אהרימן.
האימגינציות שתוארו לעיל הקורנות מאהבתו של אדם לפעולות אותן הוא מבצע – הרי זה מיכאל. או כאשר נובע זה מאהבה עצמית לאישיותו שלו בביצוע – הרי זה אהרימן.
כאשר אדם, כישות חופשית, חש עצמו קרוב למיכאל, כי אז הוא מצוי בנתיב המוליך את כוח האינטליגנציה אל האדם השלם שבו. הוא חושב אכן בראשו אך לבו חש באור או באופל של החשיבה. כשהמחשבות זורמות דרך הרצון בכוח המטרה אזי הרצון יוצק את הווייתו הפנימית של האדם לפניו באור. האדם הווה יותר ויותר אדם בהתקדמו להוות ביטוי של העולם. הוא מוצא את עצמו לא על ידי כך שמבקש הוא אחר עצמו, אלא על ידי לכדו את עצמו עם העולם ברצון שמתוך אהבה. כשאדם מניח לעצמו, בחדוות חירותו, להתפתות על ידי אהרימן, הרי שהוא נלכד בתהליך האינטליגנציה כמו לתוך אוטומטיזציה רוחנית, בה מהווה הוא בורג מן המכונה ולא עוד הוא עצמו. כל חשיבתו נעשית לעניין של הראש, והראש מנתק את החשיבה מחיי לבו האינדיבידואלי ורצונו האינדיבידואלי ומאפיל לגמרי על האינדיבידואליות שלו.
בהופכו עצמו לכלי ביטוי של עצמיותו המתבדלת נעשה אדם פחות ופחות הביטוי של ישותו האנושית-האופיינית, של דביר ישותו שלו. בבקשו אחר עצמו, הוא מאבד עצמו, הוא פורש מן העולם שממנו הוא קולט את אהבתו. האדם נוכח בקיום עצמו באמת ובתמים אך ורק כשהוא אוהב את העולם.
מהתיאור המצויר כאן פשוט הדבר לראות כיצד מהווה מיכאל מדריכם של בני האדם אל כריסטוס. בכל הרצינות של ישותו, של נהגיו ושל פעליו צועד מיכאל דרך העולם באהבה. כל הפוסע אחר מיכאל מעניק אהבה בהתייחסויותיו לעולם שמסביבו. ועל האהבה לגלות עצמה תחילה ביחסים עם העולם החיצון, אחרת נהפכת היא לאהבה עצמית.
אם קיימת אהבה זו כפי שמוענקת היא ברוחו של מיכאל – אהבה לזולת – תשתקף זו אל העצמיות הגבוהה של האישיות. העצמיות תאהב ללא אהבת עצמה, ואכן, בנתיבי אהבה כזאת יימצא כריסטוס על ידי נפשו של האדם. אדם, הפוסע בעקבות מיכאל מעניק אהבה ביחסיו לעולם החיצון, ובזה מגלה ומוצא את היחס לעולם הפנימי של נפשו שלו שמביאו להתלכדות עם כריסטוס.
התקופה המתחילה כעת לזרוח, דורשת שעיניהם של בני האדם תפנינה כצורך לעולם השוכן, בתור עולם רוחי, על עצם הגבולות של העולם הדומה להיותו פיסי, ואשר בו עשויים הם למצוא דברים כהווייתו ושליחותו של מיכאל שתוארו כאן. התדמית שברשות האדם אודות העולם הפיסי, אותו עולם שאדם מצייר לעצמו כתמונת עולם טבעי, אין הוא אותו עולם בו חי הוא מיידית, אלא עולם השוכן מתחת לעולמו הממשי באותה מידה שעולמו של מיכאל שוכן מעליו. האדם אינו נותן את דעתו לכך שללא מודעותו, בהתחילו לצייר את עולמו שלו, הרי זוהי תמונת עולם שונה העולה ובוקעת. בעצם ציורה של תמונה זו החל כבר האדם לכפור בעצמו ולהתדרדר לאוטומטיזציה רוחית. האדם עשוי להציל את הווייתו אך ורק בעורכו לפניו, כנגד תמונה זו, שהוא חושבה להשקפה שאודות הטבע ואשר בה הוא עצמו הולך לאיבוד, תמונה שונה המראה את מיכאל כשהוא מנתב מרכבו ברמה, מיכאל המנחה את הדרך אל כריסטוס.
מחשבות מנחות למכתב 9
- כל המהווה כוח פועל בעולם, כמו למשל, מחשבות עולם, אין מכירים בו באופיו ובמשמעותו האמיתית עבור העולם אם מסתכלים אך ורק בכוח הזה אשר בפעולה. יש לפסוע הלאה ולהבחין בישויות שמהן נובעת פעולת הרוח במחשבות עולמיות כמו למשל, האם מיכאל או אהרימן – מי מהם מביא אותן אל העולם ותומך בהן שם.
- מה שנובע מישות אחת ועשוי לפעול בכלילות ובהתחדשות יצירה בשל התייחסותה המיוחדת של ישות זו אל העולם, אותו הדבר עצמו עלול להיות פעולת הרס וחורבן כשנובע הוא מישות אחרת. מחשבות העולם נושאות את האדם לעתיד כשמקבל הוא אותן ממיכאל. הן מסיטות אותו מן העתיד של טובתו שלו כשאהרימן יכול להחדירן בו.
- על ידי הגיגים כאלה מובל ההוגה יותר ויותר אל ההשקפה שמעבר, לכיוון הוויית קיום רוחית בלתי תחומה, קיים מעין ים אלוהויות עולמי המסובב ביסוד הדברים כולם. ואז עובר ההוגה הלאה אל השקפה מוגדרת וממשית יותר המתרוממת להשגות של ישויות רוחיות נבדלות זו מזו של ההיררכיות העליונות. כי לאמיתו של דבר תכולתה של המציאות היא בכל התבניות של ההוויה החיה. כל שאינו מהווה במציאות הוויה חיה הריהו פעילות המתרחשת ביחסים שבין ישות לישות. את הפעילות הזאת ניתן להבין אך ורק כשברשותו של אדם ראיה לראות את הישויות הפועלות.