מיסטריית מיכאל – 10

מיסטריית מיכאל – 10

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו’מחשבות מנחות’ אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 10

לפני הדלת של תור נפש-התודעה

עיון ראשון :

כיצד מכין מיכאל את שליחותו הארצית באופן על-חושי, בכיבוש לוציפר

התערבותו של מיכאל באבולוציה של העולם ושל האנושות לקראת סוף המאה ה-19, מופיעה באור הראוי לציון כשסוקרים אנו את תולדות החיים הרוחיים במאות השנים שחלפו לפני כן.

בתחילת המאה ה-15 מצוי פרק הזמן שממנו מתחיל לראשונה עידן נפש-התודעה. לפני פרק זמן זה ניתן לראות שינוי רב המתהווה בחיי הרוח של האנושות. ניתן לעקוב אחר דבר התפקיד שמלאו האימגינציות לפני כן בהשקפתם של בני האדם על העולם. לאמיתו של דבר אישים מסוימים הגיעו עוד לפני כן בחיי נפשם, להשגות מצומצמות. אך חיי הנפש בכללותם של רוב רובה של האנושות ממשיכים בערבוביה הדדית שבין אימגינציות והשגות שכליות השאובות מן העולם הפיסי הבלעדי. כך הדבר לגבי השגותיהם ביחס לתהליכי הטבע וכן לגבי תפיסותיהם את המאורעות שבהיסטוריה.

את אשר יכולה התבוננות רוחית לגלות בכיוון זה ניתן לאשר בראיות חיצוניות. ניתן להזכיר כאן מספר דוגמאות. סיפורים של מאורעות היסטוריים שחיו בנפשותיהם ובפיהם של בני אדם במשך מאות השנים הקודמות החלו להירשם בכתב בסמוך לפני עלות השחר של עידן התודעה (עידן נפש-התודעה) וכך נשמרו מאותה תקופה, בעיתים שעברו, ‘אגדות’ וכיוצא בהן, המוסרים תיאור האופן בו ציירו בני האדם לעצמם את ה’היסטוריה’.

דוגמה טובה ויפה היא האגדה אודות גרארד הטוב, שנשמרה בשיר מאת רודולף מאמס, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-13. גרארד הטוב הוא סוחר עשיר מקלן. הוא יוצא במשלחת מסחרית לרוסיה, לליבוניה ולפרוסיה כדי לקנות פרוות. משם הוא ממשיך לדמשק ולנינווה, כדי לרכוש משי וסחורה דומה. במסעו הביתה הוא מוטה ממסלולו על ידי רוח סופה. הוא מוטל על חוף זר לו, בו הוא מתוודע לאדם המחזיק בשבי מספר אבירים אנגליים וכן את כלתו של מלך אנגליה. גרארד מציע לו דבר שרכש במסחרו ומקבל תמורתו את האסירים. הוא נוטל אותם עימו על סיפון אוניתו ומפליג למסע הביתה. כשהספינות מגיעות לפרשת דרכים כשנתיב אחד מוביל לארצו של גרארד והשני לאנגליה, משחרר גרארד את הגברים ושולח אותם לארצם. את כלת המלך הוא שומר עימו בתקווה שהמאורס לה, המלך וויליאם יבוא לבקשה לכשישמע שהיא חופשיה והיכן היא שוכנת. הכלה-מלכה והגברות בנות לווייתה מקבלות יחס נדיב ונעלה מגרארד. היא חיה כבת אהובה בביתו של זה שגאל אותה משביה. זמן רב, רב מאד עובר מבלי שמופיע המלך לבקשה. ולבסוף, על מנת להבטיח את עתידה של בתו שאימץ לו מחליט גרארד להשיאה לבנו שלו, כי נראה הגיוני שוויליאם מת. סעודת החתונה בעיצומה והנה מופיע בין הקרואים עולה רגל אלמוני. זהו וויליאם. במשך זמן רב נדד אנה ואנה בבקשו אחר ארוסתו. היא מושבת לו לאחר שבנו של גרארד מניח לה ללכת ללא אנוכיות. שניהם נשארים זמן מה עם גרארד. ואז מסדיר הוא שאחת הספינות תיקחם לאנגליה. בבואם לאנגליה פוגשים את גרארד, ראשית כל, אסיריו לשעבר, שכולם אנשי מעלה וכבוד וחפצם מיד לבחור בו כמלכם. והוא, בתשובתו להם, עונה כי הוא מחזיר להם את המלך והמלכה שלהם הראויים לכך. כי גם הם סבורים היו שוויליאם מת והתכוננו לבחור מלך אחר במקומו שישלוט בארץ, בה שררה אנדרלמוסיה במשך עת רבה מאז שוויליאם יצא לנדודיו. הסוחר מקלן דוחה את כל מה שמציעים לו מדברי עושר וכבוד וחוזר לקלן כדי לחיות בה שוב כאותו סוחר פשוט כפי שהיה לפני כן.

הסיפור מסתכם בכך שמלך סקסוניה, אוטו הראשון, יוצא לקלן כדי להתוודע אל גרארד הטוב, כי השליט עז הכוח, על אף רוב פעליו, אינו יכול לעמוד בפני הפיתוי לבקש אחר ‘גמול ארצי’. הטוב שאין לתארו במילים, שנעשה על ידי אדם פשוט מובא אליו בעוצמה בהתוודעו אל גרארד. וזאת על ידי הדוגמה של הקרבת כל הסחורה שרכש גרארד על מנת לשחרר אסירים והשבת כלת בנו לוויליאם. וכל מה שהוא עושה כדי להחזיר את וויליאם לאנגליה וכן הלאה, מבלי שישתוקק לתמורה ארצית כגמול כלשהו, אלא מבקש גמול מיד אלוה לבדו. בפיהם של האנשים הולך שם האיש לפניו כגרארד הטוב. הקיסר חש שהוא קיבל דחף עז, באמונה ובמוסר, בהתוודעו לאדם בעל מחשבת-לב כגרארד.

סיפור זה שנתתי כאן בקוויו העיקריים, כדי שלא לרמוז בשם אודות דבר הידוע אך מעט, מראה מבחינה אחת בבירור רב מה היה מבנה נפשם של בני אדם בתקופה שקדמה לשחר נפש-התודעה באבולוציה האנושית. כל מי שמניח לסיפור כזה, כפי שהוא מסופר על ידי רודולף מאמס, לעבוד בתוכו עשוי לחוש איזה שינוי נטל מקומו בהכרת בני האדם את העולם הארצי מהעת בה חי הקיסר אוטו (מאה- 10).

בהביטנו משם אל עידן נפש-התודעה אנו יכולים לראות כיצד התפתח העולם ב’בהירות’ ליכולת של נפשות בני האדם לראות באשר לתפיסתם את הישויות הפיסיות ואת התהליכים הפיסיים. גרארד מפליג באוניותיו כמו דרך ערפל. מידי המשיכו את מסעו הוא מכיר רק כברת ארץ קטנה מסביבו. בקלן איש אינו יודע דבר מן המתרחש באנגליה, ואדם צריך לנסוע במשך שנים כדי לחפש אדם המצוי בקלן. חייו ורכושו של אדם, כאותו האיש שעל חופיו הוטל גרארד במסעו הביתה, אפשר להכירם אך ורק כשהגורל נושא את האדם הישר אל המקום. בהשוואה לבהירות של המצב כיום, של נסיבות העולם כיום, הרי שהמצב באותם הימים דומה לשוני שבין תצפית על נוף רחב ידיים ושטוף אור לבין גישוש בערפל סמיך.

בכל הנחשב כיום ל’היסטורי’ הרי שלאגדה אודות גרארד הטוב והנסיבות המסופרות בה אין דבר מן המשותף. אך עם זאת אכן מראות הן את התחושה הכללית שפיעמה אז ואת האווירה הכללית של התקופה. ודבר זה, לא ההתרחשויות המיוחדות של העולם הגשמי הוא שמתואר באימגינציות.

התיאור המצויר כך משקף את תחושתו של האדם שאין הוא מהווה אך ורק ישות שבכל חייה ופעולותיה היא רק חוליה בשרשרת מאורעות בעולם הגשמי. האדם חש בחייו היום יומיים על האדמה את פעילות הישויות הרוחיות העל-חושיות. הוא חש עצמו קשור בהן ברצונו שלו.

הסיפור אודות גרארד הטוב מראה כיצד הפנה ערפל הדמדומים, שקדם לתור נפש-התודעה באשר לפרספקטיבת העולם הפיסי, את עיניהם של בני האדם לראיית העולם הרוחי. הם לא צפו לאורכה ולרוחבה של הוויית הקיום הפיסית, אלא הביטו אל מעמקיה של הוויית הקיום הרוחית. אולם כפי שפעם בני האדם הביטו אל העולם הרוחי בראיה רוחית עמומה דמוית חלום, הרי שמעתה ואילך, בתקופה שעליה אנו מדברים כעת, אין הדבר כך עוד. האימגינציות היו קיימות, אך ההשגות שהן נפגשו איתן בנפש אנוש היוו נטייה, שכבר עזה היתה, אל תצורת מחשבה אינטלקטואלית. התוצאה היתה שבני האדם לא ידעו עוד כיצד מתייחס העולם, המגלה עצמו באימגינציות, לעולם של הוויית הקיום הפיסית החיצונית. לכן נראו אותן אימגינציות, לאנשים שדבקו בחדירה לתצורה האינטלקטואלית של המחשבה, כ’פיקציה מרחפת’ ללא הוויית מציאות ממשית. האנשים לא ידעו עוד שדרך האימגינציות מסתכלים בני אדם לעולם בו הם שוכנים במרכיב שונה לחלוטין של ישותם מאשר בעולם הגשמי. ועל כן, בתיאורים מתוארים בני העולמות זה בצד זה. מאופן הצבת הסיפור נושאים שניהם גם יחד אופי כזה, שהקורא עשוי לחשוב שההתרחשויות הרוחיות המתוארות בו נוטלות מקומן בד בבד עם הגשמיות, וגלויות לעין בהתרחשויות הגשמיות עצמן.

יתרה מזו, ברבים מסיפורים אלה חל בלבול במאורעות הגשמיים עצמם. אנשים שחייהם משתרעים בהבדל של מאות שנים איש מרעהו מופיעים על הבמה כבני אותו דור. מאורעות של ממש מועברים למקומות אחרים או לתקופות שונות. בעובדות של העולם הפיסי מביטה נפש אנוש באורח כזה כפי שמביטים אך ורק בענייני רוח, שביחס אליה יש משמעות שונה לזמן ומרחב מאשר ביחס לעניינים הגשמיים. העולם הפיסי מתואר באימגינציות במקום במחשבות. ולעומת זאת נשזר העולם הרוחי בסיפור לא כפי שהיה צריך לעשות זאת, כלומר, בתצורות קיום שונה בתכלית, אלא כהמשכן של העובדות הפיסיות.

ההיסטוריה המחזיקה בפרשנויות פיסיות גרידא לכל דבר, סבורה שהאימגינציות הקדומות מהמזרח, מיוון וכן הלאה, הושאלו ונשזרו באורח פיוטי בחומר היסטורי שעניין את בני האדם של אותה תקופה. בכתבים של איזידור מסביליה (המאה ה-7 לספירה) קיים היה לאמיתו של דבר, אוסף רגיל של סיפורים קדומים ומוטיבים אגדתיים.

אולם זוהי השקפה שטחית של העניין. ייתכן ויהיה לה ערך אך ורק לאדם שאין לו תחושה לגבי צורה שונה של חיי נפש אנוש, היודעת אודות עצמה ואודות חווית קיומה החיצונית בהיותה במגע ישיר עם העולם הרוחי וחשה בצורך לבטא באימגינציות את מה שהיא יודעת. אם המספר, במקום להשתמש ב’אימגינציה’ שלו, משתמש באימגינציה שנמסרה במהלך ההיסטוריה והוא עושה אותה לקניינו בהתוודעו אליה, לא בכך העיקר המתאפיין פה. הקו האופייני הוא, שכל ניווטה של הנפש מופנה לעבר העולם הרוחי, כך שהנפש רואה את מעשיה שלה ואת כל הנביעות של הטבע כשזורים בעולם רוחי זה. אם כן, קיימת ערבוביה מסוימת שניתן לסוקרה בשיטת הסיפורת בתקופה שקדמה לשחר נפש-התודעה.

כשמשקיפים בערבוביה זו בהבנה רוחית, ניתן לראות את פעולתם של הכוחות הלוציפריים. האימפולס הדוחף את הנפש ליטול אימגינציות לאחסון האישי שלה של התנסות חיים מתכוון פחות אל הכשרים שהיו בראשותה בתקופותיה הראשונות דרך גלוי-העיניים דמוי-החלום ויותר אל הללו שהתקיימו בה בין המאות ה-8 וה-14. כשרים מאוחרים אלה ממריצים היו את הנפש לאינטרפרטציה חשיבתית של המוחש בחושים. הנפש מוצבת בין השניים: בין הניווט עתיק היומין כשהכל פונה אל העולם הרוחי, והעולם הפיסי נראה כערפל ותו לא, לבין הניווט החדש בו הכל פונה לנביעות פיסיות והראיה הרוחית מתעמעמת. אל תוך איזון בלתי יציב זה מוטלת ההשפעה הלוציפרית. הכוחות הלוציפריים מעוניינים למנוע מהאדם מלהגיע להתאקלמות מושלמת בעולם הפיסי. ברצונם לנוצרו בתודעתו באזורים רוחיים שתאמו לו בעתים הקדומות. ברצונם לנצור את חזות העולם שלו, האימגינטיבית דמויית החלום, מההשפעה של אותה חשיבה בלעדית המאומנת להבנת הוויית הקיום הפיסית. ואמנם מסוגלים הם, באורח מטעה, להניא את כוחות החזות שלו מהעולם הפיסי. אך אין הם מסוגלים באורח נאות, לנצור בו בחיוּת את כוח ההיווכחות במציאותן של האימגינציות מתקופות קדומות. וכך מותירות הן אותו להרהר באימגינציות ללא יכולת להעבירו בנפש לגמרי לאותם עולמות בהם לאימגינציות חיוניות ממשית. התוצאה של השפעת לוציפר עם ניצני ראשיתה של תקופת נפש-התודעה היא להעביר את האדם מתוך העולם הפיסי אל העולם העל-חושי השוכן מיידית על גבולותיו. את הדבר הזה ניתן לראות מודגם בבירור באגדה אודות הדוכס ארנסט שהיה אחד הסיפורים האהודים בימי הביניים והתפשט לכל העברים:

הדוכס ארנסט מסתכסך עם הקיסר, והקיסר שלא בצדק, מכריז עליו מלחמה כדי להשמידו. כדי לחמוק מיחסים בלתי רצויים אלה עם מנהיג הממלכה, נאלץ הדוכס ארנסט להצטרף למסע צלב שדרכו למזרח. בהרפתקאות השונות המתרחשות עימו לפני שמגיע מסעו לקיצו, נשזרים עניינים גשמיים ועניינים רוחיים אל הסגנון ה’אגדתי’ שתואר לעיל. למשל, הדוכס מגיע במסעו, אל גזע בני אדם שראשיהם דומים לעגורים. הוא ואוניותיו נזרקים אל ‘ההר המגנטי’ המושך את כל הספינות בכוחו המגנטי, עד כדי כך שאנשים, המתקרבים לסביבות ההר אינם יכולים לזוז וגורלם להיכחד תוך סבל. הדוכס ארנסט ומרעיו מצליחים להימלט בתופרם את עצמם לתוך עורות ובהניחם לעיטים לשאתם, אותם עיטים אגדתיים שנוהגים היו לנחות מטה ולהתנפל על האנשים שספינותיהם הושלכו על ההר המגנטי. העיטים נושאים אותם אל פסגת הר, ושם, כשהעיטים מסתלקים, הם מתירים עצמם ונמלטים. לאחר נדודים נוספים מגיעים הם אל אנשים שאוזניהם כה גדולות עד שיכולים הם לכרוך אותן מסביב לכל גוום כמעיל ולאחר מכן, אל גזע אנשים אחר שרגליהם כה גדולות עד שכאשר יורד גשם שוכבים הם על האדמה ופורשים את רגליהם מעליהם כמטריות. הם מגיעים אל גזע של גמדים, אל גזע של ענקים וכן הלאה. שפע רב מן הסוג הזה נכנס לאגדה כחלק מהרפתקאות הדוכס ארנסט במסע הצלב שלו. ‘אגדה’ זו אינה מניחה לאדם לחוש, באורח שיש לחושו, בהתייחס לאימגינציות, שכאן עובר הסיפור אל הספירה הרוחית ומספר בתמונות אודות דברים המתרחשים בעולם האסטרלי ושיש לו קשר עם רצונותיהם וגורלותיהם של בני האדם על האדמה.

כך הדבר ביחס לסיפור הנאה, סיפורו של רונלד, המפאר את משלחתו של שרלמן כנגד עובדי האלילים מספרד. כאן אף מסופר בחפיפה עם התנ”ך, שעל מנת לאפשר לשרלמן להגיע למחוז חפצו עומדת השמש דום במהלכה כדי שאותו יום יארך כיומיים.

ובסיפור החוכמה של ניבלונג ניתן לראות כיצד נוצרת תבנית הסיפור ששימרה בארצות הצפון את ראיית הרוחי ביתר טוהרה, בה בשעה שבמרכז אירופה הובאו האימגינציות בסמיכות יתרה אל החיים הגשמיים. תבנית האגדה הצפונית מבטאת בבהירות שהאימגינציות מתייחסות ל’עולם אסטרלי’. בתבניתו המרכז אירופית של הסיפור הניבלונגי גולשות האימגינציות לתחום ההשקפות של העולם הפיסי. גם אותן אימגינציות המופיעות באגדה אודות הדוכס ארנסט התייחסותן למעשה להתנסויות המתממשות בין ההרפתקאות שעל המישור הפיסי לבין ‘עולם אסטרלי’ שהאדם משתייך אליו כפי שהוא משתייך לעולם הפיסי.

כל זה, כשנבחן בעין הרוח, מראה שהכניסה לתור התודעה משמעותה נביעה משלב אבולוציה שבו עלולים היו הכוחות הלוציפריים להשתלט על האנושות אילולא הביאה נפש-התודעה בכוחה האינטלקטואלי נימת התפתחות חדשה לישותו של האדם. נטייה זו ליטול את ניווטם הכללי מהעולם הרוחי שבעטיה באים בני האדם במבוכה ומוסטים מהמסלול מוצאת את תיקונה בנפש-התודעה, מבטם של בני האדם מופנה כלפי העולם הגשמי. כל הנוטל מקומו בכיוון זה מסייע להפנות את האנושות מהשפעתו המבלבלת של לוציפר.

בכל זה פועל מיכאל זה מכבר מתוך העולם הרוחי למען האדם. מהאזור שמעל החושים מכין הוא את פעילותו לעתיד לבוא. הוא מעניק לאנושות אימפולסים השומרים את הזיקה הראשונית לעולם הרוח-האלוהי, שמירה שלא תיטול אופי לוציפרי.

ואז, בשליש האחרון של המאה ה-19 מזנק מיכאל קדימה ומוציא לפועל את מלאכתו, אשר מהמאה ה-14 ועד למאה ה-19 עברה הכנה מדוקדקת מהאזור העל-חושי, בעולם הפיסי הארצי עצמו.

לתקופת מה נדרש היה שישויות אנוש יצעדו באבולוציה הרוחית שלהם בכיוון שחרור עצמן מהזיקה לעולם הרוחי שעמדה בפני האיום להגיע לקיצה.

כפועל יוצא פנתה שוב אבולוציה זו, באמצעות שליחותו של מיכאל, לנתיבים המביאים מחדש את התקדמותה של האנושות על האדמה לזיקה עם העולם הרוחי בו עשוי האדם למצוא מזור ושלמות.

כך ניצב מיכאל בפעילותו, בין עולם התמונה של לוציפר לבין השגת העולם של אהרימן. עולם התמונה פונה, באמצעות מיכאל, לתבונת ההתגלות העולמית בה בשעה שהשגת העולם חושפת עצמה כפועל-עולם אלוהי. ובפועל-עולם זה שוכנת דאגתו של כריסטוס לאנושות היכולה לחשוף עצמה, דרך התגלות העולם של מיכאל, ללבבות אנוש.

מחשבות מנחות למכתב 10

  1. בסיום תור הנפש-האינטלקטואלית או השכלית ותחילת תור התודעה (תקופת נפש-התודעה) במאה ה-15, קדמה התעצמות פעילות לוציפרית שהתמשכה לתקופת מה אל תוך העת החדשה.
  2. מגמתה של פעילות לוציפרית זו היא לשמר ללא צידוק צורות עתיקות של מנטליות המציירת את העולם בתמונות ולמנוע מהאדם מלהשתמש באינטלקט, כדי להבין באורח מקיף את החיים הפיסיים של העולם ולהתוודע אליהם.
  3. מיכאל מלכד עצמו עם פעילותו של האדם כדי שכוחו המשוחרר של האינטלקט יהא עשוי בנתיב הנכון לשכון בביתו הרוחי האלוהי, ולא בלוציפרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *