מיסטריית מיכאל
29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית
רודולף שטיינר
דורנאך 1924/25
GA26
תרגום מאנגלית: עלי אלון
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן
מכתב 6
עתידה של האנושות ועבודתו של מיכאל
כיצד ניצב כיום האדם בשלב הנוכחי של התפתחותו ביחס למיכאל ולבני לווייתו של מיכאל?
האדם ניצב מול עולם אשר היה פעם כולו הוויית רוח אלוהית. הוויית רוח אלוהית שהוא עצמו היווה בה חלק חי. העולם באותם ימים, כשהיקום והאדם השתייכו זה לזה, היה עולם של הוויית רוח אלוהית.
בשלב הבא של ההתפתחות האבולוציונית זה חדל להתקיים. העולם היווה אז את ההתגלות הקוסמית של הרוח האלוהית. הרוח האלוהית עצמה במהות הווייתה ריחפה מאחורי ההתגלות, ועדיין ארגה ושכנה בזו המהווה תפארתה המתגלה. היה שם עולם של כוכבים שבנצנוצם ובתנועותיהם ארגה הרוח האלוהית ושכנה בתור התגלות. ניתן היה לומר באותם הימים, שהיכן שמצוי כוכב או באורח תנועתו אפשר היה לראות במישרין את פעולתה של הרוח האלוהית.
באורח בו פעלה הרוח האלוהית בתוך היקום ובחיי אדם, כפי שהוא התפתח לכל כיוון ועבר כתוצר של פעילות הרוח האלוהית בקוסמוס, בכל אשר התנהל כך, היה מיכאל באלמנט שלו עדיין ללא יריבים. הוא היה המתווך בזיקה בין האלוהות לבין האדם.
עיתים חלפו ואחרות באו. עולם הכוכבים חדל להיות הנושא הנוכחי של פעילות הרוח האלוהית. חייו ותנועותיו לא היו אלא המשכיות מתמדת של אותו אורח פעילות אשר פעם פעל בו. הרוח האלוהית לא שכנה עוד בקוסמוס כהתגלות, אלא כבריאה בלבד. אבחנה ברורה נתהוותה מעתה בין הרוחי-אלוהי לבין הקוסמי: הם נהיו לשנים.
מיכאל, מעצם מהותו, נשאר עם הרוחי-האלוהי. הוא השתדל לנצור את האדם ככל האפשר בקרבה אל הרוחי-האלוהי והוא המשיך לעשות זאת. היתה זו מטרתו לשמור על האדם מלחיות בעוצמה עזה מידי בעולם שהיווה בריאה בלבד, לא הוויה ולא התגלות של הרוח האלוהית.
מיכאל רואה בכך עניין של שביעות רצון עמוקה שעלה בידו, באמצעות האדם, לנצור את עולם הכוכבים בזיקה ישירה עדיין עם האלמנט הרוחי-אלוהי וזאת באורח כדלהלן:
כאשר האדם משלים את חייו בין המוות ללידה מחדש והוא נמצא בדרכו מטה על מנת ליטול על עצמו הווית קיום חדשה על האדמה, הוא עצמו משתדל ברדתו להוויית-קיומו החדשה הזאת, לכונן הרמוניה בין נתיב הכוכבים לבין חייו הארציים. הרמוניה זו היתה לשיגרה בימים שחלפו כאשר הרוח האלוהית פעלה בינות לכוכבים וכשמוצאם של בני האדם היה בהם. כיום, כאשר הכוכבים אך ממשיכים במסילותיהם כדי לקיים הלאה את בריאתו של הרוח האלוהי, לא היתה קיימת הרמוניה זו אילו האדם לא היה מבקש אחריה. האדם מביא את האלמנט הרוחי-האלוהי שלו, שנשמר בו מימים קדומים, לזיקה עם הכוכבים אשר בהם מתקיים האלמנט הרוחי-האלוהי של זמן קדום יותר. וכך מוחדר אלמנט אלוהי לזיקה שבין האדם לעולם: אלמנט, החופף עיתים קדומות יותר ובעת ובעונה אחת מופיע בעיתים מאוחרות יותר. עצם היות פני הדברים כך, זוהי פעילותו של מיכאל. פעילות זו מעניקה לו שביעות רצון כה רבה עד שחלק עצום מאלמנט חייו, מאנרגיית חייו, מחיי רצייתו הלוהטים כשמש, מצוי בשביעות רצון זו.
אך כאשר מיכאל מתבונן היום בעין-הרוח באדמה, הוא רואה שם מצב עניינים אחר ושונה מעיקרו. במשך חייו של האדם בספירה הארצית-פיסית שבין לידה למוות, נמצא מסביבו עולם אשר אינו מהווה עוד במישרין את עולם הבריאה של הרוח האלוהית, אלא רק משהו ששרד מבריאה זו ושניתן לכנותו פועל-הבריאה של הרוח האלוהית. אופיו של פועל-בריאה זה הוא מן הרוח האלוהית. האלוהות מגלה עצמה לתפיסה האנושית בתצורות ובתהליכי טבע של עולם נפעל זה, אולם, האלוהות אינה מצויה עוד בו בנוכחות חיה. הטבע הוא פועל-הבריאה הנעלה של האלוהות כשהדימוי החקוק של הבריאה האלוהית מצוי מסביב. חייו של האדם מצויים בדימוי אלוהות-שמש זו, שאינה עולם אלוהי שוקק חיים. אך הודות לפעילותו של מיכאל עליו, נצר האדם את זיקתו לתמצית ההוויה של הרוח האלוהית. האדם חי כישות חדורת אלוה בעולם שאינו חדור באלוה. לתוך עולם מרוקן-אלוה זה יעניק האדם את אשר מצוי בו בעצמו, את אשר נהייתה לו ישותו בתקופה זו.
האנושות תיטול את מקומה באבולוציה של העולם ותפיץ את תבניתה בו. להוויית הרוח האלוהית, שממנה נבע האדם לראשונה ונפוץ כישות אדם דרך כל העולמות, יהיה אז הכוח למלא באור את אותו הקוסמוס המתקיים כעת בדימוי הפועל של הרוח הקוסמית.
לא תהיה זו אותה הוויה אשר היתה פעם קוסמוס אשר תגיה סביב באור באמצעות האדם. הרוח האלוהית, במעברה דרך האנושות, תיווכח במציאותה של הוויה בעלת תכונות כאלה שמעולם לפני כן לא הביאה לידי התגלות.
כנגד התקדמות האבולוציה לכיוון זה מפנים הכוחות האהרימניים את כל עוצמתם. אין הם מעוניינים שכוחות הרוח האלוהיים הבראשיתיים, יאירו את הקוסמוס בהמשך מהלכו. מטרתם היא שכלל הקוסמוס החדש יואר באור אינטלקטואליות קוסמית שהם קלטו לעצמם, ושהאדם יחיה מעתה ואילך בקוסמוס כזה הרווי אינטלקטואליות ואהרימניות.
בחיים מסוג זה יאבד האדם את כריסטוס. כי כריסטוס בא לעולם באינטליגנציה שהיא בכל כיוון ואורח אותה אינטליגנציה שחייתה אי-פעם ברוח האלוהית, כשהרוח האלוהית בהווייתה העניקה עדיין דעת בקוסמוס. אם מדברים אנו כיום באורח כזה שמחשבותינו מהוות אף מחשבותיו של כריסטוס, או אז עורכים אנו דבר כנגד הכוחות האהרימניים, דבר שיצילנו מליפול למלכודותיהם.
היכולת לדבר כך, פירושה, הבנת המשמעות של שליחות מיכאל בקוסמוס. על האדם להיות מסוגל לדבר אודות עולם הטבע באורח הנדרש על ידי השלב הנוכחי של התפתחות נפש-התודעה. על נפשו להיות מסוגלת לדעת את אורח החשיבה הנטורליסטי, שעל טהרת המדע.
אולם, על האדם אף ללמוד לדבר, כלומר לחוש, אודות עולם הטבע באורח ההולם את כריסטוס. עלינו ללמוד את שפתו של כריסטוס לא רק אודות הטבע, הנפש והאלהת דברים, כי אם אודות הקוסמוס.
כדי שתישמר צמידות החוליה האנושית שלנו אל מוצאנו הרוחי-אלוהי-הראשון, כדי שנהיה עשויים לדעת, כיצד לדבר נכונה את שפתו של כריסטוס אודות הקוסמוס, עלינו לרכוש בסופו של דבר את הדבר הזה אם, בכנות לב פנימית, נלמד לחוש ולהיכנס בתוכנו, בכל מאודנו, יותר ויותר אל מהותו של מיכאל ובני לווייתו: בשליחותם בכל אשר הם מוציאים אל הפועל. כי להבין את מיכאל משמעותו בימינו למצוא את הנתיב אל הלוגוס כפי שחי על ידי כריסטוס בין בני האדם על האדמה.
האנתרופוסופיה מחשיבה כערכו את מה שיש לתבנית המחשבה המדעית נטורליסטית לומר אודות העולם במשך 400 עד 500 השנים האחרונות, ואת כל אשר למדה ולומדת תבנית זו. אולם, מלבד שפה זו, לאנתרופוסופיה שפה נוספת לדבר בה אודות ישותו של אדם, אודות האבולוציה של האדם והתפתחותו של הקוסמוס. האנתרופוסופיה דוברת את שפתו של מיכאל שהיא שפתו של כריסטוס.
אם תדברנה שתי השפות גם יחד, כי אז לא תנותק ההמשכיות, והאבולוציה לא תעבור אל אהרימן לפני שהיא תמצא מחדש את מוצאה הרוחי האלוהי הראשון. שפת מדעי הטבע, הריהי לכשעצמה, אורח דיבור ההולם את ניתוקו של כוח האינטליגנציה מן הרוח האלוהית שמבראשית. היא עלולה להיעשות שפתו של אהרימן אם לא תינתן מלוא הדעת לשליחותו של מיכאל. דבר זה לא יקרה אם לא ישוב לעצמו האינטלקט המשוחרר והחופשי בתור כוח האינטליגנציה הקוסמי הבראשיתי, באמצעות העוצמה של התמונה העצומה של מיכאל. אינטליגנציה שבהיותה מנותקת מן האדם נהייתה לו אובייקטיבית, אך עם זאת, היא מצויה במקור של האדם ומופיעה בתמציתו החיה בכריסטוס בתחומי הספירה של המין האנושי, וזאת לאחר עוזבה את האדם לתקופת מה על מנת שיוכל זה למצוא את חירותו.
מחשבות מנחות למכתב 6
- הרוח האלוהית מתגלית בדרכים שונות בקוסמוס לפי השלבים הבאים: א) בהווייתה הראשונית המהותית. ב) בהתגלות של הוויה זו. ג) בבריאה – כשההוויה פורשת מן ההתגלות. ד) בפועל הבריאה, כאשר ביקום כפי שהוא מופיע לא עוד האלוהי הווה בו כי אם תצורות האלוהי בלבד.
- נקודת ראותו הנוכחית של האדם ביחס לעולם הטבע אינה פותחת לפניו זיקה אל האלוהי, כי אם לבריאה מוגמרת זו בלבד, שנוצרה על ידי האלוהי. ההשפעות הצמודות לנפש אנוש דרך השקפתו זו ביחס לעולם הטבע הן כאלה שהאדם עשוי להשתמש בהן בקוטביות, כלומר: להתחבר לכוחותיו של כריסטוס או לכוחותיו של אהרימן.
- מגמתו של מיכאל וכל מאמציו מופנים לכך שהזיקה הראשונית אל הקוסמוס, שנשמרה באדם מעידני הגילוי האלוהי בהוויה ובהתגלות, יושתלו ויתגשמו, באמצעות ההשפעה החופשית של דגם מיכאל עצמו, באבולוציה קוסמית אנושית שלעתיד לבוא.
אז יהא לאל ידה של ההשקפה הנטורליסטית הנוכחית המדברת אך ורק אודות הבבואה או התצורה המרוקנת של האלוהי, לעבור להשקפה רמה יותר אודות הטבע, השקפה ההולמת יותר את הרוח. להשקפה גבוהה זו אודות הטבע תהיה חזקת-קיום באדם, אך תהיה זו התגשמות אנושית, התממשות אנושית של זיקת האלוה לקוסמוס משך שני השלבים הראשונים של האבולוציה הקוסמית. בהביעה, באורח זה, תמימות-דעים ביחס להשקפה של עולם הטבע המשתייכת לתקופת נפש-התודעה, מוסיפה האנתרופוסופיה להשקפה זו ומשלימה אותה בהשקפה נוספת, המהווה תוצאת התבוננות בעינה הפקוחה של הרוח.