רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 3

הדרך שקדמה למיכאל ולדרכו של מיכאל

לא יהא לאל ידנו לדלות את האור הנכון של האימפולס המיכאלי החדש, המפלס דרכו כעת לאבולוציה של האנושות, אם ניצור לעצמנו את תפיסת הזיקה שבין עולם המושגים המודרני לבין עולם הטבע, כפי שכה מקובלת בימינו.

הדעה הרגילה היא זו: בחוץ קיים עולם הטבע על עצמיו ותהליכיו, ובפנים קיימים הרעיונות. הרעיונות מייצגים מושגים של העצמים שבטבע וכן את אלה הקרויים חוקי הטבע. מכאן שדאגתם העיקרית של הוגי הדעות היא להראות, כיצד יש לבנות את הרעיונות הנושאים זיקה צמודה לעצמים שבטבע או אשר מהם ניתן להסיק על חוקיו האמיתיים של הטבע.

בכל זה מייחסים הם חשיבות מועטת מאד לזיקה שבין הרעיונות הללו לבין האדם המחזיק אותם ברשותו. ועדיין אין הם נותנים את הדעת לגרעין האמיתי של הדבר, עד אשר מתעוררת לראשונה השאלה: מה חווה האדם ברעיונות של מדע הטבע בזמנים המודרניים? לתשובה ניתן להגיע באורח הבא: תחושתו של האדם כיום היא שרעיונות מתפתחים בפנימו על ידי פעילות מיוחדת של נפשו. יש לו הרגשה שהוא עצמו הוא המפתח של רעיונותיו בה בשעה שהשגותיו מתדפקות אליו מבחוץ.

לא תמיד היתה לאדם תחושה זו. בימי קדם היה תוכן מושגיו נראה לו כמשהו שלא נוצר על ידו, אלא נקלט בו כמסירה של העולם העל-חושי. תחושה זו עברה דרך שלבים שונים – שלבים שהיו תלויים באותו מרכיב מיוחד של ישותו, בו התוודע האדם אל מה שמכנה הוא היום 'האידיאות' שלו. כיום, הרי זו תקופת התפתחותה של נפש-התודעה, בה מוכיח עצמו ללא סיג, גילוי הדעת שניתן בספרי 'מחשבות מנחות': "למחשבותיו של אדם מושג אמיתי בגופו האתרי שם מהוות הן כוחות בעלי הוויה וחיים ממשיים. הן מטביעות את חותמן על הגוף הפיזי ובתור 'מחשבות גלופות' כאלה יש להן אופי צללי שבו מכירה אותן התודעה היומיומית."

אדם עשוי ללכת אחורה לתקופות בהן הכרת המחשבות היתה מזדהה ישירות עם 'האני'. אז לא היו הן, כשם שהן כיום, צלליות. אף לא היו הן חיות גרידא. הוענקה להן נפש והן היו חדורות ברוח, ופירושו של דבר שהאדם לא חשב מחשבות: התממשה לו השגה ישירה של ישויות רוחיות.

מבנה תודעה כזה המתבונן אל על, אל עולם של ישויות רוחיות, ניתן למצוא בכל מקום בין העמים השונים בתקופות הקדומות. מה ששרד מזה ונשמר בהיסטוריה, מכונה כיום: 'התודעה הבוראת מיתולוגיה'. לדבר זה לא נותנים ערך רב למען הבנת העולם הממשי. ובכל זאת, בתודעה זו, מצוי האדם בתוך עולמו האמיתי, העולם שממנו מוצאו. בה בשעה שבתודעה של ימינו מתרחק האדם מעולמו. האדם הוא רוח ועולמו של אדם הוא עולמן של ישויות רוחיות.

לאחר מכן מגיע שלב נוסף שבו אין המחשבה מיודעת בד בבד עם 'האני' כי עם הגוף האסטרלי. שם אובדת הרוחיות הישירה למען חישת הנפש. המחשבה מופיעה כחיה ובעלת נפש.

בשלב הראשון, בכל הנוגע לראיה רוחית של תצורות ממשיות של ישות רוחית, אין הוא חש שכופים עליו להביא לידי קרבה וזיקה רבה יותר את מה שחזיונו מראה לו עם העולם המוחש על ידי חושיו. התופעות של העולם הניתנות לחישה מגלות עצמן, אכן, בהיותן הפעילויות של זה הנראה בראיה על-חושית. אולם, לגבש מדע מיוחד של מה שנראה רוחית במישרין 'לעין הרוחית' אינו עניין בעל דחיפות מירבית. יתרה מזו, העולם של הישויות הרוחיות הנראה בראיה רוחית מגיש עושר כזה שתשומת הלב מתרכזת יותר בזה מאשר בדבר מלבדו.

עם השלב השני בה השינוי. הישויות הרוחיות הממשיות מסתתרות. תפארתן המשתקפת מתגלה כחיים חדורי נפש. בני האדם מתחילים לקשר את 'חיי הטבע' 'לחיים הנפשיים' הללו. הם חוקרים את העצמים שבטבע ואת תהליכי הטבע עבור הישויות הרוחיות הפעילות בהם ועבור פעלם הרוחי. מה שמופיע מאוחר יותר כאלכימיה וכאורחותיהם של האלכימיסטים ניתן לחשבהו באורח היסטורי כמה שהותיר מאחוריו שלב תודעה זה.

בשלב התודעה הראשון היו הישויות הרוחיות 'חושבות', האדם חי היה כליל בתוך עולם הווייתו שלו. וכך, אפילו בשלב השני האדם עדיין קרוב למדי לעצמו ולמקורו הראשון. פירושו של דבר שבשני השלבים לא תתכן כלל האפשרות שהאדם יגיע במשמעות אמיתית לכוח מניע אישי ופנימי לפעולותיו. פועלת בו ישות רוחית הקרובה אליו במהותו. מה שנראה שהוא עשה הוא ההתגלות הברורה של מאורעות, הפועלים בין ישויות רוחיות לבין עצמן. מה שעושה האדם הוא תדמית פיסית מובנת של תהליך רוחי אלוהי המתרחש למעשה מאחוריה.

תקופה שלישית בהתפתחותה של התודעה מביאה את המחשבות לתודעתן בגוף האתרי, אולם עדיין בתור מחשבות חיות. התרבות היוונית בימי גדולתה חייתה במבנה תודעה זה.

כשהיווני הקדום חשב הוא לא עיצב מחשבה שבה השקיף אל העולם דרך מערך חשיבה משלו, אלא היה חש בפנימו כיצד מתעורר אותו רטט החיים הן בפנים והן בחוץ, הפועם אליו מתוך העצמים ומן התהליכים סביבו. והנה, לראשונה, התעוררה כמיהה לחירות שבפעילות אישית. עדיין לא חירות של ממש, אלא הכמיהה לכך.

בישות אנוש אשר חשה את ניד הטבע כשהוא מרטיט בה, נבטה השאיפה לשים חיץ בין רטט החיים שלה לבין רטט החיים שהיא ראתה מסביב לה בעולם החיצוני, הזר לה. ברם, בכל זאת, רטט חיים זה שבעולם החיצוני היה עדיין מוחש כתוצאה אחרונה מאותו עולם הרוח הממשי והפעיל אשר מהווה חטיבה אחת עם האדם.

רק כאשר הטביעו המחשבות חותמן בגוף הפיסי והתודעה השתרעה בתחומי חותם פיסי זה בלבד, החלה להתהוות לראשונה האפשרות לחירות. כזה הוא מצב העניינים במאה ה-15 לאחר הופעתו של כריסטוס באבולוציה של העולם. אין חשיבות לכיוון אשר הותווה על ידי המושגים של תפיסת הטבע המודרנית אל הטבע עצמו, הואיל ומושגים אלה לא לבשו את צורתם העכשווית על מנת למסור תיאור מסוים של עולם הטבע, אלא כדי להביא את האדם לשלב מסוים בהתפתחותו.

כאשר המחשבות תפסו חזקה בגוף הפיסי, הן איבדו רוח, נפש וחיים מתוכנן הבלתי אמצעי. הללו נמחקו כליל ונותר רק צל מופשט השורד את הגוף הפיסי. האובייקטים לידע עבור מחשבות כאלה אמורים להוות עניינים פיסיים-חומריים בלבד, הואיל ומחשבות כאלה ממשיות הן אך ורק בגופו הגשמי-חומרי של האדם. הסיבה להופעתו של המטריאליזם אינה נעוצה בכך שרק עצמים ותהליכים חומריים צריכים להיראות בעולמו החיצוני של הטבע, אלא בכך, שהאדם באבולוציה שלו, צריך היה לעבור דרך שלב שהביא אותו לקראת מבנה תודעה כזה, העשוי בתחילתו לראות התגלויות חומריות בלבד. התפתחותה החד-צדדית של נחיצות זו באבולוציה של האנושות גרמה להשקפה המודרנית אודות עולם הטבע.

שליחותו של מיכאל היא להנחות כוחות לגופיהם האתריים של בני האדם שבאמצעותם עשויים צללי המחשבה לרכוש מחדש חיים. לקראת צללים אלה המתחיים מחדש, תרדנה מלמעלה נפשות ורוחות מן העולמות העל-חושיים ובהן יוכל לשכון האדם, בלתי כבול וחופשי, כשם שהוא חי בהם בימי קדם, כאשר היה בבואה בלבד, הבבואה הפיסית של פעלן.

מחשבות מנחות למכתב 3

1. באבולוציה של האנושות, צעד אחר צעד, יורדת התודעה מטה לאורך סולם התפתחות המחשבה. קיים שלב ראשון של תודעה בו מכיר האדם בנוכחות המחשבות 'באני' שלו כישויות חדורות ברוח, בנפש ובחיים. בשלב השני מכיר האדם בנוכחות המחשבות בגופו האסטרלי. כאן מופיעות הן כבבואות של ישויות רוחיות, בבואות בהן יש נפשיות וחום. בשלב השלישי מתממשות המחשבות בגופו האתרי של האדם. כאן הן מהוות ניד חיים פנימי ותו לא, כמו הד רחוק של חיי נפש. בשלב הרביעי הנוכחי, האדם מכיר בנוכחותן של מחשבותיו בגופו הפיסי והן מייצגות צללים מתים של הרוח.
2. באותו יחס בו מתמעטים רוח, נפש וחיים מן החשיבה האנושית כך מתחיה רצונו של האדם: החירות נמצאת בטווח האפשרות.
3. תפקידו של מיכאל הוא להנחות את האדם לאחור בנתיבי הרצון, אל המקום משם בא הוא לראשונה, כאשר ירד בנתיבי המחשבות מן ההוויה של העולם העל-חושי להכרת עולם הרגש בתודעתו הארצית.