רודולף שטיינר

GA63

סדרה של 12 הרצאות שניתנו בשנים 1914-1913

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: אילת ראטס

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1

עולם הרוח ומדע הרוח

30.10.1913   ברלין

גם בחורף זה אנסה לקיים מספר הרצאות מתחומי מדע-הרוח, כפי שכבר קיימתי מזה מספר שנים. אנסה גם בחורף הזה להאיר תחומי חיים וידע שונים, מנקודת המבט של מדע-הרוח. לפיכך, אני עשוי לבקש מכם היום שוב, כמו בשנים האחרונות, להתייחס להרצאה היום לא כאל אחת בודדת, אלא להסתכל על כל מחזור ההרצאות הללו כמכלול פחות או יותר מאוחד, אם כי אפשרי שאני אעמיק גם בכל הרצאה בנפרד.

במחזור זה של הרצאות ברצוני לגעת בתחומי החיים הרוחיים, המוסריים והאמנותיים, כדי להראות כיצד מדע הרוח יכול להפוך לגורם תרבותי מאיר עיניים, עבור השאלות השונות ביותר, שנפש ההווה חייבת להבין באופן מוצדק. בשום אופן זו לא נקודת מבט מוסכמת או פופולרית כיום, שממנה אני מקיים את השיחות האלה. להיפך, מתייחסים לנקודת המבט של מדע-הרוח, באופן המתנגד לה ולעיתים קרובות היא לא מובנת. מיד בהתחלה אני יכול לומר, לגבי השקפה זו של מדע-הרוח, שמי שיופתע פחות מכל, הוא זה המחזיק נקודת מבט זו. כי גם בהווה, בצדק כביכול, מובאות מול מדע-הרוח הרבה מאוד מהתמונות הנפשיות ודרכי החשיבה הרגילות של ימינו; מי שמבין באופן הטוב ביותר, הוא מי שחדר ביסודיות בדיוק לתוך מדע-רוח זה. סתירות, התנגדויות ואי הבנות די מובנות לי. אפשר למצוא אי הבנות בתחומים שונים. בהתבוננות מהצד, ניתן להאמין שמדע-רוח זה מתבסס על התגלויות ישנות, מזרחיות או אחרות, משום שאדם מאמין שהוא מזהה דמיון מסוים בין נקודות מסוימות לבין מה שייצגו התגלויות כאלו. את העובדה שהוא פועל באופן שונה עם השוואות כאלו, אפשר לזהות רק דרך מדע-הרוח. בכל אופן, אני רק מציין זאת.

אני רוצה לומר כהקדמה, שלמדע-הרוח אין שום קשר למסורת כלשהי, אלא הוא מבוסס על תוצאות מחקר ישיר, שניתן להשיג ללא כל מסורת. מצד שני, לא ניתן להבין את מדע-הרוח, כל עוד מתייחסים אליו כסוג של התגלות חדשה, כסוג של דת כיתתית. בכל אופן, הוא לא התגלות, כפי שכל מדע אחר בימינו אינו התגלות. כפי שאין לומר על הכימאים, שהם כת של כימיה, כך אי אפשר לקרוא למדע-הרוח דת כיתתית. אכן ההתנגדות למדע-הרוח נובעת מצרכים אחרים לגמרי. באופן כללי, הדתות השונות מאמינות כי עליהן לחשוש מכל דת חדשה, המסכנת את חיי הדת הנוכחיים. האנשים ישתכנעו בהדרגה, כי מה שקורה למדע-הרוח כיום מהווה תמונת ראי, לְמה שארע למדעי-הטבע בראשית התפתחותם המודרנית, בעידן קופרניקוס.

כפי שהאמינו בזמן ההוא, שתפיסת העולם הקופרניקאית תסכן את החיים הדתיים של האנושות, שכן ההתגלויות השונות הגלו את הקופרניקניזם למשך מאות שנים, כך עשוי לחול גם על מדע-הרוח, שמשימתו לגבי הרוח דומה למשימה המסוימת שהייתה לקופרניקוס במדעי-הטבע. בסופו של דבר יבינו, שקיים יחס דומה בין מדע-הרוח למדע הדת, ובין קופרניקניזם להתגלויות דתיות. יבינו גם, שלא ניתן להתנגד לדרישות התרבותיות, בתחומי הרוח בדומה לתחומי המדע בעבר. בתור התחלה, אני רוצה רק לגעת בעניינים האלה ואז להרחיב אודותיהם במהלך השיחות.

התנגדות כבדת משקל נוספת, מגיעה מהצד שאמור לראות במדע-הרוח מעין המשך של המסורת שלו, מאלו שמאמינים שהם עומדים על הקרקע האיתנה של מחקר וחשיבה מדעיים. אני רוצה היום להסב את תשומת לבכם, רק באופן מושאל, ליחס שבין מדע-הרוח המודרני לזרם הידע המדעי. איש לא יכול להכיר בערכה הגבוה ובכוחה התרבותי הרב, של דרך החשיבה המדעית המודרנית, יותר מזה העומד על יסודות מדע-הרוח. האם מישהו יכול לתת לזרם רוחי לזרום בציוויליזציה ובאותה העת להתנגד לחשיבה המדעית? אדם כזה לא יבין עד כמה עמוק התערבו מדעי הטבע, לא רק בתכנים, אלא גם בכל דרך שאילת השאלות והעלאת קושיות מדעיות. אכן, אני לא אטען דבר אל מול התביעות הראויות של המדע, במהלך השיחות הללו. האנושות ראתה את המדע הזה מתהווה, ראתה אותו נכנס לתוך הטכנולוגיה שלנו, לתעבורה שלנו, היא ראתה אותו משנה את הציוויליזציה של העולם החומרי החיצוני וכובש את חיי החברה של העמים.

אכן, רק מפני שמדע-הרוח המודרני מבין זאת, הוא מסיק מכך על אופן הפעולה של מדעי הטבע. אם מדעי הטבע נתפסים בצורה חיה, לא מופשטת, תיאורטית או דוגמטית, משהו יכול לנבוע ממדעי הטבע ודרכי החשיבה השגרתיות שלהם, וליידע את נפש האדם לא רק על החוקים החיצוניים של עולם החושים, אלא גם על חיי הנפש. זה מקיף את שאלות המוות והאלמוות ואת כל היבטי חיי הרוח. אני רוצה להדגיש זאת מלכתחילה, שאין הכוונה כי מדע-הרוח (בגרמנית: Geisteswissenschaft) הוא שם מקוצר למבחר מדעי התרבות, שכיום מכונים גם בשם “Geisteswissenschaften” (humanities: מדעי-הרוח) –היסטוריה, סוציולוגיה, תולדות האמנות, תולדות המשפט וכדומה. אלא הכוונה במדע-רוח כמקור ידע של חיי רוח ממשיים, שהם אמיתיים כפי שהחיים הפיזיים סביבנו אמיתיים, ושאליהם שייך האדם, בנפשו ובתודעתו.

העוסק במדע הרוח נכנס מייד לתחום, בו רבים מהלכי הרוח של העת המודרנית לא יכולים להשתלב עדיין, כי עבורם, כל הגישה של מדע הרוח כלפי הרוח וחידות החיים היא משהו די פנטסטי וחולמני, כפי שהייתה בזמנו גם תפיסת העולם הקופרניקאית. אף על פי כן, מדעי הטבע ומדע הרוח אולי מתייחסים זה לזה בדרך הבאה: אם חקלאי קוצר את פירותיו בסתיו, רוב הפירות ישמשו כמזון לבני אדם.

עם זאת, חלק מהפירות הללו ישמשו בהכרח לזריעה מחדש, על מנת להבטיח את המשך החיים. לפיכך, על החלק הארי של ההישגים הכבירים במדעי-הטבע נגזר לעבור לחיים הטכניים, החברתיים והתחבורתיים, נגזר עליהם להפרות את הציוויליזציה החומרית ולפתח את התקדמות האנושות. אבל כלול בו גם משהו שניתן להגיש שוב לנפש האדם, מבלי שיעבור לחיים החומריים, שניתן לעבד בנפש האדם באופן שאני אציע בהמשך ואז זה מופיע בנפש כמו זרע הדגן שנזרע באדמה. מה שהנפש האנושית יכולה לקלוט בדרך זו, משתנה בה והופך לאותו כוח ראייה רוחית – רחוק מכל אמונה טפלה – שיכול להביט אל עולם הרוח. מה שמבדיל את מדע-הרוח מענפי ידע אחרים, הוא העובדה שהוא מצריך התפתחות של נפש האדם מעבר לנקודת המבט המקובלת במדע המודרני. במדע זה תופסים את האדם ככזה המתבונן בעולם הסובב אותו ובעקרונות הטבע – מצויד בכוח ההכרה שלו, בהתבוננות החושית ובאינטלקטואליות שלו – וכך יוצרים את המדע. אני טוען כי האדם כמות שהוא, יכול לחדור לתוך המדעיות הזו.

זה לא חל על מדע-הרוח. עבור האדם, עולם הרוח הוא בתחילה עולם נסתר. הוא לא מתקיים לגבי החושים וההיגיון הרגיל. הוא שוכן מאחורי עולם החושים, למרות שהאדם, בטבעו העמוק ביותר, שייך לעולם על-חושי זה. האדם עם כוח ההכרה שלו, אם הוא רואה עצמו בצורה כזו, כפי שהוא באמת, שייך לעולם החושי הזה ולעולם ההיגיון הזה. במובן העמוק יותר, הוא שייך לעולם הרוח; אך תחילה עליו לפתח את החוש העמוק הזה. במילים אחרות, כפי שנכון הדבר, כי האדם מגיע למדע הרגיל כמות שהוא, כך גם נכון שעליו לשנות את עצמו למען מדע-הרוח, לידיעת הרוח, כדי שיוכל לחדור פנימה לתוך עולם הרוח. יש לפתח את הכוחות הקוגניטיביים עבור עולם הרוח בלבד; על האדם לשנות את עצמו בלבד, כך שהיכולות הקוגניטיביות הרדומות יתעוררו בו. כלומר, היכולות הקוגניטיביות הרדומות הללו נמצאות בו, והוא יכול לעורר אותן. אמנם זוהי נקודת מבט נוחה למדי, אך קשה להבנה מבחינת התקופה הנוכחית מכיוון שבנוגע לשאלות של חיים עליונים, התקופה הזו נוטה במידה רבה לשאול תחילה: מה יכול האדם לזהות? – ואז חלק מהאנשים, המתנהלים בדרכי החשיבה הרגילות של התקופה, אומרים בצדק: היכולות הקוגניטיביות האנושיות מוגבלות והאדם אינו יכול לחדור לעולם הרוח. מצד אחד, יש הרבה אנשים שאומרים שאולי יש עולם רוח כזה, אך היכולות הקוגניטיביות האנושיות לא מסוגלות לחדור לתוכו. אחרים, קיצונים יותר, אומרים שעולם הרוח לא נגלה לאיש ועל כן אין כזה עולם. זוהי ההשקפה של המטריאליזם, או כפי שמכנים אותה כיום באופן אצילי יותר: מוניזם (monism).

אין ויכוח על כך שהאדם, כמות שהוא, לא יכול לחדור לעולם הרוח, אם הוא רוצה לתפוס אותו באופן מדעי, אם הוא לא רוצה רק להאמין בו. עם זאת, אמונה בלבד אינה מספיקה עוד לאנושות כיום – והיא תהיה פחות ופחות מספקת עבורה, מכיוון שהחינוך המדעי התבסס במהלך מאות השנים האחרונות. לפיכך, יש לפתח את התנאים שבהם האדם יכול לחדור לעולם הרוח.

בדרך כלל אנשים מדמיינים לעצמם, אם הם מניחים שדבר כזה אפשרי, שנחוצים לשם כך כוחות חריגים במיוחד, שמקורם בוודאי בתנאים חריגים. גם זו אי-הבנה. מה שחשוב הוא, שהאדם ידע שאותם כוחות נפש, שבאמצעותם חודר האדם לעולם הרוח, קיימים בנפש האדם ושולטים בנפש בחיינו הרגילים. אולם הם שוכנים בתת-המודע בחיינו היומיומיים, הם שולטים בתחומי חיים נחותים, ואם הם שולטים בתחומים חשובים יותר, הם שולטים בהם בצורה כזו שלא ניתן להבחין בכוחות הללו ובהשפעתם. מה שתמיד קיים בנפש, מה שלא חסר בשום נפש, אפילו אם זה נוכח בחיי היומיום רק במידה מועטה, חייב לתת – אם מפותח לדרגה מספקת – כוחות קוגניטיביים למדע-הרוח. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאיכות נפש מסוימת – כי אינני רוצה לדבר באופן מופשט, אלא ישירות באופן ממשי –איכות שכולם יודעים שממלאת תפקיד הנותן כוח בסיסי למדע הרוח, הנישא מרמתו הנמוכה לעוצמה ברורה. כל אדם מכיר את מה שמכנים: להפנות את הקשב של הנפש לדבר מה.

עלינו להפנות את תשומת הלב שלנו, את העניין שלנו, למגוון גדול של אובייקטים; כיוון שעלינו ליצור תמונות מנטאליות של מגוון אובייקטים כאלו, הנשארים בזיכרון שלנו ומשפיעים על נפשנו באופן תמידי. מי שכבר הרהר פעם על מהותו של הזיכרון הטוב או החלש, יבחין בתפקיד שממלאים תשומת לב או עניין בחיי האדם. הוא יודע שבמובנים רבים, זיכרון טוב הוא תוצאה של האפשרות להפנות את תשומת הלב לדברים, לעסוק בהם בעניין. משהו שאנחנו קשובים אליו בצורה אינטנסיבית, משהו שהיינו מעורבים בו בכל מאודנו, מטביע את עצמו בנפשנו; אתם שומרים זאת בחיי נפשכם. מי שעובר ליד הדברים ברפרוף, מתלונן על זיכרון חלש. ועדיין, גם מבחינות אחרות, עניין ותשומת לב חשובים בחיים האנושיים האלה, היות והשלמוּת הפנימית של חיי נפשנו, תלויה בעובדה שאנו שומרים על הדברים כתמונות נפשיות, שאיתן היינו לפנים מחוברים. כולם יודעים שזה הכרחי לחיי נפש בריאים, שהאדם ישמור על קוהרנטיות בין ההווה לניסיון העבר. אדם שלא יידע במידה רבה כיצד התנהגה התודעה העצמית שלו, ה’אני’ שלו, בשנים האחרונות, כך שהוא, במבט לאחור, לא יזהה את עצמו בחוויה, עבור אדם שה’אני’ תמיד יהיה לו לחוויה חדשה, לא יהיו לו חיי נפש בריאים. בסופו של דבר, חיי נפשנו הבריאים תלויים בכך, שאנו מסוגלים להפנות את תשומת הלב שלנו לאירועי החיים. לכוח הנפש הבסיסי הזה ישנו תפקיד בחיים, שתמיד נוכח.

מישהו יכול לומר עכשיו: ובכן, כל יום אתה מדווח ומספר לנו משהו אודות מדע-הרוח ואתה טוען שיש להמשיך לפתח את תשומת הלב הזו. ועם זאת, היא כבר בנויה בצורה כזו! תשומת לב זו עשויה להיות חלשה בחיים, עשויה להיות חלשה בהשוואה לעוצמה שמניחים שקיימת במחקר הרוחי. כיוון שחוקר הרוח חייב לתרגל את הגברת הקשב שוב ושוב, עליו להביאו לעוצמה כזו, שבהשוואה אליו רמת הקשב בחיים הרגילים היא נמוכה. אפשר לומר, שכנראה ניתן להגיע בקלות לרמת היסוד של מחקר מדע-הרוח, כי הוא עוסק רק בהתפתחות של משהו שקיים תמיד בחיים הרגילים. עם זאת, המילים ב’פאוסט’ של גתה (שורה 4928) חלות גם הן: “זה קל, ללא ספק, אך משימות קלות דורשות מאמץ.” נחוצות שנים רבות של השקעה מתמדת בתרגילים של הנפש כדי לפתח את כוח הנפש. במדע-הרוח אנו מכנים זאת: חיים מוגברים בריכוז קשוב של חיי הרוח. אנו מכנים זאת ריכוז של חיי הרוח, כי התודעה האנושית או הנפש האנושית, כפי שהם, פורשים את כוחותיהם בחיי היום-יום על שטח נרחב, על איזור החובק את כל מה שמציע עולם החושים החיצוני ושההיגיון יוצר בתפיסה חושית חיצונית זו. בחיים הרגילים, כוחות הנפש מתפרסים על כל מה שהאדם רוצה; בקיצור, חיי הנפש מפוזרים בהתחלה.

כפי שהכימאי מכין את כלי העבודה שלו במעבדה, כך חוקר הרוח חייב ליצור לעצמו מנגנון רוחי-מדעי בתחום שלו. יש צורך לאסוף את כוחות הנפש הללו בנקודה אחת, שאחרת הם מפוזרים, להפנות את תשומת הלב לנקודה אחת. לאיזו נקודה? לנקודה שנבחרה באופן עצמי בחוויה הפנימית של הנפש. כלומר: חוקר הרוח צריך ליצור תמונה נפשית כלשהי, אימפולס נפשי כלשהו, ולהעמיד אותו במרכז חיי נפשו. בהתחלה, תמונה נפשית שאין לה שום קשר לעולם החיצוני, היא הטובה ביותר: תמונה, סמל.

אתן דוגמה פשוטה: אם ניקח משפט, שבתחילה אין לו אמת חיצונית, אבל הוא לא תלוי בזה: אני מדמיין אור – אור של כוכב, אור של שמש – נוגע בי. האור הזה הוא חוכמה הזורמת בעולם. סמל. עכשיו אני מרכז את תשומת לבי המלאה לסמל זה. העניין איננו באמיתות הסמל, אלא בכך שכוחות הנפש מרוכזים כולם בנקודה האחת הזו. לפיכך, כהכנה, חיוני לקרוא בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים?^[1] שבו מובאות השיטות השונות. כאן אני רוצה רק להצביע על העיקרון. לשם כך, זה הכרחי שתפתחו את הרצון החזק לרכז את כל חיי נפשכם בנקודה אחת זו. כלומר, שתוכלו לגרום באופן מלאכותי למה שקורה באופן טבעי במהלך השינה. בשינה חושינו מתעייפים; תפיסתנו החושית את העולם מופסקת. צבעים, צלילים וריחות מפסיקים להשאיר בנו רשמים. אולם מעבר לכך, במקביל, תודעתנו מצטמצמת. במקרה של חוקר הרוח, זו חייבת להיות התודעה בלבד שמשתיקה את כל הרשמים החיצוניים ללא סייג, ועם זאת, בו-זמנית עליו לשמור אותה שלמה.

באותו אופן, יש להפסיק את אותו הדבר שמפסיק מייד לאחר ההירדמות: כל הכוונות חייבות להיות מושתקות לחלוטין. כל המאמצים של בן האנוש לעמוד איתן בעולם, חייבים להיות מושתקים לחלוטין בעבור חוקר הרוח. עליו להסיט את תודעתו מכל דבר אחר ולרכז את כל נפשו, בנקודה אחת בלבד שהוא בחר בעצמו. או אז צוברים כוח אותם כוחות נפש, שאחרת נשארים חבויים בחיי היומיום. כעת קורה בהדרגה משהו, שהייתי רוצה להשוותו עם מה שמתרחש בחיי החומר החיצוניים, אם הכימאי חוקר, למשל, את הרכב המים. חוקר הרוח עומד מול האדם בעולם, כמו שהכימאי עומד מול המים. עבור חוקר הרוח, האדם הוא תרכובת מוכרת של תודעה ונפש עם הגוף, כפי שעבור הכימאי המים הם תרכובת של חמצן ומימן. כפי שהכימאי היה מבין מעט מאוד על טבע המים, לו חקר את החמצן בלבד, כך ניתן ללמוד רק מעט על האדם בתודעתו או בנפשו, אם מסתכלים על חיי האדם הפיזיים בלבד. בתחום זה אין חוקר הרוח צריך לחשוש הרבה, שמא יחשיבו אותו כדואליסטי,^[2] כפי שהכימאי אינו חושש לפרק מים למימן וחמצן. אין זה צודק יותר לכנות את חוקר הרוח דואליסטי כי הוא עוסק ב”כימיה רוחנית” בתחומו, מאשר לכנות כך את הכימאי, מפני שהכימאי לא מקבל את המים כדבר שלם, אלא כמורכבים ממימן וחמצן, וכי עליו להפריד את המימן מהחמצן כדי להבין את טבע המים.

חוקר הרוח פועל באותם אמצעים, רק בתחומים שלו. כפי שציינתי זה עתה: הריכוז ותשומת הלב המוגברת, מעירים את הכוחות הרדומים בנפש האדם במהלך חיי היום-יום, אך באמצעותם הנפש והרוח, שאחרת נמצאות בקשר בלתי נפרד עם הפיזי-גופני, נפרדות מהגופני כמו שהמימן מופרד מהמים בניסוי הכימי. חוקר הרוח חווה זאת, אם הוא מתרגל במרץ את הגברת הקשב הזו, לעיתים קרובות במשך שנים רבות. זוהי עובדה בעבורו שהנפשי-רוחי, שאחרת אפשר לפקפק בו בקלות, הופך לחוויה ישירה. לכן הוא יכול לומר, בזכות התנסותו הישירה: אני חווה את עצמי בנפשי-רוחי, ללא תלות בגופי; כעת אני יודע מהו הרוחי-נפשי, כי אני חווה את עצמי ברוחי-נפשי! – אין זה נוגע כל כך לזה, שחוקר הרוח יצטרך להוסיף ידע מאותו סוג, כמו חוקרי המדע. למרות שאופן המחקר שלו תואם לחלוטין את הרוח המדעית, שיטת המחקר שלו, לעומת זאת, שונה בתכלית; ורק מפני שהיא רוצה להישאר נאמנה לחוקים המדעיים, עליה ללבוש צורה שונה מהשיטות המדעיות המופנות ישירות לתחום החומרי.

לפיכך, חוקר הרוח מגיע למודעות הבאה: בזמננו אנו ישאלו בצדק מסוים, האם מדעי הטבע סיפקו, גם אם לא הוכחות, לפחות אישורים היפותטיים של הסברה, לפיה החשיבה האנושית היא פונקציה או פועל יוצא של המוח? כאן, בנקודה הזו, הכול מתחיל, בעיקר במה שמביאים מתנגדי מדעי הטבע או חסידי מדע-הרוח, במובן לא ממש מודרני, כלומר, לא במובן שהתכוונתי כאן כמודרני. אנשים רבים אומרים, שמי שירצה להודות בקיום הרוח, עליו משום כך להתנגד מלכתחילה להצהרות כאלה: החשיבה האנושית קשורה קשר הדוק למערכת העצבים המרכזית; היא הזרם היוצא של מערכת העצבים המרכזית. אכן, קיים פולמוס נרחב בנוגע לעניין שמדעי הטבע לא הוכיחו, אבל העלו כהשערה, שהחשיבה האנושית היא פונקציה של המוח.

אנשים רבים מיד חשים איום על מדע הרוח, אם מישהו מכריז שהחשיבה האנושית תלויה במוח, שאי אפשר לחשוב בלי מערכת העצבים המרכזית. בנקודה זו מדע-הרוח אפילו לא צריך לסתור את הטיעונים המוצדקים של מדעי הטבע; שכן זה נכון שהחשיבה, כפי שאנו מפתחים אותה בחיים הרגילים, כבולה למערכת העצבים המרכזית וליתר חלקי מערכת העצבים. עם זאת, מדע-הרוח האמיתי מלמד אותנו להכיר בכך שתבנית זו של המוח, של מערכת העצבים המרכזית, הנחוצה לחשיבה בחיי היומיום, זרמה מתוך הרוח, שהרוח בנתה את גופנו באופן כזה, שהוא יכול להפוך לכלי החשיבה. מדע-הרוח אינו טוען שהחשיבה, כפי שהיא מופיעה בחיי היומיום, היא נצחית ואלמותית, אלא הוא מלמד אותנו להכיר בכך, שהרוח והנפש שלנו בונות את המנגנון השכלי שלנו, את מה שמאחורי המנגנון השכלי שלנו, מה שבדרך כלל חי מאחורי טבענו הפיזי. שיטות מדע-הרוח, כפי שהצעתי אותן, מובילות לכוחות הפעילים והיצירתיים הללו, העומדים מאחורי כל חומר.

כך מתקדמת שיטת מדע-הרוח, כי היא חייבת להיות בו-זמנית בתוך מה שהיא מפרידה מהגוף, לדרך חוויה אחרת ולמצב נפש השונה מדרך החוויה והמצב השכלי של החיים הרגילים והמדע הרגיל. אני רוצה להדגיש דבר אחד מלכתחילה, כי אני רוצה לדבר על עובדות קונקרטיות. מה שלרוב מתבטא בחשיבה ובדמיון שלנו, ומה שקשור למוח בחיי היומיום, באמת מופרד מהגוף על ידי ריכוז, כפי שציינתי. חוקר הרוח חש שהוא מתחזק, שהוא מעבר למערכת העצבים המרכזית שלו ושהוא עומד פנים אל פנים מול הגשמיות שלו, בחוויה הנפשית-רוחית הזו. במילים אחרות, כפי שאתה חווה את עצמך בחיים הרגילים בתוך הגוף שלך, אתה חווה את עצמך מעבר לגוף שלך, אם אתה מיישם את שיטות מדע-הרוח על עצמך. אתה חווה את עצמך מעבר למוח שלך, אם אתה מיישם את שיטות הריכוז הללו. רק אז אתה יודע מהם הכלים המוחיים. אני לא מספר סיפורי אגדות, אלא משהו שחוקר הרוח חווה, הוא מרגיש כאילו הוא בקרבת המוח שלו. הוא יודע מה המשמעות של לחשוב לא כמו שחושבים בחיים הרגילים, אלא לחשוב רק באלמנט הרוחי-נפשי ולהרגיש את המוח מעבר לאלמנט הזה – לא, להרגיש אותו אפילו כמו גורם של התנגדות, בו נתקלים כפי שנתקלים באובייקט חיצוני. תיארתי כאן כבר פעם את צמיחתן של חוויות כאלה לחוויה רחבה יותר; תיארתי זאת גם בספרון הקטן “דרך להכרה עצמית של האדם“.^[3]

אם חוקר-הרוח ממשיך בתרגיליו ובהתמסרות מרכז את כל חיי נפשו לא בתמונה אחת, אלא במאות על גבי מאות של תמונות, כך שהכוחות יגדלו יותר ויותר, אז מתרחשת החוויה הזו, שקראתי לה בספרון שהוזכר כעת כאירוע מהמם. הוא מתרחש עבור האחד בצורה אחת, עבור האחר בצורה אחרת; עם זאת, תמיד יש בו משהו אופייני. הוא יופיע לכולם כפי שתיארתי אותו. האדם יכול להתקדם רבות, גם במהלך חיי היום-יום, אם הוא ביצע תרגילים במשך זמן רב, כך שהוא אומר לעצמו: מה מבקש להתגלות לך באמצעות הדמיון היומיומי? – זה משהו שרוצה לחדור אליך, משהו שאחרת יעלה רק מנפשך. עם זאת, זה יכול גם לחדור כחלום, למשל, כשאתה מתעורר משינה וזה הרבה יותר מחלום, כך שאתה אומר לעצמך: מה קורה עכשיו? – קורה משהו שנראה אולי כמו ברק המכה בחלל ואתה מרגיש שהוא חודר לתוך עצמך. אתה יכול להגיד לעצמך, זה כאילו הגוף שלך נופל ממך ונהרס. עכשיו אתה יודע: אתה יכול להיות בתוך עצמך מבלי להיות בגוף שלך!

אז אתה יודע אם אתה חווה בפעם הראשונה, את מה שהתכוונו חוקרי הרוח כשאמרו: מי שחווה את הנצחי באדם, הנפשי-רוחי שלו חייב להתקרב לשער המוות. אתה חווה את המוות בעצמך באופן מוחשי. אתה חווה באמת מה זה אומר ולא מדמיין דמיונות: הנפשי-רוחי נפרד מהגוף וממשיך להתקיים כאשר האדם עובר בשער המוות. אנחנו עוד נדבר על זה; היום אני רוצה לציין זאת רק כהקדמה, את טבעם של החיים הרוחיים ומדע-הרוח הקשור אליהם.

נראה שסכום החוויות הפנימיות, מזכיר לנו בתחילה מה זה אומר לבצע “כימיה רוחנית”, “להפריד את הנפשי-רוחי מהגוף”, לחקור את ייעודו של הנפשי-רוחי ולדעת שיש הפרדה אמיתית של הרוח מהגוף וחיים עצמאיים של הרוח לעומת הגוף.

זהו הפרי של תשומת הלב המוגברת, הריכוז המוגבר. שמים לב לזה כבר בשלבים התחלתיים יחסית, לנוכחות זו מעבר לגוף, במיוחד לגבי מערכת העצבים המרכזית. אם אתה מרגיש שהחשיבה והדמיון נמשכים על ידי עולם הרוח מעבר למוח שלך, מעבר לגוף שלך, זה מדרבן אותך שוב ושוב לחזור לדמיון הרגיל ולחשוב כפי שאתה חושב בחיים הרגילים, מפני שאתה נוכח כאדם ארצי בחיים הרגילים. עם זאת, אתה חווה את הרגע שבו אתה חייב לומר לעצמך: עכשיו היית מעבר לגוף שלך. אתה חייב לחזור לגוף שלך ואתה צריך לעצב את מה שחווית מעבר לגוף בצורה כזו, שאתה נותן למוח שלך להבין שהמחשבות שהיו לך מעבר לגוף, הופכות כעת למחשבות מוחיות-צרברליות!

חוויה זו של כניסה למוח קשורה למשהו שחייב להיות מוכן היטב, שאפשר להתכונן אליו היטב, אם תרגלת את התרגילים המתוארים בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? אז אתה יודע, בזמן שאתה שוקע עם החשיבה שלך במוח, שהמוח מתנגד, ושאכן תהליך החשיבה בחיים הרגילים הורס את מערכת העצבים המרכזית, אך השינה מתקנת זאת. אם אתה מתקדם בתרגול רוחי, תחווה את עצמך שקוע בתהליך של התפרדות; וזה מתבטא – אם לא פיתחת את הרגשות הנכונים במהלך ההכנה – בעובדה שאתה מפחד לשקוע שוב באורגניזם. האדם מצוי כעת מעבר לגופו הארצי. הוא מרגיש שקוע בתהום. לפיכך, עליך לעשות תרגילים שנותנים לך רוגע, לגבי מה שאחרת עלול להופיע כפחד. מצב נפש מסוים מתבטא באותו כוח של הכרה, באותן שיטות מחקר של העולמות העליונים.

צריך להוסיף עוד משהו, בכדי שתגיע התגלות אמיתית מהעולמות הרוחיים אל תוך נפש האדם. אתה צריך להגביר איכות נוספת עד לעוצמה הגבוהה ביותר: התמסרות, אהבה למה שפוגש אותך. אתה צריך את ההתמסרות הזו עד לרמה מסוימת בחיים הרגילים. עם זאת, עליך להגביר את ההתמסרות הזו עד כדי כך, שתלמד לוותר לחלוטין, עד למעמקי האורגניזם שלך, כדי לדכא כל פעילות. תרגול שמוגבר בהדרגה, מדכא את התנועות הרצוניות, הנובעות מה’אני’ של האדם וגורם לכך שאתה מתמסר לחלוטין לזרם הקיום, אם אפשר לומר. לא רק שזה צריך להתרחש, אלא שגם אתה צריך להרגיש תנועות לא רצוניות כמשהו חיצוני, עד לרמה מסוימת. האדם לומד להרגיש את עצמו בתרגילים אלו, עד לאיברי כלי הדם. אז הוא יכול לומר על עולם הרוח: אתה חווה אותו מעבר לגופך; אתה חווה אותו כעולם מובנה, שבו מופיעות ישויות כמו שבטבע מופיעים יצורים פיזיים. על ידי ריכוז ומדיטציה, כלומר על ידי התמסרות מוגברת, האדם מוצא את הדרך אל עולם הרוח, כפי שהוא מוצא את הדרך אל הטבע, אם הוא מביט בו בעיניים החיצוניות ובהיגיון שלו. אם האדם הפריד את הנפשי-רוחי מהגוף בתהליך של כימיה רוחנית, הוא תופס את עצמו גם בנצחיותו; ואז הוא תופס את עצמו בקיום הנמצא מעבר ללידה או התעברות ומוות.

לאחר מכן, האדם מזהה את עצמו בהוויה הנצחית הזו בצורה כזו, שהוא תופס את רעיון ההתפתחות, שעליו אמשיך לדבר בשיחות אלה. רעיון זה תואם בתחום חיי הרוח האנושיים לתורת האבולוציה, שמדעי הטבע חבים לה כל כך הרבה בתחומיהם. בהמשך האדם תופס את הרעיון של החיים החוזרים על פני האדמה, העובדה שחיי האדם השלמים מורכבים מחיים ארציים חוזרים ונשנים, שביניהם החיים מתקיימים באופן בלעדי בעולמות הרוח. הרעיון של התגשמות חוזרת מבדיל בין החיים בגוף פיזי שבין לידה למוות, לבין החיים שבין מוות ללידה חדשה בקיום רוחי לגמרי.

אלה המאמינים שהם עומדים איתן בדרכי החשיבה המדעיות הרגילות, בקלות רבה מתייחסים לכל העניינים הללו כחלומות בהקיץ וכפנטזיות. הם מראים על ידי מחקרים על חלומות, היפנוזה, סוגסטיה, אוטוסוגסטיה וכן הלאה, כיצד יכולים להופיע ממעמקי התת-מודע של חיי הנפש, מספר דברים העלולים לגרום לתודעה מתעתעת באדם. אתה חווה משהו שיש לו משמעות מעבר לחיי הגוף שלך. כל הדברים האלה מהווים התנגדויות באופן תיאורטי. מי שחודר עמוק יותר לתוך מדע-הרוח כבר לא יעשה אותם. כיוון שנביע התנגדויות רבות במהלך השיחות הללו ונראה מהי עמדתו של מדע הרוח ביחס אליהן, אני רוצה להסב את תשומת לבכם למשהו עקרוני בלבד.

אפשר בקלות לומר את הדברים הבאים: אם חוקר הרוח חווה את הנפשי-רוחי שלו בעצמאותו ואז מאמין שהוא מסתכל לאחור, כמו בזיכרון מורחב, על חיים קודמים עלי אדמות, או על חייו האחרונים עלי אדמות, אין אלו אלא משאלותיו המותמרות, הקיימות בתת-המודע ומאירות מלמטה אל תודעת היום, באמצעותם הוא מפקיר את עצמו לאשליות, הזיות וכדומה.

מובן הדבר שחשיבה לא מאומנת, מדברת במקרה כזה על משאלות עצמיות, אשליות, הזיות וכן הלאה; אך לא על כך מדובר. מי שהפריד את חיי הנפש-רוח שלו מהגוף על ידי כימיה רוחנית, מבחין אם הוא באמת חווה ראייה כזו לאחור, לחיים קודמים עלי אדמות, שאין זו משאלה שעברה התמרה, או משהו שיכול להופיע מתת-המודע שלו. מכיוון שכך, אפשר לומר כי מה שהוא חווה ברוח, בדרך כלל שונה מאוד ממה שהוא היה חולם. אפשר למצוא הרבה שטויות בתחום מדע-הרוח. בשום תחום אחר השרלטנות אינה נפוצה כל-כך, כמו בתחום מדע-הרוח; ניתן לשמוע לעיתים מישהו, שהתבונן במדע-הרוח ושקלט חלק מהידע ומשוכנע שידע זה נכון, אומר: אדם זה או אחר חווה כך או אחרת בחיים קודמים. ובכן, אפשר לחוות הרבה שטויות בתחום הזה. בדרך כלל אפשר לשים לב, שההצהרות שנעשות בתחום זה תואמות למשאלות אנושיות מסוימות. בגלל מה שאנשים היו רוצים להיות, זה לובש לפעמים צורות מסתוריות. לרוב הגלגולים הללו הם של אנשים מהמעלה הראשונה, מפורסמים למדי, שאפשר להכיר אותם לאו דווקא באמצעות מחקר מדע-הרוח, אלא באמצעות ההיסטוריה! עם זאת, למי שבאמת חודר לעולמות הרוח, הדברים נגלים בצורה שונה לגמרי. מכאן, הדוגמה הבאה: מישהו מתבונן בחטף, לאחר שיישם את שיטות מדע-הרוח עבור נפשו, על חיים קודמים עלי אדמות, כפי שזה אפשרי ואפילו טבעי, אם שיטות מדע-הרוח נעשו מועילות עד לדרגה מסוימת; ואז מופיעה תמונת החוויות של חיים קודמים על פני האדמה.

יחד עם זאת, האדם ישים לב שאין שום תועלת בחוויות הללו ברגע הנוכחי, כאשר הוא מתבונן בהן בהגדלה במבט לאחור; למעט העשרת הידע, אין להן כל שימוש בחיים הרגילים. האדם מבין שבחיים קודמים היו לו כישורים מסוימים, ידע מסוים וכן הלאה. כעת הם מופיעים באופן מוחשי. אלא שבחייו הנוכחיים האדם כבר מבוגר מכדי להשיג שוב את המיומנויות והידע הללו. ככלל, לא ניתן אפילו לחלום את שעתיד להתרחש ושום דמיון לא יכול להמציא כזאת; ככלל, החיים האמיתיים שונים לחלוטין מהתמונה הפנטסטית, שאדם מדמיין אודות חיים קודמים על פני האדמה. יכול להיות גם שהוא יבחין: בחיים הקודמים הייתה לך מערכת יחסים עם אדם זה או אחר. אולם, אם אתה רוצה להסיק את המסקנות עבור חייך הנוכחיים בגיל שבו חשפת זאת, תנאי החיים אינם מאפשרים זאת, ואז האדם נדחק למה שמכנים: העיקרון הרוחי של הסיבתיות. האדם מבין, אך לא יכול ליישם את הידע לחייו הנוכחיים. עליך גם לפתח חיי נפש מסורים ולהגיד לעצמך, שאתה תהנה בחיים האלה ממערכות יחסים שפיתחת בעבר; אך עליך להמתין, עד שהקשרים הרוחיים יביאו את הגורמים מחיים קודמים על האדמה לכדי השפעה על ההווה. ניתן להימנע מחלומות שווא בתחום הרוחי, אם הידע הרוחי הוא אמיתי.

אם אתה מסתכל על אותו קיום, החולף בין מוות ללידה חדשה, שבו אתה נמצא בחיים רוחיים לחלוטין, אף חשיבה מושגית לא תעזור לך להשיג תמונות מנטליות של חייך בזמן ההוא מה שאתה מתייחס אליו כאל משימות חייך, תחומי העניין שלך, הסביבה שבה גדלת בעולם החומר החיצוני, המשאלות, התשוקות והרגשות אותם פיתחת, אופי המרחב המנטלי שלך; כל זה לרוב מנוגד לחלוטין למה שחווית בעולם הרוח, לפני שירדת להתגשמות הנוכחית. מה שהשתוקקת אליו שם, אינו תואם למשאלות ליבך בחיים הארציים.

ניקח דוגמה: בחיים הארציים אתה עלול לחוות, בקלות רבה, סבל גדול כתוצאה ממכת גורל, במקרה כזה, אם אתה חווה כל דבר כסבל, ואם רגש זה לא תואם לשום משאלה, אפילו לא בתת-המודע, אתה בקלות עשוי להאמין שבעולם הרוח, בו היית לפני כל חיי ההשתוקקויות שלך, עמדתך כלפי עולם הרוח הייתה דומה לעמדתך הנוכחית כלפי החיים. אולם, אין זה המקרה. הרגש בעולם הרוח שקדם להתגשמותך, שונה באופן דרסטי.

לפיכך, עליך לדמיין שאתה בעצמך גרמת לכך, כדי לחוות סבל זה. אתה לומד להכיר בכך, שמה שאינך רוצה בחיים הארציים, הוא הדבר אליו ייחלת לפני חייך עלי אדמות. זאת מכיוון שאתה יכול להגיע לשלמות חיי הנפש, על ידי חוויית סבל זו וההתגברות עליה. וכך השאלה הגורלית הופכת לשאלה של שלמות על ידי ידע מדע-הרוח.

אם אנו מדמיינים את חיי הרוח באופן זה, אכן, סביבה רוחית נגלית בפני החיים הפנימיים המוגברים, כפי שהסביבה הטבעית מופיעה בפני החושים והשכל. חוקר הרוח צריך להתגבר על דברים רבים, כדי שיוכל להפוך את תצפיותיו למדע. זאת מכיוון, כפי שאתם יכולים לדמיין, שקודם כל יש להגיע לחוויות שחוקר הרוח חייב לחוות. הן מושגות בצורה כזו שהן נראות חלשות, שתמונות הזיכרון החלשות ביותר של החיים הרגילים הן חזקות בהשוואה לגילויים אלה של עולם הרוח, ושיש לחזק את הזיכרונות החיוורים האלה של הרוח. הם מתחזקים רק בהדרגה, בזמן שמתמקמים יותר ויותר בהכשרה הרוחית. חיזוק זה של חיי הנפש הוא ההכשרה הבסיסית של מחקר הרוח. אך בהמשך יש להוסיף לכך דבר נוסף.

אנו רואים במהלך השיחות, שאין זה מבוסס לומר כי מה שמושג כך, באמצעות ריכוז ומדיטציה, אינו שונה כלל מהאשליות וההזיות של חיי-נפש חולניים. אם בוחנים את העניינים מבחוץ, אפשר לומר שחוויותיו של חוקר-הרוח אינן שונות מהן. אפשר אפילו לומר, שאם חוקר-הרוח מתאר את הנושאים האלה, זה אמיתי באופן כזה, כאילו חולם מתאר את חלומותיו. בחלומות מתבטאים זיכרונות מהעולם החיצוני. מכאן, ניתן לומר במובן מסוים, כי מה שחוקר הרוח מבדיל בתור הנפשי-רוחי שלו מהגשמי ומנכיח בנפשו כישויות מעולם הדימויים המנטליים, נלקח מהאיכויות של תמונות הישויות מהעולם החיצוני.

מי שקורא את ספרי ‘מדע הנסתר בקוויו העיקריים‘, עשוי לומר, אם ירצה לעשות כן, הנושאים שאתה מתאר ושניתן להשיגם רק בעולמות העל-חושיים, בעבור מדע הרוח אלו נושאים שניתן למצוא גם בעולם החיצוני, גם אם הם לא ערוכים כך באופן שיטתי. יתכן שיש בכך מובן מסוים, אם כי ההתנגדויות המועלות כיום מול מדע-הרוח, הן תמימות למדי. מישהו אומר, למשל, כי מה שאפשר לקרוא בחיבור כמו ‘מדע הנסתר’, מוצג כמו סוג של חוויה פנימית מאולצת, ולמעשה מייצג ז’אנר של ספרות ספקולטיבית ולא מציאות. זה רק מראה איזה סוג של היגיון זה. מכיוון שאם מתעכבים על זה, שמים לב שזה אותו היגיון כמו במקרה של ילד שעד עכשיו ראה רק אריה עשוי עץ ואם הוא רואה אריה אמיתי יאמר: זה לא אריה אמיתי, כי האמיתי עשוי עץ. מתנגדי מדע-הרוח עושים זאת לעיתים קרובות. מכיוון שאינם מכירים היטב את התחום, הם מאשימים את מדען הרוח שהדברים אינם כפי שהוא מתאר, אלא כפי שהם מכירים אותם מהחיים הרגילים. עם זאת, ניתן להתנגד לטענה שתיאורי זיכרונותיו של חוקר-הרוח מקורם בחיים הרגילים. אך ערכה של התנגדות זו שווה להתנגדותו של אותו ילד.

מה שאתה משיג ומביט בו בצורה כל כך ישירה, אסור שיעבור מהתבוננות בעולם הרוח לעולם החושי; אבל יש צורך שתלמד לקרוא נכון את מה שאתה מביט בו. ואכן אתה לומד קריאה זו בו-זמנית עם התרגילים שבאמצעותם אתה מכיר את עולם-הרוח. אם מישהו מתייחס לתיאורים של מדע-הרוח רק כזיכרונות מהעולם הרגיל ואומר: חיים קודמים עלי אדמות הם רעיונות בלבד, רעיונות שקיימים גם בחיים הרגילים, רק מובאים באופן אחר, אז אותו אדם דומה למישהו שמסתכל על מכתב ואומר לאחר: האם אתה רוצה לחוות מכך משהו חדש? אני כבר יודע את כל מה שאתה יכול לקרוא בו; כי יש בו רק אותיות שאני כבר מכיר, אין בו שום דבר חדש בכלל! הדבר דומה לאלו האומרים: מה שחוקר-הרוח מתאר, זה רק זיכרונות של עולם החושים! אבל זוהי הנקודה עם התיאורים האלה, שמה שעומד מאחוריהם מתגלה כדבר מהותי.

מכאן שמדע-הרוח הוא תוצאת התנסותו של חוקר-הרוח. קיים קושי בכך שמדע-הרוח תואם כה מעט את מטרות החיים של היום, כך שחוקר הרוח חייב תמיד להיות מעורב במה שהופך להתנסות או התבוננות בעבורו, כך שאינו מוכר את גופו, כביכול, אלא את נפשו, אם הוא מדבר על התנאים בעולם הרוח. בעוד שבעולם הרגיל האדם מפריד את עצמו על מנת להשיג ”אובייקטיביות”, על חוקר מדע-הרוח לשקוע כולו במושא המחקר שלו, הוא חייב להתאחד איתו. אולם, יש המחשיבים זאת כהתנסות “סובייקטיבית” בלבד. אך אלו לא מבחינים שהשיטות שציינתי, הופכות את הנפשי-רוחי לבלתי תלוי בכל מה שאנו חווים באופן סובייקטיבי. מכיוון שאם אנו חווים זאת פעמים כה רבות, את מה שקרוי “מיסטיקה”: מה שאנחנו חווים באופן סובייקטיבי נחווה בגוף. אך מה שחוקר הרוח חווה, נחווה מעבר לגוף, אולם ניתן להבינו בגוף בעזרת השכל.

כך שגם התנגדות זו אינה מוצדקת, לפיה מי שרוצה להכיר את עולמות הרוח חייב להיות בעצמו חוקר רוחי. על מנת למצוא ולחקור את העובדות והישויות הרוחיות, אכן יש להיות חוקר רוחי, אך לא כדי להבין את מה שנמסר על ידי מדע-הרוח. לשם כך מספיק לאדם לקלוט את הדברים בשכל הישר, כפי שהוא קולט את מה שהכימאים או הפיזיקאים מוצאים בשיטות המחקר שלהם.

אם מתייחסים כך למחקר הרוחי, הוא נראה ככזה שמדעי הטבע צריכים להוביל אליו כביכול. כפי שמדעי הטבע השיגו מטרות חומריות עבור האנושות, מדע-הרוח ישנה את החוויה הנפשית-רוחית של האנושות ביחס מידתי למטרות ההווה והעתיד של האנושות. על מטרות אלה, אפשר לומר את מה שאמר אדם בן זמננו, כלומר את מה שאמר וילסון^[4], נשיא ארצות הברית של אמריקה, בנוגע לעניין חיצוני כלשהו, אך זה תקף גם לגבי המטרות של מדע הרוח באופן כללי. וילסון כתב בספר, שהופיע לאחרונה, על הרפורמות שהוא ביצע. הוא כתב שהחיים החומריים החיצוניים השתנו לחלוטין, שבמקום היחסים הפטריארכליים הישנים של מעסיקים ועובדים, מתקיימים כעת יחסים שונים לגמרי. איגודי עובדים עומדים מול המעסיקים והתנאים הקודמים השתנו לחלוטין.

העובדה שזה התרחש כך, היא תוצאה של החיים המודרניים; עבור מי שמבין את הדברים לאשורם, זוהי קודם כל תוצאה של הכרת טבעה של האנושות בהווה. לדברי וילסון, האפשרויות העומדות בפני האדם כיום, לחיים משותפים לגיטימיים, עדיין תואמות לעיתים קרובות את מה שחשבו לנכון בתקופות קודמות, כאשר העובד היחיד עמד מול מעסיקו ביחס פטריארכלי. כעת וילסון דורש מאיתנו ליצור הרמוניה, בין החיים המשותפים הלגיטימיים של בני האדם המודרניים, לבין מה שהתרבות האנושית יצרה. דברים רבים מגיעים לשיאם, בספרות המעניינת במיוחד של הנשיא האמריקני. מה שהוא אמר על תנאים חיצוניים, אפשר כיום לומר על החוויה האנושית הנפשית השלמה. אפשר להזכיר הוגים –אם מייחסים לכך חשיבות בהקשר של המטרות הרוחיות –שמשתייכים לתקופות שונות למדי של התפתחות האנושות: ארכימדס,^[5] מייסד המכניקה, ואפלטון,^[6] הפילוסוף היווני הגדול. הם היו בדעה שיישום המדע בטכנולוגיות שימושיות לחיים, מחליש את התודעה האנושית. אפשר לראות שאישים רמי מעלה בזמנים אחרים החזיקו בדעה זו; אך לפי דעות כאלה, מהלך העולם תואם לא פחות ממה שמאמינים היום, למעשה, פחות ממה שאנשים האמינו, כשהיה צריך לבנות את מסילת הברזל הראשונה בגרמניה. באותה התקופה, המועצה הרפואית של בוואריה הייתה צריכה לספק חוות דעת, אם צריך לבנות מסילות ברזל או לא. מועצה זו קבעה שאסור לבנות מסילות ברזל, כי הן עשויות לפגוע במערכת העצבים של נוסעי הרכבת. אולם אם בכל זאת ייבנו מסילות ברזל, יש לפחות לבנות חומות עץ גבוהות משמאל ומימין, כדי שהאנשים הגרים בקרבת מקום לא ייפגעו ממראה הרכבות הנוסעות או מהרעש שלהן.

אפשר אולי לגחך על וועדה רפואית זו. עם זאת, גם אם קיים כאן גיחוך מה, ניתן עדיין למצוא את ההיגיון שבכך. אפשר להסכים לכך או לא, גם אם המועצה הרפואית הבווארית הגזימה מאוד בנושא, ובכל זאת, השערת היסוד שלה נכונה, עבור מי שמכיר את ההיסטוריה לא רק באופן חיצוני, אלא גם באופן פנימי. אפשר לומר שלוועדה זו הייתה הבחנה טובה. בכל אופן, אין סיבה להתנגד לכך. למה לא? כי ההיסטוריה מוכיחה זאת! אין זה משנה מה דעתו של האדם היחיד, לגבי העובדה שמהלך ההתפתחות הגלובלית נמשך, ושעל האדם להסתגל לכך. זוהי גם הדרישה שווילסון מציב: מהלך ההתפתחות הביא תהליכים תרבותיים מסוימים והאדם צריך להסתגל אליהם.

אם מרחיבים זאת לתנאים הנפשיים, אפשר לומר שלגבי מה שהנפשות קיבלו במהלך הזמן, הגיעו משימות נוספות, שהן מורכבות לאין שיעור מאלו שהיו בעבר. אפשר להבין בקלות תמורה זו של העולם החיצוני; אלא שגם החיים השתנו, באשר לצרכי הנפש היומיומיים. מי שמאמין שניתן לעשות זאת באותו אופן, אפילו בימינו, עם כוחות הנפש שכיוונו את האדם אל עולמות הרוח בימים עברו, לא מתייחס למתרחש בהתפתחות העולם. הוא לא מתייחס לכך, שיש מאחורינו לא רק ארבע מאות שנים של מדעי הטבע, אלא חשוב מכך, מאחורינו ארבע מאות שנים של השכלה מדעית, וישנו צורך בימינו, להביא את תוצאות מדע-הרוח אל הלבבות והנפשות. גם אם מהלך ההיסטוריה העולמית לא תמיד מתיר זאת, בכל זאת יש לומר:

אם יש כיום מישהו המתנגד למה שמדע הרוח רוצה להיות, אז יכול להיות שהוא דומה למועצה הרפואית הבווארית, שרצתה להציב חומות עץ לצד מסילות הברזל, כדי שאנשים החיים בקרבת מקום לא ייפגעו: מהלך ההתפתחות של העולם מדלג מעליו. עם זאת, אל לו לאדם להתייחס למטרות ההתפתחות הגלובלית כאילו הן יכולות להתממש מעצמן, אלא הוא אשר קיבל את הכוח לתרום ליצירת התנאים המתאימים לכך. אולם, מה שמופנה לנפש האדם כדרישות בחיים החיצוניים ומה שנראה כמטרות חיצוניות של החיים החיצוניים, מצריך מטרות פנימיות של הנפש. המטרות הפנימיות של הנפש הן המטרות של מדע-הרוח; מדעי הטבע שינו את תפיסת העולם החיצונית, את גוף הציוויליזציה. עם זאת, הציוויליזציה זקוקה לנפש. נפש זו צריכה להיות היצירה של מדע-הרוח. מטרת מדע-הרוח היא לחדור לגוף הציוויליזציה עם נפש ורוח. אם כך אפשר בקלות להבין, שחוקר הרוח יכול להתייחס בשלווה, אל כל מה שמדע-הרוח חווה כסתירות ואי-הבנות. תנאי החיים דורשים סוג כזה של ידיעה של עולם הרוח, שבו הנפש מרגישה כל כך חזקה, שהיא מושכת כוחות לישותה לא רק מהעולם החושי, אלא ממה שיֵדע עולם הרוח יכול לתת. יותר ויותר יכירו כי הנפש זקוקה לכוחות כדי לחיות את החיים המודרניים, כוחות הנובעים לא רק מהכרת הקיום החושי, אלא גם מהכרת הקיום הרוחי. בעזרת הכוחות החזקים הללו, הנפש תחדור לעצמה כמו סם חיים, תרגיש את תחושת היותה מעבר ללידה ומוות, תחווה בתוכה את האיכות המכונה “אלמוות” ותתמודד עם המשימות שההווה והעתיד של ההיסטוריה האנושית חייבים להגדיר.

רציתי לשרטט את ההווה והעתיד של נפש האדם במספר מילים בלבד. אסביר את כל השאר בשיחות הבאות. בהקדמה זו, רק רציתי לגרום לתחושה, לגבי מה שחוקר הרוח נושא בקרבו. בכדי לדבֵּר מנקודת המבט של מדע-הרוח בצורה כזו, כפי שאני אוהב לעשות בשיחות אלו, צריכים להתקיים שני תנאים. המחקר הרוחי האמיתי, עליו חוקר הרוח צריך לדווח, שונה בתחילה ממה שלעיתים קרובות חושבים ומחשיבים כראוי, וכך יש מי שטוען שהעוסק במדע הרוחי הזה הוא שרלטן, קשקשן או קל דעת – או שהוא יודע בתוכו שעליו לומר אמת. עשויים להתקיים ניואנסים שונים ביותר של שני הקצוות הללו; אך שלבי ביניים כמעט ולא קיימים. עם המודעות לכך שהוא עלול להיחשב ככזה או אחר, אותו אדם מדבר בכל מקרה כחוקר רוח. מי שעוסק במדע-הרוח יכול לפתח את המודעות והכוח לדבֵּר על המחקר הרוחי, רק מפני שהוא גם יודע להעריך את כוח התודעה שלו ואת חוזק האמת שלה, ושהוא יכול להתמודד עם אי-ההבנות וההאשמות השגויות במודע, בזכות תודעה זו של האמת והידע, מצד אחד. אולם מצד שני, מדע-הרוח מוביל גם לחיי רוח באופן ישיר, כמו גם לחיי הרוח של זמננו ומלמד את חוקר-הרוח, שהייצוג של מדע-הרוח הוא כעת הכרח.

גם אם בני התקופה אינם מבטאים בבירור את הצורך הזה בידע רוחי, הוא קיים באופן מובלע. במעמקי הנפשות ניתן לחוש בזעקה לידע רוחי, גם אם היא עצמה אינה נשמעת לעיתים קרובות בקרב החשיבה המודעת של עמיתינו. כיוון שבתקופתנו צריך לדעת את הרוח. כל מדע אחר התואם את זמננו יחליש את הרוח הזו, יכבה אותה בנפשות האנשים, מפני שהוא פועל גם מזרמים אחרים של החיים הרוחיים, אם מדע-הרוח לא יעורר אותה בחזרה. חוקר-הרוח יודע שנפש האדם זקוקה לרוח, ומשום כך הוא מקווה ששמירת הרוח הזו תהיה אחת ממטרות ההתפתחות האנושית בעתיד.

הבנו שנפש האדם חייבת לשנות את עצמה, אם היא רוצה להשיג את הרוח. מכאן ברור שיותר נוח להשאיר את הרוח במקום בו היא נמצאת ולא לדאוג לה, מאשר ליזום בנפש את מה שמוביל אל הרוח. גם נוח יותר לשכל הישר ולחוש הבריא לאמת, להבין בפשטות את הקשרים החומריים בטבע, מאשר לפתח חשיבה חדה יותר ולהשתמש בה כדי להבין מה אומר מדע-הרוח. יותר נוח לו לאדם לחיות ללא רוח. אף על פי כן, לרוח יש תכונה שהיא גורמת נזק למי שרוצה לחיות בלעדיה, כפי שהיא מביאה תועלת למי שרוצה לחיות איתה. אם רוצים לחיות איתה, היא מחייה את הנפש; היא חודרת אליה עם כל המיומנויות שאנו רוצים לחיים. אם מתכחשים לה, היא נסוגה והורגת את חיי הנפש באותה מידה שבה דוחים אותה. אם מתכחשים לה, זה שואב בהדרגה אופטימיות רבה ומביא לידי ייאוש והססנות.

אכן, אפשר להתכחש לרוח; אבל אי אפשר להשמיד אותה. אם מתכחשים לה, היא מופיעה בדימוי הנגד שלה בתוך הנפש – ומבקשת את עצמה בתוך נפש האדם. חוקר-הרוח, המדבר על מדע-הרוח כמטרה של ההווה, מרגיש זאת. לכן, הוא מסתמך על זה: היא תתבסס, כי האנושות יכולה לעצום את העיניים בפני הרוח, אבל היא לא יכולה למנוע אותה. בסופו של דבר השפעה זו משתנה לדרישה להסתכל על הרוח הזו. אני רוצה להביע זאת בדרך הבאה: אפשר להכחיש את הרוח, כי נוח יותר להבין את העולם ולחיות בו ללא רוח, מאשר עם רוח. עם זאת, אי אפשר להתנגד לדרישות הרוח על-ידי הכחשתה. לפיכך, זה מה שמדע-הרוח רוצה לשלב כסם חיים בציוויליזציה. כי נפש האדם מתכחשת לרוח לעתים קרובות; אולם היא תמיד תדרוש אותה מתוך טבעה הפנימי, מתוך מטרותיה העמוקות ביותר!

——————————————————————————-

1. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
2. דוגל בדואליזם – השקפה פילוסופית העוסקת ביחס של נפש וחומר. ↑
3. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן: דרך להכרה עצמית של האדם. סף עולם הרוח. ↑
4. (וודרו וילסון 1924-1856 – , החופש החדש ((1912) ↑
5. אַרְכִימֶדֶס היה מתמטיקאי, פיזיקאי, פילוסוף, מהנדס, ממציא ואסטרונום יווני. נרצח בשנת 212 לפנה”ס. ↑
6. אַפְּלָטוֹן היה פילוסוף יווני, אשר כתביו שימשו אבני יסוד לפילוסופיה המערבית אחריו. הוא היה אחד מהראשונים שפרסם את הסיפור של אטלנטיס. היה תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה. ↑