רודולף שטיינר

מתוך הספר “התחדשות הגוף החברתי”

GA24

תרגום מאנגלית: עמרי אלעד

תודה לעמרי אלעד על תרומת התרגום לארכיב!

לאתר חדש בנושא השילוש החברתי:

אדם להתפתחות החברה

מרכז מחקר והדרכה

ראו כאן

טיפוחם של חיי רוח ותרבות באמצעות חינוך הפך בשנים האחרונות יותר ויותר לעניין של המדינה. העובדה שבתי-הספר הם עניין הנתון לשליטת המדינה היא כיום רעיון המושרש כל כך עמוק בראשם של אנשים, שכל המנסה לערער עליו נחשב ל”אידיאולוג המנותק מן המציאות”. אולם, זהו מרחב חיים המהווה נושא לשיקול רציני ביותר. לאנשים המתלוננים בדרך זו על “נתק מן המציאות” אין מושג עד כמה מה שהם מקיימים כיום מרוחק מן המציאות. מערכת בתי-הספר שלנו מאופיינת בתכונות המשקפות את מגמות ההתדרדרות של חיי התרבות המודרניים. הצורות החברתיות של הממשלות המודרניות לא עקבו אחר דרישות החיים בפועל. למשל, הן לבשו צורה שאינה מספקת את הדרישות הכלכליות של האנושות המודרנית. הן גם הטביעו את אותה חותמת נחשלת על מערכת בתי-הספר, אשר לאחר ששחררו אותה מחסות הדת, הביאו אותה כעת לתלות מוחלטת בממשלה. בתי-הספר מעצבים את בני-האדם לצורה שאותה מבקשת המדינה בכדי לשרת את מה שהיא מבינה כנחוץ. ארגונם של בתי-הספר משקף למעשה את דרישות הממשלה. יש הרבה דיבורים, בהחלט, על חתירה להשגת התפתחות כללית של האדם, וכן הלאה; אבל האדם המודרני – באופן לא מודע – מרגיש עצמו חלק כה מובנה מסדרי המדינה עד שהוא אפילו לא שם לב, כשמדברים על ההתפתחות הכללית של האדם, שהכוונה היא לעצבו כך שלמעשה יהיה משרת יעיל עבור המדינה.

בהקשר זה, אין לצפות לטוב מדרך החשיבה של המחזיקים כיום בדעות סוציאליסטיות. הם נוטים להפוך את המדינה הישנה לארגון כלכלי ענק. בתי-הספר של המדינה אמורים להוות האצלות של הארגון הכלכלי הזה. זה יגדיל את כל הפגמים של בתי-הספר של ימינו בצורה המפוקפקת ביותר שניתן להעלות על הדעת. עד כה, הרבה שמקורו לפני שהמדינה השתלטה על מערכת החינוך, עדיין נשאר בבתי-הספר. אי אפשר, כמובן, לאחל לחזרה לצורת הרוחניות הישנה שירדה מאותם זמנים קדומים יותר; במקום זאת, יש להשתדל להביא את הרוח החדשה של האנושות המתפתחת לתוך בתי-הספר. רוח זו לא תהיה בבתי-הספר אם המדינה תהפוך לארגון כלכלי ובתי הספר יתוכננו מחדש כך שייעדו אנשים להיות מכונות העבודה היעילות ביותר עבור הארגון הכלכלי הזה. אנשים מדברים היום הרבה על ‘בית-ספר מקיף’. אין זה חשוב ש’בית-ספר מקיף’ מדומיין שכזה הוא, בתיאוריה, דבר נהדר – שכן אם הם הופכים אותו לחלק אורגני מארגון כלכלי, הוא לא באמת יוכל להיות דבר נהדר.

הצורך האמיתי של ההווה הוא שבתי-הספר יהיו מבוססים לחלוטין על חיים רוחניים ותרבותיים חופשיים. מה שצריך ללמד ולטפח בבתי ספר אלה חייב לנבוע אך ורק מתוך ידע של האדם המתפתח ושל יכולות אישיות. אנתרופולוגיה אמיתית חייבת להוות בסיס לחינוך ולהוראה. השאלה לא צריכה להיות: ‘מה האדם צריך לדעת ולהיות מסוגל לעשות למען הסדר החברתי הקיים כעת?’, אלא: ‘אלו יכולות רדומות קיימות באדם מסוים, ומה שוכן בפנימיותו, שאותו ניתן לפתח?’ אז ניתן יהיה להכניס לסדר החברתי כוחות מתחדשים-תמידית מן הדורות הבאים. הסדר החברתי יקבל את עיצובו מיורשיו, המפותחים באופן מלא, שיתפסו את מקומם בסדר החברתי. הדורות הבאים לא צריכים להיות מעוצבים באופן שבו הסדר החברתי הקיים בוחר לעצבם.

יחס בריא בין בתי-הספר לחברה מתקיים רק כאשר החברה מוזנת תמידית בפוטנציאלים חדשים ואינדיבידואליים של אנשים שחינוכם איפשר להם להתפתח ללא הפרעה. זה יוכל להתממש רק אם בתי-הספר וכל מערכת החינוך יוצבו על בסיס של ניהול עצמי במסגרתו של הגוף החברתי. על הממשלה והכלכלה לקבל אנשים המחונכים על ידי החיים הרוחניים-תרבותיים העצמאיים; ובכל מקרה אסור שיהיה להם הכוח לקבוע על-פי רצונותיהם כיצד יש לחנך את בני האדם הללו. מה שראוי כי אדם ידע, ויהיה מסוגל לעשות בכל שלב מסוים של חייו, צריך להיות מוכרע על ידי הטבע האנושי עצמו. גם המדינה וגם החיים הכלכליים יצטרכו להתאים עצמן לדרישות הטבע האנושי. לא המדינה ולא החיים הכלכליים צריכים לומר: ‘אנו זקוקים לאדם מסוג כזה לתפקיד מסוים; לכן תבחנו את האנשים על פי מה שאנו צריכים ותדאגו, מעל לכל, לכך שידעו ויוכלו לעשות מה שאנו רוצים.’ במקום זאת, ראוי כי המרחב הרוחני-תרבותי של הגוף החברתי – בהתאם לתכתיבי המינהל העצמאי שלו – יביא את בעלי הכישרון המתאים לרמת התפתחות מסוימת ויהיה על חיי המדינה והכלכלה לארגן עצמם בהתאם לתוצאותיה של עבודה זו, שהתרחשה במרחב הרוחני-תרבותי.

מאחר והחיים הפוליטיים והכלכליים אינם משהו היוצא מגדר הטבע האנושי, אלא תוצאה של הטבע האנושי עצמו, לעולם לא צריך להיות כל חשש שחיי תרבות חופשיים באמת, המונחים על יסודם העצמאי, יפיקו אנשים המנותקים מן המציאות. להיפך, נתק מן המציאות נובע דווקא כאשר המוסדות הממשלתיים והכלכליים הקיימים רשאים לעצב את ענייני החינוך על-פי תכתיביהם. שכן במדינה ובחיים הכלכליים מאמצים בהכרח עמדות בהתאם לסדר הקיים. התפתחותו של האדם הצומח דורשת הדרכה על-ידי סוגים שונים לחלוטין של מחשבה והרגשה. אדם יכול לעשות את עבודתו כמחנך רק כאשר הוא עומד ביחס חופשי ואינדיבידואלי לתלמיד אותו הוא מלמד. אדם חייב לדעת, שלצורך הנחיית עבודתו, הוא תלוי אך ורק בידע של הטבע האנושי, עקרונות החיים החברתיים ודברים שכאלה; אך לא בתקנות או חוקים שנקבעו מבחוץ. אם אדם חפץ ברצינות להפוך את הסדר הנוכחי של החברה לכזה שבו שוררות גישות חברתיות, אזי אין לחשוש להעמיד את החיים הרוחניים-תרבותיים (כולל בתי-הספר ומערכת החינוך) תחת שליטה עצמאית משלהם, כי מתוך מערכת חופשית ועצמאית זו של הגוף החברתי יצאו בשמחה ובלהט גברים ונשים לקחת חלק פעיל בכל חלקי החברה. הרי מבתי-הספר הנשלטים על-ידי המדינה והמערכת הכלכלית יכולים לצאת רק אנשים החסרים את השמחה והלהט האלו; אנשים החשים כמעין שידפון ממית את תוצאות הלוואי של אותה שליטה – שכלל לא היו צריכים להיות נתונים לה בטרם הפכו למבוגרים, בעלי מודעות מלאה, כאזרחים במדינה וכעובדים במערכת הכלכלית. האדם הגדל צריך להתבגר בעזרת מחנכים ומורים בלתי-תלויים במדינה ובמערכת הכלכלית, מחנכים המסוגלים לאפשר לכישורים האינדיבידואליים להתפתח בחופשיות מכיוון שכישוריהם עצמם שוחררו אף הם.

בספרי ‘לקראת התחדשות חברתית’ השתדלתי להראות שתפיסת העולם שאומצה על-ידי מנהיגים מקרב המפלגות הסוציאליסטיות, היא בעצם המשך (הנישא לקיצוניות מסוימת) של השקפת העולם הבורגנית של שלוש או ארבע המאות האחרונות. הסוציאליסטים מוקירים את האשליה שרעיונותיהם מייצגים שבירה מוחלטת של השקפת עולם זו. הם אינם מייצגים שבירה, אלא רק צביעה מוזרה של השקפת העולם הבורגנית ברגשות וסנטימנטים של מעמד הפועלים. זה בא לידי ביטוי בולט מאוד ביחס שמנהיגים סוציאליסטים אלה נוקטים כלפי מקומם של חיי התרבות בגוף החברתי. בשל הדומיננטיות של הכלכלה בחברה הבורגנית במאות השנים האחרונות, החיים הרוחניים והתרבותיים נפלו לתלות רבה בחיים הכלכליים. אבדה התודעה של חיים רוחניים-תרבותיים העומדים ברשות עצמם ושבהם לוקחת חלק הנפש האנושית. התעשיות וההשקפה שלנו על הטבע שיתפו פעולה על מנת להביא לאובדן זה. האובדן קשור לאופן שבו בתי-הספר שולבו בגוף החברתי בזמנים האחרונים. להפוך את האדם ליעיל עבור החיים החיצוניים במדינה ובתעשייה – זה הפך להיות העיקר. זה שהאדם הוא מעל הכל יצור בעל נפש, ושעל כן הוא ראוי להתמלא בתודעת הקשר שלו עם סדר דברים רוחני, וזה שבאמצעות תודעתו זו הוא מקנה משמעות למדינה ולמערכת הכלכלית שבה הוא חי – כל זה התחיל להיחשב פחות ופחות. הנפשות הוכוונו באופן הולך ופוחת לסדר הרוחני של העולם, ובאופן הולך וגובר לתנאי הייצור הכלכלי. בקרב הבורגנים זה הפך להלך נפש, לנטייה פסיכולוגית אינסטינקטיבית. מנהיגי מעמד הפועלים הפכו זאת לפילוסופיית חיים – או ליתר דיוק, לדוֹגמה.

לדוֹגמה זו יהיו השלכות הרות אסון אם היא תישאר הבסיס של מערכת בתי-הספר גם בעתיד. שכן במציאות – מכיוון שאפילו במיטבו, גוף חברתי שנקבע כלכלית אינו יכול לספק אמצעים הולמים לכל חיי תרבות אמיתיים (ובפרט, לא למערכת חינוך יצרנית) – מערכת חינוך זו תהיה חייבת קודם כל את קיומה להמשך של עולם המחשבה הישן. הצדדים המתיימרים לייצג סדר חדש יחויבו להשאיר את חיי התרבות של בתי-הספר בידי נציגי תפיסות העולם הישן. אולם, מכיוון שבתנאים שכאלה לא ייתכן שום קשר פנימי בין הדור הבא, החדש, לבין התרבות הישנה – הנמשכת באופן מלאכותי – חיי התרבות בהכרח יכנסו לקיפאון, ובאופן הולך ומחמיר. נפשות הדור הזה ינבלו לאחר שנזרעו על האדמה הסלעית של השקפת עולם שאיננה יכולה להעניק להן כל מקור פנימי של חוזק. אנשים יגדלו כישויות חסרות-נשמה בתוך סדר חברתי הנובע מתעשייתיות.

כדי שזה לא יתקיים, התנועה לסדר החברתי המשולש שואפת לניתוק מוחלט של מערכת החינוך מהממשלה ומהתעשייה. מיקומם ותפקודם של המחנכים בחברה צריכים להיות תלויים אך ורק בסמכותם של העוסקים בפעילות זו. ניהול מוסדות החינוך, ארגון קורסי ההוראה והצבת מטרותיהם, צריכים להיות בידיהם של אנשים שבה בעת הם מחנכים בעצמם או עוסקים באופן פורה כלשהו בחיי התרבות. בכל מקרה ומקרה, אנשים כאלה יחלקו את זמנם בין הוראה בפועל (או צורה אחרת של פרודוקטיביות תרבותית) לבין השליטה האדמיניסטרטיבית במערכת החינוך. ברור לכל מי שיכול להביא את עצמו לבחינה חסרת-פניות של חיי התרבות, שהחיוניות – והאנרגיה המיוחדת של הנפש – הדרושות לארגון והכוונה של מוסדות חינוך, יוכלו להזדמן רק אצל מי שעוסק באופן פעיל בהוראה או ביצירתיות תרבותית כלשהי.

מעטים היום יודו בנכתב לעיל באופן מלא – רק אלו שהם מספיק חסרי-פניות בכדי לראות שמקור חדש לחיים תרבותיים מוכרח לצוץ בכדי לחדש את הסדר החברתי ההרוס שלנו. במאמר “מרקסיזם והסדר החברתי המשולש” הצבעתי גם על מה שנכון וגם על חד-הצדדיות של תפיסתו של אנגלס: “ניהול הסחורות והשליטה באמצעי הייצור תופסים את מקומו של הממשל על אנשים”. למרות שזה נכון, זה נכון באותה המידה שבסדר הישן, החיים החברתיים היו אפשריים רק בגלל שלצד התהליכים הכלכליים של הייצור, האנשים עצמם הודרכו ונשלטו על-ידי הממשל. אם על השיתוף הזה, של ממשל על אנשים ותהליכים כלכליים להסתיים – אזי אנשים יהיו חייבים לקבל את הדחפים המניעים שלהם (שעד כה הגיעו מהשולטים בהם) מחיי תרבות חופשיים ועצמאיים.

יתר על כן, יש עוד משהו: חיי הרוח משגשגים רק כשהם מסוגלים להתפתח כאחדות. אותה הנעה של כוחות הנפש המובילה לתפיסת עולם מספקת ומקיימת מבחינה אנושית, חייבת לספק גם את הכוח היצרני ההופך אדם לעובד טוב בחיים הכלכליים. גברים ונשים בעלי חוש מעשי לחיים החיצוניים יצאו רק ממערכת חינוכית המסוגלת לפתח בצורה בריאה את הכמיהות המולדות שלנו להשקפת עולם נשגבה יותר. סדר חברתי שרק מנהל סחורות ושולט בתהליכי ייצור, יהיה חייב, בסופו של דבר, להשתבש לחלוטין אם לא תישמר עבורו אספקה של אנשים שנפשותיהם התפתחו באופן בריא.

אם כן, בכדי שתתאפשר התחדשות בחיינו החברתיים, עלינו למצוא את הכוח להנהיג מערכת חינוך עצמאית המקיימת את עצמה. אם בני האדם אינם צריכים עוד “לשלוט” על חבריהם בדרך הישנה, אזי יש לאפשר לרוח החופשית שבכל נפש אנושית – עם כל העוצמה הנובעת מן האינדיבידואליות האנושית בכל תקופה מסוימת – להפוך עצמה למדריכת חיים. הרוח הזו לא תאפשר לעצמה להיות מדוכאת. מוסדות שינסו לשלוט בחיי החינוך מנקודת מבטה של המערכת הכלכלית בלבד יהוו ניסיון לדיכוי. זה יוביל את הרוח החופשית למרוד ללא הרף ממעמקי יסודותיה הטבעיים. זעזועים בלתי פוסקים לכל המבנה החברתי יהיו התוצאה הבלתי נמנעת של כל מערכת שתנסה לארגן את החינוך באותו האופן שבו היא שולטת בתהליכי ייצור.

לכל מי שתופס את הדברים הללו בבירור, אחת הדרישות הדחופות ביותר של זמננו תהיה ייסוד קהילה אנושית שתשאף במלוא המרץ למימוש החופש והניהול העצמי של מערכת החינוך. דרישות נחוצות אחרות של זמננו אינן יכולות למצוא סיפוק כל עוד מה שמתאים למרחב הזה נותר בלתי מוכר. זה באמת דורש רק התבוננות חסרת-פניות בחיינו הרוחניים במצבם הנוכחי – בהיסח הדעת ובפירוד, בחוסר כוחם לקיים את נפש האדם – בכדי להכיר בכך שרק זה ראוי.