רודולף שטיינר

GA253

תרגמה מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר שיצא לאור בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 2

החברה האנתרופוסופית כישות חיה

דורנאך, 11 בספטמבר 1915

תמצית ההרצאה: כאשר ישויות חיות מתות, הן משאירות מאחוריהן גווייה. אילו היה צריך לפרק את החברה שלנו בתור ארגון, גם היא הייתה משאירה מאחוריה גופה: מחזורי ההרצאות בידי החברים. אם ישות חיה חלתה, הריפוי יכול להתרחש רק כאשר פונים לכוחות הריפוי של האורגניזם כולו. הרחקה של חברים היא רק אמצעי של נוחות. כוח ריפוי משמעותו להיות מדויקים בכל הדברים. החשיבות של חשיבה ביחד ושיתוף פעולה בכל ענייני החברה. מדע הרוח איננו דבר דתי אלא עניין מדעי.

**************

חבריי היקרים! אתמול הפניתי את תשומת ליבכם להבדל המהותי בין חברה כמו שלנו לבין חברות או ארגונים אחרים. דיברתי על כך שאת מהותה של החברה שלנו לא ניתן לתאר באופן מלא כך שיש לה תקנון עם כללים מסוימים ותוכנית עם מספר סעיפים. גם אם נוסיף או נבטל כללים או סעיפים כאלה ואחרים, לא נוכל למעשה להוסיף או לבטל שום דבר משמעותי ממה שהחברה שלנו אמורה להיות במהותה. הדגשתי גם מה מבדיל את החברה שלנו בראש ובראשונה מחברות או ארגונים רגילים שמבוססים על תוכנית או תקנון כלשהו. אמרתי שארגון המבוסס על תוכנית ועל תקנון יכול להתפרק או ניתן לפרק אותו בכל רגע. אך אילו היה צורך לפרק את החברה שלנו, ואילו היא הייתה באמת מתפרקת, עובדה זו לא הייתה משנה כלל את המציאות. כי החברה שלנו שונה מאחרות בכך שהיא אינה בנויה על המצאות או אשליות כמו סעיפים בתוכנית ובתקנון כלשהו, אלא על המציאות. צִיינו כי אחת העובדות הקיימות במציאות היא שבידי כל החברים בחברה שלנו נמצאים מחזורי ההרצאות שלנו, ועובדה זו לא תשתנה כלל אם החברה תתפרק. אותו הדבר נכון לגבי עובדות נוספות רבות שקיימות במציאות, ושעליהן מושתתת החברה שלנו.

מכאן נובע שיש צורך אמיתי להכיר היטב את התנאים של חיי הקהילה בארגון שלנו, ולהימנע מלטפח כל אשליה לגביהם. בתור התחלה, הסברתי אתמול כמה דברים שקשורים לתנאים אלה מבחינה חיצונית יותר, אבל כעת אני רוצה להעמיק בנושא.

כולכם יודעים שבמסגרת השקפות מטריאליסטיות שונות לגבי מהות החיים, ניתן למצוא הגדרות כאלה או אחרות או הסבר כזה או אחר לגבי מהי ישות חיה. אני מאמין שבמדע הרוח נאמר כבר מספיק כדי להבהיר שכל ההגדרות וכל ההסברים הללו יכולים להיות אך ורק חד-צדדיים. הטעות הגדולה, האשליה הגדולה של האנשים הדוגלים בהשקפה מטריאליסטית, היא שהם מאמינים שהגדרה או הסבר כלשהו מסוגל למצות את מהות העניין. כדי להמחיש עד כמה מגוחכת אמונה זו, סיפרתי לכם, יותר מפעם אחת, שאסכולה פילוסופית יוונית מסוימת חיפשה הגדרה שתבהיר מהו בן אדם, והגיעה למסקנה שהאדם הוא יצור שיש לו שתי רגליים ואין לו נוצות. כמובן, ניתן לומר שהגדרה זו נכונה לחלוטין. למחרת, הביא מישהו, שהבין את ההגדרה, תרנגול מרוט ואמר: זהו יצור שיש לו שתי רגליים ואין לו נוצות, ולכן אין ספק שהוא בן אדם.^[1]

לעיתים קרובות ההגדרות הן באמת בדיוק כאלה, וצריך לדעת זאת. זואולוג מפורסם^[2] נתן הגדרה מטריאליסטית ליצורים חיים שנכונה ומועילה ושניתן ליישם אותה במידת מה. הגדרה זו אומרת: יצור חי הוא זה שבתנאים מסוימים משאיר אחריו גווייה; כלומר, כשהוא נהרס שום דבר ממה שהוא משאיר אחריו איננו חי.

הגדרה זו, שיצור חי משאיר אחריו גווייה כאשר הוא מת, מתייחסת, כמובן, רק לקצוות של המישור הפיזי, אך היא נכונה ותקפה. כאשר נהרסת מכונה, היא איננה משאירה אחריה גווייה, אלא אם כן מדברים במובן מטפורי או כמשל. אך אילו היינו מפרקים את החברה שלנו, היא כן הייתה משאירה אחריה גווייה במובן האמיתי ביותר של המילה.

מה מאפיין גווייה אמיתית? העובדה שלאחר שהנפש יוצאת, הגווייה כבר אינה מצייתת לאותם החוקים ששלטו בה כל עוד הייתה מאוחדת עם אותה נפש. היא מתחילה לציית לחוקים הפיזיים של יסודות האדמה. ברגע שהחברה שלנו הייתה מתפרקת, זה מה שהיה קורה עם הגווייה שלה. בנוסף לכך, זה מה שהיה קורה גם למה שנושא את החברה שלנו: כל מחזורי ההרצאות הנמצאים בידי החברים היו הופכים גם הם לחלק מהגווייה.

אפשר להמשיך עם חוט מחשבה זה בצורה לגמרי מדויקת מבחינה מדעית. כדי שלגווייה לא תהיינה השפעות מזיקות על הסביבה, יש לקבור או לשרוף אותה. זה יהיה נכון גם לגבי הגווייה שהייתה נשארת אחרי החברה שלנו אילו הייתה מתפרקת. כתוצאה מכך, ברגע שאנו יודעים מהי באמת החברה שלנו, אנו נעשים מודעים לאחריות שלנו כלפי הדבר שהיא מושתתת עליו. חברות או ארגונים המבוססים על תקנונים או תוכניות הם כמו מכונה שמשאירה אחריה, כשהיא נהרסת, רק חתיכות וחלקים, אבל החברה שלנו הייתה משאירה אחריה גווייה אמיתית אילו הייתה מתפרקת. היא הייתה משאירה אחריה משהו שיש להתייחס אליו כגווייה ולהתמודד איתו בהתאם.

חבריי היקרים, אנו חייבים לחשוב היטב על תנאי החיים בחברה שלנו. הפנו את תשומת ליבכם ממה שקשור להיבט החיצוני של מחזורי ההרצאות, אל מה שנמצא בתוך ההרצאות וחדר למספר ראשים. כשאני אומר זאת, אני מתכוון לא רק לכל מי שהפנים את הידע בצורה הולמת והרמונית, אלא אולי גם לאלה – כמובן שמתוך נימוס זה לא כולל את הנוכחים – שידע זה חדר לראשם בצורה מעוותת, לאלה שממשיכים לעוות אותו כל פעם כשהם מדברים עליו. גם זה קיים; גם זה חי בחברה. תארו לעצמכם איך כל זה היה נראה כגווייה של החברה, אילו החברה הייתה מתפרקת. לכן מוטלת עלינו האחריות לשמור על תנאי הקיום של חברתנו, ולכן פניתי אליכם אתמול והצגתי את הדברים מכיוונים שונים כדי שנוכל באמת להקפיד על תנאים אלה.

אמרתי שאילו החברה שלנו הייתה מתפרקת, היא הייתה משאירה אחריה גווייה. מאפיין זה אומר לנו בוודאות שהחברה היא באמת ישות חיה. אך לחברה שלנו יש תכונה נוספת שמאפיינת ישויות חיות: העובדה שישות חיה יכולה לחלות. אמרתי שארגון המבוסס על תוכנית ותקנון דומה למכונה, ואם חבר עושה משהו שלא מתאים למכונה, הוא מורחק. הרחקת חבר מארגון המבוסס על תקנון מהווה כלל שמיישמים אותו תמיד "באהבה".

אך כאשר לא מדובר במכונה, אלא באורגניזם כמו במקרה של החברה שלנו, לצעד של הרחקת חבר תהיה משמעות אמיתית רק במקרים נדירים ביותר. ברוב רובם של המקרים, צעד זה אינו מתקן את המצב שהוא מנסה לתקן. ברוב המקרים, הרחקת חבר שעשה משהו לא נכון הוא צעד שנוקטים בו פשוט מתוך נוחות. זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בצעד זה, ולא אפרט על כך עכשיו, אבל יש להבין שהרבה יותר חשוב לשמור על בריאותה של החברה, כך שתהיה לה השפעה מרפאה על התנהגויות אינדיבידואליות לא נכונות. ברוב המוחלט של המקרים, הריפוי של אורגניזם כרוך בכך שכוחות הריפוי של האורגניזם כולו יתגייסו כאשר איבר מהאורגניזם חולה. העיקר הוא שנבין את תהליך המחלה בתוך החברה שלנו, ונהייה מודעים לצורך להיעזר בכוחות הריפוי של האורגניזם כולו.

אתמול הדגשתי את העובדה שקיים כוח ריפוי חשוב בכך שנפתח יחס של דיוק מוחלט לגבי התופעות של המישור הפיזי – שתהיה אמת בדיוק, ויהיה דיוק באמת. בחיים האקזוטריים החיצוניים, הרגילים, אם מסר עובר מאדם אחד לשני באופן מעוות עקב רכילות או חוסר דיוק, זה משנה הרבה פחות מאשר אם נאפשר לזה להפוך להרגל בחברה שלנו. אם כן, אחד הצרכים הדחופים ביותר הוא לזכור תמיד שהדיוק חייב להיות העיקרון המוביל אותנו בכל מה שאנו אומרים ועושים.

טבעי שאנשים ישאלו מה עלינו לעשות בפועל כדי לחזק את החברה. התשובה היא שהדבר החשוב ביותר הוא שכל אינדיבידואל ירגיש באמת כחלק מהחברה, יחווה את החברה כאורגניזם וירגיש חלק ממנו. אבל זה אפשרי רק אם ענייני החברה הופכים להיות העניין של כל אחד ואחד מאיתנו, ואם אנו משתתפים בחשיבה של החברה. יש חשיבות מכרעת לכך שכל אחד יידע וירצה לדעת על ענייני החברה. כמובן, זה דורש עניין בחברה כשלעצמה, וכדי לפתח עניין זה, עלינו לדעת שהחברה היא אורגניזם ועלינו להתייחס ברצינות לעובדה זו, שהיא הרבה יותר מסתם מטפורה. לשם כך, עלינו לדעת, למשל, את הדבר הבא.

כידוע, בתקנון שלנו אפשר לומר שמופיעים שלושה סעיפים.^[3] מכל מה שאמרתי, ברור שמבחינתנו לכללים יש רק חשיבות משנית, אבל בכל זאת ישנם וחייבים להיות כללים. אם נתייחס לשלושה סעיפים אלה, הדרך הטובה ביותר לתאר אותם היא שהם מציגים את עבודתנו, העבודה של החברה שלנו. אם חושבים על הקשר בין העבודה לבני האדם, מגלים שהעבודה מעייפת את בני האדם; היא מתישה אותם. אך העבודה בלבד לא מאפיינת בצורה מלאה את כל הישות והמהות של האדם. באותה מידה, אף אחד שחושב בהגיון לא יכול לומר שהעבודה עם שלושת הסעיפים האלה מכילה את כל טבעה ומהותה של החברה שלנו.

העבודה עם שלושה סעיפים אלה מעייפת את החברה. זה אומר שבנוסף לעבודה, החברה שלנו, כמו בני האדם, זקוקה לטיפוח. בדיוק כמו שהאורגניזם האנושי זקוק לטיפוח, כך החברה זקוקה גם לטיפוח של האורגניזם שלה. אין זה מספיק שתאמין שאתה חבר בחברה אם אתה משתמש בחברה רק כמקום שבו אתה מטפח את מה שמתבטא בשלושת הסעיפים האלה, אלא אתה צריך גם שיהיה לך עניין בהנהגת החברה. אם אין לך את זה, זה אומר שלמעשה אינך תומך בהמשך קיומה של החברה. כי אם אתה מתעניין רק בעבודה של החברה, אתה לא מעוניין בחברה כשלעצמה. אך אם אנו זקוקים לחברה כבסיס לעבודה שלנו, אז חייב שיהיה עניין בחברה כשלעצמה, באורגניזם של החברה. זה אומר שיש לטפח בחברה עיקרון מסוים של חיי קהילה, של חיים ביחד.

אמרתי אתמול שיש לקרוא לדברים מסוימים בשמם, ושלפעמים יש לתאר אותם בצורה קיצונית בדיוק כפי שתוארו. אמרתי גם שחלק ממהות החברה היא שנוכל לסמוך על כך שהדברים לא יוצאים מיד החוצה. אתמול השתמשתי בדוגמה הקיצונית של האדם שהרגליו הביאו אותו להתנגשות עם ההרגלים של הסביבה, כדי להראות שלהתנגשויות כאלה יש לעיתים קרובות סיבות ומניעים שונים לחלוטין ממה שאנשים טוענים. כמו שאמרתי, המניע של אותו אדם שדיברתי עליו היה יהירות היסטרית.

הקארמה הובילה אותנו עם הבניין שלנו לכאן, לאזור הזה, ואנחנו מוצאים את עצמנו חיים בתנאים לא בדיוק אידיאליים מכל הבחינות. כבר דיברתי על כך כשאמרתי שגם אם כל אחד מאיתנו היה מתנהג בצורה מופתית, גם אז היו מתקיפים אותנו בכל מיני השמצות, על אף ההתנהגות המופתית של כל חברי הקהילה. אז אתם מבינים שאני לא אומר שעלינו לקחת בחשבון את כל הדעות הקדומות האפשריות, אלא רק שעלינו להתמקד בתנאי הקיום ההכרחיים עבור החברה שלנו.

בהקשר של הגוף הפיזי בישות האנושית, אנו יודעים שהגוף הפיזי חייב להסתגל לתנאי החיים החיצוניים מפני שהוא זקוק להם ותלוי בהם, והדבר כרוך באינטראקציה מתמדת בין העולם החיצוני לאורגניזם הפיזי שלנו. אותו הדבר נכון לגבי האורגניזם החיצוני של החברה שלנו. הוא חייב להתפתח במסגרת החברתית שבה הקארמה שלנו הציבה אותנו. לכן זה באמת הכרחי שהחברים ישימו לב לתנאי הקיום בחברתנו ויכבדו את צרכיה. לכן נדרש ממני להסביר פעם אחר פעם מהם תנאים אלה.

כאשר כומר מקומי^[4] כתב מאמר נגד החברה שלנו, כתבתי תשובה.^[5] נקודה חשובה שהדגשתי במפורש הייתה שלחברה שלנו כשלעצמה אין כל קשר ישיר עם הדת. מה שחשוב הוא לא רק לומר תמיד את הדבר הנכון, אלא גם לומר את מה שצריך להיאמר בכל מקרה נתון. זה מה שחשוב. ואחד הדברים החשובים וההכרחיים ביותר לשגשוג של התנועה שלנו הוא שהעולם החיצוני יבין סוף סוף את מה שאני מנסה להסביר שוב ושוב: התנועה שלנו אינה קשורה לשום כיוון של דת, כשם שהשקפת העולם הקופרניקאית לא הייתה קשורה לדת כלשהי כשהיא הופיעה לראשונה בעולם. העובדה שהכנסיות של אותה תקופה התקוממו נגד השקפת העולם הקופרניקאית קשורה רק לאותן כנסיות, ולא משהו ששייך למהותה של השקפת העולם הקופרניקאית עצמה. עלינו להבהיר את עמדתנו האיתנה שאיננו מתכוונים לייסד כל כת דתית או תנועה דתית. בשלב מסוים היה עלי להגיב בצורה מאוד לא נעימה כאשר – מתוך הכוונות הטובות ביותר – אנשים כתבו מאמרים על הבניין שלנו וכינו אותו "מקדש". הדבר הזיק לנו מאוד מפני שהוא נתן את הרושם המוטעה לחלוטין שאנו נמצאים בתחרות עם הכנסיות השונות. לכן אני מזכיר לחברינו כל הזמן להשתמש בשם "בית הספר למדע הרוח."^[6]

חשוב מאוד שאנשים ישמעו שוב ושוב שאיננו קשורים לשום כת דתית, ואיננו רוצים לייסד דת חדשה וכדומה. החברים שלנו חוטאים נגד החברה שלנו בכך שבמידע שהם מוסרים לאחרים הם אינם מדגישים שלחברה שלנו אין כל קשר למוסד דתי כלשהו. הם לא רק שאינם מדגישים זאת מספיק, אלא באופן פסיבי הם אף תורמים רבות לכך שהמאמצים שלנו יופיעו באור דתי. מה שחשוב כאן הוא שיש לקחת זאת בחשבון גם בדברים שוליים, שאנשים חייבים להחדיר לעצמם לראש שלא מדובר כאן בכנסייה או במקדש, אלא במשהו שמוקדש למטרות מדעיות.

חבריי היקרים, לפעמים לא מדובר רק במה שנאמר אלא גם באופן שבו זה נאמר. עלינו להיות ערים לכך שהאנשים בחוץ יקבלו תמיד את הרושם שאנחנו איזה כת או דת חדשה אם נעטה ארשת פנים רצינית וקודרת כל פעם שאנחנו מדברים על מה שקורה בתנועתנו – ארשת פנים ארוכה "עד כדי כך שהסנטר נוגע בבטן", כמו שמישהו תיאר זאת פעם.^[7] אני יודע שזה לא ביטוי יפה, אבל הוא מתאים מאוד כדי לתאר את המצב. כלומר, אנשים מסתכלים על כל הדברים ב"פנים ארוכות", אבל רק מפני שרבים מדמיינים לעצמם שהרצינות המוגזמת הזאת היא הדרך היחידה שיש להתייחס לרגשות שקשורים לחיים דתיים. עלינו לשחרר את התנועה שלנו מכל דעה קדומה האומרת שאנו רוצים לייסד כנסיה, דת או כת, ולהראות לעולם שזאת תנועה מדעית רוחית שתופסת את מקומה בעולם בדיוק כמו ההשקפה הקופרניקאית, כך שכולם יוכלו להבין שהצד השני אינו צודק לגבינו. הכנסייה טעתה כשהיא דחתה את הדוקטרינה הקופרניקאית, ומאוחר יותר היה עליה להודות בכך ולקבל אותה.^[8] כך יקרה גם עם התנועה שלנו: בסופו של דבר, הכנסייה תצטרך לקבל אותה.

זאת דוגמה לכך שעלינו להתרגל להתבטא בצורה מדויקת. זה מה שחייב לזרום כמו דם החיים בקשרים של החברה שלנו עם העולם החיצוני. זו נקודה אחת שבה אנו יכולים להועיל מאוד לחברה שלנו. אנשים שמעוניינים רק בקריאת הרצאות – דבר שהוא כמובן חיוני ולא יכולנו להתקיים בלעדיו – ואין להם עניין בהובלת החברה בתור שכזאת, במיוחד כאן, במקום שבו אנחנו כולנו נמצאים בקשר הדוק, אנשים שאינם רוצים לפתח עניין זה, הם למעשה אינם תומכים בחברה שלנו, כמו שאמרתי קודם. חייבים לפתח עניין בחברה! לא מדובר רק בלהיות נוכח במה שהחברה חייבת לעשות, אלא מה שחשוב הוא לפתח עניין בחברה כשלעצמה. זה אומר שענייני החברה כישות חיה חייבים להיכנס לתודעה האינדיבידואלית. ככל שיהיה לנו פחות צורך בתקנונים לשם כך, מצבנו יהיה טוב יותר.

אם כן, אין ספק שאנו צריכים לרכוש יותר ויותר את היכולת לעמוד איתנים כשמישהו מבחוץ אומר משהו שלילי על חברתנו, ועלינו לומר בוודאות מלאה שלא יכול להיות שדבר כזה יקרה בחברה שלנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לסמוך על כך שברוב רובם של המקרים – כמובן תמיד יכול להיות משהו יוצא מן הכלל – ההשמצות שאנשים הפיצו הן שקריות. אך זה מצריך עניין חי בכל הקשור לחברה.

נניח שקורה משהו לא לגמרי תקין. למשל, ניקח את המצב ההיפותטי של גבר ואישה שביום אביב יפה אינם מספיק דיסקרטיים ועושים בחוץ ולעיני האנשים בסביבה משהו שלא צריך להיעשות. נניח שקרה דבר כזה פעם מתוך חוסר זהירות. מה צריך לקרות כתוצאה טבעית אם חברה בנויה כמו שחברה שלנו צריכה להיות בנויה? הדבר הטבעי הוא שהאדם שמדובר בו יבין במהלך הימים הבאים, שעליו לגשת לחבר ותיק יותר, ולומר לו: קרה לי דבר זה וזה, מה עלי לעשות? משמעות צעד זה תהיה שהוא הופך את עניינו לעניינה של החברה.

שימו לב באיזה מקרה בחרתי כדוגמה. זה לא סוג של מקרה שעלינו לראות אותו כעניינו הפרטי של האינדיבידואל, עניין שאיננו צריכים להתערב בו, אלא מדובר במקרה שעלול להזיק מאוד לחברה. חייבים לקחת בחשבון את העיקרון שהברך לא יכולה לומר שיש לה עניינים פרטיים משלה, אלא היא חייבת להרגיש חלק מהאורגניזם כולו. כמובן, יש לפגוש גם דברים מסוג זה מתוך עניין אמיתי. הם שייכים לענייניה של החברה, כך שחייב להיות בחברה מישהו שלא רק יודע את מה שמעניין אותו אישית, אלא יודע הרבה גם על החברה ויכול לתרום לשגשוג המתמשך של החברה.

במילים אחרות, עלינו להתעלות אל מעבר לנקודת המבט האומרת: "יש לי את חוג החברים שלי, אולי אני בעצמי הבאתי אותם לתוך החברה, והם אלה שמעניינים אותי". כמובן שהעובדה שמישהו מטפח חברויות וקשרים לא יכולה להיות עִילָּה לביקורת – אין זה בכלל העסק של החברה. אבל מה שכן משפיע ישירות על החברה הוא שאדם כזה רואה רק את החוג שבו הוא נמצא בחברה כזאת. עלינו להפוך את העניינים של החברה לעניין שלנו. עלינו למנוע את האפשרות שאם קרה משהו בעייתי, נשמע עליו לראשונה ממקור חיצוני כלשהו, ולא מהחברים שלנו. ייעשה צעד לתקן מצב כזה ברגע שיהיה קיים עניין בריא בחיים של החברה שלנו.

קורה, למשל, שאנו שואלים שלושה, ארבעה או חמישה חברים האם אדם מסוים היה בהרצאות שלנו בשבועות האחרונים, ואף אחד מהאנשים ששאלנו לא יודע את התשובה. זה בהחלט קורה אצלנו. כמובן, אפשר להבין אם אדם זה או אחר אינו יודע שום דבר על זה, אבל אם אי אפשר לגלות שום דבר כששואלים כל מיני אנשים – הכוונה לאלה שאמורים לדעת – אז מדובר בחוסר עניין, וזה מראה שהחברה שלנו היא מכונה ולא אורגניזם, שלאנשים בה אין עניין בחיים החיוניים שלה. זה בדיוק מה שאני רוצה להדגיש שוב ושוב – הצורך בעניין בחיים החיוניים של החברה.

חברים יקרים, אנחנו לפעמים מופתעים מאירועים בחברה שלנו שלא היו מפתיעים אותנו אילו החברים היו ערים למחויבותם – ואני משתמש בכוונה במילה זו – להשתתף בחשיבה, ברגש ובעשייה של החברה, כחלק מאורגניזם חי. לשם כך, חשוב שהחברים לא יתייחסו למקרים שבהם הם מעורבים, למקרים שנוגעים בצרכי החיים של החברה, כאילו שהם העניינים הפרטיים שלהם בלבד. ושנית, חשוב שכל מי שרוצה יוכל למצוא חבר אחר שיש לו את הנכונות להיות לו לאוזן קשבת.

במשבר הנוכחי שקשור לאותו חלק מהחברה שנמצא סביב הבניין בדורנאך, לא משנה כמה כללים וסעיפים חדשים ננסח, זה עדיין לא יאפשר לנו להתמודד עם מה שמתרחש בחברה, ולא יוכל למנוע את היווצרותה לאחר זמן מה של הגווייה שדיברנו עליה קודם. הדרך היחידה שנוכל למנוע זאת היא להתחיל להתעניין בענייני החברה, כלומר, לא רק להשתמש בחשיבה מבריקה ביותר כדי לנסח סעיפים חדשים, טובים ככל האפשר, ולערוך משפטים כדי לטפל ב"עבירה" זו או אחרת, אלא להפוך את החברה למושא להתעניינות מתמדת בהקשר חי. אך מעל לכול, הכרחי שלא נירתע מלחשוב, גם אם זה לא נוח.

כבר ציינתי שאנו חיים כעת בתקופה חריגה בחיי אירופה, תקופה שאנו מקווים שתגיע לקיצה בקרוב. בזמנים כאלה – אני לא מדבר על עניינים פרטיים אלא על דברים הקשורים לחברה – חשוב להבין שאי אפשר לכתוב ולשלוח אל מעבר לגבולות כל מה שעולה על הדעת, גם אם מה שנכתב איננו פוגעני ואיננו אמור לעורר כל התנגדות. אך העובדה היא, חברים יקרים, שמספר גדול של חברים לא רוצים לחשוב על מה מתאים ומה לא מתאים ברגע זה בדיוק. כמובן, לא נעשה כאן שום דבר שהוא לא תקין, ואינני מתכוון לנזוף באף אחד, אלא רק לעודד את כולכם לחשוב לפני שאתם עושים משהו.

כולנו יודעים שבקשות להתקבל כחברים או אישורים לחברות הם מסמכים תמימים שלעולם לא יכולים לגרום להשלכות פוליטיות. אבל המדינות הלוחמות זו בזו תופסות את הדברים אחרת. אז מדוע החברים שולחים כרטיסי חבר אל מעבר לגבול? אולי מחוסר מחשבה, אולי מעקשנות, מפני שרוצים להוכיח משהו. אך אם דברים כאלה ממשיכים לקרות בקנה מידה גדול יותר, הם עלולים לעורר את החשד שמסתתרים מאחוריהם דברים שלמעשה אינם קיימים, והחברה שלנו לא תוכל להמשיך להתקיים. החברים שלנו, יותר מכל אדם אחר, צריכים להצטיין ביכולתם לחשוב! עלינו לשים לב לדברים אלה או שחברתנו באמת לא תוכל להמשיך ככזאת.

מידי פעם, אני צריך להזכיר דברים שכבר אמרתי בעבר. למשל, כאשר אנו מקבלים חברים חדשים לתוך החברה, תמיד הייתה המטרה שלנו שנקבל אותם לא רק מפני שהם אנשים יוצאי דופן, בעלי תכונות יוצאות דופן הרבה מעבר לאלו של שאר האנושות. יש רבים המאמינים שזה כך, אבל אין זה נכון, ויש אחרים שחושבים שהאנשים שמתקבלים לחברה אינם שונים בשום אופן מאחרים. למעשה, היו גם אנשים שהתקבלו כדי לעזור להם לעבור ריפוי. ואז מה קרה? מה שקרה היה שחברים מסוימים ראו באחד מאנשים האלה מעין שליח, כמישהו שבא כדי לרפא את החברה שלנו.

מדוע יכול לקרות דבר כזה, חברים יקרים? כי אתם לא שמים לב לדרכים ולאמצעים שיש ברשותנו כדי למנוע טעויות כאלה. רק חישבו על כמה מהאירועים שקרו! ואנו חייבים לחשוב אם ברצוננו לשמור על קיומה של תנועה אזוטרית! נסו לחשוב ולהיזכר: בכל פעם שקרה דבר כזה, כל מה שהייתם צריכים כדי להעריך נכון את המצב נאמר ומופיע בדרך כלל בהרצאות. רק הייתם צריכים לשים לב ולהיות ערים לכך כאשר הופיעה הסכנה. אך מה שנחוץ לשם כך הוא להתעמק בצורה יסודית בהרצאות הרלבנטיות שהתקיימו באותה עת. איננו צריכים לטעות ולהיכנס להיבטים אישיים כדי לעשות את הדבר הנכון, אלא אנחנו יכולים להתמקד בעובדות האובייקטיביות. אבל יש צורך להבין את האמת האובייקטיבית בכל אחד מהמקרים האינדיבידואליים.

בשלב זה ניתן לומר: עלינו לעשות משהו מאוד יסודי וקיצוני, במיוחד עבור אותו חלק מהחברה שלנו שנמצא סביב הבניין הזה. אך הגיע הזמן לוודא שלא נחפש שוב בכיוון הלא נכון את הדבר היסודי והקיצוני הזה, שלא נאמין שאפשר לעשות הכול בעזרת כמה צעדים, עקרונות, אמירות והחלטות. בדרך זו אי אפשר להשיג שום שינוי יסודי ושום ריפוי עמוק.

אני חייב להודות שלא קל לי לדבר על דברים כמו אלה שדנו בהם אתמול והיום, מהסיבה הפשוטה שהייתי כמובן מעדיף לדבר על דברים אחרים. אני יודע גם שיש חברים רבים שאינם רוצים לשמוע אותם מפני שהם חושבים שאתם נמצאים כאן כדי לשמוע כל מיני אמיתות אוקולטיות. אבל אם קיימת סכנה, חברים יקרים, והיא באמת קיימת, שהחברה אינה מוכיחה את עצמה כמועילה – מסקנה שאולי ניתן להסיק מהמעשים של אינדיבידואלים מסוימים בתקופה האחרונה – יכול להיות שנצטרך להגיע להחלטה שאנו כבר לא יכולים להשתמש בה ככלי כדי להביא את מדע הרוח אל העולם. קחו בחשבון את הפער בין מה שאמרתי כרגע לבין משהו אחר שהייתי צריך לומר כאן פעמים רבות בשבועות האחרונים: מה שאנו מכירים כמדע רוח חייב להיות האימפולס הגדול ביותר של זמננו מול כל הידע החיצוני היומרני, השטחי והמזויף הקורא לעצמו מדע ומחקר. מדע הרוח חייב לפעול כהשפעה משמעותית למען התקדמות האנושות. לכן יש צורך שנדבר על דברים שבעצם אמורים להיות מובנים מאליהם, כאשר בנוסף לכל קיימת כל הזמן הסכנה שלא יבינו אותנו נכון, במיוחד בקשר לדברים אלה. בסופו של דבר, העיקרון הכללי הוא שכל אחד נוטה לראות את החטאים של האדם השני ואינו מוכן לטרוח כדי לראות בחברה שלנו אורגניזם חי אמיתי, כלומר לחוות כחבר שהוא איבר באורגניזם חי זה.

כמובן שחברים שהצטרפו לפני זמן קצר לחברה יכולים לעשות טעויות. אבל אני תוהה מה הטעם בכך שיש חברים עם ותק של שנים רבות אם הם אינם עושים דבר כדי לוודא שהחברים החדשים אינם עושים טעויות? העיקרון שלנו צריך להיות שהחברים הוותיקים ישימו לב לכל חבר חדש ויתמכו בו, גם במילים וגם במעשים, כדי לעזור לו לא להתבלבל בין איוולת לחוכמת חיים.

זהו חלק מטבעה של חברה אזוטרית שיכולה להופיע בה איוולת מידי פעם. אך חייבים להיות חברים רבים ככל האפשר שיידעו לזהות את האיוולת, ולוודא שהיא לא תבוא לידי ביטוי במעשים. זה כולל גם את מה שנאמר במכתבו של ד"ר גוש. הוא טוען שמבטיחים הבטחות ואינם מקיימים אותן והוא מנסה לקבל על כך אישור מחבר שהוא חושב או חושד שהובטח לו משהו. כאשר אותו חבר אומר לו שאין זה כך, במקום להודות אז בטעות, ד"ר גוש טוען שגם זו הוכחה לכך שמופעלת כאן מאגיה – כאשר אני לוחץ למישהו את היד, ההבטחה נמחקת מזיכרונו של אותו אדם. זאת אחת הנקודות העיקריות בהאשמות במכתבו של ד"ר גוש.

ברור, חברים יקרים, שד"ר גוש לא רק כתב על דברים אלה, אלא גם אמר אותם למספר אנשים. עניין חי בכל מה שקשור לחברה היה דורש שאנשים אלה יִפְנו מייד לחבר בעל ניסיון כדי ליידע אותו על מה שקורה. באמת קשה להבין איך יכול לקרות שד"ר גוש אומר למישהו דבר בלתי אפשרי כמו: "אם מישהו אומר לי שלא הובטחה לו שום הבטחה, המסקנה שלי איננה שבאמת לא הובטח לו דבר, אלא שהזיכרון של ההבטחה נלקח מאותו אדם באמצעות סוגסטיה". אם דבר כזה יכול לקרות ללא התנגדות מצד החברים, אז ברור שהחברה שלנו אינה בת קיימא, ולא ניתן להזרים בה אמיתות אזוטריות.

שני דברים עומדים מול עיניי, חברים יקרים. אחד מהם הוא שלפי כל מה שאני יודע, הכרחי באופן דחוף שמדע הרוח יובא לבני האדם. אך הדבר השני ברור לי באותה מידה: הכלי שנוסד לשם כך נמצא במשבר. ולכן לא יכולתי שלא "לענות" אתכם במידה מסוימת עם מה שהיה לי לומר אתמול והיום, מפני שנאמר לכם שיתקיימו פגישות כדי לתקן דבר זה או אחר. אבל אם פגישות אלה יעברו כמו אחרות במקרים דומים, לא נצליח להתקדם.

קחו בבקשה בחשבון, חברים יקרים, שאף פעם לא ניתן להשיג דבר בכך שפשוט מרחיקים אדם מהחברה. הרחקה אינה פותרת דבר בענייני החברה. אתם זוכרים שלפני שנים רבות הוחלט להרחיק את ד"ר הוגו פולרת.^[9] אך למרות שהוא הורחק, לאחר מכן הוא הצליח לעשות את כל מה שהוא עשה. כך זה יהיה במקרים דומים. אפשר להרחיק חבר, אבל אין זה די; אי אפשר להסתפק בכך.

חברים יקרים, אם תפתחו את הספר "גוף נפש רוח"^[10]– הספר הראשון שכתבתי על התנועה התיאוסופית בנושא התיאוסופיה – ותקראו את הפרק "שביל היידע-העילאי", תמצאו בו דברים שאם תחשבו עליהם לעומק תוכלו בעזרתם לומר לעצמכם את כול מה שאני אמרתי אתמול והיום. כי הכול נמצא שם בפרק הזה. אך מה שעוד עולה מזה הוא שאנשים לא הבינו אפילו את הספר הראשון הזה, כי אחרת הרבה מהאירועים שקרו לאחרונה לא היו קורים.

לכן, עלינו לוודא שבאספה הכללית המיוחדת שתתקיים מחר אנו נשקול את הדברים האלה ברצינות ובכבוד הראוי להם. עלינו לשאול את עצמנו האם הגענו לנקודה שבה עלינו להודות שלא ניתן להפיץ את מדע הרוח באמצעות חברה כזאת. כי במקרה זה, אם אי אפשר לעשות זאת דרך החברה, נצטרך למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מה שנשאר מאחור כגווייה, וזה יהיה הרבה יותר קשה.

זה לא תפקידי לדאוג לסדר היום של האספה של מחר. אך הדרך שבה תסתיים האספה תהווה אחד הגורמים המכריעים שיקבעו האם החברה האנתרופוסופית תוכל להמשיך להתקיים בעתיד. לכן, אני מעודד אתכם להתמודד באחריות הגדולה ביותר עם כל הדברים האלה שהם בעלי משמעות כל כך גדולה לכל התרבות האנושית, ולא לעבור עליהם בקלילות.

מחר יתקיים מופע אוריתמיה בעשר וחצי ואחריו תהיה הרצאה.

———————————————————————————

1. מספרו של דיוגנס לארטיוס, ביוגרף יווני בן המחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה, "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" (ספר ו'): כאשר אפלטון הציע את ההגדרה, שאחרים הסכימו איתה, שהאדם הוא יצור שיש לו שתי רגליים ואין לו נוצות, דיוגנס מרט את הנוצות של תרנגול והביא אותו לבית ספרו של אפלטון באומרו: הנה בן האדם של אפלטון." ↑
2. אוגוסט פרידריך ליאופולד וייסמן היה ביולוג גרמני, חוקר אבולוציה. ארנסט מאייר טען שווייסמן הוא הביולוג האבולוציוני השני הכי חשוב במאה ה-19, מייד לאחר דרווין. וייסמן היה מנהל המכון הזואולוגי והפרופסור הראשון לזואולוגיה בפרייבורג.

   ראה גם את ההרצאה של שטיינר "דברים בעבר ובהווה ברוח האדם GA167 ↑

3. שלושת הסעיפים בטיוטה לעקרונות של חברה אנתרופוסופית משנת 1913:

   בתוך החברה יכולים לעבוד ביחד באחווה כל אותם אנשים שהבסיס לעבודתם ביחד הוא הקיום של רוחניות משותפת בכל הנפשות של בני האדם, ללא הבדל מבחינת אמונתם הדתית, הלאום שלהם, מעמדם החברתי, המגדר שלהם וכו'.

   בחברה מטפחים חקר של העל-חושי שמסתתר בכל דבר חושי ומקדמים הפצה של מדע רוח אמיתי.

   יטופח הידע של גרעין האמת הקיים בפילוסופיות של עמים וזמנים שונים.

   [מהתרגום לאנגלית – נאמר שם גם שטיוטה זו לא פורסמה באנגלית] ↑

4. "מה התיאוסופים רוצים?" – הרצאה שניתנה בליל המשפחה של הכנסייה הרפורמית בארלסהיים ב-14 בפברואר 1914 על ידי א. ריגנבאך, כומר. הדפיסו אותה במוסף ל"טאגבלט", ארלסהיים, פברואר 1914. ↑
5. "מהן הכוונות של מדע הרוח? תגובה ל'מה רוצים התיאוסופים'" ב-Tagblatt ("החדשות היומיות") עבור Birseck, Birsig, und Leimental, Arlesheim, כרך 43 מס' 50, 28 בפברואר 1914. נדפס כעת בפילוסופיה ואנתרופוסופיה. חיבורים אסופים 1904-1923, GA35, (דורנאך, שווייץ: הוצאת רודולף שטיינר 1984). ↑
6. «Hochschule für Geisteswissenschaft». ↑
7. מספרים שזה מה שאמרה הנסיכה ד'אנטוני, אליקה דל דרגו, לרודולף שטיינר. בהזמנתה, שטיינר נתן הרצאות בפלצו דל דרגו ברומא ב-1909 ו-1910. הוא השתמש בביטוי זה יותר מפעם. ↑
8. העבודה “De revolutionibus orbium coelestium” של קופרניקוס (1543) נכללה בשנת 1616 באינדקס של ספרים אסורים על ידי האינקוויזיציה. ב1757 בוטל הצו האוסר את פרסום הספרים האומרים שהשמש עומדת במקום בעוד שכדור הארץ נע. אך רק ב-1822 אישר הכס הקדוש והאפיפיור פיוס השביעי את הפרסום של עבודות מסוג זה. ↑
9. ד"ר הוגו פולרת, מוציא לאור של ספרים תיאוסופיים בלייפציג. בנוסף לחברותו במחלקה הגרמנית של האגודה התיאוסופית בהנהגתו של רודולף שטיינר, הוא היה שייך גם למה שנקרא חברת לייפציג, וניסה להביא את כוונותיה של חברה זו, שהיו שונות לגמרי באוריינטציה שלהן, לתוך המחלקה הגרמנית. הדבר הִקשה מאוד על שיתוף הפעולה ביניהן. בעיקר לבקשת הענף מלייפציג של המחלקה הגרמנית, בוטלה חברותו בה דרך החלטת האספה הכללית באוקטובר 1908. ↑
10. תיאוסופיה" – בעברית יצא לאור בהוצאת מיכאל בשם: גוף נפש רוח. ↑