הכרת הנפש והרוח
רודולף שטיינר
GA56
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
הרצאה מספר 6
הסכנות כביכול של ההתקדשות
12.12.1907 ברלין
אנשים רבים טוענים שבמדע הנסתר צפונות סכנות ולא רק שהוא ערטילאי ומדומיין. דעות מוזרות לחלוטין קיימות בחוגים מסוימים לגבי הסכנות הללו כביכול של מדע-הרוח. בהתחלה מצביעים באופן כללי על סכנות כאלה גם בלי לנסות לסייג את הסכנות כביכול או לומר על מה הן מבוססות. שכן היכן שנשמעים דיבורים רבים כל כך אודות הסכנות האלו שורר לפעמים חוסר מודעות עמוק למה שמדע הנסתר טומן בחובו. קיימת הדעה המעורפלת שכרוכות בזה סכנות. גם לא מתעכבים על מה שעליו בהחלט יש להתעכב: האם מדע הנסתר עצמו הוא המסוכן או רק החדירה העמוקה יותר לתוכו תוך היכרות עם השיטות והתרגילים המובילים את האדם אל עולם הרוח הבלתי נראה והבלתי ניתן להבחנה הסובב אותו. אך מי שרוצה באופן כללי לדבר על סכנות בתחום זה חייב להבדיל ביניהם.
לעיתים קרובות זה בכלל לא נוגע לעצה לגבי סכנות מסוימות בלבד, אלא אומרים: אכן, מדע הנסתר והתיאוסופיה האלו הופכים את בני האדם למנותקים מהמציאות, היא מסיטה אותם ממה שהם יצטרכו להתמודד איתו בחיים, שבהם הם צריכים באמת להתעניין. חוגים מסוימים רואים בכך דבר מצער מאוד שחבר זה או אחר הורחק מהם, כי הוא/היא מתחילים להתעניין בתיאוסופיה או במדע הנסתר העומד בבסיסה. זוהי כנראה הסיבה והמקור לשיפוט המודגש לעתים קרובות בצורה מוגזמת, לגבי זה שהתיאוסופיה הופכת את האדם לבלתי מעשי, מפתה אותו הרחק מחובות החיים הדחופות ומוליכה אותו שולל לחיי סגפנות והתעלמות מצרכי העולם.
למרות שזה כבר הוזכר כאן מהצד האחד או השני, ברצוני להפנות שוב את תשומת לבכם לעובדה שזוהי התוכחה הכי לא הוגנת ובו בזמן הכי בלתי אפשרית נגד מדע הנסתר ופועלו, לומר שהוא בכל מקרה הופך את האדם ללא-ארצי או מפתה אותו לסגפנות. הדגשתי שוב ושוב שעולם רוח עומד בבסיס עולם החושים שלנו, עולם החיים הפיזיים שלנו. לכן, אפשר לראות אדם כמנותק מהמציאות, בעת שהוא מתעלם מכוחות הקיום האמיתיים והמציאותיים והוא מגביל את עצמו לעולם החיצוני בלבד, לְמה שמגיבים החושים ולמה שהם יכולים להפיק כהנאה. אין זה נכון שהתיאוסופיה מעודדת את תומכיה לחיים סגפניים, למחסור או לחוסר-ארציות. עם זאת, זה נכון שלמי שמתעניין במדע הנסתר יש סימפטיות ואנטיפתיות אחרות ממה שיש לאנשים רבים.
אף על פי כן, במקרים רבים זה לא בצורה כזו שאלו המתקרבים למדע הנסתר מגיעים לעניין זה רק בתוך חוג רוחי-מדעי או תיאוסופי. ככלל אנשים באים עם רגשות כאלו; ההתעניינות נושאת אותם לתוך החוגים התיאוסופיים, והתיאוסופיה לא רוצה להציע דבר מלבד מה שהם דורשים. לא בגלל שהם מגורשים מהחוגים האומרים: אנשי העולם מתבוננים באנשים הרוחיים הנראים להם כמוזרים, אנשים המחפשים משמעות בחייהם הריקניים ופונים למיסטיקה אנוכית, חסרת היגיון. האנשים טוענים שהתיאוסופיה לוכדת אנשים שנופלים לרשתה משעמום. אולם למעשה התיאוסופיה – מדע הרוח – שואף לכונן משמעות בחיים חסרי משמעות.
מי שמתעניין במדע-הרוח לא חווה עינוי גדול יותר וחסך גדול יותר מאשר להתמסר לפעילויות שקוראים להן “החיים” בחוגים רבים. אם קוראים לזה “חיים:” לקום בבוקר, לקרוא את העיתון, לעשות דבר כזה או אחר שיש לו תועלת מעשית, לקחת חלק בפעילות בנאלית זו או אחרת בערב – אם קוראים לזה “חיים”, אכן, זוהי “התענות” עבור התיאוסוף, חסך נוראי, כלומר אם גורמים לו להשתתף בחיים האלה. אם למרות כל הכוחות המתנגדים, העניין בתיאוסופיה הופך להיות גדול יותר ויותר, זוהי רק עדות לכך שיותר ויותר אנשים רוצים לברוח מחיי העינויים של ההנאות הרגילות ולהתמסר לחיים האמיתיים. בני האדם יצטרכו להבין זאת אם הם יתחברו עם ליבם פעם אחת, שכן משמעות החיים במדע-הרוח היא לא לילל ולייבב בגלל סבל ומחסור. תרגול החיים הוא פרק שגם עליו כבר דנו בשיחות השונות.
אלה שסבורים שהכל ברור בחיים אומרים: התיאוסופיה עם הרעיונות השטותיים שלה מקשקשת לאנשים במוח, והאנשים המתמסרים לדבר כזה לעולם לא יביאו תועלת מעשית לחיים. אולם, אולי הם היו מדברים אחרת, אם הם היו רק מסתכלים על העולם ועל הפרקטיקה מצד אחד, ועל אידיאליזם שלא ניתן להגשימו מצד שני.
הפילוסוף הגרמני יוהאן גוטליב פיכטה אמר: האידיאליסטים יודעים היטב כמו האנשים המעשיים כביכול, ואולי טוב יותר, שאין ליישם במיידיות אידיאלים בחיים. עם זאת, העובדה שאנשים מסוימים אינם יכולים להבין שכל החיים זורמים מתוך אידיאל החיים, אולם מה שאמור להיות בבסיס החיים, עדיין לא שם, רק שאין בונים עליו בתוכנית לשיפור האנושות. לפיכך, אלוהים עשוי לתת להם גשם ושמש, מזון ומחשבות חכמות בזמן הנכון! – התיאוסוף עשוי להתנחם מתוך התבוננות אובייקטיבית על החיים, אם יצביעו לפניו על הסכנה של מה שנקרא בלתי מעשי. ניתן לתת כאן דוגמה למועצה חכמה של אנשים מעשיים במדינה בדרום גרמניה. כאשר רצו להקים את מסילת הברזל הראשונה בגרמניה, ביקשו מהם עצה לגבי אם בניית מסילת הברזל תועיל. הדירקטוריון אמר: קיים מסמך שישכנע כל אדם: אסור לבנות מסילת רכבת, כי בני האדם יסבלו מנזק חמור במערכת העצבים שלהם. אולם אם אנשים ירצו לנסוע עם מסילת ברזל, והיא תיבנה, יהיה צריך להקים קירות עץ גבוהים משני הצדדים, כדי שמי שעובר לידה לא יקבל זעזוע מוח. זה התרחש לא מזמן! זה לא היה כה מזמן כאשר אדם שלא היה אדם מעשי, אלא “מורה לא מעשי”, יעץ להכניס את הגלויות הזולות יותר במקום את הדואר היקר. האדם הלא מעשי היה רולנד היל.[1] היה אז מנהל דואר שאמר: אני לא יכול להבין מדוע יש יתרון בהכנסת דרך זו של תשלום דמי משלוח (תשלום מראש על ידי השולח עם בולים במקום תשלום ישיר על ידי המקבל). אם התנועה תתפתח בצורה כזו, בנייני הדואר לא יספיקו יותר כדי לקלוט ולהעביר את כל המכתבים ודברי הדואר. – פסקי דין מסוג זה מופיעים מחוגים של אותם אנשים העוינים את התיאוסופיה.
הסכנות המתוארות כאן דומות לאלו שחווים האנשים מהרכבת, לאחר שהם השתמשו בה כבר עשרות שנים. העתיד יניב את הראיות. כפי שהמועצה הרפואית הבווארית לא יכלה למנוע את בניית מסילת הברזל, וכפי שמנהל הדואר בלונדון לא יכול היה למנוע את הגדלת תנועת הדואר, באותה מידה לא ניתן יהיה לעצור את ההתרחבות הדרושה של התיאוסופיה על ידי התנגדויות דומות בזמננו.
עם זאת, באופן כללי חששות רבים אינם נוצרים מהתנגדות; אדם חש במשהו מסוים. לפיכך, אפשר גם פעם לדבר על זה באופן פומבי שאולי יש סיבה לדאגות כאלה ולדיבורים כאלה על סכנות. בתחילה אסור לשכוח: משהו שעליו לפעול ושאמור להיות לו כוח ומשמעות בעולם, פועל אחרת על בני אדם שונים. הוא פועל באופן שהוא יכול להשפיע ולהרשים בני אדם. כעת, תיאוסופיה היא משהו כמו סוג של סופת רעמים מטהרת באטמוספירה הרוחית שלנו והיא תהיה כך יותר ויותר. מה ממלא את האטמוספירה הרוחית הזו? היא מתמלאת עם כל הביטחון האפשרי והשיפוט המנצח, הנראים כבטוחים בניצחונם, ככל שפחות הם נכנסים לעומק עם הווית הדברים. ובמיוחד החשיבה והרגש המטריאליסטיים, הנטייה החומרנית הרואה את עצמה בשחצנות כאמת מוחלטת, כדוקטרינה האמיתית היחידה הדוחקת בבוז כל דבר הרוצה להצביע על עולם הרוח, כאילו מדובר רק בפנטזיות.
זה נכון שמי שמאמן את חשיבתו בהיגיון הדרוש כדי לשלוט בתחומים שהם מעבר לעולם החושי, נמצא תמיד בסכנה שההיגיון החומרני עלול לגרום לו לחולי. עם זאת, השיפוטים השטחיים שהם די רגילים כיום ומופיעים בוודאות שאין כמותה ויהירות של אי-טעות, הם לפעמים מאוד קצרי רוח. חולשתם מתגלה מהר מאוד אם מתייצב מולם ההיגיון הסבלני של ההוגה הפנימי הנע ממושג למושג, שכן זהו הכרחי אם האדם איננו יכול להתקדם על גשר החוויות החושיות החיצוניות, אלא ברצונו לקבל תמיכה בטוחה בעצמו וודאות פנימית. כבר מבחינה זו, החשיבה הזורמת לחיי ההווה ממדע הנסתר חייבת להיראות לנו לעיתים קרובות כסופת רעמים מטהרת. היא מופיעה באופן זה עבור המוני האדם ועבור האדם היחיד. כאן אי אפשר שלא להדגיש שבכל זאת אין בכך סיכון. ישנו הסיכון עבור הרוב הגדול לכל היותר שזה מביא חוסר ודאות לתוך השיפוטים שראוי להציגם כך.
מבחינת האדם הבודד, העניין גרוע יותר. בתוך הנפש הפנימית ביותר פועל משהו העולה כשאלה, חוסר הרמוניה בין הרגש לבין השיפוט. חוסר הרמוניה זה הוא הגדול ביותר אצל אותם אנשים המאמינים שהם בטוחים ביותר בכל האמונה החומרית. לאמונה החומרנית יש מוזרות במובן שהיא יכולה לספק, אחרי הכול, את ההיגיון בלבד, את השיפוט המופשט בלבד. לעיתים קרובות ההתעניינות העמוקה יותר של הנפש, כל המשאלות, כל הרגשות וכל התחושות הם הרבה יותר אמיתיים ועמוקים לגבי כל בני האדם מאשר שיפוטיהם. בעוד שכולם דבקים אל פני השטח בשיקול הדעת שלהם, במושגים החומרניים שלהם ובנטייתם החומרית, בעומק נפשם – לרוב באופן שהם לא מודעים אליו – חיים הדחף והכמיהה למשהו רוחי. למי שמתבונן בזה בצורה מדויקת יותר, זה נראה לפעמים די ברור כאשר רואים כמה דיסהרמוניות יש בנאומים ובהערות של בני האדם. אפשר להבין כאן שהם, בעצם, כלל לא מרגישים בהתאמה למה שהם אומרים. זה תקף במידה קטנה לאחוז גדול מבני האדם, מה שהביע משורר בצורה אבסורדית במילים שהוא נתן לאחת מדמויותיו לומר: כפי שנכון שיש אלוהים בשמיים, כך אני אתאיסט. – זוהי ההצמדות הרגשית – רק בצורה קיצונית, אבסורדית – למשהו מסורתי-קונבנציונלי והדבקות של השיפוט השטחי בהכחשה גורפת. במקצת האנשים זה מופיע באופן גורף. עם זאת, למי שיכול להתבונן בצורה מדויקת יותר, כמעט כל שיחה מציעה דוגמאות לכך שבני אדם חיים בנפשם בצורה כזו.
באיזה מצב ניתן לחיות באופן כזה? אדם יכול לחיות במצב שחייו הנפשיים נותרים רדודים. שכן אף לא אדם אחד היורד לעומק נפשו יכול לסבול חוסר הרמוניה שכזה כפי שהוא קיים לעיתים קרובות בימינו. דבר זה מתברר למי שרגיל להיגיון בכל הספרות החומרנית או – כפי שמכנים זאת בצורה מתוחכמת יותר – המוניסטית. תארו לעצמכם אדם המשועבד לאווירה של זמננו ורוצה לצאת ממנה לא על ידי חופש פנימי, לא עם דחף פנימי חזק: הוא נשאר משועבד; הוא ממשיך לחיות חדגוני אבל מרוצה באופן כללי. עם זאת, זה כבר לא תלוי בדברים שאותם אנשים רבים רוצים להפסיק, באם האדם יכול לחיות בצורה כה רדודה. אנשים רבים כבר לא יכולים לחיות כך. מה שמציעה הספרות הפופולרית – מגזינים, ספרים, אפילו עיתונים – אין זה כלל עניין לראשים מתוחכמים ולתודעות עמוקות יותר העונות על השאלות הגדולות של הקיום, אלא היא רק מעלה שאלות חדשות.
אכן, גם המדע המודרני עצמו, כפי שהוא מופיע בהצמדות שלו לעובדות, נותן תשובות רק לתודעה השטחית. עבור האדם בעל התודעה העמוקה, עבור האדם המתוחכם מדע זה הוא משהו אחר לגמרי. הוא סכום של סימני שאלה. במקום שבו אנשים רבים מאמינים שהם יכולים להיות מוכנים אם הם ימסגרו השקפת עולם מתוך העובדות המדעיות, עבור אנשים רבים השאלות רק מתחילות. עם זאת, אנשים המאמינים שהם מוכנים לא שמים לב לכך. לפיכך, אתם רואים אנשים רבים מושיטים יד לספר כמו ‘חידות העולם’ של ארנסט הקל כדי לפתור את חידות העולם. כשהם קוראים את הספר הזה, הם רק מתחילים לשאול את השאלות הגדולות. כי אין בו פתרונות, אלא שאלות המוצבות שם. אז אולי אפשר בדרך זו או אחרת להביא פעם סוגי תודעה כאלה ואישים כאלה לתיאוסופיה.
הם מתמודדים עם התיאוסופיה עם חשיבתה הקפדנית, הלוגית כשלעצמה, הנובעת ממקורות האמת, כמו מתמטיקה, ודיסהרמוניה עצומה מתרחשת בין מה שהיה בשימוש עד כה מהעולם החיצוני, לבין הדרישות המוצבות לפתע לפניהם. עד כה הם נצמדו לשטחיותם של הדברים; כעת הם מתבוננים בתהום חשיכה. לעיתים קרובות מחצית מחייהם הלכו לריק. הם חרדים אם החיים שנותרו להם עדיין יספיקו למזוג את מה שהעולם גזל מהם, את כל מה שעומד מולם בנבכי נפשם. מצד שני הם באים ממעגלים אלה או אחרים והם אינם יכולים להתנתק מהם; אז נוצרים המכשולים האיומים ביותר. הדרך המעשית והבטוחה ביותר תהיה אם הם יהיו מעורבים במחקר הרוחי-מדעי, אולם אלף חוטים מושכים אותם לאחור. שם עומדות בפניהן הדיסהרמוניות החייבות להופיע אם הנפש כמהה לעומק לעומת השטחיות החיצונית. כאן מופיעה תופעה מוזרה לגבי מספר אנשים שנוכל להבהירה בצורה הטובה ביותר על ידי השוואה. תארו לעצמכם שלא היו מנקים במשך שבועות אף פינה בחדר, היה מצטבר שם הרבה לכלוך – סילחו על ההשוואה. כעת, אם לא קיימת בחדר זה תאורה מתאימה, מי שמתבונן בו יכול להאמין שהכל נקי. עם זאת, אם פעם אחת החדר יואר כראוי, הבלגן חוגג. הכול תלוי רק בעובדה שהחדר יואר כמו שצריך.
משהו דומה חל על הנפש. היא רגילה לסתמיות; . אולי היא נאלצה להיות שטחית בין השטחיים. אולם כעת מגיע האור המאיר את השטחיות הזו ומאפשר לשטחיות זו להופיע בכל נחיתותה. אם נפש זו מרגישה, מה קורה אז? אם היא רגילה לשיפוטים שטחיים, האור המאיר עליה צריך להסיח את דעתה יותר מכל. לפיכך, אנו רואים שדעתן של נפשות רבות מוסחת במקצת על ידי המגע עם האמת של מדע-הרוח. האם מדע הנסתר נושא באחריות לכך? אכן, מי שחושב כאן בהיגיון אינו מטיל את האשמה על מדע הנסתר שהוא האור, אלא על העובדה שהנפש התמכרה כל כך לכושר שיפוט שטחי.
העניין עדיין הולך רחוק עוד יותר. אנו רואים בני אדם שאינם מסתדרים בציוויליזציה המורכבת שלנו, סובלים מהציוויליזציה המורכבת שלנו. למה? הם כבר לא מוצאים את דרכם עם השיפוט שלהם! תיאוסופיה או מדע הנסתר היא האמצעי למצוא את הדרך בציביליזציה שלנו, והיא יכולה לפעול באופן מבריא עבור מישהו שנהיה חולה בציוויליזציה שלנו. עם זאת, האם שום דבר אחר לא יכול לקרות עדיין? אנו יכולים להבין זאת גם באמצעות השוואה. מנת אוכל יכולה להיות בריאה מבחינה חיצונית; אך היא יכולה לגרום לקלקול קיבה. גם אם המנה די בריאה לבריאים, הבטן הרגיזה לא יכולה לסבול בדיוק את המנה הבריאה הזו. דבר זה חל במקרים רבים אם בני אדם עם נפשות חולות יוצאים מהציוויליזציה שלנו לאווירה המשמחת ומלאת ההוד של מדע הנסתר. אז יכול לקרות שהם לא יכולים לסבול את המנה הבריאה עם נפשם החולה. למרות זאת, מדובר במקרים חריגים.
עם זאת, בעיקר עליהם נכתב בעולם. אנשים אומרים: תיאוסופיה היא משהו שמשגע את האנשים. – אינני מכחיש שזה יכול גם לעצבן נפש זו או אחרת, כמו המנה הבריאה המרגיזה את הקיבה הרגישה. עם זאת, האם המנה הבריאה גרמה לקלקול הקיבה? אנשים רבים שאולי איבדו את דרכם מתקרבים לתיאוסופיה; . מי שחש בחובה להשתתף בתנועה הזאת יהיה לו סיפור עגום בנוגע לכך. הוא יכול היה לספר שהזעקה לעזרה מגיעה מכל הכיוונים: אני כבר לא מוצא באופן נכון את הדרך שלי בעולם; אני כבר לא יודע איך לספק את געגוע לבי. –קריאות נואשות לעזרה מגיעות בכל יום. הציוויליזציה החומרנית שלנו גרמה לכך שהיא נותנת לבני אדם אבנים במקום לחם –אני מתנצל על השינוי הלא מכוון של הנושא. לעיתים ניתן לספק את שטחיות השיפוט. לא ניתן לספק את המשאלות וההתעניינות שנמצאות בנפש. לזמן מה ניתן לכפות עליהן לחזור ולהקהות אותם ואז הם פורצים קדימה והאדם בא עם זעקותיו לעזרה. אי אפשר להכחיש שיש אז אנשים המגיעים מאוחר מדי.
עם זאת, לא ניתן להמשיך עם מדע-הרוח בצורה כזו שהוא יפנה רק לנבחרים. יש להביא את הדברים לציבור. אי אפשר לשלול מאף אחד את מושגי היסוד הבסיסיים, וכיום, כפי שצוין בהרצאה האחרונה, אי אפשר לסרב לאף אחד הרוצה ללמוד את האלפבית של ההתקדשות. האם כיום בגלל בני אדם בודדים, שנהרסו על ידי הציוויליזציה העכשווית ומתקרבים לתיאוסופיה ובהתחלה נפשותיהם הנטושות מופרעות עוד יותר על ידי סופת הרעם המטהרת, האם לכן יש להרחיק את התרופה מכל הנפשות, רק בגלל שמספר אנשים נהרסו נפשית על ידי דרך החשיבה השגויה שלהם? הפנאטיות אינה מדברת כך, החוויה בשדה החיים הרוחניים של זמננו מדברת כך.
אמנם, מהצד השני קיימת סכנה חמורה ליחסים בין בני דורנו לבין השקפת העולם הרוחית-מדעית. סכנה זו נגרמת מהעובדה שבני דורנו מתקרבים לתפיסת העולם הרוחית-מדעית עם השקפת עולמם ודימויים שכאלה, שזמננו הוליד. איזה דעות קדומות, איזה שיפוטים שטחיים הם מציגים בתפיסת העולם הרוחית-מדעית הזו! קיימת סכנה רבה שפה ושם תפיסת העולם התיאוסופית תתקלקל מהמגמה של זמננו! כאן אכן קיימת סכנה. יש להצביע כאן על כמה עניינים, כדי שנוכל להתבונן יותר ויותר עמוק לתוך מה שנקרא הסכנות האמיתיות של החתירה הרוחית-מדעית.
עולמות הרוח סובבים את האדם – הראינו זאת בהרצאות הקודמות, ונחדור יותר ויותר עמוק לעומקים אלה. עולמות אלו מתייחסים לעולם החושי הרגיל כמו עולם הצבעים והאור לעולם המגע של האדם העיוור; יש עולם שהוא הרבה יותר גבוה, שהעיוור יכול לחוות אם מנתחים אותו ואור וצבעים מאירים לו מהחשיכה. העולמות סובבים אותנו. אולם, העולמות הללו אינם רק עולמות של גן עדן ואושר, אף על פי שגן עדן ואושר נמצאים בהם, אלא הם גם עולמות שיכולים להיות נוראים עבור האדם, מסוכנים בגלל העובדות והישויות שלהם. אם האדם רוצה להכיר את הגדלות והיופי של עולמות אלה, הוא לא יכול שלא להתוודע למסוכן, לאיום שיש בהם. האחד לא אפשרי בלי השני. כעת עלינו להבין מתישהו באיזו מידה קיימת סכנה. תארו לעצמכם אדם הנמצא ליד מאגר של אבקת שריפה מבלי לדעת זאת. הוא לא יודע על כך כלום. עם זאת, לפתע זה נודע לו והוא נתקף בפחד עצום מעצם המחשבה שהאבקה עלולה לפרוץ לאוויר אם מאגר האבקה יתפוצץ. בחוץ דבר לא השתנה; למרות זאת, חייו השתנו. הדבר היחיד ששונה מהעבר הוא כעת ידיעתו על הסכנה. ידיעה זו מבדילה אותו מזה שלא יודע כלום. דבר זה חל גם לגבי העולמות העליונים. הסכנה, האיום הכלול בהם תמיד נמצא סביב האדם. כן, סכנות עצומות מחכות לנפש האדם בעולמות שאין לאדם מושג בהם. ההבדל היחיד לגבי הסכנות הללו והדברים והישויות הנוראיות הוא לגבי מי שמעולם לא התקדם למדע הרוח ולא יודע על הסכנה, ומי שהתקדם אליו וכן יודע על סכנה זו. אף על פי כן, זה לא לגמרי בצורה כזו וזאת מהסיבות הבאות: אנחנו נכנסים לעולם הרוח שבו הרוח אפקטיבית. מאגר האבקה לא הופך למסוכן כי יש לכם חשש שהאבקה תתפוצץ; אך הפחד שלכם מסמל משהו בעולם הרוח!
יש הבדל אם אתה מפחד או לא. המחשבות שלך מוכנסות כמשהו אמיתי לעולם הרוח. תחושת שנאה שיש לך לאדם היא יותר אמיתית בעולם הרוח והרבה יותר יעילה ממכה שאתה נותן עם מקל לאותו אדם. גם אם הנורא לא קורה מיד לנגד עיניך, זה אכן כך. אכן, פחד וחרדה, רגשות שליליים שכאלה הם דבר המעמיד את האדם ביחס גורלי לעולם הרוח. שכן בעולם הרוח יש יצורים שפחד וחרדה הנפלטים על ידי בני האדם הם תזונה מבורכת עבורם. אם האדם אינו מפחד ואינו חושש, היצורים הללו גוועים ברעב! אלו שעדיין לא חדרו עמוק יותר לעולם הרוח, עשויים לקחת זאת כדימוי. אולם מי שמכיר את העניין הזה, יודע שהוא נוגע למשהו אמיתי. אם האדם משדר פחד, חרדה ובהלה, היצורים הללו אכן מוצאים תזונה מבורכת, והם נעשים יותר ויותר רבי-עוצמה. היצורים הללו עוינים את בני האדם. כל מה שמזין את עצמו מרגשות שליליים, מפחד, חרדה ואמונות טפלות, מספק ומחוסר תקווה, הם כוחות בעולם הרוח שעוינים את האדם, ותוקפים אותו באכזריות אם וכאשר הם ניזונים ממנו. לפיכך, יש צורך, יותר מכל, שהאדם הנכנס לעולם הרוח יתחזק מפני פחד, חרדה, חוסר תקווה וספקות.
עם זאת, אלו רק תחושות תרבותיות מודרניות למדי, והחומרנות מתאימה מכיוון שהיא מנתקת את בני האדם מעולם הרוח וקוראת לכוחות העוינים הללו כנגדו על ידי חוסר תקווה ופחד מהלא נודע. כדי לבטא את עצמי בצורה ברורה למדי, אני חייב לומר: כאשר האדם רואה את שער המוות הזה, הוא גם רואה כוחות מרושעים רבים שמפריעים לו. רוב בני האדם שואבים כוחות מפחד המוות. ככל שהפחד מהמוות גדול יותר, כך כוחם חזק יותר. הפחד מהמוות הוא בדרך כלל חלק מרגשות הפחד. כוחות אלו נראים כמו שקיות מיובשות אם האדם מחזק את עצמו ויודע שאינו יכול לשנות את אירוע המוות על ידי פחד מהמוות.
האדם מסוגל להתגבר על פחד המוות ולהתמודד באומץ עם המוות רק אם הוא יודע שבתוכו מצוי גרעין נצחי אלמותי, שעבורו המוות הוא רק שינוי של דרך החיים. ברגע שהאדם מוצא את הליבה האלמותית בתוך עצמו בעזרת מדע הנסתר, הוא מחנך את עצמו יותר ויותר להתגבר על כל הרגשות הללו, ולבסוף גם על פחד המוות. עם זאת, ככל שהאדם נעשה יותר חומרני, כך הוא פוחד יותר מהמוות. שום מדע נסתר לא יכול להגן על האדם מלראות את האמת מאחורי הנוף. על מדע-הרוח להראות איך חיי הנצח, איך הקארמה כרוכים באיזון הגדול בחיי הרוח. מדע-הרוח הזה צריך להראות דברים שונים. הוא לא יכול להראות את האושר מאחורי נופי החיים בלי להראות בו זמנית את הכוחות האיומים, את האויבים שמחכים לו. זה נכון. עם זאת, מדע-הרוח גם מראה כיצד הוא יכול להתגבר על כל פחד מהאויבים הללו. הוא מראה איך האדם יכול להתמודד עם כל זה בעין חופשית ואמיצה. מדע-הרוח מלמד אותו להיות אובייקטיבי וחסר פניות אם הוא בסבלנות נותן לחינוך של מדע-הרוח לפעול עליו.
אולם, בני אדם רבים מגיעים לתיאוסופיה עם הרגשות הרגילים של זמננו. מה שהם שומעים כאן משפיע עליהם לפעמים באופן מדכא מאוד, כמשהו התוקף את נפשם בצורה מפחידה כי יש להם פחד מהחיים מפאת חשיבתם החומרנית. אנשים רבים מביאים חוסר בשלות זה לתוך התיאוסופיה והם מתגברים עליה רק בהדרגה. שוב, התיאוסופיה או מדע הנסתר אינם נושאים באחריות לכך. מדע-הרוח עושה את המיטב כדי לא לזעזע את האדם באופן חזק מדי. אם הוא היה מגלה לאדם את האמת השלמה של משהו גלוי, זה היה מפריד את הפחדנים מאמיצי הלב, וחלקכם היו מזדעזעים כמה גדול המספר בצד אחד ובצד השני.
עם זאת, בני האדם הבוסריים מביאים כמה עניינים לא בשלים לתנועה התיאוסופית, בעוד הם מתרגמים מושגים מסוימים שהתיאוסופיה ומדע הנסתר עורכים בפשטות בשפה הטריוויאלית הרגילה. עד כמה שזה נשמע מוזר, קיימת כאן לפעמים סכנה גדולה ביחסים בין התיאוסופיה לבני דורנו. לפיכך, תיאוסופים לא בשלים ואנשים כאלה שניגשים לתיאוסופיה מבחוץ, אומרים שוב ושוב שהדרישה הראשונה היא להפוך ללא אנוכיים, להתגבר על כל אגואיזם. יש אנשים שלעיתים קרובות מאוד יטענו, כשהם רוצים לומר משהו תיאוסופי למדי למישהו: כל מה שאני עושה ורוצה הוא די לא אנוכי. אני רוצה לעבוד רק למען שאר בני האדם. – הם לרוב לא מרגישים עד כמה אמונה זו אנוכית. זה אכן נכון שבהיכרות עם האמת של מדע הנסתר מגיע האדם בהדרגה אל מה שמצוין כל כך יפה בדבריו של גתה:
“מהכוח הקושר את כל הישויות
נגאל אותו אדם השולט בעצמו.”
זה נכון, אבל כדי להגיע לאידיאל הזה נדרש כמעט כל מה שמדע הנסתר יכול להציע, את הגבוה ביותר והעמוק ביותר שלו. באופן הטוב ביותר מגיעים אליו אם מדברים עליו כמה שפחות וחותרים לכך בצורה מאוד ישירה.
הכי אנוכיים הם אלה המתפארים בעיקר בחוסר האנוכיות שלהם, כפי שאלו שבדרך כלל נוהגים לשקר משתמשים במילה “באמת” אחרי כל משפט שלישי. בתורת הנסתר ניצב חוק עמוק בבסיסו. ראשית, זה נוגע בחדירה עמוק יותר ויותר לתוך האמת והידע של מדע הנסתר, ולא לקחת אידיאלים כמו, למשל: עליך להתגבר על האגו שלך. – עם ביטוי כזה שום דבר לא מתבצע. שום דבר לא נעשה אם, למשל, עומד כאן תנור ואני אומר לו: עליך להיות תנור טוב; אתה חייב לחמם את החדר. – אפשר ללטף אותו ולטפל בו בחיבה, אולם דבר לא ייגרם מכך. התנור יחמם רק כשאתה תספק לו עצים. לפיכך, זה גם חסר כל תועלת להטיף לעולם לגבי מידות טובות, חוסר אנוכיות וחירות. הדבר הנכון הוא לחמם, לתת לאדם חומר חימום; וחומר החימום הוא האמת של מדע-הרוח. כפי שהעץ והפחם מחממים את התנור, כך האמת הרוחית-מדעית האמיתית הופכת את האדם בהדרגה לבלתי אנוכי. מדוע? כי מדע-הרוח מהרבה בחינות גורע מהעניין, מהנקודה הקטנה, שקוראים לה אגו. האמת התיאוסופית או הרוחית-מדעית היא כל כך גדולה, כל כך אדירה ומשמעותית, היא דורשת מאיתנו כה הרבה, עד שאנחנו מרגישים מאוד לא מעניינים כאישיות אחת. אנו לומדים רק עד כמה לא מעניינת האישיות היחידה. למידה זו, עד כמה לא מעניינת האישיות האנושית הבודדת, אם היא נגרמת על ידי חומר החימום של האמת הרוחית-מדעית, רק משחררת את האדם מאגואיזם.
אם ביסודו של דבר תסתכלו על הדברים, אזי מנקודת מבט גבוהה יותר, אגואיזם הוא משהו הכלול בסדר העולם האלוהי. זהו משהו מאוד בריא מנקודת מבט גבוהה יותר. תארו לעצמכם פעם אם בני אדם רבים בני זמננו היו נמנעים מדבר זה או אחר, שהם לא היו עושים את זה או דבר אחר מתוך אנוכיות כי הם יודעים מסיבות אנוכיות מה עלול להיגרם. תארו לעצמכם איך הם יזיקו להתפתחות האנושית! באמת, חוכמת העולם נטעה אגואיזם באדם כדי להוביל אותו לשלב התפתחותי כזה שהוא יוכל לתפוס את העצמי שלו, כך שהוא יהפוך אותו לחשוב ובעל ערך כפי שרק הוא יכול לעשות זאת.
מצד אחד זוהי אמת גבוהה ומצד שני ביטוי מזעזע אם אומרים לאדם, אתה חייב להקריב את אישיותך. – אני רוצה להבהיר לכם דרך דוגמה איך יכול להיות שמשהו פעם אחת מרומם-רוח ובפעם דיבור סתמי. תארו לעצמכם שאתם מבקשים מאדם שיש לו בכיסו מטבע של עשר אגורות להקריב אותו לדבר כלשהו. הוא מקריב קורבן זה בקלות. אך אם תבקשו מאדם שיש לו במקרה עימו 20,000 ש”ח – אולי זה כל רכושו – להקריב אותם, זהו דבר אחר. הדרישה הכבדה על מי שעדיין לא עבד על עצמו, שעדיין לא העלה את אישיותו עד כדי ויתור עליה, היא משהו שונה לגבי מי שעבד עליה זמן רב כדי להפוך אותה ככל האפשר למתאימה לכך. האחד מקריב את גאוניותו על מזבח ההתפתחות האנושית, השני שוטה.
זה לא תלוי בעובדה שמקריבים, אלא במה שמקריבים. כדי להיות מסוגל להציג אישיות לאנושות, יש בהתחלה לפתח אישיות זו. לפיכך, מצד אחד זה ביטוי לדבר על הקרבת האישיות; מצד שני, זוהי אמת גדולה ומשמעותית. מכאן שזה כלל ללא תועלת אם מביעים את הדרישה בספרות התיאוסופית להקריב את האישיות ובו-זמנית לא דורשים: הפוך את אישיותך לחזקה ככל האפשר.
אנו לומדים זאת על ידי חשיבה אמיתית ששורשיה בעולם הרוח. התיאוסופיה האמיתית היא ההיגיון שלא מציב עקרונות חד-צדדיים, אלא יודע שלכל משפט, כמו לכל מטבע, יש שני צדדים, אולי אפילו יותר צדדים, המלמד להסתכל פנימה מהמראה החיצוני. לעיתים קרובות כלל לא לומדים את מה שמכנים בימינו באופן שטחי תיאוסופיה. מכנים בשם סכנה רק את זה שאינו שטחי, אלא סכנה ממשית.
בהיותי עדיין בגיל צעיר מאוד, גרתי בארץ אחרת יחד עם מישהו שחגג לאחרונה את יום הולדתו החמישים. היו לנו תחומי עניין משותפים בנוגע ללימודי משנתו של גתה. באותם ימים הוא אמר שאין ברצונו להיות בין הסופרים. באותם ימים הוא היה כבר מבוגר נפשית מרבים שכותבים היום, למרות גילו הצעיר. הוא חשב: אני לא אכתוב ביקורת. אני רוצה לכתוב משהו אחר, כי מישהו צריך לכתוב ביקורת רק אם יש לו ניסיון רב בחיים; למעשה, רק מבוגרים צריכים לכתוב ביקורת. – זה היה, בכל מקרה, רעיון טוב מאוד של האיש. רוב האנשים לא מאמינים שהבגרות הכרחית כדי לפעול בתחום התרבותי. ככל שהזמנים מתקדמים כך הופכים במיוחד הצעירים לאנשים הכותבים ביקורת, ומכיוון שהקורא בדרך כלל אינו חושב ולמעשה אין לו אמצעים לחקור את גילו הצעיר של הסופר, אין לו מושג על ידי מי זה נכתב.
כולם יודעים שהיום לא קשה לכתוב בשנינות. ואכן, עדיין יש אנשים שמופתעים מכך שאדם זה או אחר כותב בשנינות. אדם שאולי עסק מאז שנתו החמש עשרה, השש עשרה רק בקריאת דברים כאלה, שלמד את המלאכה באופן עמוק, ברגע שיפרסם משהו הוא יכול להרשים מאוד על ידי שיפוטיו הרדיקליים או המטושטשים. ייתכן שאדם סובל כאן באופן רציני מדמנציה. עד כמה שזה נשמע מוזר: בימינו מישהו יכול להיות משוגע ויכול לכתוב בשנינות עבור העולם, כך שהוא נערץ כסופר שנון. מקרה כזה אפשרי. לפני עשרות שנים, זה כבר היה שיפוט נכון אם מישהו אמר: לא קשה בזמננו ליצור שיר טוב; התרבות והשפה מדגימות זאת. – היום זה תקף אפילו עוד יותר, כך שחלק מהתלמידים יכולים לכתוב מאמרים בעיתון. שופטים שם כוחות שונים לגמרי המשתמשים בבני האדם למטרותיהם. האנושות חייבת יותר ויותר לדרוש בגרות ממי שצריך לשפוט באופן נכון. גם לעבודה בתחום מדע-הרוח שייכת בגרות אמיתית. מכאן, גם הכרחי שמנהיגי בתי הספר לתורת הנסתר יעבדו רק בחוגים שלהם ולא יופיעו בעולם לפני גיל 35 שנים ויכריזו את אמיתות מדע-הרוח. לפני כן, הם יכולים להביא לעולם שיפוטים על פילוסופיה. עם זאת, אדם נהיה בוגר כדי להעלות מהרוח, רק כאשר הוא לא צריך עוד להשתמש בכוח הרוחי לבניית הגוף. כל עוד הגוף גדל, הכוחות שמהם בונה עצמו שיפוט לוגי חייבים להיכנס לגוף. מכאן, זה אפשרי שמשורר יכתוב שירים אמיתיים לפני אמצע חייו.
עם זאת, כל כך קל לו לאדם לשפוט באופן שגוי שנחוצה בגרות רבה בחיים כדי לחדור באמת לעומק, כדי שהאדם יבין לא רק כל דבר לשביעות רצונו ולמען התקדמותו, אלא יגיע לכך שיצעד לפני האנושות כדי לייצג את עבודת מדע-הרוח במלוא האחריות. רק בגיל מתקדם ניתן להגיע לבשלות הזאת. עם זאת, אינך זקוק לשום בגרות כדי לדבר באמירות תיאוסופיות נדושות.
אם פועלים ביסודיות בעניינים העליונים הרי שכאן הבגרות מחייבת. עם זאת, ניתן להתייחס לעניינים העליונים גם כביטויים, מכיוון שאנשים רבים אינם מסוגלים להבין את העומק אך הם דבקים בביטוי. כל מה שניתן להפיץ בתיאוסופיה יכול להיות רציני ועמוק ברמה הגבוהה ביותר, יכול להיות כוח חיים. אך אם נהפוך זאת, זה יכול להיות הביטוי הנורא ביותר. לכן, לעיתים קרובות אנו חווים בשדה זה שביטוי אחר ביטוי פורחים, ושרק חוסר בגרות פועל לצמיתות. אדם חסר בגרות גורם לעצמו יותר נזק ממה שהעולם עלול לגרום לו. העולם דוחה את מה שאותו אדם מביא. מי שמעורב בכיוון זה, לא מתקדם. כי מי שפועל כלפי חוץ בתחום מדע-הרוח צריך להקריב קורבנות. יש הבדל גדול אם מדע-הרוח מוצפן בסודיות בנפש ענווה או אם דוחפים אותו בפני הציבור. כאן מיושמות המילים שאומרים על מחפש המטמון: עליו להמעיט במילים. אם הוא מפטפט, הוא לא ישיג את האוצר. לפיכך, ככל שהאדם שרוי יותר בדממה הוא יוכל לרכוש טוב יותר את מעמקי העולמות העליונים. מי שמבין את העניינים האלה לא ידבר באופן כללי, אם הוא לא נכפה לזה, אם העולם לא דורש זאת ממנו. אף אחד לא ידבר מבלי שישאלו אותו. הדרישה לא צריכה לבוא מכאן או משם, הדרישה הזו יכולה לבוא מכוחות בלתי נראים, מכוחות על-חושיים.
וכך, אפשר לומר, מכיוון שכיום האדם מסוגל לחשוב מעט מאוד באופן ראוי על בגרות וחוסר בגרות, הוא יוצר מעין תיאוסופיה. היא יכולה להיות העליונה ביותר; אך בהיפוכה, זוהי קריקטורה המהווה סיכון. היא לא נושאת באשמה. בהדרגה היא תחליף את השיפוט האבסורדי בשיפוט הנכון לגבי בגרות וחוסר בגרות. אין מה להתפלא שזה כך. אם כן מופתעים, צריך להיות מופתעים גם מהעובדה שבמקום שבו נמצא אור חזק נמצאים גם גוונים שחורים. היכן שהאור פחות חזק, יש הגוונים הולכים ונחלשים. התיאוסופיה אולי מטילה גוונים שחורים; זוהי רק עדות לעובדה שעליה להיות אור חזק. היכן שמדברים על הסכנות כביכול, יש לקחת בחשבון את העובדה שכנגד הסכנה הגדולה מוצבת כאן סוללת מגן והיא ששום מורה אמיתי בתחום זה לא יחשוף את בני האדם לסכנה החמורה והגדולה הזו, ושכל מה שנראה כמו סכנה לא נובע מהתיאוסופיה אלא ממה שמתנגד לה. אדם המודע לכך יוותר שוֹקט, למרות שהשפעות רעות עלולות להופיע. נוכל להיווכח שכל עוד אנשים אינם נחשפים לתיאוסופיה, הם עומדים בהגינותם. אם הם מגיעים לתיאוסופיה, הם הופכים לרברבנים, שאפתניים ומתנשאים. מדוע? מסיבות מאוד פשוטות. כל עוד אדם איננו מתבלט מדי ממה שמקובל בסביבתו, הוא לא יכול להיות רע במיוחד, אבל גם לא טוב במיוחד. אולם אם הוא מגיע למשהו מקורי, גדלה האפשרות של הטוב אך גם האפשרות של הרע.
מה שמופיע כאן כבר אצל התיאוסוף הוותיק, על אחת כמה וכמה יכול להופיע אצל התלמיד. אצלו, אם עליו לזכות בשיקול דעתו החופשי, הטעויות הצפונות בתת מודע מופיעות בבהירות גדולה. אולם אין להימנע מכך. אם מישהו רוצה להתפתח מהר יותר, סכום של תכונות רעות עשוי להופיע בן לילה. תכונות אלה היו אולי מתפרסות על פני שישים שנה. אם ממיסים טיפת צבע בכמות גדולה של מים, לא רואים כלום מהצבע. זה חל גם על התלמיד. מה שצריך לצאת בתוך מספר ימים הופך להיות מורגש. עם זאת, אם אדם מפעיל משהו במשך שישים שנה, הוא לא שם לב לדבר. אכן, במדע הסודי מופיעים עד מהרה כמה שטנים של יהירות. מהר יחסית, נאלץ לחוות שאנשים כשלעצמם אינם מתנשאים, הם באים עמוסי ציפיות. אזי הם מגיעים ואומרים: אני רוצה להתחיל להיות תלמיד ולהתמחות במהירות. – לעיתים קרובות שומעים זאת. אנו חווים זאת כאשר שד היוהרה נאחז במישהו. הגדולים ביותר הופכים לא פעם להיות המתנשאים ביותר, ואז הם מתקשים להבין שתחושה זו היא המכשול הגדול ביותר להמשך התפתחותם, ושהכי טוב להמשך התפתחותם זה להתנער מהיהירות. – עם זאת, זה קשור גם לעובדה שאנחנו מפטפטים בקלות דעת רבה.
בכך דיברתי על הסכנות של מדע הנסתר. לא הסתרתי שיש מקרים כאלה, ניסיתי גם במהלך ההרצאות הללו להצביע היכן, בעצם, שוכנים המקרים המסוכנים יותר. היום רציתי להצביע רק באופן כללי על מה שמוצאים בכל מקום בתיאוסופיה ובמדע הנסתר. מי שמחפש את מדע הנסתר אינו נרתע מהסכנות שבדבר, אלא הוא מוצא את הרווחה, את החלמת הנפש רק במדע הנסתר. הוא יודע שמדע הנסתר לא גורם נזק ושהוא לא מביא סכנות, אלא חושף נזקים ומצביע על סכנות היכן שבכל מקרה הן קיימות והן היו ממשיכות לפעול אם לא היינו מובילים להחלמה. לפיכך, מה שנקרא סכנה זו, לא תרתיע איש מלחדור לשדות הרוח. כפי שאנו מובלים על ידי כל שאר ההתבוננויות וההשקפות, אנו מובלים גם כאן להבין שהאדם לא ימנע מלפתח את הכוחות והיכולות הרדומים בו כדי לחדור לתוך הטבע. כי כל מה שחומרי הוא התגלות הרוח. סביבנו יש יצורים איומים אם נתבונן בהם, הם נמצאים בטבע. רק בגלל עצימת עיניו האדם נמנע מלראות עובדה זו. אלה שידעו משהו על מדע הנסתר גם ידעו זאת. כבר בצעירותו שמע גתה כמה התנגדויות נגד החדירה אל תוך הדברים. הוא שמע את דבריו של חוקר הטבע השוויצרי האלר[2] שאמר:
“אף תודעה ברואה לא יכולה לחדור לתוך ישות הטבע.
מאושר הוא מי שהיא מראה לו את המראה שלה בלבד.”
גתה שהעז להביט לתוך ישות הטבע, ידע שהאדם יכול לחדור לתוך הטבע בכל מקום. לפיכך, שוב ושוב הוא חש דחף לומר:
“בהתחשב בטבע, אתה צריך להתייחס
לכל דבר תמיד כמו אותו דבר.
שום דבר איננו פנימי, שום דבר איננו חיצוני,
כי מה שנמצא בפנים הוא בחוץ. . .”
בדרכו הייחודית, גתה עדיין התנגד לציטוט המגביל את היכולות הקוגניטיביות האנושיות. הוא מחה על כך במילים, שפשוט מתאימות להפנות נפש למעשיות-האקטיבית של השקפת העולם התיאוסופית, תוך כדי כך שהוא מזכיר את דבריו של האלר בגיל מבוגר:
לפיזיקאי
“אכן
“אף תודעה ברואה לא יכולה
לחדור לתוך ישות הטבע..”
הו אתה נבער!
אל תזכיר לי,
לאחיי ולאחיותיי
מילה כזו.
אנחנו חושבים: בכל מקום שאנחנו בפנים.
“מאושר הוא מי שהיא מראה לו
את המראה שלה בלבד”
אני שומע זאת שוב ושוב במשך שישים שנה,
אני רוטן על כך, אבל בחשאי,
אני אומר לעצמי אלף ואלפי פעמים:
ישות הטבע נותנת הכול בשפע ובהנאה;
לישות הטבע אין לא גרעין ולא קליפה,
היא הכול בו זמנית.
מעל לכול בחן את עצמך,
האם אתה גרעין או מעטפת.
——————————————————–