רודולף שטיינר

GA253

תרגמה מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר שיצא לאור בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 1

דרישות ותנאים לחיי הקהילה בחברה האנתרופוסופית

דורנאך, 10 בספטמבר 1915

הצורך להביא לעולם את העשייה המדעית-רוחית דרך ארגון או חברה. ההבדל בין החברה

האנתרופוסופית לבין חברות או ארגונים אחרים. קשיי החיים ביחד של החברים בחברה.

הסכנה שבערבוב בין האימפולסים האוקולטיים לבין העניינים של המישור הפיזי.

חבריי היקרים! תנועות כמו תנועתנו המדעית רוחית, התהוו תמיד בצורה כזו שמשהו שהיה אמור להיטבע בתרבות הרוחנית של התקופה, או בתרבות ככלל, התפתח לפני כן ברמה של ארגון או אגודה כלשהי. מאחר שהתנאים באינטראקציה האנושית לא שונים כיום מאלה שבמהלך ההיסטוריה, יש צורך, במידה מסוימת, שגם אנחנו נטפח את העשייה המדעית-רוחית שלנו במסגרת של ארגון.

הניסיון של כמעט כל ארגון או חברה כזו מלמד שלא קל להבין, לפחות מבחינת העשייה בפועל, את מושג החברה כפי שהוא הכרחי לטיפוח זרם רוחני כמו שלנו. כי שוב ושוב ניתן לפגוש הוכחות – רק הבוקר, למשל, קיבלתי מכתב בעניין זה – לכך שישנם אנשים רבים מאוד שלמעשה אינם אוהבים את הרעון שעליהם להצטרף לקהילה כזו. הם מרגישים לא בנוח במצב כזה, והיו מעדיפים לרכוש את הידע הרוחני של אותה קהילה או ארגון דרך קריאה או האזנה להרצאות חופשיות שאינן קשורות לאף חברה מאורגנת, או דרך אמצעים אחרים.

יש להתייחס ברצינות לסיבות שאותן מעלים אנשים אלה. אך עם זאת, עלי להדגיש שוב ושוב: במקרה של תנועה רוחנית כמו שלנו – שהיא בהכרח שונה מאוד באימפולסים שלה, ובכל דרך החשיבה, הרגש והעשייה שלה, מהחשיבה, הרגש והעשייה של האנשים סביבה – ללא העזרה של חברה מאורגנת, יהיה הרבה יותר קשה להביא תנועה כזו לאנושות מאשר באמצעות חברה אשר חבריה מתכוננים, דרך האינטראקציה ביניהם ודרך ההפנמה הבלתי פוסקת של רעיונות ומושגים מדעיים רוחיים, להפוך למעין כלי להפצת מדע הרוח שלנו. אך כתוצאה מכך, יש להתייחס ברצינות גדולה ביותר למהותה של חברה מסוג זה, מפני שהיא אמורה להוכיח את עצמה – במונחים מעשיים לגמרי – ככלי הנושא את הזרם הרוחני שהיא קשורה אליו.

מספיק שתתבוננו בחברה שלנו ככזאת, ותוכלו לראות עד כמה היא שונה מחברות, אגודות, או ארגונים אחרים שאנשים יצרו. הבדל זה יהיה ניכר בייחוד אם נזכור עובדה מסוימת.

תארו לעצמכם שאירועים מסוימים שאותם פגשנו בנפשנו בתקופה האחרונה היו מביאים אותנו, בדרך כלשהי, לרעיון שיש לפרק את החברה האנתרופוסופית ככזאת. נניח שמאחר שהתעוררו בעיות בחברה, אנו רוצים לפזר אותה כחברה. אילו החברה האנתרופוסופית הייתה ארגון כמו ארגונים רבים אחרים, ניתן היה, כמובן, לפרק אותה ללא דיחוי ולהעמיד במקומה משהו אחר שבו הבעיות המחפירות הללו יבואו לפתרונן.

אולם יש היבט חשוב שהופך את החברה האנתרופוסופית שלנו לשונה מחברות או ארגונים אחרים, שנוסדו לעיתים קרובות על בסיס תוכנית הכוללת תקנון עם סעיפים וכללים מסוימים. חברות כאלה ניתן לפרק בכל עת. אך, חבריי היקרים, אילו היינו רוצים לפרק את החברה האנתרופוסופית, במציאות, היא לא הייתה מתפרקת כלל. בניגוד לארגונים אחרים, אין לנו את האפשרות לפרק את החברה האנתרופוסופית כל כך בקלות. כי ההבדל בין החברה האנתרופוסופית, המייצגת תנועה מדעית-רוחית, לבין חברות אחרות הוא, שאיננו מתבססים על תוכנית עם נקודות שאנשים חשבו עליהן, כלומר נקודות שאינן מבוססות על המציאות, אלא היא מושתתת על המציאות. הבסיס שלנו הוא אמיתי וממשי.

אם תיקחו בחשבון רק את העובדה הממשית לגמרי שכל חבר בחברה האנתרופוסופית רשאי לקבל גישה לסדרות השונות של ההרצאות שלנו, בעוד שלאחרים אין זכות כזו, אז תגידו לעצמכם: ברגע שבו היינו מפרקים את החברה האנתרופוסופית כארגון, עדיין לא היינו יכולים לבטל את העובדה שמספר מסוים של אנשים בעולם מחזיקים בהרצאות אלו.

נכונה באותה מידה גם העובדה שבמציאות מספר מסוים של אנשים נושאים בראשם מידה מסוימת של ידע. אינני יכול לומר לכם מה בדיוק האחוז של האנשים שמחזיקים בראשם את הדברים שאנו מדברים עליהם – להבדיל מאלה שיש להם אותם רק ב”חזיונות” – אך זה לא העיקר מבחינת החברה. מציאות נוספת היא שכמות מסוימת של חוכמה, מכלול של דברים אמיתיים, הקיימים במציאות, נמצאת בלב, בראש ובנפש של אותם אנשים שעד כה היו שייכים לחברה האנתרופוסופית. את זה לא ניתן לקחת מהם גם אם נפרק את החברה.

החברה האנתרופוסופית נבדלת מחברות אחרות גם בכך שהיא אינה סובלת שום פרי דמיון במבנה שלה, אלא נבנית על בסיס ריאלי, כך שהפירוק שלה לא היה משנה את המשך קיומה מבחינת המציאות. לעומת חברות וארגונים אחרים, החברה שלנו היא כמו משהו ריאלי, ממשי, לעומת דברים שהם אך ורק המצאה. עלינו לזכור את ההבדל המשמעותי הזה כדי להבין נכון את מהות החברה שלנו. אנו רואים איך נבנה על גבעה זו מוסד ללימודים גבוהים במדע הרוח, בניין שדרכו יתחזק עוד יותר הקשר שלנו למשהו אמיתי, רק מפני שמספר גדול של חברים סמכו, בין אם באופן פחות או יותר מודע או רק מבחינה רגשית, על הבסיס האיתן והאמיתי של החברה שלנו, בסיס שאינו קשור רק למספר נקודות וכללים המופיעים בתוכנית כלשהי.^[1]

נניח שקבוצת אנשים שיש להם חלום מסוים יתארגנו ויחליטו לא ללבוש חולצות עם צווארונים ועניבות, לנעול רק סנדלים, ולפשט את החיים בכל מיני דרכים אחרות, על ידי התעלמות ממוסכמות חברתיות מסוימות או “דעות קדומות”, כפי שהם עשויים לכנות אותם. (בחרתי בדוגמה היפותטית כדי שאף אחד מהנוכחים לא ירגיש שהיא קשורה אליו). אם תתפרק קבוצה כזו, לא ישתנה, כתוצאה מכך, שום דבר מהותי. אבל אנחנו לא סתם קבוצה של אנשים שיש לנו חלום כלשהו; אנחנו שונים בכך שאנו לגמרי מודעים לחשיבות ולמשמעות של הבסיס שלנו במציאות.

מבלי שנתחיל להיכנס לכל מיני פרטים על כך, עלינו גם להבדיל בין המושג של חברה, שבמסגרתה אנו רוצים לטפח את הקניין הרוחני שלנו, לבין המושג הרגיל של עמותה, מועדון וכדומה. וכאן חייבים לומר שכאשר חושבים על התנאים של קיומנו החברתי, רבים מאיתנו שוכחים מהי מהות המושג של חברה כמו זאת ובמקומה אנו מדמיינים את המושג של עמותה וכדומה. בעמותה קובעים סעיפים, תנאים וכו’, שיש לציית להם. בחברה כמו שלנו, אין זה מספיק. היא לא יכולה להיות שונה מעמותה אחרת רק בשם.

בחברה שלנו הדבר החשוב הוא – וכבר הסברתי זאת בשבועות האחרונים – שנתייחס ברצינות גמורה למושג החברה. זה אומר שכל אחד יהיה ער לכך שהוא לא שייך לחברה רק בכך שהוא קיבל כרטיס חבר ורשאי לקרוא לעצמו חבר בחברה, אלא הוא באמת חלק מהחברה. עקב כך, חייב לחיות בקרב החברים משהו בלתי מוגדר ובו זמנית ספציפי מאוד, משהו שכל חבר ירגיש שיש לו אחריות ספציפית שהדבר הבלתי מוגדר והספציפי הזה יתקיים. זה אומר שהאינדיבידואל יהיה ער לצרכים המיידיים או העתידיים ולרווחתם של חברים אחרים בחברה, ובעלי ניסיון בחברה יהיו מוכנים ונכונים להעניק מניסיונם לאלה שפחות ותיקים בחברה. החברים בעלי ניסיון רב יותר לא חייבים בהכרח לדבר על ניסיונם, כי בסופו של דבר מה שחשוב הוא האופן שבו הם מיישמים ניסיון זה בחיים היומיומיים.

המילה “אמון” עולה לעיתים קרובות. בהרצאה שנתתי לפני מספר שבועות הסברתי שאין צורך שנאמין במה שמלמדים, כי מה שמלמדים כאן יצדיק את האמון שלנו דרך כל דבר מעשי שיופיע כתוצאה ממנו; אבל אנחנו כן חייבים לנסות לטפח אמון זה בזה ולוודא שאמון זה הוא מוצדק. עלינו לנסות ליצור קשרים אמיתיים בין החברים. כאשר חבר בעל ניסיון – לא יעסוק בעבודת בילוש, ריגול או חטטנות בחייו הפרטיים של החבר השני – מצליח באמת לשים לב לעליות ולמורדות של עשרה חברים אחרים בלבד, מבלי לספר להם שהוא רואה בהם אנשים פחות מנוסים ממנו, זה יתרום באופן משמעותי ביותר למה שנקרא “ההילה האידיאלית” שחברה כמו שלנו זקוקה לה. אף פעם אי אפשר, כמובן, להוציא צו המחייב את החברים לתת אמון זה בזה. באמון צריך לזכות. החברים המנוסים יותר חייבים להתאמץ כדי לזכות באמון של אלה שנמצאים בחברה שלנו זמן קצר יותר.

דברים כמו אלה כבר נאמרו לעיתים קרובות במהלך השנים הרבות של הפעילות שלנו, אבל מעולם לא היה צורך כה גדול לומר אותם כמו כאן, במקום זה. כאשר החברים בחברה האנתרופוסופית חיו מפוזרים בקרב אוכלוסיות אחרות בערים שונות, המצב היה שונה לחלוטין מאשר כאשר אנחנו חיים ביחד כאן כקבוצה גדולה, ואנו עומדים מול שאר האוכלוסייה כמו מוצגים לראווה. אנו חייבים לחשוב בדחיפות וברצינית גדולה ביותר על הדו-קיום החברתי שלנו.

מה שאני אומר, חברים יקרים, לא קשור כמובן לעובדה שחברה כמו שלנו לעולם לא תוכל לרָצות את כל מי שמחוץ לה, ולעולם לא תוכל למנוע מצבים שבהם חלק מאלה שאינם חברים בחברה שלנו יעסקו בכל מיני השמצות, בלעג, בהתקפות בלתי מוצדקות וכו’. אבל זה לא העניין. מה שחשוב הוא שהחברים בחברה יעשו את כל מה שאפשר כדי שיהיה ניתן לראות באופן ברור בכל מקרה ומקרה שההתקפות הן בלתי מוצדקות, וחסרות כל בסיס עובדתי. עלינו לחשוב על הפרטים, חברים יקרים. בחיים החיצוניים לא מספיק לשים לב רק לדברים הגדולים, אלא יש להיות ערים באותה מידה גם לפרטים הקטנים.

למשל, אם מספר חברים בחברה שלנו יושבים בערב ברכבת בין אנשים אחרים, כדי לנסוע בחזרה לבאזל, ותוך כדי הנסיעה מדברים בקול רם על כל מיני תחושות בגוף האתרי שלהם, אין זה, כמובן, פשע מוסרי. כל מי שיעביר על כך ביקורת יכול לקבל בצדק את התגובה “אז מה? אז מה כבר קרה?” אבל למעשה, כן קרה משהו שמטיל ספק על הרצינות והכבוד של תנועתנו. אם כן, למרות שמדובר בדבר קטן, יש להימנע מהתנהגויות כאלו. מעל לכול, עלינו להבין שכאשר אנו מדברים בחברת אנשים אחרים על דברים שרק אנחנו מבינים, אין ספק שאנשים אלה יקבלו רושם לא נכון.

הרי כשאנו מדברים על הגוף האתרי, אפשר להניח שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, אבל האנשים שמקשיבים אינם יודעים על מה אנחנו מדברים. הם באותו מצב כמו אותה עוזרת, שחלק מהאנשים הקרובים אלי מכירים היטב. היא עבדה בבתים של אנתרופוסופים, ומאחר שהתעניינה ורצתה לגלות מה זאת אנתרופוסופיה, היא הגיע לקורס מבוא שאותו העביר אחד החברים שלנו. היא חזרה הביתה ואמרה: “למדתי שיש לי ארבעה גופים, לא רק אחד. אבל יש לי חדר קטן, ומיטה צרה מאוד, ואני עכשיו לא יודעת איך כל הגופים האלה יצליחו להיכנס לשם.” זה סיפור אמיתי. הוא התרחש בביתם של אנשים שאני מכיר היטב. אז אתם מבינים שאנשים ששומעים אתכם מדברים על כל מיני רעידות או תחושות בגוף האתרי, יחשבו באופן טבעי שאתם מדברים על הגוף האתרי כאילו שהוא גוף פיזי, כך שבעצם אתם מטעים אותם ובכך חוסמים את האפשרות שהם בכלל יתקרבו איכשהו לתנועה שלנו.

לכן חשוב שנלמד להתייחס באופן רציני ומדויק לדברים שאנו מדברים עליהם, כי גם אם הם באמת אינם דברים גדולים בפני עצמם, הם בכל זאת עלולים לבנות סביבנו חומה של דעות קדומות, דבר שיכולנו והיינו צריכים למנוע. בחברה כמו שלנו חשוב והכרחי שנלמד לדבר בצורה מדויקת לחלוטין כדי שלא תיעלם בהדרגה האפשרות שנוכל לטפח את מה שיש לטפח במסגרת חברה זו.

אני נאלץ לומר היום מספר דברים שכנראה ייראו לרובכם מיותרים לגמרי, מהסיבה הפשוטה שהתגובה הטבעית היא: “בסדר, אבל מה זה אומר שעלינו לדבר בצורה מדויקת? הרי זה מובן מאליו.” אך ידידיי היקרים, רק תפקחו את עיניכם ואוזניכם כאשר פה או שם קורה משהו, נאמר משהו, ואנשים מעבירים את החדשות מפה לאוזן. אם שמים לב ובודקים האם הדברים מוצגים בצורה מדויקת, ניתן לראות בקלות שבאינספור מקרים קיימת סטייה מבחינת דיוק הדברים. כאשר אדם מספר את מה שראה או שמע, ואחר כך זה עובד הלאה שוב ושוב, התוצאה יכולה להיות קריקטורה מפלצתית של מה שקרה בפועל. אפשר לחוות זאת לעיתים קרובות מידי גם בתוך החברה שלנו.

עלינו לקחת בחשבון את העובדה שבתנועה מדעית-רוחית אנו יכולים לעבוד בצורה יעילה ובונה רק אם אנו מתרגלים להיות מדויקים, לתפוס את הדברים בצורה אמיתית ומדויקת. מדע הרוח מחייב אותנו להפנות את מבטנו הרוחני לדברים שאין להם כל קשר עם העולם הפיזי החיצוני, וכדי לרכוש את היחס הנכון לדברים אלה, האדם חייב ליצור משקל נגד. משקל נגד נכון יכול להיווצר אך ורק אם אנו מתייחסים לדברים במישור הפיזי בצורה הריאלית, המציאותית ביותר שאפשר. הדיוק הוא הרי חלק מן המציאות.

לפני זמן מה נתתי במינכן הרצאה פתוחה לציבור שהפתיעה ואף הדהימה מספר אנשים. ההרצאה עסקה בטבעו של הרוע. הסברתי איך הכוחות השולטים ברוע, כאן במישור הפיזי, הם במובן מסוים אינם אלא כוחות שעוברים ממישורים עליונים למישור הפיזי. כוחות מסוימים אשר שם למעלה, בעולם הרוח, יכולים להוביל אותנו להכרה של הרוח יכולים להפוך לרוע כאן, למטה, בעולם הפיזי. הכוח שמאפשר לנו לרכוש הבנה של עולם הרוח, כוח ההבנה שעלינו להיאחז בו כל הזמן בעולם הרוח, בדיוק אותו כוח גורם לנזק מכל מיני סוגים כאשר הוא מועבר ישירות וללא מחשבה למישור הפיזי. כי מה טבעו של כוח זה? הוא חייב להתפתח מהפיכת החשיבה לבלתי תלויה במישור הפיזי. אך אם האדם מפנה את הכוח הזה למישור הפיזי, הוא הופך לשקר ולמרמה. לכן אלה שהיה עליהם להפיץ את מדע הרוח ראו תמיד סכנה גדולה בעבודתם, כי מה שנחוץ להבנת המישורים העליונים של הקיום יוביל לנזק אם מיישמים אותו ישירות בעולם הפיזי.

לכן, יש להתגבר על כך באמצעות משקל נגד. יש צורך לפתח את חוש האמת והדיוק במישור הפיזי בצורה חדה ביותר כדי לקבל את כוחות ההבנה של עולם הרוח בצורה טהורה, יפה ונכונה. כי אם לא מפתחים דיוק בחשיבה במישור הפיזי, אז כל הנטיות שמתפתחות דרך התאמנות מדעית-רוחית יתערבו מייד בצורה לא נכונה עם ההיבטים הנמוכים ביותר של המישור הפיזי.

נחשוב על חברה רגילה, מטריאליסטית, במובן הרחב יותר של המילה. כפי שאתם יודעים או אולי שמעתם, גם אם אין לכם ידע על כך ממקור ראשון, ישנם חוגים חברתיים מסוימים שבהם שולטת הרכילות. אתם בוודאי יודעים או שמעתם על כך שבחברה המטריאליסטית הרגילה נפוצים הרכילות והפטפוטים מכל מיני סוגים. לרוב זו לא תופעה חיובית במיוחד, ויש הרבה מה לומר נגדה, אבל לפחות לא מעורבב בה בדרך כלל תוכן אוקולטי, תוכן נסתר. אך כאשר הרכילות שולטת בחברה אוקולטית, אז הרעיונות האוקולטיים, האזוטריים, הם התוכן המועדף שמתערבב בה.

אני מקווה שבחוגים שלנו אפשר באמת לדבר על דברים כאלה, כי גם זה צריך לאפיין את החברה שלנו שאפשר לומר משהו מבלי שזה יעבור מייד החוצה וכתוצאה יצוצו שם אי הבנות. אך גם מבחינה זו יש לנו ניסיון לא טוב, ואם זה יימשך, אז נצטרך באמת לארגן את החברה שלנו בצורה שונה. יש להקפיד על כך שהדברים שנאמרים בתוך החברה יישארו בחברה, כי חייבים מדי פעם לומר כאן דברים שלא ניתן לומר אותם סתם ככה מחוץ לחברה.

כמובן, בחברה שלנו אנו מדברים, וחייבים לדבר, לעיתים קרובות על קשרים קארמתיים בין אנשים. יכול מאוד להיות שקשרים כאלה קיימים – למעשה, הם בוודאי קיימים – אבל אם אנחנו מערבבים שוב ושוב בין הרעיונות שלנו על הקארמה לבין הקשרים הרגילים היומיומיים שלנו, אנחנו עלולים ליצור בלגן. אנו גורמים לנזק כי אנחנו לא מתייחסים ברצינות ובקפדנות הראויה לצורך להיות נאמנים לאמת.

ישנם מקרים רבים, גם בתוך החברה שלנו וגם מחוצה לה, בחוגים אזוטריים, שבהם יש נטייה לייפות ולקשט באמצעות אמיתות אוקולטיות, את הדברים הסובייקטיביים המתרחשים באופן טבעי במישור הפיזי. אזכיר מקרה קיצוני, שאיננו נפוץ מאוד בחברה שלנו, אבל הוא מייצג את אחת התופעות שקרו פעמים רבות בתחום הזה.

אנשים שמעו במהלך חייהם על התגשמויות ארציות חוזרות, ושמעו גם שכריסטוס חי על האדמה בנקודת זמן מסוימת. קרה לי יותר מפעם אחת שנשים שקלטו שתי עובדות אלו של עולם הרוח – התגשמויות חוזרות וחיי כריסטוס – דמיינו לעצמן באופן ממשי לגמרי שנבחרו להוליד את כריסטוס, וניסו לסדר את חייהן כך שהדבר יוכל להתממש. לא נעים לקרוא לדברים האלה בשמם, אבל מגיע הרגע שחייבים לעשות זאת, מפני שיש להגן על החברה, וניתן להגן עליה רק כאשר איננו עוצמים את העיניים מול הנזק שעלול להיגרם כאשר אנשים מביאים אמיתות אוקולטיות למישור הפיזי.

זה באמת מקרה קיצוני, אבל הוא לא קרה רק פעם אחת, אלא שוב ושוב. הבאתי דוגמה קיצונית, אבל אותה תופעה מופיעה שוב ושוב בדברים קטנים, והנקודה היא שאנחנו לא צריכים להסתכל רק על הדברים הגדולים. כמובן, זה דבר באמת גדול אם מישהי חושבת שהיא יכולה להוליד את כריסטוס, כי התוצאות יכולות להיות שליליות מאוד, אבל בקנה מידה קטן יותר הדברים האלה קורים כל הזמן.

בחיים הרגילים, היומיומיים, קורה שאנשים מתאהבים, שגבר מתאהב באישה. אנו קוראים לזה “התאהבות” וזאת האמת הפשוטה. גם בחברות אזוטריות גברים ונשים מתאהבים זה בזו. זה בהחלט אפשרי, כפי שחלק מכם יודעים מניסיון או שמעו שזה קרה. אבל במקרים אלה, מה שאתם שומעים הוא לא ש”אדם א’ התאהב באישה ב'”, או כמו שאנשים רגילים אומרים “הוא יוצא איתה”, כי מבחינה חיצונית זהו תיאור מדויק של העניין. בחברות האזוטריות שומעים לעיתים קרובות: “לאחר שחקרתי את הקארמה שלי, אני מבין שנכנס לקארמה זו אדם אחר; הבנו שאנחנו נועדנו זה לזו על פי הקארמה, שהקארמה יעדה אותנו להיות מעורבים בגורל העולם באופן מיוחד.”

חברים יקרים, אנשים לא שמים לב כמה שקריות הצליחה להתגנב לכל הסיפור הזה, בין העובדה הפשוטה של ההתאהבות ועד לאמירה זו. בחברה הרגילה המטריאליסטית, זה שגבר ואישה מתאהבים זה בזו נחשב לדבר נורמלי לחלוטין. אבל בחברה אזוטרית, לעיתים קרובות זה לא נחשב למשהו נורמלי, אלא למשהו שאפילו יש קצת להתבייש בו. אך אנשים לא אוהבים להרגיש בושה. אין צורך לפרט את הסיבות שבגללן אדם לא רוצה להרגיש בושה, כי יכולות להיות מאה סיבות שונות. אך אנשים פשוט לא רוצים להרגיש בושה. במקום זאת, הם אומרים: הקארמה דיברה, ויש לציית לקארמה. כמובן, הם בכלל לא עושים זאת מתוך אנוכיות או מתוך רגש מסוים, רחוק מזה; חייבים לציית לקארמה! אבל אילו היו דבקים באמת, הם היו מודים בכך שפשוט התאהבו. אילו היו מודים באמת, הם היה מוצאים דרך הרבה יותר בטוחה בחיים מאשר כשהם מערבבים את האמת עם כל מיני שטויות על קארמה. כי הניסיון השטותי לייפות עניינים של חיים אישיים עם אמיתות אוקולטיות מוביל לאינספור שטויות אחרות ונזק הולך וגדל; במיוחד מפני שאז כבר אין לאדם חוש פנימי שיעזור לו לשמור על הגבולות שנוצרים בתוכנו דרך השקפת העולם המדעית רוחית.

כמובן, אין זה אומר שעלינו לאמץ בחברה שלנו את העקרונות הגרועים ביותר של החברה הרגילה.^[2] ישנם חוגים מסוימים בחברה שאומרים שלהיות בן אדם מתחיל רק מהתואר של ברון. אסור לנו ליישם גרסה משלנו לאמירה זו, ולחשוב שלהיות בן אדם מתחיל רק היות האדם אנתרופוסוף או מדען-רוח. עלינו להודות בכך שגם לפני שנהיינו מדעני רוח, היינו אנשים עם השקפות ודעות מסוימות, אנשים שעשו דברים מסוימים, ונמנעו מלעשות דברים אחרים.

כבר בשלב מוקדם מאוד בתנועתנו ציינתי שאסור לנו להשתמש בהשקפות המדעיות-רוחיות שלנו כדי לשקוע מתחת לרמה המוסרית ששמרנו עליה קודם לכן. להיפך, עלינו לעלות מעליה מכל הבחינות. לכן אמרתי לפני שנים רבות שכאשר נכנסנו לחברה, כל אחד מאיתנו היה מצויד במכלול מסוים של סטנדרטים מוסריים ודרכים שהוא היה רגיל לעשות את הדברים, ושעלינו לאפשר להרגלים אלה להישאר עד שצורך פנימי ברור ובטוח יחייב אותנו לשנות אותם. לרוב, זה קורה הרבה יותר מאוחר. יכול להיות הרסני מאוד אם לאחר שלמדנו קצת ממדע הרוח, ניקח את מה שלמדנו ונשתמש בו כדי לתרץ או לייפות את מה שאנו עושים בחיים. יש נקודה מסוימת שחייבים להבין אותה בצורה ברורה לחלוטין: הנסיבות החיצוניות של חיינו נוצרות גם הן דרך קארמה מסוימת, והאופן שבו אנשים חושבים ופועלים בעולם הוא גם קשור לקארמה.

אני תמיד מעדיף לדבר על מקרים ספציפיים, כי הם מדברים בצורה הברורה ביותר. למשל, קרה לי פעם הדבר הבא. לפני זמן מה, ישבתי במספרה – סילחו לי שאני מזכיר דברים כאלה, אבל מה שאני הולך לספר לכם הוא לא משהו אינטימי או לא דיסקרטי. ישבתי מול המראה, כך שיכולתי לראות את האנשים הנכנסים והיוצאים. הדלת נפתחה ונכנס אדם שנעליו היו בעצם חתיכות של עור רך קשורות זו לזו. הוא לבש מכנסיים הדוקים כמו בגד גוף, ומעין גלימה זרוקה סביב כתפיו בזווית גנדרנית. על ראשו היה סוג של סרט שהחזיק את שיערו הגולש. במקרה, הכרתי את האיש היטב. הספר הפסיק לעבוד על פניי עם סכין הגילוח שלו, וקנה משהו מהאיש בכמה גרושים. זה היה שיר שהאיש כתב בעצמו, והספר הראה לי אותו אחרי שהאיש יצא שוב מהמספרה. השיר היה גרוע ביותר, אבל האיש הסתובב בלבוש הזה ברחובות ובחנויות, מכר את הדבר הזה ודמיין שהוא מתעלה בהרבה על כל הסובבים אותו. בדמיונו הוא פעל לפי איזה אידיאל נעלה, אך במציאות הוא נאחז באופן היסטרי בדימוי מנופח. אותו עיקרון הפועל אצל הגברות היהירות והשטחיות ביותר, אלו שמוצאות עניין אך ורק בהופעתן החיצונית, התעצם אצל איש זה לרמה מוגזמת ביותר, והוא היה הדחף שעליו התבססה כל התנהלותו, כל צורתו והתנהגותו.

אולם, ידידיי היקרים, כמה מהחברים שלנו היו פעם מתפתים לומר – למען הנימוס, אינני אומר שהם היו מתפתים גם היום – שבדרכו שלו, האיש הזה רק ניסה לעשות את הדבר הנכון? כן, זה נכון, כמובן, אבל זו שטות ענקית שמערערת את כל החיים אם הופכים אותה לעיקרון שעליו מבוססים כל החיים. חייבים להבין בצורה ברורה לחלוטין באיזו מידה אינסופית יכולה לשכון היהירות בתוך האנשים ולהיות המניע לדברים שהם עושים, וכמה קשה להבחין בכך. אם נתייחס ברצינות ובכבוד למה שאנו לומדים ממדע הרוח, נצטרך להודות שאצל אדם כזה היהירות מהווה כוח עוצמתי ביותר. כאשר אנו עושים דבר זה או אחר מתוך יהירות – אני לא רוצה להזכיר דחפים ואימפולסים אחרים – אנשים אחרים נעלבים, אם כי לפעמים מסיבות שונות לחלוטין. אם כן, יש קשר בינינו לבין מה שאחרים אומרים. אם נסתכל על הדברים בתשומת לב, נוכל למצוא בקלות את הקשר. אנחנו יכולים להתגבר על הדברים האלה רק אם אנו רוכשים, בתור משקל נגד, חוש לדיוק, חוש לדיוק קפדני. אנו זקוקים לחוש זה גם כדי להבין אמיתות אוקולטיות.

זה אולי פרט קטן, ולא סיפור גדול, אבל באוקולטיזם חשוב מאוד לדעת ולשים לב: כאשר מישהו מספר דבר, אנו צריכים להיות מסוגלים להבחין האם אותו אדם ראה את הדבר בעצמו, כלומר יש לו זכות לדבר עליו כעובדה, או מדובר בסיפור שמישהו אחר העביר לו. עלינו לדעת להבדיל בין השניים. אבל במאות מקרים, מה שקורה הוא שמישהו מספר משהו לאדם אחר, ואז זה מספר את הדבר לעוד מישהו, אבל בצורה כזו שהאדם השלישי מקבל את הרושם שהאדם השני חווה את הדבר בעצמו, ולכן יש לו את הסמכות לדבר עליו כעל עובדה. חוסר דיוק זה הוא פחות משמעותי בחברה המטריאליסטית הרגילה מאשר בחברה שלנו. בחברה המטריאליסטית הרגילה זוהי דקדקנות מוגזמת כאשר שמים לב לדברים עד כדי כך. אבל בחברה שלנו אנו צריכים לראות את הדברים בצורה יותר מדויקת מאשר בכל מקום אחר. ומעל לכול, עלינו להיות מדויקים ביחס לעצמנו.

אם תרצו להגיע להבנה אמיתית של ההשלכות המלאות של דבריי, תוכלו לבחון את הדברים דרך הניסוי הבא. תוכלו לבחור נושא – למשל את נושא הצמחונות – ולהחליט שתשימו לב במיוחד לאופן שבו מתייחסים לנושא זה בעולם החיצוני אנשים מסוימים שתומכים במדע הרוח. תוכלו להכין טבלה, ובכל פעם שאתם שומעים איך אחד מאותם אנשים מסביר מדוע הוא צמחוני, תרשמו את הסיבות שהוא מציין. במקרה הבא, תעשו זאת שוב, וכן הלאה. אז תוכלו לראות בעצמכם אילו הסברים מגוחכים מציגים לעיתים קרובות אותם חסידים של מדע הרוח בפני העולם החיצוני לגבי הצמחונות, למשל. כאשר העולם החיצוני מגיע למסקנה שאנחנו חברה של שוטים, זה לא צריך להפתיע אותנו בכלל.

ציינתי פעמים רבות מאוד בחוגים שלנו שאם אנו רוצים להסתדר עם הסביבה שלנו, קיימת דרך לתת תשובה פשוטה מאוד לשאלה מדוע אתה צמחוני. אם שואלים אותך למה אתה צמחוני, ואתה יודע שמי ששואל אותך לעולם לא יאכל בשר סוס, תוכל לשאול אותו את השאלה ההפוכה: “בעצם, למה אתה לא אוכל בשר סוס?” כעת שניכם עומדים על מצע משותף, וסביר מאוד להניח שהאדם שצריך להסביר מדוע הוא אינו אוכל בשר סוס לא יעלה נימוקים תיאורטיים נעלים, אלא יאמר בפשטות משהו כמו: “עצם המחשבה הזאת מחליאה אותי.” ואז תוכל להשיב: “בדיוק כמו שאתה מרגיש לגבי אכילת בשר סוס, כך אני מרגיש לגבי אכילת כל בשר.” אם תאמר זאת בנימה הנכונה, בטון ידידותי, אותו אדם יבין את הגישה שלך. העיקר הוא שאותו אדם שאוכל בשר לא יקבל את הרושם שעקב ההימנעות שלך מאכילת בשר אתה מרגיש עליונות כלשהי. אולי תרצה להוסיף, אבל רק אם אתה מודה בכך בפני עצמך, שאתה חלש מידי בכדי לאכול בשר, שיש לך מוגבלות מסוימת כשמדובר באכילת בשר. כשעלתה השאלה הזאת, אני בעצמי אמרתי לא פעם שקל יותר לעבור חוויות מסוימות אם אתה לא אוכל בשר. הבשר מכביד על האדם, ואם אתה צריך להשתמש במוח בצורה מדויקת, פשוט קל יותר לעשות זאת אם אינך אוכל בשר. כלומר, בעיקרון, מדובר במה שקל ונוח יותר.

הדגשתי פעמים רבות שאי שאפשר להיכנס לעולמות העליונים דרך האכילה, או וויתור על אכילה, של דבר זה או אחר. העבודה שדרכה נכנסים לעולמות הרוח היא עניין רוחני, בעוד שהאכילה היא עניין חומרי, פיזי, וכך גם ההימנעות מאכילה. אחרת, אפשר היה להגיע למסקנה המגוחכת שאם לא תאכל מאכלים מסוימים, אז יקרה דבר מסוים, בזמן שאם כן תאכל דברים מסוימים, יקרה דבר אחר. אפשר היה להגיע למחשבה הגרוטסקית שאם תצרוך מלח במשך שמונה ימים ואחר כך תפסיק לצרוך אותו במשך שמונת הימים הבאים, ואז בימים שבהם תאכל מלח, תוכל לרדת למעמקי העולם האלמנטרי, ובימים שתימנע ממלח תעלה משם. יכול לקרות שמישהו יאמץ מחשבה אווילית זו. כמובן, שטויות גדולות כאלה לא יכולות לצוץ בחברה שלנו, חברים יקרים, אבל כן יכולים לצוץ דברים דומים.

אם נחזור לנושא של הצמחונות, אם נהיה צנועים ככל האפשר כשנדבר על הצמחונות עם העולם הסובב אותנו, נראה שבסופו של דבר נפגוש פחות התנגדות בגלל היותנו צמחוניים; אבל אם נזקוף את הצמחונות לזכותנו, אם נראה בכך מעלה, העולם החיצוני לא יסלח לנו. היותנו צמחוניים לא מהווה מעלה, אלא זה עניין של נוחות. וכך זה עם דברים רבים, חברים יקרים. אנחנו חייבים לדבר על דברים כאלה, לא כדי להטיף מוסר, אלא כדי להסביר תנאים מסוימים שהכרחיים לחיינו בחברה אוקולטית מול העולם החיצוני. הכול מסתכם בעובדה שעלינו לקחת בחשבון את הקשר שלנו עם העולם החיצוני, והמחשבות שלנו צריכות להוות גשר, אך בו בזמן גם חומה המגנה עלינו בפני העולם החיצוני, במיוחד כאשר מדובר בחברה כמו שלנו. קורה שוב ושוב, למשל, שחברים מספרים לאנשים מבחוץ: “דר’ שטיינר אמר ש…” אז כן, נסו לשים את עצמכם במקומו של אותו אדם ששומע אתכם, ותארו לעצמכם מה הוא חושב!

לדוגמה, אם מישהו אומר שדר’ שטיינר דואג להתפתחות הרוחנית של אדם זה או אחר, איך אמור להבין זאת אדם מבחוץ? מה הוא יכול לדמיין אם לא זה שאנחנו חברה של שוטים שכולם נכנעים לאדם אחד? רק תארו לעצמכם מה זה אומר, ובצדק, מבחינת העולם בחוץ! דברים מסוג זה קורים באמת. עלינו לדבר עליהם כדי להבין כיצד יש ליצור חברה שבה תשכון תנועה מדעית-רוחית, תנועה כמו שלנו. מעל לכול, עלינו להתייחס ברצינות לתנועה מדעית רוחית זו, ואסור לנו לעולם לעשות דבר העלול לפגוע בה.

מחר אדון בדברים אלה עוד יותר לעומק, ותבינו עד כמה הכול קשור לאימפולסים של מדע הרוח עצמו. אני לא רוצה להטיף מוסר, אלא להשתמש בדברים אלה כדי לדון בקשר שלהם עם האימפולסים המרכזיים של מדע הרוח.

———————————————————————

1. לגבי הבניין בדורנאך – הגתאנום, הראשון והשני – ראו את הספרים הבאים של רודולף שטיינר שיצאו לאור בעברית בהוצאת חירות: האדריכלות כהתגלות ישותו הנסתרת של האדם * אדריכלות ומשימתן של האמנויות * הבניין בדורנאך. ↑
2. Philistergesellschaften ↑