אדריאנה קוליאס  Adriana Koulias

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

הרצאה ראשונה מתוך שתיים שניתנו לחברי החברה האנתרופוסופית האוסטרלית בסידני,

26 באוקטובר 2004.

תורגמו מאנגלית לעברית על-ידי בן ציון פורת, בשיתוף עם דניאל זהבי, בהסכמת ובברכת המחברת, 2014-5

ההרצאה מופיעה בספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

תודה שהתכנסתם פה הערב, חסרה לי השהות כאן וזה טוב מאד לבוא אליכם כעת עם פירות המחקר שערכתי בארבעת החודשים האחרונים. ההרצאה הזו היא שיאה של עבודה על הגביע הקדוש ביחס להרצאותיו של רודולף שטיינר אודות “הופעתו המחודשת של הכריסטוס באתרי”, “המשימה של נפשות הלאום” ולמסע שערכתי לצרפת בחודש יוני.

נשאל את השאלה מהו הגביע הקדוש? נחקור את זרם המסתורין של הגביע הקדוש בעבר ובהווה. נגלה מי הם בני האדם והשומרים העל-חושיים של הגביע הקדוש וכיצד הם מעניקים השראה לבני אדם, וזה יוביל אותנו לזרם האנטי-גביע, הזרם המתנגד לגביע הקדוש. נחקור את מה שמנחה אותו ואיך זה בא לידי ביטוי בעבר וממשיך להתבטא כיום.

רודולף שטיינר אמר שבאמצעות ספיגת הידע של הגביע הקדוש יתגלו הדחף של אירוע הכריסטוס והמשמעות שלו, והם יהפכו לכוח בחייו של האדם.^[1] אז …

מהו הגביע הקדוש?

לפני המיסטריה של גולגולתא:

לפני המיסטריה של גולגולתא חיפשו בני אדם שיתוף עם העולמות הרוחניים דרך נתיבי חניכה שהובילו ל’התגלות’ – ה’התגלות’ הפסיבית של ישות השמש כביטוי הגבוה ביותר של העולם הרוחני באדם.^[2]

בני אדם חוו התגלות של העולם הרוחני באמצעות הקורבן הגדול שהוקרב על ידי ישות השמש שירדה אל תחומים אשר בהם היא הייתה יכולה ‘להתגלות’ לבני אדם ב’מיסטריות’. מהתקופה ההודית לתקופה הפרסית ‘ההתגלות’ הזאת התרחשה בגוף האתרי (בעידן ההודי) ובגוף האסטרלי (בעידן הפרסי). אבל רק בעידן המצרי-כלדי האדם פיתח ‘גנוסיס’ או ‘ידע’, כלומר, מערכת יחסים למה שנחווה בבן האדם כתחושה, כהתגלות. אבל מערכת היחסים הזו, או הידע הזה, נשארו בעלי אופי פסיבי והאדם לא היה יכול להיות משתתף מודע בהם. סיפורו של האיש הצעיר בסאיס שמנסה להציץ מאחורי הצעיף של איזיס ונענש במוות^[3] ממחיש את הנקודה הזו. האדם שנשא ‘בתוכו’ תמונה של ישות השמש רק ‘הרגיש’ את התמונה הזאת בנפש התחושה על ידי התנסות בסוג של מוות לעולם הפיזי – שינה, קבלה פסיבית.

בזמן שהאבולוציה הגיעה לתקופת האינטלקט בתקופה הרומית, רכשו בני האדם תודעה ברורה יותר של העולם הפיזי על חשבון התודעה של עולמות רוח וכעת היה צורך לישות שמש לרדת למערך הפיזי של בן אדם, של ישוע מנצרת, על מנת ש’ההתגלות’ שלה תתקיים.

התקופה ההודית — הגוף האתרי — וישווקארמאן — הדוואכאן הגבוה

התקופה הפרסית — הגוף האסטרלי — אהורה מזדאו — הדוואכאן הנמוך

תחילת ה’גנוסיס’

התקופה המצרית-כלדית — נפש התחושה — אוזיריס — העולם האסטרלי

התקופה היוונית-רומית — הנפש השכלית — הכריסטוס — העולם הפיזי

הגנוסיס עובר למשמרת המלאכים

לאחר המיסטריה של גולגולתא:

לאחר המיסטריה של גולגולתא, מה שהושג בעבר במיסטריות כתוצאה מה’גנוסיס ‘או ה’התגלות’ של ישות השמש בתוך האדם נהיה ה’התגלות’ של הכריסטוס בעולם הפיזי. הכריסטוס אשר שפך את דמו ומת מוות ארצי. הדם של הכריסטוס, הביטוי של האגו שלו, התאחד עם האדמה על גבעת גולגולתא וכך נפתחה הדרך לבני האדם להתאחד עמו בדרך פעילה מודעת באמצעות המאמצים העצמיים שלהם^[4].

כתוצאה מכך ה’גנוסיס’ היה צריך להינשא לעולם האסטרלי על-ידי המלאכים.^[5] ה’גנוסיס’ או ה’התגלות’ בנפש התחושה מזמן המצרים הקדמונים הותמרה לאימגינציה בנפש השכלית הספוגה בתחושה.^[6] האימגינציה הזאת הייתה אימגינציה של האדם כגביע, כלי מושלם עבור ‘הקבלה’ של ישות הכריסטוס, כלומר, כלי שלתוכו הכריסטוס יכול לא רק להתגלות אלא גם ‘להיוולד מחדש’. התגלות הופכת ללידה מחדש.^[7]

האימגינציה הזאת ניתנה על-ידי הכריסטוס ישוע לשליחיו בלילה שלפני הצליבה. זאת הייתה נוסחה שבאמצעותה הם יהיו מסוגלים לזכור שלאחר מותו ותחייתו לאחר מכן, ניתן יהיה לבני אדם ‘לקבל’ אותו לתוכם באופן מודע.^[8] בני אדם יקבלו יום אחד את החותם שלו לתוכם כפי שיתקבל לתוך האדמה.^[9] את זה הוא נתן באימגינציה הכפולה של הלחם והיין – הקליטה פנימה של גופו:^[10]

1. באופן מיקרוקוסמי – היין ייצג את הדם האתרי שלו המבטא את האגו שלו השוכן בכלי של הישות האנושית – האדם שיום אחד יעבוד באופן פעיל ומודע על שלמות לקראת ‘הלידה מחדש’ שלו בעטיפות האנושיות השונות.
2. באופן מאקרוקוסמי – הלחם היה דמו האתרי או הביטוי של האגו שלו הנמצא בכלי האתרי של האדמה – הכוחות הקוסמיים^[11] השוכנים באדמה. זה מה שייעשה את הלידה שלו מחדש לתוך העטיפות המאקרוקוסמיות לאפשרית, ועל ידי כך מעוצב, באמצעות הגאולה של האדמה על ידי בני אדם, גביע הפוך שממנו תורק הישות של האהבה שהיא הכריסטוס באמצעות האדם לכל הקוסמוס.

לאחר המסתורין של גולגולתא הידע הזה נשמר וחי בשתי דרכים:

1. בדרך אקזוטרית בפולחן המיסה הגבוהה.

משום שהאנושות הייתה צריכה להיות מובאת בהדרגה לסודות האלה, מה שיכול היה להינתן באופן אקזוטרי היה בעל אופי פחות מודע והיה הכנה לזמן מאוחר יותר, לזמן אשר בו יהיה יוכל להיות מובן. זאת היא הסיבה שבמשך זמן רב המיסה נאמרה בשני חלקים, המיסה הנמוכה והמיסה הגבוהה. המילה מיסה עצמה מייצגת את המילה הלטינית Missa, מהמילה לִפְטוֹר. זה מתייחס לנוהג של מתן פטור לחניכי הכהונה או הדיאקונים (Catechumens or Deacons)- אלה שלא לא עברו חניכה לפני ההקרבה (Offering).^[12]

המיסה עצמה התקיימה בשלושה חלקים:

1. הבשורה – אמירת עיקר האמונה (Creed) “אני מאמין באל אחד”; דיאקון משוחרר – פטור.
2. ההקרבה (Offering) – הלחם והיין מוענקים לאל על מזבח, כאן נאמרת בשקט תפילה על ידי הכומר – הדרשה (Super Oblata) אשר הייתה ה’סוד’ – ההקרבה הפרטית באהבה לכריסטוס.
3. טרנסובסטנציאציה (Transubstantiation) – ‘המרה’ – שבה היין והלחם הופכים לדם ולגוף של הכריסטוס. הכומר אומר ”Deus qui humanae substantiae האל שהוא אדם בחומר … והשילוש מזומן במילים ‘uspice ‘Sancta Trinitas.

רודולף שטיינר אומר לנו שכל המיסטריה של גולגולתא נסתרת מאחורי המנטרות^[13] האלה. הוא מתאר נתיב חניכה, המאפשר לאדם להתאחד באופן מוחלט עם הכריסטוס.

חישבו על המילה האנגלית ‘נווה’ ((Nave, כלומר, האי המרכזי של הכנסייה. המילה נווה נגזרת מהמילה הלטינית ‘Navis’^[14] ספינה או ‘Navalis’ שפירושה להפליג או לנווט. החניך מובל ל’נווה’ המרכזי, כשהוא מפליג או מנווט במורד התווך המרכזי אל המזבח באופן דומה לחניך המצרי שהפליג במורד הנהר של הנשמות בסירה של איזיס לשערים של דואט (העולם הבא, עולם המתים – Duat). המילה מזבח באנגלית (Altar) מוצאה מהמילים הלטיניות ‘אלטוס’ (Altus)^[15] או ‘אלטה’ (Alte) שמשמעותן גבוה והמילה ‘השתנות’ (Alter)^[16] כלומר שינוי לדרך אחרת, או להשתנות על מנת להפוך לאדם אחר – במילים אחרות, הצבת שתי המילים ביחד אומרת: להשתנות למשהו ‘גבוה יותר’ – התקדשות.

במונחים אנתרופוסופיים ניתן לומר כי שלושת החלקים מתייחסים לשלוש עטיפות ושש תקופות פלנטריות כך:

• הבשורה (Gospel) – לגוף האסטרלי – האמונה – תקופות הירח וצדק.
• ההקרבה (Offering) – לגוף האתרי – ההקרבה באהבה – תקופות השמש ונוגה.
• ההמרה (Transubstantiation) – לגוף הפיזי – המרת הסקרמנט – תקופות שבתאי וולקן.

הכומר הוא הנציג של האגו – האגו הנמוך ושל אבולוציית האדמה.

הסודות של האגו הגבוה של הכריסטוס בכלי המטוהר של אדם והאגו של הכריסטוס השוכן בגוף של האדמה שבמיסה, היו סודות אזוטריים שלא ניתן היה לתת אותם לכלל. ככל שהם הפכו לפחות ופחות מובנים כך הפכה המיסה הגבוהה להתנסות אקזוטרית, שמטרתה היחידה הייתה המשך קיום הקשר עם עולמות הרוח והאפשרות של העתיד.

1. בדרך אזוטרית במיתוס של הגביע הקדוש.

הזיכרון אודות הכריסטוס שהיה ישות שמש דעך וזה^[17] הפך ליותר ויותר חשוב לזרם האזוטרי לשמר את הסודות האלה לזמנים מאוחרים יותר, זמנים שבהם הסודות יהיו יכולים להיות מובנים. זה היה יכול להיות ידוע רק לבני אדם מיוחדים שהיו הראשונים לפעול באמצעות אימגינציה באינטלקט. הגביע או הכוס של המיסה נהפך לגביע הקדוש – הגביע שאפשר היה למצוא רק לאחר תלאות רבות ויוכל לרדת לאדמה רק לאחר שבני אדם בנו את הטירה. זאת אומרת שהגביע הקדוש היה יכול לרדת רק כאשר בני אדם כבר הביאו את הגוף האסטרלי, הגוף האתרי או הגוף הפיזי לשלמות בהתאמה. בימי פרציפל זו הייתה השלמות של הגוף האסטרלי דרך נפש התודעה – אהבה לא אנוכית הפכה לפעולה (רצון נעשה מודע).

המעטפת המשופרת הזאת של האדם היא הגביע הקדוש שכמו גביע הצמח הטהור חדור על-ידי קרני השמש.^[18] זאת היא הכוס אשר הייתה בשימוש על ידי הכריסטוס ישוע בסעודה האחרונה, הכוס שיוסף מאריתמתיאה השתמש בה כדי לקלוט את הדם של הכריסטוס ישוע הצלוב על גבעת גולגולתא. זאת הייתה גם הכוס שניתנה למלאכים למשמרת עד שטיטורל יוכל לבנות את טירת הגביע הקדוש. הייתה לכך אותה המשמעות כמו לאבירי המלך ארתור, עם מסע החיפוש בהנהגת פרציפל כדי למצוא את הגביע ולטמפלרים והרוזנקרויצרים שהיו ממשיכיהם.^[19] בני אדם היו יכולים להשיג זאת דרך נתיב של שכלול לשלמות שהוביל להשתתפותם המודעת ב’קבלה’ או ‘תחייה’ של הכריסטוס^[20] בעטיפות המושלמות השונות.

זרם הגביע הקדוש הוא לכן הזרם שפועל מאחווה של מקודשים אשר הוקמה כדי לשמור על המסתורין הללו ולהפיץ דרך מרכזי מיסטריות את מה שהיה מתאים לאנושות. היא נקראה האחווה של הגביע הקדוש.^[21] לאחווה של הגביע הקדוש יש את האחריות להנחות את זרם הגביע הקדוש במשימתו של נשיאת המרת ה’גנוסיס’ הזה או ה’התגלות’ לתוך האינטליגנציה, או ‘תחייה’ שמובילה את האדם מהיותו ‘כריסטופורוס’ (Christophoros) או נושא הכריסטוס ל’כריסטודקטרוס’ (Christodekteros), קולט הכריסטוס. הוא מגן על הסוד של:

1. איך יכולה האנושות לבצע את משימת טיהור מעטפות הגוף השונות, הפיזית, האתרית והאסטרלית באמצעות כוחו של האגו, כך שהן יכולות להיות מעוצבות לגביע קדוש מיקרוקוסמי אשר לתוכו דמו הקדוש של הכריסטוס – ביטוי לאגו הנעלה שלו – יכול להיכנס.
2. כיצד האנושות יכולה באמצעות טיהור העטיפות האלה לגאול את האדמה, כך שהיא יכולה להפוך לגביע הקדוש המאקרוקוסמי שלתוכו האגו של הכריסטוס יכול להיכנס.

ארבעת הזרמים האזוטריים, אשר לקחו את מה שניתן באופן אקזוטרי ונשאו אותו באופן אזוטרי במיסטריות של הגביע הקדוש.

הזרם המזרחי – הגוף האסטרלי – הבשורה:

הזרם המזרחי היה שייך למני (Manes) ונלקח על ידו ממזרח למערב בהתגשמותו כפרציפל. פרציפל נע בדרכו משוטה למלך הגביע הקדוש על ידי פיתוחם של כוחות האיבר הגבוה ביותר של הנפש האפשרי באותו הזמן, נפש התודעה. נפש התודעה מעבדת חשיבה ורגישה לתחום של הרצון, כך שהוא הופך להיות מודע. לכן הוא מסוגל לשאול את השאלה הבלתי אנוכית, “מה מציק לך אחי?” הקרבה פעילה מודעת או אהבה לא אנוכית זו מצביעה על אחת המשימות הנעלות ביותר של הזרם הזה, להוביל אח לגביע הקדוש. זהו השינוי, התנגדות באמצעות כוחות הרצון החדורים ברוח כדי לנטרל את ההשפעות של לוציפר בגוף אסטרלי,^[22] ספק.^[23] בגוף האסטרלי טמונים הסודות של אמונה, האמונה (Creed) – אני מאמין! אמונה בגוף האסטרלי מובילה להארה של האגו של הכריסטוס וממירה אותו לרוח העצמות,^[24] זה מה שחי בכוס של יוסף מאריתמתיאה ושומר אותו בחיים, המאנא – האמונה – שניתנה ליהודים חסידי משה. זה מה שמחזיק את אבירי הגביע הקדוש בחיים. זהו הסוד של חיי נצח והיפוך ההשפעות של הנפילה.

זרם המסתורין המערבי – הגוף האתרי – המנחה:

הזרם המערבי הבין שכאשר האדם התנסה בנפילה נלקח ממנו משהו. הפצע הקטלני והנפש המשוסעת מתרחשים דרך חוסר האהבה. משהו בתוך האדם היה למעשה מת או איבד את הכרתו. האדם הפך לאמפורטס (Amfortas – פצוע במפשעה או באמצעות הנפילה וההיפרדות של המינים) וחלק מהגופים הפיזיים והאתריים היה מת. לא מת כפי שאנו מכירים את המוות, אבל החיים שעברו דרכם היו בעלי נטייה לכיוון המוות (אתרים מנוונים).^[25] מתקדש ידע שהוא חייב להחזיר את החיים לחלקים המתים האלו של הגופים הפיזי והאתרי שהיו חסרי הכרה באמצעות אהבה לא אנוכית, שהיא “חיים”. מהסיבה הזו שני זרמי המסתורין אוחדו על ידי פרציפל, כי רק הוא היה יכול לאחות את הפצע שנגרם על ידי הנפילה על ידי גאולת הגוף האסטרלי דרך העבודה של נפש התודעה. זה בתורו יפעל, דרך הנפש השכלית, לרפא את החלק הזה של הגוף האתרי ש’נפצע’ או שנותר מחוסר הכרה. המקום שבו הידע הזה נלמד נקרא הטירה של הגביע הקדוש.

פרציפל המתקדש הגדול ביותר מכל המתקדשים הארציים ידע שבאותו החלק המת שבאדם לא הייתה תודעה, שבאותו חלל יכלו להשתכן הישויות המתנגדות. התחום שהיה המרושע והעוין ביותר לגביע הקדוש נתפס כטירת מארוויל (Chastel Marveil) היכן שמשלו שנאה ופילוג. זה היה המקום שאליו נאספו כל הכוחות התוקפים את בני אדם בהיבט הלא מודע של הגוף האתרי ופיזי. ריפויו של הפצע הקטלני שנרכש דרך אהבה אנוכית פסולה עם האהבה שהיא מעבר לעצמי^[26] היה חלק בלתי נפרד ממתן האפשרות להארת האגו של הכריסטוס בגוף האתרי האנושי שהתעלה לרוחניות – רוח החיים – כמו גם גאולת האתרים שנפלו. זהו הריפוי של אמפורטס ידי פרציפל.

זרם המסתורין הדרומי – ה’המרה’ (Transubstantiation) של הגביע:

הזרם הדרומי היה שייך גם לטמפלרים וגם לרוזנקרויצרים והעסיק את עצמו בבניין בית המקדש הפיזי להתגשמות של המילה בחומר. השליח יוחנן, התלמיד שישוע אהבו, היה המתקדש שהנחה את הזרם הזה. יוחנן התגשם בעבר כחירם אבי^[27] בונה מקדש שלמה ושריברט פון לאון (Charibert von Laeon) מייסד האחווה של הגביע הקדוש. הוא נהיה כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosencreutz) במאה הארבעה עשרה – האדם הראשון שהתנסה בחניכה שבה הוא מקבל את החותם של האגו של הכריסטוס^[28] באופן מוחלט לתוך הגוף הפיזי שלו. זוהי התוצאה הסופית של עיצובה של אבן החכמים, השכלול של הגוף הפיזי מפחם ליהלום בנכונות לזרימה למטה של הדם – חומר האגו של הכריסטוס. זהו גוף הרפאים או גוף התחייה. זהו סמל לשינוי הצורה (transfiguration) שהיו עדים לו תלמידיו של הכריסטוס לאחר מותו.

זרם המסתורין הצפוני – הסעודה הקדושה (Holy Communion):

הזרם הצפוני היה שייך לעמים הגרמניים והתרכז בסודות של האגו – הסודות של ההקרבה של האגו הנמוך שאליו אגו הכריסטוס או אגו גבוה יכול להיכנס. זרם זה שייך לרודולף שטיינר שמשימתו הייתה להוביל את הישות האנושית לכיוון תפיסה של האגו באמצעות פעולה רצונית לקראת התגלותו כישות רוחנית המכילה את עצמה^[29] – רוח העצמות.

היה זה באמצעות רודולף שטיינר שארבעת הזרמים הללו נאספו יחדיו.

איך הם התכנסו ביחד?

במאות השנים הראשונות שלאחר המיסטריה של גולגולתא נעשו הכנות אשר בהן הוחלט על ידי המתקדשים הגדולים, זרתוסטרא, בודהה, סייתיאנוס ומאנו הגדול (Zarathustra, Buddha, Scythianos, great Manes), מתי צריכה להתרחש ההתכנסות של הזרמים האלה.^[30] הוחלט שמאנו אשר בעבר כבר התגשם כמאני יתגשם במאה התשיעית כפרציפל. פרציפל בהיעשותו למלך הגביע הקדוש, פעל בהשראת נפש הלאום הקלטי או הארכנגל, להביא את זרם המסתורין המזרחי להיות ביחד עם זרם המסתורין המערבי. זה נתן את האפשרות לארכנגל הקלטי לסגת מאנשיו. המורשת הקלטית הייתה צריכה להיות מוקרבת כדי שזה יקרה. זאת הייתה הכנה לקראת המשך האיחוד של זרם המסתורין הדרומי שעסק בהתמרתם של כוחות הירח ביסוד הנקבי,^[31] עם הזרם המזרחי שהעסיק את עצמו בקתרזיס של הגוף האסטרלי ועם הזרם המערבי שהעסיק את עצמו עם הגוף האתרי, סביב שנת 1254, בחניכתו של הנער הצעיר (כריסטיאן רוזנקרויץ), המוקף על-ידי התריסר במונסאלבאט (Montsalvat) – מקדש שהוקם על ידי הטמפלרים היכן שהיו פעם אראגון וצפון ספרד אבל כעת נמצא באזור המהווה חלק מצרפת.^[32] במהלך החניכה הזו הוא קיבל לתוכו חותם של האגו של הכריסטוס דרך כל עטיפותיו עד לתוך הגוף הפיזי שלו.^[33] הנער הצעיר הזה היה עתיד להתקדם על מנת להפוך לכריסטיאן רוזנקרויץ. לכן הזרם הרוזנקרויצרי גילם עכשיו את הידע של האתרי, הגוף האסטרלי והתמרתו של הגוף הפיזי המואר באור האגו של כריסטוס ונודע בשם המסתורין של צלב הוורדים.

רק לאחר התקופה החשוכה או ‘קאלי יוגה’ הייתה אפשרות לאיחוד הסופי של ארבעת הזרמים להתקיים באמצעות רודולף שטיינר והאנתרופוסופיה, במדיטציית הנחת אבן היסוד לגיתהאנום השני בדורנאך, בתאריך 25 דצמבר 1923, כסוג של מיסה גבוהה או פולחן (Cultus), שבו השתתפו ישויות גבוהות יותר בהתייחדות עם בני אדם. אנחנו יכולים לראות את זה אם אנו לומדים מקרוב איך במדיטציית אבן היסוד ניתן נתיב שדרכו אדם יכול לחוות את צלב הוורדים הקוסמי, ההתנסות המודעת המוחלטת של הגוף הפיזי אשר הותמר כסיומה של הדרך לקראת הפיכתו לכלי של האגו של הכריסטוס.^[34]

איחוד ארבעת זרמי מסתורין והלשכה הלבנה (White Lodge).

לאחר המיסטריה של גולגולתא נלקח גופו האתרי של הכריסטוס ישוע אל הקוסמוס,^[35] למרחב של שבתאי-סטורן או אבא כרונוס, והחל בירידתו בחזרה לכיוון האדמה כמו הד בערך בשנת 948 לספירה. זה החל את הביאה השנייה שלו. בין השנים 1920 – 1935^[36] הכריסטוס ירד עד לתחום של המלאכים וזה היה מה שנתן פעם נוספת את האפשרות למתקדש אנושי גדול לקבל את מה שנלקח עד לתחום המלאכים לאחר המסתורין של גולגולתא והעניק אותו שוב לאנושות כידע אקזוטרי – מסתורין הגביע הקדוש. זה מה שעשה את איחודם של זרמי המסתורין בכנס היסוד בחג מולד על ידי רודולף שטיינר לאפשרי.

כיום יש ארבעה זרמי מסתורין חדשים שתפקידם הוא לשמור ולהפיץ את הידע של הגביע-הקדוש, כלומר, הידע של תודעת הכריסטוס שהתקבלה במודע על ידי אדם, כך שזה יכול להיוולד מחדש, זאת היא ה”קבלה” שלו שעל ידה האדם נעשה לכריסטו-דקטרוס.^[37]

רודולף שטיינר אמר בפנייתו האחרונה לחברה האנתרופוסופית בדורנאך, בתאריך 28 לספטמבר 1924 בחג מיכאל (Michaelmas), שארבע קבוצות של שניים-עשר אנשים ייצגו את תחילת ארבעה הדחפים האזוטריים החדשים. זרם הגביע הקדוש המיקרוקוסמי נראה מנקודת המבט של האדמה כך:

זרם הגביע הקדוש המתחדש

כפי שאנו רואים למעלה לכל זרם יש שניים-עשר מתקדשים הפועלים תחת מנהיג אחד ‘בן אנוש’ דגול שפועל מהאחווה של הגביע הקדוש. האחווה הזו של הגביע הקדוש פועלת להנחלת הסוד של הגביע הקדוש ליחידים, כלומר, כיצד צריך האינדיבידואל להכין את הכלי שלו להתייחדות מודעת עם הכריסטוס.

האחווה הזו מנוהלת על ידי ישויות גבוהות יותר (ארכנגלים, ארכי-מלאכים) של הלשכה הלבנה הידועים כמאסטרים של החוכמה ושל ההרמוניה של רגשות ותחושות. המורים הארכנגליים האלה מהווים את המעגל של שתים-עשרה הבודהיסאטוות (Bodhisattvas) שמשקף את הכוחות הקוסמיים של ישות הכריסטוס כפי שישותו מובנת מנקודת המבט של קבוצות הכוכבים השונות בגלגל המזלות, באמצעות כוחה של רוח הקודש שיורד למטה לתוך המעגל שלהם מתחום קבוצת הכוכבים מזל שור. ברעיון המרכזי של הגביע הקדוש הכריסטוס נהיה ידוע למתקדשים אנושיים באמצעות הכוח והחסד של רוח קודש – היונה.

ישנן ישויות על-חושיות אחרות שיש להן משימה אחרת בהקשר הזה. המשימה שלהן היא יותר עשייה עם האנושות^[38] כולה. חמשת הישויות האלה יש להן עניין מיוחד בכל מה שניתן לאנושות בנוגע למהותו של הכריסטוס אשר תיכנס לגביע הקדוש המיקרוקוסמי של האדם ולגביע הקדוש המאקרוקוסמי של האדמה. רודולף שטיינר מזכיר אותן בספרו משימתן של נפשות הלאום. הן מעניינות במיוחד משום שכולן חולקות דפוס פעולה משותף של הקרבה. כל ישות הקריבה את התעלותה לדרגה גבוהה יותר, כלומר, הסכימה לפגר מרצונה ולהישאר מאחור על מנת לבצע משימה מסוימת. זה לא חייב להתפרש כצורה הלוציפרית של הישארות מאחור, כפי שכבר ראינו כיצד הישויות האלה בחרו לפתח את התודעה שלהן והפכו לישויות של שיקריות. הסוג הנעלה של היוותרות מאחור מצריך קורבן גדול של ויתור מצד הישויות הללו על מה שהיה מגיע להן, לשם התפתחות העולם. זה לא נעשה מתוך רצון אנוכי אלא מתוך אהבה נטולת עצמיות.

נותני השראה על-חושיים של הלשכה הלבנה וזרם הגביע-הקדוש.

מיכאל – אינטליגנציה קוסמית – מתווך של התודעה הקוסמית של הכריסטוס דרך האגו הרוחי – אנתרופוסופיה – מהספירה של השמש ככוכב.

מיכאל היה הישות אשר ויתרה על התעלותה לדרגת רוח זמן, כך שהוא היה יכול להנחות את העם השמי, את העם העברי.^[39] הוא היה ארכנגל השמש והנעלה ביותר מכל הארכי-מלאכים. רודולף שטיינר מתאר את מיכאל כ’סוג של’ ארכנגל, ‘רוח זמן שבמובן מסוים מתגלה במשימה של נפש הלאום, שאנו חייבים לכנות נפש הלאום השמי’. משמעות הדבר היא שמיכאל היה חייב להסכים לפגר בהתפתחותו ולהישאר ארכנגל כדי שיוכל לעבד את הדחף של יהוה- רוח צורה, לתוך הגזע העברי כהכנה להתגשמות האגו של הכריסטוס, בגופו של ישוע שבבשורה על-פי לוקס, שהיה צאצא של דוד המלך מנצר בנו נתן. העם העברי נועד לפתח לרמה הגבוהה ביותר את האמונה באל אחד כהכנה לכוחה של המחשבה כפי שהוא נחווה על-ידי האגו. למיכאל יש קשר מיוחד לאגו לא רק באמצעות הקשר שלו ליהוה אלא גם משום שהוא הקריב את האינטליגנציה הקוסמית שהוא שמר על ידי השלכת לוציפר מן השמים.^[40] כך הבטיח את הנפילה שאפשרה לבני האדם לרכוש כוחות אגו, חירות אינדיבידואלית ואת כוחה של החשיבה. מיכאל הוא בנה של הסופיה והוא הרוח המנחה של בתה אנתרופוסופיה שהובאה להתגשמות אנושית על ידי המתקדש האנושי הגדול רודולף שטיינר. מאז אותם זמנים, מיכאל כבר הפך לארכאי והרוח המנחה של התקופות.^[41] הוא גם הפך לאני הקבוצתי של קהילת מיכאל, בייסודה העל-חושי של קהילת המיכאל-ים עם ייסודו של בית הספר של מיכאל, שהוא המבשר של קהילת מיכאל בעתיד, כאשר מיכאל יעבוד עם הכריסטוס בתחום הקארמה – כרוח צורה. אז הוא יפעל היישר לתוך הגוף הפיזי (בהשתקפות גבוהה יותר של הדרך שבה הוא פעל באמצעות יהוה לתוך העם העברי), כדי ליצור גזע מיכאלי של הגביע- הקדוש.^[42] זהו גזע שיפריד את עצמו מהשאר כי יש לו משימה מיוחדת – לקחת את מהותו של הכריסטוס לתוך הגוף האסטרלי שהתעלה לרוחניות או הגביע הקדוש, באמצעות האגו החסר-אנוכיות שרכש והבין את האינטליגנציה הקוסמית, התודעה של הכריסטוס.^[43]

הרוח המנחה של הנצרות האקזוטרית – מתווך בין ספירת האב ובני אדם – התנסות הריפוי של תודעתו של הכריסטוס ברוח העצמות כתוצר עבודת האגו הנמוך – נצרות אקזוטרית – מספירת השמש ככוכב-לכת, פלנטה.

הארכנגל של הלאום היווני הצטיין כל כך במשימתו עד שהיה יכול להעלות את עצמו לדרגת רוח הזמן או ארכאי ולהפוך לרוח התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית או התקופה היוונית.^[44] במהלך הזמן שבו התרחשה מיסטרית גולגולתא הייתה לו האפשרות להתעלות לדרגת רוח צורה, אבל הוא ויתר על כך על מנת להפוך לרוח תקופה שפועלת במשך הדורות וממלאת משימה מיוחדת. המשימה הזו הייתה להיות הרוח המנחה של הנצרות האקזוטרית או הרוח המנחה של מה שיכול להיות גלוי לעולם החיצוני ביחס לדרך להתייחדות עם הכריסטוס.

הארכאי הזה הציב את עצמו “בחזית” של דחף הכריסטוס כדי לבצע זאת. לאחר מכן התפורר הלאום היווני כאשר נותר ללא נפש לאום. באמצעות השראתו פעלו דיוניסוס אריאופגיטה הקדוש (St. Dionysius the Areopagite) הבישוף הראשון של אתונה, והטמפלרים שהפכו את הידע האזוטרי שלהם של הגביע הקדוש לצורתה האקזוטרית של הנצרות.

היה זה גם באמצעות הדחף של רפאל שקבלתה לנצרות של תורת אריסטו קודמה מאד על ידי תומאס אקווינס, כך שהאדם יכול היה להתחיל להבין את הנצרות באופן הגיוני וברור. באמצעות הדחף של רפאל הידע של אפלטון תרם לתקופת הרנסנס הגדולה.

באמצעות תפקידו כארכאי הוא מסוגל גם לתווך בין עולמו של האדם והתגלות מהתחום המאקרוקוסמי הנשגב של האב.^[45] זאת הייתה משימתו לתת השראה לאנשים להבנה של מה שפורח בנפש כילד הקדוש שמגיע מהאיחוד של האב השמימי והאם הארצית.

זהו גם הגוף האסטרלי הרוחני או רוח העצמות שמתהווה דרך פעולתו של האגו הבלתי-אנוכי בגוף האסטרלי^[46] של האדם. הילד הזה או רוח העצמות הופך למוקרן על ידי האגו של הכריסטוס שמגיע לשכון בתוכו כתודעה.

מי הוא הארכאי המסתורי הזה? קשה לגלות את זהותו מאחר ורודולף שטיינר הקפיד להשמיט את שמו. אציע לכם בזהירות שהוא אותה הישות שעובדת בשיתוף פעולה הדוק עם מיכאל ויש לה יחס מיוחד למחשבה אנושית. אני מציעה לכם את ההנחה שזאת אותה הישות המוכרת בשם הארכנגל רפאל. מדוע אני אומרת זאת? בראש ובראשונה כי הארכנגל רפאל מכוון את עונת האביב, וזה אומר שיש לו קשר מיוחד למיסטריה של גולגולתא, לחג הפסחא, לישות הכריסטוס ולכל התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. ניתן לראות שהוא כבר התקדם מהיותו ארכרנגל שכן הוא לא רק מכוון את העונות אלא גם תקופות זמן (תקופות ארכנגליות). הוא הישות שפועלת מהתחום המאקרוקוסמי של מרקורי ופועלת באופן מיקרוקוסמי בנשימה אנושית. רודולף שטיינר אומר לנו שהכוחות השוררים במערכת הנשימה שלנו אינם רק כוחות ריפוי אלא גם שכאשר הכוחות האלה עולים לראש, הם הופכים לכוחות רוחניים הפועלים בתפיסה החושית והחשיבה. הוא ממשיך ואומר כי תפיסת חשיבה, החיים הרוחניים הפנימיים של אדם הם המטמורפוזה הגבוהה יותר של טיפול מרפא, תהליך הריפוי,^[47] וכי כאשר מרכיב ריפוי זה עולה הוא הופך להיות הבסיס החומרי לחיים הרוחניים של אדם. הבסיס הראשוני לפיתוח החשיבה האנושית נוסד במהלך התקופה היוונית של האבולוציה האנושית. בשלב הזה אפלטון ובמידה רבה יותר אריסטו, פיתחו מחשבה פילוסופית בהירה – מחשבה אינטלקטואלית, אשר בספירת הקיום שלנו נובעת מהשמש.^[48] אנו רואים כיצד הקשר של רפאל עם התפתחות המחשבה הכרחי להבנה בסופו של דבר של האינטליגנציה הקוסמית. כאן אנו רואים את הקשר שלו עם הישות מיכאל. אנחנו רואים את מערכת היחסים המשלימה ההדדית הזאת באה לידי ביטוי במחזור השנתי; כאשר מיכאל פועל ביקום מלמעלה, רפאל פועל מלמטה בתוך בני אדם וכאשר רפאל שוזר ועובד ביקום, מיכאל קרוב לבני אדם למטה. לכן לא קשה לדמיין איך מערכת היחסים הזו ממשיכה ברמה אחת גבוהה יותר. מיכאל מכין את העברים לא רק כגזע ששושלת הדם שלו תוביל לפיתוחו של גוף פיזי המתאים להתגשמותו של ישוע מנצרת אלא גם עובד דרך אברהם ליצירת בסיס לפיתוח החשיבה האנושית. מאוחר יותר רפאל עובד עם הלאום היווני כדי לפתח עטיפות לנצרות כמו גם בפיתוח הנפש השכלית, שוב דרך התגשמויות של אברהם – אריסטו. בנקודת מפנה הזמנים הוא מסוגל לעבוד בעטיפות של יוחנן המטביל כדי לחולל את הרעיון של “מתאנויה” (Metanoia), הידיעה בהכרה של מצפון צודק ושגוי כדחף של שינוי. מתאנויה ביוונית פירושה למעשה, שינוי הנשימה שלך. אנו רואים כאן, בכל הקשור לפיתוח המצפון כמשימתו של בודהה, מערכת יחסים מיוחדות ולפיכך גם עם ישוע מנצר נתן שבבשורת לוקס, אשר גופו האסטרלי היה חדור בנירמאנאקיה של בודהה.

הוא חוזר שוב לעבודה עם יוחנן המטביל^[49] בהתגשמותו הבאה כצייר בשם ‘רפאל’. בשל מערכת יחסים מיוחדת שהתרחשה בעולם הרוחני לאחר מותו של יוחנן המטביל,^[50] עד כדי כך שהאינדיבידואליות של יוחנן המטביל לוקחת את שמו של מקור ההשראה שלו ומסוגלת לחדור לרנסנס היווני, האזוטרי האלילי בעיקרו, באיטליה, עם פירות של נצרות אקזוטרית בדרך ריפוי ראויה לציון (המדונה הסיסטינית) – הוא שוב המבשר של נצרות חדשה.

הוא המשיך לעבוד כרוח החיה של יוחנן המטביל בהתגשמות הבאה שלו כנובליס (Novalis) ואנחנו רואים את זה בהקשר למרחב של מרקורי^[51] ואימגינציה אמיתית. גם בהתגשמותו הזאת התקיימו יחסים מסוימים עם התחום של הסופיה, בספירה של השמש כפלנטה, ככוכב-לכת. הארכאי המוכר לנו כרפאל ימשיך לעבוד עם האנטלכיה (entelechy) של יוחנן המטביל כשהוא שב לשאת את דחף הגביע הקדוש האקזוטרי המאקרוקוסמי כפי שהוא נחווה בתחום של הסופיה לתוך מזל דלי או ה”קיריוס” (‘Kyrios’) הכריסטוס בתוך הנפש^[52] (רוח העצמות) כריסטוסופיה (Christosophia). זאת תהיה התקופה השישית או העידן הרוסי של האבולוציה הפוסט-אטלנטית. יש סימנים המצביעים על כך שהארכאי הזה ימשיך להיות במצב מיוחד בתקופה הזו אשר שוב תהיה בעיקר מזרחית באופייה וזאת היא הסיבה שהארכאי הזה כבר מונה על הנשיאה באמצעות הכלי של הדת, של הזיכרון או הידע של הכריסטוס, על מנת שבני אדם לא ישכחו אותו ואת הרוחניות עד אז. זה נחוץ כדי שבעתיד בן האדם יהיה יכול להתייחד עם הכריסטוס כאשר מתחילה תפישה על חושית ברוח העצמות והאנושות נעה מדת לידע. בדרך זו, הוא ממשיך לעבוד עם מיכאל.

אני יודעת שזה נראה אולי מנוגד לדעתו של סרגיי פרוקופייף (Sergei O Prokofief) שרומז לעובדה שהישות רפאל והארכאי שהיה פעם הארכאנגל של הלאום היווני הם שני אינדיבידואלים נפרדים, אולם זה עשוי להיפתר על ידי הבאה בחשבון של הטבע הכפול המסוים של ישות כזאת שעובדת בזמן אחד מבחוץ על-ידי פיתוח העטיפות הפיזיות, האתריות והאסטרליות של הנצרות ולאחר מכן מעניקה השראה ל’מבשר של הכריסטוס’ יוחנן המטביל, שהציב את עצמו כמי שעומד או ‘הולך לפני הכריסטוס’. בחיים הבאים הוא עובד באופן אינטימי יותר בתוך האדם בגוף האתרי של רפאל, משרה אהבה של יופי ואמנות ככלי לצורה חדשה של הנצרות.

הרוח המנחה של הנצרות האזוטרית – ההתנסות בתודעת הכריסטוס בגוף האתרי הרוחני מהספירה של כוכבי הלכת, הפלנטות.

נפש הלאום הקלטי פעלה בעמים הגרמניים והקלטיים – זה היה ארכנגל חשוב שבעת ירידתו של דחף הכריסטוס לאדמה ויתר על התעלותו לארכאי כדי להפוך לרוח המנחה של הנצרות האזוטרית, מעשה אשר גרם גם לדעיכת הלאום הקלטי.^[53] הארכנגל הזה חשוב במיוחד לאנתרופוסופים כי הוא הנחה את אלה ששימרו את הידע הנסתר במשך דורות בספירת השמש, בבית הספר בטירת מונטסלבט (Montsalvat). הטירה שהיא משכן האבירים המשגיחים ושומרים על המסתורין הגדול של ההעתק המדויק הקדוש של טבע האגו של הכריסטוס, או התודעה וכיצד היא מושגת, הטירה שבה נמצא הגביע-הקדוש. הידע הזה היה צריך להמתין לזמן שבו מיכאל יהיה רוח הזמן. בינתיים בתקופה חשוכה נשמר ידע המסתורין חי ברומאנים של הגביע הקדוש ובספרות שנשאה לעולם את הידע האזוטרי של הגביע של הקאתרים, הטמפלרים והרוזנקרויצרים האמיתיים, באמצעות שושלות שונות של משפחת הגביע-הקדוש. לאחר התקופה הזו של חושך, הידע היה צריך להינתן כאימגינציה נפלאה בעולמות הרוח מספירת השמש כבית ספר הגביע הקדוש – בית הספר של מיכאל. מאוחר יותר הידע מצא את דרכו אל העולם שוב באנתרופוסופיה כמדע הגביע הקדוש של רודולף שטיינר. היום הישות המנחה הזאת גם נותנת השראה לפיתוחו של הגביע הקדוש כדרך של אהבה – הזרם המניכאי החדש, שמעשהו הראשון התגלה באמצעות הקורבן הגדול שהקריב רודולף שטיינר בעת שהפך לנשיאה של החברה האנתרופוסופית ובכך איחד את הקארמה שלו עמה לתמיד, ובהנחת אבן היסוד של אהבה. זרם זה יבקש יותר ויותר לפעול בגוף האתרי של האדם ובגוף האתרי של האדמה כדי להבין ולשנות את הרוע. זה פועל באמצעות המתקדש האנושי הגדול ביותר מאני שידריך את הזרם הזה בעתיד. הוא תלמידו של מאנו הגדול שנע בקרב בני אדם ונתן להם השראה בתקופה האטלנטית.^[54] הוא ה’שוטה’ שמתקדם במסע לקראת הפיכתו לחכם באמצעות מאמצי האגו בנפשו להיות מודעת לרוח – נפש התודעה או הנפש הרוחנית. הוא היה הראשון להשיג זאת לאנושות כולה באיחוד שלו של הזרמים המזרחי והמערבי – הידע הנוגע להתגברות על רוע באמצעות בניית כוחות למען הטוב בנפש. הוא יהפוך לאדם מאנו הראשון בתקופת התרבות השביעית וידריך את האנושות מהתקופה הפוסט-אטלנטית השישית לשביעית.^[55]

שוב, אציע לכם בזהירות שהארכנגל הקלטי הוא אותה הישות שהכרנו בשם אוריאל. מעט מאוד ידוע על אוריאל, אבל רודולף שטיינר אומר לנו שהוא הארכנגל הקשור ישירות לקיץ והטבע האתרי של האדמה^[56] של רוח השזורה עם חומר (זהב וכסף). הוא אורג את מלבוש הזהב הנלבש על ידי מיכאל. שמו בעברית פירושו האל הוא עקרון קרינת האור. הוא הארכנגל שמוביל את הדרך לאהבה אלוהית בגוף האתרי דרך האינטליגנציות הפלנטרית. סמלו של אוריאל שהוא יד פתוחה האוחזת להבה, מתאר מתנה גדולה לאנושות. זאת היא הלהבה של האהבה שתצית את הלב בשירות האל. אוריאל מהדהד באתר בצלילים מוזיקליים^[57] והופך להשראה. הוא אחראי להארתנו כך שאנו רוכשים חוכמה אנושית. האמנות האלוהית של האלכימיה אמורה להיות ההשראה שלו, והוא היה גם המלאך שנתן את הקבלה למורשת המיסטית העברית. במסורת הזו אוריאל מזוהה עם העמוד האמצעי של עץ החיים (אתרים), ובאופן מיוחד עם ספירת מלכות, הממלכה. “הוא השוער של התעלומות אשר בעומק בתוך פלנטת האדמה, מתחת לאדמה ובמעמקים הנסתרים של העולם החי, דהיינו, המסתורין של הטעויות של האדם שתורמות לאתרים המנוונים^[58] ולכן יש לו קשר לקארמה ולמצפון. יום אמצע הקיץ בתאריך 24 ביוני שהוא יום הולדתו של יוחנן המטביל הוא הזמן שלו בשנה וזה קושר אותו לא רק עם יוחנן המטביל, אלא גם עם השליח יוחנן הקדוש. “משנת ההתקדשות הגבוהה ביותר שייכת לתקופה החדשה … היא בניצוחו של אוריאל.”^[59] כאן אנו רואים את הקשר עם כריסטיאן רוזנקרויץ והנצרות האזוטרית. זאת היא הנחתי הזמנית שהארכנגל הזה איננו אוריפיאל אבל הוא בעל אותה משמעות כצוריאל (Zuriel). זה נהיה שמו כאשר הוא לקח על עצמו את משימת המנחה האזוטרי של הנצרות: צ-מעבר ו-חלל ר-שמש אל-ארכנגל^[60] [Z – transition – u – (Space) ra (Sun) el- (archangel] שהוא הארכנגל הנוצר את המסתורין של המעבר של הכריסטוס מתחום החלל לזמן, מן השמים אל האדם והאדמה.

וידאר/ראמאל (Vidar/Ramael) – התנסות על-חושית בתודעת הכריסטוס בתחום האתרי – ראייה על-חושית חדשה.

וידאר היה בעבר המלאך של אודין (התגשמות קודמת של בודהה) של המיסטריות הצפוניות.^[61] הוא ליווה את בודהה להתגשמות הבאה שלו, וכאשר בודהה התעלה ולא היה חייב יותר להתגשם, וידאר המלאך שלו, המפותח ביותר מכל המלאכים, המלאך שלקח לתוך עצמו את הדחף של הכריסטוס בשמש לפני כל המלאכים האחרים,^[62] לא היה מחויב יותר והיה יכול להתעלות לארכי-מלאך, ארכנגל. וידאר בחר במקום זאת להקריב את עלייתו לארכנגל כדי להמשיך לעבוד בשירותו של הכריסטוס כמלאך שבבשורת לוקס מכריז על לידתו של ישוע לרועים^[63] באמצעות האינדיבידואליות של יוחנן המטביל.^[64] הקורבן הזה התרחש במהלך התקופה אשר הייתה תחת שליטתו של מזל טלה (Ram) עד שנת 1879^[65] באותו הזמן הוא התעלה לדרגת ארכנגל ותפס את מקומו שהתפנה של מיכאל להיעשות לארכנגל השמש, המלאך של הכריסטוס, רמ-א-אל (Ram – a – el) וכך הפך לרוח האפוטרופוס של הכוחות שלפני הנפילה של ארבעה האתרים, הכוחות המפרים עתירי הנעורים באמצעות האפוטרופוסות שלו של נפש ישוע מנצר נתן בן דוד בן ישי שבבשורת לוקס. הוא יעצב את העטיפה האתרית מתוך אהבה אוניברסלית רוחנית אשר לתוכה הכריסטוס יתגשם מתוך המדיום של הקול או האתר הכימי. זה יעורר השראה במאיטריה בודהה (ישוע בן פנדירה) לבשר את ישות הכריסטוס בתקופה השישית באמצעות סוג חדש של דיבור מלא השראה, דיבור מוסרי.^[66] בבן האדם הוא פועל לחיזוק החשיבה האנושית ועל-ידי זה את הגוף האתרי. זה יוביל בסופו של דבר בני אדם לחוויה מודעת על-חושית של הכריסטוס – אימגינציה^[67] המוגנת מפני החדירה של הראיה העל-חושית הישנה או פנריס (Fenris) – זאב – חוסר אמיתות בגוף האתרי.^[68] הוא המשרה מרוחו לתפישה על-חושית חדשה שתלחם בראיה העל-חושית הישנה שנתפשת באמצעות השימוש בכוחות האתריים שנפלו ולא נפדו.

נפש ישוע מנצר נתן בן דוד בן ישי – מלאך הגביע הקדוש – הקריבה את עצמה ארבע פעמים ותקריב את עצמה עוד שלוש פעמים ככלי לישות הכריסטוס (קולט הגביע הקדוש) בספירה של העולם האסטרלי (ספירת הירח), דוואכאן התחתון (השמש ככוכב לכת-פלנטה) והדוואכאן הגבוה (שמש ככוכב).

הנפש של ישוע מנצר נתן בן דוד בן ישי היא הישות שבחרה בתקופת למוריה להישאר בעולמות הרוחניים ולא ירדה אל עולמות החומר כדי להיות האפוטרופוס של הכוחות האתריים הטהורים שלפני הנפילה. היא עשתה זאת כדי שתוכל להיות הכלי אשר על ידו תוכל ישות השמש הכריסטוס לידע את עצמה לעולמם של בני האדם באמצעות שלושת קורבנותיו ברדתו לעולם של בני האדם. הנפש של ישוע מנצר נתן בן דוד אשר נושאת איכות נשית ירדה בפעם הראשונה לעולם כישוע שבבשורת לוקס על מנת לספק גוף אסטרלי ואגו מושלמים,^[69] כך שהיא תוכל להיעשות לכלי של האגו של הכריסטוס במהלך שלושת השנים שקדמו למיסטריה של גולגולתא. היא היהלום שהוכה מכתרו של לוציפר, המלאך שנפל, אך לא המשיכה בעקבות לוציפר.^[70] המלאך היוצר מתוך מחשבות רוחניות את האור האסטרלי שיאיר ישות הכריסטוס. היא תעורר יכולת חדשה של חשיבה רוחנית בקרב המין האנושי.^[71]

ביחד מכוונות הישויות הגבוהות יותר האלה את הידע שהעולם מקבל הנוגע למסתורין המחודש של הגביע הקדוש.

לפני המיסטריה של גולגולתא הגביע הקדוש היה נחווה כמשהו שהיה קיים מחוץ ל’גנוסיס’ האנושי. לאחר המיסטריה של גולגולתא, בן האדם כבר לא יכול היה לצפות לגנוסיס שיבוא אליו, הגנוסיס הלך ודעך, האדם היה צריך למצוא את הדרך הייחודית שלו או שלה להתחדשות הגנוסיס, לגביע הקדוש. פרציפל מאפיין את המסע הזה דרך שממה ובדידות, דרך מבחנים ופיתויים להשגת הגביע הקדוש. האגדה הזו מאפיינת למעשה את שליחותו בעתיד, כאשר הגביע הקדוש יהיה אז נחווה מבפנים קורן כלפי חוץ. זה עושה להגיונית את השאלה מכתבי הקודש: “האם יש לך די שמן במנורתך?”

במסע הזה לקראת הגביע הקדוש האדם לא רק אחראי לעצמו או לעצמה, אלא גם לאחיו או לאחותו. משמעות הדבר היא לא רק לאחיו של האדם, אלא גם לאחיו הרוחני, כמו גם לכפיל שנמצא כהיבט שלילי של האדם, ולאדמה ולכל היצורים הן הפיזיים והן הרוחניים.

הכפיל הזה שמורכב מכל מה שהוא מחוסר הכרה בעטיפות של האדם עקב התוצאות של הנפילה, מומר ומובא לשירותו של הטוב – כלומר לשירותו של הגביע הקדוש, כאשר תודעת הכריסטוס נכנסת להיבט הלא-מודע של הגופים הפיזי והאתרי באדם. כמו-כן גם לוציפר ואהרימן נגאלים ביחד עם הישויות האלמנטליות בעלות הטבע הלוציפרי והאהרימני הלכודות באדם שלא נפדו, כאשר התודעה של הכריסטוס שוכנת בגופים האסטרלי והאתרי. באופן מאקרוקוסמי הגאולה של הישויות האלה ושל אדם מאפשרת לתודעה של הכריסטוס לגאול את האתרים שנפלו. הפעולה זו תיצור עטיפה מאקרוקוסמית שלתוכה האגו שלו יכול להיכנס. תודעתו של הכריסטוס לכן פועלת כמזור וריפוי לא רק לאדם אלא גם לאדמה.

זה מתקבל על הדעת שאז יפעל הזרם האנטי-הגביע במיוחד נגד חדירת ה’תודעה’ הזו של הכריסטוס לחלקים האלה ה’בלתי-מודעים’ של האדם ושל האדמה. יריבים אלה – הזרם המתנגד לגביע, פעלו בעבר וימשיכו להתנגד בהווה ובעתיד לידע הנוגע לירידתו של האגו של הכריסטוס לעטיפות הגופניות והרוחניות השונות של האדם ושל האדמה. הם פועלים בהשראת הישויות שאינן רוצות לראות התקדמות של בני האדם לתודעה מאוזנת ומלאה של העולם ושל הרוח, אלא רוצות:

1. לכרוך את תודעת האגו לחומר – מטריאליזציה של תודעת האגו ואובדן זיכרון של הרוח – נטישת העולם הרוחני.

2. לכרוך את תודעת האגו עם אשליה – ערפול של תודעת אגו – אובדן הזיכרון של העולם – נטישת העולם הפיזי.

זה יהיה נושא ההרצאה בשבוע הבא, שבה לא נגלה רק מי הם היריבים של הגביע הקדוש, אלא גם איך הם התנגדו לו וממשיכים להתנגד בהווה.

—————————————————————————————————–

1. רודולף שטיינר – מדע הנסתר הווה ועתיד של אבולוציית העולם והאנושות. יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑
2. רודולף שטיינר – יחסים קארמתיים כרך 8, 21 באוגוסט 1924. יצא בעברית בהוצאת כחותם. ↑
3. רודולף שטיינר – הבשורה החמישית – חקירת האקאשה, 6 ינואר 1914. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
4. רודולף שטיינר – מדע הנסתר בקוויו העיקריים פרק 6 – ההווה ועתיד האבולוציה הקוסמית והאנושית. ↑
5. רודולף שטיינר – מחשבות אנתרופוסופיות מנחות, 15 בפברואר 1925. יצא בעברית בהוצאת חירות בשם מיסטריית מיכאל. ↑
6. רודולף שטיינר – המיסטריות של המזרח ושל הנצרות, הרצאה 4, 07 בפברואר 1913. ↑
7. רודולף שטיינר – הבשורה של יוחנן הרצאה 1, 24 ביוני 1924. יצא בעברית בהוצאה פרטית. ↑
8. רודולף שטיינר – סמלים וסימבולים אוקולטיים יצא בעברית בהוצאת חירות – “הצמיחה למעלה של הכוחות הגבוהים הללו עושים זאת לאפשרי לאדם להיעשות המקבל או הגביע של ישות קוסמית רוחית טהורה המתבטאת ביונה”. ↑
9. רודולף שטיינר – החגים ומשמעותם II, הרצאת פסחא 8, 11 באפריל 1909. ↑
10. רודולף שטיינר – יוון בתקופת דעיכתה – המסתורין של הגביע-הקדוש, 16 אפריל 1921. ↑
11. רודולף שטיינר – יוון בתקופת דעיכתה – המסתורין של הגביע-הקדוש, 16 אפריל 1921. ↑
12. רודולף שטיינר – אגדת המקדש. יצא בעברית בהוצאה פרטית. ↑
13. רודולף שטיינר – החגים ומשמעותם II, פסחא, ידע עליית הכריסטוס. ↑
14. JC Cooper – Cassel Dictionary of Christianity. ↑
15. JC Cooper – Cassel Dictionary of Christianity. ↑
16. Oxford Latin Dictionary. ↑
17. Oxford Latin Dictionary. ↑
18. רודולף שטיינר – המוזיקה של פרציפל כביטוי של העולם העל-חושי, 16 בינואר 1907. ↑
19. רודולף שטיינר – מסתורין הגביע-הקדוש בעבודתו של ריכרד וואגנר, 29 ביולי 1906. ↑
20. רודולף שטיינר – יחסים קארמתיים – כרך 8, הרצאה שלישית. ↑
21. רודולף שטיינר – הגביע הקדוש. ↑
22. רודולף שטיינר – המעשה של ישות הכריסטוס והכוחות הרוחניים המתנגדים. ↑
23. רודולף שטיינר – מעשהו של הכריסטוס הכוח המניע של כוחות רוחניים בהיסטוריה של העולם, 23 במרס 1923. ↑
24. רודולף שטיינר – אוסף בנושא הגביע הקדוש. ↑
25. רודולף שטיינר – ריכארד וואגנר לאור האנתרופוסופיה, 19 במאי 1905. ↑
26. רודולף שטיינר – יסודות האזוטריות. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
27. חירם אבי ((Hiram Abiff: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ. – מלכים-א ז, יג-יד.וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עִם דָּוִיד אָבִי, וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים, לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ… וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין, דָּוִיד אָבִי… וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב, וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה… וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה, לְחוּרָם אָבִי. בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי. – דברי-הימים ב’ פרק ב, פסוקים ב, ו, י, יב-יג. ↑
28. רודולף שטיינר – מחשבות אנתרופוסופיות. ↑
29. George Adams – Mystery of the Rose Cross page 6. ↑
30. רודולף שטיינר – האינדיבידואליות הרוחנית של הפלנטות. ↑
31. רודולף שטיינר – מסתורין הגביע-הקדוש בעבודתו של ריכרד וואגנר, 29 ביולי 1906. ↑
32. סרגיי פרוקופייף (Sergei O Prokofief) – שניים-עשר הלילות הקדושים וההירארכיות הרוחניות – יצא בהוצאת חירות. ↑
33. סרגיי פרוקופייף – רודולף שטיינר וייסוד המיסטריות החדשות. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
34. W Sucher- Cosmic Christianity an Outline page 52. ↑
35. .Star Wisdom and the Holy Grail – Robert Powell ↑
36. דקטרוס (Dekteros) ביוונית משמעותו הקולט הרשמי או ‘משוח’. ↑
37. סרגיי פרוקופייף – סופיה השמיימית והישות אנתרופוסופיה. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
38. רודולף שטיינר – משימתן של נפשות הלאום. ↑
39. רודולף שטיינר – משימתו של הארכנגל מיכאל: ההתגלות של סודות חיוניים בטבע האנושי. יצא בעברית בהוצאת חירות בשם: שליחותו של מיכאל. ↑
40. רודולף שטיינר – החגים ומשמעותם – דחף מיכאל והמיסטריה של גולגולתא. ↑
41. סרגיי פרוקופייף – רודולף שטיינר וייסודן של המיסטריות החדשות. ↑
42. רודולף שטיינר – יחסים קארמתיים, כרך 8, 21 באוגוסט 1924. ↑
43. רודולף שטיינר – משימתן של נפשות הלאום. ↑
44. סרגיי פרוקופייף – אינדיבידואליות נצחית לקראת ביוגראפיה קארמתית של נובאליס. ↑
45. משימתן של נפשות הלאום. ↑
46. רודולף שטיינר – עונות השנה וארבעת מלאכי-עליון. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
47. רודולף שטיינר – “….השמש היא המקור של כול חיים אינטלקטואליים”, 21 באוגוסט 1924. ↑
48. סרגיי פרוקופייף – אינדיבידואליות נצחית לקראת ביוגראפיה קארמתית של נובאליס. ↑
49. רודולף שטיינר – “ואז אנחנו רואים אותו משוטט בספירת מרקורי היכן שבשיתוף עם המרפאים קוסמיים הגדולים הוא המיר לרוחניות שלו את הכוח שהיה שלו כדי ליצור את מה שהוא כל כך לאין שיעור שלם ובריא בצבע וקו.”, 28 ספטמבר 1924. ↑
50. סרגיי פרוקופייב – אינדיבידואליות נצחית. ↑
51. סרגיי פרוקופייב – מעגל השנה כנתיב להתקדשות. ↑
52. רודולף שטיינר – משימתן של נפשות הלאום. ↑
53. רודולף שטיינר – זכרון קוסמי. יצא בעברית בשם: מן הרשימות האקשיות – הוצאת תלתן. ↑
54. רודולף שטיינר – זכרון קוסמי. ↑
55. רודולף שטיינר – זיכרון קוסמי. ↑
56. רודולף שטיינר – ארבע העונות והארכנגלים, הרצאה 4. ↑
57. רודולף שטיינר – ארבע העונות והארכנגלים, הרצאה 4. ↑
58. רודולף שטיינר – ארבע העונות והארכנגלים, הרצאה 4. ↑
59. The Blessed Virgin Mary, New Age Press, 1971, p. 110. – Corinne Heline ↑
60. דבר המחברת – זוהי רק ההתחלה של המחקר שלי לתוך זה ובשום אופן זה לא צריך להשפיע על אלו הנמצאים כאן הלילה אלא רק בהצתת התלהבות לבחון את זה ולגלות לעצמם. מה שאני אומרת לא צריך להילקח כ’דוגמה’ (dogma), אלא רק כתוצאות המחקר הרוחני שלי. ↑
61. רודולף שטיינר. ↑
62. רודולף שטיינר – ההנחיה של האדם, פרק 3. ↑
63. סרגיי פרוקופייב – מעגל השנה כנתיב התקדשות. ↑
64. סרגיי פרוקופייב – מעגל השנה כנתיב התקדשות. ↑
65. ראה הרצאת המחברת:Rosicrucianism and the Maitreya Buddha – Adriana Kouliashttp://www.anthroposophy.org.au/index.php?option=com_content&view=article&id=51:rosicrucianism-and-the-maitreya-buddha-preparing-mankind-for-the-future-understanding-of-christ&catid=35:articles&Itemid=81 ↑
66. סרגי פרוקופייף – המפגש עם הרוע. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
67. רודולף שטיינר – משימתן של נפשות הלאום. ↑
68. רודולף שטיינר – הבשורה של מתי. יצא בעברית בהוצאה פרטית. ↑
69. W.J.Stein The ninth Century page 79 ↑
70. סרגיי פרוקופייף. ↑
71. רודולף שטיינר – משימתן של נפשות הלאום.

    מקורות:

    שתי הרצאות אשר ניתנו לחברי החברה האנתרופוסופית האוסטרלית בסידני, 26 באוקטובר & 02 בנובמבר 2004. קישורים למדור המאמרים באתר האינטרנט של החברה האנתרופוסופית באוסטרליה:

    http://archive.anthroposophy.org.au/index.php?option=com_content&view=article&id=55:the-grail-stream-and-the-anti-grail-stream&catid=35:articles&Itemid=81

    http://www.anthroposophy.org.au/index.php?option=com_content&view=article&id=55:the-grail-stream-and-the-anti-grail-stream&catid=35:articles&Itemid=81

    קישור לאתר האינטרנט של המחברת אדריאנה קוליאס:

    http://www.adrianakoulias.com/

    קישור לבלוג של המחברת אדריאנה קוליאס:

    http://adrianakouliasblog.blogspot.co.il/ ↑