רודולף שטיינר

GA159

תרגמה מאנגלית: אורנה בן דור

הגהה: אפרת מאייט

עזרה בתרגום: מיכל הולר

הספר יצא לאור בהוצאת כחותם ראו כאן

תודה לאורנה בן דור על תרומת ההרצאה לארכיב!

הרצאה 2

נתיבו של האדם דרך שער המוות

טרנספורמציה של חיים

האנובר, 19 פברואר 1915

בזמן זה, בעקבות מקרי מוות רבים המגיעים ברצף, הקשר בין בני האדם לעולם הרוח קורא לנו. זהו העולם אליו נכנס האדם כאשר הוא עובר דרך שער המוות. תחת נסיבות מיוחדות מאוד אנו פוגשים מקרי מוות רבים ברצף, כמעט באופן סימולטני. הנסיבות המיוחדות קורות משום שבני אדם ארציים רבים החולפים דרך שער המוות, היו יכולים לחיות עדיין למשך עשרות שנים על פני האדמה תחת הנסיבות המתאימות לאנשים ארציים. ובכל מקום בו אדם חולף דרך שער המוות טרם-זמנו, מתרחשים דברים יוצאים מן הכלל.

אנו יודעים, שבעוברו דרך שער המוות מותיר האדם מאחוריו עבור יסוד האדמה, את מה שנושר ממנו כגופו הפיזי. אנו יודעים שמה שמכונה הגוף האתרי, הנחשב כגופו השני, נפרד גם הוא מהאדם האינדיבידואל. ואז האינדיבידואל, כשהוא מורכב מגוף אסטרלי ואני, עובר דרך העולמות הרוחניים בין מוות ללידה חדשה. מכל מקום, הגוף האתרי ממשיך לפעול, כשהוא מופרד מהאני ומהגוף האסטרלי. הגוף האתרי שנכנס כעת לעולם הרוח הסמוך לנו, העולם האתרי, שונה מאדם לאדם. תוכלו לדמות שגוף אתרי של מי שעבר דרך שער המוות טרום-זמנו, נראה שונה מזה של אדם שחי את חייו עד זקנה. משום שגוף אתרי שעובר דרך שער המוות עם אדם שהלך לעולמו טרם עת, מצויד בכוח אותו, תחת התנאים הרגילים, היה אמור לספק לגוף הפיזי למשך שנים רבות, עשרות שנים. עם זאת, כוח זה אינו אובד בעולם הרוח, בדיוק כפי שהוא אינו אובד בעולם הפיזי – כוח זה, שלולא כן היה מספק לגוף הפיזי חיים על מנת להמשיך להתקיים. כך שניתן לומר: בימינו, כמעט בכל יום עוברים אלפי אנשים דרך שער המוות, אנשים אשר הגופים האתריים שלהם הנכנסים לתוך העולם האלמנטרי מסוגלים עדיין לשרוד, גופים אתריים בעלי כוחות שונים מאלו שיש לגופים אתריים מבוגרים יותר. כעת, מה קורה עם גופים אתריים אלו המסוגלים עדיין לשרוד?

אתמול דיברתי על רוח-העם (Folk-Soul) בהרצאה פומבית. רוח-עם זו הנה ישות אמיתית. בדיוק בזמננו היא זקוקה לכוחות מסוימים. כמובן, היא זקוקה לכוחות גם בזמנים אחרים, אך במיוחד בזמננו. רוח-עם זו לוקחת את הגופים האתריים המסוגלים עדיין לשרוד. האדם עצמו פונה לדרכים אחרות עם האני והגוף האסטרלי שלו, דרכים המכינות אותו לחיים הארציים הבאים על פני האדמה. אך הגופים האתריים נפרדים מבני האדם האינדיבידואלים, הם נכנסים לתוך הישות, היסוד (substance) של נפשות-העם. בעקבות זמנים הרי-גורל כאלו אותם אנו חווים בימינו, מגיע הזמן בו רוח-העם מכילה את הגופים האתריים בתוך עצמה – ככוחות החיים שהועברו לה על ידי אלו שנלחמו ועברו דרך שער המוות. קרב הזמן בו יוכלו המדענים הרוחניים לדעת שמה שהוקרב על מזבח האירועים הגדולים אינו אובד. קרב הזמן בו הכוח בעל ההשפעה אותו מחדירה רוח-העם לתוך הנפשות האינדיבידואליות, יצא באופן סימולטני ממה שבעשורים הראשונים, השניים והשלישיים של נעורים, שיכלו להישאר לשנים רבות אצל אנשים על פני האדמה, יעבור לרוח-העם. ובעתיד, תטפטף רוח-העם את הכוחות האלו לתוך נפשות אינדיבידואליות; שום דבר אינו אובד.

הבה ונחדיר זאת באמת לתוך ליבנו. נשער בליבנו כיצד יכולה מודעותנו לגבי הקשר עם הרוחני להתחיות בחיי הרגש שלנו, אם נזכור שאנחנו יכולים לדבר על רוח-העם בעתיד, הנושאת בתוכה את הפירות של קרבן המוות ככוחות בעלי השפעה. הדבר חשוב במיוחד עבור העתיד הקרוב. יש הבדל בין העתיד הקרוב לזמנים אחרים. יש לכך משמעות מסיבה מיוחדת מאוד.

אנו חיים בזמנים רעים של מטריאליזם. הנפשות שלא יכלו להתקרב לממד הרוח השתקעו בתוך הילה חזקה של מטריאליזם. משימתה של רוח-העם היא להילחם בהילה זו בזמן הקרוב. כוחות יזרמו לעבר רוח-עם זו עבור המלחמה במטריאליזם, על ידי העובדה שהגופים האתריים של המתים טרם-זמנם יישארו ברוח-העם לאורך זמן ככוחות. גופים אתריים אלו – שהוקרבו על מזבח האבולוציה האנושית – יהיו הלוחמים החזקים ביותר נגד המטריאליזם.

כך שעלינו להבחין בין מה שנמצא בתנועה באדם היחיד, כשהוא נמצא בעולמות הרוח השונים ונשאר מאוחד עם האינדיבידואליות האנושית – ובין מה ששולח גוף אתרי זה בדרך העוקפת שלו לקהילה הכללית, וממשיך לפעול בקהילה הרוחנית הכללית ביסוד (substance) של רוח-העם, במובן שהוסבר כאן.

הדבר יוכל להטביע את חותמו עמוקות בנפשותינו, במיוחד אם נתבונן בשני סוגי אנשים בהקשר לשוני רוחני זה: הלוחם שנהרג בשדה הקרב כשהוא חולף דרך שער המוות, מסור לחלוטין לטובת העם, ברגע בו הוא נכנס למלחמה, כשהוא מחליט החלטה הגוררת עמידה מול המוות. השוו בין אדם מסוג זה עם הנזיר-הסגפן. כשתיקחו בחשבון את משמעות הגוף האתרי בחיים האנושיים, תבינו את ההבדל בין הלוחם שמת במערכה לסגפן. הסגפן עובד על עצמו. הוא מנסה לעבוד על עצמו באופן כזה, שיהיה ביכולתו להתגבר לחלוטין על הפיזי בתוך עצמו, כך שיש ביכולתו להפוך לחופשי מהפיזי כבר במהלך חייו. מכיוון שהוא פועל באופן הזה, מתרחשת טרנספורמציה משמעותית בגופו האתרי. ניתן לומר שהוא משתמש בכוחות של הגוף האתרי בעצמה רבה על מנת להכליל (incorporate) אותם באני ובגוף האסטרלי שלו. הדבר שמשחרר את הנזיר-הסגפן מהפיזי הנו לחלוטין בעל תועלת לאינדיבידואליות שלו, והוא משרת כטרנספורמציה של האינדיבידואליות שלו. כך שאדם כזה, ההופך לנזיר-סגפן, יכול לשרת את האנושות רק בדרך בה הוא הופך את עצמו להיות. אך מי שמשתחרר מהגוף הפיזי בנעורים, משום שהיה עליו להיכנע לדרישות המלחמה, מעביר את כוחות גופו האתרי לקהילה בכללותה; הוא מאגד אותם עם העבודה הכללית. עליכם להרגיש בהבדל זה, זהו הבדל משמעותי. הוא שוב מכוון אותנו קצת אל מה ששורר כמציאות בחיים האנושיים. ישנה גם משמעות להתבוננות נכונה על הנתיב דרך שער המוות, הקשור לגוף האתרי.

ברגע בו חולף האדם דרך שער המוות הוא מאוחד עדיין עם גופו האתרי. לעיתים קרובות תארנו מה קורה לו. הקשר עם הגוף האתרי מעניק לאדם את האפשרות לחיות ברעיונות שהחיים הקודמים העלו בו, העולים לפניו כלוח עצום המראה כל דבר שהחיים הקודמים העניקו לו. אך חזיון זה נמשך לזמן קצר יחסית; הוא דועך עם השתחררותו של הגוף האתרי מהאני ומהגוף האסטרלי. כן, ניתן לומר שהוא מתחיל להתפוגג מיד לאחר רגע המוות. הרשמים הקשורים לגוף האתרי הופכים לחלשים יותר ויותר. ואז מה שהנו הכרחי לאחר המוות הפיזי מתחיל להיות מורגש. אנשים הרוצים לקבל מושג על החיים לאחר המוות, כמעט ואינם מעלים על דעתם את הדבר שהנו הכרח שם. קשה אף לנסח במילים את המצבים השונים לחלוטין השוררים שם, בהשוואה למצבים אותם אנו חווים בגופים הפיזיים שלנו. אנשים פשוט חושבים שהאדם העובר דרך שער המוות צריך רק לאחוז שוב בתודעה שלו. אין זה כך. האדם אינו חווה חוסר בתודעה כאשר הוא חולף דרך שער המוות. נהפוך הוא, הנפש שלו חווה שפע רב של תודעה.

הוא חי לחלוטין בתודעה ונארג בתוכה. ובדיוק כפי שאור שמש חזק מסנוור את העיניים – תחילה הוא מסונוור ע”י תודעה, יש לו יותר מדי תודעה. תחילה, תודעה זו חייבת להתעמעם, כך שהוא יוכל להתמצא בחיים לתוכם הוא נכנס לאחר המוות. הדבר נמשך לזמן רב יותר; יותר ויותר רגעים קורים, בהם מאפשרת התודעה את קיומה של התמצאות (orientation) זו. הנפש הופכת למודעת לזמן קצר או ארוך יותר, ואז שוב נכנסת לתוך מצב הדומה לשינה כפי שניתן לכנותו. לאחר מכן, הופכים הרגעים האלו בהדרגה לארוכים יותר ויותר, הנפש מגיעה יותר ויותר למצבים אלו עד שהיא מסוגלת לכוון את עצמה לחלוטין בעולמות הרוח.

קשה גם לקבל מושג ברור על האופן בו תופסת הנפש את סביבתה לאחר שהיא עוברת דרך שער המוות. בשבוע האחרון קברנו חברה אנתרופוסופית יקרה, ובהתאם לשאיפה של המתה, ניתנה לי המשימה לארגן את טקס הלוויה עבור חבריה במקום בו היא מתה. בזמן בו דיברתי וכיוונתי את המילים שלי לאישה שמתה, הייתה האישה המתה במעין מצב של שינה. ואז החום השפיע, הלהבות תפסו את הגוף, וברגע הזה הגיע לנפשה רגע של תודעה כרגע של התמצאות וכיוון (orientation). בפני האישה המתה נגלה מראה הלוויה ונאום הלוויה, כפי שמראה מרחבי נגלה בפני אדם בזמן מסוים. הזמן באמת הפך למרחב. בעולמות הרוח איננו רואים את העבר כפי שאנו רואים אותו קורה במהלך החיים בזמן; אנו רואים את העבר כדבר מה מרחבי הנפרש בפנינו. כך שמה שכבר קרה, מה שקרה רבע שעה קודם לכן, עומד בפני הנפש של המת, כרגע ההצתה הראשון של התודעה. ואז שוב מגיע מצב של סנוור באור המציף של התודעה, ובמצב זה קיימת הליכה לעבר מצבים אחרים בהם לומדת הנפש בהדרגה לכוון את עצמה בעולם הרוח.

חשוב שיהיו לנו מושגים נכונים באמת על החיים לאחר המוות, שנבין את מושגי הזמן השונים, ונראה כיצד הזמן אינו דבר מה עליו ניתן לומר שהוא חולף ושאנו זוכרים דברים שקרו בזמן, אלא שהעבר ניצב שם בפנינו. כפי ששולחן הכתיבה ניצב כאן ואינו נעלם כאשר אני ממשיך ומסתכל עליו לאחור – באותו האופן, מה שקורה לאחר המוות, מה שניתן רק להיזכר בו – ניצב שם; והמתים מסתכלים עליו לאחור, כפי שכאשר אנו נמצאים בגוף אנו מסתכלים לאחור על אובייקטיבים במרחב. חשוב ביותר להבין זאת. יתרה מכך, חשוב ביותר להבין שאנו אכן נשארים בקשר, שחיינו על פני האדמה נשארים בקשר עם מה שאנו חווים בין מוות ללידה חדשה; לכל הפחות, אנו נשארים בקשר קרוב עם מה שחווינו עד לנקודה בזמן אותה אני מכנה בדרמת המסתורין שלי בשם שעת-חצות [ארבעת מחזות המסתורין – ‘התעוררות הנפש’].

למרות זאת, לא הייתי רוצה להיכשל מלתת לחברים שלנו רעיונות על מערכות יחסים אלו, אשר קשים לתיאור, טיפין טיפין. הדברים אשר אנו כבני אדם חווינו בין לידה ומוות – אותם חווה הנפש שעברה דרך שער המוות כשהיא מתבוננת לאחור. הדבר אינו קורה כך שאדם החווה זאת פשוט צופה במה שנמצא שם, אלא שמצבי חיים מסוימים של המת משחקים תפקיד באופן מיוחד. מצבי החיים של המת אינם זהים למצבי החיים של האנשים החיים בין לידה למוות. המצב כאן הוא כזה, שהאדם מרגיש סגור בתוך עורו ומתבונן החוצה על העולם באמצעות חושיו. כאשר הוא נכנס כמת לעולם הרוח, הוא זורם החוצה לתוך עולם הרוח כולו. הנפש מרגישה כממלאת טיפין טיפין את כל עולם הרוח. מה שהאדם חווה במהלך הקיום הארצי שלו, אותו הוא חש כדבר מה שנשאר אתו – כמובן, לא כגוף פיזי, אלא כדבר היוצר את הצורה, ככוחות של הגוף הפיזי. דבר זה נשאר לאחר המוות, אך הוא קיים בנפש כפי שהעין האנושית קיימת בגוף הפיזי. כפי שיש לכם עין לראות, כך יש ברשותכם את חייכם כפי שחוויתם אותם על פני האדמה, המהווים איבר-חוש קוסמי לתפיסת העולם. מה שהעין שלנו מהווה כעת עבור הגוף שלנו, מהווים החיים שלנו על פני האדמה עבור עולם הרוח לאחר המוות.

החיים הארציים שלנו מושתלים בתוכו כאילו היו הם עין, איבר-חוש. רק לאחר מדיטציה ממושכת תבינו בהדרגה, עד כמה משמעותית העובדה שהחיים שלנו על פני האדמה הופכים לאיבר-חוש עבור החיים בין מוות ללידה מחדש. הדבר דומה לתהליך בו האדם נרדם ועוזב עם הגופים הפיזי והאתרי את האני והגוף האסטרלי שלו. כאשר תהליך התקדשות קורה והאדם מתחיל לראות את עולם הרוח מחוץ לגופו הפיזי והאתרי, אז הוא יודע שבעולם הרוח אתה תופס באמצעות החלק הרוחני של גופך הפיזי כמו חוש, ואתה חושב בעולם הרוח בעזרת גופך האתרי. אכן, בעולם הרוח גופך האתרי הנו כמו מוח, וגופך הפיזי הקודם הנו איבר-חוש. מכל מקום, אתה עצמך נשפכת עם כל חיות-כוחותיך לתוך עולמות הרוח. אתה התפשטת, אתה לא מרגיש אסוף במקום אחד בתוך עורך, אתה מרגיש זורם החוצה, מתרחב על פני עולמות הרוח.

זהו קיום שונה לחלוטין. קשורה לכך העובדה שכאשר האדם נכנס בעצמו לעולם הרוח, אם דרך מוות או באמצעות התקדשות, הוא חי מאוחד עם ישויות אחרות של עולם הרוח, ישויות של היררכיות גבוהות יותר או נפשות אנושיות אשר חיות בין מוות ללידה חדשה. מכל מקום, הוא חי מאוחד איתן באופן כזה, שהוא לא חווה אותן כפי שאנו פוגשים בני אדם אחרים על פני האדמה מבחוץ, כאשר אנו מופרדים מהם במרחב. הוא חווה אותן כמוכלות במרחב רוחני משותף, חודרות האחת לתוך השנייה. מה שהנפש האחרת חווה, הוא אינו חווה דרך העובדה שהיא אומרת דבר מה, כפי שזה קיים אצל אנשים ארציים, אלא שהאדם מתיישב בנפש אחרת ועֵד למחשבותיה. לפיכך, יש ביכולתך להיות בטוח שאתה חווה בתוכך מה שלדוגמא המת חווה, רק אם אתה יודע את הדבר הבא: אתה נמצא בתוך המת, אינך רק מדווח דבר מה ששמעת באותה הצורה שאתה חווה זאת על פני האדמה, אלא אתה שומע: המת עצמו מדבר דרך ישותך שלך.

ברצוני להסביר זאת דרך דוגמא [Lina Grosheintz-Rohrer]. אחת מהחברות שלנו מתה לא מזמן. לפני שריפת הגופה חשתי בצורך לשמוע מה יש לאישה זו לומר לאחר המוות. מכיוון שהיא הייתה עדיין מאוחדת עם גופה האתרי והיה ביכולתה להביע את עצמה דרך גופה האתרי בצורה ארצית, היא דברה בכלליות על כל דבר מהשקפת העולם האנתרופוסופית בו היא נכחה בעָצְמָה, ואשר נארגה לתוך נפשה. אנו עוסקים כאן באישה שהתקדמה במהלך השנים, שבשנים האחרונות של חייה התבססה בעָצְמָה, ובמלוא כוח-ליבה בהשקפת העולם הרוחנית-מדעית שלנו. ואז היא חלפה דרך שער המוות, כאשר כעת גופה האתרי נמצא עדיין ברשותה. היה זה עדיין לפני שריפת הגווייה, והגוף האתרי היה עדיין שם כאמצעי עבורה להביע את עצמה. הדבר נתן לי אפשרות להביע את עצמי עדיין בעזרת מילים ארציות, משום שהגוף האתרי יכול היה לחוות אותן. ובו בזמן, השחרור מהגוף, מהקיום הארצי, אפשר לה להכליל את מכלול הישות שנחרתה על ידי הלב בתוך הנפש. בזמן בו התגלה לי האופן בו אישה זו, שחלפה דרך שער המוות, חשבה – כנראה במהלך היום השני לאחר שהמוות התרחש – נוצרו המילים דרכן אני יכול ליידע אתכם, מילים אליהן צריך להתייחס כמילים אותן הביעה האישה המתה. עליכם לדמות שכאן, במהלך היום השני לאחר המוות, הייתה ישות הנפש הזו שחלפה דרך שער המוות מלאה בכוח המילים האלו, והביעה את עצמה בכוח המילים האלו. ואם נעביר את עצמנו לתוך הנפש הזו, לתוך הוויית הנפש הזו – הוויה זו של האישה המתה הביאה את עצמה דרך המילים האלו. לפיכך, לא יכולתי אלא להפנות את המילים האלו למתה בזמן הלוויה, משום שהיו אלו המילים שהיא עצמה אמרה לחברים אשר הקיפו אותה במנוחתה הארצית. ביכולתי להבטיחכם: לא הוספתי ולא כלום למילים אלו, אך ניסיתי להבינן מתוך הווייתה של האישה המתה. אכן, מאוחר יותר קרה הדבר אותו כיניתי בשם סנוור התודעה, אותו ניתן לאפיין כמצב שינה מסוים. כעת האישה המתה לא הייתה מסוגלת יותר להביע את עצמה, משום שלא עמדו לרשותה האמצעים של הגוף האתרי. היא תהיה מסוגלת לעשות זאת שוב לאחר זמן מה, אך אין זה אפשרי מיד לאחר המוות.

ואלו הן המילים:

לתוך מרחבי הקוסמוס אשא

את רגשות ליבי, כך שילכו ויתחממו

באש פעולתם של הכוחות הקדושים;

לתוך המחשבות הקוסמיות אארוג

את מחשבתי, כך שתלך ותתבהר

באור החיים הנצחיים;

לתוך מעמקי נפש אשקע

מדיטציה מסורה, כך שתלך ותתחזק

עבור משימותיה האמיתיות של פעילות אנושית;

בשלוות אלוהים כך אשאף

בקרב קרבות החיים, ואדאג

להכין עצמי עבור העצמי-הגבוה יותר;

אשאף לפעול בשלווה מלאת-שמחה

להרגיש ישות קוסמית בישותי שלי

למלא את חובתי האנושית;

מי ייתן ואחיה אז בצפייה

מכוונת לעבר כוכב-נפשי

המעניק לי את מקומי בממלכות הרוח.

ברצוני להניח זאת כאן בפניכם כדוגמא ברורה של מהלך מסתורי אותו עוברת הנפש האנושית, בדיוק דרך נקודת הזמן המפרידה בין החיים בין לידה למוות, לחיים בין מוות ללידה חדשה, בה כל דבר שהיה עדיין חוויה חיצונית עבורנו בחיים על פני האדמה, הופך לעושר פנימי של הנפש וחי בתוכנו באופן הזה. כאן אנו עדיין מתייחסים למדע הרוח כאל דבר חיצוני. אך מיד לאחר המוות הוא נראה כפי שהוא חי בנפש, בעָצְמָה הזהה עדיין לעָצְמָה החיה בשרירי הגוף הפיזי. עליכם לחוש זאת אם ברצונכם לתפוס את המשמעות הפנימית, המובן הפנימי של מה שמדע הרוח יכול להיות בעבור הנפש האנושית. ואז, טיפין טיפין – ועליכם להיאזר בסבלנות – תקבלו מושג לגבי יחסים שונים לחלוטין בעולמות הרוח. כפי שאנו יוצרים מילים וקונספטים של היחסים בעולם החושי, נוכל לכל הפחות להעניק סימבולים של מה שקיים בעולם הרוח. עליכם לפעול בסבלנות על מנת ליצור קונספטים, תחושות ורגשות, המביעים באופן נכון ואמיתי את היחסים בעולם הרוח.

ההיגיון בחיים הארציים – כן, ישנו רק היגיון, לוגיקה אחת של החיים הארציים – הנו דבר שברירי למדי עבור החיים על פני האדמה. אמרתי כבר כיצד ניתן לדלג על פני העובדות האמיתיות כשאנו משתמשים בהגיון של החיים הארציים. לעיתים קרובות נתתי את הדוגמא הבאה: נניח שאדם הולך לאורך נהר. אנו רואים אותו נופל לתוך הנהר. אנו רצים אליו ומגלים שהוא כבר מת. אנו רואים את האבן ממנה נפל האדם לנהר, וכעת יש ביכולתנו ליצור שיפוט לוגי לחלוטין, אך שטחי. נוכל לומר: האדם נתקל באבן, נפל לתוך הנהר וטבע. הוא מת מטביעה. אך יתכן שזה לחלוטין לא נכון. אם נבחן את העניין באופן אנטומי נראה שהאדם חווה התקף לב ואז הוא נפל למים. התקף הלב הנו הסיבה למוות. בעזרת ההיגיון הבריא היומיומי, הסקנו מסקנה שגויה. מסקנות כאלו, ונציין זו רק בדרך אגב, מתקבלות כל הזמן בחיים האנושיים ובמיוחד במדע. המדע עמוס במסקנות כאלו, בהן הסיבה והתוצאה מתחלפות ביניהן.

אבל הדבר נעשה חשוב כאשר מדובר על הגורל האנושי. בסתיו חווינו מכת גורל כזו בדורנך, שהנה מאלפת במובן החשוב ביותר. באחד הערבים נעדר תאו פאיס, יַלְדָּהּ בן השבע של חברה שלנו, שהיה יקר באופן יוצא דופן, ילד מבריק. היה זה בדיוק במהלך הרצאת ערב. הָאֵם חיפשה את הילד, אך הוא לא נמצא. כאשר ההרצאה הסתיימה, ראינו את הָאֵם מחפשת את הילד ולא העלינו כלל בדעתנו כלל שמותו של הילד היה קשור לקרוון-גרירה שהתמוטט עליו. חבר מהחברה שלנו שלח את הרהיטים שלו בקרוון, וקרוון זה התמוטט בערב במקום בו עמד הילד. השעה הייתה עשר ורבע בערב, והשתמשנו בכל מה שניתן על מנת להרים את הקרוון. הצבא נשלח לעזור לנו על מנת להרים את הקרוון. כאשר הקרוון הורם מצאנו את הילד שנמחץ תחת העגלה. כעת חישבו, באזור זה אף פעם לא נסע קרוון גרירה, לא לפני כן ולא לאחר מכן. הילד היה שם, ולאחר מכן אפשר היה לומר שהייתה זו תאונה או ביש-מזל, בדיוק בזמן – וזה נמשך דקות ספורות, רק דקה – כאשר הקרוון התמוטט. מכל מקום, היה זה מוזר שאלו שהיו כאן כאשר העגלה התמוטטה דאגו רק לשלומם של הסוסים. לאף אחד לא היה מושג שקרוון הגרירה נפל על הילד הקטן.

הילד מת. ההשקפה המטריאליסטית תאמר: כן, קרוון המסע נפל שם במקרה בשעה זו; הילד נלכד מתחתיו ונמחץ. כך תאמר ההשקפה המטריאליסטית. בפני ההשקפה הרוחנית אלו הם הבלים גמורים. משום שמה שהיה שם זו הקרמה של הילד, והקרמה של הילד ניווטה את הנסיבות. היא ניווטה גם את קרוון הגרירה בדיוק בזמן בו הילד היה אמור למות, משום שהקרמה שלו דרשה זאת. הקרמה של הילד הסתיימה. אנו עוסקים כאן בהכרח לשנות את הכיוון של הסיבה והתוצאה.

דרך יחסים כאלו וההשקפה עליהם, קמעה קמעה ניתן להגביה עד להשקפה נכונה על החיים, המשכנעת אותנו להפוך את מה שההופעה החיצונית מציגה בפני החושים. עלינו לסובב סיבה ותוצאה. אך העניין הופך למשמעותי למדי כאשר, על ידי עובדה זו, אנו חווים את מה שקרה לאחר מכן. הנפש של האדם עוברת דרך שער המוות. נפש זו הייתה מוגשמת למשך שבע שנים בגוף פיזי. האין זאת, שלולא הפכה זאת הקרמה לבלתי אפשרי היה תאו הקטן חי עד גיל שבעים, שמונים או תשעים שנה? קיים שם גוף אתרי שיכול לספק עדיין חיים לעשרות שנים; גוף אתרי שאכן היה מלא בכוחות של הנצחי, של הטוב. היה זה ילד נהדר.

אתם יודעים שלאחר מכן, האינדיבידואליות האמיתית – האני והגוף האסטרלי, הולכים בדרכם. אך הגוף האתרי משתחרר, גוף אתרי זה, בו נארגו כל הכוחות היפים, הרכים, שהתפתחו בילדות; גוף אתרי זה, אשר כל הכוחות שהגיעו מאינקרנציות קודמות גם הם חיו בו. כעת, דמו מה עומד בפניכם כאשר אתם עומדים מול גוף אתרי כזה. האינדיבידואליות מגיעה מאינקרנציות קודמות. אין ספק שהיא מתגשמת מחדש באינקרנציה הנוכחית. היא מיישמת את מה שמגיע מאינקרנציות קודמות. החיים של האינקרנציה הנוכחית הינם הפרי, ההגשמה של מה שנוצר בחיים באינקרנציות קודמות. במהלך החיים כולם, פירות אלו יכלו ליהנות מהחיים במלואם. במצב כזה, כל מה שמגיע מפירות האינקרנציות הקודמות היה נכנס לגוף האתרי הזה. לא זה מה שקרה. כל מה שסיבתו נמצאת בחיים קודמים נמצא בגוף האתרי. וכעת קורה הדבר המוזר ביותר: מי שינסה לחקור את ההילה של המבנה בדורנאך ימצא את הגוף האתרי של תאו הקטן בהילה של המבנה בדורנאך. שם הוא נמצא, שם הוא מרחף מעל, כשהוא חי מסביב למבנה בדורנאך. מי שעליו לעסוק במבנה בדורנאך, ועדיין יעסוק אחרי אותו אחר הצהרים סתווי המאוחר בו חלף תאו הקטן דרך שער המוות, יודע מה השתנה בהילה הרוחנית במבנה בדורנאך על ידי העובדה שגוף אתרי זה התגשם בהילה זו. הגוף האתרי מכיל את הכוחות שיכלו לשמש במשך עשרות שנים בסיפוק הגוף הפיזי, וגוף אתרי זה זרם החוצה להילה של המבנה.

מסתוריות הן הדרכים אותן חווה החכמה השוטפת את היקום דרך ברואיה. אדם יכול לקבל מושג נכון על האופן בו מתנהלים החיים האנושיים – למה שייכים במובן היוצא מן הכלל החיים בין מוות ללידה – אם הוא מתעניין בפרטי הפרטים של עניינים מסוג זה. אל לה לתנועה האנתרופוסופית להיות מופשטת בשום אופן, אלא להוות דבר מה בו אנו, וכמו כן אלו השייכים לנו, נמצאים במלוא הווייתנו, ואז נוכל לדבר על עניינים מסוג זה. בניגוד לחברות אחרות, איננו מאוחדים עם תכנית מסוימת, אלא ברצוננו להיות מאוחדים במלוא נפשנו בתנועה המדע-רוחית שלנו. אנו רוצים ליצור את התנועה המדעית שלנו כזרם קונקרטי, אליו שייך כל מי שמעיד עליה בצורה רגשית. נוכל לומר: אנו נדבר בתנועה כפי שאדם מדבר במשפחה המורחבת על קרובים. משום שבו זמנית, מה שנוגע לליבנו בצורה מוכרת בלתי רשמית, מעניק לנו את ההסברים הגבוהים, המשמעותיים והחשובים ביותר על עולמות הרוח.

בגישה זו, הייתי רוצה להזכיר את אחד מהחברים שלנו, שהמוות פקדו בזמן האחרון. חברנו היקר מאוד, פריץ מיטשר, עבר לאחרונה דרך שער המוות. עלה בי הצורך לסכם במילים את מה שהרגישה הנפש כאשר היא עברה דרך שער המוות. הבחינו בשוני בין המילים הקודמות שקראתי לכם, למילים אותן ברצוני לקרוא בפניכם עתה. המילים אשר קראתי בפניכם קודם הינן מתוך הנפש של המתה. המילים שאקרא בפניכם כעת, מוצתות בנפש שלי למראה המוות של פריץ מיטשר, אשר עדיין היה מאוחד עם גופו האתרי. הרושם שעשה המת, הוא זה שמועבר כעת במילים האלו. יתכן ואתם יודעים שפריץ מיטשר היה מורה צעיר במקומות רבים, במיוחד בברלין, ופעיל בחברה האנתרופוסופית. רבים מאתנו יודעים גם שהוא נטה לאחד בצורה חביבה כל דבר שהיה ביכולתו לרכוש ממדע ארצי ולימודים, עם התודעה האנתרופוסופית האצילה והחביבה ביותר. הדבר בא לידי ביטוי גם לאחר מותו, כאשר בתוך מכלול ישותו אוחד כל מה שהוא היה, עם כל מה שקורן כעת שוב לאחר מותו מהנפש שהשתחררה מהגוף ועדיין אחזה בגוף האתרי. ונראה לי שצריך להביע במילים את מי שמיטשר היה, מילים אותן שלחתי אליו בטקס שריפת הגווייה.

תקווה, ממלאת אותנו אושר / נכנסת למרחב בו

דרך עוצמת ישות-הנפש / רוח האדמה מלבלבת

מגלה עצמה לחקירה.

ערגתך נקשרה מבראשית / לישות טהורה באהבת-אמת

ליצור מתוך אור-הרוח / של המשימה הכנה והרצינית ביותר של החיים

אליה שואף אתה ללא הרף.

טיפחת את מתנותיך היפות / לפסוע בצעדים יציבים

בנתיבים מאירים של ידע-רוחי / כמשרת אמיתי של האמת

שאינו שם ליבו לסתירה ארצית.

אימנת את אברי הרוח שלך / באומץ ובהתמדה

בשני צידי הדרך / דחית את הטעות

ופינית מקום לאמת עבורך.

עבורך, ליצור את עצמך מתגליות האור הטהור

כך שכוח-השמש של הנפש / יוכל לזרוח בעוצמה בתוכך –

הייתה דאגת חייך ושמחתם.

עניינים אחרים, שמחות אחרות / כמעט ולא נגעו בנפשך,

הידע נראה עבורך כאור / המעניק משמעות לקיום

כערך האמיתי של חייך.

תקווה, ממלאת אותנו אושר / נכנסת לעולם בו

דרך עוצמת ישות-הנפש / רוח האדמה מלבלבת

מגלה עצמה לחקירה.

אבדן המכאיב לנו כל כך / אתה נעלם מהשדה

שם רוחות האדמה מתכרבלות / ברחם ישות הנפש

הבשילו את חושייך עבור הספרות.

חוש במבטינו האוהב

הפונה למרומים שקראו לך למשימות אחרות.

הענק לחבריך שנותרו מאחור

את כוחך מממלכות-הרוח.

שמע את הפצרות נפשותינו

נשלחות אליך באמון ובבטחה:

עבודתנו כאן על פני האדמה דורשת

כוחות חזקים מארצות-הרוח

עבורם מודים אנו לחברינו שאינם.

תקווה ממלאה אותנו אושר,

אבדן המכאיב כל כך:

התר לנו לקוות שאתה, קרוב-רחוק, בלתי-אבוד,

בלתי אבוד, האר את חיינו

ככוכב-נפש בממלכת הרוח.

ישנן המילים שנשלחו לאדם המת מתוך ישותו שלו. וזמן מה לאחר שדוברו מילים אלו בטקס שריפת הגווייה מתוך הישות של האדם המת, עדיין לא מתוך תודעה מאורגנת-היטב, אלא כמו מתוך דיבור הישות, ולילה לאחר טקס שריפת הגווייה, נשמעו המילים הבאות:

עבורי, ליצור את עצמי

עבור התגלות האור הטהור,

כך שכוח-השמש של הנפש

יוכל לזרוח בעוצמה מתוך עצמי –

אלו היו ענייני ושמחתי בחיי.

עניינים אחרים, שמחות אחרות

כמעט ולא נגעו בנפשי,

משום שהידע נראה עבורי

כאור המעניק לקיום את משמעותו,

עבור חיי הוא נראה כערך האמיתי.

המילים נשמעו לאחור באופן הזה רק לאחר שאני עצמי מצאתי ששני החלקים (stanzas) הנמצאים באמצע יכולים להשתנות באופן מיידי מגוף שני לגוף ראשון, מאתה לאני, ומ-לְךָ ל-לי. לא ידעתי זאת לפני כן, מכיוון ששמעתי את החלקים כפי שקראתי אותם תחילה. וכעת הם הגיעו שוב מישותו של המת, מדוברות על ידו.

הדבר מצביע על כך, שבדומה לזמן שבו אין לתודעה עדיין את הצורה שיש לנפש שוב לאחר הזמן בו היא עברה דרך העולם בין מוות ללידה חדשה, היא מראה בטרנספורמציה חיה, טרנספורמציה משמעותית, את המילים המגיעות מהמת. עליכם לחוש את השקפת העולם הרוחנית-מדעית הופכת לחיה באמת, כשהיא יוצרת את הקשרים בין העולמות הפיזי והרוחני. משום שכאשר, בדוגמא כזו, אנו חשים כיצד המילים נקראות למת והמת מחזיר אותן אלינו בשינוי, עשוי הדבר להרעיד את נפשותינו. אנו חשים שהמילים הלכו אל המת משום שהן נשמעו מתוכו לא רק כהד, אלא שהן שונו על ידו בצורה משמעותית.

דברים מסוג זה מעניקים לנו, גם עבור זמננו שלנו, את הביטחון והאמון שהנפשות החיות כאן על פני האדמה בגופים ארציים, קשורות עם כוחות רוחניים הנארגים והשוררים בעולם. בזרם זה של כוחות רוחניים נשזרים ונוכחים, נארגים אלו שהלכו לעולמם. הם נמצאים בתוכו, משום שבתוכו הם חווים את הגורלות שלהם שלאחר-המוות. אם נאפשר לקשר בין העולמות הפנימי והרוחני להשפיע על נפשותינו, נוכל להרהר בדברים רבים. הצבעתי פעם גם כאן על העובדה, שבשיתוף הפעולה בין העולמות הפיזי והרוחני במובן הקונקרטי הנכון, מתקרב אלינו גם אימפולס המיסטריה של גולגולתה. אנו יודעים שכעת אנו רק מתחילים להגות במובנה של המיסטריה של גולגולתה, בישות כריסטוס, ובמשמעות שלהם בעזרת מדע הרוח השלם. עד עתה עשו זאת בני האדם באמצעות הגיון. ומה הייתה התוצאה של הניסיון הזה? לו הייתה ההשפעה של כריסטוס תלויה בחיים-הארציים האנושיים, במה שבני אדם מבינים מתוכה, לא הייתה ההשפעה של אימפולס כריסטוס על פני האדמה יכולה להיות חזקה ביותר. בני אדם הבינו ויכוחים תאולוגיים, דיונים לוגיים מסוגים שונים, זה מה שהובן מהכריסטיאניות; אך השפעתו של כריסטוס נובעת מתוך כוח חי.

קרוב לוודאי שגם כאן נתתי את הדוגמא של הקרב בו נלחם קונסטנטינוס נגד מקסנטיוס (Maxentius), שבו הוכרע גורלה של אירופה בזמן ההוא. רק כך התקבלה הכריסטיאניות בפועל, והפכה להיות הכוח השולט באירופה. קרב זה לא הוכרע על ידי אומנות האסטרטגיה, גם לא על ידי הגדודים של קונסטנטינוס. היה על מקסנטיוס להגן על רומא. בהתייעצות עם ספרי הסיבילות (Sibylline Books)^[1], ובחלום אותו הוא חלם, הוכנס לראשו הרעיון שעליו להוביל את הצבא מחוץ לרומא; כך הוא יהרוס את אויבי רומא. הצבא שלו היה חזק פי חמש מצבאו של קונסטנטינוס שהתקרב לרומא. אכן, מקסנטיוס הוביל באופן אסטרטגי את צבאו אל מחוץ לרומא – הדבר הבלתי מתאים ביותר אותו ניתן היה לעשות. משום שבהתאמה לאסטרטגיה, הכול דיבר בעד הכנסת הצבא לרומא ולאפשר לצבאות העוינים להתקרב. מכל מקום, הוא הוציא את צבאו מרומא. מצדו של קונסטנטינוס, שהוביל את צבאו נגד רומא – לא הסיבות המדעיות-צבאיות הן אלו שהעניקו לו את חוזקו; גם הוא חלם חלום. החלום אמר לו: אם תאפשר לצבא לשאת את המונוגרמה של כריסטוס בחזיתו, תוכל להביס את רומא. בזמן ההוא ומאוחר יותר, השתנתה מפת אירופה כולה בזכות נצחונו של קונסטנטינוס, למרות צבאו החלש. בעקבות כך, השתנו גם החיים הרוחניים של אירופה. מה שבני אדם יכלו להבין בימים ההם, לא היה בו די על מנת להגיע להישגים האלו. היה לאימפולס כריסטוס השפעה בתת-מודע של בני האדם, במה שחי במעמקי הנפש – שהגיע אליהם בעיקר בתמונות חלום – עליו בני האדם יכלו רק לחלום.

קיימת דוגמא מאוחרת יותר, חשובה מאוד, של השפעתו של אימפולס כריסטוס על העלמה מאורליאן (1412-1431). מי שלומד את ההיסטוריה באמת, לא כפי שהיא נלמדת בדרך כלל בימינו; מי שמנסה להכיר את הקשרים האמיתיים, יכול לדעת שדרך מה שעשתה העלמה מאורליאן, שוב נקבע גורלה של אירופה עבור המאות הבאות. לא אסטרטגיה, גם לא חכמה של פוליטיקאים – אלא מה שהעלמה מאורליאן עשתה היה הדבר המכריע בגורלה של אירופה, גם עבור גורלה של צרפת. מכל מקום, כעת אימפולס כריסטוס פעל דרך הייצוג המיכאלי שלו בעזרת העלמה מאורליאן. הוא פעל לתוך הנפש של העלמה מאורליאן. נפשה הוחדרה לחלוטין באימפולס כריסטוס, כשהיא מקבלת ממנו השראה. בדיוק באותה הדרך של הימים בהם נערך קרב בין קונסטנטינוס למקסניטיוס, פעל אימפולס כריסטוס מבלי שבני האדם ידעו עליו בתודעה הגבוהה שלהם. אימפולס כריסטוס פעל גם כאשר שלחה העלמה מאורליאן את צבאות צרפת נגד צבאות אנגליה. לולא נצחה צרפת באותו הזמן, הייתה היבשת כולה שונה וגם אנגליה עצמה. גם אנגליה לא הייתה מה שהיא הפכה להיות לולא נוצחה. מכל מקום, הכוחות התת-מודעים שהגיעו בתמונות חלום, הם שגרמו לניצחון. היכולות של העלמה מאורליאון קיבלו מהן השראה. כך שניתן לומר: מה שהעלמה מאורליאן עשתה הושפע פחות או יותר מחניכה בלתי-ערה. ניתן לומר גם שברור הוא שהחניכה הרוחנית לא התחוללה באופן ער, הייתה זו חניכה אטוויסטית. היה צורך בכלי נפשי נקי בלתי-מודע, כזה של העלמה מאורליאן, על מנת שאימפולס כריסטוס יוכל לפעול דרך המייצג המיכאלי שלו – כלי נקי.

הבה ונתבונן בדבר בצורה מדויקת יותר. בימינו, כאשר עוברים בני אדם חניכה מודעת, ישנם חוקים לכך. זהו האלף-בית בספרי ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’. ישנם חוקים דרכם ניתן בהדרגה להתפתח. במקרה של העלמה מאורליאן לא נוכל לדבר על חניכה מודעת כזו. אצלה, רוח שאינה מאוחדת עם הנפש האנושית תפסה את מקומה של הנפש הזו, חדרה לתוכה. היה על תנאים רצויים ומיוחדים להתרחש. רוח מספרות גבוהות יותר אינה יכולה תמיד להתערב בנפשות המאפשרות זאת. חייבים להתרחש תנאים רצויים במיוחד כך שייווצר קשר בין אדם מסוים לבין העולמות הגבוהים ללא חניכה, ללא עבודה מודעת על עצמו. תנאים רצויים ומיוחדים מתקיימים בזמן בו רוח האדמה מתעוררת במיוחד: בזמן בין 25 לדצמבר ל – 6 לינואר. בקיץ, בזמנים בהם השמש במקום הגבוה ביותר בשמים, כאשר החום הפיזי קורן במיוחד על האדמה – אזי תנאי החניכה הינם הגרועים ביותר, משום שאז רוח האדמה ישנה. רוח האדמה ערה בעיקר בחשכת החורף, בנקודת ההיפוך של החורף.

לפיכך, אין זו רק אגדה, אלא קיימת התאמה לאמת במה שנאמר באגדות הישנות, שבמהלך שלושה-עשר הלילות שקדמו ל – 6 לינואר, נפשות מיוחדות מסוימות התקדשו, כך שהיה ביכולתן להגיע לעולם הרוח ולחוות שם את מה שאנו מכנים קמלוקה ודאווכאן. כאן בהנובר, אפשר שאנו זוכרים שהאגדה על אולף אסטאסון  (^[2]Olaf Åsteson) סופרה פעם, על כך שאולף אסטאסון – במצב של שינה בשלושה-עשר לילות אלו – הלך לכול אורך הדרך שהייתה הדרך לקמלוקה ולדאווכאן. אולף אסטאסון מספר מה שהוא חוה במהלך שלושה-עשר ימים אלו.

כאשר החשכה הפיזית החיצונית על פני האדמה הנה החזקה ביותר, התנאים הינם הרצויים ביותר להובלת הנפש לתוך העולם הרוחני. המצב הרצוי ביותר עבור נפשות כנפש של העלמה מאורליאן, המתקדשת עבור האנושות כולה עבור פעולה כזו – לא באופן ישיר על ידי הפעלת התודעה, אלא על ידי תנאים רצויים במיוחד – היה לו היה ביכולתה לישון במהלך שלושה עשר הימים. כך ניתן היה להביאה ליצירת קשר עם עולם הרוח; לו היה ביכולתה להשלים זאת במצב שינה. אכן, העלמה מאורליאן עברה דרך מצב שינה כזה, משום שהיא בלתה את הימים עד ה- 6 בינואר בגוף אימה במצב שבו האדם ישן עדיין. משום שהאדם מתעורר לחיים הפיזיים רק כאשר הוא נולד ונושם את נשמתו הראשונה. אצל העלמה מאורליאן, הלילות האחרונים בהם היא בלתה כעובר בשינה, נפלו על הזמן של שלושה-עשר הלילות – משום שהיא נולדה ב – 6 לינואר. כאן ניתן למצוא קשר היסטורי משמעותי ביותר. כאן קיים הבסיס לשליחותה של העלמה מאורליאן, שנבחרה לקבל את החניכה כנפש נקייה, לפני נשימתה הראשונה, במהלך שלושה-עשר הלילות האחרונים של ההיריון של אימה, במצב שינה, תחת התנאים הרצויים במיוחד של החיים הארציים. לוח השנה מראה זאת בפירוש. פיתחו את הלוח: בתאריך ה- 6 בינואר תמצאו את תאריך יום ההולדת של העלמה מאורליאן. הלוח מצביע על קיומו של קשר אינטימי בין העולם הפיזי לתהליכים בעולם הרוח. כמובן, היה הכרחי לנפש של העלמה מאורליאן לקבל הכנה לכך באינקרנציות קודמות. במהלך שלושה-עשר הלילות, נפש זו ומה שיכול לנבוע ממנה, אפשרו בנקודה זו את ההתפתחות האנושית, אותה היה עולם הרוח מסוגל להשפיע על העולם הפיזי.

עולם הרוח על מרכיביו תמיד נמצא שם. עולם הרוח תמיד נמצא בקרבנו. דרכי הפעולה בעולם הפיזי, אותן בוחר עולם הרוח, הינן שונות ומגוונות. והקשר שלנו עם עולם הרוח מתחזק יותר ויותר, ככל שאנו מביעים את הקשרים בין העולמות הפיזי והרוחני בצורה עמוקה באופן מפורט כזה, כאשר קשרים אלו נצבים בחיות לפני הנשמות שלנו.

מהצד האחר ניתן לומר: גם מה שקורה כאן בעולם הפיזי יכול להכין סוג קשר של עולם הרוח לעולם הפיזי שלנו. ואם נלקח בצורה אינטנסיבית את מה שזורם דרך מדע הרוח שלנו, באופן אותו לקח פריץ מיטשר שלאחר מכן, בשנתו השלושים, עבר דרך עולם הרוח (ב – 26 לפברואר יהיה יום הולדתו השלושים) ומילא את נפשו במה שיכול לחדור אליה כעָצְמָה דרך עולמות הרוח, אזי תעמוד בפנינו אינדיבידואליות חזקה, שתישאר אתנו גם הלאה בעולמות הרוח, ותעזור באופן הרחב ביותר. ואם תדמו כמה קשה לשאוף למדע הרוח בזמננו החדורים לחלוטין במטריאליזם – אזי תוכלו לומר שמי שקשור בכל נימי נפשו לעולם הרוח, נושא את התקווה הגדולה ביותר עבור אלו היכולים להפוך למסייעים רוחניים, שהפכו למסייעים רוחניים לאחר שהניחו את גופם הפיזי מאחור. כמובן, אין צורך לומר שהמעבר דרך שער המוות אינו נתון להחלטה אישית, ושהוא צריך להיגרם רק על ידי הקרמה. המסייעים הרוחניים הללו הם אלו המעניקים לנו נחמה ותקווה, אותן קשה ביותר לספק בימינו עבור התנועה הרוחנית-מדעית, בגלל עיכובים מרובים. מכל מקום, אנו יודעים כיצד כוחות רוחניים גבוהים יותר משפיעים על האדמה, כך שזרמים מעולמות הרוח זורמים לתוך מטרותיה של האדמה הפיזית. כך, הכוחות של נפשות אנושיות שלא נעשה בהן שימוש, מגיעים למעלה לעולמות הרוח לפעול שם בדיוק עם כוחותיהם, כשהם מאוחדים עם כוחות אחרים. לפיכך, המילים אותן כתבתי במודעת האבל של פריץ מיטשל, נאמרו מתוך מעמקי ליבי:

הקשב להפצרות נפשותינו

הנשלחות לך באמון ובבטחה.

עבור פעולתנו הארצית כאן זקוקים אנו

לכוחות חזקים מארצות-הרוח,

בעבורם אנו מודים לחברים שמתו.

כאשר אנו מנסים לקדם בכנות את תנועתנו הרוחנית למטרתה, אזי אנו ערים לכך שהכוחות בהם אנו משתמשים כאן על פני האדמה, הינם אותם הכוחות הפועלים, אותם הביאו חברינו לעולם הרוח, דרך שער המוות.

כעת, אנו מסכמים כל זאת גם עבור הבנת המצב הכללי בעולם. מצד אחד, נפשות אנושיות, אשר בהתאם לאירועים עמוסי-הגורל עוברות דרך שער המוות, כשהן נושאות את גופיהן האתריים עבור רוחות-העם (folk-Souls). מצד שני, הן נושאות את כל הדברים אותם הן זימנו במסירות הכרוכה בהקרבה, בעודן חולפות דרך שער המוות עם האינדיבידואליות שלהן, בדיוק על ידי האירועים האלה. וכל זה יזרום החוצה באופן מועיל (effective) לתוך הזמנים הבאים. בני האדם שיחוו אז שלווה, יצטרכו לייצר את הקשר עם מה שיהיה שם, בעולמות הרוח. אלו היום – כאימהות ואבות, כאחים ואחיות או קרובים אחרים – החווים את המוות של אדם יקר להם בשדה הקרב, יכולים להעלות למודעותם את העובדה, שבעזרת הגוף האתרי דבר מה משמעותי ביותר עובר לתוך התועלת הכללית של אנושות האדמה, בעבור העתיד. אין מדובר רק בידיעה שהאנשים האינדיבידואלים מתחזקים על ידי המוות עבור חיים ארציים חזקים יותר על פני האדמה, אלא שיש ביכולתם גם לדעת את הדבר הבא: מה שהלוחם, לאחר המוות, העביר לרוח-העם, נארג וחי באמת. אבות ואימהות, אחיות ואחים – עבורם, אלו שעברו דרך שער המוות כשהם צעירים קיימים פעמיים – הן ברוח-העם והן כאינדיבידואלים. רעיון זה יהיה בעל ערך רב רק כאשר הוא יהפוך לחלוטין לרגש, כך שלא רק נדבר על נצחיות, אלא שנדע ברגשותינו: המתים נמצאים שם, הם נמצאים בקרבנו. אם קשר זה יהיה חזק כל כך, יהפוך המוות לאי-אמת גם עבור רגשותינו. משום שלעיתים קרובות המת יכול להיראות אף אמיתי יותר מאשר הוא היה בהתגשמותו הפיזית, אם הוא איחד את כל ישותו, ואם לא קיים עבורו יותר הגוף הפיזי כמכשול. זרמים עצומים של נחמה, זרמים של עָצְמָה פנימית ,של נחמה-עצמית, מגיעים מתוך מה שמדע הרוח יכול להעניק לנפשות במודעות חיה ובתחושה חיה. כאשר נרגיש את זה כך, אזי, במיוחד אלו הנענים למדע הרוח, יוכלו להתבונן לתוך העתיד כשבליבם נחמה. הם יכולים לחוש מעין שעת-דמדומים במפנה הזמנים, במהלך האירועים הנוכחיים הרי-הגורל, שלאחריהם תגיע שלווה זוהרת. אך מה שנרכש דרך ההקרבה-שבמוות של כה הרבה אנשים, יהיה בעל השפעה רוחנית חשובה עבור הזמן של שלווה זוהרת.

הדבר יכול לשאת פרי כאן על פני האדמה במיוחד ביצירת גשר, קשר בין בני אדם חיים שהתגשמו בגופים פיזיים כאן על פני האדמה, ובין הנפשות הנמצאות למעלה ורוצות להקרין מטה את מה שהן לקחו עמן. כאן זהו המקום בו הבנה אמיתית של מדע רוח נוקשת על ליבנו, ומבקשת מאתנו לעשות את אשר ביכולתנו מתוך המודעות שרכשנו דרך מדע הרוח, על מנת שעד כמה שזה נוגע לנו, האירועים העצומים, הגורליים-מרגשים והכואבים של זמננו, יתרמו לפוריות של האנושות ולרווחתה.

אנשים המכירים את מדע הרוח יכולים להרגיש מהם האמצעים לבנות את הגשר הזה לעולם הרוח, משום שהנפשות שנשארות על פני האדמה שולחות את מחשבותיהן ותחושותיהן המוצתות על ידי מדע הרוח. האופק של זה יהיה אופק של שלום. מעל, תשלחנה הנפשות קרניים רוחניות של אור. למטה, בני האדם חייבים ללמוד לשלוח מחשבות ורגשות מתוך הנפשות שלהם, המוצתות בידי מדע הרוח. אם באמת תתקיימנה נפשות שתפנינה את חושיהן המודעים-לרוח לעבר עולם הרוח, אזי יבנה גשר ויגיע הזמן בו, דרך אירועים מכאיבים הרי-גורל כאלו הקורים בזמננו, ייארג קשר אינטימי בין העולמות הפיזי והרוחי, קשר אליו אנו שואפים דרך מדע הרוח שלנו. ובכן, נסכם את מה שאמורים להיות הידע והמשימה שלנו ומה שאמור להסב לנו בטחון, במילים הבאות:

מאומץ הלוחמים,

מדם הקרבות,

מיגון השכולים,

מקרבנות האומות –

יעלו פירות הרוח

אם הנפשות המודעות לרוח

תפנינה את חושיהן לעבר ארץ-הרוח.

———————————————————————-

1. ספרי הסיבילות (בלטינית: sibyllini libri) היו אסופה של ספרי אמירות האורקל ברומא העתיקה, אשר אבדו עם הזמן. ↑
2. Cosmic New Year. The Dream Song of Olaf Åsteson. Lecture (Hanover, 1st January 1912) in The Connection Between the Human Being and the Elemental World, volume 158 of Steiner’s Collected Works – שיר החלום של אולף אסטוזן – יצא בעברית כולל הרצאה של שטיינר ↑