רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה ראשונה

דורנאך 5.4.1919

הבה ואמסור דברי פתיחה קצרים להופעת האוריתמיה שלנו. נראה לי שיש לומר אותם היות ועדיין אין אנו יכולים לטעון שקיימת רמה גבוהה של שלמות בעבודתנו. עד כה מהוה זו ניסיון בלבד ואולי רק הזרע הפעוט ביותר של ניסיון. אילו לא הייתי אומר את זה עלולות היו הבריות לחשוב שברצוננו להתחרות עם האוריתמיה שלנו באמנויות אחרות שקרובות אליה ביותר והן מימיקה וריקוד שכיום מפותחות בדרגת שלמות. אנו כבר מודעים בהחלט לעובדה שבתבנית אמנות מיוחדת זאת שאנו מגישים לכם אין אנו יכולים להציע דבר כה מוגמר, כה מושלם כאמנויות הללו בשכנותנו. כמובן, שאין אנו חושבים על עצמנו כמתחרים בהן. למעשה, לא קיימת כאן שאלה שהנה מציעים אנו משהו שווה או דומה להן. עוסקים אנו בדבר שונה לגמרי, בדבר חדש. ביסוסו הוא בכך שהוא – כדברים אחרים שעוסקים אנו בהם – מטופח כאן בגיתהאנום, על פי תפיסת העולם ותפיסת האמנות של גיתה. אין זה משום שברצוננו להחזיר את גיתה לזמננו אנו, אלא היות וחשים אנו שניתן להוציא אל הפועל את האידיאות שלו ושחייבים לעשות כך ביצירת זיקה אל הרגשות ואל ההשקפות האמנותית והרוחנית של תקופתנו המודרנית.

אין צורך שאדבר על האימפולס האמנותי שלנו. אתם תגלו אותו במה שתראו. יתכן וחשוב הדבר להבהיר כיצד התהוותה תבנית האמנות המסוימת שלה קוראים אנו בשם אוריתמיה. עלי להסב את תשומת לבכם למשהו, שאולי ייראה לכם בתחילה תיאורטי, אך הוא מתבסס בצורה עמוקה על ההשקפה המתעמקת בטבע, השקפה, שאחר כך התפתחה והיתה לתפיסתו החשובה של גיתה את האמנות. הוא מתייחס כאן למה שקרוי: תורת המטמורפוזה של גיתה, שניתן למצוא בכל מקום בבניין שלנו בטרנספורמציה לתפיסה אמנותית.

נאמר בפשטות מירבית, שגיתה ראה כל עלה, כל עלה כותרת צבעוני כצמח שלם. הוא ראה באורח פנימי את התהליך של עלה יחיד ההופך במטמורפוזה לצמח השלם ומכך למסקנה שהצמח השלם הוא עלה מורכב בלבד. ניתן ליצור זיקה בין תפיסתו של גיתה לבין כל דבר חי, ובראש וראשונה לדבר החי המושלם ביותר – האדם עצמו. כאן, באוריתמיה, מתורגם הדבר מעולם הטבע ליצירה אמנותית, ולא רק ליצירת צורות, אלא לתנועות. אנו מנסים להראות מתפיסה אינטואיטיבית את הנטיות לתנועה, את זרעי התנועה המתגלים בפיקת הגרון האנושית ובאורגנים שלידה כשמישהו מדבר, כלומר, בצורה פיוטית אמנותית או כשהוא יוצר צלילים מוזיקליים. ברגעים כאלה ממוקדת תשומת הלב למה ששומעים. ברם, כשברשותו של אדם מכשיר מלאכותי, שבאמצעותו הוא יכול לראות ברגע כזה כיצד נעה שכבת האוויר לויבראציה הריתמית על ידי התנועות ההתחלתיות של פיקת הגרון והאורגנים הסמוכים לה, הוא ייווכח לדעת שעולם שלם מתהווה ממורכבותו של אורגן אנושי יחיד, כיצד מתגלה באמצעותו האדם כולו. כשם שעלה יחיד הופך במטמורפוזה לתבנית מורכבת יותר בהרבה של הצמח השלם, כך, באותו האופן, מה שנתפס אינטואיטיבית, באורח על-חושי, כשמישהו יוצר צלילים אמנותיים, ניתן להעבירו בשינוי לתנועה וצורה של כל האדם. האדם כולו יכול להיעשות לפיקת גרון (זרינקס) ואז, מה שבא לידי ביטוי בפיקת הגרון הזעירה פועל אצל האדם כולו כאימפולסים פנימיים וחשובים לתנועה.

גיתה אמר באורח נאה ביותר, שהאמנות מתבססת על ההתגלות של חוקים חבויים בטבע. חוקים שלעולם לא היו באים לידי ביטוי אילולא האמנות. הוא חזר ואמר זאת מנקודת ראות סובייקטיבית: "הטבע מתחיל לחשוף את סודו הגלוי לאדם, אשר חש בכמיהה שאין לעמוד בפניה אל האמנות – המפרשת הראויה ביותר של הטבע." האדם חש בָאמת שבמילים אלה כשהוא מעביר בטרנספורמציה לתנועת כל האורגניזם האנושי את מה שאלמלא כן היה מגלה את עצמו באורח סמוי, אך נראה על-חושית, ברגע של דיבור או שירה אנושיים.

מה שתראו כאן, על הבמה, זוהי פיקת הגרון האנושית אשר מתגלה ונראית לעין בתנועותיהם של אינדיבידואלים או קבוצות. האוריתמיה נועדה להיות דיבור שנעשה נראה לעין. אין ספק שהאמנות והרגשות האמנותיים חייבים לספק את התשתית כולה להתחלת האוריתמיה. מה שתראו לא נתהווה מתיאוריה או ממדע גרידא. זוהי תפיסתו של גיתה את הטבע ואת האמנות כשהיא מתורגמת ישירות לרגש. התנוחות והתנועות של האוריתמיסטים האינדיבידואלים יוצרות מחדש את הנטיות לתנועה, שניתן לראותן בפיקת הגרון בעת הדיבור או השירה האמנותיים. תנועות הקבוצה והקשר שבין אוריתמיסט לרעהו משקפים את הרגש שבו חדורים הדיבור, הגישה הפנימית של הנפש, חום הנפש, הסגולות שמוצא אדם בדיבור האמנותי כגון: חריזה, מקצב, אסוננסים וכן הלאה. כל מה שחושבים עליו בדרך כלל כ'סגנון', אך כאלמנט לשמיעה בלבד ניתן לביטוי בתנועה על ידי אינדיבידואל או קבוצה. לסגנון, על פי גיתה, זיקה למעמקי הידע, לטבע הדברים – כל עוד יש באפשרות האדם לעשותם מובנים בתבנית נראית לעין. אם כן, אנו מנסים לבצע כאן את ההתגלות הנשגבת ביותר בעולם – להסב לאדם, למיקרוקוסמוס זה, להיות נראה לעין – בפיקת גרון ענקית.

ברצוני אך להבהיר כיצד נוצרה צורת אמנות זו. כשם שמשהו שהטבע משריש באדם יכול להיעשות לאמנות – לפיוט למשל, או לשיר – כך יכול משהו הטבוע בכל ישותו של האדם להיעשות לאמנות. כל מה שאומר אני כוונתו רק לתאר את המקור שלה. יש להניח לאלמנט האמנותי שיחוו אותו בתחושה בלתי אמצעית ואנו משוכנעים שאפשר לחוותו כך.

אם כן, ברצוננו לקחת על עצמנו להביא דימויי צליל אל האזנתכם דרך הקריאה-בקול או המוזיקה ובו-זמנית לראייתכם דרך האוריתמיה.

גם דרך הקריאה-בקול, ידידיי היקרים, מתנגשים אנו בגישות המודרניות. הצעירים בימינו אינם מכירים את אמנות הקריאה-בקול ה'ישנה', ואפילו לא בניוונה. אפילו בשנות ה-70 או ה-80 של המאה ה-19 עדיין נשמרה וטופחה צורתה החיצונית. יש אך לחשוב על גיתה שדקלם את 'איפיגניה' שלו בווימר כששרביט בידו. כיום לא קיימת בדרך כלל אהדה לסוג של קריאה-בקול הקשור בצורה, באלמנט האמנותי המהותי. הבריות בימינו מעריכות הרבה יותר את תוכן הפרוזה של המדובר ואת כל גווני המשמעות שניתן להדגיש. כאן חייבת הקריאה-בקול שלנו להוות יחד עם האוריתמיה יצירת אמנות משותפת. כשם שאמנות המחול צריכה לשוב במקרים רבים, לריקוד הפולחני של הזמנים הקדומים, כך עלינו לחזור לסגנון קודם של קריאה-בקול. כיום הוא מובן פחות, אך ניתן יהיה להבינו שוב אפילו אם יתהווה מתרבות האמנות המתנוונת של המאה ה-19, אם יכיל שוב אלמנט על-חושי, אלמנט רוחי יסודי.

הבה ואסכם בכמה מילים מאת גיתה ממאמרו הנאה על וינקלמן: "היות והאדם ניצב בפסגת הטבע הוא רואה את עצמו גם כן כטבע מושלם אשר חייב ליצור עוד פסגה והפעם בתוך עצמו. למטרה זו הוא מטפס ברוכשו לעצמו את כל המעלות והשכלולים, בצוותו על עצמו בחירה, סדר, הרמוניה ומשמעות ולבסוף הוא מגיע ליצור יצירות אמנות שהוא מעניק להן מקום נכבד בין יתר מעשיו ופעליו." אנו חשים באמת שבדברים האלה, אנו שואפים כאן באוריתמיה להפוך את האדם כולו ליצירת אמנות.

למרות כל זאת, ידידיי היקרים, אבקשכם לראות את מפעלנו כאן כלא יותר מאשר כוונה, כלא יותר מאשר התחלה כדי להגיע לצורת אמנות חדשה. יש לנו הערכה צנועה ביותר ביחס לרמה שעליה ניצבת עדיין האוריתמיה שלנו. אולם, אנו מאמינים, שמה שנראה כהתחלה חלשה – ממנו יוכל לשגשג ביום מן הימים משהו מושלם באמת. קבלו נא את תרומתנו במשמעות זו. אנו משוכנעים שהאוריתמיה, שיש לאל ידנו להביא בפניכם היום, תתפתח – בין אם דרכנו ואם יימנע מאתנו, כי אז דרך אחרים – מהתחלה קטנה זו לאמנות עצמאית, שתתייצב לצד האמנויות האחרות כשהכל מכירים בה.