ראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית

ראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 2   לונדון   17.11.1922    GA218

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייע: יוחנן מרגלית

[ההרצאה ניתנה על ידי ד"ר שטיינר בשלושה חלקים כפי שמסומן בטקסט, ולאחר כל חלק היה תרגום]

אין ספק כי בתקופה הנוכחית מספר רב של אנשים משתוקק לדעת משהו על עולמות הרוח העל-חושיים ואף אנשי מדע מודרניים ניסו לאחרונה לגלות דרכים המאפשרות להם להשיג ידע לגבי העולם העל-חושי. אבל בכל המאמצים הללו לחדור לעולם העל-חושי, האדם המודרני מוצא אבני-נגף שנוצרו על ידי השיפוטים הנובעים מהסמכות של החשיבה המדעית המודרנית. ביחס להרבה מקורות שמהם אנשים מדמיינים שידע של העולם העל-חושי יכול לנבוע, הדעה הרווחת היא שביחס לעולמות העל-חושיים לא יכול להיות ידע מדויק במובן שאנו רגילים דרך מדע מודרני, כי אף אחת מן ההוכחות שמונחות לפנינו לא עומדת בפני מבחן תקף כלשהו.

מדע הרוח האנתרופוסופי שאני נוטל על עצמי את החירות לדבר עליו בפניכם בהרצאות אלו, מנסה להגיע לידע מדויק, באמת מדויק, של העולם העל-חושי: "מדויק", לא במובן של ניסויים שנעשו בתחום המדע העוסקים בעולם החיצוני, אלא במובן שיכולות פנימיות של הנפש, שאחרת רדומות באדם דרך חיי היומיום שלו ובמדע הרגיל, מוצגות באופן כזה שבאמת נשמרת כל הבהירות המלאה של התודעה כפי שבאה לידי ביטוי במדע המודרני המדויק. בעוד שבחשיבה מדעית מדויקת נשמרת התודעה כפי שהיא בחיים הרגילים ומקפידים על השיטות המדעיות בזמן שאנו חוקרים את העולם החיצוני, במדע הרוח האנתרופוסופי אנו נוקטים בגישה שונה, כדבר ראשון אנו מתקדמים על ידי אימוץ מה שאני מכנה ענווה אינטלקטואלית, באומרנו לעצמנו: "פעם היינו ילדים והיכולות שלנו אז היו קטנות בהרבה מהיכולות שרכשנו כאנשים בוגרים דרך החינוך ודרך החיים עצמם." זה ברור למדי שיכולות מסוימות, שקודם לכן לא תיפקדו, התפתחו דרך הילדות. באופן טבעי עולה השאלה: האם אין זה אפשרי שישנן יכולות הרדומות באדם הבוגר בדיוק כמו שיכולותיו הנוכחיות היו רדומות בתוך נפשו במשך הילדות? יכולות אלו אכן יכולות להימשך מתוך הנפש דרך שיטות מסוימות.

מדע הרוח האנתרופוסופי צריך לפתח יכולות פנימיות אלו באופן כזה שהשיטות שבהן הגישה הממשית לידע על-חושי נעשית, הן בקו אחד עם ההתפתחות שלנו. ההכנה להתבוננות לתוך העולם הגבוה יותר מניחה מראש שיטה מדויקת. לפיכך אנו מכינים את עצמנו לתפיסת העולמות העליונים על ידי החלתם של כל אמצעי ההכנה הללו להתפתחותנו, אמצעים אשר מהווים כשלעצמם שיטה מדויקת. כפי שכבר הוסבר לכם באותו אולם במהלך הרצאתי האחרונה, ניתן להגיע בדרך זו לראיה רוחית מדויקת. ראיה רוחית מושגת בדרך מדויקת, כפי שבמדע הרגיל, בעזרת הכוחות הרגילים של ההכרה, אנו יכולים לחקור את הטבע בצורה מדויקת.

היום לא אסביר בפירוט כיצד ראיה רוחית מדויקת זו יכולה למעשה להיות ברת-השגה – אך אדבר על כך בצורה מלאה יותר בבוא הזמן. בשתי ההרצאות הקודמות עסקתי בשיטות להשגת ראיה רוחית מדויקת, ואינפורמציה נוספת אודות שיטות אלו ניתנות להשגה בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים?[1]

היום ברצוני לציין מדוע בחייו הרגילים האדם אינו יכול לחדור לתוך העולמות העליונים. זה נמנע ממנו בעיקר בגלל שהוא יכול לקבל רק את העולם ברגע הנוכחי. העיניים שלנו יכולות לראות את העולם ותופעותיו רק ברגע הנוכחי, האוזניים שלנו יכולות לשמוע קולות רק ברגע הנוכחי. וכך גם עם כל החושים שלנו. אנו יכולים לדעת רק את העבר של חיינו הארציים דרך הזיכרון, כלומר, במחשבות חיוורות ועמומות. חישבו רק כמה חיות וממשיות היו החוויות שלנו לפני עשר שנים וכמה הן חיוורות ולא בהירות במחשבות ובזיכרונות שלנו כיום.

לתודעתנו הרגילה, כל מה שמתעלה מעל הרגע הנוכחי מופיע בצורה כזו שהוא יכול לחיות רק בזיכרונות חיוורים. אבל ניתן לעורר זיכרונות חיוורים אלה לחיים גבוהים יותר. הדבר אפשרי, כפי שאמרתי, בשיטות שאני לא מציע לדון בהן לפרטים היום, על ידי שיטות הכוללות מדיטציה במחשבה, התרכזות במחשבות, אימון עצמי וכדומה.

אלה המיישמים את השיטות הנ"ל ובכך לומדים לחיות במחשבה באותה אינטנסיביות כמו שהם בדרך כלל חיים ברשמי החושים שלהם, ירכשו יכולות מסוימות המתעלות על הרגע הנוכחי בכדי לראות את העולם. אימונים כאלה המובילים לתוצאה שניתן דרכה לראות את העולם מעבר לרגע הנוכחי, חייבים להתבצע בתודעה במשך זמן רב, בהתאם לנטייה האישית של כל אדם, והם חייבים להיות מורכבים ממערכת זהירה, כלומר, ממדיטציה שיטתית ומדויקת ומריכוז. במיוחד בתקופה הנוכחית בני אדם רבים כבר מביאים עימם בלידה את היכולת שיכולה להתפתח על ידי שיטות אלו. כלומר, יכולות כאלה אינן ניכרות מיד לאחר הלידה בצורות שהן יכולות לקבל אחר כך, אך ברגע מסוים בחיים הן נובעות מישותו הפנימית של האדם ואז אנו יודעים שלא ניתן היה לרכוש אותן באופן רגיל במהלך הקיום, אלא אם כן הם הוכנסו לחיים דרך הלידה. יכולות אלה חושפות את עצמן בכך שאנו יכולים לחיות בעולם המחשבות באותה דרך בה אנו חיים בדרך כלל בעולם הפיזי דרך גופנו הפיזי.

אמירה שכזו לא צריך לקחת בקלות. קחו בחשבון שהקיום שאנו מייחסים לעצמנו נובע מהעובדה שאנחנו מסוגלים לקחת חלק בקיומו של העולם הפיזי דרך התנסותנו. כאשר אנו מגיעים לשלב שבו ללא תלות ברשמים המתקבלים דרך העיניים, האוזניים וחושים אחרים, נוכל לגלות חיים פנימיים פעילים ועזים כמו החיים של חושים חיצוניים אלה, חיים פנימיים המבוססים לא רק על מחשבות צלליות, אלא על מחשבות פנימיות חיות, הנחוות עם כל החיוניות כפי שאנו באופן רגיל חווים רשמי-חושים, אז נדע את המציאות של סוג שני של קיום, צורה שונה של מודעות-עצמית.

אנו חווים את מה שאני עשוי לתאר כהתעוררות לא מחוץ לגוף, אלא בתוך העצמי הפנימי שלנו. חיים חדשים מתעוררים בתוכנו, אם כי גופנו הפיזי שקט ולא פעיל כמו כאשר אנו ישנים בחיים הרגילים, כשהחושים סגורים לרשמים שמגיעים מבחוץ.

אם אנו חושבים אודות חיינו הפנימיים וישותנו הפנימית, אנו מוצאים שבקיום הרגיל אנו באמת יודעים רק את מה שנמסר לנו דרך החושים. התפיסה החושית הישירה אינה מספרת לנו דבר אודות חיי ישותנו הפנימית. מצב תודעתנו הרגילה אינו מאפשר לנו להתבונן אל תוך האורגניזם הפנימי שלנו, אך כאשר אנו רוכשים את הסוג החדש של תודעה-עצמית החיה בתחום החשיבה הטהורה, אנו לומדים להביט בישותנו הפנימית באותו אופן בו בדרך כלל אנו מסתכלים אל העולם הפיזי.

לאחר מכן יש לנו פחות או יותר את החוויה הבאה: בחיים הרגילים, כאשר אנו מביטים לתוך העולם החיצוני, השמש או מקור כלשהו של אור צריך להיות שם כדי להאיר את העצמים סביב לנו. דרך האור שמסביבנו מתאפשר לנו לתפוס את האובייקטים החיצוניים. כאשר, בתהליך של חשיבה טהורה, מתעוררת מודעות לקיום שני זה, זהו תהליך של "ראיה" שהוא מלא בצבע ועשיר בתוכן כמו תפיסה חושית. אז אנו נהיים מודעים לאור הפנימי לא במובן "מושאל" אלא כמציאות רוחית, אור המאיר את חיינו הפנימיים וישותנו בדיוק כמו שבדרך הרגילה עצמים מוארים עבורנו על ידי אור חיצוני כלשהו.

מסיבה זו המצב של ההתנסות האנושית הזו יכול להיקרא "על-חושי", או "ראיה על-חושית". וכדבר ראשון בראיה על-חושית זו, במודעות העצמית הרוחית שכעת התעוררה, כעת נולדה, היא היכולת החדשה שבה אדם יכול שוב להיות נוכח באופן מודע בכל רגע שהוא חי במשך קיומו הארצי.

לדוגמה, אפשרי הדבר הבא: פעם הייתי בן 18, והיו לי התנסויות מסוימות. כעת אני לא רק זוכר התנסויות אלו, אני למעשה יכול לחיות דרכן שוב בעוצמה גדולה יותר או פחותה יותר. אנו שוב מה שהיינו, "גוף זמן", בניגוד לגוף הפיזי המרחבי, המכיל את איברי החושים.

גוף הזמן הזה מופיע בבת אחת. אנחנו לא חווים אותו ברגעים עוקבים, אלא כאחד שלם לגמרי. הוא נמצא לפנינו, בניידותו הפנימית. אנו סוקרים את ישותנו בתוך כל קיומנו בעבר עלי אדמות, אנו סוקרים את כל חיינו, אותם אנו סוקרים בדרך כלל בזיכרון, אותם אנו יכולים לסקור בדרך כלל רק בצורה של מחשבות חיוורות. כל המהלך של קיומנו הארצי מואר לפנינו, אבל באופן כזה שהוא חי במודעות בכל רגע בודד.

אם אנו חווים הארה פנימית זו, אנו יודעים כי אין לנו רק גוף פיזי, גוף מרחבי. אנו לומדים אז כי לאדם יש גם גוף שני, שהוא פחות חומרי מהגוף הפיזי, ואשר באמת נארג מתמונות החיים הארציים שלנו. אולם דימויים אלה הם יותר מתמונות, שכן הם כוחות המעצבים את קיומנו הארצי בצורה יצירתית. הם יוצרים את האורגניזם הפיזי שלנו ומעצבים את הפעילויות שלנו. כך אנו לומדים לדעת על הקיום של אדם שני בתוכנו.

אדם שני זה המופיע כעת, נתפס באופן שהוא מתוודע לקיומו. הוא מתוודע לעצמו, אפילו כמו שהגוף המרחבי הפיזי מודע לקיומו בתוך גוף פיזי, הוא מתוודע לקיומו בתוך עולם עדין יותר, אני יכול לומר עולם אתרי יותר, בתוך עולם שמלא באור. העולם מתבטא בפנינו בצורה שנייה של קיום וחושף צורות עדינות ואתריות יותר. שכן בבסיסו של כל דבר פיזי טמונות צורות אתריות עדינות יותר, שניתן לתפוש בדרך זו.

לאחר מכן יש לנו חוויה מוזרה שכל מה שאנחנו חווים דרך גוף עדין זה יכול להישמר רק לזמן קצר. באופן כללי, אנשים שרכשו ראיה רוחית מדויקת ולכן יכולים להאיר את גופם האתרי, או גוף הכוחות המעצבים, כפי שניתן גם להגדיר אותו, תופסים את הצד האתרי של העולם, את החלק האתרי של ישותם שלהם. אך יחד עם זאת עליהם להודות כי רשמים אלה נעלמים במהירות רבה. הם לא יכולים להישמר. סוג של פחד אוחז בנו ואז אנו רוצים לחזור במהירות האפשרית לתפיסות של הגוף הפיזי, כדי לחוש תחושה פנימית של יציבות כבני אדם, כאישיות אנושיות.

כאשר אנו חווים את עצמנו בגוף האתרי, אנו חווים גם דברים הקשורים לעולם הגבוה, אנו חווים את הפן האתרי של העולם העליון. ובאותה עת אנו מגלים עד כמה רשמים אלו חולפים, מכיוון שאיננו יכולים לשמור עליהם לאורך זמן; אנו יכולים לשמור עליהם רק על ידי חיפוש סוג מסוים של תמיכה.

אשתמש בדוגמה כדי לומר לכם איזה מהלך אני עצמי אימצתי כדי למנוע מרשמים אלו של ראיה אתרית מלהיעלם מהר מידי. בכל פעם שעולים רשמים כאלה, אני מנסה לא רק להבחין בהם, אלא גם לכתוב אותם. בדרך זו הפעילות הפנימית נישאת החוצה לא רק על ידי יכולות מופשטת של נפש, אלא היא גם מחוזקת על ידי פעולה של כתיבת הרשמים. הנקודה החשובה היא לא הקריאה שלאחר מכן, הדבר החיוני הוא שפעילות חזקה יותר צריכה לזרום לפעילות שהיא אתרית בלבד.

בדרך זו איכות כה נוזלית וחולפת שעוברת במהירות הלאה זורמת כפי שהיא לתוך היכולות האנושיות הרגילות. זה לא נעשה באופן לא מודע, כמו במקרה של מדיום, אלא בתודעה מלאה. איכות אתרית נמזגת לתוך היכולות האנושיות הרגילות, וכך אנו מסוגלים לשמור על רשמים אלה.

זה מאפשר לנו גם להבין משהו בעל חשיבות גדולה, כלומר, כיצד אנו יכולים לשמור את העל-חושי, את העולם האתרי. (בקורסים עתידיים נדבר על עולמות על-חושיים אחרים) העולם האתרי העל-חושי הוא החובק את מהלך חיינו עד כה וגם את המציאויות האתריות של הטבע החיצוני, המתפשטות עד לספירה של הכוכבים. אנו לומדים להכיר עולם אתרי זה. ואנו לומדים לחוות את ישותנו בתוך עולם אתרי זה. ובאותה עת אנו לומדים שאם לא נרד לגוף הפיזי לא נוכל לשמור על עולם אתרי זה יותר מיומיים או שלושה ימים לכל היותר. אם יכולות הראיה העל-חושית שלנו מפותחות מאוד, ניתן לשמור על העולם האתרי למשך יומיים או שלושה.

מכיוון שדברים מסוימים, עליהם אדבר כעת, מאפשרים לנו לערוך סקירה זו כמתקדשים מודרניים, אנו מסוגלים ליצור שיפוט לגבי מה שאנו שומרים בגופנו האתרי, או בתוך גוף הכוחות המעצבים, ללא התמיכה של יכולותינו הגופניות הרגילות. זוהי אותה סקירה שאנו משיגים מנקודת המבט של תודעה עצמית גבוהה יותר כאשר אנו עוברים דרך שער המוות, לאחר שהשלכנו את העצמות הפיזיות הנרקבות. אך מהסיבות שצוינו לעיל, גם סקירה זו שלאחר המוות לא ניתן לשמור עליה בתודעה אנושית יותר מיומיים או שלושה לאחר המוות.

התפתחות ראיה רוחית מדויקת מאפשרת לנו לחוות את המצבים הראשונים של קיום שלתוכם האדם עובר לאחר המוות. אנו חווים אותם בכך שאנו לומדים להכירם מראש, במצב מודע לחלוטין.

כל אדם שמשיל את גופו הפיזי כשהוא עובר דרך שער המוות, עובר את החוויות שיש למתקדש מראש במצב מודע לחלוטין. אבל האדם לא ימשיך להיות מודע (אסביר יותר מאוחר מדוע יש לו תודעה לאחר המוות) לא תהיה לו שום תודעה לאורך כל הזמן שבו הוא מסוגל, לאחר שפיתח ידע עליון, לשמור את גופו האתרי או גוף הכוחות המעצבים, כלומר במשך יומיים-שלושה.

במשך יומיים או שלושה אחרי המוות יש לאדם בגופו האתרי, תודעה של העולם האתרי. ואז תודעה זו מתפוגגת. הוא נהיה מודע לכך שהגוף האתרי נושר ממנו באותו אופן שהגוף הפיזי נשר ממנו ושהוא חייב לעבור למצב אחר של תודעה כדי לחיות הלאה באופן מודע אחרי המוות כאדם.

אלו שרכשו את היכולות שהוזכרו להתבונן בעולמות הגבוהים, יכולים לשמור את מה שתיארתי לכם כרגע כרגעים הראשונים אחרי המוות (שכן לנוכח חיי הקוסמוס אלה רק הרגעים הראשונים). הם חווים מראש את מה שאחרת מתרחש רק לאחר המוות. כאשר נרכשת תודעה כה חזקה של העצמי, כך שאין צורך יותר בתמיכה של הגוף הפיזי, ניתן לחוות מראש רגעים ראשונים אלה שלאחר המוות בתוך מצב תודעה מוגבר זה.

לאחר מכן נוכל להטיל אור על קיומנו הגבוה יותר, וזה מאפשר לנו להכיר בתוכנו את האור אשר ביומיים-שלושה הראשונים לאחר המוות מפיץ את קרניו על עולם השונה מהסביבה הפיזית הרגילה שלנו, שאנו תופסים באמצעות חושינו במהלך קיומנו הארצי בין לידה למוות.

החוויות העוקבות אחר אותם ימים ראשונים לאחר המוות יוסברו כאשר החלק הראשון של הרצאה זו יתורגם.

* * * * * *

הארה פנימית זו שזה עתה תיארתי, נחוצה לפני שזה אפשרי לסקור תמונה על-חושית זו של מהלך החיים הארציים אשר, כפי שאמרתי, נמשכים באופיים במשך מספר ימים לאחר המוות. על האדם לעורר בתוך עצמו אור רוחי אשר מטיל את קרניו לתוך פנימיותו. במקום להיות מודע רק לרגע הנוכחי בדרך שנהיית אפשרית על ידי החושים, ואז הוא מגיע לשלב גבוה יותר.

ההשגה של ידע נוסף על העולם העל-חושי תלויה לא רק בשינוי מצב התפיסה התודעתי, אלא גם בשינוי החיים עצמם. החיים הרגילים מורכבים בדרך כלל ממצב קיום הסגור בגופנו הפיזי, המרחבי. גבולות עורנו הם בו זמנית גבולות קיומנו. חיינו מגיעים עד גבולות גופנו. כאשר אנו חיים במצב תודעה זה איננו יכולים להגיע למה שתיארתי כידע של העולמות הגבוהים. כשאנו רוכשים ידע של העולמות העליונים, אנו יכולים להתעלות מעל חוויותינו הרגילות רק על ידי רכישת צורה של חוויה שאינה סגורה על ידי הגוף המרחבי שלנו, אלא שמשתתפת בחיי העולם כולו המהווה את סביבתנו בחיים הרגילים.

תודעה מורחבת זו מובילה לידע של העולמות העליונים. כפי שאמרתי, במקרה זה אני מציע לדבר רק אודות השיטות שדרכן מתקדש מודרני משיג ידע מדויק של העולמות העליונים. כל השאר נמצא בספר שציינתי למעלה.

כאשר רכשנו את היכולת לא רק לחיות צורת קיום שנייה בחיי המחשבה – קיום שעדיין נשאר בתוך הגבולות של הגוף המרחבי – מגיעים לשלב נוסף כאשר רכשנו את היכולת לחיות מחוץ לגופנו, באמצעות העובדה שאנו לא מאפשרים רק למחשבות מסוימות לחיות באינטנסיביות בתודעתנו. שלב זה מושג כאשר אנו מסוגלים לא רק לתת למחשבות לחיות עם עוצמה מלאה בתודעתנו, אלא גם לסלק אותן כרצוננו כתוצאה של תרגילים שיטתיים, וכך לזכות במצב תודעה חדש זה המאפשר לנו חוויות מחוץ לגוף. הרשו לי לתת דוגמה פשוטה.

שערו בנפשכם שאנו מביטים בגביש קוורץ. הוא נמצא שם לפנינו כי אנו רואים אותו בעינינו. אדם אשר מנסה לעשות מעצמו מדיום או להגיע לסוג מסוים של היפנוזה, ינעץ מבט קבוע בגביש עד שיעלה מצב תודעה עמום. הליך שכזה הוא לגמרי זר למדע הרוח האנתרופוסופי. התרגילים שמתקבלים הם בעלי אופי שונה לחלוטין ואפשר לתארם כך: כשאנחנו מסתכלים על גביש, האנתרופוסופיה מובילה אותנו לבסוף לנקודה של הפניית תשומת ליבנו מהגביש, של הסרת תשומת ליבנו ממנו באותה דרך בה אנו בדרך כלל מסירים את תשומת ליבנו ממחשבות. הגביש נמצא שם לפנינו ואנו לומדים בהדרגה לראות אותו לא עם העיניים הפיזיות אלא עם עיני הנפש, למרות שהעיניים הפיזיות פתוחות לרווחה. ידע נפשי זה עולה דרך העובדה שאנו מסירים את הגביש מראייתנו. ניתן לבצע תרגילים כאלה גם עם סילוק של צבע שנמצא לפנינו, כך שכבר לא נראה אותו, למרות שהוא עדיין שם לפנינו.

בדרך זו אנו יכולים מעל לכל לעשות תרגילים המורכבים מהסרת המחשבות העולות ברגע הנוכחי באמצעות רשמים חיצוניים. או אנו יכולים להסיר מחשבות שהיו לנו ברגע מסוים בחיינו בעבר וכעת עולות בצורה של זיכרונות; אנו מסירים מחשבות כאלו, אנו משליכים אותן מתודעתנו, בכדי להביא למצב נפשי המורכב רק מתודעה ערה ושולל כל התרשמות שמגיעה מהעולם החיצוני.

על ידי ביצוע תרגילים כאלה אנו מגלים בתוכנו את היכולת להתעלות מעבר לגבולות גופנו המרחבי, כך שאנו לא חיים יותר בגבולות אלה. במקרה זה אנו משתתפים בחיי העולם כולו, אשר אנו תופסים בדרך כלל כסביבתנו מההיבט המצומצם של התופעות הפיזיות שלו.

מעל לכל זה מעורר דבר שאפשר להשוות עם זיכרון של אותו מצב קיום בו אנו חיים כשאנו ישנים, מרגע ההירדמות לרגע ההתעוררות, אבל זה זיכרון שעולה בתוך מצב תודעה בהיר לחלוטין. כמו שבתפיסות הרגילות שלנו אנו מוגבלים לרגע הנוכחי, כך בחיינו הרגילים אנו מוגבלים לחוויות שיש לנו תמיד במהלך תודעתנו הערה.

קחו בחשבון את העובדה שבכל פעם שאתם זוכרים חלק מחייכם, החוויות שיש לכם בשעות השינה הן תמיד חשוכות כל עוד מדובר על התודעה הרגילה. כל חוויות הנפש מרגע ההירדמות לרגע ההתעוררות לא עולות בזיכרונכם. אם כן, במציאות הזיכרון הוא זרם שבו יש הפסקות קבועות, אבל אנו בדרך כלל מתעלמים מעובדה זו.

כל חוויות הנפש מרגע ההירדמות ועד לרגע ההתעוררות מתעמתות עם התודעה הגבוהה הערה כאילו הן היו זיכרונות מועצמים. תודעה ערה זו מתעוררת מהעובדה שהאדם יכול לחיות במודע מחוץ לגופו. מצב זה מוביל אותנו לשלב השני של הידע בעולמות העל-חושיים; אנו יכולים לתפוס את מה שנפשנו עוברת כשגופנו במצב של רגיעה, כשאין לו תפיסות ואין ביטויים של הרצון, כאילו הנפש כבר לא כלולה בתוכו.

אנו מסוגלים לזכור אז בחיים הרגילים את החוויות שלנו מחוץ לגוף הפיזי, את החוויות שיש לנו בכל פעם שאנחנו נרדמים, מרגע ההירדמות לרגע ההתעוררות. אך עלינו לזכור כי יש לשפוט חוויות אלה בדרך הנכונה. אנו לומדים להכיר את חוויות הנפש מחוץ לגוף, מרגע ההירדמות ועד לרגע ההתעוררות. ניתן לתפוס זאת רק אם אנו מפתחים מצב של תודעה, מצב של קיום מחוץ לגופנו.

בנקודה זו אנו לא מכירים רק בדבר שמואר על ידי אותו אור פנימי המקרין גם את קרניו על "גוף-הזמן" שלנו כפי שכבר הוסבר לכם, אלא שבתוך הזיכרון שלנו בשעות היום שעלה לשלב של ראיה רוחית מדויקת מסוג גבוה יותר, אנו לומדים כעת להכיר את החוויות האמיתיות שלנו, מרגע ההירדמות ועד לרגע ההתעוררות. אולם בהתחלה חוויות אלה מפתיעות למדי. כמו שבחיים הרגילים אנו חיים בתוך התודעה הרגילה שלנו, בתוך גופנו הפיזי, ויודעים שיש בתוכנו ריאות, לב וכו', כך מרגע ההירדמות ועד להתעוררות איננו חווים תודעה אנושית, אישית, אלא תודעה קוסמית. למרות שזה עשוי להישמע פרדוקסאלי, הידע העל-חושי מאפשר לנו לתפוס שמצב תודעה קוסמי זה מכיל את הדימויים החיים של העולמות הפלנטריים, של עולמות הכוכבים. אנו חשים שאנחנו חיים בתוך החיים האוניברסאליים של הקוסמוס. אנו מתבוננים בעולם מנקודת המבט של חוויה אוניברסלית זו בתוך הקוסמוס.

מכיוון שאנו חווים בתוכנו את מה שקיים בדרך כלל בסביבתנו, אנו עוברים את כל מה שחווינו במהלך חיינו הפיזיים מהרגע שבו התעוררנו לאחרונה ועד לרגע בו נרדמנו; אנו חיים לאחור דרך כל החוויות הללו, בצורה האמיתית בה חווינו אותן במהלך חיינו הערים.

לדוגמה, אם אנו חיים במהלך יום רגיל ואז ישנים במהלך הלילה, החוויות שהיו לנו רגע לפני שהלכנו לישון יחיו בדרך הפוכה. תחילה את ההתנסויות של הערב, אחר כך של אחר הצהריים, ואז אלו של הבוקר. כך במשך השינה בלילה, אנו חיים בחזרה דרך כל ההתנסויות של היום.

כאמור, בראיה הרוחית המדויקת זו שאלה של רכישת הזיכרון הרטרוספקטיבי הזה בתודעתנו היומיומית הרגילה. כמו שבזיכרון הרגיל שלנו אנו יכולים לזכור התנסויות שנחוו לפני שנים בתודעה הערה של היום, כך ראיה רוחית מדויקת מאפשרת לנו להיזכר ברצף לאחור של ההתנסויות שחווינו ביום. לפיכך ראיה רוחית מדויקת מהווה סוג של זיכרון מורחב. אנו מביטים לאחור על התנסויותינו במשך השינה, אנו יודעים שכאשר אנו ישנים, יש לנו חוויות מחוץ לגוף הפיזי, המרחבי, אנו יודעים כי אנו חיים בעולם אמיתי, בעולם המהותי, המכיל בתודעתו דימוי של היקום כולו, ואנחנו יודעים שבתוך מהות אוניברסלית זו אנו חיים לאחור דרך חיי היום שלנו.

לאחר מכן אנו מבחינים כי בתוך חוויה רטרוספקטיבית זו קיום היום שלנו הוא קצר יותר מזה הנלקח על ידי ההתנסויות עצמן בחיים הפיזיים. כאשר אנו בודקים תחום על-חושי זה, כלומר כאשר אנו לומדים להכיר את הדברים הללו בצורה טובה יותר ויותר באמצעות תרגול שיטתי, אנו מגלים שעיון מחדש לאחור מתרחש פי שלושה יותר מהר מההתנסויות הפיזיות בתודעתנו הרגילה. האדם ער במשך כשני שלישים מכל חייו וישן במשך שליש אחד – אם כן, במשך שליש אחד שהוא מבלה בשינה הוא חי דרך ההתנסויות אשר, בעולם הפיזי, תופסות שני שליש מקיומו. לפיכך אנו לומדים להכיר חיים שאנו מפתחים מחוץ לגופנו ואשר עוברים את מסלולם לאחור במהירות משולשת.

כאשר ראיה רוחית מדויקת מאפשרת לנו בתודעה ערה לזכור את החיים של השינה, אנו גם מבינים ששחזור זה לאחור חשוב ומשמעותי, לא כל כך בפני עצמו. מה שהראיה הרוחית המדויקת יכולה להעלות בתודעת היום הרגילה שלנו הוא כמו זיכרון, אך חוויות השינה אשר אנו יכולים לזכור, חושפות באותו זמן כי אין להן משמעות בפני עצמן, אלא שהן מצביעות על משהו שנמצא בעתיד.

ניתן להסביר זאת באופן הבא: אם תשאל את עצמך; "איך אני שופט את הזיכרון של חוויה שהיתה לי לפני עשרים שנה?" אתה תשיב: "אני חווה זאת כמו מחשבה צללית. אולם מעצם מהותו הזיכרון הוא הערובה שזה לא פנטזיה אלא תמונה של התנסות מעשית בחיים הארציים שעברו." כמו שהזיכרון עצמו הוא הערובה לכך שזה שייך להתנסות אמיתית בעבר, כך חוויות הלילה עליהן אנו מסתכלים לאחור מכילות את הערובה לכך שאין להם משמעות בפני עצמן אלא הן רק מצביעות על משהו שנמצא בעתיד.

ביחס לזיכרון אין צורך להוכיח שהוא מתייחס למשהו שעבר. באופן דומה, כשאנחנו רוכשים ראיה רוחית מדויקת, לא נדרש להוכיח כי חוויות הלילה שאנו סוקרים אינן הזיות הנובעות מרגע ההווה, שכן הן מראות באופן ברור שהן קשורות לעתידו של האדם, לאותו רגע בעתיד בו במוות האדם משליך את גופו הפיזי, באותו אופן בו הוא מניח אותו הצידה באופן סמלי באמצעות ראיה רוחית מדויקת.

כך אנו לומדים להכיר את חוויותיו של האדם לאחר המוות, כאשר חולפים שלושת הימים שעליהם דיברתי. אכן, תהליך זה שדומה לזיכרון מלמד אותנו להכיר בחשיבותם של היומיים או שלושה אחרי המוות, כאשר יש לנו תחושה כאילו חיינו בתוך תודעה אוניברסאלית, בתוך תודעה קוסמית, כאשר אנו סוקרים את ישותנו האתרית פעם נוספת מההיבט של הקוסמוס ומביטים לאחור על חוויותינו במהלך חיינו הארציים הקודמים. לאחר מכן אנו לומדים להכיר את החוויות העוקבות אחר שלב זה של קיום, כלומר לומדים לדעת שלאחר אירוע המוות ישנם חיים העוברים את מסלולם פי שלושה מהר יותר מהחיים ארציים. זה אותו דבר שלמדנו לדעת על ידי התבוננות בחוויות שיש לנו בלילה, כשאנחנו ישנים.

אנו יודעים שההתבוננות בחלק האתרי שלנו נמשכת רק זמן קצר אחרי המוות ואחריה באות 20 או 30 שנים, או אולי פחות – לפי הגיל שאליו הגיע האדם בקיומו הארצי. בערך – כי הכל כאן הוא בערך – חיים אלה נעים את מהלכם פי שלוש יותר מהר מאשר הקיום הארצי. למשל, אם אדם הגיע לגיל שלושים, הוא יעבור את הקיום האמור לעיל שלוש פעמים מהר יותר, כלומר בערך כעשר שנים. אם אדם הגיע לגיל שישים שנה, הוא יחיה לאחר המוות לאחור דרך חייו הארציים בערך כעשרים שנים – אבל צריך לקחת הכל בערך.

אנו תופסים את כל זה על ידי ראיה רוחית מדויקת באותו אופן בו ההתנסות של העבר ידועה דרך פעולת הזיכרון. כך, אנו לומדים לדעת שאחרי המוות ישנם חיים בעולם העל-חושי שדרכם אנו חיים בכל חיינו הארציים שעברו ברצף לאחור. בכל לילה אנו חיים בחזרה דרך המאורעות של היום הקודם. אחרי המוות אנו חיים בחזרה דרך כל חיינו הארציים. אנו עוברים שוב כל חוויה של חיינו הארציים. אנו חווים את הכל פעם נוספת מכיוון רוחי ובכך מציגים שיפוט נכון של הערך המוסרי שלנו.

במשך התקופה שאחרי המוות אנו מגלים מודעות לאיכויות האישיות, המוסריות, של ערכנו המוסרי, כמו שכאן על האדמה אנו מודעים לחיים בגוף של בשר ודם. אחרי המוות אנו חיים בעולם שמעוצב על ידי האיכויות המוסריות שלנו ועל ידי מעשינו על האדמה. בכך שעברנו שוב על כל הדברים האלה בסדר הפוך, בכך שהתפתחות השיפוט המוסרי כבר לא מעוכבת על ידי אינסטינקטים, דחפים טבעיים ותשוקות, שכן אנו סוקרים כעת את החיים באופן רוחני, אנו לומדים להשיג שיפוט נכון ואמיתי של ערכנו המוסרי.

יצירה של שיפוט שכזה דורשת שנעבור את משך הזמן שעליו דיברתי זה עתה. כאשר תקופה זו אחרי המוות מגיעה לסופה, חיינו המוסריים הפנימיים מתחילים להיעלם, הזרימה לאחור של זיכרון חיינו המוסריים על האדמה נעלם ואנו צריכים כעת לעבור הלאה דרך העולמות הרוחיים מצוידים בסוג אחר של תודעה. שגם ניתן להשגה על ידי ראיה רוחית מדויקת.

זה לא רק אומר שעלינו לחיות מחוץ לגוף המרחבי שלנו, אלא בתוך מצב של תודעה השונה לחלוטין מהתודעה שיש לנו כאן, בעולם הפיזי. אנו רואים אז שאחרי שהחוויה החיה של ערכנו המוסרי עברה, אותה רכשנו דרך מעבר שליש מהזמן שחיינו הארציים הורכבו מהם, ישנם חיים מוסריים על-חושיים, חיים רוחניים. ואנחנו לומדים להכיר את החיים האלה. זוהי צורת קיום חדשה, חיים רוחניים טהורים. אך בכדי לדעת זאת, על ראיה רוחית מדויקת להיות מסוגלת לעלות מהתודעה הרגילה למצב גבוה יותר, למצב טהור של תודעה, כך שהיא תהיה מסוגלת להכיר לגמרי את התודעה הגבוהה הזו.

ניסיתי לתת לכם תיאור של שני מצבים לאחר המוות. לאחר תרגום של מה שנאמר עד כה יבוא תיאור של מצב שלישי של קיום.

* * * * * * *

אם אתם חושבים אודות ההתנסויות הרטרוספקטיביות שתוארו זה עתה, שעוברות עלינו בעודנו ישנים, אתם תבינו שזוהי התנסות שבה האדם באמת מוביל את חייו מחוץ לגופו הפיזי, המרחבי. הוא מחוץ לעצמו, לצד עצמו – אפשר לומר שקיום זה הוא כזה שאי אפשר לזוז בו. הוא צריך לפלס את דרכו דרך ההתנסויות שבאות אליו במשך השעות של תודעה ערה – רק שבסדר הפוך. גם אדם שדרך ראיה רוחית מדויקת השיג ראיה על-חושית לתוך התנסויות אלה, באופן שהוסבר לכם – מרגיש כאילו הוא שבוי בתוך עולם שהוא יכול להיזכר בו מתוך תודעה ערה של הראיה הרוחית שלו אך בו הוא לא יכול לנוע, כי הוא כבול וקשור בו.

היכולת לנוע בחופשיות בעולם הרוח – זה מה שצריך להיות מושג כשלב שלישי של ידע על-חושי. ללא חופש תנועה שכזה, אין זה אפשרי להשיג ידע ממצב התודעה הרוחי הטהור, העל-חושי.

כתוספת לראיה רוחית מדויקת, צריך להירכש כוח שאקרא לו "מאגיה אידיאלית". אני משתמש בכינוי זה כדי להבדיל אותו מן הצורה הלא חוקית של מאגיה הלובשת צורות חיצוניות ואשר קשורה להרבה שרלטנות. יש לעשות הבדלה ברורה בין שרלטנות שכזו לבין מה שאני כעת מתכוון כשאני מדבר על "מאגיה אידיאלית".

במאגיה אידיאלית אני מתכוון לדבר הבא:

כשאנחנו סוקרים את חיינו בתודעתנו הרגילה, אנו תופסים שבמובן מסוים עברנו שינוי עם השנים והעשורים שחלפו. לאט לאט ההרגלים שלנו השתנו. רכשנו יכולות מסוימות ואחרות נעלמו. כל מי שמתבונן בכנות ביחס ליכולות מסוימות הנוגעות לחייו הארציים יכול לומר שבכל פעם שרכש יכולת חדשה הוא הפך לאדם אחר. כך החיים משנים אותנו. אנו נכנעים לחלוטין לחיים והחיים מחנכים ומכשירים אותנו ומפתחים את תצורת נפשנו.

מי שרוצה להיכנס לעולם העל-חושי עם ידע מלא – כלומר, מי שרוצה לרכוש מאגיה אידיאלית, צריך לא רק להעצים את החשיבה, כפי שתואר, כך שהיא תאפשר לו להכיר צורה שנייה של קיומו, אלא הוא חייב גם לשחרר את רצונו מהגוף הפיזי שבו הוא תלוי בחיים הרגילים. אנו יכולים להפעיל את רצוננו רק באמצעות העובדה שאנו משתמשים בגופנו הפיזי, ברגלינו, בזרועותינו ואיברי הדיבור שלנו. הגוף הפיזי מספק את הבסיס לחיי הרצון.

ניתן לעשות את הדברים הבאים, וזה צריך להיעשות באופן שיטתי למדי על ידי אותם חוקרים רוחניים המבקשים להגיע למאגיה אידיאלית בנוסף לראיה רוחית מדויקת. יש לפתח כוח רצון כה חזק, שברגע מסוים בחיים הם יכולים לומר לעצמם: עלי לאבד הרגל מסוים ונפשי חייבת לרכוש הרגל חדש.

כאשר אנו מיישמים את כוח הרצון שלנו בחוזקה על מנת לשנות לגמרי צורות מסוימות של התנסות, לעיתים יתכן שיהיה צורך במספר שנים לכך – אך ניתן לעשות זאת. אנו יכולים להתחנך לא רק על ידי החיים עצמם, דרך האמצעים של הגוף הפיזי, אלא אנו עצמנו יכולים לקחת בידינו חינוך זה, אימון עצמי זה.

תרגילי רצון כה חזקים, המתוארים גם בספרים שהוזכרו לעיל, מובילים את מי שרוצים להיות מתקדשים במשמעות המודרנית, לחוויות חדשות מלבד אלה המרמזות על ההתבוננות לאחור בחוויות היום שלנו במהלך השינה.

לאחר מכן ניתן לפתח מצבי תודעה שאינם אלו של שינה, אך שניתן לחוות אותם בתודעה מלאה ואשר בכל זאת מאפשרים לנוע ולפעול אפילו דרך שינה, כך שאדם לא רק ישות פסיבית כפי שהמקרה הוא בדרך כלל כשהאדם מחוץ לגופו בעולם הרוח, אלא הוא יכול לפעול ולהיות פעיל בעולם הרוח. אחרת אי אפשר להתקדם במהלך מצבי השינה.

אלו שנהיו מתקדשים מודרניים במשמעות זו פעילים גם בתוך ישותם האנושית במהלך מצב השינה שלהם; הם גם מעבירים פעילות זו אל הקיום העובר את מסלולו מרגע ההירדמות עד לרגע ההתעוררות. אם הרצון מועבר אל תוך האדם במצב השינה, כאשר האדם חי מחוץ לגופו, ניתן לפתח מצב תודעה חדש לחלוטין: תודעה שבאמת מסוגלת לתפוס את מה שאנחנו עוברים במהלך הזמן העוקב אחר התקופה שלאחר המוות שתוארה זה עתה.

מצב תודעה חדש זה באמת מאפשר לנו לבחון את קיומנו האנושי לאחר חיינו הארציים, באותה דרך בה אנו בוחנים את קיומנו האנושי לפני הלידה. לאחר מכן אנו רואים כי אנו עוברים דרך קיום העובר את מסלולו בעולם רוחני, כמו שקיומנו הפיזי-ארצי עובר את מסלולו בעולם פיזי. אנו לומדים לדעת את עצמנו כישויות של רוח טהורה בעולם רוחי, כמו שכאן על פני האדמה אנו לומדים להכיר את גופנו הפיזי בעולם פיזי. אנו מקבלים את האפשרות לשפוט כמה זמן יימשכו חיים אלה, התקופה שדרכה אנו מעריכים את הערך של חיינו המוסריים, כמתואר לעיל!

על ידי שילוב הרצון לתוך חיי הנפש בדרך זו דרך מאגיה אידיאלית, אנו לומדים להבין את הטבע של התודעה שמתעוררת בנו כבני אדם מבוגרים, ולהשוות אותה עם התודעה העמומה של הילדות המוקדמת.

כפי שאתם יודעים היטב, לתודעה רגילה אין זיכרון של שנים ראשונות אלו של הילדות. התודעה של האדם בתקופה זו של חייו היא כהה ועמומה. כניסתו לתוך העולם עטופה בשינה. התודעה הרגילה של אדם בוגר היא בהירה ועזה בהשוואה לתודעה העמומה והחשוכה של השנים הראשונות של החיים הארציים.

אבל מי שעולה למאגיה אידיאלית באופן המתואר, מבין את ההבדל בין תודעתו הערה כבוגר ותודעה מעורפלת זו של הילדות המוקדמת. הוא יודע שהוא מתרומם לרמה גבוהה יותר כאשר הוא עובר מהתודעה המעורפלת של הילדות לתוך תודעה בהירה יותר של שנות הבגרות.

דרך הקשר שהוא מגלה בין התודעה החולמת של הילד לתודעת המבוגר, הוא יכול להבין כיצד תודעתו הבוגרת שייכת לתודעה מוארת זו, המלאה בכוח לא רק של ראיה רוחית מדויקת, אלא גם של מאגיה אידיאלית, תודעה אשר מאפשרת לו לנוע בחופשיות בעולם הרוח.

אני יכול לומר שאנו לומדים לנוע בחופשיות בעולם הרוח באותה דרך בה למדנו לנוע בחופשיות עם גופנו הפיזי בקיומנו הפיזי על פני האדמה, כשעברנו ממצב הילדות חסר-האונים למצב יותר משוחרר זה. בנוסף לקשר הקיים בין תודעת הילדות המוקדמת לתודעה הרגילה שלנו, אנו לומדים להכיר קשר אחר הקיים בין מצב התודעה הבוגר שלנו לבין מצב התודעה הרוחני הגבוה ביותר.

אך זה גם מאפשר לנו לדעת כי בחיים שלאחר המוות אנו ישויות רוחניות בין ישויות רוחניות; אנו פועלים יחדיו עם ישויות רוחניות אלו ובו בזמן לומדים לשפוט כמה זמן יימשך קיום רוחני זה ביניהן.

עלי שוב להביא את הדוגמה של חוויה רגילה שאנו זוכרים. אנו מבינים כעת כי כמו שזיכרון מכיל מציאות של העבר, כך ההתנסויות שיש לנו כעת מכילות את השיפוט הנכון של העובדה שבתודעתו הגבוהה של המתקדש ישנם לא רק דברים שיש להם משמעות לחיים הארציים שלנו, אלא דברים הנוגעים לחיים שאחרי המוות, כאשר אנו חיים כישות רוחנית בקרב ישויות רוחניות. אנו גם לומדים לדעת איזה קשר יש בין החיים הרוחניים הטהורים לבין החיים הארציים שדרכם עברנו בין לידה למוות.

כאשר מתקדש מביט לאחור על ילדותו המוקדמת ביותר, הוא יודע שככל שהוא מתבגר, כך יהיה לו קל יותר להסתכל אל עולם הרוח. כמובן שיש בני אדם אשר בעודם צעירים יחסית יש להם את הכוח לראות לתוך עולם הרוח. אבל ראיה זו מתחזקת בבהירות ובדייקנות עם כל שנה שעוברת. ככל שאנו מתבגרים אנו מסוגלים יותר ויותר לעבור לאותו מצב תודעה אחר. זה מראה לנו את הקשר הקיים בין מצבי התודעה השונים.

אנו לומדים את הדברים הבאים; הגענו, למשל, לגיל ארבעים שנה, אך אנו מסוגלים לזכור את חיינו רק עד השנה השלישית או הרביעית. אנו חוקרים את התנאים ומבינים עד כמה יש לנו יותר בגיל ארבעים, מאשר במצב התודעה הלא מודע והחלומי שהיה לנו בילדות. אנו לומדים להכיר בכך שהחיים שאחרי המוות ארוכים באותה המידה שבה חיינו הארציים ארוכים יותר מקיומנו בחלומיות הילדותית. החיים שלאחר המוות נמשכים מאות רבות של שנים.

לאחר ההתנסות הרטרוספקטיבית שלנו באופי מוסרי אנו נכנסים לחיים רוחניים טהורים, שבהם האדם הוא רוח בין רוחות. אלה חיים הנמשכים מאות שנים. במהלך קיום רוחני זה האדם עומד בפני משימות הנוגעות לעולם הרוח, כמו שכאן, במהלך קיומו הארצי, הוא עומד בפני משימות הנוגעות לעולם הפיזי.

לראיה רוחית מדויקת הנתמכת על ידי מאגיה אידיאלית, או על ידי היכולת לנוע בחופשיות בעולם הרוח, מתגלות המשימות הבאות לידי ביטוי בעובדה שמתוך מהות עולם הרוח שבה אנו חיים לאחר המוות אנו מחלצים את כל הכוחות אשר לאחר מכן מובילים אותנו לחיים חדשים על פני האדמה. כבר מתחילת קיומנו לאחר המוות, חיים חדשים על פני האדמה מעמתים אותנו כיעד, כמטרה שתמיד לפנינו. והקיום הארצי בגופו של האדם, שהוא מיקרוקוסמוס אמיתי, הוא תוצאה של חוויה עוצמתית שיש לנו בעולם הרוח לאחר המוות.

כשאנו מדברים על זרע כאן בעולם הפיזי, זרע זה הוא קטן וייחשף בהדרגה, עד שהוא יהפוך לעץ גדול או לחיה גדולה. אפשר לדבר גם על זרע-רוחי שמתפתח לאחר חיינו הפיזיים על האדמה, לאחר המוות. מתוך הכוחות הרוחניים של היקום האדם מפתח בעזרת הישויות הרוחניות, זרע-רוחי לחייו הבאים על האדמה. התפתחות זו לא מכילה הישנות של חייו הארציים, אלא היא מכילה פעילויות וכוחות מהותיים, שאכן הם גדולים בהרבה מכל דבר שניתן לחוות אי פעם על האדמה. במהלך קיומנו לאחר המוות, ההתנסות הראשונה שלנו בעולם הרוח היא הכנה לחיינו הארציים העתידיים, על בסיס חוויות שיכולות להיות לנו רק בעולם הרוח.

דיברתי על התודעה הקוסמית אשר צצה בבני האדם אחרי מותם. תודעה קוסמית זו אכן מופיעה בכל לילה במשך השינה, אם כי אנו עוברים אותה במצב עמום שאינו תודעה אמיתית, אלא, אם אוכל להשתמש בביטוי פרדוקסאלי, תודעה לא מודעת… דרך עובדה זו בני האדם חיים לא רק כישויות רוחניות יחד עם ישויות רוחניות אחרות שלא יורדות לעולם לאדמה, אלא שוכנות בעולם הרוח הטהור, והן גם חיות יחד עם כל הנפשות אשר התגלמו בגופים פיזיים אנושיים, או שעברו דרך שער המוות וכתוצאה מכך חוות את אותה חוויה: מצב התודעה הקוסמי המשותף לכולן.

היחסים שנרקמים על האדמה בין נפש לנפש, במשפחה, בקרב אינדיבידואלים שמצאו זה את זה הואיל והם נפגשו בגופים פיזיים – כל הקשרים האלו בצורתם הארצית מונחים כעת בצד. מה שאנשים חווים כאוהבים ונאהבים, כידידים, כקשרים עם בני אדם אחרים הקרובים להם בדרך כלשהי, בקצרה, כל חוויה בגוף הפיזי – הכל מונח הצידה כמו שהגוף הפיזי עצמו מונח בצד כאשר אנו נכנסים לעולם הרוח. אבל קשרים אלה של משפחה, ידידות, או אהבה וחיבה שחווינו כאן על האדמה, נמשכים רוחנית מעבר לשער המוות והופכים לחוויות רוחניות הבונות את החיים הארציים הבאים שלנו. אפילו במשך התקופה אשר בה נערך הערך המוסרי של חיים שעברו, האדם עבד לא עבור עצמו לבדו אלא בשביל ובשותפות עם נפשות שהוערכו ונאהבו על ידו על האדמה.

באמצעות ראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית עובדות אלה מופיעות כמשהו שאינו נתון לאמונה, אלא כמשהו המהווה ידע אמיתי. אלה עובדות החודרות לראיה הישירה שלנו. אכן, אנו יכולים לומר: כאן בעולם הפיזי נמתחת תהום בין הנפשות, לא משנה כעת כמה הן אוהבות אחת את השניה, שכן הן יכולות להיפגש רק בגופן והן יכולות לטפח יחסים שנקבעים רק על ידי העובדה שהן חיות בתוך גופים פיזיים.

כשאנו חיים בעולם הרוח, הגוף הפיזי השייך לאדם אהוב כאן על האדמה כבר לא מהווה מכשול וכבר לא מקשה עלינו לחיות יחד עם הנפש האחרת. כמו שראיית עולם הרוח כרוכה ביכולת להסתכל היישר דרך חפצים ארציים, כפי שכבר תיארתי לכם, כך אדם שעבר דרך שער המוות יכול להתאחד עם הנפשות שהשאיר אחריו על האדמה, הוא יכול לקיים איתם יחסים על ידי מעבר ישר דרך גופם. כל היקרים לו נחווים על ידו כנפשות חיות, גם בזמן שהם עדיין חיים על האדמה, עד לרגע בו גם הם עוברים דרך שער המוות.

כדבר ראשון רציתי לדבר אתכם על הדברים האלה, כמבוא לשלוש ההרצאות על ראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית, שכן אמיתות כאלו יכולות לתת לנו תובנה לגבי חייו האמיתיים והעל-חושיים של האדם. רציתי להראות לכם שכאשר אנו שואפים לראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית, באמת ניתן לדבר על העולמות העליונים עם ידע אמיתי, באותה דרך בה ניתן לדבר על העולם הפיזי במונחים של הכרת הטבע באופן מדויק.

אם אנו חודרים יותר ויותר אל העולמות העליונים – ויהיו אנשים אשר יפתחו את היכולות שלהם כך שהם יוכלו לעשות זאת – נראה כי שום ענף של מדע, אפילו במתכונתו המושלמת ביותר, לא צריך להיות מכשול שמונע מאיתנו לקבל את האמיתות שנחשפות על ידי ראיה רוחית מדויקת ומאגיה אידיאלית. עם היסוד של מנטליות מדעית אמיתית אנו יכולים לקבל את האמיתות הנוגעות לחוויות דרכן אנו עוברים לא רק כאן על פני האדמה במהלך קיומנו בין לידה למוות, אלא גם במהלך קיומנו בין מוות ללידה חדשה, עד שנחזור לחיים ארציים חדשים.

מחר אדבר אתכם על חיים חוזרים ונשנים על פני האדמה ואציין כיצד הם יסתיימו, כי אני אקח לעצמי את החירות לתת לכם תיאור של הקשר שהוכנס לחיי אדם עלי אדמות על ידי אירוע כריסטוס, על ידי אירוע גולגתא.

אז אוכל להראות לכם שהידע שדיברתי עליו, ככל שהוא נוגע לנו באופן אישי, מטיל אור על כל ההתפתחות של המין האנושי במהלך קיומו על פני האדמה, כך שהוא יכול גם להאיר את מה שמסמלת כניסתו של כריסטוס לקיום הארצי עבור המין האנושי.

מטרת הרצאות אלו היא להראות שבדיבור על ידע על-חושי אין צורך להיות שונה מחשיבה מדעית מדויקת של הזמנים המודרניים. נושא ההרצאה של מחר יהיה גם האירוע שהוא בעל החשיבות הגדולה ביותר לחיי האנושות עלי אדמות. אירוע הכריסטוס יתעורר לפני נפשנו בהיבט חדש וקורן יותר, אם נפשנו תהיינה מוכנות לקבל את האמיתות הנוגעות לעולם הרוח כפי שפורט כאן.

אם כן, משימתי מחר תהיה להסביר את הקשר הקיים בין מדע הרוח האנתרופוסופי והכריסטיאניות.

—————————————————————————————-

  1. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *