רודולף שטיינר

הרצאה עשירית בסדרה

ניתנה בדורנאך בששה-עשר במאי 1916

GA167

תרגום מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: בן ציון פורת

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: ידע כמקור של ריפוי

זה אפשרי עבורנו לדמיין שכל תהליך ההתפתחות הרוחנית של אירופה המרכזית במשך המאות האחרונות היה יכול להתפתח באופן שונה מהדרך שבה זה קרה. כאשר קיימת ההשקפה שמשהו שכבר התרחש בעולם היה יכול גם להתרחש אחרת, אין זו דחייה של החוק המקיף-כל של הקרמה, כי החוק של הקרמה לא שולל את קיום החירות בעולם. דבר זה נוגע לפטאליסטים המתארים את כל מה שהתרחש בעולם כמשהו שהיה חייב להתרחש עד כמה שתצפית חושים נוגעת בדבר, הממשיכים בגישה, שאלו שכתלמידים של מדע הרוח מוכר להם החוק של הקרמה, לא יכולים לעקוב אחריה מצד אחד ומצד שני הם מודעים למתרחש בעולם החיצוני. משהו בעל מרכיב רוחני מתרחש תמיד באותו הזמן של מה שמתרחש בעולם החיצוני. שני הזרמים ממשיכים ביחד וחוק הקרמה חל על שני הזרמים, כך שלמעשה יש בסיס לכך שדברים יכלו להימשך בצורה שונה בעולם החיצוני מאשר זה נראה שם ובכל זאת מה שנחוץ יכול היה להתרחש.

כעת אני מציג זאת רק בדרך ראשונית, אך אני עומד לפתח את הנושא הזה הלאה. אני רוצה להזכיר תהליך אחר שהתקיים בהתפתחות הרוחנית של מרכז אירופה, אותו היבט של התפתחות רוחנית שתלוי בידע היה יכול להמשיך בצורה שונה מהדרך שבה התפתח מכפי שנראה על-ידי התבוננות חיצונית. זה בטוח, ידידיי היקרים, שברוב המעגלים רבים נושאים את עיניהם במידה רבה לשילר וגיתה בזמן האחרון. גם פיכטה החל להיות נערץ. רבים מהאנשים שהסתכלו כלפי מעלה אל גיתה ושילר עשו זאת מבלי שעשו את המאמץ לחקור את מה שהם כתבו אודות רעיונותיהם. כל ההתפתחות הרוחנית של המאה התשע-עשרה הייתה יכולה להתקדם בצורה כזו שאנשים יכלו למעשה לעסוק בעצמם בתפיסת העולם השלמה של גיתה, שילר ואלו שמסביבם. אך דברים לא פעלו בצורה הזו.

איך זה קרה שהדברים היו שונים? מה היה צריך להתרחש כדי שאותם זרעים ישנים שהופיעו בתקופה הגדולה של הידע הקלאסי במעבר המאות ה – 18 וה – 19, מה היה קורה אם אותם זרעים באמת היו מפתחים את עצמם בדרך חיה? מדע הרוח היה נוצר בנתיב ישר מאותם זרעים. זה מה שרציתי להדגים בספרי שיופיע ממש בקרוב ויישא את הכותרת ‘החידות של הישות האנושית, החשיבה, התפיסה והמחשבות של אישים גרמניים ואוסטריים‘. מדוע זה שהיה קיים כנבט בתפיסות העולם של גיתה ושילר לא פותח הלאה? הוא לא פותח כי האדם פחד בגלל הסיבות הבאות. מדע הרוח דורש לבטח חשיבה הרבה יותר אינטנסיבית ויסודיות, הרבה יותר מזאת שרוב המלומדים כיום יכולים לגדל והפחד מתפיסות ואידיאות קשות אלה הוא זה שמייצג את הסיבות לגורמי ההתנגדות. הדרך שבה אנשים כיום באמת נושאים את עיניהם אל גיתה ושילר, נעשית כך כדי להעיב על רעיונותיהם הרבה יותר מאשר להבהיר אותם. הקושי הזה בהבנת האידיאות של גיתה ושילר התקיים אפילו ב-יינה (Jena) כאשר הרוח של גיתה שלטה, כאשר שילר לימד, כאשר פיכטה לימד, כאשר שילר לימד, כאשר שלגל לימד, כל האישים הללו שעליהם דיברנו בחורף שעבר ושאליהם אני עומד להתייחס בספר הזה שיופיע בקרוב מאוד. אתם יכולים למצוא הרבה אצל שלגל ופיכטה, גיתה ושילר הנמצא בהרמוניה עם מדע הרוח שלנו. עם זאת, אפשר לקחת קטעים מתוך עבודתם של אישים אלה ולהוציא אותם מהקשרם, ואז להציג אותם בדרך כזו שחייבת לגרום לעבודתם להופיע כטיפשית; וזה נעשה על ידי מספר אנשים. כל זה מעיב על המרכיב המהותי באישים אלה.

בדרך דומה, אנשים מתקשים בניסיון להבין את מה שחובה להבינו בתקופתנו הנוכחית ביחס למיסתורין של גולגותא. אתם יודעים מהרצאותיי שכדי להבין את התופעה של ישוע כריסטוס, אנו חייבים להיות מסוגלים להעלות בתודעתנו שלושה עולמות. יש לנו, לדוגמה, את הילד ישוע שנושא את האינדיבידואליות של זרטוסטרא הגדול. הוא חי בגוף הזה עד גיל 12, ואז עזב אותו ונכנס לתוך הגוף של הילד ישוע האחר שבו שכנה נפש שלא לקחה חלק בכל אבולוציית האדמה, אלא הושארה מאחור בישות הנפשית של האדמה כך שחלק נשאר למעלה בעוד החלק האחר נשלח לתוך הגוף האנושי. וחלק אחר זה שנשאר למעלה נכנס אז לתוך גוף זה שנולד למרים השניה כילד ישוע שני. הבאתי לתשומת לבכם את העובדה שידע רוחני מדעי מראה שהילד ישוע הזה היה יכול למעשה לדבר מיד לאחר לידתו; כשהוא נולד, הוא אמר מה הוא באמת.

הילד ישוע הזה גדל כעת עם הנפש של זרטוסטרא מגיל 12, ואז בגיל 30 האינדיבידואליות של כריסטוס הגשימה בו את עצמה וחייתה בתוך הגוף הזה. גוף זה הוכן על ידי הרוח הגדולה של זרטוסטרא וגם הוכן על ידי נפש זו שלא השתתפה באבולוציית האדמה אלא הושארה מאחור בזמן מסוים כאשר האדמה עדיין לא השיגה את החומריות של ההווה. האינדיבידואליות של כריסטוס חייתה במשך שלוש שנים בגוף הזה. כך שאתם רואים שאנו חייבים להעלות בתודעתנו שלושה עולמות בכדי להבין מיסתורין גדול זה של האבולוציה האנושית, המיסתורין של גולגותא. העולמות הרוחניים הגבוהים ביותר שמהם ירד כריסטוס; את אותו עולם אשר היה שם לפני קיום האדמה, ועולם זה שדרכו הישויות האנושיות מתפתחות, שזרטוסטרא שייך אליו בגלגוליו. כך שיש לנו את העולמות העליונים שבהם חי כריסטוס והעולם שזרטוסטרא חי בו, זרטוסטרא שהתנסה בו בכול ההתגשמויות האנושיות.

כשהעולם החיצוני נהיה ער לרעיונות האלה שהבאתי לידי ביטוי, הם לא אהבו את זה. הם מאוד מאוד פחדו מזה. הם קראו להם רעיונות לא-כריסטיאניים ואמרו: הבה ולא נקבל רעיונות אלה, תהיה לנו אמונה בסוג של כריסטוס רק כפי שאנו מלמדים אודותיו מהברית החדשה. הם לא מרוצים כשאנו הולכים אליהם ואומרים: כן, אנו מאמינים בכל מה שאתם מאמינים, אך בנוסף על כך אנו מאמינים בעוד כמה דברים. הם לא אוהבים את זה. אתם יכולים לראות שהם לא מעוניינים בידע; כל מה שהם מעוניינים בו זה איך להרחיב את השפעתם וכוחם. כל מה שמראה שאין להם את הידע המלא הוא איום על כוחם. לכן הם מעדיפים לדחות אותו מאשר לקבל אותו. כך שאנו רואים מצד אחד שאנו מותקפים על ידי הנצרות הרשמית וגם, מצד שני, אנו לא מקבלים הבנה מאנשי המדע האינטלקטואלים של תקופתנו.

אתם יודעים, למשל, שבמדע הנסתר ובספרים אחרים, אנו מדברים על העובדה שהאדמה שלנו פיתחה את עצמה מתוך הקיום הירחי הקדום. מה שאנו מכנים היום ממלכת המינרלים לא היתה נוכחת בקיום הירח הקדום. ממלכת מינרלים זו גיבשה את עצמה רק בהדרגה החוצה. יש בתוכנו, כישויות אנושיות, את תכונות בעלי-החיים, תכונות הצמחים ויש לנו גם את ממלכת המינרלים בתוכנו. אנו חדורים על ידי ממלכת המינרלים וזה מאפשר לנו להיות מוחשים לחושים. אם נסתכל על תקופת הירח הקדום יש לנו שם את האבות הקדמונים של בני האדם כיום. אותם אנשים שממלכת המינרלים עדיין לא חדרה לתוכם. תקראו בספרי מדע הנסתר בדיוק איך הופיע הקיום הירחי הזה, קיום ירחי שבו ממלכת המינרלים טרם נכחה. תקראו איך הכול היה רך, בעל חומריות כמעט מימית, ואיך מה שגדל במידה מסוימת מחוץ למים דמה לפטרייה ספוגית. כך שאתם גם חייבים להניח שהייתם שוחים במים שהתפתחו על הירח. כאשר אתם מבינים את המצב הזה, תוכלו להבין שבישויות האנושיות באבולוציית הירח חייתה תפיסת חיים שונה מאד.

אפשר היה גם לתפוס את צלילי המוזיקה של הספירות על הירח, את ההדהוד והתנודתיות של מוזיקת הספירות. הצלילים הללו היו לכם בחוץ והם המשיכו לעבוד למטה לתוך המים. היה מנגנון בתוכנו שמתוכו נוצר הגרון הנוכחי ומנגנון זה יצר אז הרמוניה סימפטית, שיתף פעולה ורטט בהרמוניה עם מה שנשמע במים הקדומים. היה לנו סוג של מוח-שוחה ירחי במים הקדומים שבו כל צלילים הללו היו בהרמוניה סימפטית. אתם ממש יכולים לדמיין שכל המוזיקה שהייתה אורגת דרך האוקיינוס הקוסמי הייתה משנה את עצמה לתמונות של אימגינציה באמצעות המנגנון שממנו התפתח הגרון הנוכחי שלנו. ותמונות אלה של אימגינציה הופיעו בתודעת החלום של הירח הקדום. אך היום המוזיקה של הספירות שקטה. הגרון שלנו התפתח ומוקף בריאות שהחלו במוזיקת ספירת הירח הקדום והמוח שלנו סגור כעת במעטה מוצק. אם זאת, יש לכם תזכורת של המצב בירח הקדום כאשר אתם יודעים שהמוח שלנו למעשה שוחה בנוזל. אתם יודעים, לדוגמה, שמשקלו של המוח הוא 1,350 גרם ואם הוא היה מורשה לנוח על כלי הדם זה היה מרסק אותם. אנו כבר יודעים מחוק ארכימדס איך המשקל יורד ולכן אינו מועך את הוורידים במוח. כך שאתם רואים שהמוח נמצא עדיין במצב שבו הוא היה על הירח הקדום. בצורה הנוכחית שלו הוא חיקוי חוץ ממה שהתפתח לפי חוקי האדמה. עם זאת התקשורת עם העולם החיצון עדיין שם.

כשאנו נושמים אנו מרימים את הסרעפת. כעת, כיוון שהסרעפת מעלה את עצמה למעלה, היא לוחצת באופן מסוים על כל מערכת כלי הדם ועל מערכת הגנגליונים, וכתוצאה מזה, מה שאסף את עצמו כנוזל בתעלת השדרה נדחף למעלה לתוך המוח. לכן כשאתם נושמים פנימה, נוזל עולה למעלה מתעלת השדרה לתוך המוח וכאשר אתם נושפים החוצה הסרעפת יורדת ואז הנוזל יורד החוצה מהמוח לתוך תעלת השדרה. כך שאתם רואים שאנו נמצאים בקשר רצוף עם התנועה הגלית המתרחשת בקרבתנו בסביבתנו. עם כל נשיפה החוצה, מי המוח שוקעים מטה, עם כל נשימה פנימה הם עולים. יש לכם עליה למעלה וירידה של נוזל המוח והמוח שוחה בתוכם.

יש לכם את התהליך המסובך שדרכו האדם היום הוא יותר כאן מאשר הוא היה בירח הקדום, כאשר הוא כישות אנושית כיום, לא כמו כלי מכאני, נמצא בעמדה שבה לא רק שיהיו לו אימגינציות אלא גם שתהיה לו יכולת לחשוב. מה שמתרחש ללא הרף בתוכנו מדוכא בתודעה. אכן כך, ידידיי היקרים, הדבר הבא מתרחש ברציפות: יש לנו כל הזמן אימגינציות. עם זאת, הן מואפלות על-ידי מושגינו בתודעה ערה, אור חזק גובר על אור חלש זה. האימגינציות נמצאות שם תמיד ובקשר רצוף עם הנשימה פנימה והנשיפה החוצה.

זה רק בגלל חדירת המינרלים המוצקים למוח שהוא מציב את עצמו כמתנגד לאימגינציה, ובאמצעות הכאת מסת המוח המוצקה על החומר הנוזלי של המוח, יש לנו חילוץ של האימגינציה של הרעיונות המודעים שלנו.

כך שאתם רואים שחובה להיות מסוגלים ללמוד לחשוב אחרת מאשר עמיתינו בעולם האקדמי. בכל זאת, יש להם חרדה מסוימת, פחד שממריץ אותם לעבוד עם מחשבות מסובכות. הם מעדיפים להתמקד במשהו שהוא הרבה יותר קל ונוח.

******

מובאות רבות מאת סופרים גרמנים הממחישות את יחסו של רודולף שטיינר לגישתם של האינטלקטואלים למדע הרוח נמחקו מהרצאה זו.

המקור: Things in Past and Present in the Spirit of Man: Lecture X, May 16, 1916 Dornach

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA167/English/TS19xx/19160516p01.html