ציור מתוך הצבע

ציור מתוך הצבע

מאת: דניאל זהבי

פורסם ב'חיים האנתרופוסופיים בישראל' סתיו 2001

המאמר גם מופיע מורחב בספר: דרך הצבע – התפתחות רוחנית נפשית דרך חווית הצבע

"האדם חייב למצוא שוב את גלי הצבע הזורמים, אשר מהם הוא התרומם, בכדי לפתח את ה'אגו'." [1]

"האדם חייב ללמוד לחיות בתוך הצבע, כך שהצבע יוכל להפוך לאמצעי של הציור…. יש להרשות התנסות בצבע בתוך הנפש…. אם יש לצייר צהוב – אל תספק רק צהוב, אלא חייה בתוך הצבע עצמו…הצבע צריך להיות בתוכי, בהתנסות שלי, ואז לבסוף, לרדת אל הנייר…. ציור ממודל איננו אמנותי…. נפשנו חייבת להתעופף בצורה חופשית לחלוטין…. צורות חייבות להיות העבודה של הצבעים, לכן עליך ליצור מתוך הצבעים. רישום איננו בבחינת ציור אמיתי. כאשר עובדים בצבע, מקומו לא יכירנו שם. למד לשחק עם הצבע"

(שטוטגרט אוקטובר 1922 הרצאות 13, 14)

"אז נחווה בכל נפשנו שהצבע יוצר צורות, ובכל נפשנו נרגיש הד להרגשת הישויות, השייכות במיוחד לתהליך כדור הארץ שלנו, כאשר הן עלו למצב אלוהים ולמדו לתבנת את צורות העולם מתוך הצבעים. נלמד לחוות משהוא מהפעילות היוצרת של כוחות הצורה שהם האלוהים, ואז נבין כיצד צבעים יכולים ליצור צורות…. אנו יכולים לצפות לתקופה שבה ההכוונה בהכשרת אמנים תהיה התנסות מוסרית של הצבע…. כאשר ההכנה ההתנסותית ליצירה אמנותית תהיה פנימית ואינטואיטיבית יותר משהיתה אי פעם." (דורנאך 1.1.1915) 2

רודולף שטיינר

במאמרים קודמים ניסיתי להבהיר בצורה בסיסית את הדרך להכשרת האמן בתקופתנו שהיא גם דרך להתפתחות רוחנית-מוסרית. בשלבים מתקדמים של התהליך, שבעצם אין לו סוף, ניצב האומן יותר ויותר בתודעה ערה למול המתרחש בנפשו ובהכרח גם בציוריו, המשקפים במידה מסוימת מצב זה. הניסיון להעלות מעל לפני השטח לתודעה הערה את מה שמבעבע מתחתיו וליצור מתוך אותה חוויה, טומן בחובו את ניצני אמנות הצבע של העתיד.

הצבע, בגישה הנכונה אליו, יגלה את עצמו לא רק כמוביל ליצירה האמנותית אלא גם ככלי רב תועלת לריפוי. יותר מזה, גם היצירות שייוולדו מתוך הצבע יניבו למתבונן בהם את פירות ההבראה הפנימית-נפשית שתוביל דרך כוחות החיים גם לריפוי פיזי. מכאן שהכשרת האמן דורשת ממנו גם מסע של ריפוי נפשי המתבצע ע"י התחזקות כוחות ה'אני' בעזרת הצבעים.

ראיתי לנכון לכתוב בצורה ישירה ככל האפשר, כפי שניתן לפרוש זאת במילים, את החוויות שאני עובר בתהליך ההיוולדות של היצירה. ברצוני היה להראות, דרך מסע זה שלא מסתיים, את הקשר האינטימי בין רוח האדם, הנפש הצבעונית והצבעים החושיים. בחרתי לתאר את היווצרותה של יצירה ספציפית בעלת משקל רב בעיצוב נפשי, אך התהליך נכון לגבי כל יצירה העולה מתוך הצבע.

1) הכנת הנייר – פעימה / נשימה

אני מתבונן בנייר הלבן הספוג במים, מבטי גולש לצלוחיות הצבע הנוזלי המסודרות לפני לפי צבעי הקשת. חווית צליל עולה בי, הדומה למעבר של כלי הקשה על קסילופון. הכחול מושך אותי לטבול את מכחולי בו. אני שוהה זמן מה בתוך הצלוחית, בוחש בנוזל, עוצם עיני ומרשה לכחול לאפוף אותי, לכנוס אותי לתוך עצמי…

בשלווה עמוקה אני פוקח את עיני בהובילי את המכחול הטבול בכחול לנייר הלבן. משטח צבע כחול פרוסי שקוף ובהיר ממלא מרחב לבן חיצוני, הנענה במרחב פנימי תואם העולה לקראתו מנפשי. הצבעים שאני מניח בנייר כה מדוללים שהחוויה היא בעצם לא לשים צבע, אלא לגלות את הצבע.

צבעים נוספים מסופקים לנייר. בשלב זה כולם בהירים מאד, שקופים, הומאופטיים, מרחפים ומתמזגים אחד בשני, בשומרם על טוהר פנימי. לכל צבע מתלווה הדהוד נפשי תואם והיכן שבמרחב החיצוני – בנייר הלבן – מתהווה מירקם עדין של צבעים, כך גם בנפש העוקבת בעין אוהבת אחרי התהליך. ריתמוס של עשייה והתבוננות מלווה את התהליך לכל אורכו.

אני נבלע בחוויה הנפשית, המביאה בזמן העשייה היצירתית, את הצבעים החיצוניים פנימה לתוך הרגשות ואז מניח את המכחול, מתבונן וחוקר את הרגשות שהופנמו.

תהליך דומה לנשימה מתרחש בריתמוס זה. דבר דומה מתרחש גם ביצירה -הצבעים השקופים מונחים ללא גבולות ובהתמזגם אחד בשני, הם יוצרים משטחים הנעים בצורה פלאית פנימה והחוצה. חווית הפעימה, הנשימה מתעוררת בנפש ובנייר בו זמנית.

זהו שלב, לא מודע, שאני אוהב לחוות אותו לאורך זמן רב. אני מדמה אותו לחלום גן-עדני: דבר לא מוגמר, הכל ראשוני, בתולי, רך, זורם ומשרה שלווה, המוכרת בחלקה מהניסיון הפשוט להקשיב לתהליך הנשימה.

אני מתבונן ביצירה ממרחק מה …כמעט ולא רואים צבעים אך בכל זאת יש פעימה והתמלאות בחיים.

2) התגבשות ראשונית – חום / קור

עם היווצרות תהליך החיים הפועם-נושם שהוזכר בשלב הקודם, מתחילים להתהוות אזורים ביצירה בהם הצבעים החמים יותר קורנים בעדינות, ואזורים אחרים, בהם הצבעים הקרים מרמזים על התגבשות. החוויה הנפשית עוברת התמרה קלה. (תהליך ההתמרה מתרחש לאורך כל היצירה, על כל שלביה, בעוצמות שונות – בשלב השישי בצורה הבולטת ביותר) ניתן לחוש בשינוי בזמן של ההתבוננות, (ריתמוס העשייה וההתבוננות גם הוא לא עוזב אותי במשך כל שלבי היצירה).

צבעים נוספים מסופקים לנייר. בשלב הראשון היתה הנפש ממוקדת בחוויית הפעימה-נשימה ובשלב זה בתהליכי הקור-חום. עוד ועוד שכבות צבע בהירות מסופקות לנייר שמוציאות את היצירה מהשלב החלומי-עוברי לשלב ברור יותר. עדיין הכל מרחף משהו, ללא גבולות, אך חום נפשי הגובר בהדרגה, מלווה תהליך התגבשות ראשונית זו.

מרתק לעקוב עם התודעה הערה אחרי תהליכי הנפש החלומיים המשתנים בהתאם להתקדמות היצירה, היכן שאזורי הקור – כחול, סגול מעובה -יוצרים חלל פנימי שבו 'נפש היצירה' מתהווה בתהליכי החום – צהוב,כתום, אדום.

אני מתבונן ממרחק בנייר (המתחיל להתייבש) ומרשה לנפשי לנוע בין חללי החום השונים המופיעים ביצירה, כשמידי פעם היא טובלת עצמה בקרירות המתגבשת שתוחמת בחלקה את תהליכי ההתחממות. היכן שגווניי הירוק מופיעים תחושת המעבר היא הרמונית יותר.

אני עוצם עיני ומנסה לשחזר בדמיון את תנועת הצבעים ותהליכי חום-קור אלו, וכך אני מוצא את עצמי מתחבר ליצירה בצורה עמוקה יותר. לשלווה הריתמית של השלב הראשון מתלווה ריגוש, מול הקוטביות, שיש בו מין הציפייה לקראת מה 'שעולה' באזורים החמים והמוארים, ומעקב אחרי מה 'שיורד' באזורים הקרים והמתעבים.

3) התגבשות – תזונה

אני מדביק את הנייר ללוח העץ הלבן ונותן לו להתייבש לחלוטין. מעתה אני מצייר כשהיצירה נמצאת מולי במצב אנכי. ההצבה הזו מסמלת גם את המעבר מהשלב החלומי, היכן שהכל רטוב ועלי (בכדי לצייר) לכופף עצמי לציור, לשלב המודע יותר, הזקוף. עכשיו עליתי לשלב בו מתחיל להיווצר מקום גם לתודעת ה'אני', הגבוהה יותר מהתודעה החלומית, לקחת חלק פעיל ביצירה.3

מכניקת היד-מכחול ממשיכה לשרת את זרימת התהליכים הנפשיים. הצבעים המסופקים בשלב זה, עדיין די מדוללים ובהירים. הנחת השכבות-צעיפים מזינה את היצירה במסות הולכות וגוברות של צבעים, הניצבים מעל הרובד הקודם היבש ויוצרים כהות שקופה וזוהרת.

מה שהיה אזורי קור מתגבש, וניזון כעת מעוצמות צבע גוברות, מראה סימנים די ברורים של משקל ועומק המושך להיווצרות תנועות ראשוניות, היכולות לתחום צורה. היצירה מתחילה להתייצב בדומה לשורשים המוצאים אחיזה בקרקע.

הספקת צבעי כתום ואדום לחללי החום הפזורים מביאה אותם לידי קשר כלשהו ביניהם, מעצם קרינתם הגוברת, לנוכח תהליך ההתגבשות באזורי הקור. פרספקטיבת הצבעים העולה מסבירה את אותו חיבור בין חללי החום-אור ב'קופצם' לקדמת הציור. (כמובן שמדובר על הליך נפשי הנעשה בתודעה הערה בזמן ההתבוננות ולאו דווקא על חיבור ממשי בצבעים החושים בנייר).

ההזנה של היצירה בצבעים, תהליכי החום/ההארה והקור/עיבוי המתרחשים בשלב זה, מובילים אותי בהכרח לשלב הבא.

4) 'עמידה בזכות עצמו'

התנגשות משטחי הצבע תוך כדי תנועתם ביצירה, יוצרת קווים ההולכים ומתרבים, מתוך דינמיות פנימית ומובילים להיוולדות הצורות. צורות אלה, נטייה להן בשלב זה להתמוסס, להעלם ולהופיע שוב כצורות בעלות מבנה שונה. זהו תהליך המתרחש בכל מרחב היצירה.

הוספת שכבות צבע נוספות, דחיקת משטחי צבע אחד לקראת השני, היוצרים קווים נוספים, כל אלו יוצרים ללא הרף תהליכי התמרה מצורה לצורה.

בתהליך ההתבוננות ישנה תחושה חזקה שהציור 'עומד בזכות עצמו', היכן שהתנועה הדינמית של הצורות נוצרת מתוך המבנה הפנימי של היצירה. זהו השיא של התהליכים המתרחשים מתוך הצבע עצמו. אם ברצוני להביא את היצירה לשלב הבא אני חייב לתת לצורות לאחוז בצורה יותר מעובה. (וזאת ללא עירוב החשיבה, אלא ע"י הרגש, אני נותן לצורות להתעצב ובכך עובר לשלב הבא. בעצם כאן, בשלב הרביעי, תודעת ה'אני' היא במלואה, כשרוב הזמן אני יותר מתבונן ומאבחן מאשר מצייר).

5) עיצוב ותכנים ראשונים

תהליך הספקת הצבעים לנייר האט את עצמו וכמעט פסק. יותר רוגע נסוך במתרחש. זמן רב יותר ניתן להתבוננות ביצירה.

הצורות עדיין מגלות מעט נטייה לשינוי אך התחושה הכללית היא של התכנסות. בדומה מעט לשלב הניצן, גם כאן בתהליכים החיצוניים והפנימיים, יש מין ריכוז שקט המוביל פנימה.

אני מתבונן ויכול לזהות אזורים בהם הצורות בונות עצמן. עדיין לא תוכן ממשי, אלא יותר חללים המתכנסים לקראת פריצה. קשה לתאר שלב זה במילים מעצם היותו כה מדיטטיבי. אני מתחיל לחוש כאן את כוחות ה'דימיון הפעיל' בפעולתם ומרשה לצבעים ולצורות ביצירה לפעול ישירות על נפשי ולנפשי לפעול על היצירה בכוח אותו 'דמיון פעיל'.

ישנו כאן עיצוב של מה שהובן בשלבים הקודמים, תכנים ראשונים מתחילים לבצבץ, לא ממש מוגדרים ומובנים, אך עם חיים משל עצמם.

6) קפיצת התוכן – התמרה

כמעט ואין אני נוגע ביצירה. רוב הזמן אני מתבונן באותה תודעת 'דמיון פעיל', ואז, לרוב די במפתיע, ולפעמים בזכות הפיכת הציור על ראשו, אני מזהה בצורות את התוכן של היצירה: דמות ברורה ניצבת ליד דמות אחרת מכונפת, צורות ברורות להפליא (כמעט אין צורך ל'עבוד' עליהן) של שור, אריה, נשר ואדם מופיעות בצד שמאל. במרכז הציור מופיע צל של ראש זאב היושב כגלימה על ראש אנושי גדול שיצא לחלוטין מתוך הצורות שהתעצבו מהקווים שנוצרו מתנועת הצבעים במשך כל השלבים הקודמים. מבטו מכוון בריכוז רב לעבר הפעילות בצד שמאל. הדמות הראשונה שהופיעה תומכת בידה בעורפו של הנשר, וכן התווספו שתי דמויות קטנות מכונפות מאחורי הדמות המכונפת הגדולה. מעל ראש הזאב עולה דמות רוחית קטנה ושטנית במבטה.

החוויה מרגשת ביותר. עצם זיהוי התכנים והעיבוד של חלק מהם. (בתנועת הצבעים מחוץ לצורה ומתוכה) מביא אותי ל'איבוד' התודעה היום יומית הרגילה לטובת תודעה גבוהה יותר שכיניתי אותה כאמור ה'דימיון הפעיל'. צורות רבות הולכות לאיבוד בחיפוש אחר העיקרי ביצירה המתייצבת לפני. אין תחושה של גופי הפיזי, מלבד העין, העוקבת בזמן העשייה אחרי תנועת יד-מכחול.

לקראת סוף התהליך, היכול להמשך זמן רב מאד, בהתייצבות הסופית של תהליכי הצבע, נבנית למולי היצירה המוגמרת, המלאה בתכנים שונים הבונים את הנושא הנראה לראשונה במלוא תפארתו. מתרחש משהו הדומה ללידה חדשה.

7) זיהוי והבנת הנושא – הפרי

השלב השביעי הוא שלב רוחני בו אני לוקח את הפרי מהתהליך לציור חדש. כאן בעצם לראשונה גם לחשיבה יש תפקיד. לא החשיבה הרגילה, אלא זו שמתחממת ב'דמיון הפעיל'. היא טווה מתוך מירקם התכנים את הנושא שמקשר בין כל הצורות שעלו ויוצרת משהו המובן לה. יותר ויותר התמונה השלמה עולה לפני, כמשהו המספר לי, כשיקוף אימגינטיבי, אודות תהליכים העוברים עלי במודע או שבלא-מודע. הבנת התמונה, (היכולה להמשך לפעמים שנים) מאפשרת לרוחי לפעול בעוצמה פנימית חזקה יותר לתוך המישור המוסרי של הווייתי. בתמונה, שתוארה כעולה בשלבים הקודמים, נחשפתי בצורה בהירה ביותר למכשול עצום שעמד בדרכי הרוחנית והחליש את כוחות ה'אני' שבי לאורך שנים רבות. לקיחת משמעות התמונה במלוא הרצינות לתודעה הערה, אפשרה לי לעבור תהליך ריפוי ולהבין שלבים נוספים שנפקחו, כחזון עתידי. תהליך הריפוי פועל גם בכל השלבים הקודמים, היכן שהצבע משפיע ישירות על נפשי שהבשילה במסלול ההכנה לקראת מפגש זה. זהו תהליך שניתן לבנות אותו גם בתודעה הערה.

ציור זה, כרבים לפניו ואחריו, זירז אותי לחקור יותר לעומק מדע-הרוח האנתרופוסופי, בכדי להבין חלקים מסוימים שבו ולשבצם כראוי למערך חיי-נפשי הגדלה בהתמדה. לא אוכל לתאר תהליכים אלו שחוויתי, כי הם שייכים להתפתחותי האינדיבידואלית. ניסיון של שנים רבות, בהן התבוננתי באנשים שחוו את עבודותיי, הבהיר לי, כי הם יחשפו בצורה שונה לציורים ויוכלו דרכם להפיק את הנכון להם, כאינדיבידואלים שונים ממני.

את הציור שתואר הבאתי לידי סיום בתחילת ינואר 1998. זמן רב לאחר מכן הבחנתי בפנים כמעט מושלמות מבחינה פרופורציונאלית, שהופיעו בתחתית גלימת הזאב והראש האנושי המרכזי. גילויה, שהיה לאחר דרך מסוימת שעברתי כתוצאה מהציור, היה בדיוק בזמן הנכון להבנתה. כתבתי זאת בכדי להבהיר כי התכנים העולים מתגבשים לנושא שלם, לפעמים זמן רב לאחר סיום העבודה המעשית. לכן אני מדמה את זיהוי והבנת הנושא לפרי ולזרעי העתיד הטמונים בו. דהיינו, כמשהו המזין אותי בהווה ונושא עימו פוטנציאל עתידי. פוטנציאל היכול להתגשם ביצירה אחרת. שם הציור, שניתן לו רק לאחר הבנתו המלאה, הוא:

חזון החניכה – שלב ההכנה
http://www.daniel-zehavi.co.il/tmunot/shlavei_hakhanikha_zoom70.jpg

הערות

א) כתיבת שבעת השלבים הנ"ל, התואמים לשבעת תהליכי החיים, אינה מלווה את האמן בזמן עבודתו. ניתן להבחין בהם בנקודות ההתבוננות בלבד. בכל מקרה לא מדובר על שלבים חדים, אלא כאלו הזורמים בהרמוניה אחד לתוך השני במשך היוולדות היצירה. רק המבט החוקר יכול להבחין בתהליכים אלו.

ב) דרך נוספת לחקור את מה שמתרחש בשלבים השונים היא לצלם את התפתחות היצירה וכך בסוף התהליך להתבונן במטמורפוזה של הציור דרך השיקוף בצילום.

ג) כשאני ניגש לציור מתוך נושא מוגדר מראש, אזי התהליכים שתוארו מעט שונים. ראשית, זמן רב לפני העבודה, אני מפנים את הנושא מכל זווית אפשרית, לומד את כל מה שנגיש לי בידע הרגיל ובמדע-הרוח. לאחר מכן אני עושה ניסיון למדוט עליו, תוך כדי בנייתו בפנימיותי, כתמונה מלאת רגש.

כל ההכנה הנ"ל מודחקת מתחום התודעה הערה, ברגע שאני יוצא לדרך האומנותית. רק הרגש נשאר והוא זה שמאפשר לצבעים – באותם שבעת התהליכים שתוארו – לבנות למול מבטי המשתאה את התכנים שיובילו לנושא שהופנם לפני כן. כמובן, התוצאה תכיל בתוכה הרבה יותר ותחשוף לפני סודות שלא השכלתי למצוא לפני כן. שלב הפרי הנ"ל יהיה שונה מעצם זיהוי הנושא שהופנם, אך יהיו בו עדיין רבדים רבים, כזרעי עתיד.

ד) הפיתוי להישאר בשלבים הראשונים שתוארו הוא גדול. חווית הנפש בשהייה בהם היא תרפויטית וחשובה ביותר, אולם אם ברצוננו להביא יצירה אמנותית לעולם, אזי הרישום כעבודת הצבע חייב להעלות ולהוביל לנושא.

דברי רודולף שטיינר[2] יבהירו נושא זה:

"ברוב המקרים האדם המודרני לא מצייר, הוא מחקה צורות עם סוג של רישום ואז צובע את השטח, אבל צביעת שטחים אינה ציור מהסיבה שאינם נולדים מתוך הצבע, מתוך מפגש בין האור והחושך. עלינו להימנע מאי-הבנת הדברים. אם מי שהוא משתגע ורק מניח צבעים אחד ליד השני, בהאמינו שזה מה שקראתי 'להתגבר על הרישום', הוא טועה. ע"י 'התגברות על הרישום' לא התכוונתי להניח לרישום, אלא לתת לזה לעלות מתוך הצבעים, להיוולד מהצבע. הצבעים עושים את הרישום. על האדם פשוט לדעת איך לחיות בתוך הצבעים. בחיותו כך האמן מפתח יכולת, בהעלימו עין מיתר העולם, להביא קדימה עבודות אמנות מתוך הצבע עצמו." דורנאך 6,9,1923

ה) כדי לבנות חוויה זו של נושא העולה מתוך הצבע, הייתי ממליץ בחום רב על ספרה של גלאדיס מאייר 'צבעים: גישה חדשה לציור'.  בייחוד על הפרק 'איך מוצאים אימגינציה אמיתית', בו היא, בין השאר, מתארת מסלול בריתמוס של שבע, המאפשר לשוב לאותו ציור שוב ושוב באותו זמן פעם בשבוע או להתחיל ציור שונה בכל פעם. (הריתמוס יכול להיות גם בשבעה ימים רצופים.) בריתמוס אנו פועלים דרך כוחות החיים המעצבים (האתרים) ובצבע אנו פועלים דרך כוחות הנפש הצבעוניים.

אני ממליץ לעבוד על אותו ציור בטכניקת הצעיפים וכך לעבות אותו בכל מפגש. מתוך תנועת צבעים זו עולה פרספקטיבה היוצרת תנועה דינמית, המובילה בסופו של דבר לתכנים, הבונים את הנושא.

——————————————————————-

  1. עולמו היצירתי של הצבע — רודולף שטיינר ( 26/7/1914)
  2. האומנויות ושליחותן – רודולף שטיינר – הוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *