עיקרון האקונומיה הרוחית – 02

עקרון האקונומיה הרוחית

ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 2 ברלין 15.2.1909

הנצרות באבולוציה האנושית, אינדיבידואלים מובילים והתגשמות של ישויות גבוהות

יכולתם לראות מן ההרצאה הראשונה שניתנה כאן על השאלות המסובכות יותר של ראינקרנציה שהמבט המדעי-רוחי על העולם ממשיך בהתקדמותו. מה שבהתחלה היה יכול להיות מוצג כאמיתות בסיסיות עובר מטמורפוזה, כך, שבהדרגה אנו עולים לאמיתות גבוהות יותר. אם כן, זה נכון להציג אמיתות קוסמיות כלליות בשלב הראשוני שלהן בצורה הפשוטה והיסודית האפשרית. לכן, הכרחי הדבר להתקדם לאט מהאלף בית הפשוט לאמיתות הגבוהות, משום שתסכימו איתי שדרך אמיתות גבוהות אלה אנו משיגים בהדרגה את מה שמדע הרוח התכוון לתת לנו: הזדמנות להבין ולחדור לתוך העולם הסובב אותנו בספירה החושית-הפיזית. נכון הוא שיש לנו דרך ארוכה ללכת מעלה לפני שנהיה מסוגלים לצייר איך שהוא את הקשרים המחברים בקווים את הכוחות הרוחיים הקיימים מאחורי עולם החושים. אבל תסכימו עמי שתופעה זו או אחרת בקיומנו נהייתה ברורה וקלה יותר להבנה רק מתוך מה שדנו בו בהרצאות האחרונות. כך שהיום, ברצוננו להתקדם מעט בשטח מיוחד זה ושוב לקחת כנושא לדיוננו את השאלות המסובכות יותר של ראינקרנציה – של התגשמות מחדש.

מעל לכל, ברצוננו לראות בבהירות שיש הבדלים בין הישויות הנמצאות בעמדות מנהיגות באבולוציה האנושית של האדמה. עלינו להבחין באינדיבידואלים מובילים אלה במהלך האבולוציה האנושית, אשר התפתחו מן ההתחלה עם האנושות על אדמה זו כפי שהיא קיימת, אבל בהבדל חשוב, שהם מתקדמים מהר יותר. עלינו לראות זאת בדרך זו: אם נחזור לאחור בזמן, לזמנים הלמוריים העתיקים ביותר, נמצא שלבים שונים ביותר של התפתחות בקרב בני האדם שהיו בהתגשמות אז. כל הנפשות שהתגשמו בזמן ההוא התגשמו שוב ושוב במשך התקופות האטלנטיות והפוסט אטלנטיות העוקבות. המהירות שבה התפתחו נפשות אלה לא היתה אחידה. יש נפשות שהתפתחו לאט יחסית בדרכן דרך ההתגשמויות השונות; יש להן עדיין מרחק רב לעבור בעתיד. ויש גם נפשות אשר התפתחו במהירות אשר, אפשר לומר, ניצלו את ההתגשמויות שלהן בדרך יעילה יותר. הן כעת על מישור גבוה של התפתחות נפשית-רוחית, כזה שיושג ע"י בני-אדם רגילים רק בעתיד הרחוק. אבל כאשר אנו מהרהרים בספרה זו של חיי הנפש, ביכולתנו ללא ספק לומר כך: לא חשוב כמה מתקדמות נפשות אינדיבידואליות אלה, וכמה התרוממו מעל בני אדם רגילים, עדיין, בתוך האבולוציה הארצית שלנו הן עברו מסע דומה לזה של שאר האנושות, מלבד זה שהן התקדמו יותר מהר.

כתוספת לאינדיבידואלים המנהיגים, שבמשמעות הנ"ל הם כמו בני-אדם אחרים אבל עומדים על מישור גבוה יותר, יש גם אינדיבידואלים אחרים – ישויות אחרות – שלא עברו דרך התגשמויות שונות כמו בני-אדם אחרים במהלך האבולוציה האנושית. אנו יכולים להמחיש את אשר מונח בקרקעית העניינים כשנאמר לעצמנו את הדברים הבאים: היו ישויות בזמן האבולוציה הלמורית, ישויות אשר לא היו צריכות יותר לרדת להתגשמות פיסית כמו בני-אדם אחרים. ישויות אלה יכלו להשלים את התפתחותן במציאות גבוהה ורוחית יותר ולא היו צריכות לרדת לגופים בשר ודם עבור התקדמות נוספת. כדי להיות מעורבות במהלך האבולוציה האנושית, ישויות כאלו יכולות לרדת באמצעות אחרים לתוך גוף בשר ודם כמו שלנו. כך, זה יכול לקרות שישות כזו תופיע; אם נבחן זאת בראיה רוחית בהתייחס לנפש, איננו יכולים לומר, כפי שאנו יכולים ביחס לבני אדם אחרים, שאנו עוקבים אחריה בזמן ומגלים התגשמות קודמת בבשר, ואז עוקבים הלאה מוקדם יותר ומוצאים עוד התגשמות, וכן הלאה. במקום זאת, יהיה עלינו להודות שבמעקב אחר נפש של ישות כזו לאחור דרך מהלך הזמן, לא נגיע להתגשמות קודמת בבשר כלל וכלל. אם נמצא, זה רק בגלל שהישות יכולה לרדת שוב ושוב במרווחי זמן מסויימים כדי להתגשם בגוף אנושי של אחר.

ישות רוחית כזו אשר יורדת בדרך זו לתוך גוף אנושי כדי להתערב באבולוציה כאדם קרויה במזרח "אווטאר"(Avatar). ישות כזו אינה מרוויחה דבר מהתגשמות זו עבור עצמה ואינה חווה דבר בעל משמעות עבור העולם. אם כן, זהו ההבדל בין ישות מנהיגה היוצאת מתוך האבולוציה האנושית וישויות שלהן אנו קוראים אווטארים. האחרונות אינן זוכות בכל רווח עבור עצמן מהתגשמויותיהן הפיזיות, או אפילו מהתגשמות אחת שאליה הן חושפות עצמן; הן נכנסות לגוף פיסי לטובתם ועבור התקדמותם של כל בני האדם. ושוב – ישות אווטארית יכולה להיכנס לגוף אנושי פעם אחת או פעמים אחדות ברציפות; אבל כשהיא עושה זאת היא מהווה משהו שונה מכל אינדיבידואל אנושי אחר.

הישות האווטארית הגדולה ביותר שחיה על האדמה, כפי שאתם יכולים להסיק מרוח ההרצאות שלנו כאן, היא הכריסטוס – הישות שאותה אנו מציינים ככריסטוס, ואשר השתמשה בגופו של ישוע מנצרת כאשר היה בן שלושים. ישות זו, שלא באה במגע עם אדמתנו עד לתחילת ספירתנו, התגשמה במשך שלוש שנים בגוף בשר ודם ומאז היא קשורה לספירה האסטרלית, כלומר, הרוחית של עולמנו העל-חושי; לישות זו, היתה חשיבות יחידה במינה כישות אווטארית. גם אם ישויות אווטאריות נמוכות יותר יכולות להתגשם פעמים אחדות, יהיה זה לשווא לחפש את ישות הכריסטוס בהתגשמות אנושית מוקדמת יותר על האדמה. ההבדל בין הכריסטוס ואווטארים נמוכים יותר אינו מונח בעובדה שהאחרונים חוזרים ומתגשמים, אלא בכך שהם אינם שואבים שום טובה לעצמם מן ההתגשמויות הארציות שלהם. בני האדם אינם נותנים דבר לעולם; הם רק לוקחים ממנו. בניגוד לכך, ישויות אלה רק נותנות; הן אינן לוקחות דבר מן האדמה. כדי להשיג הבנה מלאה של רעיון זה, עליכם להבחין בין ישות אווטארית נעלה כמו הכריסטוס וישויות אווטאריות נמוכות יותר. לישויות אווטאריות כאלה יכולות להיות שליחויות שונות מאוד על פני האדמה; וע"י כך שנדון באחת מן השליחויות הללו, נמנע מספקולציות לשוניות וניקח מקרה מוחשי כהדגמה לשליחות כזו.

כולכם יודעים מן הסיפור העברי העתיק על נוח שחלק גדול של האנושות הפוסט-אטלנטית, פוסט-נוח, מחפשת את מוצאה בשלושת בניו של נוח – שם, חם ויפת. זו אינה מטרתנו היום לזרוק אור על אשר נוח ושלושת אבות השבטים הללו מייצגים במובנים אחרים. אנו רוצים רק להבהיר שהסיפור העברי המדבר על שם כאחד מבניו של נוח, מוצא בו אב לכל שבט השמיים. תפיסה אוקולטית מקורית בעניין זה, של סיפור כזה, תמיד מחפשת אמיתות עמוקות יותר. אלו המסוגלים לערוך מחקר אוקולטי לתוך עניינים כאלה יודעים את הדברים הבאים אודות שם, אביהם של השמיים.

כאשר עולה בגורלה של אישיות כזו להיות אב של שבט שלם, צריכה להינתן תשומת לב קפדנית מלידתו – ואפילו מוקדם יותר – כדי להבטיח שיוכל להוות אב קדמון שכזה. כעת, איזו הכנה היתה נחוצה כדי להבטיח שאינדיבידואליות כמו שם יכולה באמת להפוך לאב קדמון של עם שלם או קהילת שבטים? במקרה של שם, זה נעשה ע"י כך שהוענק לו גוף אתרי שהוכן באופן מיוחד. אנו יודעים שכאשר בני-אדם נולדים לתוך עולם זה, הם בונים סביב לאינדיבידואליות שלהם גוף אתרי או גוף חיים, ביחד עם המרכיבים האחרים של ישותם. ישות אתרית מיוחדת צריכה איך שהוא להיות מוכנה עבור אב של שבט משום שהיא צריכה להיות כפי שהיא, אב טיפוס לגוף האתרי של כל הצאצאים בדורות הבאים. וכך קורה שיש באינדיבידואליות שבטית שכזו גוף אתרי אבטיפוסי. בגלל קשרי הדם שבדורות העוקבים, הגופים האתריים של כל הצאצאים של השבט הם במובן מסויים העתקים של הגוף האתרי של האב הקדמון. כך, כל גוף אתרי שמי אישי, יש בו משהו כמו העתק של הגוף האתרי של שם ארוג בתוכו. כעת, באיזה מובן מצב שכזה מתרחש במהלך האבולוציה האנושית?

הבה נתבונן בשם יותר בזהירות. אנו מוצאים שגופו האתרי קיבל את צורתו האבטיפוסית בגלל שאווטאר ארג עצמו לתוכו. זה לא היה אווטאר כה נעלה שאנו יכולים להשוותו עם ישויות אווטאריות אחרות, אבל עדיין, אווטאר רם ונישא ירד לתוך גופו האתרי. האינדיבידואליות האווטארית הזו לא היתה קשורה עם גופו האסטרלי של שם ולא עם האגו שלו, אלא ארוגה בגופו האתרי בלבד. מדוגמא זו אנו יכולים ללמוד מה משמעות הדבר שישות אווטארית לוקחת חלק במבנה ובהרכב של אדם. אם כן, מה משמעות הדבר שלאדם, כמו שם, שיש לו שליחות להיות אב של עם שלם, צריכה להיות כעין תמצית של אווטאר ארוגה בתוך גופו? זה אומר, שבכל פעם שתמצית של אווטאר שזורה בתוך נפשה של ישות בשר ודם, מרכיב מסוים – או אפילו מרכיבים אחדים – של המבנה העל-חושי של אדם זה מסוגלים להתרבות ולהתפצל לחלקים רבים. העובדה שישות אווטארית היתה ארוגה בגופו האתרי של שם איפשרה להעתקים אין מספר של המקור להתהוות ולהשתזר לתוך כל בני האדם שנהיו לצאצאים של אב קדמון זה בדורות העוקבים. כך הירידה של ישות אווטארית היא, בקרב דברים אחרים, משמעותית משום שהיא תורמת לשכפול והתרבות של מרכיב אחד או יותר של הישות שהומרצה ע"י האווטאר. מכאן אתם יכולים לראות שגוף אתרי יקר במיוחד שכן בשם, גוף אתרי אבטיפוסי, שהוכן ע"י אווטאר רם ונישא ואז נארג לתוך שם כך שהיה יכול לעבור בירושה בהעתקים רבים לכל אלה שעלה בגורלם להיות צאצאיו.

כפי שאמרנו כבר בהרצאה קודמת, אקונומיה רוחית קיימת בזכות העובדה שמשהו בעל ערך מיוחד נשמר ונישא הלאה לתוך העתיד. שמענו שלא רק האגו מתגשם שנית, אלא גם הגופים האסטרלי והאתרי מסוגלים לעשות זאת. מלבד העובדה שהעתקים לאין ספור של גופו האתרי של שם נתהוו, גם גופו האתרי עצמו נשמר בעולם הרוחי משום שמאוחר יותר הוא היה יכול להיות שימושי בשליחות העם העברי. זכרו שכל התכונות האופייניות של העברים היו במקורן ביטוי של גוף אתרי זה, ואם בכל זמן שהוא משהו בעל חשיבות מיוחדת היה צריך לקרות להם – אם אחד מהם נועד למבחן או שליחות מסויימת, אזי זה היה יכול להתבצע בדרך הטובה ביותר ע"י אינדיבידואל אשר נשא את הגוף האתרי של האב הקדמון בתוכו. למעשה אינדיבידואל שנשא את הגוף האתרי של שם מילא תפקיד חשוב מאוחר יותר בהיסטוריה של העם העברי. יש לפנינו כאן באמת אחד מהפלאים המורכבים באבולוציה של המין האנושי שיכול להבהיר כה הרבה עבורנו. אנו עוסקים כאן באינדיבידואליות נעלה אשר נאלצה להנמיך את עצמה כדי להיות מסוגלת לדבר אל העברים באורח מובן ולתת להם את הכוח הנחוץ עבור שליחות מיוחדת. בהשוואה, אם אינטלקטואל מפותח צריך לדבר לשבט פרימיטיבי, יהיה עליו ללמוד את שפתו, אבל אין זה אומר ששפה זו תרומם אותו באופן אישי. כל שעל אינדיבידואל זה לעשות זה לקחת על עצמו את הטורח שבלמידת השפה. באותו אופן אינדיבידואליות נעלה היתה צריכה לעשות מאמץ אישי קשה להתאחד עם הגוף האתרי השמי כדי לתת דחף מוגדר לבני העם העברי העתיק. אישיות זו היתה מלכיצדק[1] מן הסיפור התנ"כי. למעשה הוא נשא את גופו האתרי של שם כדי לתת לאברהם את האימפולס המתואר כה יפה בתנ"ך. מה שנכלל באינדיבידואליות של שם, שוכפל משום שישות אווטארית התגשמה לתוכו, וכל זה נהיה ארוג בכל הגופים האתריים של העברים. כתוספת, גופו האתרי של שם עצמו נשמר בעולם הרוח כך שהיה יכול להיוולד בזמן מאוחר יותר במלכיצדק, שהיה עליו לתת לעברים אימפולס חשוב דרך אברהם.

כך, בסופו של דבר שזורות העובדות מאחורי העולם הפיסי, עובדות שצריכות להבהיר לנו מה שקרה בעולם הפיסי. רק אם נוכל להצביע על עובדות כאלה בעלות טבע רוחי הנמצאות מאחורי העובדות של העולם הפיסי, נלמד לפרש את ההיסטוריה. ההיסטוריה לעולם אינה יכולה להיות מובנת ע"י תיאור העובדות הפיסיקליות לבדן.

כעת, אם הירידה של ישות אווטארית משפיעה על המרכיבים הרוחיים של אדם כך, שהוא או היא נהיים לנושאים של נפש אווטארית, ואם כתוצאה מכך יש שכפול והעברה של העתקים אבטיפוסיים לאחרים, אזי תופעה זו נהיית משמעותית במיוחד עם ההופעה של כריסטוס על האדמה. בגלל שהתמצית האווטארית של כריסטוס חיה בגופו של ישוע מנצרת, נהיה אפשרי הדבר לא רק עבור הגוף האתרי, אלא גם עבור הגוף האסטרלי ואפילו עבור האגו להיות משוכפל אין ספור פעמים; באגו אני מתכוון ל"אני" כאימפולס שהתלקח בגופו האסטרלי של ישוע מנצרת כאשר הכריסטוס נכנס לשלוש עטיפותיו. חשוב ביותר בתיאורנו כאן היא העובדה שהגופים האתרי והאסטרלי יכלו להיות משוכפלים בגלל נוכחותה של ישות אווטארית.

אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית היתה הופעתו של עקרון הכריסטוס באבולוציה האנושית. מה שאמרתי לכם אודות שם הוא למעשה טיפוסי ואופייני לתקופות שקדמו לנצרות. כאשר גוף אתרי או אסטרלי משוכפלים בדרך זו, ההעתקים של המקור בדרך כלל מועברים לאנשים אשר קרובים בדם לאב שמהווה את אב-הטיפוס. לכן, ההעתקים של גופו האתרי הועברו לחברים בשבט העברי, אבל כאשר הופיעה הישות האווטארית של כריסטוס, כל זה השתנה. הגופים האתרי והאסטרלי של ישוע מנצרת שוכפלו וההעתקים נשמרו עד שאפשר היה להשתמש בהם במהלך האבולוציה האנושית, והם לא היו קשורים עם לאומיות זו או אחרת, או עם שבט כלשהו. כאשר במהלך הזמנים הופיע אדם אשר ללא קשר ללאומיותו היה מספיק בשל ומתאים לכך, שגופו האתרי או האסטרלי יהיה ארוג עם העתק של גופו האתרי או האסטרלי של ישוע מנצרת, אזי גופים אלה יכולים להשתזר לתוך ישותה של אישיות מיוחדת זו. כך אנו רואים כיצד נהיה הדבר אפשרי במהלך הזמן עבור בני אדם מעמים שונים להיות בעלי העתקים של הגוף האתרי או האסטרלי של ישוע מנצרת ארוגים בתוך נפשם.

ההיסטוריה האינטימית של התפתחות הנצרות קשורה עם עובדה זו. מה שמתואר בדרך כלל כהיסטוריה של התפתחות הנצרות הוא סיכום של התרחשויות חיצוניות לחלוטין. מסיבה זו ניתנה תשומת לב זעירה ביותר למה שחשוב ביותר – השוני בין התקופות בהתפתחות הנצרות. כל מי שיכול להתבונן עמוק יותר בהתפתחות הנצרות יראה בקלות שהאופן בו הופצה הנצרות היה שונה במאות הראשונות מזה שבמאות המאוחרות יותר בספירה הנוצרית. במאות הראשונות של הנצרות היתה היא, במובן מסויים, קשורה עם כל דבר שניתן להשיגו במישור הפיסי. אנו רק צריכים להתבונן במורים הקדומים של הנצרות לראות כיצד הם מדגישים זיכרונות פיסיים, קשרים פיסיים, וכל דבר שנשאר במצב הפיסי. ראו רק כיצד אירנאוס (IRENAEUS)[2] אדם שתרם כה הרבה במאה הראשונה להפצה של הדוקטרינה הנוצרית בארצות שונות, הדגיש שזיכרונות צריכים להשתרע לאחור עד אלה שהאזינו לתלמידי השליחים. היה חשוב להוכיח דרך זיכרונות פיסיים כאלה שכריסטוס עצמו באמת לימד בפלסטינה. הושם דגש מיוחד, למשל, שפאפיאס (PAPIAS)[3] עצמו ישב לרגלי תלמידי השליחים. אפילו הראו ותארו את המקומות שבהם ישבו אישים כאלה – אנשים שאפשר היה לצטט אותם כעדי ראיה לעובדה שכריסטוס היה חי בארץ ישראל. ההתקדמות הפיסית בזיכרון הודגשה במיוחד במאות הראשונות של הנצרות.

כמה דגש הושם על כל מה שהוא פיסי אפשר לראות מן המילים של אוגוסטין (ST. AUGUSTINE)[4] הזקן שחי בסופה של תקופה זו, הוא אמר: "מדוע אני מאמין באמת של הנצרות? בגלל שהאוטוריטה של הכנסיה הקתולית אילצה אותי לעשות זאת". עבורו, זה שהסמכות הפיסית אומרת שמשהו קיים בעולם הפיסי היה הדבר החשוב והעיקרי. הגורם הקובע עבורו היה, שגוף משותף שימר עצמו כך, שאישיות אחת קשורה לאחור לאישיות אחרת עד שמגיעים למישהו, כמו פטרוס, שהיה בן לוויה לכריסטוס. מכאן, אנו יכולים לראות שבהפצת הנצרות במשך המאות הראשונות, היו אלה הדוקומנטים והרשמים של המישור הפיסי בעלי החשיבות הגדולה ביותר.

כל זה השתנה לאחר זמנו של אוגוסטין הקדוש לתוך המאות העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה. אז, כבר לא היה אפשרי יותר לפנות לזיכרונות חיים או להיוועץ בדוקומנטים של המישור הפיסי משום שהיו רחוקים מדי מההווה. משהו שונה לחלוטין היה נוכח בכל מצב הרוח ובנטיות האופי של בני האדם, במיוחד אצל האירופאים, אשר חבקו אז את הנצרות. היתה זו תחושה, ידע ישיר, של קיומו של כריסטוס, של מותו על הצלב, ושל חייו המתמשכים. מן המאות הרביעית והחמישית ועד לעשירית ולשתים עשרה, מספר גדול של אנשים היה מעריך זאת כשטות אם היו אומרים להם להטיל ספק במאורעות בארץ ישראל, משום שהם ידעו טוב יותר. אנשים כאלה היו נפוצים במיוחד בארצות אירופה, ותמיד הם יכלו לחוות באורח פנימי בדרך מיניאטורית מעין התגלות פאולינית, זו החוויה שדרכה שאול נהיה לפאולוס בדרך לדמשק.

מה עשה את הדבר לאפשרי עבור מספר אנשים במאות הללו להיות מסוגלים לקבל התגלויות אודות המאורעות בארץ ישראל שהיו בעצם ראיה רוחית? זה היה אפשרי משום שההעתקים המשוכפלים של הגוף האתרי של ישוע מנצרת נשמרו ונשזרו במאות הללו לתוך הגופים האתריים של מספר גדול של אנשים שלבשו העתקים משוכפלים אלה כפי שמישהו לובש בגד. גופם האתרי לא הכיל בשלמות את ההעתק של גופו האתרי של ישוע, אבל היה שזור בו העתק של המקור. היו באמת בני אדם במאות הללו שיכלו להיות בעלי גוף אתרי שכזה ויכלו לכן להיות בעלי ידע בלתי אמצעי של ישוע מנצרת והכריסטוס.

לכל זה היה אפקט שהדימוי של הכריסטוס לא היה מחובר יותר עם מסירה היסטורית חיצונית ופיסית של הסיפור. הדרגה הגבוהה ביותר של אי חיבור שכזה מוכחת בעבודת הספרות הנהדרת של המאה התשיעית, ההליאנד (HELIAND).[5] פואמה זו נכתבה ע"י סקסוני פשוט לכאורה בזמנו של לואי החסיד, אשר שלט בשנים 840 – 814. גופו האסטרלי והאגו של הסקסוני לא יכלו להשתוות לאשר היה בגופו האתרי משום שבאחרון היה שזור העתק של הגוף האתרי של ישוע מנצרת. כומר סקסוני פשוט זה, המחבר של הפואמה, היה בטוח, מראיה רוחית בלתי אמצעית, שהכריסטוס קיים על המישור האסטרלי וזהו אותו הכריסטוס שנצלב בגולגותא! ומשום שזו היתה ודאות ישירה עבורו הוא לא היה צריך לפנות לדוקומנטים היסטוריים או לתיווך פיסי כדי לדעת שהכריסטוס קיים. לכן, הוא מתאר את כריסטוס מנותק מכל הרקע הארץ ישראלי ומן התכונות המיוחדות של האופי היהודי. משורר זה, מתאר את כריסטוס כאילו היה מנהיג מרכז אירופאי או ראש שבט גרמני, ואת אלה שסבבו אותו כמו תלמידיו – השליחים – כאילו היו ווסלים של נסיך גרמני. כל התפאורה החיצונית השתנתה, אבל המבנה של המאורעות והאספקטים העיקריים והנצחיים של דמות הכריסטוס נשארו כפי שהיו. משורר זה לא היה צריך להיצמד בקשיחות למאורעות ההיסטוריים כאשר דיבר על הכריסטוס משום שהיה לו ידע ישיר עליו שנבנה על יסוד כה חשוב כגוף האתרי של ישוע מנצרת. מה שהשיג כידע בלתי אמצעי הוא קישט בתפאורה חיצונית שונה. כפי שאנו יכולים לתאר את המחבר של הפואמה HELIAND כאחד מן האישים המיוחדים בעלי העתק של גופו האתרי של ישוע מנצרת שזור בתוך גופו האתרי שלו, אנו יכולים למצוא אישים אחרים בתקופה זו הנושאים גם הם העתק בתוכם. אם כן, אנו רואים שהדברים החשובים ביותר מתרחשים מאחורי ההתרחשויות הפיסיות ושדברים אלה יכולים להסביר את ההיסטוריה עבורנו בדרך אינטימית.

אם נמשיך לעקוב אחר התפתחות הנצרות, נגיע לתקופה שבין המאה האחת עשרה או השתים עשרה ועד למאה החמש עשרה, וכאן נגלה מיסטריה שונה לחלוטין שנושאת את האבולוציה קדימה. אם אתם זוכרים, בתחילה היה זה הזיכרון של מה שהתרחש על המישור הפיסי, ואחריו האלמנט האתרי שנשזר לתוך הגופים האתריים של עמודי התווך של הנצרות במרכז אירופה. אבל מאוחר יותר, מן המאה השתים עשרה למאה החמש עשרה, היו אלה מספר העתקים של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת שנשזרו בגופים האסטרליים של עמודי התווך החשובים ביותר של הנצרות. בימים הללו לבני האדם היה אגו המסוגל ליצור רעיונות מוטעים ביותר אודות כל מיני דברים, ועדיין בגופיהם האסטרליים היה כוח ישיר של גבורה, של מסירות ושל בטחון בלתי אמצעי באמיתות הקדושות שאכן התקיימו. אנשים כאלה הם בעלי להט עמוק, ואמונה מוחלטת וישירה, וגם במצבים מסויימים היכולת להוכיח אמונה זו. מה שלפעמים חייב לזעזע אותנו במוזרותו, במיוחד באנשים אלה שהאגו שלהם לא היה כלל שווה בהתפתחותו לגופם האסטרלי משום שהאחרון היה שזור בהעתק של הגוף האסטרלי של ישוע כריסטוס. התנהגות האגו שלהם לעתים קרובות נראתה גרוטסקית, אבל עולם התחושות שלהם, הרגשות והלהט הנפשי היה נפלא ורם.

פרנציסקוס מאסיזי,[6] לדוגמא, היה אישיות שכזאת. אנו לומדים את חייו ואיננו יכולים, כאנשים מודרניים, להבין מה היתה תודעת האגו שלו; ועדיין איננו יכולים שלא לחוש הערצה עמוקה ביותר לעושר ולטווח של רגשותיו ולכל מה שעשה. אבל השאלה נפתרת אם אנו מאמצים את נקודת המבט שצוינה למעלה. הוא היה אחד מאלה שהיה להם העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת שזור בתוך גופיהם האסטרליים שלהם, וזה איפשר לו לבצע את מעשיו. רבים מההולכים אחריו במסדר הפרנציסקני, עם משרתיהם, היו בעלי העתקים שכאלה שזורים בגופיהם האסטרליים באופן דומה.

כל התופעות המוזרות והמסתוריות של הזמן ההוא נהיות בהירות וברורות במידה ואתם מניחים את המתווך הזה בהתפתחות העולם בין הזמן ההוא וזמנים מוקדמים יותר באופן נכון לפני עיני נפשכם. ההבחנה החשובה שצריכה להיעשות בין אנשים אלה של ימי הביניים, היא האם מה שנשזר בנפשם מגופו האסטרלי של ישוע מנצרת מכיל יותר ממה שאנו קוראים נפש התחושה, או יותר מן הנפש-השכלית או יותר מנפש-התודעה. הבחנה זו חשובה משום שכפי שאתם יודעים, הגוף האסטרלי צריך להיראות כמכיל במובן מסוים את כל שלושת המרכיבים הללו, כמו גם את האגו, המוקף על ידו. מה שהיה שזור בפרנציסקוס מאסיזי, היתה נפש התחושה של ישוע מנצרת. אותו דבר נכון גם במקרה של האישיות יוצאת הדופן אליזבט מתורינגן,[7] אשר נולדה ב- 1207. הידיעה של סוד חייה תאפשר לכם לעקוב אחר מהלך חייה בכל נפשכם. גם היא היתה אישיות בעלת העתק של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת שזור בתוך הנפש התחושתית שלה. סודו של האדם נפתר עבורנו בעזרת ידע כזה.

אם יודעים אתם שבמשך זמן זה אישים שונים ומגוונים ביותר היו בעלי נפש-תחושה, נפש-שכלית או נפש-תודעה שבהן היה שזור וארוג העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת, תבינו מעל לכל את המדע שכה מעט הובן וכה הרבה הושמץ, שנודע בשם סכולסטיקה.[8] איזה אתגרים הציבו לפני עצמם הסכולסטיקנים? הם רצו למצוא על בסיס של שיפוט ואינטלקט, אישורים והוכחות לתופעות שבהן קשרים היסטוריים ומתווכים פיסיים אינם קיימים והוכחות אלו אינן יכולות להיות מוכרות יותר ע"י ראיה רוחית ישירה שהיתה אפשרית במאות קודמות בעזרת ההעתקים של גופו האתרי של ישוע מנצרת. אנשים אלה הציבו משימה זו לפניהם ע"י שאמרו: המסורת אומרת לנו שישות הידועה כישוע כריסטוס הופיעה בהיסטוריה וגם ישויות רוחיות אחרות אשר דוקומנטים דתיים מעידים עליהן התערבו בדת האנושית. ואז, מן הנפש השכלית או מן האלמנט השכלי של העותק של גופו האסטרלי של ישוע כריסטוס הם לקחו על עצמם להוכיח במושגים שפותחו בתחכום ובבהירות כל שמכילה הספרות שלהם כאמיתות מסתוריות. כך צמח המדע המוזר ששקד על מה שבוודאי היה ההרפתקה האינטלקטואלית השנונה והמעמיקה ביותר בהיסטוריה של המחשבה האנושית. יכול אדם לחשוב כרצונו על התוכן של הסכולסטיקה, אבל במשך כמה מאות שנים בית ספר זה של חשיבה פיתח את היכולת של החשיבה האנושית ושם את חותמו על תרבות התקופה. הסכולסטיקה השיגה זאת ע"י הבחנה דקה עד מאוד בין מושגים שונים. כתוצאה מכך, בין המאות השלוש עשרה לחמש עשרה בית ספר זה שתל לתוך האנושות את היכולת לחשוב בהגיון חד וחודר.

האמונה המיוחדת שכריסטוס יכול להימצא בתוך האגו האנושי התהוותה בין אלה שהיו חדורים חזק יותר עם ההעתק של נפש-התודעה של ישוע מנצרת, משום שהאגו מתפקד בנפש-התודעה. משום שאינדיבידואלים אלה מכילים בתוכם יסוד מנפש התודעה מן הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת, הכריסטוס הפנימי זורח בתוך נפשם, ודרך גוף אסטרלי זה הם לומדים לדעת שהכריסטוס שבתוכם היה הכריסטוס עצמו. אלה היו אינדיבידואלים שאנו מכירים אותם כ- מייסטר אקהרט[9] (MEISTER ECKHART), יוהנס טאולר[10] (JOHANNES TOULERוכל יתר עמודי התווך של המיסטיציזם של ימי הביניים. כאן אתם יכולים לראות כיצד הגילויים השונים ביותר של הגוף האסטרלי, משוכפלים בזכות העובדה שהישות האווטארית הנעלה של הכריסטוס שנכנסה לגופו של ישוע מנצרת, ממשיכה לפעול בתקופה שבאה לאחר מכן ומביאה להתפתחות אמיתית של הנצרות. זהו מעבר חשוב גם במובנים אחרים. ראינו כיצד האנושות במהלך התפתחותה היתה תלויה בשילובם של העתקים אלה של ישותו של ישוע מנצרת בתוכה. במאות המוקדמות היו אנשים שהיו תלויים לחלוטין במישור הפיסי; ואז במאות הבאות היו בני אדם שגופו האתרי של ישוע מנצרת היה שזור בגופם האתרי. מאוחר יותר, בני אדם נהיו מכוונים יותר לקראת הגוף האסטרלי וכך קרה שהעתק של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת יכול היה להשתלב בתוכם. הגוף האסטרלי הוא הנושא של המשפט, והיתה זו היכולת האנושית לשפוט שהתעוררה בין המאות השתים עשרה והארבע עשרה.

את ההתעוררות הזו של הגוף האסטרלי אפשר לראות גם בתופעה אחרת. לפני המאה השתים עשרה העומק של המיסטריה הכלולה באכילת לחם הקודש היתה מובנת היטב. זה לא נידון בהרחבה, אלא יותר התקבל באופן שאיפשר לאדם להרגיש כל שנכלל במילים: "זהו גופי וזהו דמי". כריסטוס מתכוון במילים אלה שהוא יתאחד עם האדמה ויהיה לרוח הפלנטרי שלה. ומשום שקמח הוא הדבר היקר ביותר על פני האדמה, הלחם נהיה עבור בני האדם גופו של כריסטוס, והמוהל הזורם בצמחים והיין נהיה עבורם משהו מדמו. דרך הידע הזה, הערך של ארוחת האדון לא פחת, אלא עלה. אנשים במאות המוקדמות חשו משהו מן העומקים האין סופיים הללו, והם המשיכו לחוש זאת עד לזמן שבו כוח השיפוט התעורר בגוף האסטרלי. רק אז התחיל הויכוח על המשמעות של ארוחת האדון. חישבו רק על הויכוחים אודות המשמעות של ארוחת האדון (LORD’S SUPPER) בקרב ההוסיתים (HUSSITES), הלותרנים (LUTHERANS) והחולקים עליהם הזווינגלים (ZWINGLIANS) והקלוויניסטים (CALVINISTS).[11] ויכוחים אלה לא היו אפשריים בזמנים מוקדמים יותר כאשר לאנשים היה עדיין ידע מיידי וישיר של ארוחת האדון!

כאן אנו רואים הוכחה לחוק היסטורי גדול שצריך להיות בעל משמעות מיוחדת לאיש המדע הרוחי: כל עוד בני האדם ידעו מהי ארוחת האדון הם לא התווכחו עליה. הם החלו את הויכוח רק אחרי שאיבדו את הידע הישיר אודותיה. נראה זאת כעובדה שאנשים מתווכחים על עניין מסויים כסימן לכך שאינם יודעים אותו באמת. כאשר הידע קיים הוא נמסר, ואין תשוקה מיוחדת לויכוחים. כאשר אנשים רוצים להתווכח על משהו אין להם ככלל ידע של האמת. ויכוח מתחיל רק כאשר יש חוסר בידע ותמיד ובכל מקום זה סימן של הידרדרות ביחס הרציני לנושא הנדון כאשר נשמעים ויכוחים אודותיו. ויכוחים מבשרים שקיעה של מגמה מסוימת. זה חשוב מאוד שמפעם לפעם נלמד במדע הרוח להבין שאת השאיפה להתווכח על משהו צריך למעשה לפרש כסימן לבורות. מצד שני, אנו צריכים לטפח את ההפך מן הויכוח, וזהו הרצון ללמוד והרצון להבין בהדרגה את השאלה שעומדת בפנינו.

כאן אנו רואים עובדה היסטורית חשובה המוכחת בעזרת ההתפתחות של הנצרות עצמה. אבל אנו יכולים גם ללמוד משהו אחר כאשר אנו רואים כיצד במאות של הנצרות המתוארות למעלה, כוח השיפוט, החכמה האינטלקטואלית החריפה הזו, מתפתחת הלאה. באמת, כאשר אנו ממקדים את תשומת לבנו על המציאות ולא על הדוגמות, אנו יכולים ללמוד שהנצרות השיגה כה הרבה מאז לידתה. קחו את הסכולסטיציזם. מה נהיה ממנו כאשר איננו מתבוננים בתוכְנו אלא תופסים אותו כאמצעי לטיפוח ואילוף הכישרונות המנטליים שלנו? האם אתם רוצים לדעת? הסכולסטיציזים נהיה למדע הטבע המודרני! האחרון אינו מתקבל על הדעת ללא המציאות של המדע הנוצרי של ימי הביניים. זה לא רק שקופרניקוס היה כומר וג'ורדנו ברונו[12] דומיניקני אלא שכל צורת החשיבה שבה טופלו האובייקטים של הטבע מאז המאות החמש עשרה והשש עשרה, אינה אלא מה שפותח וטופח ע"י המדע הנוצרי של ימי הביניים מן המאה האחת עשרה ועד למאה השש עשרה. יש אנשים כיום המרפרפים בספרים סכולסטיים, משווים אותם עם הממצאים האחרונים של מדע הטבע ואז אומרים: הקל (HAECKEL) ואחרים אומרים משהו שונה לחלוטין. אנשים כאלה אינם חיים במציאות אלא בעולם של הפשטות! המציאות היא אשר קובעת! העבודה של הקל, דרווין, דה-בויס-רמונד, הקסלי[13] ואחרים לא היתה אפשרית אם המדע הנוצרי של ימי הביניים לא קדם להם. אנשי מדע מודרניים אלה חייבים את אורח החשיבה שלהם למדע הנוצרי של ימי הביניים. זוהי המציאות, ומן המדע הזה למדה האנושות לחשוב במובן האמיתי של המילה.

נוסף על כך, קִראו את דיויד פרידריך שטראוס[14] ונָסו להתבונן באורח החשיבה שלו. נסו להבין מהי שרשרת הסיבתיות שלו: כיצד הוא רוצה להציג את כל חייו של ישוע מנצרת כמיתוס. האם יודעים אתם מניין באה חריפות החשיבה שלו? הוא קיבל אותה מן המדע הנוצרי של ימי הביניים. כל דבר שמשתמשים בו היום להילחם בנצרות, ביסודו נלקח מעולם הלמידה הנוצרי של ימי הביניים. למעשה, היום לא יכול להיות מתנגד של הנצרות שאי אפשר להראות בקלות אצלו שלא היה מסוגל לחשוב כפי שהוא חושב אם לא למד את צורת חשיבתו מן המדע הנוצרי של ימי הביניים. אם מישהו לוקח בחשבון עובדה זו הוא באמת מתבונן בהיסטוריה העולמית כפי שהיא.

אם כן, מה קרה מאז המאה השש עשרה? מאז הזמן ההוא האגו האנושי התבלט יותר ויותר ועימו האגואיזם האנושי, ועם האגואיזם, מטריאליזם. כל מה שהאגו ספג ורכש לא נלמד יותר ונשכח בהדרגה. בני האדם נאלצו מעתה להגביל עצמם למה שהאגו יכול להבחין בו ולמה שמערכת החושים הפיסית היתה יכולה לתת לאינטליגנציה הרגילה. זה כל מה שהאגו היה יכול לקחת לתוך קודש הקודשים הפנימי שלו. התרבות מאז המאה השש עשרה נהייתה לתרבות של אגואיזם.

מה צריך עכשיו להיכנס לתוך האגו? האבולוציה הנוצרית עברה דרך ההתפתחות בגוף הפיסי, האתרי והאסטרלי והגיעה עד לאגו. כעת היא צריכה לקחת אל אגו זה את המיסטריות והסודות של הנצרות עצמה. לאחר הזמן שבו למד האגו לחשוב בעזרת הנצרות ואז להשתמש במחשבות עבור העולם החיצון, צריך האגו כעת להיות לאיבר לקבלת הכריסטוס. האגו צריך עכשיו לגלות את החכמה שהיא החכמה הקדמונית של אווטאר גדול, של כריסטוס עצמו. וכיצד זה צריך להיעשות? זה צריך להיעשות דרך הבנה עמוקה יותר של הנצרות בעזרת מדע הרוח. לאחר שהוכן בזהירות דרך שלושת השלבים של התפתחות, פיסית אתרית ואסטרלית, האיבר הפנימי צריך כעת לפתוח עצמו אל מארחו האנושי כך שהוא או היא יוכלו מעתה והלאה להתבונן אל תוך הסביבה הרוחית בעין שהכריסטוס יכול לפתוח עבורנו.

כריסטוס ירד לאדמה כישות האווטארית הגדולה ביותר. הבה ונתבונן בכך בפרספקטיבה הנכונה וננסה להביט בעולם כפי שנהיה מסוגלים לאחר שנקבל את הכריסטוס לתוך עצמנו. אזי נמצא את כל התהליך של אבולוציית העולם שלנו מואר וחדור ע"י ישות הכריסטוס. אנו נתאר כיצד גופו הפיסי של האדם נוצר על סטורן הקדום,[15] כיצד הגוף האתרי הופיע לראשונה על השמש הקדומה, הגוף האסטרלי על הירח הקדום, והאגו על האדמה. לבסוף, נמצא כיצד כל דבר נוטה לקראת המטרה של היות יותר ויותר בלתי תלוי ואינדיבידואלי, כדי לשלב לתוך אבולוציית האדמה את החכמה שעברה מן השמש אל האדמה. כך, כריסטוס והנצרות צריכים להוות מרכז פרספקטיבה של המראה הקוסמי עבור האגו המשוחרר.

רואים אתם כיצד הנצרות הכינה עצמה בהדרגה עבור מה שהיא צריכה להיות. במאות המוקדמות הנוצרי קבל את הנצרות בעזרת יכולתו הפיסית להכיר את האמת. אזי הנצרות בצורתה האמיתית דוכאה לזמן מה עד שהאגו אומן ע"י שלושת הגופים במהלך האבולוציה הנוצרית. אבל לאחר שאגו זה למד כיצד לחשוב ולכוון את מבטו לעולם החיצון, הוא כעת בוגר דיו לקבל בכל תופעות העולם החיצוני את העובדות הרוחיות שקשורות באורח כה אינטימי עם הישות המרכזית, הכריסטוס. כך, האגו עכשיו מסוגל לראות את הכריסטוס בכל מקום בגילויים השונים ביותר כיסוד של העולם החיצון.

כאן אנו עומדים בנקודת מפנה עבור ההבנה והתפיסה של מדע הרוח את הנצרות, ואנו מתחילים להבין את האתגר והשליחות שניתנו לתנועתנו לידע רוחי. המציאות של השליחות הזו נהיית ברורה לנו. כפי שלאדם האינדיבידואלי יש גוף פיסי, אתרי ואסטרלי כתוספת לאגו שלו או שלה, כך הוא הדבר עם ההתפתחות ההיסטורית של הנצרות, ושניהם ממשיכים להתרומם לגבהים נעלים יותר. עלינו לומר שגם לנצרות יש גופים פיסי, אתרי ואסטרלי כמו גם אגו – אגו שיכול גם להכחיש את מוצאו כפי שהדבר נעשה בימינו. ללא ספק, אגו יכול להיות אגואיסטי, אבל עדיין הוא נשאר אגו שיכול לקבל את ישות הכריסטוס האמיתית לתוכו, וכך לעלות לשלבים גבוהים יותר של קיום. המיוחד באדם הוא, שהעולם הגדול הוא בתוכו בשלמותו וזה כולל את האבולוציה ההיסטורית שלו.

אם נתבונן בנושא בדרך זו, פרספקטיבה של העתיד הרחוק נפתחת לפנינו מנקודת הראות הרוחית מדעית, אנו יודעים שפרספקטיבה זו יכולה לגעת בלבנו ולמלא אותו בהתלהבות. יותר ויותר מתבהר לנו מהו הדבר שעלינו לעשותו, וכאשר אנו מבינים זאת איננו מגששים באפלה. כך הוא הדבר משום שאיננו ממציאים רעיונות שאנו מתכוונים להשליך לעבר העתיד באורח שרירותי, אלא בכוונתנו לטפח וללכת רק אחר רעיונות אלה שהוכנו בהדרגה דרך מאות שנים של התפתחות נוצרית. נכון הדבר שרק אחרי שהגופים הפיסי, האתרי והאסטרלי באו לידי קיום יכול היה האגו להופיע; כעת עליו להתפתח צעד אחר צעד לעבר רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח.

באורח דומה בני האדם המודרניים עם צורת האגו שלהם והחשיבה הנוכחית, יכולים להתפתח רק מן הצורה האסטרלית, אתרית ופיסית של הנצרות. הנצרות נהייתה לאגו. בדיוק כפי שנכון הדבר לגבי התפתחות העבר, כך באורח שווה נכון הוא שצורת האגו של האנושות יכולה להופיע רק לאחר שהצורות האסטרליות והאתריות של הנצרות התפתחו. הנצרות תתפתח לתוך העתיד. היא תציע לאנושות דברים גדולים בהרבה, והתפתחות הנצרות ודרך החיים שלה יתהוו בצורה חדשה. הגוף האסטרלי שישתנה יופיע כרוח-עצמיות נוצרית, הגוף האתרי שישתנה כרוח-חיים נוצרית, וכפרספקטיבה זוהרת של עתיד הנצרות, אדם-הרוח יאיר קדימה לפני נפשותינו ככוכב שלקראתו אנו חותרים, מואר וזוהר מתוכו עם רוח הנצרות.

—————————————————————————————————

  1. מלכיצדק היה מלך שלם ו"כוהן לאל עליון", אשר ברך את אברהם לאחר התבוסה של כדרלעומר (בראשית 14; 18 – 20) ואשר מאוחר יותר ייצג את הכהונה של המשיח של העתיד. (תהילים 110; 4 אל העברים 5 – 7).
  2. אירנאוס הקדוש (125 – 202 לספירה) היה תיאולוג יווני, בישוף של ליאונס ב- 78 – 177 והאב הראשון של הכנסיה הקתולית שהכניס סדר ושיטה בדוקטרינה הנוצרית.
  3. פאפיאס היה תיאולוג נוצרי בן המאה השניה ואב אפוסטלי של הכנסיה.
  4. אוגוסטין (354 – 430) היה הבישוף של היפו שנמצאה בארץ שמכונה היום אלג'יריה ואחד מארבעת האבות הלטיניים. ספרו המפורסם "עיר האלוהים" הוא הצדקה של הנצרות כנגד ביקורת פאגאנית, וספרו "וידויים" הוא קלאסיקה של מיסטיציזם נוצרי.
  5. הליאנד (HELIAND), כותרת האפוס (825 לספירה) היא מילה סקסונית עתיקה שפרושה: מושיע, גואל. לפואמה יש 5983 שורות מחורזות.
  6. פרנציסקוס הקדוש מאסיזי אשר באיטליה (1182 – 1226) היה אחד מן הקדושים הנוצריים הגדולים ביותר ומייסדו של המסדר הפרנציסקני.
  7. אליזבט מתורינגן (1207 – 1231) אלמנתו הצעירה של מרקיז גרמני שמת במסעי הצלב ב- 1227, בחרה בחיים של עוני, צניעות וצדקה ונהייתה לקדושה טיפוסית של ימי הביניים המאוחרים.
  8. סכולסטיציזם היה בית ספר לחשיבה בימי הביניים שבו התאחדו תיאולוגיה ופילוסופיה. המונח הגרמני סכולסטיק (SCHOLASTIK) מציין בדרך כלל בית ספר של ימי הביניים לחשיבה בעוד שסכולסטיציזמוס, המקבילה הלשונית של המונח האנגלי, משמש באופן אקסלוסיבי לציון פלפול והתחכמות.
  9. מייסטר (יוהנס) אקהרט (1260 – 1328). תיאולוג גרמני דומיניקני מלומד והמיסטיקן הגרמני העמוק ביותר של ימי הביניים. היה בודאי הסופר הראשון של פרוזה עיונית בגרמנית.
  10. יוהנס טאולר (1300 – 1361), היה מיסטיקן גרמני דומיניקני ותלמיד של מייסטר אקהרט.
  11. ההוסיתים הם חסידים של אכילת לחם הקודש ושתית היין עבור הדיוטות וכמרים כאחד. הלותרנים מאמינים שמתרחש שינוי שבו גופו ודמו של כריסטוס מתאחד עם הלחם והיין. עיקרון זה שעצם גופו ודמו של ישוע הנוצרי קיימים ונמצאים בלחם וביין הקודש נדחה ע"י הזווינגילים שראו רק משמעות סימלית בלחם הקודש. לבסוף הקלוויניסטים האמינו שהכריסטוס נוכח באופן רוחי אבל לא פיסי בפולחן הנוצרי.
  12. ג'ורדנו ברונו (1548 – 1600) היה פילוסוף ומיסטיקאי איטלקי מפורסם. גם אם היה חבר במסדר הדומיניקני בנעוריו, עמד באופוזיציה תמידית לתפיסה הדתית האורתודוקסית. הוא נאשם ע"י האינקוויזיציה בכפירה ונשרף למוות על המוקד.
  13. ארנסט הקל (1834 – 1932) היה זאולוג גרמני מפורסם וכמו הנטורליסט האנגלי צ'רלס רוברט דרווין (1809 – 1882), פיתח תיאוריה של אבולוציה. אמיל דו-בויס-ריימונד (1818 – 1896) היה פיסיולוג מפורסם בברלין. תומס הנרי הקסלי (1825 – 1895) היה ביולוג אנגלי וסופר.
  14. דיוויד פרידריך שטראוס (1808 – 1874) היה פילוסוף ותיאולוג אשר כתביו ציינו נקודת מפנה בלימוד הביקורתי של חייו של ישוע. בעבודתו העיקרית "חייו של ישוע" (שני כרכים 36 – 1835) שטראוס מציע את "תיאורית המיתוס" לחייו של ישוע ודוחה את כל האלמנטים העל-טבעיים בבשורות.
  15. סטורן/שבתאי (הקדום), שמש (קדומה), וירח (קדום) הם שמות עבור צורות התפתחות קודמות אשר דרכן עברה האדמה. הקורא יכול לעיין בפרק 4 בספרו של רודולף שטיינר מדע הנסתר בקוויו העיקריים (הוצאת תלתן( לצורך דיון יסודי יותר בנושא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *