סקירת הספר: משימתו של רודולף שטיינר ואיטה וגמן

סקירת הספר: משימתו של רודולף שטיינר ואיטה וגמן

מאת  מרגרט ואריך קירשנר-בוכהולט

Rudolf Steiner's Mission and Ita Wegman

by

Margarete & Erich Kirchner-Bockholt

©2010 מאת בובי מתרנה

A Book Review by Bobby Matherne ©2010

Used by Permission of Author 14.10.2011

הנוסח המקורי באנגלית נמצא בקישור להלן:

http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm

תרגום הפרקים בספר מגרמנית לאנגלית על-ידי דורותי אוסמונד

ותרגום הקטעים המדיטטיביים על-ידי אוון בארטפילד

Translation of Chapters by Dorothy Osmond and Meditative Passages by Owen Barfield

הספר יצא לאור בשנת 1997 על-ידי

Rudolf Steiner Press/UK

הסקירה תורגמה מאנגלית לעברית באישור בובי מתרנה,

מחבר הסקירה ובעל זכויות היוצרים,14.10.2011,

על-ידי בן-ציון פורת, 22.10.2011.

רצוי מאוד לקרוא את הספר המדובר לפני שקוראים סקירה זו: ראו כאן

המבנה של הספר הזה הינו כשל סקירה של ספרים רבים המתייחסים לרודולף שטיינר – כמו סקירה שלי של ספר של שטיינר – המורכבת מפרשנות מפורטת המשובצת בין ציטוטים מהספר(ים). זה מציב את הבעיה כיצד אכתוב את סקירתי של הספר הזה של סקירות ופרשנויות? ייתכן שאתחיל עם מחשבות אחדות שעלו בדעתי בעת קריאת הספר לקראת סופו – מחשבות שלא היו יכולות להיות לי למעט ביחס לספר הזה. הבה וניתן למחשבותיי להאיר לכם מעט את עושר המידע הכלול בכריכתו של הספר בן 143 עמודים מאת הקירשנר-בוכהולטים, שמזמן כבר אינו מודפס.[1] הם כללו ביחד בכרך קצר אחד את פסקאות המפתח והמחשבות המקשרות של משכי החיים הלא יאומנו של רודולף שטיינר ואיטה וגמן מזמנים כמעט פרה-היסטוריים עד לעידן הנוכחי.

עמוד 7 – מההקדמה: מידע כזה אודות איטה וגמן כפי שפורסם עד כה אינו מוסר רושם אמיתי של חשיבותה ההיסטורית של האינדיבידואליות שלה בקשר עם משימתו של רודולף שטיינר לאנושות. לכן המחברים החליטו לשתף פעולה בכתיבת ספר על הנושא.

לאחר קריאת הספר היוצא מן הכלל הזה, עלה בדעתי שאלו הקרויים היסטוריונים מודרניים מסתכלים על אירועי העבר במידה רבה כפי שאנשי המאדים יכולים להסתכל על משחק כדורגל. הם יצטרכו להמציא מניעים להתקדמות שהם רואים שמאלה וימינה על המגרש, כי המניעים האמיתיים של שחקני הכדורגל והתוצאות יוותרו חסרי משמעות לצופים בני המאדים. ההיסטוריונים המודרניים שלנו רואים באורח חד-צדדי אירועים היסטוריים על-ידי בחינת חפצים פיזיים שנותרו על האדמה לאחר "משחק הכדורגל" או "מלחמה" (לעיתים אלפי שנים מאוחר יותר) ומהדו"חות שנותרו מהלוחמים, וההיסטוריונים האלה הינם חסרי מושג אודות המטרות של פעולות הלוחמים כמו הצופים יצורי המאדים, כי הכוונות והמניעים של הלוחמים סמויים ונמצאים רק בתחום הרוחי, ולא בתחום הניסיון החושי. בין אם זה אירוע חי הנצפה על-ידי יצורי המאדים או שאלו אבנים, עצמות, טבלאות חימר חרוטות, או פפירוסים המנותחים על-ידי היסטוריונים מודרניים, דבר מהם לא יגלה את הכוונות והמניעים שייצרו את הפעולה החיה או את החפצים שנותרו אחריה.

זה מתייחס במיוחד לאותם היסטוריונים מודרניים המנתחים מדוע אלכסנדר הרחיק לכת כל כך על פני העולם הידוע. הם מייחסים את מסעותיו לכוונתו לכבוש את העולם, אבל ההתייחסות קלת הדעת הזאת אינה יכולה להסביר מדוע העולם נראה יותר ככובש את אלכסנדר מאשר להיפך. היסטוריונים מציינים את אי שביעות רצונם של ראשי צבאו המיואשים מפעולות אלכסנדר, כגון לבושו במלבושי ארצות נכריות, השתתפותו לעיתים קרובות בטקסים הדתיים שלהן, כריעת ברך בפני הכוהנים הגדולים המקומיים, וכו', אבל הם מחטיאים לגמרי את הנקודה שאלכסנדר היה יותר כמיסיונר מאשר ככובש. אלכסנדר היה מבשר של כריסטוס, יוחנן הקדוש פרה-כריסטיאני, אם תרצו, נושא לארצות ועמים שונים לגמרי את החדשות הטובות של ממשות כריסטוס והתקרבות כריסטוס לאדמה.

עמוד 87 – כאשר מישהו בעולם הרוח נבחר ללכת לאדמה עם תפקיד מיוחד למלא, כיצד נצייר לעצמנו את התהליך? כולנו יורדים לאדמה בין אם על-פי צו או כוונה למלא את צו הקארמה והחלטותיה שאליהם נהיינו מודעים בעולם הרוח, לפגוש את אותם בני אדם הקשורים אלינו באמת על-ידי קארמה. בעולם הרוח זה ברור בתודעתנו ואנחנו מודעים לכך לגמרי. במהלך הירידה הממשית הידע הזה מוחשך אבל בתהליך ההיעלמות מתודעה בהירה זה נעשה לכוח מעצב-איברים שבספירת הירח עוזר לבנות גוף ארצי בהתאמה עם ההחלטות הרוחיות שבהן ישויות נעלות לקחו חלק. בגוף זה נהיה כעת הדחף לקיים גורל, לפגוש אינדיבידואלים מסוימים, לשאת סבל או אסונות. לכל מקום שגופנו מוביל אותנו – זהו אינסטינקט-הקארמה או אינסטינקט-האגו שבנו.

תפקיד כזה ממלא אותנו, לא עם כוונה מודעת, אלא עם החלטות מעצבות-חיים שאנחנו עושים לאורך הדרך, כך שבמלאת הזמן, אנו פוגשים את האנשים שעמם נגשים את גורלנו. ראיתי כיצד זה קורה באופן כה ברור בחיי הפרטיים שאני יכול להצהיר שרגשותיי ביחס להתרחשויות האלה אינם עניין של אמונה מצידי, אלא של ידיעה בטוחה.

עמוד 93 – הסיבה לאהבתנו המיוחדת לשושנים היא כי הן לוקחות לתוך עצמן ושומרות בלב את הזיכרונות הראשונים של הילדות.

גרטרוד שטיין (Gertrude Stein) כתבה יפה כידוע, "שושנה היא שושנה היא שושנה." ועם הביטוי הזה היא מובילה אותנו לזיכרונות ילדותנו בהזכירה לנו ששושנה היא יותר מאך ורק שושנה כפי שאנחנו חושבים על שושנה, שושנה מכילה זיכרונות של ילדותנו המוקדמת כאשר עדיין ידענו מהי הייתה משימתנו, אבל דרך התבגרותנו כבני אדם בזמנים הנוכחיים, איבדנו את אותם הזיכרונות. אנחנו איבדנו את הזיכרונות, אבל לא הגוף הארצי המודע לגורל לפגשו ולהגשימו. הספר הזה מכיל את הגורל המודע של שני אינדיבידואלים רבי עצמה המשתרע על-פני ששה פרקי חיי אנוש שנים לגמרי ומקצה לקצה של דפי הספרות וספרי היסטוריה מגילגמש ואנקידו (Gilgamesh & Enkidu) לאיטה וגמן ורודולף שטיינר.

האם זה בלתי רגיל ששני אינדיבידואלים כשטיינר ווגמן ילוו זה את זה דרך התגשמויות מרובות ויצליחו תמיד לפגוש זה את זה? כלל וכלל לא. לא פחות מרודולף שטיינר הסביר לי זאת בדרך משכנעת באחת מהרצאותיו בסדרה יחסי קארמה.[2] במילים פשוטות: הבט סביבך, הבא בחשבון את גילך, ידידיך, ובני משפחתך הקרובים. אם הינך בגיל העמידה או מבוגר יותר, הידידים שאתה רוכש בהווה ומאז גיל העמידה הם אינדיבידואלים שהיו ככל הנראה בני משפחתך הקרובה בהתגשמות קודמת. אז הכרת אותם מלידה (הוריך ואחים ואחיות צעירים) או כמעט מלידה. כעת הינך פוגש אותם כזרים שכלפיהם משיכה כלשהי צומחת לידידות. זהו רק קו מנחה, אבל יש לציין נקודה רבת השפעה: מישהו שעימו היו יחסים קרובים בזמן כלשהו בחיים קודמים יופיע בזמן מסוים בחיים האלה כך ששניכם יכולים להמשיך לאזן את הפעולות הקארמתיות ומעשים הכרוכים בשניכם. המעשים האלה אינם יכולים להתאזן, אלא אם שניכם מתגשמים ביחד בחיים מצטלבים כלשהם, ואין זה משנה כמה קצרים. לכן נאמר, זה נראה ברור שאם מתרחש איזון קארמתי, אזי אינדיבידואלים חייבים להתגשם יחדיו. זה נכון ביחס לכל בני האדם, לא רק לנבחרים מעטים בלבד.

מה שאנחנו מוצאים במקרה של רודולף שטיינר (רש) ואיטה וגמן (או) זה שני אינדיבידואלים המסייעים זה לזה במשך חיים ארציים רבים, לעתים האחד מוביל, לעתים האחר. אנקידו (רש) מוביל את גילגמש (או) לחפש אלמוות, ומאוחר יותר אריסטו (רש) מוביל את אלכסנדר (או) להפיץ הבנה של הגעת כריסטוס.

אם אתה קורא הרצאות רבות של רודולף שטיינר, תמצא הערות המסבירות שלעתים קרובות הוא כיסה במהלך הרצאותיו נושאים שונים מעט מאלו שהתכוון אליהם בגלל השאלות שחש מרחפות במוחותיהם ופיותיהם של שומעיו. במפגשי "שאלות ותשובות" המפורסמים שלו לעובדים בגיתאנום, לא היו הרצאות, רק רודולף שטיינר השיב לשאלות העובדים.[3] הם היו עסוקים בבניית הארכיטקטורה הנהדרת שנועדה להיות מוקדשת למדע הרוח. הם רצו תשובות וקיבלו אותן במשך הפסקות העבודה באתר הבניה.

עמודים 7,8 – מההקדמה: החוק המושל בפועלו של כל מנהיג של האנושות הוא שהוא יכול לספק דחפים רק כאשר בני אדם ערניים במידה מספקת להצגה בפניו של השאלות המכריעות. לכן הוא זקוק במיוחד לאינדיבידואלים המעמידים את עצמם לרשותו ותומכים בכוונותיו ללא הסתייגות.

בקטע הבא המחברים מציגים את מטרתם בכתיבת הספר הזה: "להאיר את הרקע הרוחי של עבודתם המשותפת." איטה וגמן השתתפה בקורס הרפואי הראשון של רודולף שטיינר בשנת 1920 והחליטה אחריו לייסד מרפאה בארלסהיים היכן ש"התוויותיו של רודולף שטיינר בספירת הריפוי יוכלו להיבחן באופן מעשי על-ידי רופאים מוסמכים". שריד חשוב מאד ממעבדתה של איטה וגמן ליצור תרופות הוא חברת וולדה הבין-לאומית שעדיין מייצרת ומוכרת את תרופותיו של רודולף שטיינר. היא נפטרה במעבדה שייסדה בארלסהיים, שכעת נקראת "קליניקת איטה וגמן".

יטעה מי שיקבל את הרושם שרודולף שטיינר שיתף את כל מחשבותיו עם אנשים אודות התגשמויותיהם הקודמות. רק כאשר התרחשה שריפת הגיתאנום הראשון היו לאיטה וגמן שאלות שהובילו אותו לדבר אליה אודות התנסויותיהם המשותפות באפזוס (Ephesus). בדרך כלל הוא המתין עד שחברים היו בני 70 ואיטה וגמן היתה רק בת 47, אבל אם הוא היה מחכה עד שהיא תהיה בת 70, הוא עלול היה לא להיות אז בחיים.

המקדש באפזוס נשרף גם הוא כאשר הם היו בו כוהנים, ואלכסנדר הגדול נולד ביום שבו נשרף המקדש על-ידי מצית בזדון. הבעה אמנותית של שריפת שני המבנים מכבדת את כריכת הספר שקראתי בדיוק לפני הספר הזה, "ההיסטוריה של העולם לאור האנתרופוסופיה כיסוד להבנת הרוח האנושית."[4]

עמוד 12 – התקשורת הבאה אודות התגשמויותיהם הבו-זמניות התקיימה אל איטה וגמן כאשר היתה בעצמה בת 47. אירועים רוחיים מסוימים היו גורם מכריע כאן. בשנת 1922, בעת שריפתו של הגיתאנום הראשון, היזכרות באפזוס התעוררה בה לבטח, מבשילה את נפשה לדרגה שאפשרה לה להציג שאלות לרודולף שטיינר על הנושא של מיסטריות עתיקות ומודרניות, שאלות שעשו זאת אפשרי עבורו לדבר אליה על התנסויות קארמתיות הקשורות גם עם אפזוס.

כאשר אנחנו מזהים מישהו מהתגשמות קודמת, מוטב שלא נגלה זאת עד שהזולת מתחיל באופן כלשהו להבחין בכך, מצב שתואר בעדינות על-ידי רודולף שטיינר כ"זה הבשיל בנפשה". כאשר זה קורה, האחד יכול פשוט יכול לשאול בעדינות אם זה היה באמת והאחר יכול פשוט להניע את ראשו בהנהון חיובי, "כן". כאן ישנם חמישה הנהונים ידידותיים מהתגשמויות משותפות קודמות של רודולף שטיינר ואיטה וגמן המגיעים לשיאם באחרונה על גבעת דורנאך היכן שהגיתאנום נבנה.[5]

עמוד 13 –

אני שואלת על-יד נהר החידקל (אנקידו ידוע גם כאבנאי)

הנהון ידידותי אומר "כן". (גילגמש)

אני שואלת באפזוס (קרטילוס)

הנהון ידידותי אומר "כן". (מייסה)

אני שואלת עם הכבירי (אריסטו)

הנהון ידידותי אומר "כן". (אלכסנדר)

אני שואלת על גבעת סנט. אודיל (שיונאוטלאנדר)

הנהון ידידותי אומר "כן". (זיגונה)

אני שואלת בתא המנזר (תומאס אקווינאס)

הנהון ידידותי אומר "כן" (רג'ינלד מפיפרנו)

ועל גבעת דורנאך (רודולף שטיינר)

שם חייבת הנפש שוב

למצוא עצמה עם אומץ לב

שהיא יכולה לדעת באמת (איטה וגמן)

כיצד רוח השמש הבלתי מוחשכת

אורגת את האדום הטהור של עליית השחר

סביב כוכבי צלב השושנים.[6]

מי היה גילגמש (Gilgamesh) ומדוע הוא חשוב לנו היום? הוא חי בערך בשנת 3,000 לפני הספירה בעיר אורוק (Uruk) בשומר (Chaldea – אזור בבל). אנחנו מכירים אותו כי סיפורו האפי הוא אחד המסמכים המעטים ששרדו מאותו הזמן. נולד בתחילת הקאלי יוגה העידן האפל, זה היה זמן שבו בני אדם החלו להיפרד מהקשר הקרוב שלהם עם עולם הרוח. ביחד עם העצמאות הביאה חירות זאת אבדן זיכרון של התגשמויות קודמות ובפעם הראשונה פחד מהמוות.

עמוד 15 – גילגמש מתואר כאחת האישיויות שהחלו "לא להגיד 'אני' לחלק הרוח-והנפש של ישותם שבו הם חשו את נוכחות האלים, אלא לכנות 'אני' את מה שהיה ארצי ואתרי".[7]

אפוסים גדולים השורדים עד היום מובנים באופן הטוב ביותר כמספקים ראייה של שינויים גדולים מאד באבולוציה האנושית, וככאלה אין לקרוא אותם כפי שעושה ההיסטוריה המודרנית הרושמת מעשים וקרבות. המפתח להבנת האפוס הזה הוא החיפוש שגילגמש, קודם לכן הלוחם, מתחיל בו לאחר שהוא פוגש באנקידו (אבנאי – Enkidu, Eabani). הוא תר במיוחד באזור של אירלנד[8] היכן שהאטלנטיים הקדמונים התנחלו בתחילה ונהיו לקלטים. הם עדיין ידעו את סוד האלמוות וגילגמש קיווה ללמוד אותו מהם. לבסוף הוא מוצא מישהו שאומר לו שהוא חייב להישאר ער במשך פרקי זמן ארוכים מאד, אבל הוא אינו מסוגל לבצע זאת. השארות ער באופן הזה היתה תהליך שאנשי הזמנים האטלנטיים יכלו לבצע, אבל המין האנושי התפתח וגילגמש כבר לא היה יכול יותר לעשות זאת. אנו רואים בגילגמש לוחם נועז שאינו מסוגל לנצח בקרב שלו נגד האבולוציה של ההכרה האנושית. מחתירתו אנו לומדים פרטים הכוללים אותה אבולוציה אל התודעה אשר יש לנו כיום.

גילגמש היה קשור עם הארכנגל מיכאל (רוח אש) והקשר הקרוב הזה עם מיכאל ללא ספק הופיע בכל התגשמויותיו הבאות של גילגמש עד לאיטה וגמן.

עמוד 20 – על הטבלה הראשונה של אפוס גילגמש הכתובת היא: "שליש אחד שלו הוא אנושי, שני שלישים הם אלוהיים." הוא התקדש בתקופה האטלנטית. בהנחה שהוא היה מסוגל לשרת שם ככלי אנושי של ישות היררכית של רוח אש – מיכאל – כדי שהדחפים של אותה ישות יוכלו להשפיע בהנהגת האנושות.[9]

לאנקידו יש ראיה על-חושית טבעית הזורמת החוצה לתוך גילגמש ומתירה לו לראות מספר התגשמויות קודמות. לאחר מות אנקידו, גילגמש מתחיל את חיפושו הגדול כדי להתגבר על המוות הפיזי ולהשיג אלמוות פיזי. כאשר גילגמש מת, הוא לוקח עם רוחו שאלות רבות שצריכות להיפתר במהלך הזמן בין מוות ללידה חדשה.

עמוד 21 – כאשר גם חייו של גילגמש מתקרבים לקיצם, מה הוא זה שנותר בנפשו ורוחו ככמיהה ודחף רבי עצמה? זה להשלים בחיים לאחר המוות ובהתגשמות נוספת את הידע שנותר ללא הגשמה. הבעיה של האלמוות שעמה התגושש ואשר גרמה לו סבל רב, מניעה אותו להיאבק להתבוננות מעמיקה אל תוך קדם-קיומה של הנפש, לתוך הקשר של האדם עם הבריאה של העולם. שתי האישיויות, אבנאי וגילגמש, עוזבים את גופיהם עם השאלה בנפשותיהם: "כיצד נהיינו מה שאנחנו? מה היה חלקנו באבולוציה של האדמה? אבולוציית האדמה עשתה אותנו למה שאנחנו."

השאלות הלא פתורות של גילגמש במותו הובילו אותי למציאת התשובות בהתגשמותו האחרונה של אנקידו כרודולף שטיינר. כיצד התפתחנו? מהי משימתנו כאנשים על הפלנטה אדמה הזאת שאנחנו קוראים בית? תשובותיו של שטיינר לשאלות האלה מוצגות בזהירות לכל אחד בספרו, מדע הנסתר בקוויו העיקריים,[10] היכן שנחשפים התהליכים המקבילים של אבולוציה אנושית ושל האדמה, שהיו אוקולטיים ומוסתרים מהאדם הממוצע מאז ימי גילגמש ואנקידו.

היות רודולף שטיינר קשור עם הארכנגל מיכאל במהלך משכי חיים רבים נאמר בהחלט באגרת הזאת שהוא שיתף עם איטה וגמן, כתובה גם בלטינית וגם בגרמנית. (צילום כתב ידו בעמוד 22 בספר).

מעמוד 22 – העתק של כתב ידו:

כן, אני בזמן ונצח

מלומד באורו של מיכאל

באהבת האלים

במרומי הקוסמוס.[11]

ג'ין אוול (Jean Auel), ברומן שלה שבט דב המערות (Clan of the Cave Bear), מתארת את חברי השבט כמשתמשים בשילובים של נהימות והעוויות כדי לקיים קשר. שפה פרימיטיבית, ניתן להגיד, אבל ניקח בחשבון ששפה כזאת היא אוניברסלית ומובנת בכל חלקי העולם, ואין זה משנה איזה סוג של שפה המבוססת על מילים הם דוברים. מטיילים משתמשים בנהימות והעוויות כאשר מילים מכשילות אותם. איך היה העולם בעת המעבר מתקשורת נהימות-העוויות לשפה מבוססת מילים? לבטח צריך להיות סיפור בלתי נשכח על המעבר ההוא בפולקלור או המיתולוגיה שלנו? כן, זה מופיע בסיפור על מגדל בבל. כאשר האנשים של שבט אחד החלו להשתמש בקולות מחוברים מחלקים במקום קולות טבעיים והעוויות, הם למעשה בנו מגדל של מילים, כלומר, שפה שבאמצעותה הם לא היו מסוגלים להתקשר עם שבטים אחרים, ובמהרה עמי העולם הופרדו על-ידי שפותיהם.

עמוד 26 – תרבות בבל היא תחילתה של תרבות האישיות. זה ברור מהמיתוס של מגדל בבל ובלבול השפה בבבל. בזמנים קדומים מאד הייתה שפה ראשונית יחידה, מובנת בסמיכות צליליה לכל בן אנוש. זה היה קשור להנהגת המיסטריות. במרכזי המיסטריות המצריים המוקדמים, שפה היתה פולחנית טהורה. שאר האנשים הבינו זה את זה בשפה הראשונית, ניתן גם לאמור, על-ידי שימוש בצלילי הטבע. מצב הדברים הזה הסתיים עם מגדל בבל.

אנחנו עדיין חיים בשבטים כיום, אלא שאנו קוראים להם גזע, משפחה, מקצוע, קהילה, ארץ, מפלגה פוליטית וכו'. אלו פועלים עבורנו כפי שנפש-קבוצה עשתה בימי גילגמש ואנקידו באורוק. אנחנו השתנינו עם המשימה לברוא אגו מודע אינדיבידואלי במשך עידן נפש-התודעה הזה שאנו חיים בו, שיפריד אותנו מקיומנו המבוסס על שבטיות מעתה ואילך.

עמודים 26, 27 – בהרצאות שניתנו בשנת 1909 רודולף שטיינר מדבר כיצד אנשים כיום מעורבים עדיין בסכסוכים בתנאים של קיום נפש-קבוצה. גזע, משפחה, מקצוע – כולם מטביעים חותם מוחלט. אבל בהתגשמות הזאת אדם חייב להיעשות אגו, אגו מודע, כדי שבהתגשמות הבאה הוא יוכל במילותיו של רודולף שטיינר: "אז הוא ייוולד מחדש עם האגו המפותח הזה ויזכור את עצמו כאגו הזה. והמשימה העמוקה של התנועה האנתרופוסופית היום היא לשגר להתגשמותם הבאה מספר בני אדם שכל אחד מהם הינו בעל אגו המאפשר להם לזכור את שלהם, את הזהות האינדיבידואלית. ואלו יהיו בני האדם שייצרו את הזרע של תקופת-התרבות הבאה."

הפעם הבאה שאנו פוגשים את איטה וגמן (או) ורודולף שטיינר (רש) היא בהתגשמות הבאה באפזוס, בפעם הזאת (או) היא מייסה (Mysa) והיא אישה תלמידה של קרטילוס (Cratylus) (רש). פעם נוספת (או) ו(רש) לומדים זה מזה. כך מורה, וכך גם תלמיד,[12] זוהי תובנה שהייתה לי בסביבות 1977 על יחסי הגומלין ההדדיים המהווים חלק טבעי ומובנה במורה ותלמיד. בפסקה הבאה, רודולף שטיינר מסביר את טבע התהליכים האלו העוברים בין מורה לתלמיד. המורה נותן שעורי רוח ונפש לתלמיד, והתלמיד נותן שעורי נפש ורוח למורה. מה שעושה את המורה למורה זאת ההבנה המתקדמת שלו של הרוח שמועברת לתלמיד שקולט אותה כשעורי נפש. התלמיד מתקדם בהבנתו את הנפש והיא מועברת בחזרה למורה שמקבלה כשעורי רוח. הבנת המורה את הרוח מתעמקת וההעמקה הזאת מגבירה כל הבנה גם של נפש וגם של רוח. כך מורה הוא גם תלמיד.

עמודים 36,37 – "כך באותם הזמנים הרחוקים מאד, התלמיד למד מהמורה והמורה למד מהתלמיד. מהצד האחד הלימודים היו של הרוח והנפש, מהצד השני של נפש ורוח. מההחלפה הזאת של ניסיון מצורף הם נגעו במדרגות הגבוהות ביותר של ידע".[13]

השוּמרים של זמנם של גילגמש ואנקידו ידעו את השפעת הכוכבים הזורחים על האדמה ובני אדם מהרקיעים וראו את תריסר הישויות הרוחיות של קבוצות הכוכבים שחילקו את החלל. הם ראו את כוכבי הלכת נודדים דרך הנצחיות של החלל ושייכו את המספר 7 לזמן. אריסטו הוביל את אלכסנדר הצעיר להבין "כיצד בגופו האתרי הוא קשור לכוכבי הלכת". (עמוד 46) אנו יכולים לראות את הרוח באריסטו פועלת הדדית עם הגוף האתרי ונפשו של אלכסנדר ומהזרימה ההדדית ההיא בין מורה ותלמיד, הופיע משהו חדש בעולם, הקטגוריות, שעושות "הבנה של הקוסמוס אפשרית במושגים." (עמוד 46)

בפסקה הבאה הזאת הסופרים מגלים את זהותה של איטה וגמן בעת התגשמותה באפזוס היכן שהיא ורודולף שטיינר (קרטילוס – Cratylus) היו כוהנים במקדש של אפזוס, אשר היה צפוי להישרף באותה הדרך שבה המבנה הדומה למקדש של הגיתאנום הראשון יישרף מאוחר יותר ויעורר את ההיזכרות של התגשמותה הקודמת שתוביל אותה לשאול את רודולף שטיינר ולבקש הבהרה.

עמוד 37 – האינדיבידואלים שחיו באורוק כאנקידו וגילגמש לקחו חלק בכל האירועים האלה. כמורה וכתלמידה, כי "באותם הימים שוויון זכויות בין המינים במיסטריות היה עדיין מציאות חיה" הם חלקו יחדיו בפולחני ההתקדשות המרשימים, בסודות הרוחיים העמוקים ביותר שהוענקו במיסטריה של אפזוס, ובהתבוננות שקטה, שלווה, הם היו יכולים, באמצעות התנסויות רוחיות חדשות ורציניות, להאיר את החיים הפעילים בעוז של ההתגשמות הקודמת בלי להיות מודעים לגמרי לכיוון שהיא לקחה.

גילגמש, שחיפש את ידידו אנקידו לאחר מותו הארצי המוקדם, מתגשם באפזוס כדמות נשית, הנקראת "מייסה" על-ידי רודולף שטיינר.

מה ידוע אודות שטיינר-אנקידו במשך התגשמותו ככוהן והמורה קרטילוס במקדש באפזוס?

עמוד 39 – באשר לתפקיד החשוב שבוצע על-ידי הישות אנקידו-קרטילוס בתהליכים הפנימיים ביותר של המיסטריות של אפזוס, רק מעט השתמר לעולם החיצוני ובוודאי שידוע מעט מאד. פעילותו באפזוס התייחסה במהותה לחייו הפנימיים, לחדירה לתוך הסודות הנעלים ביותר; זאת היתה הכנה שהייתה צריכה להיות מקור של עוצמה הרחק לתוך העתיד.

מה חושב רודולף שטיינר אודות יחסיו עם מייסה באותה העת? קראו קטע ממה שהוא כתב:

עמוד 43 –

"….חזון של הידיד

פונה לאחור במהלך דורות

מגלה ישותה העדינה של מייסה

אורגת סביב הדמות של האלים

יודעת בעדינות."[14]

בנקודה זאת אנו מגיעים להתגשמותם הכפולה כאריסטו ואלכסנדר. אריסטו נפטר כמעט בעת מותו של אלכסנדר והיה כבר מלמד לפני הולדתו של אלכסנדר. זה נותן לנו מושג מסוים כמה היה אריסטו מבוגר יותר מאלכסנדר וכיצד חיי שניהם, בעוד שהיו מוסטים בזמן, היו מסודרים להפקת תועלת מירבית מאריסטו בשיא יכולותיו ללמד להיעשות מחנכו של אלכסנדר כילד צעיר מאד. אביו פיליפוס סיפק תמריץ של מזל והצלחה לאלכסנדר.

עמוד 44 – גורל הביא את השניים קרוב ביחד שוב כמורה ותלמיד. כאשר אלכסנדר נולד בשנת 356 לפני הספירה, פיליפוס השני, מלך מקדוניה, כותב לאריסטו כדלקמן: "פיליפוס לאריסטו – ברכות. יהיה זה ידוע לך שנולד לי בן. אני מודה מאד לאלים, לא כל כך עבור לידת הבן כמו בגלל העובדה שהוא נולד בזמן חייך. כי זאת תקוותי שהוא, מחונך ומושפע על ידך, יהיה בסופו של דבר ראוי לי וממשיכי באימפריה."[15]

אנחנו יכולים למצוא חוט מקשר של לימוד בספר הזה שמתקדם מקרטילוס (רש) לסוקראטס (עמוד 39) לאפלטון לאריסטו (רש) לאלכסנדר (או). כאשר אלכסנדר נולד, זהו יומה של האש הרת-הגורל ששורפת את המקדש באפזוס.

עמוד 45 – תאריך הולדתו עשה אותו בן אלמוות בדרך מסוימת, כי זה היה היום שבו עלה בלהבות מקדש דיאנה באפזוס – תוצאת מעשה נפשע של אדם, הרוסטראטוס (Herostratus), שבדרך הזאת קיווה להבטיח לעצמו אלמוות. המרכז הפיזי של התגשמותו הקודמת של אלכסנדר הושמד ממש באותו היום של לידתו החדשה – אבל הוא מצא את מורהו שוב והרבה מאד ממה שהיסוד הונח לו באפזוס יכול היה להשתלהב שוב לחיים ולהביא תועלת בתנאים ששררו אז על האדמה. אריסטו לקח את תלמידו לסמותראקי (Samothrace) כדי להכיר לו את מרכזי הלימוד המפורסמים של ימי קדם. בסמותראקי, תחת השפעת המיסטריות של הכבירי (Kabiri), שם התעורר במורה משהו שהיה כזיכרון של ההתגשמות הקודמת התואמת באפזוס.

בתחילת הסקירה הזאת ציינתי שגורלו של אלכסנדר היה להביא ידע של ביאתו של כריסטוס לאדמה. בפסקה הבאה הזאת אנו מוצאים דוגמה של אחת מהתורות הקדם-כריסטיאניות של הופעתו של כריסטוס ישוע (האל יאכוס – Jacchos) במאות הבאות לאחר זמנו של אלכסנדר.

עמוד 55 – בהרצאה11 (15 בדצמבר 1923) של הקורס ידע המיסטריה ומרכזי מיסטריות (Mystery Knowledge and Mystery Centers ), אנו מוצאים את הקטע הבא: "להפיץ ברחבי אירופה שיטה של לוגיקה היה הגורל של אריסטו יותר מאשר, אם ניתן לבטא זאת כך, דרכו הטבעית של התפתחות. כי ככלות הכול – כדי לתת המחשה של העובדה המוזרה הזאת – זה יהיה כמעט בלתי אפשרי להבין שאפלטון יכול היה להיות מורהו של אלכסנדר, בעוד שאריסטו היה ללא ספק מתאים למשימה הזאת." בסופה של ההרצאה הקודמת (14 בדצמבר 1923) רודולף שטיינר מתאר את הניסיון המגיע לשיאו בהתקדשות באלאוסינה (Eleusinian Initiation), במיוחד, החזון של הדמות הנשית המניקה תינוק. הובאה לידיעתו של התלמיד משמעותה של ההצהרה: "זה האל יאכוס שיבוא בזמן כלשהו בעתיד. כך התלמיד ביוון לומד למפרע להיות בעל הבנה מסוימת של מיסתורין כריסטוס."

לפני שבועות אחדים, ידיד שלי שאל את השאלה הזאת, "מדוע תמיד נראה שיש סכסוך בארגונים הרוחיים?" בקטע הבא הזה, הסופרים יוצרים רושם כדי להראות שסכסוך יכול להיות חיפוי או מסווה לאמת הנסתרת. בדוגמה שהם מציינים, המריבה יכולה להראות כסיפור נוח להסתרת העברת הלפיד מאפלטון לאריסטו, האדם שבחר להציג לעולם "את הכתב הקוסמי בצורת מושגים מופשטים הידועים כעשרת הקטגוריות." (עמוד 53)

עמוד 53 – אנחנו נשהה עם התמונה החשובה ביותר הזאת: אפלטון ואריסטו בשיחה, שניהם מבחינים במצב, שניהם מלאים בדאגה לגורל של תרבות רוחית שעמדה כרגע בנקודה קריטית. אחד מהם מעביר הלאה את משימתו – האחר לוקח אותה על עצמו. רודולף שטיינר קשר חשיבות גדולה מאד לכך שזה יובן נכון. כאשר במשך הערב בדצמבר 1923, יכולנו ללוותו בחזרה לווילה הנסי (Villa Hansi), הוא ביטא את דאגתו העמוקה מכך שהפגישה הזו מסולפת בגסות על-ידי ההיסטוריה הנותנת רושם שיש סכסוך בין המורה והתלמיד, וכך מונעת מדורות מאוחרים יותר יכולת לראות את האמת דרך חזיון השווא של האגדה המוסכמת הזאת.

אף אחד לא יחלוק על החשיבות שהיתה ללוגיקה האריסטוטליאנית להתפתחות המדע והטכנולוגיה מאז המאה החמש-עשרה, אבל מה שידוע מעט זה שרק חלק זעיר של עבודותיו של אריסטו על מדע נותר לנו, למעשה, רק החלק הקטן שאלכסנדר נשא עמו לאסיה.

עמוד 55 – באותה ההרצאה (הרצאה עשירית, 14 בדצמבר 1923, של הקורס ידע המיסטריות ומרכזי מיסטריות) נאמר אז שעבר זמנו של מדע הטבע של אלאוסינה (Eleusinian Natural Science) ביוון ושכל מה שיכול היה להיות מוצל ממנו היה מה שאלכסנדר, שאליו הוא הוקנה על-ידי אריסטו, לקח לאסיה. כ"דוגמה חיצונית" יותר של הטרגדיה של ההתגשמות הזאת במאה הרביעית לפני הספירה שניתנת אליה התייחסות לעתים קרובות, רודולף שטיינר מדבר על העובדה שרק החלק הקטן ביותר של כתביו המשמעותיים מאד של אריסטו על מדע הטבע השתמרו ומצאו את דרכם לאירופה – לאמיתו של דבר אותם העוסקים בלוגיקה.[16]

מה היו החלקים של מדע הטבע של אריסטו שאבדו או נזנחו מהבאה הלאה? ההיסטוריה העולמית סוקרת את הפיסות החסרות היטב והכותבים של הספר הזה מסכמים אותן עבורנו – החלקים העוסקים ביסודות אדמה, מים, אוויר ואש והעולם האלמנטלי (העל-חושי) שחי בלתי נראה סביבנו – שאריסטו יכול היה עדיין לראות אבל איברי החישה המוקשחים שלנו אינם יכולים לראות, עד כה.

עמוד 56 – מה היה מדע טבע הזה שהיה חלק מובנה של תוכנן של המיסטריות של אלאוסינה וגם של מה שאלכסנדר למד מאריסטו ולקח לאסיה? רק דוגמאות ספורות יינתנו כאן. מלבד מהתורה המתייחסת לארבעת היסודות המונחים בשורש כל הבריאה, כלומר אש, אוויר, מים, אדמה, שעדיין נחוו בקשר עם הרכבם של האדם והעולם האלמנטלי, היו גם התנסויות נפלאות שנמסרו על-ידי פסל האב (Father statue) – של האדמה מקבלת העשרה במתכות. האב של העולם הציע את המתכות לאם-האדמה והיא קיבלה אותן, הלבישה אותן בחומר ארצי. ההתנסויות האלה הניבו את התשובה לשאלה: אדם הוא מיקרוקוסמוס, הוא מורכב מכל דבר שנוכח במאקרוקוסמוס, אבל כיצד אני מוצא במיקרוקוסמוס את המתכות הנמצאות בעולם הקוסמי סביבי? רודולף שטיינר מתאר את ההתנסויות כדלהלן: "ברוח – כאילו בחזון אמיתי – פסל האב של המיסטריות האמיתיות באלאוסינה נהיה חי והציע את המתכות – בצורתן הזכה הקדמונית – לדמות הנשית בסמוך… ובחזונו התלמיד ראה את הדמות הנשית מקבלת את המתכות באותו המצב הטהור ועוטפת אותן במה שהאדמה יכולה היתה לתת מישותה העצמית, כאשר היא נהייתה אדמה"…. יד מושטת באהבה מפסל האם (Mother statue) קיבלה את מה שהוצע לה על-ידי פסל האב – זה עשה רושם עמוק ורב עצמה על התלמיד, כי שם הוא ראה את הקוסמוס פועל בקשר עם האדמה במהלך תקופות עולם. וכך הוא למד מה שיש לאדמה להציע"… "ואז, לאחר שכל זה נחווה זה הועמק פנימה בתלמיד ככל שהוא התבונן בפסלי האב והאם. הדמויות האלה עוררו בנפשו תמונה של הכוחות של הקוסמוס ושל האדמה בקוטביות, ואז הוא הובל לקודש הקודשים." כאן הוא הביט בדמות הנשית מניקה את הילד מחזה ונאמר לו: "זהו האל יאכוס שיבוא בעתיד".

בהמשך באותה ההרצאה נאמר שבימי אריסטו זה היה נלמד ש"הכריסטוס חייב להיות מוכר ומזוהה. התמונה השלישית, הדמות הנשית הנושאת את הילד יאכוס בחזה חייבת גם כן להיות מובנת. אבל נאמר שמה שיביא הבנה של הדמות השלישית הזאת צריך עדיין להגיע באבולוציה של האנושות. ללא יכולת לרשום זאת בכתב, אריסטו הבהיר זאת לעתים קרובות לתלמידו אלכסנדר הגדול."

לסיכום, ביכולתנו לראות שאלכסנדר הגדול הביא את הבשורה לעולם הידוע של זמנו "כריסטוס מגיע"; בשורתו של יוחנן הקדוש ש"כריסטוס הגיע"; ובשורתו של רודולף שטיינר ש"כריסטוס יחזור בתהילה בשנת 1928”; מאז 1928, לאלו שפנו לכריסטוס ישוע לעזרה הוא הופיע בפניהם באופן אישי לעזרתם. ההתגלויות האלה קיימות במישור האתרי שהוא המשמעות המקורית של "תהילה" שעם דעיכת היכולת האנושית לראות את המישור האתרי נטלה הקשרים יותר חומרניים בזמננו.

עמוד 60 – כתוצאה מהתגשמויותיהם היווניות הללו של אפלטון, אריסטו ואלכסנדר אנחנו יכולים לשער בוודאות שהם היו קשורים בדרך מיוחדת עם התפתחות האגו ועם ההכנה לירידת כריסטוס שבו כל האגו-ים האנושיים כרוכים. הם גם ידעו על כריסטוס כישות שמש ושלידתו הארצית באמצעות אמא אדמה הוכרזה במיסטריות. אבל אין משמעות הדבר בדרך כלשהי שהם היו כריסטיאניים. כי האירוע המכריע שהתחולל אז על האדמה היה המיסטריה של גולגלתא, המוות והתחייה, זרימת הדם לאדמה ושימור הדם בגביע הקדוש (Grail chalice). רודולף שטיינר מצביע שוב ושוב על כך שהבנה של האירוע הזה היתה אפשרית רק למי שהיה בן-זמנה של המיסטריה של גולגולתא או שהתגשם אחריה. האיחוד של כריסטוס עם האדמה, זרימת הדם לתוך האדמה עם תוצאת ההתמרה של חומר ארצי, כניסת כריסטוס ללבבות בני אדם – המיסתורין האלה יכולים להיות מובנים רק מנקודת מבט של חיים ארציים.

לאן פנו אריסטו (רש) ואלכסנדר (או) לאחר התגשמותם ביוון? אנו מוצאים אותם בתקופת הגביע הקדוש (Grail) שהכותב יתייחס אליה בהמשך, ואנו מקבלים הצבעה לעבר התגשמויותיהם הבאות כתומאס אקווינס ורג'ינאלד מפיפרנו (Thomas Aquinas & Reginald of Piperno).

עמוד 61 – באור הזה ההתגשמות של אריסטו ואלכסנדר הגדול בתקופת הגביע הקדוש חייבת להישקל. רודולף שטיינר אמר על ההתגשמות הזאת, גם כן בשיחה פרטית "הייתי מחויב להתגשם בזרם זר לי לגמרי כדי לרכוש את הלהט הכריסטיאני שנזקקתי לו להתגשמות תומאס".

היכן נמצא הזרם הנכרי הזה? על גבעת אודיל בחבל אלזאס (Odile's Hill, Alsace), אותו האזור שממנו אבי אבותיי, יוהן אדם מאתרן (Johann Adam Matern) היגר בשנת 1721 ללואיזיאנה.[17] שני האינדיבידואלים אריסטו (רש) ואלכסנדר (או) חיו שם, "בלתי ידועים ומבלי לזכות בתשומת לב, בפינה של אירופה בעלת חשיבות לאנתרופוסופיה, מתים צעירים אבל מתבוננים לרגע חולף, כאילו מבעד לחלון, לתוך הציביליזציה של המערב, קולטים רשמים ודחפים אבל לא נותנים משהו בעל משמעות כלשהי בעצמם. זה יגיע מאוחר יותר."[18] מי היו שני האינדיבידואלים האלה של הגיע הקדוש?

עמוד 73 – התוויות קצרות מרודולף שטיינר היו, בראש ובראשונה, כל מה שניתן לנו. לא קיימים מסמכים על הנושא וזמינות רק התוויות מילוליות. הן מצביעות על הדמויות של שיונאטולאנדר (Schionatulander) וזיגונה (Sigune), הממלאים תפקיד חשוב באגדת פרסיפל (Parsifal) עצמה אבל נותרו כמעט בלתי ידועים.

להלן סיכום תמציתי של החלקים שהזוג הזה מילא בעלילת הגביע הקדוש.

עמוד 74 – זיגונה חייה לצידה של הרצליידה (Herzeleide). היא אוהבת את שיונאטולאנדר אבל היא כמהה לקרוא את כתב הכוכבים, הנקרא "בראקנזייל (Brackenseil)" – באגדה; זאת היא רצועת הכלב השייכת לכלב הצייד אשר שמו הוא "גארדיויאס (Gardevias)" – מגן הנתיבים.

האם זה מצביע על כך שזיגונה עדיין פחדה מהירידה מעולם הכוכבים להתגשמות? היא משתוקקת לקרוא הלאה בכתב הכוכבים התריסר-איברי – המעיד כאן בבירור על בראקנזייל. בניסיון להביא לה אותו, שיונאטולאנדר נהרג על-ידי אורילוס (Orilus) שלמעשה מחפש את פרסיפל; הוא נהיה רוח המגוננת של פרסיפל וכמובן שמנחה את צעדיו הבאים.

אנתרופוסופים מסוימים באנתרופו-התפלפלות טוענים שרודולף שטיינר לא היה יכול להיות אריסטו כי בזמנו של שטיינר הוא דחה בבוז את עבודותיו של אריסטו. אבל זה מקובל לאדם מודרני לבוז לכלים של אדם מוקדם יותר. קחו למשל, גרזני אבן, בהשוואה לגרזני הפלדה המודרניים שלנו – מי יגיד שגרזני האבן היו יותר טובים? עדיין, לעולם לא היינו מתקדמים לגרזני פלדה ללא הצגת השימושיות של גרזני האבן בזמנם. באותו האופן ביחס לאופן החשיבה של אריסטו. הלוגיקה שלו התירה רק "א" ו"לא – א", ועדיין אנו מבינים כיום שאלו הן רק שתיים מן האפשרויות. אלפרד קורזייבסקי (Alfred Korzybski) הקדיש את חייו להצגת השימוש בחשיבה לא-אריסטוטלית[19] ושטיינר היה מסכים עמו. השימושיות של גרזן האבן – אופן החשיבה של אריסטו יכולה, בכל אופן, לא להיות מוכחשת – אפילו החשיבה הערבית נאחזה בה, ואפילו הפיצה אותה מערבה להישג ידה של היבשת האירופאית.

עמוד 76 – עבודתו של אריסטו על האדמה היתה בעלת חשיבות רבה מאד. בכל ענף של המדע, באומנות ובדת, הייתה אוניברסלית בהיקפה. לכן מיד עם פטירתו של אריסטו היא מצאה את דרכה לתוך כל תחום של תרבות. במיוחד כתביו על מדע הטבע נאחזו בחוזקה על-ידי העולם הערבי, הוסברו ונלקחו בחשבון בהמצאות חשובות. מלומדים רבים חיו בחצר השליט הערבי; ידע מיסטריות קדום היה שם בשימוש אבל הערצה ניתנה אך ורק לאל אחד ויחיד. חשיבה אנושית נחשבה כטיפה יחידה באינטליגנציה המושלת בכל של האל האחד. כאשר מלך הארון אל ראשיד 786 עד 809 לספירה – מלומדים מבריקים ואינטליגנטיים רבים השתייכו לחצרו המלכותית ובמסע ניצחון נשאו את הידע האריסטוטליאני על-פני צפון אפריקה, לתוך ספרד ומשם לתוך אירופה.

הארון אל ראשיד ויועצו נהיו אנטי-כריסטיאניים בצורה נמרצת והתעמתו עם האינדיבידואליות הרוחיות של אריסטו ואלכסנדר במאבק בעולם הרוח על התנצרות אירופה, שהוביל להצטרפות אריסטו ואלכסנדר ביחד תחת הנהגתו של הארכנגל מיכאל להכנת התגשמותם בעתיד. הסכסוך הזה בשמים השתקף על האדמה והוביל לוועידה האקומנית שנערכה בקונסטנטינופוליס כדי להכריע בדבר טבעו האמיתי של האדם.

עמוד 77 – ההתרחשויות האלה בעולמות העל-ארציים משתקפות על האדמה במחלוקות רבות אודות הטבע של הרוחני. גם הן הגיעו לשיאן בשנת 869 בוועידה האקומנית השמינית בקונסטנטינופוליס. כאן היה מאבק להבנת השילוש (Trichotomy) של האדם: האם הוא מורכב מגוף, נפש ורוח? לבסוף מפלגת הכנסייה בעלת הנטייה לחומרנות זוכה בניצחון והתוצאה היא ניסוח הדוגמה (dogma): אדם מורכב מגוף ונפש בלבד, לנפש יש איכויות רוחיות מסוימות.

אחת התוצאות החיצוניות של הדוגמה הזאת היתה שלראשונה גרסאות של כריסטוס ישוע כאדם צלוב על צלב החלו להופיע בצורת ציורים ופסלים בכנסיות הנוצריות. קודם לכן הדימוי הנפוץ ביותר של כריסטוס ישוע היה כרועה הטוב, ורק במעט ספרים היסטוריים הופיעה מעולם דמותו כתלוי על הצלב.[20]

אמונה היא דבר טוב, נכון? אם יותר אנשים יאמינו באלוהים, יאמינו בכריסטוס ישוע, יאמינו בעולם הרוח, האם זה לא יהיה נפלא? אכן, למרבה הצער לא. להגיד זאת בפשטות, "אמונה באמונה היא תכסיס של הגנב (Belief in belief is a trick of the Thief)!" עצור! האם אני אומר לא להאמין בכל דבר? לא, אבל אמונה כשלעצמה היא מה שאהרימן, הנוכל המוחלט, רוצה שתהיה לנו: אמונה – לא מושגים אמיתיים של העולם הרוחי – אמונה תמימה בכל הדברים שאנחנו מונחים להאמין, בלי לחקור אותם או לחפש עמוק יותר כדי לאמת ולאשר אותם.

כרגע אנו מתנסים באבולוציה של אנושות שבה "הקשר הפנימי הקרוב" של ליבנו הפיזי והלב האתרי נעלם. "קרוב לשנת 2100, בערך, הלב הפיזי של האדם ישוחרר לגמרי מחלקו האתרי." (עמוד 80) ההתחברות הקרובה הקודמת של הלב הפיזי והלב האתרי משמעותה היתה תחושה ישירה שאין לחלוק עליה בבני אדם לעולם הרוח ללא צורך באמונה. במהלך מאות השנים, ככל ששני הלבבות החלו להיפרד זה מזה, שמירת התחושה הזאת לעולם הרוח נהייתה יותר ויותר קשה, ולפרצה קפץ אהרימן עם פתרון אחיזת העיניים, "רק להאמין בעולם הרוח – זה מספיק!" מספיק, לבטח, אבל למה? מספיק כדי לגרום ללב האנושי להיות מטריאליסטי לגמרי במשך זמן ולהביא מטריאליזם פרוע לעולם, אלא אם כן קטר האקספרס הזה של אמונה ייבלם במסילתו. עלינו ללמוד לנטרל את ה"אמונה באמונה" הצורבת ומאכלת ולהחליף אמונה עם ידע. כל מי שלומד יודע, ידע קשה להשגה יותר מאמונה.

עמוד 80 – כל עוד הקשר הטבעי התקיים, הקשר לעולמות הרוח ולכוחות הרוחיים מאחורי הטבע נשמר היטב תמיד. מה שהיה לפני כן מתת טבעית חובה היום לחפש לאורך נתיבים אחרים. "הלב האתרי הזה שהשתחרר מהלב הפיזי ירכוש את קשריו האמיתיים לעולם הרוח אם האינדיבידואל הנוגע בדבר מחפש ידע רוחי, מחשבות רוחיות בעלות מגמה אנתרופוסופית".

אמונה כשלעצמה, "שתפתח רק יחסים נאיביים של רגש לעולם הרוח – אמונה כזאת הופכת את הלב של האנושות לגשמי, מובילה לתרבות מטריאליסטית בתחום שבדרך כלל אינו מזוהה."…."האמונה הזאת חייבת להיות רוויה ולהפוך לרוחית על-ידי מושגים אותנטיים של עולם הרוח וזאת הונאה אהרימנית להחדירה בהדרגה לתוך אנשים בעידן של בלבול; לעולם אל תנסו לפתח חזון של עולם הרוח אלא המשיכו להאמין."[21]

בסוף המאה השתים-עשרה, מורים מובילים של שארטר (Chartres) שלא היה להם חלק בערביות (אופן החשיבה ואמונה של העולם הערבי, ראה עמוד 90 למטה), עברו דרך שערי המוות לעולם הרוח ושם השתתפו בכנס, "התקבצות ביחד של נפשות שזה עתה הגיעו לעולם הרוח ממקומות של התקדשות כריסטיאנית שבית ספר של שארטר היה אחד מהם, ונפשות שהיו בנקודת הירידה לאדמה. בתחומים הרוחיים הנפשות האחרונות האלה שימרו, לא אפלטוניות, אלא אריסטוטליות, הדחף הפנימי של האינטליגנציה שמוצאה מעידן מיכאל בימי קדם. "(עמודים 82, 83) הם היו מוכנים במהרה לרדת לאדמה להתמיר אינטליגנציה באמצעות דחף כריסטוס, במיוחד אריסטו (רש) בעצמו. זאת עמדה להיות ההתגשמות שהתכונן לה העוקבת לאחר התגשמות הגביע הקדוש.

עמוד 83 – המביא את החתירה החדשה הזאת להתמרת האינטליגנציה באמצעות דחף כריסטוס, הוא אריסטו עצמו. הוא מתגשם כעת במשפחת אקווינס (Aquinos) בקרבת נאפולי. אמו טיפחה בליבה תכניות נעלות עבורו אבל הוא נכנס למסדר הקבצנים של הדומיניקנים שהתקיים מאז 1216. מ"תא המנזר" השקט הוא מפעיל השפעה חובקת עולם כמלומד המהולל של שיטת המחשבה הכנסייתית הידועה בשם סכולסטיקה (Scholasticism). הוא תומאס אקווינס (Thomas Aquinas). מורהו היה אלברטוס מגנוס (Albertus Magnus). האוניברסיטאות שבהן תומאס לימד היו של קולון, פריס, רומא, נאפולי.

"מי היו הסכולסטיקנים? האם הם היו פילוסופים מטומטמים וכמרים שהתווכחו על נושאים טיפשיים כאלה כמו, "כמה מלאכים יכולים לרקוד על קצה של סיכה?" אם כך, הם השיבו את המדע מאות שנים אחורה על-ידי שטות כזאת!" כך מדענים טיפוסיים של היום, מלומדים בהיכלים הגבוהים ביותר של האקדמיה ומכובדים על-ידי כל עמיתיהם, יכולים להגיב לאזכור הסכולסטיקה. הם יהיו צודקים ביחס לויכוחים אודות "מלאכים על סיכה" אבל הם יחטיאו לחלוטין את ההשפעה שהיתה לדיונים כאלה על התקדמות המדע כפי שאנו מכירים היום! זה היה בדיוק הסוג הזה של חשיבה מופשטת בתהליך ולא התוכן (מלאכים וכו'), שהוביל ליכולתנו כבני אדם לטפל במושגים המופשטים של פראנסיס באקון (Francis Bacon), שהשתמש בלוגיקה אריסטוטליאנית ויישם אותה לעולם החומרי בדרך שפתחה את הדלתות בפני גלילאו וניוטון ליצור בסיס להבנת העולם הפיזי, שמניע את הישגינו הטכנולוגיים עדיין היום. יותר מאשר חשיבה מופשטת כזאת עכבה את המדע שלנו, היא בפועל עשתה אותו אפשרי!

עמוד 84 – לתפוס מציאות רוחית בחשיבה טהורה, להוביל חשיבה טהורה עם דייקנות מתמטית מרעיון לרעיון, משיפוט לשיפוט – זה היה הכושר המנטלי שהתפתח על-ידי סכולסטיקה והונחל להיסטוריה הרוחית של האנושות, מעל לכל באמצעות שני מוריה הגדולים, אלברטוס מאגנוס ותומאס אקווינס (Albertus Magnus & Thomas Aquinas).

עם כל הלחץ שבא מהערבים בעת הנוכחית, טוב לאמריקאים ומערביים אחרים להבין את שורשי החשיבה הערבית בזמנו של תומאס אקווינס וכיצד הוא התעמת איתה עם חשיבה כריסטיאנית.

עמוד 90 – הערבים דבקו בתוקף ברעיון של אינטליגנציה קוסמית, אוניברסלית, בעוד שתומאס לימד על אינטליגנציה אנושית אישית, על חשיבה אישית, אנושית ואלמוות אישי. הערבים דבקו בעקשנות בטענתם שכל בן אדם יכול לשאת פרי על-ידי האינטליגנציה האוניברסאלית אבל אין חשיבה אישית, אין אלמוות אישי. לאחר מותו אדם עובר לאוקיינוס של אינטליגנציה קוסמית, לפיכך – כך אמרו הערבים – אין אלמוות אישי. עבור תומאס, שחשיבתו היתה משולבת עם אדיקות קנאית, עולם האידיאות היה קשור עם מציאות רוחית שבאה לידי ביטוי בעולם החושים מסביב לנו, שמאחוריו ישנן ישויות שאותן אנו מכנים "אינטליגנציות".

לאורך הדרך חשיבתנו התפתחה מהתחומים הקוסמיים של "אינטליגנציות" לתחומים של אינטליגנציה אנושית כפי שהיא קיימת היום. התקדמנו מטירת הגביע הקדוש לטירת המלך ארתור. זאת היתה הבשורה שנישאה על-ידי רג'ינאלד מפיפרנו, הדומיניקני הצעיר (או), לאקווינס, הדומיניקני הבוגר (רש).

עמודים 91, 92 – באותה סדרת הרצאות, ניתנת גם התייחסות לעובדה שב"זרם הארתוריאני" עדיין לא הובן שהאינטליגנציה הקוסמית נשרה ממיכאל וכעת באה לבני האדם. המורים של שארטר גם כן, כל עוד שהו על האדמה, עדיין דבקו בעקרון של אינטליגנציה קוסמית. וטירת הגביע הקדוש, כמייצגת של האינטליגנציה שנהייתה כריסטיאנית ואנושית, הוצבה כ"ניגוד קוטבי" לטירת המלך ארתור. המסר שהובא מאלאנוס אב אינסוליס (Alanus ab Insulis) על ידי הדומיניקני הצעיר היה לבטח כתוצאה מכך שהמורים של שארטר שכעת נמצאו בעולם הרוח הבינו את החשיבות של אלמוות אישי, הבינו שהאינטליגנציה נהייתה אנושית, היו מודעים לחשיבה הכריסטיאנית בזרם הגביע הקדוש והקשר שלו לעולם הכוכבים.

הכותבים שואלים שאלה עניינית שהתשובה לה תבהיר לכל מי שליווה את ההתפתחות מימי קדם לעת הנוכחית במהלך הספר הזה, "האם אין זה רב-משמעות שתומאס היה צריך להתגשם מאות שנים מעטות לפני באקון מוורולאם (Bacon of Verulam), שבא אז לאדמה כדי לחנוך את מדע הטבע המטריאליסטי שעל-ידו העולם נשלט עד היום?"(עמוד 92) השרטוט שערכתי של המגדלור[22] מראה את ההתגשמויות של רודולף שטיינר מאז השנה 3,000 לפני הספירה עד להווה וכיצד הוא תרם לייסוד המדע המודרני המגיע לשיאו באיינשטיין באמירה המפורסמת על האור, E = mc2 המצביע על כך שאנרגיה היא באמת מסה הנעה במהירות האור או להיפך, אור כאשר הוא מאט נהיה מסה, דהיינו, עולם הרוח אינו מוחשי עבורנו כי הוא קיים בתחום היכן שאור אינו נע כלל והיכן שמסה אינה קיימת. אנרגיה היא רוח קפואה (מסה) שיכולה להשתחרר לתוך אור. הלוגיקה הזאת, אם הולכים בעקבותיה, תשכנע אתכם שזה טיפשי לנסות לראות מציאויות רוחיות עם חושינו החומרניים. זאת טיפשות כפולה להאמין בקיום של הרוחי כאשר על-ידי לימוד אפשר להשתכנע בקיומו בלי צורך באמונה. רק באמצעות ההתפתחות של הראייה הרוחית, תפיסה על-חושית – שהייתה לשטיינר מלידתו שמאוחר יותר הוכיח שתפיסה כזאת היא יכולת אנושית – יכולים בני אדם להשיג ראיה על-חושית. כדי לעשות זאת יש צורך באיבר חדש שיתפתח באופן מודע, האיבר הזה יהיה מאות שנים בעתיד ליכולת אנושית מקובלת מלידה ואילך, כפי שהיה לרודולף שטיינר.

מדוע הצבתי את שטיינר מעל איינשטיין באיור המגדלור? כי איינשטיין התמקד רק במה שאנו יכולים לדעת אודות העולם הפיזי ועל-ידי מתיחת מה שהיה ידוע קודם לכן אודות העולם הפיזי הביא עד קצהו את העולם הפיזי, התופעה הידועה בשם חידת קוונטום. רק על-ידי לימוד העולם של רודולף שטיינר בנוסף לעולמו של אלברט איינשטיין ניתן להתחיל להבין את התוצאות אפופות הסוד של הפרדוקסים של קוונטום. בעוד שאיינשטיין הקרין אור לתוך התוצאות של מדעים פרדוקסליים, שטיינר הטיל אור גם לתוך העולם של האומנות במבנה שעיצב לטיפוח חשיבה גם באמנות וגם במדעים במישור האתרי, הגיתאנום בדורנאך, שווייץ.

עמוד 99 – בכל תחום של אומנות, ידע של ישות האדם ומדע טבע, חשיבה חסרת חיים מתגברת. הכוחות הקוסמיים שעל-ידם טבע ואדמה נוצרו הגיעו לחוסר תנועה ושיתוק התקבע. ההחלטה הנחושה להפיח רוח חיים שוב בכוחות האלה על-ידי הפעלת הרצון שלנו – מובילה אותנו בסופו של דבר לקיים שוב קשר עם העולם האתרי, עם המחשבה הקוסמית. "זאת היא מה שניתן לכנות תרבות מיכאל. אם אנו נעים דרך העולם עם הכרה שעם כל מבט שאנו מכוונים החוצה, עם כל צליל שאנו שומעים, משהו רוחי, משהו לפחות של טבע הנפש זורם לתוכנו, ושבאותה העת מרכיב-הנפש שלנו זורם החוצה לתוך העולם, אז רכשנו את ההכרה שהאנושות צריכה לעתיד".

מה היא בדיוק משימתו של רודולף שטיינר? הסופרים מקדישים את כל פרק 12 לדיון בנושא. יש כאן מספר קטעים להרהר בהם. קוראים ותיקים של עבודתו של שטיינר יאמרו אמן! לכל אחד מהמשפטים בשתי הפסקאות הבאות האלה המופיעות בראש הפרק:

עמוד 104 – כל אחד שתשומת ליבו מכוונת למדע הרוח שבא לידי ביטוי על-ידי רודולף שטיינר נדהם מהעושר הספרותי המדהים החובק כל תחום של מדע. בנוסף על כך ישנן התחדשות האומנויות, לידת האוריתמיה, גאולת הדיבור והרבה מעבר לכך. זה מייצג רק חלק של עבודתו. דחפים רבים ניתנו בשיחות עם אינדיבידואלים ועם קבוצות קטנות שאחר כך הובילו לתוצאות מעשיות בתחומים שונים.

חיי אדם יחידים אינם ארוכים דיים כדי ללמוד את עבודתו של רודולף שטיינר ולהבינה באמת. תוכנם של הספרים וההרצאות גובר בהתמדה בחשיבותו לכל אחד שמעסיק את עצמו בו, והנתונים של הידע מוסברים מנקודות מבט שונות ביותר המתכנסות בהדרגה לתמונה כוללת הכל. המחשבה יכולה לעתים קרובות לעלות בדעת שיש משהו שטרם קראנו. אבל זה נקלט בתת-ההכרה וממשיך לפעול שם. כאשר קוראים, זה נראה חדש לחלוטין. הכוח הנובט של האמת לא רק מגדיל את הידע של התלמיד אלא גם כן עוזר לקורא לצמוח ובשלבים חדשים של חיים נרכשות תובנות חדשות ועמוקות.

לאחר קריאת יותר מ-165 ספרים של רודולף שטיינר, אני חש כאילו הוא ואני עובדים ביחד זה לצד זה כאשר אני לומד את עבודותיו. אני והוא היננו מורים ותלמידים. כך מורה וכך גם תלמיד.

עמוד 119 – בהרצאת הערב בטורקיי, 21 באוגוסט 1924, רודולף שטיינר התייחס למה שנאמר בהרצאת הבוקר אודות העבודה הקולקטיבית הזאת: "בדוגמה שנתתי הבוקר להמחשה כיצד הידע של תופעות חומריות חייב להתקדם ולהתרחב, דיברתי על הקארמה השוזרת הרמוניה עצמית (self-harmonizing Karma) של שני בני אדם." שלא באופן רצוני נזכרים על-ידי המילים הללו בתיאורי שיתוף הפעולה של מורה ותלמיד באפזוס.

מה שלמדנו משיתוף הפעולה שלנו, שטיינר ואני, זה שקארמה היא השופט היחיד, הברית החדשה אומרת זאת באופן ברור, "הנקמה היא שלי, אומר האל" – אם מבינים נקמה ואל נכון. למי שיודע זאת כממשות עמוקה, למישהו שיודע זאת כמציאות עמוקה, לא יכולה להיות מרירות כלשהי בגלל זלזול, עלבון, או מעשה כלשהו, אין זה משנה כמה גדול, כי כל נתיב שהגורל כופה עלינו לקחת הוא בדיוק הנתיב הנכון לנו לקחת.

ידיד שלי כאשר נשאל על תפקיד המשטח הנשלף על גג מכוניתו, הנקרא בדרך כלל "גג שמש", אמר, "זה בולם את הצל". תפקידנו כבני אדם הוא לבלום את הצל. לגרום לאפלה להיעלם, כפי ששטיינר כתב לאיטה וגמן בפואמה שלו:

עמוד 131 –

שם, היכן שהאור

מול דמונים ירוקים

רועד,

והכוחות הבראשיתיים

נולדים מהאור

לאנשים נאבקים

מכריזים את החידה,

אשר מהדמונים

רק על-ידי בני אדם יכולה להתפתות הלאה

ולהיות מובאת לאלים

שם נפש מצאה נפש

כדי להציע ביום מן הימים לאלים הממתינים

הסודות של הדמונים

במקום חשוך-

האור יכול להיוולד,

היכן שמחוסר מעשה זה

אפלה אין-סופית משלה.

מקום כזה ישנו

זה חייב להיעלם

עשו זאת יום אחד נעלם

כה מדבר המוכיח

מבטו של מיכאל.[23]

או, כפי שהמחברים מסכמים את הפואמה:

עמוד 132 – תקופת החירות מאופיינת גם על-ידי העובדה שבני אדם חייבים ללמוד לראות דרך ההתקפות המתבצעות על-ידי דמונים, לפתות את סודותיהם מהם ולהעביר הלאה להיררכיות את הידע שהושג כך.

אנו מתקדמים מאדם הראש לאדם הלב עם הגעתה של תקופת נפש-התודעה. למדנו את הסוד שהשועל סיפר לנסיך הקטן, "רק עם הלב אפשר לראות כראוי; מה שמהותי סמוי מהעין." אנו יכולים לצעוד החוצה בלילה תחת חופת אין ספור הכוכבים ולשמוע אותם צוחקים בעדינות, אם אנחנו רק פותחים את ליבנו.

——————————————————————————————————————–

  1. הספר בן 190 העמודים יצא לאור בעברית בהוצאת חירות בשם: 'שליחותו של רודולף שטיינר לאנושות ואיטה וגמן' מאת מרגרט קירשנר-בוכהולט ואריך קירשנר-בוכהולט; מספרי העמודים המצויינים בסקירה הנוכחית מתייחסים לספר באנגלית.
  2. אוסף הרצאות יחסי הקארמה שנתן רודולף שטיינר יצא לאור בשמונה כרכים. הכרכים יצאו לאור בעברית בדפוס: כרכים 1-3 הוצאת מיקרוקוסמוס. 4-5 הוצאת חירות, 6-8 הוצאת כחותם. סקירה מאת בובי מתרנה: http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm
  3. המפגשים האלה החלו בשנת 1922 ונמשכו עד 1924. השאלות והתשובות יצאו לאור בהווה בצורת 8 ספרים:

    רשימת הספרים שיצאו בסדרה שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום:

    GA    שם סדרת ההרצאות

    347– מקריסטלים לקרוקודילים – ( בעברית בהוצאת חירות)

    348 – מכוכבי שביט לקוקאין – (יצא בעברית בהוצאת חירות: בריאות וחולי)

    349– מאבן גיר ללוציפר – (יצא בעברית בהוצאת חירות)

    350– מממותות למדיומים – (יצא בעברית בהוצאת חירות)

    351 – דבורים – (יצא בעברית בהוצאת תלתן)

    352 – מפילים ועד איינשטיין – (יצא בעברית בהוצאת חירות)

    353– מסלק ועד בודהיזם – (בהוצאת חירות יצא בעברית )

    354– מכתמי שמש ועד תותי שדה – (יצא בעברית בהוצאת חירות)

  4. "ההיסטוריה של העולם לאור האנתרופוסופיה כיסוד להבנת הרוח האנושית", World History in the Light of Anthroposophy., תשע הרצאות שניתנו על ידי רודולף שטיינר בדורנאך 24 בדצמבר 1923 עד ה-1 בינואר 1924 במהלך כנס ייסוד החברה האנתרופוסופית הכללית. GA233. יצא לאור עברית בהוצאת חירות – תרגמה: תומר רוזן-גרייס.  – הרצאה ראשונה, 24 בדצמבר 1923, התפתחות הזיכרון במהלך האבולוציה האנושית: סקירה מאת בובי מתרנה: http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm
  5. על גבעת דורנאך ניצב כיום הגיתאנום הקבוע הבנוי מבטון, שנבנה מחדש תוך כעשר שנים משריפת הגיתאנום הראשון.
  6. [page 13]

    I ask by the Tigris (Enkidu a.k.a. Eabani)

    A friendly nod says "Yes". (Gilgamesh)

    I ask at Ephesus (Cratylus)

    A friendly nod says "Yes". (Mysa)

    I ask with the Kabiri (Aristotle)

    A friendly nod says "Yes". (Alexander)

    I ask on Odile's hill (Schionatulander)

    A friendly nod says "Yes". (Sigune)

    I ask in the Cloister-cell (Thomas Aquinas)

    A friendly nod says "Yes". (Reginald of Piperno)

    And on the Domach hill (Rudolf Steiner)

    There must the soul again

    Find herself with courage

    That she may truly know (Ita Wegman)

    How the unshadowed Spirit Sun

    Weaves the pure red of dawn

    Around the Rose Cross stars.

  7. החומר המצוטט בפסקה הזאת נמצא בספר "ההיסטוריה של העולם לאור האנתרופוסופיה כיסוד להבנת הרוח האנושית”, ראה הערת שוליים קודמת מס' 3.
  8. מעמוד 26, פרטים נוספים על המסע הזה: “אלו הם מוות ובעיית האלמוות אשר הניעו את גילגמש לחפש יורשים למיסטריות ההיברניות (Hibernian Mysteries) היכן שהחכמה האטלנטית עדיין שרדה. הוא יוצא למסע לבורגרלנד (Burgenland) אבל איננו מסוגל להחזיק בפירות ההתקדשות שהוא מקבל שם.”
  9. החומר המצוטט בפסקה הזאת נמצא בספר "היסטוריה אוקולטית" CA126, הרצאות שניתנו בשטוטגארט מס' II & IV, אוקטובר 28 & 30, 1910. סקירה מאת בובי מתרנה: http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm טקסט מקורי: http://wn.rsarchive.org/Lectures/OccultHist/OccHis_index.html

    Occult History, Historical Personalities & Events in the Light of Spiritual Science by Rudolf Steiner, 6 Lectures, Stuttgart, 1910-1911, GA#126 Published by Rudolf Steiner Press in 1982, Lectures II and IV, October 28 and 30, 1910.

  10. מדע הנסתר בקוויו העיקריים (The Outline of Occult Science), מאת רודולף שטיינר, הוצאת תלתן – GA13 – מגרמנית: דב וירושבסקי.
  11. [page 22, facsimile of his handwriting]

    Yes, I am in Time and Eternity

    Scholar in the Light of Michael

    In the Love of the Gods

    In the Heights of the Cosmos.

  12. ראה את כלל מתרנה מס' 29:http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm
  13. ציטוט מההרצאה הרביעית שנתן רודולף שטיינר בטורקיי, אנגליה, 24 באוגוסט 1924, בסדרה "דרכים אמיתיות ושקריות בחקירה רוחית", GA243. סקירה מאת בובי מתרנה: http://www.doyletics.com/arj/rudyitaw.htm True and False Paths in Spiritual Investigation: http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA243/English/RSP1969/TruFal_index.html
  14. [page 43]

    Vision of the friend

    Backward turned in the course of ages

    Discovers Mysa's tender being

    Weaving round the image of the gods

    Tenderly mindful.

  15. Osiander-Schwab, Aristoteles Werke, XXIX.
  16. הסבר מלא בעמוד 68 של היסטוריית העולם בהרצאה הרביעית, 27 בדצמבר 1923: “…..רק החלק המצומצם ביותר של כתבי אריסטו הגיע למערב אירופה, ושם נלמדו הלאה והשתמרו על-ידי הכנסיה. למעשה אלו הם רק הכתבים העוסקים בלוגיקה ומכוסים בצורה לוגית".
  17. בנוסף על כך, אני מציין ששמה של סבתה של אימי היה אודיל באבין – Odile Babin.
  18. מעמוד 23 ביחסים קארמתיים, כרך 8, הרצאה 2, ניתנה בטורקיי, אנגליה, בתאריך 14 באוגוסט 1924, GA240. 
  19. ראה את מסמכו המכונן של קורזייבסקי על סמנטיקה כללית, מדע ושפיות-דעת (General Semantics, Science and Sanity ).
  20. בסקירתי את דמויותיו של כריסטוס, אני מתאר את המחקר שעשיתי על הנושא. זאת אינה השקפתם של מלומדי האקדמיה שדמותו של כריסטוס השתנתה אחרי שנת 896 לספירה, אבל ההוכחה נמצאת שם אם הם רק יביטו בעיניים בלתי משוחדות. הערה 3 לעיל.
  21. ציטוט מסדרת ההרצאות GA190a.
  22. שרטוט המגדלור וזכויות היוצרים על-ידי בובי מתרנה, Bobby Matherne ©2010.
  23. [page 131]

    There, where the light

    In face of green demons

    Is tremulous,

    And the primordial Powers

    Born of the light

    To wrestling men

    Proclaim the riddle,

    Which from the demons

    Only by men can be enticed forth

    And brought to the Gods

    There soul found soul

    In order to offer someday to waiting Gods

    The secrets of demons

    In a darkened place-

    That light may be born,

    Where for want of this deed

    Eternal darkness held sway.

    Such a place there is

    It must vanish

    Make it someday vanish,

    So speaks the admonishing

    Gaze of Michael.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *