רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 13

20.9.1924

מהי המטרה של אנתרופוסופיה? כוכב השביט של ביאלה

רודולף שטיינר: בוקר טוב, רבותיי! האם אין למישהו איזו שאלה מעניינת?

שאלה: מה זה למעשה אנתרופוסופיה? מהי מטרתה ותפקידה בעולם?

רודולף שטיינר: השואל רוצה לדעת מהי אנתרופוסופיה ומטרתה עבור האנושות באופן כללי. אני רוצה גם להוסיף, מטרתה עבור מעמד הפועלים.

זה לבטח קשה לדבר בקיצור על עניינים שכאלה. אלו שכבר נמצאים כאן זמן רב נהיו יותר ויותר משוכנעים שמשהו כמו אנתרופוסופיה צריך להיכנס לאבולוציה של האנושות. אלו שלא נמצאים כאן זמן רב יש להם באופן טבעי כמה קשיים ורק בהדרגה יוכלו להבין. תחילה ובמקום הראשון, אנו צריכים להבין שאנשים נוטים לקבל משהו חדש כשהוא מגיע לעולם. עובדה ראויה לציון יכולה להינתן כיצד גילויים מדעיים חדשים מתקבלים. חישבו, למשל, על ההיקף שבו הכל היום מושפע על ידי גילוי הכוח של הקיטור וההמצאה של מנוע הקיטור. חישבו כיצד היה העולם היום מבלי מנועי הקיטור ברוב צורותיהם השונות! כאשר מנוע הקיטור הומצא לראשונה, סירה קטנה, שהונהגה על ידי קיטור, עשתה דרכה במעלה הנהר ונחרבה על ידי האיכרים בגלל שהם אמרו שהם לא הולכים לשוט בדבר כזה. זה לא מתאים לבני אדם! האם לא תמיד התנהגו האיכרים בדרך זו? כשניתן דיווח על מטאורים בפעם הראשונה בכנס מלומדים בפריז, המרצה הוכרז כשוטה. וסיפרתי לכם לא מזמן על יוליוס רוברט מאייר, שנחשב היום כאדם המזהיר ביותר וכמלומד גדול ביותר – הוא נכלא בבית משוגעים!

מה שקרה עם פסי הרכבת היה יוצא דופן במיוחד. כפי שאתם יודעים, הם לא קיימים זמן רב. הם נכנסו לשימוש בפעם הראשונה במאה ה-19. לפני כן, אנשים נסעו במרכבה. כאשר הוצע לבנות את מסילת הרכבת הראשונה בין ברלין לפוסטדאם, המנהל של עגלות הדואר^[1] אמר ששתיים יצאו ריקות מברלין לפוסטדאם כל שבוע, ובכן הוא לא היה יכול לדמיין איזה שימוש יהיה לפסי הרכבת, הוא לא הבין שמרגע שפסי הרכבת יהיו שם, יותר אנשים ייסעו בהם מאשר במרכבות.

אפילו יותר מעניינת היתה הגישה של הגוף של אנשי הרפואה,^[2] בשנות ה-40 של המאה ה-19. כאשר מסילת הרכבת מפורטס לנירנברג נבנתה, אנשים מלומדים אלה הצהירו שצריך לעצור את העבודה, משום שהמהירות יכולה בקלות להפוך את הנוסע לחולה בגלל שתזיק לעצביו. כאשר אנשים סירבו לקבל את האיסור הזה, נאמר להם שקירות גבוהים צריכים להיבנות משני צדי המסלול כדי להגן על האיכרים מזעזוע מוח כשהרכבת עוברת! אתם עדיין יכולים לקרוא אודות כך בדוקומנטים נחמדים וישנים. אבל למרות כל ההתנגדות הזאת, פסי הרכבת עשו התקדמות מהירה. ואנתרופוסופיה, גם כן, תעשה את דרכה בעולם, פשוט בגלל שזה נחוץ, בגלל ששום דבר בעולם לא יכול להיות מובן עד שהיסוד הרוחי של הדברים יוכר ויהיה ידוע.

זו אינה המטרה של אנתרופוסופיה להתנגד למדע. זה עלה למעשה בגלל מדע הטבע. אבל המדע עם הכלים המשוכללים שלו ועם מספר עצום של ניסיונות מתוחכמים גילה מסה של עובדות אשר – בדרך שהוא מציג אותן – באמת לא יכול להיות מובן. הוא לעולם לא יהיה מובן עד שיבין שעולם הרוח נמצא מאחורי הכל ובתוך הכל.

בואו וניקח עניין רגיל ומעשי: אכילת תפוחי אדמה. היה זמן שבו לא היו תפוחי אדמה באירופה. הם הובאו לאירופה מארצות זרות. נאמר שפרנסיס דרייק^[3] הביא אותם, אבל זה לא נכון. הם באו ממקור אחר. ועדיין באופנבורג יש פסל זיכרון של דרייק. במשך המלחמה היינו פעם חייבים לעצור באופנבורג, והייתי סקרן למצוא מדוע הוקם פסל זה. חיפשתי באנציקלופדיה ושם זה היה: פסל זיכרון של דרייק עומד באופנבורג בגלל שהוא היה איש שהביא לראשונה את תפוחי האדמה לאירופה.

אבל עכשיו מה בקשר לתפוחי האדמה? שערו בנפשכם שאיש מדע או רופא נשאל מהי ההשפעה שיש לתפוחי האדמה כשהם נאכלים. כידוע לכם, תפוחי האדמה נהיו למוצר מזון בסיסי. בכמה מקומות קשה מאוד להניא אנשים מלאכול רק תפוחי אדמה. מה עושה איש המדע המודרני כשהוא טועם תפוחי אדמה בשביל ערכם התזונתי? הוא עורך מחקר מעבדתי כדי למצוא איזה חומרים נכללים בתפוחי האדמה. הוא מוצא פחמימות, שמכילות פחמן, חמצן ומימן בפרופורציות מסוימות. הוא גם מגלה שבגוף האנושי חומרים אלה משתנים לבסוף לאיזשהו סוג של סוכר. אבל הוא לא משיג יותר מזה. הוא אינו יכול לעשות זאת. כי חישבו על כך. אם כמה מהחיות מוזנות בחלב, הן יכולות להתפתח יפה. אבל אם החלב מנותח למרכיביו הכימיים ואם רכיבים כימיים אלה ניתנים לחיות במקום החלב, הן ימותו ממחסור בחומרים מזינים. מדוע זה כך? זה בגלל שמשהו פועל בחלב כתוספת למרכיבים הכימיים. ובתפוחי האדמה, גם כן, יש משהו יותר מהמרכיבים הכימיים שלו. יש את היסוד הרוחי. יסוד רוחי פועל בכל מקום, בכל הטבע.

אם במדע הרוח (אנתרופוסופיה היא, אחרי הכל, רק שם) נערך מחקר אמיתי כיצד מזינים תפוחי האדמה את האדם, תפוח האדמה יימצא כמשהו שאינו לגמרי מעוכל על ידי איברי העיכול, אלא עובר לתוך הראש דרך בלוטות הלימפה, דרך הדם, באופן כזה שהראש עצמו צריך גם כן לשרת כאיבר עיכול עבור תפוחי האדמה. כאשר תפוחי אדמה נאכלים בכמויות גדולות, הראש נהיה לסוג של בטן וגם הוא מעכל.

יש הבדל גדול בין אכילת תפוחי אדמה, ולמשל, לחם טוב ומלא. כאשר לחם מלא נאכל, החלק החומרי של השעורה או החיטה מעוכל כמו שצריך תוך שמירה על הבריאות במערכת העיכול. וכתוצאה מכך רק מה שהוא רוחי בשעורה או בחיטה מגיע לראש, שלשם הוא שייך.

סוג זה של ידע לעולם לא יוכל להיגזר ממדע הטבע. כאשר דברים הם באמת ובכנות נחקרים עם כבוד לאיכות הרוחית שלהם, זה נהיה ברור שבתקופה מודרנית זו האנושות נהייתה פגועה בצורה רצינית מצריכה מופרזת של תפוחי אדמה. מדע הרוח מוצא שאכילה של תפוחי אדמה משחקת תפקיד גדול מאוד בקביעה הכללית של הבריאות במאות האחרונות. זוהי דוגמא גסה כיצד יכול מדע הרוח לחקור את התוצאות המצוינות של מדע הטבע על ידי לקיחתם כבסיס למחקריו.

אבל יש גם משהו אחר. כל חומר בעולם יכול להיחקר כדי לקבוע את האיכות הרוחית שלו. זוהי הדרך היחידה שבהן תרופות אמיתיות למחלות יכולות להתגלות. ובכן מדע הרוח מספק מוסד ברור ומוגדר עבור מחלות גם כן.

מדע הרוח הוא רק הרחבה של מדע הטבע. הוא בשום מקום לא משהו שמפריך את מדע הטבע. ומלבד זה, יש לנו במדע הרוח משהו שחוקר את הרוחי בדרך מדעית ולכן אינו מבקש מאנשים בפשטות להאמין בדברים הנאמרים. עניינים של אמונה מוחלפים במחקר מדעי. צריך גם לומר שבכל השטחים המדע רוכש כמות מסוימת של ידע. האנושות אינה צריכה, כמובן, להעסיק את עצמה בכל פרט מדעי, אבל כל אינדיבידואל צריך שיהיה לו לפחות קצת ידע בסיסי והבנה של העולם.

אני רוצה לומר לכם משהו שיראה לכם כמה חשובה היכולת להכיר כיצד הרוח למעשה פועלת. בשנת 1773, נפוצו לפתע שמועות בפריז שמלומד דגול^[4] צריך לתת הרצאה בחברה מסוימת של מלומדים, שבה יוכיח שכוכב שביט מסוים צריך להתנגש עם האדמה ולהרוס אותה. בימים הללו האמינו שדבר כזה יכול להיות מוכח במדויק ובאופן מדעי. ובכן בזמן ההוא, במאה ה-18, כאשר אמונות תפלות היו עדיין נפוצות, פאניקה נוראה התפשטה בכל פריז. אם נקרא את הרשימות על מה שקרה בפריז בזמן ההוא, אנו נמצא שהיו מספר עצום של הפלות טבעיות. נשים ילדו לפני הזמן מתוך פחד טהור. אנשים שהיו באמת חולים, מתו. אחרים נהיו חולים מרוב פחד. היתה חרדה נוראה בכל רחבי פריז בגלל שנודע שאדם מלומד הכריז על ההתנגשות הקרבה של כוכב שביט עם האדמה וכתוצאה מכך ההרס של האדמה. המשטרה, אשר כידוע לכם נמצאת תמיד בכוננות, אסרה את ההרצאה, כך שאנשים לעולם לא גילו מה שהפרופסור עמד לומר. אבל זה היה מדאיג מאוד גם כך! אתם עשויים לחשוב עכשיו אם הפרופסור אשר רצה לתת את ההרצאה צדק או טעה.

טוב, העניין אינו פשוט כל כך. כי מאז שקופרניקוס הציע את התיאוריה החדשה שלו של היקום, הכל נהיה עניין של חישוב, והחישובים של הזמן ההוא הוליכו למסקנה הבאה. השמש נחשבה למרכז היקום. ואז באו כוכב, נוגה, ירח, אדמה ומאדים, ואז האסטרואידים, ואז יופיטר, צדק ושבתאי. ויש גם את כוכבי השביט והמסלולים שלהם. האדמה מסתובבת והאנשים יכולים לחשב מתי היא תגיע לנקודה מסוימת שבה כוכבי השביט יתנגשו בה. בנג! לפי החישובים – הם יתנגשו. ובאותו זמן, רבותיי, הם למעשה יתנגשו – רק שכוכבי השביט היו כה קטנים שהם נמסו באוויר! לא בדיוק באוויר מעל פריז, אבל במקום אחר. החישובים היו, אם כן, נכונים למדי, אבל לא היה מקום לדאגה.

בשנת 1832 היה אפילו סיפור מוזר יותר. כי אז חוּשב שכוכב שביט – זה היה כוכב השביט של ביאלה – היה צריך לחצות את המסלול של האדמה ולעבור ממש קרוב לאדמה. כוכב שביט זה לא היה כה קטן כמו זה שקדם לו, ונראה יותר מסוכן. אבל החישובים מצאו בשמחה, שכאשר כוכב השביט יעבור את האדמה הוא עדיין יהיה במרחק של 13,000,000 מייל ממנה וזה לפחות מרחק קטנטן ממנה, האינכם חושבים כך? לא היה אם כן, מקום לחשש שהאדמה תיהרס. אבל אפילו כך, אנשים היו מאוד מודאגים בזמן ההוא, בגלל שגופים שמיימיים מושכים זה את זה, ויש לצפות שכוכב השביט יגרום לפירכוסים כבירים באוקיינוסים ובימים באמצעות כוח המשיכה, וכיוצא בזה. שום דבר מיוחד מאוד לא קרה – זה היה, נכון, אי מנוחה כללית בטבע, אבל שום דבר בעל חשיבות מיוחדת. כוכב השביט היה 13,000,000 מייל מהאדמה – השמש היא פי 13 יותר רחוקה – ובכן שום נזק לא נגרם לאדמה בזמן ההוא.

ב-1872, כאשר הייתי נער וחייתי עם הורי בתחנת רכבת ישנה, תמיד קראנו בעיתון: “העולם ייהרס!” – כי כוכב השביט אמור להופיע שוב. כוכבי שביט מסוימים תמיד חוזרים, וזה, בתורו, יהיה קרוב יותר לאדמה ולכן יותר מסוכן. כוכב שביט ראוי לציון זה הגיע ב-1845/6 ושוב ב-1852 – אבל אז הוא נחצה לשניים! כל מחצית נהייתה דקה יותר בשטחה מהחלק השבור. ומה נראה ב-1872? משהו כמו גשם מבהיק של כוכבים נופלים, מספר עצום של כוכבים נופלים! כוכב השביט באמת הגיע קרוב יותר אבל הוא נחצה לשניים וירד מטה כמו גשם זוהר. כולם היו יכולים לראות את זה, כי כאשר מערך עצום שכזה של כוכבים נופלים מתרחש בלילה, אפשר לראות אותם באים מהשמיים. וכמה אנשים אשר ראו זאת מתרחש האמינו שיום הדין מתקרב. ושוב זו היתה בהלה גדולה. מכל מקום, הכוכבים הנופלים נמסו באטמוספירה.

עכשיו חישבו על זה: אם כוכב השביט היה נשאר שלם, האדמה שלנו היתה סובלת קשות בשנת 1872. כפי שאמרתי, עיתונים הגיעו לתחנת הרכבת שלנו מכריזים על החורבן הקרוב של האדמה. האסטרונומים חישבו את הזמן המדויק. על פי חישובים מדעיים זה היה כמעט מדויק. וזה לבטח טוב יותר לעבור בשתיקה על כך שאנשים רבים אז שילמו הרבה כסף לכמרים שלהם – להיות בטוחים במחילה על חטאיהם. ב-1773 גם כן, בפריז, אב הווידויים עשה כסף רב בגלל שאנשים רצו להיות נקיים מחטאיהם באופן מיידי!

היה אסטרונום שנקרא ליטרוב^[5] שעשה חישוב ראוי לציון על מה שיקרה אם דברים יישארו כפי שהם בשנת 1832, כלומר אם כוכב השביט לא יתפצל כפי שקרה לאחר מכן. במאה ה-19 זה היה עדיין 13 מיליון מייל מהאדמה, אבל בכל פעם שזה בא, זה היה קרוב יותר. ליטרוב שיער נכון למדי שבספטמבר 1872 תהיה סכנה של התנגשות של כוכב שביט עם האדמה. אם כוכב השביט היה מגיע אז לנקודה שלמעשה הוא לא הגיע אליה בשנה זו עד ל-27 בנובמבר, זה לא היה רק עניין של שברי מטאור אלא עניין רציני. דברים כאלה באמת קרו. ליטרוב חישב זאת ל-1933 (עכשיו זה 1924, אם כן, זה בעוד 9 שנים), אם כוכב השביט היה נשאר כפי שהיה במאה ה-18, התנגשות היתה בלתי נמנעת והאדמה היתה נהרסת. החישוב היה נכון וההשערה היתה נכונה. אבל כוכב השביט לא נשאר כפי שהיה! כך אנשים יכולים לומר: “כוכב השביט היה מלא רחמים, כי אם הוא היה עדיין יוקד באש, ב-1933 הוא יכה את האדמה באופן כזה שכל הימים יעלו בנחשול מקו המשווה עד לקוטב הצפוני והאדמה כולה תישמד.” כן, כוכב השביט הושלך מהחומר שנהיה כבד מידי עבורו, בצורה של מטאורים בלתי מזיקים.

אתם רואים, אם כוכב שביט זה לא היה רחום, איש מאיתנו לא היה יושב כאן היום! זוהי עובדה. מה קרה לבסוף עם זה. כוכב השביט לא הופיע יותר ככוכב שביט, אבל בתאריכים אלה, כשבמהלך המאורעות הרגיל הוא היה אמור להופיע, יש תמיד גשם של מטאורים. בהדרגה במשך המאות הוא נתן את חומריו העיקריים. במהרה הוא לא יהיה נראה יותר משום שהוא ייתן את חומריו ליקום ולאדמה.

אבל עכשיו אני רוצה להראות לכם זווית אחרת בעניין זה. זה ברור שבמהלך האבולוציה האנושית היכולות הרוחיות האנושיות משתנות כל הזמן. אלו שאינם מאמינים בזה פשוט לא מבינים את האבולוציה הרוחית של המין האנושי. כי חישבו על כך, כל הגילויים המודרניים שלנו היו נעשים לפני זמן רב אם לאנשים היו אותן יכולות של רוח שיש להם היום. בזמנים עתיקים היכולות הנפשיות והרוחיות שלהם לא היו פחותות, אבל היו שונות. אני הסברתי זאת לכם בדרכים שונות ביותר, גם בתשובה לשאלה בנושא הזה.

ועכשיו נחזור לכוכבי השביט. כוכב השביט שעליו דיברתי הוא לא היחידי שהיה רחום דיו כדי להתפצל ולהינמס בחלל הקוסמי בזמן הנכון. מספר גדול של כוכבי שביט אחרים עשו את אותו הדבר. הרבה אמונות תפלות תמיד קשורות לכוכבי השביט. אנתרופוסופיה תמיד מתקרבת לנושא בדרך מדעית לחלוטין.

אבל כעת, מה יקרה אם נמשיך להתפתח באותה דרך כפי שאנו מתפתחים היום? בני אדם היום נורא פיקחים! רק תשוו אדם של היום עם כל פיקחותו, עם כל מה שלמד בבית הספר, עם מישהו שחי במאה ה-12 או ה-13, כאשר מעט מאוד אנשים היו יכולים לכתוב. חישבו על כך. יש פואמה יפה מאת וולפראם פון אשנבאך,^[6] שהיה איש אציל מהמאה ה-13. הוא חיבר את הפואמה אבל לא היה יכול לכתוב, הוא היה חייב לקרוא לכומר שלו והוא הכתיב את הפואמה. ופואמה זו היתה פרסיבל אשר עליה ביסס ווגנר את האופרה שלו. ובכן אתם רואים, בימים ההם היו לאנשים יכולות שונות. איננו צריכים ללכת כה רחוק לאחור מאשר למאה ה-12 או ה-13. בזמן ההוא איש אציל לא ידע לכתוב. וולפראם פון אשנבאך היה יכול לקרוא אבל לא לכתוב.

יכולות אלו שלנו לא הגיעו אלינו מוכנות. הן התפתחו. ואם הדברים ימשיכו כפי שהם בהווה, כאשר בין הגילאים 7 ל-14 אנו מלאים וגדושים בידע מדעי מכל סוג – יש כמובן צד טוב לזה גם כן – אנו כולנו נסבול בהדרגה ממשהו שהיה קודם כמעט בלתי ידוע וכעת הוא כה שכיח. אנו כולנו נסבול ממה שאתם מכנים ‘עצבים’, ממחלת עצבים. זה מראה לכם שרופאים חכמים אלה בשנות ה-40 של המאה האחרונה (המאה ה-19) שהאמינו כה ‘בטיפשות’ שאנשים לא יוכלו לחיות אם יבנו פסי רכבת, היו – אם נחשוב על הידע שהיה להם – לא כל כך טיפשים אחרי הכל! כי כל מה שהם ידעו בזמן ההוא שכנע אותם שאם אדם נוסע ברכבות, הוא בסופו של דבר יהיה בלתי מסוגל לעבודה, יאבד את זכרונו, ירוקן את עצביו ויהיה צולע וחסר מנוחה באופן בלתי נורמלי. המדע של ימיהם הצדיק אותם באמונתם. למעלה מזה, מה שהם אמרו היה נכון, לגמרי נכון.

אבל דבר אחד הם השאירו מחוץ לחשבון. אנשים באמת נהיו יותר עצבניים. אתם עצמכם, כאשר אתם באים הביתה מהעבודה, האם אינכם קצת כמו האנשים בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה ששמו בפשטות את כובעי השינה שלהם בערב והיה להם נוח וחמים מבלי שום עקבות של ‘עצבים’. העולם לבטח השתנה במובן זה. אבל מה זה היה שהרופאים מנירנברג לא היו יכולים לדעת בזמן ההוא? הם לא היו יכולים לדעת שבזמן שהם לומדים את כל הדברים האלה מהמדע שלהם, כוכב השביט היה כבר בתהליך של התמוססות. ומה כוכב השביט עשה? הוא נתן לנו מטאורים, גשם יפה של מטאורים. במקום התנגשות עם האדמה ושבירת הראשים של האנשים הוא נתן את כל החומר שלו החוצה, וחומר זה, כל חלק ממנו, נמצא באדמה. כל כמה שנים כוכב השביט נותן משהו לאדמה. האנשים שרוצים לחיות רק עם המדע לבדו ולא להודות בכך שהאדמה קיבלה משהו מהיקום, הם כה טיפשים כמו מישהו שאומר שכאשר אדם אוכל חתיכה של לחם זה לא נמצא בו. כמובן, מה שכוכב השביט נתן לנו נמצא באדמה, אבל המדע לא מבחין בכך. אם כן, היכן זה נמצא? זה נע לתוך האוויר, זה עבר מהאוויר לתוך המים, ומהמים לתוך שורשי הצמחים, משורשי הצמחים לתוך המזון שעל שולחננו. משם זה עובר לתוך גופינו. אנו אוכלים את מה שכוכב השביט נתן לנו במשך מאות שנים! זה מזמן הפך לרוחי. במקום כוכב שביט שישים קץ לאדמה ב-1933, החומר שלו נמצא כבר זמן רב באדמה כדרך של הזנה ארצית, וזוהי תרופה, תרופה קוסמית: היא מקלה על צרות בעצבים בבני האדם.

אתם רואים, שם יש לכם חתיכה קטנה של היסטוריה. כוכב השביט הופיע שם בחוץ בשמיים, ואחרי זמן מצא את דרכו אלינו מחוץ לאדמה. בזמן זה החומר שלו נהיה רוחי.

דברים שכאלה ממלאים תפקיד של ממש בחיי אדם. ההיסטוריה אינה יכולה יותר להיות חסרת תרבות, מילה במילה. צריך כעת לקחת בחשבון מה הולך בעולם הרוח. זה אפשרי רק כאשר מוטל אור על העולם דרך אנתרופוסופיה. אתם עשויים לומר: “נו טוב, החיים ימשיכו בדיוק אותו דבר. כל עניין הכוכב שביט הזה מראה שזה לא משנה אם היינו טיפשים, ואין צורך שנעסוק בזה!” גם אם אנשים רוצים להיות מוארים, למעשה הם פטליסטים נוראים, הם חושבים שכל דבר בעולם ימשיך ללכת ‘כפי שהתכוון’. טוב, אולי – אבל יש גם הזדמנות או לאמץ את המדע האמיתי או להתכחש לו.

אתם יודעים, רבותיי, שבמשך שנים נתתי הרצאות לפועלים.^[7] ולעיתים קרובות אמרתי שיש לשים לב להרצאה נפלאה מאת לאסאל^[8] בשנת 1863 שכותרתה ‘המדע והפועל’. אני לא יודע אם יש עדיין ידע רווח על כך, אבל בינתיים התבגרתי וצפיתי בתקומה של תנועת העבודה. מבית הורי בשנות השבעים המקודמות של המאה ה-19 יכולתי להביט החוצה מהחלון ולראות את ראשוני הסוציאל דמוקרטים – הם עדיין לבשו כובעים גדולים, ‘כובעים דמוקרטיים’ – צעדו לתוך היער היכן שערכו את האספות שלהם. ובכן ראיתי את כל השלבים בהתפתחות התנועה. בזמן ההוא לאסאל היה עדיין נערץ מאוד. היכן שאספות הפועלים התרחשו, שם הוא היה. היום דברים אלה פחות או יותר נשכחו, כי 50 שנה חלפו מאז. אני הייתי בן 10 או 11 בזמן ההוא, אבל התחלתי לשים לב למה שקורה. לאסאל נתן הרצאה זו, ‘המדע והעובדים’, בערך 8 או 9 שנים מוקדם יותר. הוא הדגיש שהמדע באמת מכריע בפתרון כל בעיית העבודה ודרך המדע הפועלים פיתחו מבט חיצוני חברתי, דבר שלא קרה לאף אחד אחר. במובן מסוים זה היה דבר מאוד חשוב מה שהוא אמר.

אבל כעת חישבו מה קרה מאז הזמן ההוא. אני שואל אתכם: האם אתם מסופקים? האם אתם יכולים להיות מסופקים מהדרך שבה בעיות העבודה התפתחו, עם הצורה שהם לקחו? האם אין הרבה טענות נפוצות על הדרך שבה הפועלים נשלטים על ידי ארגוני העובדים שלהם וכן הלאה? דברים אלה נמצאים באוויר והעובדים מודעים להם. אבל מה שהם אינם מקבלים זה מהיכן באים תנאים אלה? התשובה היא שהפתרון לבעיית העבודה אינו יכול להימצא למעשה מבלי המדע. קודם לכן, בעיות אלו נפתרו דרך הדת ודומיה. היום צריך לעסוק בה באמצעים של המדע. אבל זה דורש חשיבה מדעית באמת, שלא ניתן היה למצוא אותה בגלל שתשומת הלב היתה כמעט תמיד ממוקדת בחומר, והמדע עצמו היה מטריאליזם מוחלט. אף אחת מהבעיות החברתיות שלנו לא תיפטר עד שהמדע יהיה רוחי שוב.

זה יוכל להתרחש רק כאשר המדע יהיה מוכן להביט באלמנט הרוחי בכל דבר, אם יהא זה תפוח אדמה או כוכב שביט. כי ידע רוחי לבדו מאפשר לנו לחקור את הקשר האמיתי שבין הדברים. גם הקשר האמיתי של הבעיות החברתיות יוכל להתגלות דרך ידע רוחי. את הקשר הזה צריך להבין במלואו. ואז יימצא שהדברים שהמרקסיזם נתן להם מקום בולט, לדוגמא, היו באמת מאוד מובנים, אבל היו מבוססים על מדע שגוי. אני אראה לכם מדוע זה היה כך. דבר שמבוסס על מדע מוטעה לא יכול באמת להצליח.

הטיעון של מרקס והחישובים שלו הם מאוד נבונים, מאוד פיקחיים, ואי אפשר לדחות אותם, בגלל שהעקרונות שעליהם הוא מבסס אותו באים ממדע שהוא מטריאליסטי טהור. כל דבר גבוה במקצת, כמו שזה גבוה עבור האסטרונומים אשר חישבו שכוכב השביט יתנגש עם האדמה ב-1773, אבל למעשה כוכב השביט נמס במידה כזו ששום נזק לא נגרם לאדמה! המסקנה שמרקס הגיע אליה מבוססת על מדע קפדני אבל גם בלתי מושלם.

אחד מחישוביו היה החישוב הבא: הוא אמר: “כאשר מישהו עובד, הוא משתמש בכוח פנימי. ניתן למצוא הוכחות לעבודתו בזה שהוא בערך עייף. במשך היום הוא משתמש בכמות מוגדרת של כוח או אנרגיה. באופן טבעי, הפועל צריך משהו שמאפשר לכוחותיו להישמר. אפשר לחשב בדיוק כמה שכר יאפשר לפועל לשמור את כוחותיו.” כן, אבל לאורך קווים אלו שהוסברו על ידי מרקס, האם מישהו באמת מגיע לשכר הנכון והמתאים עבור העבודה? האם מגיעים לזה בדרך זו? כמובן, עד עכשיו לא נעשתה שום התקדמות גדולה בכיוון זה. אבל עובדה היא שפשוט לא ניתן להגיע לכך בדרך זו, בגלל שאפילו אם המדע עצמו ראוי להערצה זה בלתי נכון.

חישבו על מישהו שאינו עובד כל היום, מישהו שיש לו עושר פרטי. הוא יכול ללכת לטיול, או שהוא יכול לזוז מכורסה אחת לאחרת – ומהבוקר עד הלילה הוא משתמש בכוחו באותה דרך. הבחנתי בקונצרטים של פועלים שאלו שעבדו כל היום היו הרבה פחות עייפים מאנשים אמידים שלא עשו דבר. האחרונים פיהקו כל הזמן, בעוד שהפועלים היו עליזים ומלאי חיים.

אתם רואים, יש טעות בחישובים. הכוחות שמשתמשים בהם באופן פנימי באורגניזם שלנו אינם אלו שאנו משתמשים בהם בעבודתנו החיצונית. לכן החישובים אינם יכולים להיות מבוססים על יסודות מדעיים. צריך לגשת לכל העניין בדרך שונה. זה צריך להיות מבוסס על הכבוד הפנימי של האדם, על זכויותיו כאדם, וכן הלאה. אותו דבר משמש בהרבה שטחים אחרים. והתוצאה היא שמדע, כפי שהתפתח עד ליום הזה, אחראי למבוכה נוראה של מחשבות, כי יש בערוּת בספירה הסוציאלית.

מדע הרוח יראה לכם איזה ערך תזונתי יש בתפוחי אדמה, בכרוב, במלח, וכן הלאה. וכאשר אתם יכולים לעבוד בחוץ כמו שהאדם צריך כדי להיות בריא ולשגשג. אתם יכולים להגיע לכך רק דרך מדע הרוח, רק על הבסיס של ידע שבא ממדע הרוח. אז אתם יכולים להתקדם ללימוד של בעיות סוציאליות. ואז בעיות העבודה ייראו שונות למדי. לבסוף הן יינתנו כבסיס איתן, כי כל דבר השייך לזה יראה מנקודת ראות רוחית.

אנשים היום פשוט לא מבינים כיצד דברים קשורים בעולם הזה. הם מאמינים שהכל הולך כמו שהוא. אבל זה לא נכון. אנשים צריכים להבין כיצד דברים בעולם משתנים בהתמדה. וחוסר המזל הגדול ביותר, אפשר לומר, הוא שבזמנים קדומים יותר האנושות היתה מאמינה באמונות תפלות ועכשיו היא מדעית! כי לאט לאט, אמונות תפלות חדרו לתוך המדע עצמו. היום יש לנו את מדע הטבע המלא באמונות תפלות. אנשים מאמינים שכאשר הבטן שלהם מלאה בתפוחי אדמה הם אכלו ארוחה מזינה. האמת היא שהבריאות של הראש שלהם נחלשה, בגלל שהראש עצמו נהיה לאיבר עיכול.

כל הבעיות האלו יש לעסוק בהן בדרך כזו שלא מתעלמים מהאספקט הרוחי, כפי שהיה במשך זמן רב. הוא צריך להיכלל בכל שיקול דעת. בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19, אנשים אמרו: “הפועל צריך מדע!” – ובצדק. אבל זה צריך להיות מדע של אמת. בימים אלה הוא לא היה קיים. עכשיו הוא נמצא במדע הרוח, שנקרא אנתרופוסופיה. אנתרופוסופיה מסרבת לשים את העגלה לפני הסוס כפי שזה נעשה לפני כן. היא תשים את הרוח לפני החומר, היכן שהיא שייכת. ואז אנשים יגלו כיצד הדברים הם באמת. והם ימצאו שיטות חינוכיות נכונות. תהיה פדגוגיה שמחנכת ילדים כפי שהם באמת צריכים להיות מחונכים. בכך תלוי הרבה מאוד. ואז אנשים ימצאו את מקומם הנכון בחברה.

בשעה יחידה, באופן טבעי, איני יכול לתת יותר מאשר רמזים. אבל אנו ארגנו הרצאות אלו כך שאתם יכולים לשאול שאלות שאתם רוצים שאדבר עליהן. וכך אולי אדבר יותר בנושא של היום במפגש הבא. היום אני רק יכול להניח את הבסיס. אבל לפחות אתם יכולים ללקט משהו אודות המטרה אמיתית של מדע הרוח.

אם כן, ניפגש שוב ביום רביעי הבא.

————————————————————————————————

1. קארל פון נגלר, 1846-1770, מדינאי פרוסי. מנהל דואר 1846-1823. יזם את שיטת הדואר המודרנית שלנו. ↑
2. ראה ר. הגן, die erste deutsche eisenbahn, 1885. ↑
3. סר פרנסיס דרייק. 1596-1540. נווט בריטי מפורסם. ↑
4. ג’. ג’. ל לאלאנד, 1807-1732. אסטרונום צרפתי. ↑
5. ג’וזף ג’ון ליטרוב, 1840-1781. ↑
6. וולפראם פון אשנבאך, 1220-1170. פרסיבל, הושלם ב-1210. ריכרד ווגנר, 1883-1813, פרסיבל, ‘פסטיבל דרמטי קדוש’ הופיע כפואמה ב-1887. האופרה הושלמה ב-1882. ↑
7. רודולף שטיינר לימד ב-Arbeiterbildungsschule קולג’ של עובדים בברלין בשנים 1899 עד 1904. ראו באוטוביוגרפיה פרק 28 (יצא בעברית בהוצאת בדולח). ↑
8. פרדיננד לאסאל, 1864-1825. מייסד הסוציאליזם בגרמניה. ↑