מכתמי שמש ועד תותי שדה – 06

מכתמי שמש ועד תותי שדה

האבולוציה של כדור הארץ והאדם והשפעת הכוכבים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 6

31.7.1924

על היחס שבין מזונות והאדם – מזון טבעי ודיאטות צמחוניות

רודולף שטיינר: בוקר טוב רבותיי! האם מישהו חשב על שאלה במשך השבועות האחרונים?

שאלה: אני רוצה לשאול אודות מאכלים שונים – שעועית וגזר, למשל. איזו השפעה יש להם על הגוף? אתה דיברת כבר על תפוחי אדמה. אולי אפשר לשמוע גם על מזונות אחרים. כמה צמחונים לא אוכלים צמחים שמטפסים [Hang down], כמו שעועיות או אפונים. וכאשר מסתכלים על שדה של גרעינים, אפשר להשתומם כיצד הגרעינים השונים נבדלים זה מזה – כי לכאורה כל האנשים על האדמה מעבדים גרעינים אלה או אחרים.

רודולף שטיינר: אם כן, השאלה היא אודות היחס שבין מזונות שונים לגוף האנושי. טוב, ראשית כל עלינו להשיג רעיון ברור על ההזנה עצמה. אחד חושב מייד על הזנה כאשר אנו אוכלים משהו, זה נע דרך הפה למטה לתוך הבטן, ואז זה שוקע בתוך הגוף ולבסוף אנו נפטרים מזה. ואז אנו צריכים לאכול שוב, וכן הלאה. אבל התהליך אינו כה פשוט. זה הרבה יותר מסובך. ואם מישהו רוצה להבין מהו יחסו של האדם למזונות שונים, צריך תחילה להיות ברור איזה סוג של מזונות לבטח צריך.

הדבר הראשון שמישהו צריך, החומר שאדם לבטח צריך, זהו חלבון. הבה ונכתוב כל זאת על הלוח, כך שתהיה לנו סקירה כללית מושלמת. ובכן, חלבון, כפי שהוא בביצת תרנגולת, למשל – אבל לא רק בביצה. חלבון נמצא בכל המזונות. אדם לבטח צריך חלבון. הדבר השני שאדם צריך הוא שומנים. שני אלה נמצאים בכל המזונות. צמחים מכילים שמנים גם כן. לדבר השלישי יש שם שהוא פחות מוכר לכם, אבל צריך לדעת אותו: פחמימות. פחמימות נמצאות בעיקר בתפוחי אדמה, אבל הן נמצאות גם בכמות גדולה בכל הצמחים האחרים. העובדה החשובה אודות פחמימות היא שכאשר אנו אוכלים אותן הן נהפכות לאט לאט לעמילן על ידי הרוק שבפינו וההפרשות שבבטננו. עמילן זה משהו שאנו צריכים ללא הפסקה, אבל איננו אוכלים עמילן. אנו אוכלים מזון שמכיל פחמימות, והפחמימות הופכות לעמילן בתוכנו. ואז הן מומרות פעם נוספת, בתהליך נוסף של עיכול, לסוכר. ואנו צריכים סוכר. ובכן אתם רואים, אנו משיגים את הסוכר שאנו צריכים מהפחמימות. אבל אנו עדיין צריכים משהו אחר: מינרלים. אנו משיגים אותם בחלקם על ידי הוספה שלהם למזוננו, לדוגמא בצורה של מלח, ובחלקם הם כבר נכללים בכל מזוננו.

כעת, כשאנו מתארים חלבון, אנו צריכים להבין כמה הוא נבדל בחיות ובאנשים ובמה שנמצא בצמחים. גם צמחים מכילים חלבון, אבל הם אינם אוכלים אותו. מהיכן הם משיגים אותו? הם משיגים אותו לא באדמה ולא באוויר, אלא מעולם המינרלים. הם יכולים לקחת את החלבון שלהם מחסרי-החיים, ממקור מינרלי. לא חיות ולא אדם יכולים לעשות זאת. אדם אינו יכול להשתמש בחלבון שנלקח מיסודות חסרי-חיים – במקרה כזה הוא היה רק צמח. הוא צריך להשיג את החלבון שלו כשהוא כבר ניתן להשגה בצמחים או בבעלי החיים.

למעשה, כדי שיוכל לחיות על אדמה זו האדם צריך את הצמחים. אבל עכשיו זוהי העובדה המדהימה: גם הצמחים לא היו יכולים לחיות על האדמה אם האדם לא היה כאן! כך, רבותיי, אנו מגיעים לעובדה מעניינת – ואנו צריכים להבין זאת בבירור – מכל הדברים שניים הם חשובים ביותר: המוהל הירוק בצמחים ובעלים והדם. הירוק במוהל הצמחים נקרא כלורופיל. כלורופיל נכלל בירוק העלים. והדבר החשוב השני הוא דם.

זה מביא אותנו למשהו ראוי לציון מאוד. חישבו כיצד אתם נושמים – גם זוהי דרך של לקיחת מזון פנימה. אתם לוקחים חמצן פנימה מהאוויר. אתם נושמים אותו פנימה. אבל יש פחמן שמתפזר בכל גופכם. אם אתם יורדים מטה לאדמה היכן שהפחם שוקע אתם מוצאים פחם שחור. כאשר אתם מחדדים עיפרון אתם מקבלים גרפית. פחם וגרפית – שניהם פחמן. כל גופכם עשוי מפחמן (כמו גם חומרים אחרים). פחמן נוצר בגוף האנושי. אתם יכולים לומר שאדם הוא רק ערמה של פחם שחור! אבל אתם יכולים גם לומר משהו אחר. זיכרו מהו הדבר היקר ביותר בעולם? יהלום – והוא עשוי מפחמן. זו רק צורה אחרת. וכך אם אתם אוהבים את הצליל שלו יותר אתם יכולים לומר שאתם עשויים מיהלומים זוהרים. הפחם השחור, גרפית זו בעיפרון, והיהלומים: הם כולם עשויים מאותו חומר. אם יום אחד הפחם שנחפר מתוך האדמה יוכל בתהליך מסוים להיעשות שקוף, יהיו לכם יהלומים. אם כן, יש לנו יהלומים חבויים בגופנו. או שאנו שדה פחם! אבל כעת, כשחמצן מתחבר עם פחמן בדם, יש לכם פחמן דו-חמצני. ואתם יודעים פחמן דו-חמצני טוב למדי, אתם רק צריכים לחשוב על מים של סודה לשתייה עם הבועות שבה: הם דו-תחמוצת הפחמן. זהו גז. אם כך אפשר לקבל תמונה זו: אדם שואף חמצן מהאוויר, החמצן מתפזר דרך כל דמו, בדם שלו יש לו פחמן, והוא נושף פחמן דו-חמצני. אתם נושמים חמצן פנימה, ונושפים פחמן דו-חמצני. אתם נושמים חמצן פנימה ונושפים פחמן דו-חמצני החוצה.

במהלך של אבולוציית האדמה, רבותיי, שתיארתי לפניכם לאחרונה, הכל הורעל לפני זמן רב בפחמן דו-חמצני מבני אדם ומחיות. כי אבולוציה זו כבר קיימת זמן רב. כפי שאתם יכולים לראות, לא היתה יכולה להיות ממלכה של בני אדם או ממלכה של חיות החיות על האדמה זמן רב, אלא אם לצמחים היה אופי שונה מאוד מבני האדם ומהחיות. צמחים אינם לוקחים פנימה חמצן. הם לוקחים פנימה את הפחמן הדו-חמצני שבני האדם והחיות נושפים. צמחים מתאווים לפחמן דו-חמצני כמו שבני אדם מתאווים לחמצן.

D:\Pictures\19240731p01_01.gif

כעת אם אנו מתבוננים בצמח [ראו ציור למעלה] – שורש, גבעול, עלים, פריחה – הצמח סופג פחמן דו-חמצני לכל חלק שלו. ועכשיו הפחמן שבדו-תחמוצת הפחמן שוקע בצמח, והחמצן ננשף החוצה על ידי הצמח. בני אדם וחיות מקבלים אותו שוב. האדם נותן פחמן דו-חמצני החוצה והורג הכל. הצמח שומר את הפחמן, משחרר את החמצן ומביא את הכל שוב לחיים. הצמח אינו יכול לעשות דבר עם הפחמן הדו-חמצני אם אין לו את המוהל הירוק, הכלורופיל. מוהל ירוק זה של הצמח, רבותיי, זהו קסם. הוא שומר פחמן בתוך הצמח ומאפשר לחמצן לנוע חופשי. הדם שלנו מחבר חמצן עם פחמן. מוהל הצמח הירוק מפריד את הפחמן שוב מהפחמן הדו-חמצני ושולח את החמצן לחופשי. חישבו איזה סידור נפלא הטבע אירגן, צמחים אלה וחיות ובני אדם צריכים להשלים אחד את השני בדרך זו! הם משלימים אחד את השני באופן מושלם.

אבל זה לא הכל. האדם צריך לא רק את החמצן שהצמח נותן לו, הוא צריך את הצמח כולו. מלבד צמחים רעילים וצמחים מסוימים שמכילים מעט מאוד מחומרים אלה, האדם צריך את כל הצמחים לא רק עבור נשימתו אבל גם בשביל מזון. וזה מביא אותנו לקשר יוצא דופן אחר. הצמח מכיל שורש, אם זה צמח חד-שנתי (לא נתאר את העצים ברגע זה) – שורש, עלה וגבעול, פריחה ופרי. כעת הביטו בשורש לרגע. הוא בתוך האדמה ברגע זה. הוא מכיל הרבה מינרלים, בגלל שמינרלים נמצאים בתוך האדמה והשורש נאחז באדמה עם שורשיו הקטנים, כך שהוא סופג כל הזמן את המינרלים האלה. לשורשי הצמח יש יחס מיוחד לממלכת המינרלים של האדמה.

ועכשיו הביטו לכאן, רבותיי! החלק של האדם ששייך לכל האדמה הוא הראש. לא הרגליים, אלא למעשה הראש. כאשר האדם מתחיל להיות ישות ארצית ברחם יש לו בהתחלה כמעט שום דבר מלבד ראש. הוא מתחיל עם ראשו. ראשו לוקח את הצורה של הקוסמוס כולו ואת הצורה של האדמה. והראש צריך במיוחד מינרלים. כי זה מהראש שהכוחות נעים החוצה וממלאים את הגוף האנושי בעצמות, למשל. כל דבר שעושה את האדם מוצק הוא תוצאה של הדרך שבה הראש נוצר. בעוד הראש עצמו עדיין רך, כמו ברחם, הוא לא יכול ליצור עצמות כמו שצריך. אבל כשהוא נהיה יותר ויותר קשה בעצמו, הוא מעביר לגוף את הכוחות שהאדם והחיה יכולים ליצור מהם את חלקיהם המוצקים, במיוחד את העצמות שלהם. אתם יכולים לראות מכך שאנו צריכים שורשים. הם שייכים לאדמה ומכילים מינרלים. אנו צריכים את המינרלים לבניית העצמות. עצמות מכילות סידן פחמתי, סידן זרחתי. אלו הם מינרלים. ובכן אתם יכולים לראות שהאדם צריך שורשים כדי לחזק את ראשו.

וכך, רבותיי, אם למשל ילד נהיה חלש בראשו – חסר תשומת לב, היפראקטיבי – בדרך כלל יש לו סימפטומים תואמים: חום במעיים. חום מתפתח בקלות במעיים אם כוחות הראש חלשים מידי, משום שהראש אינו פועל מטה מספיק חזק לתוך שאר הגוף. תולעים אינן מוצאות מקום בגוף האנושי אם כוחות הראש פועלים למטה בחוזקה לתוך המעיים. אתם יכולים לראות כמה נפלא מאורגן הגוף האנושי! הכל שייך. ואם לילד אחד יש תולעים, צריך להבין שכוחות הראש הם חלשים. וגם – כל מי שרוצה להיות מורה צריך לדעת דברים אלה – אם יש אנשים שבגיל מאוחר יותר הם חלושי ראש, אפשר להיות בטוח שהיו להם תולעים כשהיו צעירים.

ובכן, מה צריך לעשות אם מבחינים בדבר כזה בילד? התרופה הפשוטה ביותר זה לתת לו לאכול בינתיים גזר – עם האוכל האחר, כמובן. באופן טבעי, אי אפשר להאכיל אותו רק בגזר לבדו. גזר הוא שורש של צמח. הם גדלים למטה באדמה ויש להם כמות גדולה של מינרלים. יש בהם מכוחותיה של האדמה, וכשהם נלקחים לתוך הבטן, הם יכולים לעבוד למעלה דרך הדם לתוך הראש. רק חומרים עשירים במינרלים יכולים להגיע לראש. חומרים עשירים במינרלים, חומרי שורש, נותנים כוח לאדם דרך הראש. זה חשוב מאוד. באמצעות גזרים החלק העליון ביותר של הראש נהיה חזק – וזה בדיוק מה שהאדם צריך כדי להיות בפנימיותו חזק ונמרץ. לא רך.

אם תביטו בצמח הגזר, אינכם יכולים שלא לראות שכוחותיו הולכים במיוחד לתוך השורש. הוא כולו כמעט רק שורש. החלק היחידי שבו אנו מעוניינים הוא השורש. שאר הגזר, החלק הירוק, אין לו חשיבות, הוא רק יושב שם למעלה. ובכן הגזר טוב במיוחד כחומר מזון שנועד לקיים את הראש האנושי. ואם לפעמים אתם עצמכם מרגישים ריקים-בראש, עמומים, אינכם יכולים לחשוב כמו שצריך, אז זה בסדר אם גם אתם תאכלו גזר לפעמים! באופן טבעי, הם עוזרים הכי הרבה לילדים.

אבל כעת אם נשווה תפוח אדמה לגזר – טוב, דבר ראשון זה נראה קצת שונה. כמובן, בצמח של תפוח האדמה יש חלק ירוק. ויש לו גם חלק שאוכלים, מה שאנו מכנים פקעות, עמוק למטה באדמה. אם נחשוב באופן שטחי, אנו יכולים לומר שהפקעות הללו הן שורשים. אבל זה לא נכון. פקעות אלה אינן שורשים. אם תסתכלו בזהירות למטה לתוך האדמה, תוכלו לראות את השורשים האמיתיים משתלשלים מן הפקעות. השורשים האמיתיים הם שורשים קטנים, שורשי שערות, התלויים על הפקעות. הם נופלים בקלות. כשאתם אוספים את תפוחי האדמה, השערות כבר נפלו מהם. רק ברגע הראשון כאשר אתם מרימים את תפוחי האדמה משוחררים מהעפר שלהם, השורשים הקטנים עדיין נמצאים בכל מקום. כשאנו אוכלים תפוח אדמה אנו באמת אוכלים חתיכת גבעול נפוח ומוגדל. הוא רק מופיע כשורש. למעשה זהו גבעול או עלים שעברו שינוי. תפוח האדמה הוא משהו למטה שם בין השורש והגבעול. לכן אין לו כה הרבה מינרלים כמו לגזר. הוא אינו כה ארצי. הוא צומח באדמה, אבל אינו שייך כה בעוצמה לאדמה. והוא מכיל במיוחד פחמימות. לא כל כך הרבה מינרלים, אלא פחמימות.

ובכן, עכשיו, רבותיי, אתם יכולים לומר לעצמכם: כאשר אני אוכל גזרים, הגוף שלי באמת יכול לקחת אותם בקלות, כי כל מה שהם צריכים זה רוק כדי לרכך את הגזר. כל מה שהם צריכים זה רוק והפרשות של הבטן, פפסין וכן הלאה עבור כל החומרים של הגזר כדי שיגיעו לראש. אנו צריכים מינרלים, ומינרלים מסופקים על ידי כל סוג של שורשים, אבל בכמות הגדולה ביותר על ידי שורש כזה כמו הגזר.

אבל עכשיו, כאשר אנו אוכלים תפוחי אדמה, הם הולכים תחילה לתוך הפה והבטן. שם הגוף צריך להפעיל כוח כדי למשוך מתוכם עמילן. ואז תהליך העיכול ממשיך הלאה במעיים. כדי שמשהו יוכל לנוע לתוך הדם וגם להגיע לראש, צריך להיות יותר מאמץ, משום שסוכר צריך לצאת מתוך העמילן. רק אז זה יכול לנוע לתוך הראש. ובכן צריך להפעיל כוחות גדולים יותר. כעת חישבו על זה, רבותיי, כאשר אני מפעיל את כוחותיי על כמה דברים חיצוניים, אני נהיה חלש. זהו באמת סוד של פיזיולוגיה אנושית: שאם אני מקצץ עץ, אם אני משתמש בכוחי הגופני החיצוני, אני נהיה חלש. אבל אם אני מפעיל כוח פנימי, משנה פחמימות לעמילן ועמילן לסוכר, אני נהיה חזק. במיוחד לאור העובדה שאני מחדיר עצמי בסוכר על ידי אכילת תפוחי אדמה, אני נהיה חזק. כאשר אני משתמש בכוחי באופן חיצוני, אני נהיה חלש. אם אני משתמש בו באופן פנימי, אני נהיה חזק. ובכן זה לא רק עניין של פשוט למלא את עצמך במזון, אלא של מזון היוצר כוח בגופנו.

וכך אפשר לומר: מזון משורשים – ולכל השורשים יש אותה השפע כמו לגזר גם אם לא באותה מידה, הם כולם פועלים במיוחד על הראש – מזון משורשים נותן לגוף את מה שהוא צריך עבור עצמו. מזון שנוטה לקראת הירוק של הצמח ומכיל פחמימות נותן לגוף את הכוח שהוא צריך לעבודה, לתנועה. אבל העיקרון שזה עתה נתתי לכם נכון גם לגבי תפוחי אדמה.

כעת באותה מידה שתפוחי האדמה הוא מזון עלוב, כל הגרעינים – חיטה, שיפון, וכן הלאה – הם מזונות טובים. הגרעינים מכילים גם פחמימות, ומטבע שכזה שהאדם יוצר עמילן וסוכר בדרך הבריאה ביותר האפשרית. למעשה, הפחמימות של גרעיני התבואה יכולים לעשות את האדם חזק יותר מאשר הוא יכול עצמו באופנים אחרים. רק חישבו לרגע כמה חזקים האנשים שעובדים בכפרים, פשוט בגלל העובדה שהם אוכלים כמויות גדולות מן הלחם שהם מייצרים אשר מכיל את הגרעינים משדותיהם! הם רק צריכים גוף בריא להתחיל איתו, ואז הם יכולים לעכל את הלחם הגס שלהם – זה באמת האוכל הכי בריא בשבילם. הם צריכים תחילה גוף בריא, אבל אז הם נהיים חזקים במיוחד דרך התהליך של עשיית עמילן וסוכר.

עכשיו עולה שאלה. אתם רואים, בני אדם הגיעו במהלך האבולוציה שלהם, מרצונם שלהם אפשר לומר, לאכול את הגרעינים באורח שונה מהדרך שבה חיות אוכלות אותם. הסוס אוכל את שיבולת השועל שלו כמעט כמו שהיא גדלה. חיות אוכלות את גרעיני התבואה שלהם לא מבושלים, בדיוק כפי שהם מגיעים מהצמח. לציפורים יהיה קשה להשיג את זרעיהם אם הם צריכות להיות תלויות במישהו שיבשל אותם עבורן בראשונה! אבל בני אדם מתוך עצמם מגיעים לבישול הגרעינים. טוב, כאשר אנו מבשלים את הגרעינים, אנחנו לא אוכלים את זה קר, אנו אוכלים את זה חם. וזו עובדה, שכדי לעכל את האוכל שלנו אנו צריכים חום פנימי. אם אין חום איננו יכולים להפוך את הפחמימות לעמילן ואת העמילן לסוכר – זה דורש חום פנימי.

ובכן, אם אנו משתמשים תחילה בחום חיצוני לחומרי המזון, אנו עוזרים לגוף כך שהוא לא צריך לספק את כל החום בעצמו. בהיותו מבושל תחילה, המזון כבר מתחיל את תהליך האש, תהליך החום. זוהי התוצאה הראשונה. השניה היא שהוא משתנה לחלוטין. חישבו מה קורה לגרעינים כשאני מכין קמח ללחם. זה נהיה משהו שונה למדי. וכיצד זה נהיה שונה? טוב, תחילה אני טוחן את הגרעינים. מה זה אומר? אני מרסק אותם לחתיכות קטנות מאוד. ואתם רואים, מה שאני עושה שם עם הגרעינים, טוחן אותם, מעדן אותם, אני אחרת צריך לעשות מאוחר יותר עם גופי! כל מה שאני עושה באופן חיצוני אני צריך לעשות אחרת באופן פנימי, בתוך גופי. בעשותי זאת אני מקל על גופי. ואותו הדבר עם האפייה עצמה: כל מה שאני עושה דרך הבישול, אני מציל את גופי מלעשות זאת. אני מביא את המזון למצב שבו גופי יכול לעכל אותו ביתר קלות.

עליכם רק לחשוב על ההבדל אם מישהו יאכל תפוחי אדמה לא מבושלים במקום תפוחים מבושלים. אם מישהו היה צריך לאכול את תפוחי האדמה שלו לא מבושלים, בטנו היתה צריכה לספק כמות עצומה של חום כדי לשנות את תפוחי האדמה הבלתי מבושלים הללו – שהם כבר כמעט עמילן. והמידה שהיא יכולה לשנות אותם לא תספיק. אם כן, כאשר תפוחי האדמה יגיעו למעיים והמעיים גם כן ישתמשו בכמות גדולה של אנרגיה, אז תפוחי האדמה רק יישארו מונחים במעיים, ולאחר מכן הכוחות לא יוכלו לשאת אותם הלאה לתוך הגוף. ובכן, אם מישהו אוכל תפוחי אדמה לא מבושלים, או שמישהו רק מעמיס את הבטן שלו איתם והמעיים אפילו אינם יכולים להתחיל איתם, או שמישהו ממלא את המעיים – בכל מקרה אין יותר עיכול. אבל אם תפוחי האדמה עוברים תהליך נכון דרך בישול או באמצעים אחרים, אז לבטן אין כל כך הרבה מה לעשות, ולמעיים גם כן, ותפוחי האדמה נכנסים לדם כמו שצריך וממשיכים לתוך הראש. ובכן, אתם רואים, על ידי בישול האוכל שלנו, במיוחד זה שנחשב לפחמימות, אנו יכולים לעזור להזנה שלנו.

אתם בוודאי מודעים לכל הסוגים החדשים של טיפשות בקשר למזון – למשל, המשוגעים למזון חי, שאינם מבשלים דבר יותר, הם הולכים לאכול הכל חי. מהיכן זה הגיע? זה בגלל שאנשים כבר לא משיגים את הידע שהם צריכים מהמדע החומרני, והם נרתעים ממדע הרוח, ובכן, הם חושבים על כמה דברים משלהם. כל השיגעון של המזון הבלתי מבושל הוא פנטזיה. כי הזמן שמישהו חי על מזון בלתי מבושל יכול לסובב את הגוף לבדו – במצב זה הגוף צריך להימשך על ידי כוחות חזקים מאוד, אתם יכולים לומר שהוא צריך להיות מוקצף – אבל אז הוא יתמוטט יותר בשלמות.

אבל כעת, רבותיי, הבה ונגיע לשומנים. הצמחים, כמעט כולם, מכילים שמנים שהם לוקחים מהמינרלים. השומנים אינם נכנסים לגוף האנושי כה בקלות כמו פחמימות ומינרלים. מינרלים לא באמת משתנים כלל. לדוגמא, כשאתם מוסיפים מלח לתוך המרק שלכם, מלח זה עובר כמעט ללא שינוי לתוך הראש. אתם מקבלים אותו כמלח בתוך ראשכם. אבל כאשר אתם אוכלים תפוחי אדמה, אתם אינכם מקבלים תפוחי אדמה בראשכם, אתם מקבלים סוכר. ההפיכה מתרחשת כפי שתיארתי לכם. עם השמנים, אם הם שמנים מהצומח או שומנים מהחי, זה לא עניין כה פשוט. כששמנים נאכלים הם כמעט נאכלים לגמרי על ידי הרוק, על ידי הפרשות הקיבה, על ידי הפרשות המעיים, והם נהיים משהו שונה למדי כאשר הם עוברים לתוך הדם. החיות ובני האדם צריכים ליצור את השומן שלהם במעיים שלהם ובדם שלהם, עם הכוחות שהשמנים שהם אוכלים מקדמים.

אתם רואים, זהו ההבדל בין שומנים לסוכר או מינרלים. האדם עדיין לוקח את המלח שלו והסוכר שלו מהטבע. הוא צריך להפיק את הסוכר מתפוחי אדמה ושיפון וכיוצא באלה, אבל עדיין יש משהו מהטבע בזה. אבל עם השומן שאדם או חיה מחזיקים בתוכם, לא נשאר דבר מהטבע. הם מייצרים אותם בעצמם. לאדם לא היה כוח אם לא היה אוכל. המעיים שלו והדם שלו צריכים שומנים. ובכן, אנו יכולים לומר שהאדם עצמו אינו יכול ליצור מינרלים. אם הוא לא לוקח פנימה מינרלים, גופו לעולם לא יוכל לבנות אותם בעצמו. אם הוא לא לוקח פנימה פחמימות, אם אינו אוכל לחם או משהו דומה שממנו הוא משיג פחמימות, הוא לעולם לא יוכל ליצור סוכר בעצמו. ואם אינו יכול לייצר סוכר הוא יהיה תמיד חלש. אם כן, היו מוקירי תודה עבור הסוכר, רבותיי! משום שאתם מלאים וגדושים במתיקות, יש לכם כוח. ברגע שאתם כבר לא מלאים במתיקות שלכם, אין לכם כבר כוח, אתם מתמוטטים.

ואתם יודעים, זה אפילו נכון ביחס לעמים השונים. יש אנשים מסוימים אשר אוכלים מעט מאוד סוכר או מזון שמייצר סוכר. אנשים אלה הם בעלי כוחות פיזיים חלשים. ויש אנשים שאוכלים הרבה פחמימות שעושות סוכר, והם חזקים.

אבל לבני אדם אין זמן קל כזה עם שומנים. אם למישהו יש שומנים בתוכו (וזה נכון גם לגבי חיות), זוהי ההשלמה שלו, הביצוע של גופו. שומנים הם בהחלט מוצר שלו. האדם הורס את השומנים שהוא לוקח פנימה, שמני צמחים או שומן מן החי, ודרך ההרס שלהם הוא מפתח כוח. עם תפוחי אדמה, שיפון וחיטה, הוא מפתח כוח על ידי המרת החומרים. עם השומנים שהוא אוכל הוא מפתח כוח על ידי הרס החומרים שלהם.

אם אני הורס משהו מחוץ לי, אני נהיה עייף ומרוקן. ואם יש לי סטייק גדול ושמן ואני הורס את מה שבתוכי, אני נהיה חלש באותו אופן. אבל ההרס שלי של הסטייק השמן או שמן הצמחים נותן לי שוב כוח, כך שאני יכול לייצר את השומן שלי אם גופי נוטה לכך. ובכן אתם רואים, הצריכה של השומן פועלת באופן מאוד שונה בגוף האנושי מהצריכה של פחמימות. הגוף האנושי, רבותיי, הוא מסובך מאוד, ומה שתיארתי לכם זו עבודה כבירה. הרבה צריך להתרחש בגוף האנושי כדי שיהיה יכול להרוס שמנים צמחיים אלה.

אבל כעת בואו ונחשוב מה קורה כשמישהו אוכל חומר ירוק, הגבעול והעלים של צמח. כאשר הוא אוכל חומר ירוק, הוא מקבל שמנים מהצומח. מדוע זה קורה לפעמים שגבעול הוא כה קשה? משום שהוא נותן את כוחותיו לעלים שהולכים להיות עשירים בפחמימות. ואם העלים נשארים ירוקים – ככל שהם יותר ירוקים, יש בהם יותר שמנים. כשמישהו אוכל לחם, למשל, הוא לא יכול לספוג הרבה שמנים מהלחם. הוא לוקח פנימה יותר, לדוגמא, מגרגר הנחלים – צמח קטן זה עם עלים קטנים מאוד – יותר שמנים מאשר הוא אוכל לחם. כך הגיע המנהג לשים חמאה על הלחם שלנו, סוג מסוים של שומן. זה לא היה רק בשביל הטעם. ומדוע איכרים רוצים לקבל קותל חזיר עם הלחם שלהם? זהו שוב פעם שומן, וזה גם כן נאכל משתי סיבות.

כשאני אוכל לחם, הלחם עובד על ראשי משום שיסודות השורש של הצמח עובדים למעלה לתוך הגבעול. הגבעול, אפילו שהוא גבעול וגדל מעל האדמה באוויר, עדיין יש בתוכו כוחות שורש. השאלה איננה אם משהו הוא למעלה באוויר, אלא אם יש לו איזה שהם כוחות שורש. עכשיו העלה, העלה הירוק, אין לו כוחות שורש. שום עלה ירוק מעולם לא התייצב למטה באדמה. בסוף הקיץ ובסתיו, כשכוחות השמש כבר לא עובדים כה חזק, הגבעול יכול להתבגר. אבל העלה צריך את כוחות השמש החזקים ביותר כדי להתגלות. הוא צומח לקראת השמש. ובכן אנו יכולים לומר שהחלק הירוק של הצמח עובד במיוחד על הלב והריאות, בעוד שהשורש מחזק את הראש. תפוח האדמה גם מסוגל לעבוד לתוך הראש. כאשר אנו אוכלים ירקות עלים, הם במיוחד נותנים לנו שמנים צמחיים, הם מחזקים את ליבנו וריאותינו, אזור האמצע, החזה.

הייתי אומר שזה הוא הסוד של ההזנה האנושית: אם אני רוצה לעבוד על ראשי, יש לי שורשים או גבעולים לארוחה העיקרית. אם אני רוצה לעבוד על ליבי או ריאותיי, אני מכין לעצמי סלט ירוק. ובמקרה כזה, בגלל שחומרים אלה נהרסים במעיים ורק כוחותיהם עובדים הלאה בתוכנו, הבישול אינו כה חיוני. לכן עלים אפשר לאכול חיים כסלט. מה שצריך לעבוד על הראש לא יכול להיאכל בלתי מבושל. הוא צריך להתבשל. מזון מבושל עובד במיוחד על הראש. חסה ודברים דומים עובדים במיוחד על הלב והריאות, בונים אותם ומזינים אותם דרך השמנים.

אבל כעת, רבותיי, האדם צריך לא רק לטפח את הראש ואת אמצע הגוף, את איזור החזה, אלא גם את איברי העיכול עצמם. הוא צריך בטן, מעיים, כליות וכבד, והוא צריך לבנות את איברי העיכול עצמם. העובדה המעניינת הבאה היא זו: כדי לבנות את איברי העיכול שלו הוא צריך חלבון במזונו, החלבון הנמצא בצמחים, במיוחד הנכלל בפריחה ויותר מזה בפרי. ובכן אנו יכולים לומר: השורש מזין את הראש במיוחד [ראו ציור בתחילת ההרצאה]. את החזה במיוחד מזינים אמצע הצמח, גבעול ועלים. הפרי מזין את הגוף התחתון.

כאשר אנו מביטים החוצה בשדות התבואה שלנו אנו יכולים לומר: טוב שהם שם, כי הם מזינים את ראשנו. כאשר אנו מביטים מטה בחסה ששתלנו, כל העלים הללו שאנו אוכלים מבלי לבשל משום שהם מתעכלים בקלות במעיים – ואנו מעוניינים בכוחות שלהם – שם אנו משיגים כל מה שמקיים את איברי החזה שלנו. אבל הביטו מעלה על השזיפים והתפוחים, בפירות הצומחים על העצים – אה! את אלה איננו צריכים לטרוח ולבשל, כי הם הבשילו על ידי השמש עצמה במשך כל הקיץ! שם מתרחשת כבר הבשלה עצמית, ובכן הם שונים למדי מהשורשים, או מהגבעולים והקנים (אשר אינם מבשילים אלא למעשה מתייבשים בשמש). את הפירות, כפי שאמרתי, אנחנו לא צריכים לבשל הרבה – אלא אם יש לנו אורגניזם חלש, או אם המעיים אינם יכולים להרוס את הפירות. אז אנו צריכים לבשל אותם. אנו צריכים פירות מבושלים וכדומה. אם למישהו יש מחלת מעיים, הוא צריך להיזהר ולקחת את הפירות שלו בצורה מבושלת – רוטב, ריבה, וכן הלאה. אם יש למישהו מערכת עיכול מושלמת, אז פירות הם הדבר הנכון כדי להזין את הגוף התחתון, דרך החלבון שהם מכילים. חלבון מכל מיני הפירות מזין את הבטן שלכם עבורכם, מזין את כל מערכת העיכול בגופכם התחתון.

אתם יכולים לראות איזה אינסטינקט טוב יש לאדם עבור דברים אלה! באופן טבעי, הם לא ידועים כל הדברים שאמרתי לכם, אבל הם ידועים באופן אינסטינקטיבי. הם תמיד הכינו דיאטה מעורבת של שורשים, גבעולים, עלים ופירות. הם אכלו את כולם, ואפילו הכמות המושווית שמישהו צריך משלושת המזונות השונים הללו נקבעה בצורה נכונה על ידי האינסטינקט שלהם.

אבל כעת, כידוע לכם, אנשים לא רק אוכלים צמחים, הם אוכלים גם בעלי חיים, בשר של בעלי חיים, שומן של בעלי חיים וכיוצא בזה.

כמובן זה לא עניין של האנתרופוסופיה לגבש עמדה פנאטית או כיתתית. מטרתה היא רק לומר כיצד הם הדברים. אדם פשוט לא יכול לומר שאנשים צריכים לאכול רק צמחים, או שהם צריכים לאכול גם חיות וכן הלאה. אפשר רק לומר שכמה אנשים עם הכוחות שיש להם בתורשה פשוט אינם חזקים מספיק כדי לבצע בתוך גופם את כל העבודה הנדרשת כדי להרוס שמנים צמחיים, להרוס אותם כה בשלמות שאז יתפתחו כוחות בגופם לייצור השומן שלהם. אתם רואים, אדם שאוכל רק שמנים צמחיים – טוב, או שהוא מתכחש לרעיון של להיות אדם שמן, רב רושם, או שיש לו מערכת עיכול רבת רושם, כה בריאה שזה ממש קל עבורו להפסיק עם שומני הצמחים ובדרך זו להשיג כוחות כדי לבנות את השומן שלו. רוב האנשים באמת אינם מסוגלים לייצר את השומן שלהם אם יש להם רק שומן צמחי להרוס. כאשר מישהו אוכל שומן של בעלי חיים בבשר, הוא לא לגמרי שבור. שמנים של צמח אינם יוצאים מעבר למעיים, הם נשברים במעיים. אבל השומן שנכלל בבשר הולך מעבר, הוא עובר ישר לתוך האדם. ואז זה בסדר עבור האדם להיות חלש יותר מאשר אם היה חי על דיאטה של שמנים מהצומח בלבד.

מכאן, אנו צריכים להבחין בין שני סוגים של גופים. ראשית יש את הגופים שלא אוהבים שומן, הם אינם נהנים מאכילת קותל חזיר, הם פשוט לא אוהבים לאכול אוכל שמן. אלו הם הגופים שהורסים שמנים צמחיים בקלות יחסית ורוצים ליצור את השומן שלהם. הם אומרים: "איזה שומן שאני נושא עימי, אני רוצה לעשות בעצמי. אני רוצה את השומן שלי." אבל אם מישהו מעמיס את שולחנו במזונות שומניים, אז אינו אומר: "אני רוצה לייצר את השומן שלי." הוא אומר: "העולם צריך לתת לי את בשר החזיר שלי." כי שומן חיות עובר לתוך הגוף, עושה את עבודת ההזנה קלה יותר.

כאשר ילד מוצץ ממתק, הוא אינו עושה זאת עבור הזנה. יש, לבטח, משהו מזין בזה, אבל הילד אינו מוצץ אותו בשביל זה. הוא מוצץ אותו בשביל טעמו המתוק. המתיקות היא נושא מודעותו. אבל אם מבוגר אוכל שומן של בקר, או של חזיר, או משהו דומה, טוב, זה עובר לתוך גופו. זה מספק את תשוקתו בדיוק כמו שממתק מספק את תשוקתו של הילד. אבל זה לא אותו הדבר, כי המבוגר מרגיש את התשוקה הזו עמוק יותר בתוכו. המבוגר צריך את התשוקה הפנימית הזו כדי לענות לישותו הפנימית. לכן הוא אוהב בשר. הוא אוכל אותו בגלל שגופו אוהב אותו.

אבל זה לא עוזר להיות פנאטי ביחס לדברים כאלה. יש אנשים שפשוט לא יכולים לחיות אם אין להם בשר. אדם צריך לחשוב בזהירות אם הוא באמת יכול לחיות בלי בשר. אם הוא מחליט שהוא יכול לחיות מבלעדי זה ומשנה מאכילת בשר לדיאטה צמחונית, הוא ירגיש חזק יותר מאשר קודם לכן. זה קשה לפעמים, לבטח. יש אנשים שאינם יכולים לשאת את המחשבה של חיים ללא בשר. אך אם מישהו נהיה צמחוני, הוא מרגיש חזק יותר – בגלל שהוא כבר לא נאלץ להכניס שומן זר לתוך גופו. הוא מייצר את השומן שלו. וזה גורם לו להרגיש חזק יותר.

אני יודע זאת מניסיוני שלי. לא יכולתי אחרת לסבול את המאמץ הנדרש ממני ב-24 השנים האחרונות! מעולם לא יכולתי לנסוע לילות שלמים, למשל, ואז לתת הרצאה בבוקר הבא. כי זוהי עובדה, שאם מישהו הוא צמחוני הוא יכול לשאת פעילות מסוימת בתוך עצמו שהיא שונה אצל הבלתי צמחונים, שעושים זאת תחילה על ידי החיה. זהו ההבדל החשוב.

אך אל תקבלו כעת את הרעיון שאני עושה תעמולה מטעם הצמחונים! זה תמיד צריך להיות מבוסס על כך אם אדם יכול להיות צמחוני או לא. זה עניין אינדיבידואלי.

אתם רואים, זה חשוב במיוחד בקשר לחלבון. אדם יכול לעכל חלבון אם הוא יכול לאכול חלבון צמחוני ולפרק אותו מטה במעיים. ואז הוא מקבל את הכוחות ממנו. אבל ברגע שהמעיים חלשים, הוא צריך לקבל את החלבון באופן חיצוני, שזה אומר שהוא צריך לאכול את הסוג הנכון של חלבון, שהוא חלבון של בעלי חיים. תרנגולות שמטילות ביצים הן גם כן בעלי חיים! ובכן חלבון זה משהו שבאמת נשפט קצת בשקר, אלא אם הוא נשקל מנקודת ראות אנתרופוסופית.

כאשר אני אוכל שורשים, המינרלים שלהם הולכים למעלה לתוך ראשי. כאשר אני אוכל סלט ירוק, הכוחות שלי הולכים לחזה שלי, לריאות וללב – לא השמנים שלהם, אלא הכוחות מהשמנים שלהם. כאשר אני אוכל פרי, החלבון מהפרי נשאר במעיים. והחלבון מן החי נע מעבר למעיים לתוך הגוף. חלבון מן החי מתפזר החוצה. מישהו עלול לחשוב שאם אדם אוכל הרבה חלבון, הוא יהיה מוזן היטב. זה מוביל לעובדה בתקופה חומרנית זו שאנשים שלמדו רפואה ממליצים על כמויות מופרזות של חלבון עבור דיאטה ממוצעת. הם טוענים ש-150-120 גרם של חלבון נחוצים – שזה מגוחך. היום זה ידוע שרק רבע מכמות זו נחוצה. ולמעשה, אם אדם אוכל כמות כה עצומה ובלתי הכרחית של חלבון – טוב, אז משהו קורה כמו שקרה עם פרופסור מסוים והעוזר שלו.

היה להם איש אחד שסבל מתזונה גרועה והם רצו לבנות אותו מחדש עם חלבון. עכשיו זה מוכר בדרך כלל שכשמישהו צורך כמות גדולה של חלבון – זה כמובן משתנה בתוכו – השתן שלו מראה איזו דיאטה הוא אכל. ובכן, כעת זה קרה במקרה זה שהשתן של האיש לא הראה סימן של נוכחות חלבון בגופו. זה לא קרה להם אף פעם שדבר כזה עבר דרך המעיים. הפרופסור היה במצב נורא. והעוזר טלטל את מגפיו כשאמר בחוסר ביטחון: "מר פרופסור, הייתכן – דרך המעיים?" כמובן!

מה קרה? הם פיטמו את האיש בחלבון וזה היה חסר ערך עבורו, כי זה הלך מהבטן לתוך המעיים ואז החוצה מאחור. זה לא התפזר בגוף כלל. אם מישהו בולע יותר מידי חלבון זה לא עובר לגוף בכלל, אלא לתוך הצואה. אפילו כך, הגוף מקבל משהו מזה. לפני שזה עובר החוצה, זה שוכב שם במעיים ונהיה לרעל ומרעיל את כל הגוף. זה מה שיכול להתרחש מיותר מידי חלבון. ומתוך הסתיידות עורקים רעילה יוצא לעיתים קרובות – שהרבה אנשים מקבלים הסתיידות עורקים מוקדם מידי, פשוט בגלל שהם מעמיסים על עצמם יותר מידי חלבון.

זה חשוב, כפי שניסיתי להראות לכם, לדעת דברים אלה על הזנה. כי רוב האנשים משוכנעים שככל שהם אוכלים יותר, כך הם ניזונים טוב יותר. כמובן שזה לא נכון. לעיתים קרובות אדם ניזון הרבה יותר טוב אם הוא אוכל פחות, משום שאז הוא לא מרעיל את עצמו.

הנקודה היא באמת שצריך לדעת כיצד פועלים החומרים השונים. צריך לדעת שמינרלים עובדים במיוחד על הראש. פחמימות – בדיוק כפי שהן נמצאות במזונותינו המצויים ביותר, לחם ותפוחי אדמה, למשל – פועלות יותר על הריאות ועל הגרון (ריאות, גרון, חוש הטעם וכן הלאה). שומנים עובדים במיוחד על הלב וכלי הדם, עורקים וורידים, וחלבון במיוחד על איברי הבטן. לראש אין כמות מסוימת של חלבון. מה שיש לחלבון – באופן טבעי, הוא צריך להיות מוזן גם בחלבון, כי אחרי הכל, זה מכיל חומר חי – יש לנו חלבון כדי ליצור את עצמנו. ואם מישהו אוכל יותר מידי, אין טעם להאמין שבדרך זו הוא משיג מוח בריא, כי רק ההיפך קורה: כך משיגים מוח מורעל.

חלבון: איברי בטן

שומנים: לב וכלי דם

פחמימות: ריאות, גרון, חוש טעם

מינרלים: ראש

יתכן ואנו צריכים להקדיש עוד מפגש לתזונה? זה יהיה טוב, בגלל ששאלות אלו חשובות מאוד. אם כן, בשבת בתשע בבוקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *