מיסטריית מיכאל – 25

מיסטריית מיכאל – 25

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 25

מערכות החישה והחשיבה באדם ויחסם לעולם

כשמתחיל האדם לאמץ לעצמו את אורח הידע האימגינטיבי, בלימוד ישותו האנושית, מסיר הוא מעליו, בהתבוננותו, את מערכת החישה שלו. הוא נעשה, עבור התבוננותו העצמית, לישות ללא מערכת חישה. לא חדלות לעבור לפני נפשו תמונות באיברי החישה, כפי שעברו לפני כן, אך הוא חדל לחוש עצמו קשור לעולם החיצון הפיסי דרך איברים אלה. התמונות שעוברות לפני נפשו מהעולם הפיסי שמחוצה לו אינן מועברות כעת דרך איברי החישה, הן מהוות ראיה ישירה של העובדה שלאדם כל הזמן יש קשר אחר לעולם הטבע שמסביבו, קשר שחודר דרך הקשר החושי ומעבר לו ושאינו נעלם על ידי החושים החיצוניים. זוהי זיקתו אל הרוח אשר מוצאת את מימושה בעולם הטבע החיצון.

בהתבוננות מסוג זה נשמט העולם הפיסי מהאדם. זהו האלמנט הארצי שמצטמצם. האדם חש שהאלמנט הארצי אינו הולם אותו עוד. עשויים לשער שיחד עם זה תיעלם תודעת העצמיות שלו. זה ייראה כנובע ממה שנאמר בלימודינו הקודמים בהם תוארה תודעת העצמיות כתוצאה של זיקת האדם אל ישות האדמה. אך לא כך הדבר. מה שרוכש האדם באמצעות האלמנט הארצי נשאר שלו, אף אם לאחר שרכש אותו הוא פושט מעליו את העטיפה הארצית בחוויה חיה של ידע. בהיראות הדבר כמתואר בקשר לראיה אימגינטיבית, ברור שככלות הכל, מערכת החישה של האדם אינה צמודה אליו כל כך. אין זה הוא החי למעשה במערכת חישה זו כי אם העולם שמסביבו. העולם בונה עצמו בתבנית הווייתו לתוך גוף החישה של האדם. על כן, לאדם המשקיף על כך בראיה אימגינטיבית, מהווה אף גוף חישה זה קטע של העולם החיצון. זהו קטע של העולם החיצון שבוודאי שוכן קרוב יותר אליו מאשר עולם הטבע שמסביב, אך אף על פי כן, מהווה עולם חיצון.

הוא נבדל משאר העולם החיצוני בזה בלבד, שלשאר העולם החיצוני עשוי אדם להיכנס אך ורק בתודעה שבתיווך חישת החושים בה בשעה שלגוף החישה נכנס הוא בשוקקות, בהכרות מיידית. גוף החישה מהווה עולם חיצון אך לתוך כל הפרוזדורים של עולם חיצוני זה מתפשט האדם בכל הוויית נפשו ורוחו, שהוא מביא עימו מהעולם הרוחי, בכניסתו לחיים ארציים.

מלבד באשר לעובדה שהאדם נכנס לגוף החישה שלו וממלא אותו בנפשו וברוחו שלו, מהווה גוף זה באותה מידה ‘עולם חיצון’ כמו עולם הצומח המשתרע לידו ומסביבו. ככלות הכל, העין משתייכת לעולם ולא לאדם, בדיוק כמו שהוורד, שהאדם רואה, אינו שייך לו אלא לעולם.

בעידן שדרכו עובר זה עתה האדם באבולוציה הקוסמית, החלו אישים בעלי הלך רוח מדעי לתמוך בהשקפה שצבע, צליל ורשמי חום אינם מצויים למעשה בעולם כי אם באדם. הם טוענים שה’צבע האדום’ המשוער אינו מהווה מהות חיצונית בסביבת העולם הממשית של האדם, אלא אך ורק האפקט שנוצר באדם עצמו על ידי דבר בלתי ידוע. האמת מצויה בהיפוכו של דבר. אין זה כך שהצבע יחד עם העין מהווים חלק מהישות האנושית, אלא שהעין יחד עם הצבע מהווים חלק מהעולם. במשך כל חייו על האדמה אין האדם קולט לעצמו באורח פסיבי זרם רשמים מסביבותיו הארציות, אלא, לעומת זאת, הוא עצמו מתפתח אל עולם זה שמחוצה לו בחייו בין לידה ועד המוות.

ראוי לציון הדבר שבתום ‘התקופה האפלה’, בה בוהה האדם בעולם מבלי להיווכח באורח פנימי בקיומו של דבר, ועם זריחת שביב מאור הרוח, תתהפך התמונה האמיתית של זיקת האדם אל העולם שמסביבו אל הכיוון המנוגד של האמת. כאשר מסלק האדם מעליו, בהיותו בידע אימגינטיבי, אותו עולם שמלפני כן סבבו, הוא חי בגוף החישה שלו, הוא נעשה מודע בתוכו לגוף נוסף שבאמצעותו נתמך תהליך החשיבה, כשם שחישת הדימויים החושיים נתמכת על ידי גוף החישה.

כעת הוא מודע לכך שבתור אדם זיקה לו, באמצעות גוף חשיבה זה, אל סביבת ה’כוכבים’ הקוסמית שלו כפי שהיה מודע עד כה להיותו בזיקה, באמצעות גוף החישה, אל סביבתו הארצית. הוא מכיר בעצמו כישות קוסמית, ומחשבותיו אינן מהוות עוד תמונות-צלליות גרידא. הן רוויות בממשות כמו תמונות החושים שבחישה החושית. אם תלמיד הידע הרוחי עולה גבוה יותר, כלומר, לאינספירציה, הוא נעשה מודע לכך שהוא שוב יכול לפשוט מעליו עולם זה שעליו נתמך גוף החשיבה כשם שקודם לכן פשט והסיר את הגוף הארצי. הוא חש בבירור שאף ביחס לגוף החשיבה שלו אין הוא משתייך לישותו כי אם לעולם. הוא חש כיצד מחשבות העולם פועלות דרך מערכת החשיבה שלו בתוכו. שוב מודע הוא לכך שבחשיבתו אין הוא נוטל השתקפויות בלבד של העולם, אלא שהוא מתפתח עם גוף החשיבה שלו אל חשיבת העולם. הן באשר לגוף החושים שלו והן באשר למערכת חשיבתו מהווה האדם עולם. העולם בונה עצמו לתוכו. ומכאן, שבחישת חושיו ובחשיבתו אין הוא מהווה הוא עצמו, כאן הוא קולט את ידע העולם.

לתוך גוף חשיבה זה ממלא האדם, תוך כדי התפשטות, את אותו חלק עכשווי של ישותו ורוחו שאינו משתייך לא לעולם הארצי ועדיין לא לעולם הכוכבי ואשר הוא בעל אופי רוחי טהור, המתקיים מחיים ארציים לחיים ארציים בתוך האדם. תבנית זו של נפש ורוח ברת-גישה היא לאינספירציה בלבד. וכך יוצא האדם מהאורגניזם הארצי והקוסמי שלו וניצב לפני עצמו, דרך האינספירציה שלו, כישות שעל טהרת הנפש והרוח. בזאת, בישותו שעל טהרת הרוחיות, נפגש האדם במערך ייעודו או גורלו.

בגוף החישה חי האדם בגופו הפיסי. בגוף החשיבה שלו חי הוא בגוף האתרי. לאחר ששני גופים אלה הונחו בצד, בחוויית הידע החיה מצוי האדם בגופו האסטרלי. מדי הניח האדם בצד חלק מישותו הנרכשת, לאמיתו של דבר, נפשו מתרוששת בתכולתה מצד אחד, אולם, מצד שני, בעת ובעונה אחת, מתעשרת היא. אם, תוך סילוק הגוף הפיסי, דוהה יפי העולם הצומח בנצנצו דרך החושים, הרי שלפני נפשו של האדם מתקיים עולם שלם של ישויות אלמנטליות[1] השוכנות בממלכת הצומח. בשל היות כך הדבר, הרי שאדם, שהידע הרוחי שלו רוחי הוא באמת, לא יהיה נתון לשום הלך התנזרות בקשר למה שהחושים עשויים להראות לו. דרך כל החוויה הפנימית של חיי הרוח עדיין חש הוא בתוכו במלוא שוקקות חיים את הצורך להסתכל שוב ושוב דרך החושים, במה שנחווה בחיי הרוח. באדם כולו, כשאיפה אחר ידע שוקק חיים, של המציאות בשלמותה, מעוררות השגות החושים כמיהה לחלק המשלים שלהן. לעולם של הישויות האלמנטליות. כך גם מעוררת ההתבוננות בישויות האלמנטליות, כמיהה למה שעשויות למסור השגות החושים.

בסך הכל של חיי אנוש קוראת הרוח אחר הרגש והרגש אחר הרוח. הוויית הקיום הרוחית היתה לחלל ריק אילו לא נשאה בה את האכפתיות באשר לנחווה בחיי ההשגה החושית. ההשגה החושית היתה לאפלה אילו לא פעל בה, בתחילה מתחת למודעות, אך עם זאת מפיץ-אור תמיד, כוח הרוח. על כן כשהאדם יביא עצמו לבשלות עד כדי היווכחו לדעת, בד בבד עם הכירו בחיי הטבע, בפעילותו של מיכאל בזה, לא תהא כל התרוששות בכל מה שמעניקים חיי הטבע לנפשותיהם של בני האדם כי אם להיפך מזה, עושר רב ועצום. כך לא תהיה נטייה כל שהיא בחיי הרגישה לפרוש מחיי החושים, לעומת זאת תהיה קיימת שוקקות שמחה לקבל בברכה לתוך הנפש את כל הפלאים של עולם החושים.

מחשבות מנחות למכתב 25

  1. גוף החישה האנושי אינו שייך לישות האדם אלא נבנה ומורכב בה במשך החיים הארציים מהעולם מבחוץ. לעין הרואה זיקה לאדם ובעצם מצויה היא בעולם, כשהאדם פושט ומרחיב את מהותו, את ישותו שלו בעלת נפש ורוח, אל מה שהעולם מממש בו דרך חושיו. במהלך חייו הארציים אין האדם קולט לתוך עצמו את סביבותיו הפיסיות, מתפתח הוא כישות נפש ורוח לתוך סביבות אלה.
  2. דומה הדבר ביחס לגוף החשיבה. האדם נפתח דרך גוף החשיבה שלו אל חיי הכוכבים. הוא מודע לעצמו כעולם כוכבים. האדם חי ושוזר במחשבות עולמיות כאשר בהכרה שוקקת חיים של ידע מניח הוא בצד את גוף החושים אשר לו.
  3. לאחר ששניהם הונחו בצד, הן העולם הארצי והן עולם הכוכבים, ניצב האדם לפני עצמו כישות נפש ורוח. כאן אין הוא מהווה עוד עולם. כאן הוא אדם במשמעות האמיתית ביותר. לבוא לידי הכרה במה שהוא מתנסה, בזה מהות ידע העצמיות. בה בשעה שזהו ידע העולם להגיע להשגה בגופי החישה והמחשבה.

——————————————————————————————-

  1. ישויות האלמנטים – נקראות גם ישויות אלמנטריות (ישויות האדמה (גמדים), ישויות המים, האוויר והאש. (המתרגם)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *