מיסטריית מיכאל – 28

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 28

שינויים היסטוריים מהפכנים בשחר נפש-התודעה

נפילת האימפריה הרומית, שלוותה בהופעתם, בשדה המערכה, של עמים הנעים ונדים מהמזרח (הקרוי נדידת העמים), מהווה תופעה היסטורית שאליה צריכות להיות מופנות שוב ושוב עיני האדם בשאלה. כי העת הנוכחית כוללת בה עדיין הרבה שהוא פרי השפעת ההתרחשויות האדירות ההן. בלתי אפשרי הוא להבין את מה שהתרחש באמצעות מחקר היסטורי חיצוני בלבד, יש להתבונן אל נפשותיהן של הישויות האנושיות שהיו מעורבות ב'הגירה' זו ובנפילתה של האימפריה הרומית.

יוון ורומי נמצאו בפריחת תרבותן במשך התקופה בה פיתחה האנושות את הנפש האינטלקטואלית או השכלית. היוונים והרומאים אכן מהווים במיוחד נושאי התפתחות זו. אך התפתחות שלב נפש זה בין עמים אלה אינה מאפשרת לפתח כיאות מעצמו את נפש-התודעה. כל אוצרות הנפש והרוח החבויים בנפש האינטלקטואלית או השכלית מובעים בשפע מלא חיים ומובאים לאור היום בתרבות היוונית והרומאית.

אך אין היא יכולה, באמצעות הכוח שמטבע בריאתה, לשאת את זרם חייה אל נפש-התודעה. כמובן ששלב נפש-התודעה מגיח ועולה בעתו. אלא שנראה הדבר כמו אין נפש-התודעה הזאת יכולה להגיח באורח ספונטני מאישיותו של היווני או הרומאי. עליה, לעומת זאת, להישתל בו כמו מבחוץ. מצב ההתלכדות עם ישויות הרוח האלוהיות ולאחר מכן ההינתקות מהן, אודות כך דובר כה תכופות במכתבים אלה, מתרחשים במהלך התקופות בעוצמה משתנה.

בימי קדם היה זה כוח שהתערב בהשפעה עזת עוצמה באבולוציה של ענייני אנוש. כוח זה נחלש בהיכנסו לחיי היוונים והרומאים. במאות הראשונות לנצרות, הוא מצוי שם. כל עוד היווני והרומאי היו מפתחים במלואה את הנפש האינטלקטואלית או השכלית שבתוכם הם היו חווים, לא במודעות, אך בתוצאות חשובות עבור הנפש, תחושה של הינתקות מתבנית הוויית הרוח האלוהית וחירות של ישותו האנושית שלו. דבר זה הגיע לסיומו במאות השנים הראשונות לנצרות.

הנצנוץ הראשון של שחר נפש-התודעה הורגש כשהוא מביא עימו ליכוד מחודש עם עולם הרוח האלוהי. האבולוציה נסוגה מעצמאות נפשית מסוימת אל מועטה יותר. התכולה הפנימית של מהות כריסטוס לא היתה יכולה להיקלט בנפש-התודעה האנושית כי נפש-התודעה עצמה לא היתה עדיין מסוגלת להיקלט בישות אנוש. על כן הם חשו בתכולה זו של מהות כריסטוס כדבר שבא אליהם מוכן מבחוץ מהעולם החיצוני הרוחי, לא כדבר שהם עצמם פיתחוהו ושהם הזדהו עימו באמצעות כושרות הידע הטבועים בהם.

לא כך היה הדבר באשר לעמים שהגיעו זה עתה להיסטוריה מצפון מזרח. הם עברו דרך שלב הנפש האינטלקטואלית או השכלית במצב שהיה מוחש כתלות בעולם הרוחי. הם החלו לראשונה לחוש משהו מעצמאות אנושית כשהכוחות המתעוררים של נפש-התודעה נגהו אל ראשיהם דרך מהות כריסטוס. בין בני עמים אלה הופיעה נפש-התודעה כמשהו הצמוד בקרבה רבה לדביר ישותו של האדם. הם חשו עצמם בהתפשטות מלאת שמחה של כוחות פנימיים, כאשר התעוררה נפש-התודעה לחיים בפנימם.

אל חיים ראשוניים-רעננים אלה של נפש-התודעה הזורחת בין בני עמים אלה ירדה התכולה הפנימית של כריסטוס. הם חשו זאת כדבר המתעורר לחיים בפנים נפשם ולא כמשהו הנתון ומוכן מבחוץ. כזה היה הלך הנפש בו הגיעו עמים אלה אל האימפריה הרומית וכל הכרוך בכך. כזה היה הלך הנפש האיראני לעומת ה-אתאנאזיאני. ניגוד עמוק היה בוקע ועולה כאן באבולוציה של תולדות אנוש.

בנפש-התודעה של היווני והרומאי, באורח חיצוני כלפי האדם עצמו, החלה הוויית הרוח האלוהית את פעילותה, לא בהתלכדות מלאה עם החיים הארציים, אלא בקרינה בלבד עליהם. בתחילת זריחתה של נפש-התודעה בשבטים הצרפתיים, הגרמניים וכולי, פעלה, ולעת עתה באורח חלש, רוח אלוהית במידה כזאת שתוכל לאחד עצמה עם הישות האנושית.

השלב הבא הוא שתבנית התכולה של כריסטוס ששכנה בנפש-התודעה, ברחפה מעל האדם ומחוצה לו, התפשטה לכל הכיוונים, בה בשעה שזה אשר היה מלוכד עם נפשם של בני האדם נותר כמשהו השוכן ככוח מניע, כאימפולס בנפש הפנימית. אימפולס הכורך בו את הזמן על מלוא התפתחותו ושעשוי להגיע אך ורק בהשגת שלב מסוים באבולוציה של נפש-התודעה.

פרק הזמן מהמאות הראשונות לנצרות ועד תקופת נפש-התודעה מהווה זמן בו רוב החיים הרוחיים של האנושות מרחפים מעל האדם. זוהי תכולה רוחית שעימה אין הוא יכול להתקשר באופן מודע באמצעות אימון כוחות נפשו. לפיכך למבטו זיקה חיצונית: הוא 'מסביר' תכולה רוחית זו ובוחן במחשבה את הגבולות המדויקים בהם אין לאל ידם של כוחות הנפש להתלכד עמה בדעה ברורה. הוא משרטט את הקו התוחם בין השטח אליו ידיעתו מגיעה לבין המקום שאליו אין היא מגיעה. התוצאה היא הימנעות מוחלטת משימוש באותם כוחות נפש העולים עם הידע לעבר עולם הרוח. וכך לבסוף מגיע הזמן במפנה המאה ה-17 אל ה-18 כאשר באמצעות אותם כוחות שבני אדם צריכים להפנותם להוויית מציאות רוחית, מפריכים הם את כל המציאות הרוחית ומפנים עורף לרוח באותם כוחות נפש המופנים אל העצמים המושגים על ידי החושים החיצוניים בלבד. כושרות השגת הידע של בני האדם כלפי המהות הרוחית מתעממים במיוחד במאה ה-18.

הוגי הדעות מאבדים את התכולה הרוחית לאידיאות שלהם. בפילוסופיה האידיאית של המחצית הראשונה של המאה ה-19 מציגים הם את האידיאות שלהם, שללא רוח, בתור מציאות ותכולת עולם יוצרות. בין הוגי דעות אלה נמנים: פיכטה, שלינג והגל. או שמכוונים הם באידיאות מתות שאינן מבקשות אחר הרוח החיה לעל-חושי שכּבה הואיל והרוח אינו בו. בין אלו נמנים: ספנסר, ג'ון סטוארט מיל ואחרים.

עין הרוח המבקשת אחר הרוחי למעשה אבדה. המשכיות לדרך הקדומה של ידע רוחי אינה אפשרית. על כוחות הנפש, המתפתחים לקראת נפש-התודעה, לשאוף ולהיאבק לליכודם בתפעול מחודש, חי וישיר עם עולם הרוח. שאיפה זו עצמה מהווה תמצית מהותה ומגמתה של האנתרופוסופיה.

דווקא צמרת המנהיגות בחיי הרוח של התקופה הנוכחית אינה יודעת בדרך כלל ולא כלום אודות המשמעות של האנתרופוסופיה ומטרתה. וכך, חוגים נרחבים, ההולכים בעקבות מנהיגים אלה, מצויים מעבר לה. המנהיגים חיים בתכני נפש ורוח שאיבדו בהדרגה את הרגלי השימוש בכוחות הרוחיים של האדם. ביחס לאנשים כאלה דומה הדבר כמו ניסה מישהו לשכנע אדם משותק להשתמש באיבר המשותק שלו. כי היה זה שיתוק אשר קבע מושבו במהלך הזמן מהמאה ה-16 ועד מחציתה השניה של המאה ה-19, שיתוק הכשרים העילאיים לידע. בני אדם היו שרויים בלא מודעות לכך, הם ראו בשימוש החד צדדי של כושרות הידע שבראשותם לכיוון עולם החושים צעד חשוב בקידומה של האנושות.

מחשבות מנחות למכתב 28

  1. היוונים והרומאים הם העמים שהוכנו מראש במיוחד לפיתוח הנפש האינטלקטואלית או השכלית. הם פיתחו שלב נפש זה למלוא השלמות. אך לא היה בתוכם אותו זרע חי על מנת לעבור באמצעותו בקו ישר אל נפש-התודעה. חיי נפשם מעורים לגמרי בנפש האינטלקטואלית או השכלית.
  2. תחת זאת בא, במהלך הזמן מעליית הנצרות ועד פיתוח תקופת נפש-התודעה, ממשל עליון של עולם רוחי שאינו מתלכד עם כוחות נפש אנוש. כוחות נפש אלה 'מסבירים' את העולם הרוחי, אך אינם חווים אותו.
  3. בני העמים הנודדים אל האימפריה הרומאית מצפון מזרח ב'נדידת העמים' מחזיקים בנפש האינטלקטואלית או השכלית יותר בחיי הרגישה שלהם. ובינתיים, בהתערותה באלמנט תחושה זה, מפתחת נפש-התודעה את כושרותיה בנפשם. החיים הפנימיים של בני העמים האלה ממתינים לזמן בו תתאפשר שוב התלכדות מושלמת של נפש אנוש עם העולם הרוחי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *