מיסטריית מיכאל – 24

מיסטריית מיכאל

29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 24

האדם בישותו המקרוקוסמית

בתשתית הדברים מגלה הקוסמוס עצמו לאדם משני כיוונים: האדמה ויקום הכוכבים שמחוץ לאדמה. האדם חש את עצמו בזיקה אל האדמה ואל כוחותיה. החיים מלמדים אותו על זיקה זו דרך חדות האבחנה. לא כך הוא חש עצמו בתקופה הנוכחית כשהוא מתייחס לעולם הכוכבים שמסביב לו. דבר זה נמשך כל עוד הוא לא פיתח מודעות לגופו האתרי. לאחוז בגוף האתרי באימגינציות פירושו לרכוש את אותה תחושת קירבה ליקום הכוכבים כשם שיש לו לאדם לאדמה דרך תודעת הגוף הפיסי.

הכוחות הבונים את הגוף האתרי בעולם באים מקו המעגל של הקוסמוס כשם שהכוחות של הגוף הפיסי באים מהנקודה המרכזית של האדמה. אך בד בבד עם הכוחות האתריים המומטרים מטה על האדמה מקו המעגל של הקוסמוס מגיעים אף אותם אימפולסים קוסמיים הפועלים בגופו האסטרלי של האדם. האתר דומה לאוקיינוס שעל גליו, מכל הכיוונים של העולמות המרוחקים ביותר, באים כוחות אסטרליים אל האדמה.

בעידן הקוסמי הנוכחי עשויות אך ורק הממלכות המינרלית והצמחית להגיע לזיקה ישירה עם חיים אסטרליים אלה הזורמים וממשיכים לזרום אל האדמה על פני גלי האתר, ממלכת בעלי החיים וממלכת אנוש לא יכולים. באשר לממלכת בעלי החיים מראה התבוננות רוחית שהפעילות בעובר אינה מחיים אסטרליים של זמננו הנוכחי אשר זורמים אל האדמה, כי אם הללו אשר זרמו אליה לפני זמן רב מאד בעידן הירח הקדום.

באשר לעולם בעלי החיים ניתן לראות כיצד ננצרו, מתוך הספירה הרוחית, כוחות אסטרליים מזמנים קדומים שהיו פעילים לפני זמן רב, במהלך עידן האבולוציה של הירח הקדום, כיצד ננצרו הללו וכעת אינם בפעולה. הם פועלים ככוחות נצורים עתיקי יומין הנשארים בימינו בעולם הרוחי בלבד ואינם יוצאים אל העולם האתרי. יתר על כן, צורה זו של השפעה אסטרלית מועברת על ידי כוחות הירח הנוכחיים שנותרו מהשלב הקודם של האדמה.

יש לנו, בממלכת בעלי החיים, תוצאתם של אימפולסים אשר בשלב אבולוציוני קודם של האדמה גילו עצמם באורח חיצוני כאלמנטים של טבע, בה בשעה שבעידן הנוכחי פורשים הם אל העולם הרוחי הזורם בכוח פעיל דרך האדמה. בסקירה רוחית אנו נראה בבעלי החיים שדרך החדירה של הגוף האסטרלי אל הגוף הפיסי והאתרי נשתמרו כוחות בעלי חשיבות בתוך החיים הנוכחיים של האדמה, הכוחות האסטרליים שננצרו מזמן קדום יותר. אך מיד, כשמקבל בעל החיים את גופו האסטרלי מתחילים אימפולסי השמש להיות פעילים בו. כוחות השמש אינם יכולים להעניק לבעל החיים דבר עבור חייו האסטרליים. אך אף על פי כן כשחיים אסטרליים מצויים כבר בבעל החיים, נדרשים כוחות השמש להתגייס לגדילה, להזנה וכדומה.

באשר לממלכת האדם שונה הדבר. גם זו קולטת את האלמנט האסטרלי שלה בראש ובראשונה מכוחות הירח הקדומים והנצורים. אך לכוחות השמש בתוכם יש אימפולסים אסטרליים שלא משפיעים על ממלכת בעלי החיים, אולם באסטרלי האנושי ממשיכים הם לפעול באותה דרך בה כוחות הירח הקדום פעלו כשהאדם הוחדר לראשונה באסטרליות. בגוף האסטרלי של בעל החיים נראה עולם הירח. בגוף האסטרלי של ישות אנוש נראה התיאום ההרמוני של עולמות השמש והירח. כוח דמוי-שמש זה בגוף האסטרלי האנושי הוא המאפשר לאדם ליטול לתוך עצמו את הכוח הרוחי הקורן כלפי חוץ ומצוי באדמה, שהאדם משתמש בו לפיתוח תודעת עצמיותו. כל מה שהוא אסטרלי זורם מקו המעגל של היקום. פועל הוא כזרימה של העת הנוכחית או כזרימה שזרמה בימי קדם ונשמרה. מצד שני כל דבר שקשר לו לעיצוב האני הנושא מודעות עצמית אינדיבידואלית, מוכרח לקרון ממרכז כוכבי. האסטרלי פועל מקו המעגל, וכל דבר שמשתייך לאני – מנקודת מרכז.

האדמה בתור כוכב, נותנת ממרכזה את האימפולס לאני האנושי. כל כוכב מקרין ממרכזו כוחות שבאמצעותם מעוצב האני של ישות זו או אחרת. דבר זה מראה את הקוטביות שבין מרכז כוכבי לבין קו המעגל הקוסמי. התיאור מראה בעת ובעונה אחת שממלכת בעלי החיים ממשיכה להתקיים כיום כתוצר של כוחות קדומים יותר, אשר פעם היה להם קשר לאבולוציה של האדמה. היא קיימת ממשאבי הכוחות האסטרליים הקדומים שהשתמרו ועליה להיעלם כשמשאבים אלה ינוצלו עד תומם.

לעומת זאת באדם מוסיפים כוחות אסטרליים חדשים לבוא והם נובעים מכוח השמש. הללו מאפשרים לאדם להמשיך ולשאת את האבולוציה שלו אל העתיד. כפי שכל זה מראה, לא ניתן להבין את האדם בתבנית הווייתו המיוחדת, אלא כשמכירים בבהירות את זיקתו לחיים הכוכביים בכללותם כמו את זיקתו לאדמה.

אף מה שקולט האדם מהאדמה עבור פיתוח תודעת עצמיותו נובע מפעילותו של העולם הרוחי שבתחומי הספירה הארצית. הדבר אותו העניק כוח השמש לאדם, את מה שהוא צריך עבור גופו האסטרלי, מהווה תוצאתן של השפעות שהיו פעילות במהלך עידן השמש הקדומה. אז קלטה האדמה את היכולת לפתח את אימפולסי האני של האנושות. זהו המרכיב הרוחי שהאדמה נצרה בפנימה מחיי השמש הקדומה ואשר נשמר מלדעוך על ידי השפעות של התקופה הנוכחית.

האדמה עצמה היתה פעם שמש. ולאחר מכן עברה לתבנית רוחית. בעידן הקוסמי הנוכחי מה שהוא שמש פועל מבחוץ. השפעת שמש זו מבחוץ מהווה מעיין של עלומים המתרחשים תמיד לאותם כוחות מתכלים מעידן קודם. בעת ובעונה אחת ככוח פעיל של ההווה שומרת השפעת שמש זו את השייך לעבר מליפול לשטחו של לוציפר. כי כל מה שממשיך לפעול הלאה כהשפעה מהעבר נופל לטרף ללוציפר אם אינו ניטל לכוחות ההווה.

ניתן לומר שתחושת האדם לגבי זיקתו האינטימית אל הקוסמוס החוץ ארצי בעידן קוסמי זה היא כה עמומה עד שאין הוא יודע אודותיה בתודעתו. אין היא עמומה בלבד, אלא אף 'נאטמת' על ידה תחושת זיקתו האינטימית לספירת האדמה. הואיל ותודעת האדם לגבי עצמיותו האינדיבידואלית צריכה להיות נלמדת בספירת האדמה, מתחיל הוא את תקופת נפש-התודעה במעורבות כה קרובה לספירה ארצית זו, עד שמטיל הדבר השפעה עזה יותר עליו מכפי שתואם למסלול שחיי נפשו צריכים לעבור בו כיאות. האדם נדהם מרשמי עולם החושים. בהיותו מוכרע על ידי סאונם והמולתם, לא עולה בידו להסדיר חשיבה פעילה שמתוך חירות, שיש בה גם חיים.

כל העת מהמחצית של המאה ה-19 ואילך היתה תקופה של תדהמה מהמולתם של רשמי החושים. היתה זו האשליה הגדולה של התקופה הזו, שבה נטלו האנשים חיים רבי עוצמה אלה של החושים כחיים הנאותים, חיי חושים שהשתדלו כמיטב יכולתם להסתיר את כל החיים בקוסמוס החוץ-ארצי, הלא אדמתי.

לתוך מצב זה יכלו לחדור הכוחות האהרימניים ולהפעיל את רצונם. היה זה לוציפר שהוחזק בבקרת כוחות השמש יותר מאשר אהרימן. אהרימן ניצב היה בעמדה לעורר, במיוחד בין אנשי המדע, את הדעה המסוכנת שאידיאות הן בעלות יישום אך ורק מרשמי החושים. לפיכך, דווקא בחוגים אלה פוגשת האנתרופוסופיה הבנה מועטת בלבד. בהיתקלם במסקנות המדע הרוחי מנסים הם להבינן דרך מושגיהם. אך מושגים אלה אינם יכולים להקיף את הרוחי, כי הידע החי שלהם הטבוע בהם הוא אטום והלום על ידי החושים שזורי האהרימניות. על כן נבהלים האנשים וסבורים שהם מסגירים עצמם לאמונה עיוורת ברואה הרוחי, אם יהיה עליהם להיכנס ברצינות למסקנות המושגות על ידו.

הקוסמוס החוץ ארצי נהיה אפל יותר ויותר עבור תודעת אנוש במחצית השניה של המאה ה-19. כשהאדם יתפתח ויגיע שנית להיווכח בקיום חיי האידיאות בתוכו אך ללא תמיכת עצמו ותמיכתם על ידי עולם החושים, או אז, לעיני השואל ודורש יזרום מחדש מענה מהקוסמוס שמעבר לספירת האדמה, ויהיה זה כדי להתוודע אל מיכאל בממלכתו.

בבוא העת בסתיו, כשחג מיכאל ייערך באמת ובערך פנימי, או אז, ברגשותיהם של הללו העורכים את החג, יקום ויעלה בכנות מרבית ומקודשת, כמוטיב האור, פסוק שירי זה וחיים אלה בתודעתם של בני האדם: בהשלמת האידיאות חווה הנפש את אור הרוח אף כאשר מראיתם החיצונית של החושים שוהה כזיכרון בלבד בנפשו של האדם.

כאשר האדם, בהלך נפש כזה יוכל לחוג את חג מיכאל יוכל לחזור לאחר מכן כדת וכדין ולהיכנס לעולם החושים ואהרימן לא יוכל להזיק לו.

מחשבות מנחות למכתב 24

  1. בראשית תקופת התודעה ירד עמעום על תחושת האדם ביחס לזיקתו אל הקוסמוס החוץ ארצי. מצד שני התעצמה תחושת הזיקה אל האדמה דרך חייו ברשמי החושים עד כדי הימצאות במצב הלום ואטום.
  2. במצב זה מסוכנת במיוחד פעילותם של הכוחות האהרימניים, כי האדם חי באשליה שחיים המומים אלה ברשמי החושים מהווים את הדבר הנכון ואת הצעד הנכון לקידמה באבולוציה.
  3. על האדם למצוא את הכוח להטיל אלומת אור בעד עולם האידיאות שלו ולחיות באידיאות אלה כבעולם של אור אף כשאין הוא נתמך על ידי עולם החושים הצעקני. בהתוודעות פנימית חיה זו לתלות העצמית, ולעולם האידיאות הקורן, תתעורר באדם תחושת זיקתו אל הקוסמוס החיצוני העל-ארצי. כך תונח התשתית לחגיגות מיכאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *