להתעורר בקהילה – 02

להתעורר בקהילה

רודולף שטיינר

 10 הרצאות שניתנו בשטוטגרט ודורנאך

1923 / 23.1-4.3

מתוך מחזור הרצאות בשם 'בניין קהילות אנתרופוסופיות'

Anthropsophische Gemeinschaftbildung

GA257

מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: בלהה רוזנפלד

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר (המכיל גם הקדמה וסיכום של אורי בן דוד), שיצא דרך הוצאת חירות – ראו כאן 

הרצאה שניה

שטוטגרט, 30 בינואר 1923

לפני שבוע הגבתי כאן על האירוע החמור של שריפת הגיתהאנום ועל עניינים שוטפים אחרים של החברה האנתרופוסופית. היום אני מתכונן לדבר על עניינים אנתרופוסופיים טהורים, אבל נראה לי שהכרחי לומר מילות מבוא אחדות על הבעיות בחברה. התאפשר לי להשתתף בחלקה השני של הפגישה אתמול, ולהיווכח עד כמה קל לפרש שלא כהלכה עניינים שנוגעים למהותה של החברה, כגון אלה שהעליתי בשבוע הקודם. זה הרגע הנכון לתקן תפישות מוטעות אלה. הערות המבוא שלי הלילה יעסקו בהשקפה האנתרופוסופית על החיים, וייתכן שמבחינה זו מאזין זה או אחר יצא נשכר.

אני מעוניין במיוחד להמשיך בדיון של ליל אמש על אודות יצירת השיפוט בחברה. נשמעה שם קריאת תגר שלא הייתה קשורה כמעט לשום דבר מהדברים שאמרתי, על כך שכל חבר צריך לבנות את השיפוט העצמאי שלו בנוגע לדברים שמשפיעים על החברה. מובן שדבר זה נכון לחלוטין, אבל עלינו להביא בחשבון את העובדה שכאשר נשמעת קריאת תגר כזו, יש לקחת בחשבון את ההקשר של הנושא הנדון כולו, ולא משנה עד כמה נכונה האמירה כשלעצמה ועד כמה אני מסכים איתה בעיקרון. אמנם ייתכן שהדבר נכון בתכלית, אך עדיין אין פירושו שהוא מתאים בהכרח במקרה נתון. אפשר להציג כל אמת כנכונה כשלעצמה, אבל האמת גם נצבעת בצבעי ההקשר שהיא מובאת בו, ובהקשר מוטעה הדבר עלול להוביל לטעויות החמורות ביותר.

השקפתי על יצירת השיפוט הובעה בהרצאתי ב-30 בדצמבר האחרון בדורנאך, שבה דנתי ביחסה של החברה האנתרופוסופית לתנועה להתחדשות דתית. נאמר שם שהחברים צריכים לגבש שיפוט משלהם ולא להיות מושפעים מן השיפוט שלי. מובן שעליהם לעשות זאת! אבל הצורה שהצעה זו הוצגה בה עמדה בסתירה עמוקה להלך הרוח שנובע מתפישה אמיתית של האנתרופוסופיה. תפישת העולם האנתרופוסופית איננה מבוססת רק על מעבר מהשקפה קיימת להשקפה שונה, שגובשה באורח דומה. כפי שמתבהר מתוך העמדה הכללית של האנתרופוסופיה, בחשיבה שונה על דברים מכל סוג שהוא אין די, אלא – וחשוב הרבה יותר – לחשוב מחשבות שונות אלו בדרך שונה, לחוש אותן מתוך גישה נפשית שונה. האנתרופוסופיה זקוקה לחשיבה ולרגש שעברו שינוי צורה של ממש, ולא רק שינוי תוכני.

כל מי שמעוניין לבחון את חלק הארי של הרצאותיי מהבחינה הזו יגלה שאני נצמד בקפדנות למה שביטאתי זה עתה, ושהצגת הדברים בדרך שמאפשרת לשומעים חופש מוחלט ליצור שיפוט משלהם, טבועה עמוק במהותה של השקפת העולם האנתרופוסופית. אם תבחנו את רוב הרצאותיי, כולל את אלו שעוסקות בנושאים דומים לאותם שטופלו בהרצאה מה-30 לדצמבר 1922, תגלו שתוכנן המרכזי הוא בפשטות – עובדות, שהן מציגות עובדות מתחום העל-חושי וגם מעולם החושים, או מתחום ההיסטוריה, ושהן מוצגות באופן כזה שהקורא יכול תמיד להסיק את מסקנותיו שלו, בלי להיות מושפע ממני לחלוטין. אחד ממחזורי ההרצאות שניתנו בדורנאך אפילו נושא את כותרת המשנה 'הצגתן של עובדות כבסיס להסקת מסקנות', או בדומה לכך. משום כך התוצאות מדברות בעד עצמן ומראות שאין כל הצדקה באמירה, שנאמר לאנשים מה לחשוב; אדם אחד יסיק מסקנה אחת מהרצאותיי, ואדם אחר מסקנה שונה, וכל אחד יחשוב שמסקנתו שלו היא ההשקפה הנכונה על הדברים. מנקודת המבט של כל אחד מהם, הצדק יהיה עמו, כי לעולם אינני מנסה לגזור מראש את התוצאה, אלא רק לספק עובדות כבסיס למסקנות. אני חושף את עצמי בכוונה לסכנה של פירוש סדרת העובדות שאני מציג בדרכים שונות, כיוון שאני מעוניין אך ורק במסירת העובדות, וכל מי שרוצה להתבונן בדברים יגלה שאני מבטא שיפוט רק כשמשהו זקוק לתיקון או להפרכה.

כאלו הם פני הדברים. השקפת העולם המבוססת על האנתרופוסופיה צריכה להיות מודעת בבירור, תמיד, להקשר הזמן שהיא שייכת אליו. אנו חיים עכשיו בתקופת התפתחותה של נפש התודעה, מצב נפש שבו הדבר החשוב ביותר עבור האנשים הוא הסקת מסקנות ולמידה להקשיב לעובדות ללא דעות קדומות, כדי שיוכלו לגבש דעות מודעות בצורה מלאה. סגנון הרצאת הדברים שלי נובע מהמודעות לכך שהאדם עובר התפתחות של נפש התודעה. כפי שאמרתי, זה גורם לכך שאפשר להסיק מדבריי מסקנות שונות. אני מנסה להציג את העובדות באופן בהיר ככל האפשר, אבל לעולם אין כאן שאלה של 'צריך' או 'לא צריך'. האנתרופוסופיה קיימת כדי למסור דברי אמת, לא חומרי תעמולה. פעמים רבות היה אפשר למצוא עדות לכך בסירוב שלי לנקוט עמדה ביחס לצמחונות, למשל. כאשר אני מתאר את השפעותיה של התזונה הצמחונית לעומת ההשפעה של אכילת בשר, אני עושה זאת רק כדי להציג את העובדות, כדי שהאמת תיוודע. בתקופת נפש התודעה אין כל מניעה להניח לכל מי שמכיר את העובדות ליצור שיפוט משלו. דבר זה מהותי להשקפה האנתרופוסופית. על הדברים להיות ברורים בנוגע לעניין זה.

תוך שימוש בסגנון של החברה האנתרופוסופית יותר מאשר בסגנונה של התנועה להתחדשות דתית, ניסיתי בהרצאתי בדורנאך ב-30 בדצמבר 1922 להראות את היחס שבין שתי הקבוצות. באירוע זה הלכתי בעקבות הכלל שלי להציג עובדות בלבד, וכל מי שקורא את ההרצאה מתאריך זה יראה שכך הדבר. הפעולה שיש לנקוט היא עניין שהושאר לשיקולו של כל אחד ואחד. ההרצאה מבהירה זאת, ואני התבטאתי בנושא זה כאן לפני שבוע בצורה פשוטה ככל האפשר.

כשרוצים להביע טענה אחראית באמת על מהותה של האנתרופוסופיה, יש לקחת בחשבון את עניין ההקשר. אי אפשר לומר שאנשים צריכים לגבש את שיפוטיהם ללא תלות בשטיינר, באמצעות אמירות שמבוססות על האנתרופוסופיה במובן המפורש ביותר; כי מלבד הפעמים שבהן שטיינר מפריך או מתקן אמירה, אפילו צורת ההתנסחות שלו מאלצת את שומעיו לגבש שיפוט משלהם; לא ניתנת להם שום הזדמנות לאמץ לעצמם את דעתו.

הדגשה זו משרתת את ההשקפה הכוללת על העניינים האנתרופוסופיים בצורה טובה הרבה יותר מאשר ההדגשה של אחדים מהחברים כאן אתמול, והדברים הבלתי הולמים שנאמרו, העלולים לזרוע זרעים רבים של אי הבנה. חשוב מאוד לומר זאת כאן, כיוון שמדובר בעיקרון אנתרופוסופי.

יש עניין אחד נוסף. כשאתה מגבש שיפוט בלתי תלוי, אין די בכך שזה השיפוט שלך. לפני שאתה מבטא אותו, עליך להיות בטוח באותה המידה שהבאת בחשבון את כל העובדות השייכות לעניין. כל אחד יכול להסיק את מסקנותיו שלו, אך העניין הוא להגיע למסקנה הנכונה אחרי סקירה כללית מספקת של העובדות הנוגעות למקרה הנדון, או לאחר הרחקה של עובדות שבבירור אינן שייכות לעניין. עליי להדגיש אם כן – ואני מעלה בעיות מקדימות אלה מתוך חובה, ולא משום שיש לי שמץ תשוקה לעשות זאת – שמה שנאמר אתמול בקשר לדיווחים על התנועה להתחדשות דתית שנמסרו כאן בדורנאך, על ההשפעה של דבריי ודעותי, הוא בפשטות לא נכון. ההרצאה שמדובר בה לחלוטין אינה קשורה לשום שמועות כאלו, כפי שכל מבקר הוגן יוכל לראות במו עיניו.

הנושא השלישי שעלה בקשר להרצאתי הוא שלפלג אחד ניתנה הזדמנות להשמיע את קולו ולאחר – לא. אם אינני טועה, הכוונה הייתה לסגל המורים של בית ספר ולדורף, משום שאני נפגש איתו באופן סדיר. האמת היא שהנושא מעולם לא נדון עם סגל המורים של בית ספר ולדורף עד ליום שבו ניתנה ההרצאה. זו היא שוב דוגמה לשיפוט שנעשה מתוך בורות ביחס לעובדות. אני נפגש לעתים תכופות עם סגל המורים של בית ספר ולדורף, ולכן אפשר באמת לחשוב שהעניין נדון שם לעתים תכופות; אבל העניינים הפדגוגיים הם שמרכיבים את סדר היום של פגישות אלה, באופן טבעי; ברור שלרכילות אנתרופוסופית אין חלק בהן.

כפי שאמרתי, אני חש חובה להדגיש דברים אלה משום שהם עוסקים במהותה של העבודה האנתרופוסופית, ואנו נמצאים בשלב של ניסיון להעמיד את העבודה הזו על בסיס בריא בחברה, למצער. ברור שמיד לאחר ייסוד התנועה להתחדשות דתית, יכולתי להניח לאנשים המתאימים את משימת הדיווח לחברה בנוגע למידע הדרוש על אודות התנועה; לא הייתי צריך לעשות זאת בעצמי. זה היה ברור לכל מי ששמע את הסיכום שלי באירוע של ייסוד התנועה להתחדשות דתית. תמיד אני חש נורא כשעליי להיאלץ לחדול ממסירת העובדות כדי לומר דברים מהסוג שנאלצתי לומר אתמול, למשל; אבל פני הדברים עכשיו הם כאלה, שהמשקל של כל מה שקשור לפעילויות האנתרופוסופיות מעיק על נפשי, ואם לא ייעשה משהו מספק באמת כדי להבהיר אי הבנות אלו, החומקות מתשומת הלב משום שהן לא בוטות כמו אחרות, לא נוכל להתקדם בעבודתנו האנתרופוסופית. אבל העבודה חייבת להתקדם, שאלמלא כן אין כל ספק שנצטרך להשאיר את הגיתהאנום במצבו הנוכחי. חידוש העבודה תלוי לחלוטין בחיזוקה של החברה ובשיחרורה מאי ההבנות הסוחטות את לשד חייה.

לשד חיים זה נסחט כאשר, לדוגמה, לא מקדישים תשומת לב לעיקרון של הדיבור על עקרונות מוסר במובן שרוח הזמן דורשת בתקופת התפתחות נפש התודעה, כפי שהתוויתי בפילוסופיה של החירות. בזמן כתיבת דברים אלה לא נהניתי במיוחד לחשוף את עצמי לתוכחותיהם של חוגים צרי אופק – לא היה לי כל ספק בכך שתוכחות כאלה יגיעו – בגלל התנערותי מעקרונות מוסר רודניים. אבל כל משפט שכתבתי עוצב בדרך שתמיד השתדלתי ללכת בה, כשאני עושה כל מאמץ להשאיר את הקורא חופשי אפילו ביחס להתפתחות המחשבה והרגש בדיון שבספר שציינתי. לכן עליי להצביע על כך שמאוד לא הולם לומר שהרצאה כגון הרצאתי מה-30 בדצמבר 1922 משפיעה על מסקנותיהם של החברים בחברה האנתרופוסופית. יש ודאי הזדמנויות רבות אחרות ששאלה כזו יכולה להישאל בהן; אבל שאלה בקשר להרצאה זו יוצרת אי הבנה, ומעשה כזה הוא התעלמות מדאגתי המקודשת להימנע מהשפעה על השיפוט של אנשים בזמן שאני מדבר על היבטים חיוניים וחשובים בפעילויות החברה.

לפיכך ביטאתי שוב את כוונתי לעצב את דברי כך שלא ישפיעו על שיפוטו של איש, ולכן אין צורך להזהיר את הנוכחים בהרצאותיי שעליהם לשמור על חופש השיפוט שלהם.

כעת הרשו לי להמשיך ברוח הערותי הקודמות ולתאר כיצד מגיעים לשיפוט מדעי-רוחי. אני מדבר עכשיו על שיפוט המבטא אמיתות של מדע הרוח.

ייתכן שיהיה מוזר להיווכח עד כמה מועטה המודעות של האנשים לרצינות שבה נשקלים המסרים של האמיתות הרוחיות. כל מה שצריך לעשות כדי לגבש ולבטא שיפוטים על אודות דברים השייכים לעולם החושים היומיומי, הוא להתבונן או לנהוג בהיגיון ברגע נתון. התבוננות והיגיון הם הבסיס המושלם לגיבוש שיפוט על נתונים היסטוריים ועל נתונים נגזרי חושים. בתחום מדע הרוח הם אינם מתאימים. במדע הרוח אין די בגיבוש שיפוט מסוים באורח חד פעמי. מה שנדרש זה משהו שונה לגמרי, שאכנה בשם 'עיצוב מחדש כפול של שיפוט'. לשם עיצוב מחדש זה נדרש בדרך כלל יותר מפרק זמן קצר; למען האמת, פרק זמן זה נוטה להתארך למדי. בואו נאמר שאתם יוצרים שיפוט זה או אחר על בסיס השיטות המוכרות לכם מהתיאורים המופיעים בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים ובחלקו השני של מדע הנסתר בקוויו העיקריים. בעקבות שיטות אלה מגיע אדם למסקנה זו או אחרת על אודות תהליכים רוחיים וישויות רוחיות. בשלב זה הוא נאלץ לשמור את המסקנה לעצמו ולא לבטא אותה. למען האמת, הוא נאלץ אפילו להחשיב אותה לעובדה טבעית, שלעת עתה הוא מקבל או דוחה. לאחר מכן, ייתכן שאפילו שנים אחדות מאוחר יותר, הוא יגיע לשלב הראשון של העיצוב מחדש של שיפוט זה בחיי הנפש שלו; הוא יעמיק את השיפוט, ובמובנים רבים אפילו ישנה אותו. אף שתוכן השיפוט עשוי להישאר זהה אחרי עיצובו מחדש, הוא יקבל עכשיו גוון שונה, גוון של השתתפות פנימית, אולי, או של החמימות שהאדם משרה עליו.

בכל מקרה, לאחר עיצוב מחדש ראשון זה ישתלב הדבר בחיי הנפש באופן שונה למדי מאשר במקרה הקודם, ואז האדם יחוש כאילו הוא הפריד את עצמו מהשיפוט בצורה מסוימת. אם נדרשו שנים אחדות כדי להשלים את העיצוב מחדש הראשון, לא אפשרי, כמובן, שהאדם הפך והפך בשיפוט במחשבתו בכל רגע בזמן. השיפוט נעלם באופן טבעי לתוך התת-מודע, שם הוא מקיים חיים משלו מתוך אי תלות באני. הוא זקוק לחיים עצמאיים אלה. יש להתרחק ממנו ולתת לו לחיות את חייו שלו. בצורה זו מורחק מהשיפוט יסוד האגו, ואז הוא הופך ליכולת אובייקטיבית של האדם. כאשר אדם עוסק בהתבוננות בפעם הראשונה ומסיק מסקנה הגיונית, האגו תמיד מעורב בעניין. אבל כאשר השיפוט מעוצב מחדש בפעם הראשונה – ייתכן שלאחר הפסקה של שנים אחדות – האדם חווה בצורה ברורה ומובהקת את השיפוט העולה ממעמקי הנפש, והוא עומד בפניו כמו בפני כל עובדה אחרת שמגיעה מהעולם הסובב. כל הזמן הזה הוא היה שרוי מחוץ לטווח ראייה וכעת, כשהאדם פוגש בו שוב, הוא מגלה אותו ונדמה כאילו הוא אומר לו "בפעם הראשונה עיצבת אותי באורח בלתי מושלם, או אפילו לא נכון, אבל עכשיו תיקנתי את עצמי". זה הוא השיפוט שאיש מדע הרוח האמיתי מבקש, כזה שמפתח חיים משלו בנפש האנושית. נדרשת סבלנות רבה כדי לעצב אותו מחדש, משום שכפי שאמרתי, תהליך העיצוב מחדש יכול להימשך שנים, והמסירות שמדע הרוח דורש משמעה שמירה על דממה ומתן אפשרות לדברים לדבר בעד עצמם.

אבל אחרי עיצוב מחדש של השיפוט בדרך זו, ידידיי היקרים, ולאחר החוויה של עלייתו מתוך תחום אובייקטיבי, האדם חש בעוצמה שהוא תופס מקום כלשהו בתוכו פנימה, אף שחזרתו של השיפוט התבצעה באופן אובייקטיבי. לאור האחריות המכתיבה לו להישאר דומם בעודו מניח לדברים לדבר בעד עצמם, האדם מרגיש שאין לבטא עדיין שיפוט מסוג זה על ענייני מדע הרוח. צריך אם כן לחכות שוב, אולי במשך כמה שנים, לעיצוב מחדש שני. כתוצאה מכך מגיעים לצורה שלישית של שיפוט, ואז מגלים את קיומו של הבדל משמעותי בין התהליך, שהתקדם הלאה בתקופה שבין עיצובו הראשון של השיפוט לבין עיצובו הראשון מחדש, לבין התהליך שהוא עובר בין העיצוב מחדש הראשון והשני. אפשר להבחין שהיה קל יחסית להיזכר בשיפוט במרווח הזמן הראשון שתואר, ואילו בשני קשה מאוד להציף אותו שוב, משום שהוא צלל אל עמקי הנפש, אל מעמקים שהשיפוטים הקלילים שלוקטו מהעולם החיצון לעולם אינם מגיעים אליהם.

השיפוט שאני מתכוון אליו, זה שעוצב מחדש, שוקע אל מישורי הנפש העמוקים ביותר, והאדם מגלה איזה מאבק נדרש כדי להציף מחדש שיפוט כזה בין העיצוב מחדש הראשון והשני. במילה 'שיפוט' אני מתכוון כאן להשקפה כללית על תחום שלם המכוסה על ידי עובדות, במקרים שבהם העובדות הן בעלות טבע מדעי-רוחי. כאשר מגיעים לצורת השיפוט השלישית, מבינים שהשיפוט נבע מתוך הדבר עצמו או מתוך התהליך שנלמד. בתקופה שבין עיצובו הראשון ועיצובו הראשון מחדש הוא נשאר בתוך ישותו של האדם, אבל במרווח השני הוא צולל לתוך התחום של העובדה הרוחית האובייקטיבית, או היישות עצמה, שבשלב השלישי מעניקה בחזרה את השיפוט בצורת תחזית מסוימת. רק עכשיו מרגיש האדם בשל למסור דעה או שיפוט על עובדה מדעית-רוחית. מסירת הדעה או השיפוט נעשים רק לאחר שהאדם השלים את העיצוב מחדש הכפול, וכך הגיע לביטחון שהשקפתו הראשונה על העניין מצאה דרך ישירה אל העובדות של המקרה וחזרה שוב. לאמיתו של דבר, כדי לתת ביטוי תקף לשיפוט על דברים על-חושיים, יש למקם אותו בתחום שהעובדות או הישויות השייכות לעניין שוכנות בו.

אדם שניחן בגישה הנכונה כלפי הצגת עובדות יסודיות ומשמעותיות של מדע הרוח לא יתקשה להבין זאת. מובן שאדם הקורא מחזור הרצאות בדיוק כפי שהוא קורא נובלה מודרנית, לא יבחין לפי אופן הצגתן של ההרצאות שהדבר החשוב, שההוכחה האמיתית, נמצא בעיצוב מחדש הכפול של השיפוט. לכן הוא יקרא לאמירה כזו טענה בלבד ולא הוכחה. אבל ההוכחה היחידה לעובדות הרוחיות הוא הניסיון, ניסיון המושג באופן מצפוני ומבוסס על עיצוב מחדש כפול של שיפוטים. דברים שברוח אפשר להוכיח רק על ידי התנסות בהם – אבל דבר זה אינו תופש בקשר להבנה שלהם. כל אדם בעל שכל בריא יכול להבין כל הצגת דברים הולמת. אבל כדי שתהיה הולמת היא צריכה לספק לשכל בריא זה את כל הנתונים הנוגעים לעניין, כשהם מוגשים בצורה עניינית כך שאופן הצגתם עצמו משכנע באמיתותה של המסקנה הנתונה.

מוזר שאנשים אומרים שהאמיתות של מדע הרוח חייבות להיות בנות הוכחה ממש כמו טענות בנוגע לעובדות הנצפות בעולם החושים. אדם הדורש דרישה כזו מראה שאינו מכיר את ההבדל שבין תפישת עניינים רוחיים לבין החוויה הרגילה במישור הפיזי או ההיסטורי. אנשים שמתוודעים לאנתרופוסופיה יבחינו שהאמיתות הנבדלות שהיא מציגה מתאימות לתמונה השלמה של האנתרופוסופיה, וששלמות זו תומכת בתורה באמיתות הנבדלות הנוספות שהם שומעים. אמיתות נוספות אלו מאירות אז דברים ששמעו בעבר, והיכרות גדלה והולכת עם האנתרופוסופיה צומחת בהתמדה מתוך ההתנסות באמיתותיה. באמת של האמירה המתמטית ניתן להבחין בהרף עין, אבל במקביל לכך, היא חסרת חיים. האמת האנתרופוסופית היא דבר חי. אי אפשר להשתכנע באמיתותה ברגע אחד; היא חיה, הולכת וצומחת. את השכנוע בנוגע לאמיתות של האנתרופוסופיה יש להשוות לתינוק שזה עתה מתחיל את חייו ותחילה הוא חסר ביטחון – בהתחלה השכנוע כמעט אמונה בלבד, אבל ככל שלומדים ומתנסים יותר, כך הוא גדל. צמיחה זו של השכנוע האנתרופוסופי היא למעשה ההוכחה לחיותה הפנימית של האנתרופוסופיה.

בנוסף לכך, אנו רואים שלא זו בלבד שמה שאנו חושבים ומרגישים בנוגע לאנתרופוסופיה שונה ממה שאנו חושבים ומרגישים על תחומים אחרים כיום, אלא שצריך לחשוב שונה, להרגיש שונה, להתייחס בצורה שונה מהצורה שאנו מתייחסים בה לדברים אחרים. גישה או עמדה שונה זו היא עניין בסיסי לצורך הבנת האנתרופוסופיה, והיא מַפרה את כל תחומי החיים והלמידה השונים.

עובדה זו צריכים המדענים החוברים לתנועה לזכור בבהירות מיוחדת. לא זו בלבד שכמדענים עליהם להציב לעצמם כמטרה לפתח תמונת עולם שונה מזו שחותרים אליה במדע החיצוני; עליהם גם להיות מודעים לכך שאחריותם הראשית כוללת את החדרת הלך הרוח האנתרופוסופי והחיות הפנימית לתוך תחומי המדע השונים שהם עוסקים בהם. דבר זה ישמור עליהם מהצורך להתווכח עם מדעים אחרים, ולחליפין יעזור להם להתקדם בפיתוח היבטים של מדעים אלו, שבלי האנתרופוסופיה יישארו בלתי מפותחים. עליי להדגיש זאת בתקופה זו של משבר בחברה שלנו, משבר שנגרם במידה לא קטנה כתוצאה מהתנהלותם של המדענים בתוכה.

עליי להוסיף כאן שהקרב על האטומיזם שעורך כתב העת Die Drei (כתב עת אנתרופוסופי), פירושו אך ורק הרס של חילופי דברים מדעיים מַפרים. ויכוח זה אינו צריך להמשיך להתנהל מתוך הזדקקות לאותו סוג חשיבה שמשתמשים בו המתנגדים, וחוסר היכולת לראות שטענותיהם נכונות בנקודות חיוניות מסוימות. חשוב ביותר להבין שאם מתייחסים לפיזיקה כפי שהיא בלבד, מבלי להיכנס לפולמוס, מבינים שזה הוא התחום המדעי שמביא עובדות היכולות לשמש בסיס אידיאלי להשקפה האנתרופוסופית. כפי שנוכחנו לפי הפולמוס ב-Die Drei, ויכוחים שהגישה האנתרופוסופית אינה מפחיתה יכולים להפוך רק עקרים.

יש לי סיבה נוספת להדגיש זאת: אני רוצה להבהיר באופן עקרוני, שאין להניח לפתחי כל דבר שנעשה בשם האנתרופוסופיה! אני מכבד את חירותם של האנשים, אבל כשנעשים דברים מזיקים מותר לי להביע את דעתי עליהם. הכלל בעניינים האנתרופוסופיים צריך להיות עצמאות מוחלטת, לא אופורטוניזם. הרוח החברית, שלעתים תכופות כל כך נתקלים בה בדיונים על סוגיות מדעיות, היא הפחות רצויה מכל.

אנו חיים כעת בתקופת נפש התודעה, ידידיי היקרים, וכפי שציינתי פעמים רבות, עלינו להציג לפיכך את האנתרופוסופיה בצורה ברורה. במילים אחרות, היכולות של ההיגיון והאינטלקט הפכו להיבטים הבולטים ביותר של הנפש האנושית. מאז תקופתו של הפילוסוף אנאקסאגוֹרס שחי ביוון העתיקה, בדקנו היטב באמצעות האינטלקט כל דעה ואפילו את הדעות המבוססות על התבוננות חיצונית. אם תבחנו את המדע השכלתני של ימינו ובמיוחד את המתמטיקה, שהיא השכלתנית מכולם, ותיקחו בחשבון את העבודה השכלתנית על הנתונים האמפיריים של המדעים האחרים, תקבלו מושג מסוים על תוכן המחשבות הממשי בזמננו. תוכן מחשבות זה, שאפילו הילדים הצעירים ביותר בבתי הספר המודרניים חשופים אליו, הופיע בנקודת זמן מוגדרת באבולוציה האנושית. ניתן לאתר אותו בשליש הראשון של המאה ה-15, כי אז הופיעה האינטלקטואליות בזירה בצורה שאין לטעות בה. בזמנים קדומים יותר אנשים חשבו יותר בתמונות אפילו כשעסקו בנושא מדעי, ותמונות אלו ביטאו את הכוחות הצומחים, הטבועים בדברים שהם חשבו עליהם. הם לא חשבו בהפשטות, דבר שטבעי לנו כל כך כיום.

אבל מושגים מופשטים אלה מחנכים את נפשנו לחשיבה הטהורה המתוארת בספרי הפילוסופיה של החירות. הם המאפשרים לנו להפוך לישויות חופשיות. האנשים לא היו חופשיים לפני שהיה ביכולתם לחשוב בצורה מופשטת: הם לא היו נפשות בעלות הגדרה עצמית ויכולת החלטה עצמית. אפשר להתפתח ליישות חופשית רק על ידי שמירה על פנימיות חופשית מהשפעות חיצוניות, על ידי פיתוח היכולת לתפוש אימפולסים מוסריים בעזרת חשיבה טהורה, כפי שמתואר בפילוסופיה של החירות. מחשבות טהורות אינן מציאות, הן תמונות, ותמונות אינן כופות עלינו דבר. הן מותירות אותנו חופשיים להחליט על פעולותינו.

כך התפתח האדם לרמה של חשיבה מופשטת מצד אחד, ומצד שני לחירות. בעניין זה דנו פה לעיתים קרובות ממספר זווית אחרות.

בואו נתייחס עכשיו למצב הדברים לפני שהאבולוציה הארצית אפשרה לאדם יכולת חשיבה מופשטת, ולכן גם חירות. האנושות שהתגשמה על האדמה בתקופות קדומות לא הייתה מסוגלת לחשיבה מופשטת. דבר זה נכון לגבי היוונים הקדמונים, שלא לדבר על תקופות קדומות יותר. הקדמונים חשבו בתמונות בלבד, ולכן לא היו מחוננים עדיין בחוש פנימי של חירות, אשר הפך לשלהם כשהשיגו את היכולת לחשיבה טהורה (כלומר, מופשטת). מחשבות מופשטות מקררות אותנו, אבל היכולת המוסרית הניתנת לנו באמצעות המחשבה המופשטת מחממת אותנו בעוצמה, כי היא מייצגת את שיא האצילות האנושית.

מה היה המצב לפני שהאדם קיבל את החשיבה המופשטת על החירות הנלווית אליה? אתם יודעים שכאשר האדם עובר דרך שערי המוות ומשליך את גופו הפיזי, הוא ממשיך להחזיק בגופו האתרי במשך ימים אחדים. אז הוא רואה את כל חייו במבט לאחור עד לרגע הזיכרון הראשון שלו, כשהם נפרשים לפניו בתמונות כבירות, בפנורמה הרמונית חובקת-כל שאינה נכנסת לפרטים הקטנים. תמונה חיה זו של חייו ניצבת בפניו במשך ימים אחדים לאחר מותו.

זו הדרך שבה הדבר קורה כיום, ידידיי היקרים. אבל בזמן שבו לאנשים שחיו על האדמה הייתה עדיין תודעה תמונתית, חווייתם המיָדית לאחר המוות הייתה יכולת ראייה הגיונית, תבונית של העולם, ממש כפי שלבני האדם יש כיום, אבל לא הייתה לאלה שחיו בזמנים הקדומים, בתקופה שבין הלידה והמוות.

עובדה זו מסייעת מאוד בהבנת הטבע האנושי. החוויה שחוו בני העת העתיקה וגם בני תקופות מאוחרות יותר בהיסטוריה רק לאחר המוות, כלומר, ההתבוננות הקצרה לאחור במחשבות מופשטות ואימפולס החירות, אשר נשאר שלהם במשך החיים שבין המוות והלידה מחדש, החליפה במהלך האבולוציה את החוויה שהם חוו קודם לכן, במשך החיים על האדמה. לחץ קבוע זה של החוויה העל-חושית על החוויה הארצית הוא אחד מסודות הקיום הגדולים. היכולת להפשטה והחירות, המתפשטת בהווה לתוך החיים הארציים, היו משהו שהאנושות הקדומה רכשה רק לאחר המוות, בצורת ההתבוננות לאחור שתיארתי זה עתה; ואילו בימינו בני האדם החיים על האדמה רכשו היגיון, אינטלקטואליות וחירות, המשתנים לאחר המוות לתודעה תמונתית בלבד במהלך הסקירה של חייהם לאחור. אז מתרחש מעבר קבוע מסוג זה, כשהעל-חושי הממשי דוחף עצמו לתוך חווית החושים.

דוגמה זו מאפשרת לכם לראות כיצד האנתרופוסופיה מקבלת את העובדות שהיא מדברת עליהן מתוך ההתבוננות ברוחי, וכיצד לסובייקטיביות אין אפשרות לצבוע את אופן הטיפול שלה בעובדה. אבל מרגע שהגענו לעובדות אלו, האם אינן משפיעות על רגשותינו ופועלות על האימפולסים של הרצון שלנו? האם אי פעם היה אפשר לומר על האנתרופוסופיה שהיא בגדר תיאוריה בלבד? אילו היינו רק אומרים שהאדם המודרני נשלט על ידי חירות והפשטה, כמה תיאורטי זה היה נשמע! אבל אמירה כזו נספגת בעושר של רגש אמנותי ותוכן רליגיוזי כאשר אנו מבינים שמה שנותן לנו, בני האדם המודרניים, חירות בחווייתנו הארצית ויכולת הפשטה, זה משהו שבא אלינו כאן על האדמה מן העולמות השמימיים שאנו נכנסים אליהם אחרי מותנו, אבל עושה את דרכו אלינו בדיוק בכיוון ההפוך לזה שאנו עושים כדי להיכנס אליהם! אנו יוצאים החוצה דרך שערי המוות לתוך ממלכות הרוח. חירותנו ויכולת ההפשטה מגיעות אלינו כמתנה אלוהית, הניתנת לעולם האדמה מאת הרוח. דבר זה ממלא אותנו בהרגשת המשמעות של היותנו בני אדם והופך אותנו מודעים לא רק לעובדה שאנו נושאיו של יסוד רוחי, אלא גם למקור שיסוד זה נובע ממנו. אנו מתבוננים במוות בהבנה שמה שמונח מעבר לו, נחווה על ידי אנשים בזמן קדום יותר בדרך שכעת נישאת לתוך החוויה המודרנית של האנשים כאן על האדמה.

העובדה שיסודות שמימיים אלה, אינטלקטואליות וחירות, תורגמו ליכולות ארציות, מצריכה התבוננות כלפי מעלה אל האלוהי בדרך התבוננות שונה מזו של התקופות הקדומות. המיסטריה של גולגותא אפשרה התבוננות כלפי מעלה בדרך חדשה זו. העובדה שהכריסטוס בא לחיות על האדמה אפשרה לו לקדש יסודות ממוצא שמימי, שאם לא כן היו מפתים את האדם ליהירות ולנטיות דומות. אנו חיים בתקופה הקוראת לנו להכיר בכך שהיכולות המודרניות הגבוהות שלנו, היכולת לחירות ולמושגים טהורים, חייבות להיות חדורות באימפולס הכריסטוס.

הכריסטיאניות לא הגיעה עדיין לשלמותה הסופית. היא מתרחבת רק משום שהאימפולסים האבולוציוניים השונים של הגזע האנושי צריכים לרוות בהדרגה את אימפולס הכריסטוס. על האדם ללמוד לחשוב מחשבות טהורות עם כריסטוס, להשיג חירות עם כריסטוס, משום שאחרת לא יהיו לו יחסים עם העולם העל-חושי שיאפשרו לו לקבל בצורה נכונה את מה שעולם זה נותן לו. כשאנו לומדים את עצמנו כבני אדם מודרניים, אנו מבינים שהעל-חושי חודר לתוך החיים הארציים דרך שערי המוות, בכיוון הפוך לזה שאנו הולכים אליו במותנו. כבני אדם אנו הולכים בכיוון אחד. העולם הולך בכיוון ההפוך. עם ירידתו של הכריסטוס אל האדמה נכנסה השמש הרוחית מן הגבהים הרוחיים לתחום האדמה, כדי שהיסוד האנושי, שעשה את דרכו מן העולם העל-חושי לעולם החושים, יתאחד עם היסוד הקוסמי שהגיע דרך אותו שביל, כדי שהאדם ימצא את דרכו אל רוח הקוסמוס. האדם יכול לכוון את עצמו בעולם בצורה נכונה רק אם הרוח שבתוכו מוצאת את הרוח שמחוצה לו. האנשים החיים על פני האדמה כיום יכולים לתפוש את הרוח החיה שהאנושות הקדומה מצאה בעולם שמעבר למוות, רק אם יוארו על ידי הכריסטוס, אשר ירד לאדמה מאותו עולם שבו הרציונליות, האינטלקטואליות והחירות עשו את דרכן לתוך החוויה של בני אדם שהתגשמו בבשר.

לפיכך יש ביכולתנו לומר שאנתרופוסופיה מתחילה בכל מקרה במישור המדעי, קוראת לאמנות להחיות את מושגיה ומסתיימת בהעמקה רליגיוזית. היא פותחת במה שהראש יכול לתפוש, לוקחת את כל החיים והצבע שמילים מסוגלות להכיל, ומגיעה לשיאה בחוֹם אשר מתפשט ומחזק את הלב, כך שבכל עת יכולה נפש האדם לחוש את עצמה ברוח, ביתה האמיתי. במסע בנתיב האנתרופוסופי עלינו ללמוד להתחיל בידע, לאחר מכן לרומם את עצמנו למישור הכישרון האמנותי ולסיים בחום הרגש הרליגיוזי.

ההווה דוחה דרך זו של עשיית דברים, ולכן יש לאנתרופוסופיה אויבים. לאויבים אלה יש איכויות מוזרות רבות. דיברתי על עניינים חמורים כל כך היום, שאינני רוצה לסיים בהערה חמורה, גם אם עניינים אלו חמורים בהרבה מכפי שמתארים אותם בדרך כלל. אבל לעתים קרובות עלינו לקחת בחשבון את הניגוד הקיים בין הרצינות של השאיפות האנתרופוסופיות הכֵנות לבין הרעיונות שיש לאנשים על אודותיהן. אחדים מהם מעוותים לחלוטין, ואחרים מדהימים אותנו באיוולת שבהם, ולא משום שאנו צריכים להתגונן מפניהם. לפעמים אני גם מגלה שנחוץ שאפנה את אור הזרקורים שלי עצמי אל העולם החיצוני, שבו כל אחד חופשי לעשות בו כרצונו.

אסיים את הדיון הכבד של היום בהערה שאין להתייחס אליה בכובד ראש. לפני זמן לא רב, כששהיתי בדורנאך, הביא אליי ידידנו ד"ר ושמוס עלון חצוף שתוקף לא רק את האנתרופוסופיה, אלא גם אותי ואת הקרובים לי. הוא אמר אז שלא ישאיר לי את העלון משום שזה יהיה עלבון אף להניח שאקרא מין המצאה גסה כזו. לא ראיתי שוב את העלון. ד"ר ושמוס לקח אותו איתו ולא הרהרתי בו יותר.

אתמול טיילתי בפרייבורג בלוויית הגברת ד"ר שטיינר ומר לינהאס. עצרנו כדי להתרענן והתיישבנו ליד שולחן במסעדה. שני אנשים ישבו ליד שולחן סמוך. לאחד מהם היה תיק מסמכים תפוח. לא הקדשנו להם כל תשומת לב מיוחדת, והם עזבו את המקום זמן קצר לפנינו. אחרי לכתם הביא לי המלצר ספר ואמר שאחד האדונים ביקש ממנו לתת לי אותו. מר לינהאס שאל לזהותו של האיש, ונענה שאחד מהם הוא ורנר פון דר שוֹלנבורג. על דף הפתיחה נכתבו המילים, "בברכות מאת המחבר".

כאלה הם הדברים שיכולים להתרחש, ידידיי היקרים. אולי זה יאיר את עיניכם בקשר לטקט – שלא לדבר על איכויות אחרות – של אלה שמתגאים בעוינותם כיום.

לאחרונה גיליתי שאני מתקשה מאוד להקדיש תשומת לב רבה לאויביי. כל מי שעוקב אחר פעילותי הנוכחית יכול לראות עד כמה אני עסוק בהצגת אמיתות חדשות, בנוסף על הישנות. דבר זה מצריך זמן ואינו מאפשר לי להרשות לאף אחד להפריע לי ולבזבז את זמני, ולא משנה עד כמה פראיות הולכות המתקפות ונעשות.

תיארתי בפניכם היום את מה שנדרש לשם השגת אמיתות אנתרופוסופיות. אם החברה תהיה מודעת לכך לחלוטין, היא תמצא מעט מהכוח הדרוש לשם ההתארגנות הנוכחית. זה הוא צורך חיוני, ידידיי היקרים. בבקשה אל תיפגעו מהתעקשותי העזה לדבר על נושא זה היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *